הקדמה
הטיול הבא תוכנן בחודש ספטמבר, אוקטובר 2008. באותה עת אבי, שהתגורר בוינה, נאבק במחלת הסרטן. אני הייתי על הקו לוינה. כאשר סיפרתי לו על הטיול המתוכנן, הוא שמח מאוד. ביום ה`, ה- 10/10/08 הוא נפטר. החלטתי לשבת שבעה מקוצרת במוצ"ש וביום א` וביום ב`, ערב סוכות להצטרף לשאר המשפחה באיטליה. הטיול הזה מוקדש לאבי.
ימים 1-2: רומא והוותיקן
יום א`- 12/10/08: באופן טבעי, הטיול נפתח באווירה קשה. ערב קודם ענת וגיא השתתפו ב"שבעה" בצור הדסה ומספר שעות מאוחר יותר המריא המטוס בטיסת בוקר לרומא - עם משפחת מסיקה. הנסיעה משדה התעופה לעיר עוברת בסדר, לפי לוחות הזמנים של הרכבות, שקיבלנו ממיקי עוד בארץ. הנסיעה לעיר ברכבת אורכת כחצי שעה, שלאחריה אנו מחליטים להגיע לבית המלון למרות המזוודות, ברגל (שם המלון: Dorica, כתובת: Piazza Viminale 14). צוות חביב מסביר לנו כי השוק בפורטו פורטזה כבר סגור ואנו משנים אזימוט לעבר "המדרגות הספרדיות" ומוזיאון גלריה בורגוזה. אך, קודם כל, חוזרים לתחנת הרכבת כדי לעשות מנוי Rome Pass, התור בקופות ארוך, ורק לאחר כחצי שעה אנו יוצאים לדרך, להתחיל בטיול. בדיעבד מתברר, שניתן לעשות מנוי גם בקיוסק.
בשעה 14:30, לאחר שיורדים בתחנת Spagna במדרגות הספרדיות, אנחנו פוגשים את הפיצה הראשונה שלנו ברומא. עלינו במדרגות הספרדיות, מצטלמים ומגלים מעלית, שמורידה אותנו את כל הדרך חזרה לפיצה, לסיבוב טעימות ראשון. למרות האזור התיירותי וחנות הפיצות הקטנטנה, הפיצות (על המשקל כמובן...) טעימות וטובות. אנחנו חוזרים במעלית ופוגשים את תושביה של רומא בפעילותיהם השונות ביום ראשון. לבסוף, אנחנו מגיעים לגלריה בורגוזה. מזל שהזמנו כרטיסים מראש. כל הכרטיסים עד יום שלישי, אזלו. הסיור המדהים בין יצירות האמנות, מעוררות ההשתאות, אורך יותר משעה. בערב, לאחר מנוחה ושינה ערבה, יוצאים לסיבוב כיכרות. מבעד לחלון האוטובוס רואים את פיאצה וונציה, מבקרים בפיאצה נבונה ולידה אוכלים ארוחת ערב. הולכים למזרקת המשאלות (Fontana di trevi) ופוגשים המון אדם, למרות השעה המאוחרת. לבסוף מגיעים לחדר ברגל תשושים אך מרוצים.
