טיול בשתיים למחוז אמיליה רומנה

אמא מבקרת את הבת באיטליה וזו הזדמנות מצויינת לטייל קצת. השתיים יוצאות לטיול במחוז אמיליה רומנה. התכנון קצת משתבש בדרך, אבל הן עדיין מטיילות ומביאות רשמים.
inbal_f
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: טיול בשתיים למחוז אמיליה רומנה
Shutterstock/Taiga

אמא מבקרת

באמצע נובמבר אמא שלי החליטה שלשלוח ילדה לאיטליה זה טוב ויפה, אבל מישהו צריך לבוא לעשות ביקורת איכות על מקום המגורים, על איכות החיים, ועל מצב הפיצה בארץ המגף. לאחר משא ומתן עם יתר המפקדים הבכירים, ביניהם ניתן למנות את אבא שלי ואחיי היקרים, הוחלט כי אמא תשלח ככוח החלוץ. ההתרגשות הן במטה והן בשדה היתה רבה. אקדים את המאוחר ואומר כי בשיחת הסיכום הגיעו כל הכוחות למסקנה שהמבצע מוכתר כהצלחה רבתי, למעט מספר מנהלות, שתלויות אך חלקית בי, שעשו את המשימה, קשה יותר לביצוע.

 יום ראשון, בוקר. מלאת שמחה לקחתי לי מכונית שכורה, מילאתי את האוטו בדלק ואת עצמי בקפה. שעתיים אחר כך אספתי את אמא משדה התעופה במילאנו. שלוש שעות אחר כך, לקחנו את הדרך הארוכה הביתה. היה יום של שמש, שכנראה על שמו קוראים ליום ראשון Sunday. יום כזה שרואים "לרוחק", שהפסגות המושלגות מזמינות לבוא לבקר, לפני שהאף קופא ולא רוצה לצאת מהבית. הצצה קצרה במפה. יש ליד מילאנו אגם אחד, שלא אני ולא אמא ביקרנו בו, משימה קשה לכל הדעות. יום ראשון בצהרים, פיצה איטלקית במנות אישיות על שפת Lago dIseo.

 סתם השמיצו את האגם המקופח הזה בספרי המטיילים, ללא שום הצדקה. מדובר ביופי של מקום. כבישים קטנים מתפתלים ממש על השפה. ערים-כפרים עם נוף עד מעבר לאופק ומרחוק ההרים מזכירים שתכף תכף כבר יהיה מותר לבוא לשחק בשלג. יום ראשון אחרי הצהרים, שמש קפואה. ענבל ואמא שלה מתפלאות מחיי הפריפריה ההומים בפרובינציה שליד האגם. כל בתי הקפה בעיירה הקטנה והמקסימה קסטרו (Castro), מלאים באופנוענים וברוכבי אופניים. כוחותינו מדווחים כי לא נמצא כל קשר בין העיירה לבין המנהיג הידוע.

 כן. חלק בלתי נפרד מלגור בארץ אחרת היא העובדה שאנשים באים לבקר. אני יכולה להיות כנה ולומר שאני מאוד מאוד אוהבת לארח, במיוחד כשאני כבר מכירה ורוצה כבר להראות לאנשים שאני אוהבת את כל המקומות, החנויות, בתי הקפה, הכנסיות, האתרים, הפיאצות, האוניברסיטה, החברים ובכלל, הבית החדש שלי כאן. אז אמא שלי באה לביקור ובין מבחן לפרזנטציה לעבודה להגיש גם ניסיתי מאוד להראות לה כמה מקומות באמיליה רומניה (המחוז של בולוניה).

 חשבנו לנו שדרך מאוד יעילה לנסות להספיק קצת טיולים בין הלימודים תהיה להשכיר רכב לשבוע, מה שכפי שתראו בקרוב חשף בפנינו את הבירוקרטיה האיטלקית בשיאה. אבל עם כל מורת הרוח מהבירוקרטיה הרבה, מחוז אמיליה רומניה שוב הפתיע בכמות הדברים היפים שאפשר לראות בו, בשעות הערב במיוחד. אילוצי לימודים גרמו לנו לטייל אחרי הצהרים ובערב, בכמה ערים קרובות, ועוד לבלות סופשבוע מפנק במיוחד בעיירה קטנה וקפואה שנקראת בניו די רומניה (Bagno di Romagna), אבל, איך אומרים, ראשון ראשון ואחרון אחרון. כתבה שהיא טיול, טיולילה.

