נוסעים בדיל לסלה רונדה

יצאנו לחופשת סקי באתר סלה רונדה באיטליה, בסוף חודש ינואר 2010. הזמנו את החופשה מחברת "סקי דיל" ומיד אומר שהשירות שלהם השתפר, לעומת שנים קודמות, בכל מיני מובנים שאפרט בהמשך. הסיבה שאנו מזמינים דרכם ולא קונים את החבילה לבד, היא שאולי היינו חוסכים קצת כסף אם היינו קונים לבד הכל (לא בטוח בכלל), אבל ההנאה מהחופשה מתחילה הרבה לפני שטסים - יודעים בדיוק מתי ולאן, מכירים את האתר ולא נתקעים. למה הם ולא אחרים? כי הם מכירים את האתרים ואת המלונות היטב, שלא כמו סוכני נסיעות אחרים ששמענו. כל בקשה, בטרם יצאנו, נתמלאה במהירות ובדייקנות. בהחלט נשקול לקנות דרכם את חופשת הסקי שלנו בשנה הבאה.

טיסת השכר יצאה, כמתוכנן, בשבת ב-06:00 ונחתה בברשיה. משם, עלינו על אוטובוס והועברנו לעיירה קמפיטלו, השוכנת, גם היא לרגלי הסלה רונדה, בעמק הנקרא Val Di Fassa. הנסיעה ארכה כארבע שעות, כולל עצירת התרעננות קפה ב"אוטו גריל" בדרך. לאורך כל הדרך, נתן לנו נציג סקי דיל פרטים רלוונטיים לחופשה. הפרטים התגלו מועילים מאד. פרט למידע שבעל פה, קיבלנו ממנו תיקיה ובה כל המידע הנחוץ, כולל מספרי טלפון נחוצים וגם שלו, לכל מקרה שלא יקרה. בכלל, לסקי דיל היה חשוב שנהנה גם אחרי ששילמנו על החופשה ואני מברך אותם על כך.

העיירה התגלתה, חיש קל, כחמודה ורגועה -; מספר חנויות סקי, עוד כמה חנויות מזכרות ומספר מאד מצומצם של מסעדות, ברים ובתי קפה. ככלל, זו לא עיירה המתהדרת באפרה סקי כמו באוסטריה, אבל גם לא היו לנו ציפיות בהקשר זה, לכן לא התאכזבנו כלל. מרגע הנחיתה בעיירה, לקח לנו כשעה להתארגן על כל מה שהיה צריך -; ציוד, הדרכות, החלפת סקי פס ואפילו טיול היכרות קצר.

לתחילת הכתבה

המלון שלנו - דיאמנט

אנחנו בחרנו להזמין מקום במלון רמון, בעל דרגת 3 כוכבים, אך שודרגנו למלון דיאמנט, בעל 4 כוכבים. החדר היה נקי מאד, אך פשוט בתכנונו. הוא כלל מיטה סבירה, שולחן "קרן קיימת" (שלא מובן מדוע הגיע לשם), חדר אמבטיה גדול עם טוש עמידה, בידה ואסלה (מוזר אבל היא היתה גבוהה מאד, שלא כמוכר בארץ). צוות המלון היה חביב וניסה לשרת אותנו, כמיטב יכולתו.

מצאנו גם כמה חסרונות במלון -; קודם כל המיקום: ההבטחה של סקי דיל דיברה על "מטר מהגונדולה". בפועל, זו היתה צעידה של כ-10 דקות, לפחות, עד הגונדולה. ארוחת הבוקר נפתחה רק ב-07:40, שזו שעה קצת מאוחרת, למי שרוצה להגיע לגונדולה, לפני הלחץ ואת הביצה המקושקשת מכין המלצר היחיד, באיחור של עוד כרבע שעה... ארוחות הערב היו קצת פשוטות, לטעמנו. בכל יום היה עלינו לבחור מנות בשביל היום שלמחרת, מתוך מגוון שלא תורגם כהלכה. כך, בכל יום היו לנו הפתעות באוכל. היה שם אירוע קצת פאתטי של ארוחת גאלה, ביום ג' בערב. אנשי הצוות מאד השתדלו, היו לבושים חגיגי. אפילו יצאו עם איזו מנה על מגש, עם זיקוקים בתהלוכה בין השולחנות, אבל הטעם לא היה "משהו שצריך לכתוב עליו הביתה" ולקח להם המון זמן עד שהמנות הוגשו -; חלק מהאורחים ויתרו, עברו לקינוחים לפני שהגיעה המנה העיקרית והלכו (ואני מדבר על לא-ישראלים!). אמנם באנו לסקי ולא לחופשה קולינרית, אבל גם בבתי מלון לא יוקרתיים ראינו טוב מזה, בעיקר כשבסיס האירוח באזור הוא חצי פנסיון. פעמיים ברחנו להם מארוחת הערב למסעדה שכנה, שהיתה נהדרת ולא יקרה -; La Cantinietta.