יום ב`- 13/10/08: עם בוקר, מיקי נסע לשדה התעופה, בכדי לעלות על טיסת הבוקר של אלעל. הכוונה הייתה לנצל את הזמן ולהגיע במהירות למשפחה ברומא. בינתיים, יתר משפחת אלטמן ומסיקה התעוררו להם במלון Dorica ברומא והלכו לאכול ארוחת בוקר. ארוחת הבוקר יחסית גדולה, וכמעט כולה מבוסס על מוצרים קנויים, באריזות אישיות קטנות: אריזת ריבה אישית, חמאה, קרואסון, גבינות מסוגים שונים ואפילו שוקולד נוטלה באריזה אישית. מזל שהקפה הוכן במקום. האווירה בחדר האוכל עליזה, הצוות כולו סימפטי ופטפטן. בזמן האוכל מתנהלת תקשורת עם מיקי, שעושה את דרכו ברכבת לעיר. עם סיום ארוחת הבוקר, יוצאים למדינה הקטנה בעולם - הוותיקן. כפי שהוסבר בכול המקומות, יש תור לפני הבדיקות הביטחוניות. התור ארוך, אך מתקדם מהר, מה שמשאיר כמובן זמן לצילומים בכיכר. כמובן שההמלצות היו לעלות לגג הקפלה ולכן אנחנו עושים את דרכנו חיש קל לתור הבא למעלית, שעולה לקפלה. מסתבר, שיש לצאת מהקפלה, לפנות שמאלה ושוב שמאלה. יש להקפיד לא לצאת מהמתחם, להקפיד לעמוד בתור מימין, שאלמלא כן תמצאו את עצמכם עולים ברגל! לאחר כעשרים דקות, מצאנו את עצמנו במעלית, שעולה לקפלה. ביציאה מהמעלית מתחילה עליה נוספת, הפעם במדרגות. תחילה עולים במדרגות קטנות וצפופות ואז מגיעים לקטע הליכה בחלקה הפנימי של הכיפה, מראה מדהים לתוך הכנסייה. בהמשך, המדרגות עולות באלכסון, בצמוד לכיפה - הרגשה קצת מוזרה. כמובטח, למעלה נשקף נוף יפה של רומא. המון אדם מצטופף במרפסת הצרה במטרה אחת בלבד, לצלם! לאחר מספר דקות של שיטוט וצילום, נפגשים עם מיקי. יורדים, הפעם במדרגות, ושמים פעמינו לכיוון מוזיאון הוותיקן והקפלה סיסטינה, לא לפני שחוטפים משהו לאכול, מי במגדנייה ומי בפיצרייה.
הסיור במוזיאון הומלץ על ידי כולם. הכניסה יקרה (14 אירו) והיא כוללת ביקור בקפלה המפורסמת בעולם, זו שעל תקרתה לאונרדו דה וינצ`י צייר ציורי קיר מרהיבים. כל הדרך יש שילוט לקפלה, כאילו שהנה היא נמצאת ממש מעבר לפינה. כך אנחנו עוברים בכול המוזיאון. יש בו אוסף מרהיב של מפות, פסלים, ציורים. לנוכח ההיסטוריה, אי אפשר להימנע מלחשוב כיצד הגיעו אליהם כל היצירות האלו. בקצה המוזיאון מגיעים, סוף סוף, לקפלה סיסטינה. עשרות תיירים עומדים ברחבה לא גדולה ומביטים לתקרה. האמיצים מעיזים ומצלמים, למרות צעקותיו של השומר האיטלקי. עם היציאה מהרחבה, ענת וגיא יוצאים דרך היציאה לכיוון כיכר סאן פיטרו והשאר עושים את כל הדרך חזרה ליציאה הראשית. רק בחוץ אנחנו מבינים, שיש שתי יציאות. נפגשים באמצע ונוסעים בתחתית לכיוון הקולוסאום. התחתית אינה חדישה במיוחד אבל הרכבות תכופות, כך שמגיעים מהר.