לתחילת הכתבה

על כביש ויה אמיליה

צהרי יום רביעי, אחרי מבחן בכלכלה, אמא של ענבל הסתובבה כבר מספיק ברחובות של בולוניה, ראתה את מיטב האופנה האיטלקית, שתתה את מיטב הקפה ורוצה קצת יותר להיות עם הבת שלה. לקחנו את האוטו ונסענו מערבה. אחרי הצהרים, אחרי המבחן, לאורכו של כביש Via Emilia, הדרך העתיקה שמחברת בין העיר הכי מערבית במחוז: פיאצנזה (Fiacenza), לעיר הכי מזרחית רימיני (Rimini) שליד הים. כן, ים במזרח, מוזר, קונספטואלית. עשרים וחמישה קילומטרים אחרי בולוניה פונים שמאלה, ומגיעים למיני טוסקנה. לא משהו מלאכותי, עם טחנות רוח או מוזיאון ישראל ממוזער, פשוט גבעות, עגולות עגולות, ירוקות ירוקות. הבתים מתחילים להתפזר ולהיות פחות צפופים, על צלעות של גבעות רואים כרמים בצבעים של סתיו. כמה כיף לראות שטח פתוח באמצע השבוע אחרי כל כך הרבה עיר.

 ענבל מתעקשת לצלם כל סיבוב, בשם העיתונות החוקרת. אמא של ענבל לא ממש מבינה מה מעניין בכביסה של אנשים אחרים. בסוף הגענו למיני עיר העונה לשם דוזה (Dozza). איך אומר ברי סחרוף? "אל תחפש רחוק, השאר קרוב.." ככה זה, 25 קילומטר מבולוניה יש גם טוסקנה. אזור יפהפה. טירה ענקית שמשקיפה על כל העמקים (ענבל ואמא שלה מתעצלות להיכנס), בתים קטנים וכל בית שני מייצר יין. גלידריה. קפה. אין כל צורך ביותר. מממ...אולי קצת שופינג? מיותר לציין שצורך זה מוצה בחקר סופרמרקטים שבוצע בדרך חזרה לעיר האדומה, העונה גם לשם בולוניה.

 יום רביעי בלילה, ענבל רוצה לרכל עם חברים על המבחן. בדרך חזרה נופל דבר, המפתח של האוטו. כן, הצלחתי לאבד אוטו (הטעות מכוונת..). לא ממליצה לאף אחד, ובמיוחד לא באיטליה. המפתח הרזרבי נמצא ברומא, וכן, חייבים לדווח למשטרה ולחכות אחרי ארבעה אנשים שעתיים בתור. לשליח אקספרס מרומא לוקח ארבעה ימים להגיע לבולוניה עם המפתח. ככה זה בהודו. סליחה, איטליה, במקרים כאלו אני קצת מתבלבלת.

לתחילת הכתבה

מודנה ופררה

כשאין אוטו חוזרים לתבנית הישנה והמוכרת, תחנות רכבת. כן, היינו מאוד מבואסות, ועייפות מבירוקרטיה. אני לא הולכת להלאות אתכם יותר ממה שכבר כתבתי על הבירוקרטיה האיטלקית. המעוניינים יכולים לקבל פירוט. אבל להישאר בבית להתבאס זו בטח לא דרך לארח. אמא וענבל מחליטות לקחת רכבת ולנחות במודנה (Modena), חצי שעה מבולוניה. עיר אחרת, שינוי אווירה ועוד איזה שינוי. יום חמישי בערב, מקבלת את פנינו בשמחה עיר צהובה, לא אדומה, קטנה וחייכנית. מלאה פנינות ארכיטקטוניות בכיכרות המרכזיות (עם השמות המקוריים להפליא Piazza Granda, Piazza Duomo ו-Piazza Matteoti). שיטוטים בסמטאות קטנות של ימי הביניים, ברחובות שמתחילים להיות מוארים באורות כריסמס. עיר שמכסים בשעתיים, עיר של חומץ בלסמי ופרשוטו ושל עוד כמה תיירים פסיכיים, איטלקיים כמובן, שמסתובבים לעת ערב ברחובות.