עוד לגבי השירות במלון -; הם מוכרים גלישה באינטרנט. המחיר שכתבו לי במייל לפני הנסיעה והמחיר בפועל לא היו דומים. בפועל, המחיר היה כפול ממה שהובטח (4 אירו לשעה, במקום 2). צוות המלון כמובן לא לקחו אחריות על מה שכתבו לי, אף אם נציגת המלון עשתה זאת. גם על ההטעייה בלו"ז של הסקי באס, שעלתה לנו 15 אירו (מונית כאלטרנטיבה), הם לא לקחו אחריות, מעבר להתנצלות ומשיכת כתפיים קלה. בארץ אנו רגילים אחרת, בקמפיטלו מרשים לעצמם ככה. אולי זה רק המלון הזה... הספא במלון זה היה כרוך בתשלום נוסף. הפתעה בצ'ק אאוט: רצו מאיתנו עוד 8 אירו על כרטיס חבר! כשהתפלאנו על העניין ואמרנו שסקי דיל לא אמרו לנו לשלם על כזה דבר, הם ויתרו והכינו חשבון מתוקן. זה היה נסיון מיותר של "שיטת המצליח". לעומת זאת, לקראת היציאה ב-03:30 לנמל התעופה, הכינו לנו שקית אוכל נחמדה, שחיכתה לנו בלובי, כשעזבנו.

לתחילת הכתבה

חוויית הגלישה, המעליות והמסלולים

האתר ענק, פשוט כך. נפלנו על שבוע שלפניו לא ירד שלג במשך שבועיים והוא עדיין היה מכוסה כולו, במאת האחוזים. יתכן שהשלג "חוזק" בשלג מתותחים, אבל באמת שלא הרגשנו במחסור. בכל בוקר, המסלולים היו מטופחים ומסודרים למשעי והיה כיף לגלוש במשך כל היום, כל השבוע. ניתן היה לקנות סקי פס לעמק שמסביב, לעיירה בלבד או ל"סופר-סקי דולומיטי". עוד בזמן ההעברה משדה התעופה לקמפיטלו, הבנו שסקי פס מקומי יהיה קטן עלינו ולכן הרחבנו אותו. ההרחבה עלתה לנו 25 יורו לאדם וזה רק בזכות נציג סקי דיל, שהנחה אותנו מה לעשות. ההרחבה התגלתה כהכרחית ולנו, כגולשים בדרגה בינונית, היה מגביל מידי לגלוש רק בוואל די פאסה. כן -; האתר גדול לכשעצמו, אבל האפשרויות ב"סופר-סקי דולומיטי" הן מדהימות.

ההתמצאות באתר אינה פשוטה - גודלו מעל 1,000 ק"מ של מסלולים מוסדרים. המסלולים ממוספרים, אבל הם מתחלפים תוך כדי המסלול, ללא הסבר, וזה מטעה. למעליות השונות יש שמות, אבל במפה הן ממוספרות, כך שלוקח זמן להבין איך כל זה עובד. פעם אחת, כששאלתי מדריכת סקי איפה נמצאת מעלית 31, היא ביקשה שאומר את שם המעלית, כי היא לא מכירה אותן לפי מספרים... מה לעשות שבמפה זה לא מופיע?