סוף סוף מנצלים את ה-Rome Pass שלנו לצורך כניסה ללא תור. המבנה בהחלט מרשים, הן מבחוץ והן מבפנים. מדהים לחשוב על כמות העבדים שבנו אותו ועל הקהל הרב שישב ביציעים. לאחר שהצלמים סיימו את מכסת התמונות שהוקצתה לאתר, צועדים ברגלים כואבות לכיוון כנסיית, San Pietro in Vincoli, שם ניצב פסלו המפורסם של מיכאלאנג`לו - "משה". מייד רואים שהבחור היה אומן משכמו ומעלה. בהמשך הטיול נתקל בפסל מפורסם שלו. חכו בסבלנות! מכסת הכנסיות והפסלים הסתיימה לה ומתחילה הדילמה אם להגיע למלון בתחתית - מהר ומשעמם - או להמשיך ברגל עוד כמעט מחצית השעה עד למלון. לא כול יום מטיילים ברומא ולכן אנחנו עולים ברחוב צר ויפה לכיוון המלון. בסביבות השעה שמונה, יוצאים עם קו אוטובוס H לכיוון הגטו היהודי, למצוא מסעדה. מסלול האוטובוס יפה ועובר גם ליד Piazza Venezia. המסלול לכיוון הגטו עובר ליד בית החולים על האי. ביציאה מהאי אנחנו מגלים את גשר המנעולים. עשרות מנעולים תלויים על קישוטי הגשר, אולי בכדי לקשור אופניים. מעבר לכביש מתנוסס לו בית הכנסת של רומא. הערב הינו ערב סוכות ולכן יש רק מסעדה אחת פתוחה: Porito. לשמחתנו, היא נחמדה מאוד. בארוחה לא שוכחים להזמין יין הבית. ביציאה מהמסעדה נכנסים לסוכות שליד המסעדה. לשם הזדהות עם העם האמריקאי הן מקושטות גם בדלעת. חוזרים למלון.
לתחילת הכתבה
ימים 3-4: קסטלינה אין קיאנטי
יום ג`- 14/10/08: קמים לאורחת בוקר נוספת במלון. הפעם, בעל המלון מנעים את זמננו בשאלות וסיפורים. בחור אנרגטי מאוד. לאחר הצטיידות קצרה בסופר הקרוב, נפרדים מבעל הבית ויוצאים בטור, עם המזוודות המשתרכות אחרינו ברעש גלגול הגלגלים במדרכה, עד לתחנת השכרת הרכב בתחנה המרכזית. אנחנו שוכרים שני כלי רכב ויוצאים בדרכים שונות לכיוון האוטוסטראדה ונוסעים כול הדרך עד ל-Montepulciano. אנחנו חונים ליד הכניסה לחומות ומתחילים בסיור רגלי, הכולל טעימות יין וגבינות. לאחר יותר מארבע שעות מאז הפרידה ברומא, אנחנו פוגשים את משפחת מסיקה בכיכר הראשית. עולים לגג הכנסייה הישנה, לא לפני שקופאית עיוורת דורשת מאיתנו תשלום. העלייה כדאית, לאור הנוף הפנוראמי המדהים של העיירה, על רקע העמקים הרחבים וההרים. מרחוק רואים את היעד הבא, העיר Cortona, אליה יוצאים לקראת השעה 16.
ה-GPS מוביל אותנו קצת איטית, אבל יפה. לאחר כמחצית השעה מגיעים ל-Cortona ומחנים ליד החומה. לרחוב הראשי שיפוע רציני לכיוון ככר העיר, שם יש שוק קטן. עוברים בחנויות ועוצרים בכול חנות תיקים. בקצה העיירה יש מדרגות נעות למפלס יותר נמוך של העיר. לידן יש תצפית לכיוון אגם Trasimeno. לשם גיוון אנחנו חוזרים לאורך החומה. על הרצפה פזורים עשרות ערמונים שנפלו מהעץ. מתחילים לנסוע לכיוון הווילה. לאחר נסיעה של כמחצית השעה אנחנו מגיעים לאוטוסטראדה ועליה נוסעים עד ליציאת Valdarno. בדרך התקשרנו לווילה, להודיע שייקח לנו עוד כשעה וחצי. לאחר שמסתבר שלוקח יותר זמן, אנחנו מחליטים לאכול במסעדה הראשונה שתקרה על דרכנו ולאחר נסיעה של כמחצית השעה בדרכים צדדיות אפלות ובודדות, אנחנו מוצאים בר/מסעדה בכפר Radda. לשמחתנו, בעל הבית מדליק לכבודנו את האורות בחלק האחורי של המסעדה וקורא לטבחית ג`וזפינה. מקבלים מנת ספגטי טעימה, שטעמה ישמר בחיכנו עד סוף הטיול. שבעים ועייפים נוסעים לכפר Castelinna in Chianti. עם הגיענו, מתברר שהווילה לא נמצאת בכפר עצמו, אלא מרחק 10 ק"מ ממנו. לקראת השעה 22:30 מגיעים ל-Borgo (קבוצת בתים) Sicelle. מתברר, שבכפר יש רק את הווילה ופאב קטן. פרנקו מקבל את פנינו יפה, למרות שהשארנו אותו במשמרת עד שעה מאוחרת. הוא מכניס אותנו לשתי הוילות. בכול אחת יש שני חדרי שינה ומטבח עם פינת אוכל. פרט לזה יש הרבה שטחי דשא, בריכה, חדר פינג פונג וחניה פרטית. לאחר התארגנות קצרה יוצאים לסיבוב בירות ועוגות בפאב המקומי.