שקענו בשיחות על פוליטיקה, ישראל ואבטחה. אמא הסבירה לענבל שיש אבטחת-חובה בכל מקום שיש בו ריכוז של יהודים. ברגע שהנושא הזה עלה ראינו בפינת רחוב קרבניירי עומד, ככה סתם בעשר בלילה. הרמנו את הראש יותר גבוה. וילה בצבע תכלת, חלונות גדולים. על הקירות כתוב באותיות גדולות: "ברוך אתה בצאתך, ברוך אתה בבואך", בואכה בית הכנסת במודנה, המצוי ב-Piazza Mazini, לא מוזכר בשום לונלי-פלנט (על כל גרסאותיו) כאתר. אפשר להתעלם מההרגשה, אפשר גם לא, אנחנו החסרנו פעימה. כדי להחזיר אותה איזנו את מחזור הדם ביין מצוין וארוחת ערב נהדרת, אני מקווה שאף רבי לא ראה את בנות ישראל שוחטות כמה חיות, קדושות יותר או פחות, ממש בשערי בית הכנסת. אמא תמיד לימדה אותי שמה שחשוב זה מה שבלב.

 שישי בערב, המפתחות לצוללת עדיין לא הגיעו. בכל זאת, בכל מדינה מתוקנת, דרך של 582 קילומטרים, מרומא לבולוניה, לוקחת יותר מיום, גם כשאתה מפתח של אוטו... אחרי הצהרים אנחנו נוסעות לפררה (Ferrara). שעה ברכבת, שניים שלושה קילומטרים ברגל, מינוס אפס מעלות בחוץ. אין הרבה משוגעים כמונו שחושבים שלטייל בערב בפררה זה כזה רעיון מבריק. בחמש דקות אחרי שיצאנו מהרכבת גם אנחנו חשבנו שאולי זה לא ממש רעיון מבריק, אבל, איך אומרת קרן חברה שלי "החורף קר. אז או שמתחמם או שמתרגלים", אז התחמם והתרגלנו. עשרים דקות הליכה מתחנת הרכבת ואנחנו בעיר העתיקה.

את פנינו מקבלת מצודה מ-ר-ש-י-מ-ה, מוקפת מים. גם כאן הכיכר המקיפה את המצודה זכתה לשם המקורי Piazza del Castelo. אני חושבת שענף חדש - קופירייטינג, יכול להוות הצלחה מרשימה באמיליה רומניה. אחר כך שמנו לב שפררה בכלל היא עיר של אופניים, בכל מקום, כולם על אופניים. יש חניות מוסדרות, העיר מסודרת, צבועה גם היא באורות רומנטיים וצהובים ומלאה מדרחובים ש�יקיים עם בתי קפה מעוצבים המקשרים בין כיכרות עתיקות באמת. אי אפשר לפספס את זה שפררה היא עיר של אוניברסיטה ושל צעירים, אי אפשר לפספס שפררה יותר קטנה ופחות ממוסחרת ומלוכלכת מבולוניה. וגם אי אפשר לפספס את המקומות העתיקים באמת, מהמאה ה-14 שהשאירה שם שושלת Este: הקתדרלה, הטירה, הכיכר בה מצויה הספרייה: Pinacota Nazionale. כולם שווים את הביקור, כולם נראו מאוד יפים מבחוץ.

היתרון בטיולילה הוא ללא ספק האווירה השונה. עיר בלילה נראית אחרת ונשמעת אחרת מעיר ביום. העיר יותר צהובה, יותר חמה, יותר חיה באמת. החיסרון - לא ענבל ולא אמא שלה יודעות אם האתרים שווים הצצה פנימה. כל האתרים קרובים אחד לשני במספר דקות הליכה.

לתחילת הכתבה

בניו די רומניה

בסוף השבוע עדיין לא הגיע המפתח של הרכב, שוב עלינו על רכבת, שוב בערב, הפעם קצת יותר רחוק. המשימה היתה די פשוטה: להתפנק איזה יומיים, להירגע ולטפל בעצמנו. בתפר בין מחוז אמיליה רומניה (Emilia Romgna) למחוז אומבריה (Umbria), בין העיר צסנה (Cesena) לפרוג`יה (Perugia), אחרי דרך ארוכה ומפותלת בתוך מרק של נוף ירוק, מצאנו עיירה קטנה שכל מטרתה היא לעשות אנשים יפים ומחייכים. עיירת ספא, בשם בניו די רומניה (Bagna di Romagna),

