קוסקו וטרק האזנגטה
קוסקו, בירת ממלכת האינקה, היא המקום בו נבלה את הימים והשבועות האחרונים שלנו בפרו. מכאן נמשיך לפונו ואגם טיטיקקה מבקשים לחצות את הגבול לבוליביה. המצב בבוליביה עדיין לא ברור. פעם מגיעות ידיעות שהדרכים חסומות ופעם מגיע טייל שעבר. מאוחר יותר ניקח את ההחלטה אם להמשיך לצ`ילה ולשוב לבוליביה אחרי הקרנבל בברזיל או שנמשיך ונחצה לבוליביה כמתוכנן. נראה שלפני רגע חצינו את הגבול מאקוודור לפרו והנה חלפו להם שני חודשים נפלאים בפרו עם מטען חוויות והמון חברים חדשים. אשרת השהייה שקיבלנו, בת תשעים הימים, נראית פתאום קצרה במיוחד.
קוסקו מרחיקה אותנו מכל השאלות וההחלטות שעלינו לקחת. שפע של טרקים, אטרקציות, סלסה, אינטרנט בעברית ומסעדות טובות. מלונות יוקרה זרים לנו לצד עשרות הוספדחה במחירים זולים. חיי לילה לצד טרקים מפורסמים. בקוסקו אי אפשר שלא להתאהב. על שרידי רחובות ומבנים מתקופת האינקה נושמת עיר ציורית ותוססת.
הכיכר המרכזית, סמטת המציקים אותה אנו מנסים לעבור, עדיין ללא הצלחה, מבלי שמישהו יפנה אלינו בספרדית אנגלית וכמובן, עברית. נראה שקוסקו נכבשה בידי המוצ`ילר הישראלי ואין מסעדה או סוכנות שלא תתלה על דלתה המלצה בעברית.
היה זה אחרי חצות. הרגשתי את תקרת האוהל נוגעת בפני. כמה נסיונות הדיפה הניבו תוצאה דלה. יצאנו מהאוהל הקטן לשדה שלג מדהים. אורו של ירח הוגבר בהרים לבנים, אוהלים לבנים ואחו מושלג. רק הסוסים עמדו כהים על הלבן הזה. כשלושים סנטימטר שלג צחור ספגו את צעדנו בבוקר. הפס חסום, אמר לנו ראש החמרים. לא נוכל לעבור וכדאי שנחזור ונעשה את מסלול ארבעת הימים.
כאן אולי המקום לעמוד על ההבדל ולספר מעט על המסלול:
טרק האזנגטה הוא טרק סוסים גבוה אך קל למדי. טרק בן חמישה ימים עוקף את רכס האזנגטה המושלג תמיד, חולף לצד קרחונים, לגונות כחולות ירוקות אפורות וחוצה שני פסים בגבהים 5200 ו-5000 מטר. את הלילה האחרון עושים במעיינות חמים המוחקים כל שביב של עייפות מפאת הקור או הרכיבה. הטרק גבוה ולכן גם קר. בגדים חמים, שק שינה ושמיכות נוספות שניתן לשכור ביציאה, עושים את הקור קביל.
הלב מתחמם מהנוף הנפלא. ניתן לצאת לטרק בן ארבעה ימים בלבד אך זה נוגע בהרים ובגובה וממהר לרדת חזרה, משאיר את הפסגות מאחור. משום מה, ואולי בשל הקור, מעדיפים תיירים רבים ובעיקר ישראלים, לעשות דווקא אותו.
מבט קצר על המפה והיה ברור שאנו לא מוותרים על הקפת הרכס. לרוח זו הצטרפו עוד חמישה ישראלים יפים וכך מצאנו עצמנו מבוססים בשלג בבוקר יפה במיוחד.
לא נוכל לעבור את הפס, השלג שם גבוה מדי, אמר החמר. נתנו בו מבט חודר, מנסים לזהות בצליל קולו אם אמת הדבר. המשכנו. שש שעות אחרי עמדנו מול הפס. חצינו אותו בקלות. בסך הכל חלפנו על פני למעלה מעשר לגונות, נוף מרתק, טרק מקסים. איתנו יצאו עוד חמישה חמרים שדאגו לארוחות חמות והקימו את האוהלים. מן טרק כזה שלא רוחצים בו כלים. לא להחמיץ.
חזרנו אל קוסקו היפה, למסעדותיה, אינטרנט בעברית וחברים רבים.
הביקור במאצ'ו פיצ'ו
אומרים שמי שלא ביקר במאצ`ו פיצ`ו כאילו לא היה בפרו.
זה ארבעה ימים אנחנו ממתינים שעדי ואורית יחלימו. שיעול כבד וחום מלווה את לילותינו ולא מגלה סימנים שיש בדעתו להרפות. עדי מגדילה לעשות ומצרפת לכך החלקה מכל המדרגות בחדרנו הדו מפלסי בהוספדחה.
אנחנו נחים. מאצ`ו פיצ`ו יחכה. בינתיים יוצאים לתור בעמק הקדוש. אתרי אינקה מדהימים מתוחמים בדקות של טיול מאורגן והסברים לוקים. תאוריות, השערות והמון דמיון מלווים את ההיסטוריה הבלתי כתובה של פרו. תחושה זו מלווה אותנו זה זמן רב ותמשיך ותלווה אותנו גם במאצ`ו פיצ`ו.
הדמיון עושה את הדברים יפים יותר ואנו זורמים עם שטף הסיפורים עם קורטוב של מלח ומעט אמונה. כל אתר לובש פני קונדור פרוש כנפיים, תנין מזוית אחת או פומה מזוית אחרת. קוסקו עצמה נבנתה כפסל אורבני ענק בדמותה של הפומה. כך מספרים, מציירים. נדרש הרבה דמיון.
שני ימי tour נפרדים, האחד בעיר עצמה ובאתרים הסמוכים והשני בעמק הנעלם, עוברים על פני מרבית האתרים המצויים בכרטיס האתרים אותו רכשנו התקף לעשרה ימים.
האתרים מרשימים ומי שמעדיף יכול לעשות זאת לבד או על גבי סוסים. מכל מקום, אל תחמיצו את המראות. אלו מצטרפים לשיטוט סתם ברחובות הצרים של קוסקו. בכל מקום נראים שרידיה המרשימים של ארכיטקטורת האינקה מותירים אותנו מוקסמים. אנחנו ממתינים עדיין לדבר האמיתי. הדרך למאצ`ו פיצ`ו לפנינו.