יום ד` -; 15/10/08: עם בוקר יוצאים לכפר הסמוך, San Donato, מרחק 10 דקות נסיעה לקניות ב-Coop. חווית הקניה בחו"ל תמיד נחמדה. חלקנו נהנים למצוא מוצרים חדשים ומקומיים, למשל גבינת מוצרלה או ריקוטה. אחרים דווקא אוהבים לקנות מוצרים מוכרים מהארץ. מצוידים במיטב המוצרים מכינים ארוחת בוקר ראשונה גדולה בוילה. לאחר מילוי המאגרים יורדים לקבל תדרוך מקומי מפרנקו לגבי סיור בפירנצה. למרות הכוונות (של חלק מאיתנו) לצאת מוקדם, יוצאים רק לקראת השעה 10. הנסיעה אורכת כמחצית השעה, רובה בכביש מהיר. משני צידי הדרך מתגלים הנופים המדהימים של טוסקנה. בהתאם להוראות של פרנקו, אנחנו חונים במגרש חניה חינם מחוץ למרכז העיר ולוקחים קו 37. לאחר חציית הנהר, יורדים והולכים לכיוון הגשר העתיק. לצידנו חולפים כול העת האופנועים (סקוטר) הבלתי נגמרים.
הגשר מאוכלס כולו בחנויות מכירת זהב ותכשיטים, כיוון שבזמנו גילדת הזהב זכתה בו. לכן ברור לנו שהתכשיטים הינם עבורנו בבחינת לראותם בלבד! מהגשר ממשיכים לכיוון מגדל הפעמונים בכיכר סניורה. בכיכר מגדל מקושט בסמלים רבים והרבה פסלים מדהימים ומזרקות יפות. מוזיאון "אופיצי" המפורסם, אליו נגיע אחר הצהרים, נמצא בסמוך. הסיור שלנו ממשיך לכיכר הדומו, לכנסיה המרהיבה והמגדל היפה שלצידה. פנים הכנסייה שונה מכנסיות קודמות שראיתי באירופה ובנוי קירות גבוהים ללא עיטורים. הכפה מעוטרת בציורי קיר מרהיבים. אפשר לראות, מתחת לציור הקיר, את המעקה הפנימי שעליו הולכים מבקרים בדרכם לגג הכנסיה. בגלל השעה המאוחרת, יחסית, אנחנו מוותרים כרגע על טיפוס לגג ומחפשים את מסעדת מריו, עליה קיבלנו המלצות. לשמחת ענת, התור לכניסה למסעדה סביר, כעשרים דקות המתנה. שם אנחנו פוגשים את אבי ואסנת. הם מגיעים למסעדות עם תמונות של המאכלים המקומיים. אבי ממליץ על הסטייק המקומי (1 ק"ג) ומקווה שאסנת תצטרף אליו, כפי שאכן קורה. שטח המסעדה קטן ולכן היא צפופה ורועשת. יש בה כול הזמן תחלופה של סועדים, רובם מקומיים. אנחנו מקבלים שולחן קטן לכל משפחה. התפריט תלוי על הקיר והמלצרית מסבירה בעל פה אילו מנות בתפריט. אנחנו מזמינים מנה אחת לכול סועד, מה שכמובן אינו משביע אותנו, כיוון שנהוג להזמין לפחות מנת פתיחה ומנה עיקרית, כמו האיטלקי שיושב לידנו. ענת מאוד נהנית מהמנה שלה. המנה של מיקי טעימה, אבל בבשר היו יותר מידי עצבים. כמנה אחרונה הזמנו לפי המלצתו של אבי, ביסקוויטים באלכוהול.