 כן, יש בה הרבה "בניו" שזה אמבטיות או בתרגום המקומי- מרחצאות חמים, יש גם כמה רחובות קטנים וציוריים וריח של הסקה. מהחוברת שלקחתי מלשכת התיירות בבולוניה, לא כל כך הצלחתי להבין מה מהמקומות המוגדרים כספא שווים ביקור ומה לא. הצצתי במפה, התעסוקה שאני אוהבת כשאין לי מה לעשות ובעיקר כשיש לי המון דברים אחרים לעשות, זה להסתכל במפה של איטליה ולתכנן. הכי רחוק במחוז, זה בטח הכי טוב: אמא של ענבל לא ממש מבינה למה בשביל מים חמים צריך לנסוע שלוש שעות, ענבל מאבדת את הביטחון בנכונות הניחוש. בצ`ק אין במלון Euro-Terme לשתינו חוזר הצבע לפנים. יום שלם של טיפולים, טבילה ללא הגבלה במים תרמיים, עם בריכה חיצונית ופנימית, מה שמאפשר לשחק באמבטיה חמה גם שקפוא בחוץ.

בשתי מעלות בחוץ ישבתי בברכה באוויר הפתוח.. תענוג. כשהטמפרטורה נחתה לאפס, בלילה, הלכנו לאכול בטרטוריה מקסימה (מסעדה שהיא בין מסעדת פועלים למסעדת יוקרה), עם תפריט בלירטות מהעשור הקודם ועם סבתות-טבחיות-מלצריות שנמצאות פה כבר כמה וכמה עשורים. אחרי שמיצינו את המשחק ים יבשה, עשינו סיבוב קצר בעיירה האפרורית-ימי-ביניימית-מסתורית-תיירותית הזו. החיים כולם מרוכזים סביב Via di Manin, כל האזור נראה מבטיח ומזמין טיולים רגליים בטבע שרק מגבלות זמן לא אפשרו לנו.

לתחילת הכתבה

ראוונה

יצאתי עם שתי חברות לרוואנה (Ravena), יום של תכנונים מרחיקי לכת הסתיים במוזיאון ורבע ומעט מאוד לכת. הפסיפסים ב-Batistera Neoniano באמת היו שווים את חמשת היורו ששילמנו עבורם, אלו היו ללא ספק הכי יפים שראיתי. שעתיים וחצי ארוחת צהרים נהדרת, סיבוב דאווין במדרחובים הנוצצים של העיר ושוקולד חם בפאב אופנתי. בערב יום ראשון, כל העיר התעוררה לכבודנו, התלבשה יפה ויצאה לקניות. נטלי מאוסטרליה, אוטה מגרמניה וענבל שוקעות בשיחות על מחוייבויות והבטחות של לימודים והבטחות בכלל. ככה פספסנו את התערוכה של ג`יאקומטי, אך הרווחנו יום ממלא אנרגיות ונסיעת לילה מלאת ערפל, שנייה לפני שמתחילים המבחנים.

אמא של ענבל עזבה את בולוניה, לא לפני שהיא מילאה את כל הקיר מעל שולחן הכתיבה בפתקים שאמורים להזכיר לענבל שהיא בכלל הגיעה לאיטליה כדי ללמוד ולא לטייל. תמיד אני מעריכה יותר דברים אחרי שהם הולכים, הביקור עשה לי קצת להתגעגע לארץ הקודש ובעיקר לאנשים היקרים שיש בה. שלוש בבוקר, תקופת מבחנים, שבועיים עם מעט שינה והרבה ניתוחים כלכליים של המשפט, ניתוחים משפטיים של הכלכלה, כמה מאמרים שזכו בפרס נובל, והרבה ג`אנק פוד. עוד לא הספקתי לבקר בשוק חג המולד של בולוניה, שוק מפורסם בכל איטליה בהפתעות ופיצ`פקעס לכריסמס.

 המדינה באטרף קניות, אני מבטיחה לעצמי שמיד כשייגמרו המבחנים אני הולכת לקנות לי קנולו, הממתק הכי כריסמסי שיש בשוק. קנולו? ישר הסרט הסנדק קופץ לי לראש, וגורם לי לעזוב את המחברת ולחפש את הציטוט המדויק באינטרנט: "Leave the gun - take the canoli." זו דרך לחסל מתחרים... אולי האיטלקים מנצחים אותנו בבירוקרטיה, לנו עדיין יש מה ללמוד מהם על איך עושים חגים ואיך מנהלים עימות. על חגים, שווקים, עימותים ומה שביניהם, בכתבה הבאה: כתבה של דצמבר, חודש חשוב באירופה, חודש חשוב בשבילי. המפתחות, אגב, למי שעקב, הגיעו רק אחרי שאמא שלי חזרה לארץ.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על איטליה

הזמנת חופשה לאיטליה

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם