הגעה לאתר

נחתנו ביום שבת באיטליה, בשדה התעופה של וורונה שם חיכה לנו עומר, המלווה של סקי-דיל, טיפוס חייכן וממש גבוה. בדרך לאתר (3 שעות פלוס מינוס) הוא חילק לנו אוכל ושתייה, שדווקא באו במקום, וגם שקית עם כל הברושורים של העיירה קמפיטלו ושל האתר. בדרך עומר הסביר לנו מה נמצא איפה ונתן לנו המלצות גלישה ובכלל (כולל "המלצות טיול") ואנחנו סימנו הכל על המפות שחילקו לנו. כתבתי לי המלצות טיול כי מדובר במתחם ענק (הכי גדול בעולם אני חושב) -; 1200 ק"מ מסלולים בכמה אתרים הכלולים בסקי-פס. ללא הדרכה אפשר בקלות להתברבר שם (באחד הימים פגשתי בסלבה גולש ישראלי, שסיפר לי שהוא טעה בניווט והיה צריך לקחת מונית מקמפיטלו חזרה לסלבה דרך "מעבר סלע"- נזק של 70 יורו!).

 בדרך חילקו לנו גם סקי-פסים ואת הציוד לקחנו כבר בשבת בערב. הערת אגב: אני כותב את שם האתר "סלע רונדה" כיוון שזה מתאים יותר בעברית -; גוש המצוקים הענק שסביבו עובר המסלול המעגלי. האמת היא שאין ממה להיבהל. המסלולים המחוברים סביב המסלול המעגלי משולטים היטב ואם שמים לב לזמנים אין בעיה להתנהל בתוך המתחם של הסלע רונדה (המתחם של הסקי-פס גדול עוד יותר).

לתחילת הכתבה

הגלישה באתר

ביום הראשון עשינו את המסלול המעגלי של סלע-רונדה. זהו מסלול של 26 ק"מ בערך של גלישה נטו ועושים אותו נגד כיוון השעון או עם כיוון השעון. אנחנו גלשנו נגד. הייתי מספר סיפורי אופ-פיסטים או על ימים ספציפיים בכל אחד מארבעת העמקים המקיפים את הסלע-רונדה אבל כל אחד הוא אתר בפני עצמו וסיפור שלם. אספר על המעגלי.

 אני לנתי במלון רמון. ישנם עוד כמה מלונות במתחם הקרוב ואני ממליץ לבדוק אותם כי היו שם ישראלים אחרים. המלון הוא מלון שלושה כוכבים. יש בו ספא (ג`קוזי חדש לגמרי וחינם) וחדרים נחמדים עם מרפסת. לי אין דרישה מעבר לזה. יצאנו בבוקר מהמלון לגונדולה, הקרובה אליו מאוד. עלינו בגונדולה הגדולה שנקראת קולרודלה, הלוקחת למתחם קולרודלה. לאט לאט התגלה לי אחד הנופים הכי יפים שראיתי בחיי. למטה, בעמק, העיירה קמפיטלו (נחמדה מאוד, כמו כפר טירולי ציורי) וצמוד אליה העיירה קנצי.

למעלה נחשף מתחם הגלישה הענקי ומצוקי סלע עצומים בגובה 900 מ`, ביניהם -; מרחבי סקי אינסופיים והמון מעליות (את הציוד, דרך אגב, השארתי למעלה היכן שיורדים מהגונדולה. כך לא צריך להיסחב איתו בכלל). התחלנו את המסלול מהאיזור שמעל קמפיטלו. גלשנו במין מסלול קעור, או יותר נכון קערה ענקית מכוסה שלג, והתכנסנו למסלול שממשיך לקנצי. משני הצדדים יש עצים ומאחורה מלווים אותנו מצוקי הסלע הענקיים. מקנצי עלינו בגונדולה לאזור שמעליה שנקרא בלבדרה -; מרחב מתון ברוחב של קילומטר ואורכו כפול מזה. מעליות מתוחות לכל האורך שלו -; מומלץ למתחילים.

 אנחנו שייטנו דרכו והגענו לנקודה הכי גבוה בו משם נשקף נוף המרמולדה -; ההר הגבוה בדולומיטים מדרום לקבוצת הסלע-רונדה. משם ירדנו במסלול שהתחיל עם קצת מוגולים והיה תלול, אך מהר מאוד הוא התמתן לכדי מסלול כחול וארוך עד לעיירה ארבה. מימיננו התנשא המרמולדה ומשמאל המצוקים הגדולים של סלע-רונדה (הפעם קצת שונים מאלו שראיתי בהתחלה). לאחר חצי שעה היינו בארבה. אני כבר בראש תכננתי איך מחר אני ממשיך מפה בגונדולה לכיוון המרמולדה ועושה את המסלולים הארוכים שעל הקרחון. המשכנו עם השילוט הירוק (נגד כיוון השעון) ועלינו למסעדה בגובה 2000 מ` שמשקיפה על כל האזור של אלטה בדיאה, שזה אזור ענק של גבעות מזרחית לסלע-רונדה, מלא מעליות ומסלולים רחבים ומתונים. במסעדה מוגש אוכל טוב: שניצלים ווינאיים, לזניות ופאסטות ותוספות. המחירים הם סביב 10-15 יורו כולל שתייה.