לאחר הארוחה אנחנו מספיקים לבקר בכיכר סאן מאריה, בה יש שני אובליסקים. ממהרים לכיוון מוזיאון האקדמיה, לשם הזמנו כרטיסים עוד מהארץ לשעה 15. כצפוי, האטרקציה היחידה והמדהימה במוזיאון הוא הפסל של דוד, שפיסל מיכאלאנג`לו. האומן הקפיד לפסל את כל השרירים, גידים, ורידים וכל פריט רלוונטי. השומרות האיטלקיות צועקות מידי חמש דקות שאסור לצלם, מה שממריץ את כל התיירים לצלם. משם המשכנו בנחת, תוך אכילת גלידה נוספת באחת מעשרות הגלידריות בכיכר הדומו, לכיוון מוזיאון אופיצי. תחילת הביקור במוזיאון מצריכה טיפוס רגלי של שתי קומות. להזכיר, גובהה של כול קומה במבנים העתיקים, כשש מטרים! בקומה העליונה נתקלים בעשרות תמונות ופסלים. בדיעבד, היה אפשר לוותר על המוזיאון הזה. לפחות הייתה בו תצפית יפה לכיוון הגשר הישן. חזרנו באוטובוס לרכב ואיתו לכיוון הוילה. לפני סאן דונטו עצרנו במסעדה קטנה, סימפטית וחשוכה. המלצרית הייתה נחמדה. ענת ומיקי הזמינו את הסטייק המקומי. מכינים אותו rare ולכן קצת קשה ללעוס אותו. חלק גדול מהמנה הינה העצם, שגם אותה קשה ללעוס.
לתחילת הכתבה
ימים 5-6: צ`רטלדו, סאו ג`ימיניאנו וסיינה
יום ה`- 16/10/08: התארגנות רגילה בבוקר, דהינו יציאה לקראת השעה 10, בהתאם להמלצתו של פרנקו לכיוון Certaldo. בדרך עצרנו בתחנת דלק ב- Barberino בה משכירים אופניים. הסבר קצר באיטלקית ואני מבין שאצטרך לבוא עם הנעלים בכדי להחליף את הקליקים. יש שני אופני כביש (שם הם נקראים אופני מרוץ) פשוטות. השכרה עולה 12 אירו ליום. ניתן גם להשכיר למספר שעות. נחזור בהמשך. ממשיכים לפי הסימון לעיר העתיקה של Certaldo. הדרך עולה מסביב לכפר, דרך הכרמים. בהגיענו מתברר, שמשפחת מסיקה חנתה בכפר למטה ומשם יש פוניקולר, שאיתו עולים לעיר העתיקה. עיר קטנה ויפה. במסעדה במעלה הכפר יש ששה דגלים של שש מדינות מקרמיקה ובניהם דגל ישראל, לצד ארה"ב, גרמניה ועוד. מרחוק רואים את המגדלים של סאן ג`ימיניאנו- יעדנו הבא. באחת הגינות צומח צמח, שנראה מבחוץ כמו שסק, מבפנים הפרי אדום ומזכיר רימון - לא מוכר לנו. ממשיכים לסאן ג`ימיניאנו, מרחק של כרבע שעה. בדרך רואים רוכבי אופניים שוויצרים עושים את דרכם לאותו יעד. בפעם הבאה נגיע גם אנחנו באותה דרך. אנחנו חונים בחניון P3, קרוב לשער הדרומי ודרכו נכנסים לעיר. לפי הכתוב, בעיר היו בזמנו כ- 70 מגדלים. לא ברור בדיוק מה היה תפקידם. יתכן והם שמשו להאדרת שם המשפחה, בבחינת "שלי גדול יותר". יתכן והם שימשו בתהליך ייצור הבדים באזור. בכל מקרה, כיום נשארו 13 מגדלים בלבד. לאחר ארוחת צהרים טיפוסית (סנדביץ` גבינה), ענת מוצאת תיק עור יפה וקונה אותו