ישנו מסלול מעגלי, המקיף את הסלה רונדה. ניתן להקיפו, עם או נגד כיוון השעון. ההקפה עם כיוון השעון היא יפה ונוחה יותר ואילו ההקפה נגד כיוון השעון גוררת המון נסיעות במעליות שונות. כל הדרך גולשים במדרון, עולים על מעלית (כסא או גונדולה) וגולשים הלאה. כך מקיפים בארבע-ארבע וחצי שעות את האתר כולו. חוץ מזה, בכל עמק ישנה אפשרות גלישה מעבר לסיבוב. לכל עמק יש מסלולים ונופים, היחודיים לו. שבוע הוא פרק זמן קצר מדי עבור הסלה רונדה כולו. יש באתר גונדולות רבות, מכל הגדלים, מעליות כסא מהירות ואיטיות. הן ארוכות מאד ויש לנו רושם, שעושים בהן שימוש רב יותר מאשר באתרים אחרים. מצד אחד זה מאד נוח -; בכל מקום יש מעליות. מאידך, מצאנו עצמנו שוהים במעליות חלק גדול מהזמן. אנחנו מצאנו אפילו מעלית כסא אחת, ארוכה ואיטית, שבטוח השאילו אותה מהחרמון...

באשר לגונדולה הראשית -; כדי להגיע למסלולי הגלישה, יש לעלות בגונדולה ראשית, היוצאת מקמפיטלו ומגיעה למעלה. אנו ממליצים להגיע לגונדולה הזו לפני השעה 08:30 או אחרי 10:00, אחרת תתקעו בתור גדול וארוך. משום שיצאנו לחופשה בעיקר כדי לגלוש ומצאנו את עצמנו במיטה בכל יום בתשע וחצי בערב ומכיוון שזו עיירת שינה, לא היתה לנו שום בעיה להתייצב בגונדולה ב-08:30, למעט ההתעכבות על ארוחת הבוקר המתאחרת במלון (פירוט בהמשך). כיוון ששכרנו ציוד בחנות דרך סקי דיל ולחנות היה סניף ליד תחנת הגונדולה, במעלה ההר, ניתן היה להשאיר, ללא תשלום (!) את ציוד הסקי, כל יום לאחר הגלישה ולקחתו משם מחדש. כך, את הליכה אל הגונדולה וחזרה ממנה אפשר היה לעשות בנעליים נוחות לצעידה וללא משא כבד. יופי של צ'ופר!

 בערבי שלישי ורביעי מתקיים סקי לילה. זה קורה בעיירה אחרת ושמה פּוֹצה (Pozza). כדי להגיע אליה וממנה, יש לקחת מונית שעולה 15 אירו, לכל כיוון (במחיר זה אפשר לנסוע עד 4 חברים יחד).

המסלולים המומלצים על ידנו הם:

  • מספר 6, מבלוודרה לכיוון לופו ביאנקו.
  • 2 ו-8 באורטיזיי (מדהימים ביופיים). מסלול 2 הוא באורך 10 וחצי ק"מ ויורד מכ-2,500 מ' לכ-1,250 מ'.
  • 11 מוואל די פאסה לכיוון קנציי.
  • 3 שחור, נקרא גם Sasalong

לפני הנסיעה נלחצנו קצת מתחזית מזג האויר, שדיברה על טמפרטורות של מינוסים כבדים. בפועל, התברר שמינוס 7, ללא רוח, אינו נורא כלל. באנו 'ארוזים' היטב ולמרות הגלישה המהירה, לא הפריע לנו הקור. בתנאים כאלו אנו ממליצים על לבישת ביגוד תחתון טרמי - גטקעס וחולצה טרמיים, פליז דק, צעיף או מחמם צוואר (קיבלנו מתנה זוג מחנות "שלג", בזכות סקי דיל) ומעל מעיל סקי טוב. על הראש שמים כיסוי לראש, לפה ולאוזניים ומעל חובשים קסדה (כמעט כולם כבר גולשים עם קסדות) וגוגלס. כמו כן, לובשים כפפות טובות, גרבי סקי טובות ובעיית הקור נפתרת.