אחרי הארוחה ירדנו במסלול אדום וארוך עד לעיירה קורברה. מזג האויר השתפר וכל העננים התנקו והיה מרענן לגלוש מהר בשמש אחרי הארוחה הכבדה. מהעיירה עלינו בכמה רכבלים רצוף לכיוון פאס-גרדנה. ההפסקה מהגלישה הייתה כי כנראה בלי לשים לב אימצתי את הירכיים מאוד במסלול האדום (תוסיפו לזה את המשקל של האוכל). מהרכבלים אפשר לראות את החבר`ה שגולשים מכפאס-גרדנה לכיוון קורברה/קולפוסקו והחלטתי לעשות את המסלול הזה מתישהו. הוא ארוך ומתון וכשני שלוש ממנו בין העצים -; כמו הירידה לכיוון קנצי, רק יפה יותר. מהפאס כבר אפשר לראות את ואל גרדנה ואת העיירות סלבה, סט. קריסטינה ואורטיזיי רחוק ברקע. בצד השני רואים את קורברה ואטלה בדיאה. בנקודה הזאת עומדים בין מצוקים משוננים ועמודי גיר בגובה של מגדלי עזריאלי.

 אחראי האתנחתא להינות מהנוף גלשנו במסלול אדום ומאתגר. באמצע הוא נהיה מתון והמשכנו בו עד לעיירה סלבה. בעיירה חצינו את הכביש והמשכנו בגונדולה לאיזור שמעל העיירה. בתחילת העלייה ראינו מסלולים שחורצים את מעטה היער שעל ההרים ולפתע, מעל קו העצים, התגלה לנו מרחב ענק ומתון הדומה לזה שמעל קנצי. עלינו במעלית לנקודה הכי גבוהה וישר גלשנו במסלול אדום למעלית 4 מושבים, שלוקחת לפסגה נוספת שבאיזור הזה. לאורך כל הגלישה נשקפים מצוקי הענק של הסלע-רונדה, הפעם מעברם השני. בפיסגה חיכתה לנו הפתעה -; 200 גולשים שתויים למראה, חוגגים בחוץ כשעל הבמה רוקדות שתי בחורות בחוטיני. הטמפרטורה היתה מינוס 10 מעלות, כך שהערכתי את האומץ שלהן. כמובן שהצטרפנו לחגיגה. בתום השבוע למדתי, שהמתחם מלא בהמון מסעדות (מעודי לא ראיתי מתחם עם כל כך הרבה מסעדות כאלה). כל המסעדות עושות את המיטב למשוך אליהן לקוחות ומסיבות מהסוג הזה הן מחזה נפוץ ביותר.

אחרי בומרדיניו (ליקר חלמונים עם חלב, רום, סוכר וקפה וקצפת), שהפך לי את הראש, ואחרי התאוששות קלה גלשנו במסלול קצר עד למעלית שלוקחת חזרה למרגלות המצוקים שמעל קמפיטלו. משם יורד מסלול צר מתון ומתפתל (סנובורדיסטים -; מומלץ לבוא מהר). סביב המסלול יש נוף פסיכדלי מעט של עמודי סלע ועצים, שצצים מכל מיני כיוונים, מין יער של עצים וסלעים. בסופו של דבר מגיעים למתחם שמעל קמפיטלו. חוצים אותו בשני מסלולים רחבים ומתונים ושתי מעליות ומגיעים חזרה לנקודת ההתחלה. בנקודה הזאת (במקום בו יורדים מהגונדולה) יש באר/מסעדה, שנקרא "מקלט האלפים". מסתבר, שישנה תורנות של בחורות בחוטיני על הבאר וכשבבאר הקודם יש, פה אין (למחרת היו).

לתחילת הכתבה

מקומות בילוי והמלצות אישיות

במקומות הבילוי אליהם יצאתי בקמפיטלו וקנצי אמנם לא רקדו חשפניות על הבאר אבל אין תלונות בכלל. יש דיסקוטק גדול בקמפיטלו וכמה בארים ובקנצי יש מקום שנקרא ליבר אוגוסטין ועוד בארים. מומלץ בחום. ב- 16:30 לקחנו את הגונדולה חזרה. סך הכל שש וחצי שעות של הקפה עם שעתים עצירות בקבוצה של יותר מ-10 אנשים.

המלצה אישית: הביאו מצלמות ווידאו. הנוף לא יאומן ושווה לתעד כל רגע.
המלצה אישית נוספת: וותרו מראש על להספיק כל מה שאתם מתכננים. אין סיכוי. פשוט צריך לבוא שוב.
המלצה אישית אחרונה: למחוק את התמונות של הבחורות עם הביקיני לפני שאתם חוזרים הביתה (לא רלוונטי לרווקים)

לתחילת הכתבה