ללא היסוס. ביקשנו לעלות למגדל, אבל השומר היה ב-20 דקות הפסקה. לכן מחליטים להמשיך לכיוון פירנצה לתצפית מכיכר מיכאלאנג`לו, גם הפעם לפי המלצתו של פרנקו. נוסעים לכיוון מרכז העיר וכאשר יש שילוט שאין כניסת כלי רכב פרטיים לא מקומיים, פונים שמאלה ונוסעים לפי השילוט. במרכז החניה בכיכר יש חיקוי מברונזה של פסל דוד. הפנוראמה מדהימה. מגדלי וכנסיות העיר היפה על רקע העננים.
מכאן מתפצלים. משפחת מסיקה נוסעים לביקור חבר ומשפחת אלטמן יורדת ברגל לכיוון כיכר הדומו, מרחק של כעשרים דקות. מיד עם הגיענו לכנסיה, מתחילים לעלות 457 מדרגות לגג. כמו בכול הכנסיות, העלייה במדרגות קטנות וצפופות. במחצית הדרך מגיעים לסיבוב בחלק הפנימי של הכיפה. הטיפוס לצד הכיפה מוזר ולעיתים המדרגות נוטות הצידה. העלייה משתלמת, כיוון שהנוף למעלה מרהיב. רואים 360 מעלות ומנסים לצלם תמונות פנוראמה לאורך ולגובה. בדרך למטה, שוב עושים סיבוב בתוך הכיפה, הפעם במפלס יותר גבוה, גם שאפשר ממש לגעת בציור הקיר! אפשר להתרשם מקרוב מהציור המדהים. לאחר הירידה לוקחים קו 12 בחזרה לרכב בכיכר ונוסעים לוילה. לארוחת ערב, מחליטים לנסוע לאכול במסעדה בסאן דונטו, שמתברר שהינה מפוארת. המנות קטנות וטעימות מאוד.
יום ו`- 17/10/08: הבוקר נפתח בשעה 7 ברכיבת בוקר בת שעתיים, עם אופניים שנשכרו ערב קודם. ירידה לכיוון La Piazza ואז עליה דרומה לכיוון Castelinna in Cianti. משם, חזרה על גב ההר, לכיוון סאן דונטו ובחזרה לוילה: כ-24 ק"מ. הרכיבה נעימה מאוד. כמעט לא היו הרבה כלי רכב ומי שהיה, לא הפריע ולא צפר. לצד הכביש יש סימון דרך כל 100 מטר. בכלל, סימון הכבישים באיטליה מאוד ברור ונוח. משפחת מסיקה, בהרכב חסר, יצאה לצעידת בוקר בכרמים שליד הוילה. לאחר מכן הגיחה היומית לסופר בכפר השכן. במהלך הנסיעה פגישה נרגשת בין משפחת מסיקה ברכב לבין מיקי באופניים. ארוחת בוקר רגילה, וכרגיל, יוצאים מהווילה לקראת 10. פחות מקילומטר אחד מהכפר עוצרים ביקב ביתי קטן. בעלת המקום פותחת עבורינו את שלושת היינות שהם מייצרים, המתבססים כולם על זן הסנגובז`ה, הזן העיקרי באזור. כל משפחה קונה בקבוק. ממשיכים להחזיר את האופניים ולחנות בגדים PAM, בה עורכים קניות ראשונות. רק אז ממשיכים לסיינה. אנחנו מוצאים חניה מחוץ לחומה הגבוהה. מתחילים בסיבוב הרגלי ומייד מבחינים שהעיר יפה מאוד, נקייה, עם רחובות צרים. להפתעתנו, קשה יחסית לטייל בה, כיוון שכולה עליות וירידות, כיוון שהיא בנויה על גבעות רבות. מגיעים לכיכר המרכזית, שצורתה צורת צדפה. שם נמצאת מזרקה יפה עם הרבה יונים. גיא כמובן מתלהב ומצלם עשרות תמונות. ממשיכים לראות את