במצב בו יורד שלג או שיש בעית ראות, בגלל ערפל, מומלץ למצוא מדרונות המשופעים בעצים. כך, כגולש, יש לנו נקודת התייחסות המאפשרת להרגיש את השלג טוב יותר. בהרבה מקומות בסלה רונדה, המסלולים מאד רחבים וללא עצים, כך שבמצב של ערפל מאד לא היה נוח לגלוש וגם הגוגלס הצהובים לא עזרו יותר מידי. כשחיפשנו והגענו למסלולים עם עצים מסביב, הבעיה נעלמה כלא היתה. בינתיים גם הערפל התפזר... ביום שלמחרת, נולדה בעיית הרוח. גם פה עזר לנו להתמקד במסלולים שבעמקים ולא על הפסגות -; שם היה קר, הרוח לא עזרה לגלישה וגם העיפה שלג, כך שיצא לנו לפגוש קרח, וזה פחות כיף.

לתחילת הכתבה

אוכל ושתייה באתר

האתר מלא מסעדות הרים נהדרות. קל למצוא בהן פיצות נהדרות, פסטות ומרקים. מבין המאפים, הדבר היחיד ששווה זה שטרודל התפוחים. הקירבה לאוסטריה, פיזית ותרבותית, מורגשת היטב במוסיקה, בשתייה וגם... בשטרודלים.

שתייה כבר אמרתי?בכל מקום יש קפה לא רע, עם או בלי אלכוהול וגם אלכוהול מכל סוג ומין. אנו הכי אהבנו את ה"בומברדינו" - משקה אלכוהולי כתום, עם קצפת; גרולה (משקה קפה ואלכוהול חברתי, ששותים רק בחברה של שישה ויותר); ויליאם (שזה שנפס עם אגס שיכור בפנים) ושוקו עם רום. בארוחות הצהריים הזמנו תמיד בירה ואפשר לסכם שהמזון והשירות בכל מסעדות ההרים היה מצויין. כדאי לקחת בחשבון 15-20 אירו לארוחת צהריים קלה לזוג (מרק, פסטה או פיצה עולים כ-8 אירו ובירה 4.5 אירו). אחרי הסקי, בשעות ארבע-חמש לערך, מתקיימת מסיבת שתיה, עם מוסיקה טובה וריקודים על הבר, בבר ליד בית הספר לסקי, הצמוד לגונדולה הראשית. לא לפספס. שמח ושווה.

לתחילת הכתבה

חזרה הביתה

הטיסה חזרה לארץ יוצאת בשעה 10 לערך. כיוון שצריך להקדים להתייצב לטיסה ויש נסיעה ארוכה, היה עלינו לצאת מהמלון בשעה 03:30 בשבת (!). אנו ממליצים לסקי דיל לבחור טיסות נוחות יותר בשנים הבאות. לא יזיק גם לסיים את החופשה בצורה אנושית יותר. ולבסוף... בשדה התעופה היה ערפל כבד, מה שגרם לטיסה שלנו להתעכב ארוכות. נציגי סקי דיל (כמו גם נציגי ישראייר) לא טרחו אפילו פעם אחת ליידע את הנוסעים (שעברו כבר את כל תהליך הצ'ק אין והביטחון) במתרחש. הנוסעים חיכו, ללא כל מידע, למטוס שיגיע לבסוף מוורונה לאסוף אותנו לארץ. למרות שהמאמץ הקטן הזה היה עושה לנוסעים רק טוב, ולא הצליח להם הפעם, למרות כל זה - עדיין החופשה היתה נפלאה.

כל הכבוד לנציגי סקי דיל במקום -; כל יום, אחר הצהריים, קיבלנו מהם SMS שמזמין לעשות משהו ביחד בערב: יום אחד ללכת לבר, ערב אחר למועדון, עוד ערב להחלקה על הקרח, ערב נוסף לקארטינג... בכל יום משהו אחר, שהם יזמו ודאגו לכך שגם בעיירה בלי אפרה סקי, בכל זאת יהיה משהו. לסיכום, החופשה היתה נפלאה. השלג היה נהדר. האוכל בצהריים היה מצויין, האיטלקים חמודים, רק חבל שנגמר...

לתחילת הכתבה

דיווח זה משתתף בתחרות דיווחי סקי לשנת 2010 ומתמודד על הפרס הראשון:
 חופשת סקי חינם באתר Passo Tonale! פרטים נוספים באתר התחרות >>