הכנסייה המרכזית. ניסיון לגוון ולצאת משער אחר מזה שנכנסנו בו לא צולח. אנחנו מגיעים לסוף הדרך (בית הקברות), לפחות יש משם נוף יפה והזדמנות לצלם עוד תמונת פנוראמה. חוזרים לתוך העיר העתיקה ומנסים לרדת לכיוון שער נוסף. העירייה סיימה לא מזמן לבנות מדרגות נעות לכול אורך הירידה. מתברר שגם משם אי אפשר להגיע לחניה ולמזלנו יש מדרגות נעות גם בכיוון ההפוך. לקראת השעה 18 אנחנו יוצאים לכיוון הווילה ושוב, בהתאם להמלצתו של פרנקו, הפעם אנחנו חוזרים בדרך הנופית. עוצרים למספר תצפיות מאולתרות לקראת ובשעת השקיעה. מצלמים הרבה תמונות. לאחר שמגיעים לווילה, מתארגנים ללכת לבר הסמוך, בו נאמר לנו שהערב יש חגיגת "אוקטוברפסט" (חגיגת הבירה של מינכן). מתברר, שכול המקומות מוזמנים ולכן נוסעים לכפר הסמוך La Piazza לעוד מסעדה יוקרתית. המלצר מקבל את פנינו עם בקבוק שמפניה. לדעת כולם המנות היו טעימות מאוד.
לתחילת הכתבה
ימים 7-8: פיזה, לוקה, מילאנו והביתה
יום שבת - 18/10/08: היום התכנון לצאת מוקדם, כיוון שיש לפנינו דרך ארוכה ויום עמוס. הפעם פרנקו הסביר לנו כיצד להגיע במהירות לאוטוסטראדה לכיוון פיזה. בשעה 9 (!) יוצאים, בהתאם להכוונה שלו, ומגיעים לאחר קצת יותר משעה. ביקור של פחות משעה ברחבה מאפשר לראות ולצלם את המגדל הנטוי, הכנסייה ובית הרחצה. אחת האטרקציות היא לצלם צילום קומבינציה של אנשים שתומכים בבנין. משם נסיעה של 20 דקות ללוקה, העיר עם החומה הרחבה. אנחנו חונים בסמוך לחומה ומטיילים בעיר. באזור הדומו יש שוק פשפשים. אנחנו עוברים דרך הכיכר המרכזית וחוזרים על החומה היפה לרכב. דרכנו עכשיו צפונה לכיוון Castelnuovo שבאלפים. לאחר כעשרים דקות נסיעה לאורך הנהר, עוצרים בכפר Borgo a Mozzano, בו יש גשר אבן בעל שלוש קשתות לא סימטריות, שנקרא "גשר השטן". עוצרים, עולים, מצטלמים וממשיכים. משם עולים בכביש מרחק של 9 ק"מ לכיוון כפר קטן בשם Tereglio. הדרך מתפתלת כמו נחש. בחלקים מסוימים הכביש צר ומספיק למעבר של רכב אחד בלבד. מזל שלא בא אף רכב מולנו. חונים בחניה קטנה בכפר. הכפר הינו בנוי בצורה מוארכת על שלוחה של הר, כאשר משני צידיו יש תהום. לאורכו משתרך רחוב צר, שמשני צידיו יש בתים, המפרידים בינו לבין התהום. מסביב נוף מהמם לכיוון האלפים. אפשר לראות שבאלפים, בגובה מסוים, משתנה הצמחייה ואין יותר עצים. במסגרת הסיור בכפר אנחנו מספיקים להשלים מעט קניות לפני יום א` במכולת מקומית. משם, אנחנו יורדים בחזרה לעמק וחוזרים דרך האוטוסטראדה, חזרה למסעדה החשוכה. ענת ומיקי מקבלים צלעות כבש, שאין בהם הרבה לאכול. מרק המינסטרונה טוב ומשביע. שאר מנות הפסטה טעימות.
יום א`- 19/10/08: מה לעשות, אבל הגיע היום האחרון של הטיול. אנחנו אורזים ונפרדים מפרנקו ואשתו. הווילה הייתה נחמדה מאוד ומומלצת בחום (אתר אינטרנט: www.borgosicelle.it). שמנו פעמינו ל-outlet מצפון לפירנצה, שם נעביר יותר משעתיים. ממשיכים באוטוסטראדה לבולוניה. משם האוטוסטראדה עוברת ליד בולוניה וממשיכה למילאנו, כאשר הכביש ארוך ושטוח לחלוטין. מגיעים לעיר. לפי ההמלצות צריך לחנות מחוץ לעיר ולקחת תחבורה ציבורית. אולם, מכיוון שיום ראשון היום, אנחנו מחליטים לחנות בעיר, ללא כרטיסי חניה והולכים לכיוון הכיכר המרכזית. כבר מרחוק רואים את הקתדראלה וככל שמתקרבים רואים עד כמה היא מדהימה. היא מעוטרת מבחוץ בתבליטים, בדומה לקתדראלה שבברצלונה. הגענו בשעת המיסה. בפנים ריח של קטורת והכומר מנהל את המיסה. בתוך הכנסייה מתחילים להבין שאנחנו נמצאים בבירת האופנה העולמית כיוון שחלק מהמבקרות הינן דוגמניות! האיטלקים לבושים לפי מיטב האופנה בעיר האופנה. הסיבוב ממשיך לכיוון הגלריה, שמלאה בחנויות מעצבים יוקרתיות. במרכזה יש ציורי קיר על התקרה. אפילו הסמל של מסעדת מק`דולנדס מעוטר זהב. אנחנו ממשיכה לסיבוב במדרחוב, בו, לשמחתנו, מוצגת תערוכת תמונות מדהימה בנושא החלל.
לקראת השעה שמונה חוזרים לרכב ומתחילים במסע לכיוון שדה התעופה. שלושת האיטלקים הראשונים, שאותם שאלנו כיצד להגיע לשדה, הקדימו להסבר אנחה ורק אז הסבירו לנו שהדרך ארוכה. חלקם הסבירו לנסוע דרך ארוכה ימינה, וחלקם דרך ארוכה שמאלה. שתי הדרכים אפשריות, כיוון שצריך להגיע לכיוון הטבעת המקיפה את העיר (ring). בסופו של דבר עצרנו לשאול איטלקי לבוש בהידור, שיצא מהרכב עם שני בקבוקי יין. ראשית, הוא אמר לנו שההסבר ארוך וביקש לכבות את המנוע. הוא הסביר שצריך להגיע לכיוון האוטוסטראדה והדגיש שאז יש לנסוע לכיוון Vareze. אמנם, עת הגענו לאוטוסטראדה, השילוט לכיוון שדה התעופה של Malpenza היה ברור. הנסיעה על האוטוסטראדה אורכת כמחצית השעה ולאחריה עוד כעשר דקות, עד לטרמינל 1 להחזיר את הרכב. לפחות אז התהליך היה מהיר ויעיל. הגענו לתור המתמשך של הביקורת המעצבנת לפני העלייה למטוס, שארכה כשעה. לקראת השעה 1 בבוקר המראנו לשלוש וחצי שעות של טיסת לילה. לקראת השעה 6 הגענו הביתה.
לתחילת הכתבה
