מחשבות על סקי
"מסע של 1000 ק"מ מתחיל מצעד אחד".
כן זה מה שקרה לי לפני 3 שנים כשאבי הציע לי לבוא איתו לטיול סקי. עוד לא הערכתי את תעצומות הנפש שהלבן הזה מספק. למען הגילוי הנאות, חייתי בערד, אז יצא לי לראות שלג כמה פעמים בחיי… אבל… כן אין מה להוסיף מעבר לזה. בפעם הראשונה אבי ואני החלטנו על בנסקו הזולה. אתר מקסים למתחילים שרק עושים את צעדיהם הראשונים על השלג. אני זוכר שהיה לי מאוד קשה, וכשקשה לי אני מתחיל להתעצבן. מה עוד שקינאתי באבי שהכול בא לו בטבעיות למרות שפער הגילאים בינינו הוא כ-20 שנה. אך כנראה שנשאר לו זיכרון מודחק מהילדות, כאשר הוא החליק על מגלשיים מעץ במישורי ריגה הקפואה. כאמור, בשלושת הימים הראשונים היה מאוד מאתגר, וביום הרביעי חל שיפור ניכר. ומאז התחלתי לחלום בלבן.
"פלו שבע פעמים עמדו שמונה".
כשחזרתי ארצה נכנסתי לדיכאון. הלבן כל כך חסר לי. כל יום נכנסתי לאתר למטייל וקראתי בשקיקה את הכתבות של הגולשים. ראיתי אלפי סרטונים ביו-טיוב ושום דבר לא הצליח למלא את החלל התהומי שנפער בליבי. השניות הפכו לדקות, הדקות לשעות, השעות לימים והימים לחודשים, עד שהאור באופק נראה בקצה המנהרה. החורף הגיע. למרות תחנונים רבים לאבי שניסע לאתר קצת יותר מכובד באלפים מאשר בנסקו מבלי לפגוע בכבודו, הם נפלו על אוזניים ערלות. חבר של אבי טס לבנסקו, והצליח לשכנעו לבוא גם. בסופו של דבר נגררתי עם אבי. כמובן שהייתי קצת מאוכזב, אבל איך שהגענו לאתר כל תסכוליי התפוגגו כלא היו. שוב הלבן הזה הפעיל את קסמיו. החלטתי שאני בא לשפר את הטכניקה, וללמוד בשביל ההרמה להנחתה של הטיול בשנה הבאה לאתרי האלפים.
%#start|לתחילת הכתבה%
תכנון החופשה
"כשתבין כמה הכול מושלם תטה את ראשך כלפיי השמיים-ותצחק".
פגרת הקיץ הגיעה. כן ככה אני קורא לתקופה הזאת. מהרגע שאתה נוחת בארץ מחופשת הסקי עד לרגע שאתה מתחיל לתכננן את חופשתך הבאה בסביבות חודש דצמבר. וגם הפעם הכאב היה גדול מנשוא. המחשבות, הפנטזיות והגעגועים מתחילים לחלחל אט אט לנפש פנימה עד לאיבוד עשתונות. מה גם שאני אחד מאלה שממש סובל מהחום של ארצנו. אני פשוט שונא (ואני משתמש פה במילה שונא) את הקיץ של אזורינו. מפה לשם הימים הזדחלו להם לאיטם והגיענו עד הלום - חודש דצמבר המיוחל. החודש שגורם לי לגירוי ציפיות מוגברות יותר מכל החודשים. החודש שאתה חוזר לקרוא את הדיווחים וההמלצות בשביל לקבוע את אתר הסקי הנבחר.
אחרי התלבטויות מעטות בין אוסטריה לאיטליה בחרנו באיטליה. בחרנו באתר המופלא סלה רונדה. מה נגיד ומה נאמר על האתר המופלא הזה כשכבר חכמינו לדורות לא אמרו. הזמנו חבילה דרך חברת "סקי דיל". הם עשו את עבודתם כראוי. צוות מאוד מיומן שעד היום האחרון דואג להנעים את חופשתכם. הזמנו חבילה בתאריך 16.1.10 עד 23.1.10. כאמור, באתר סלה רונדה המופלא. 500 ק"מ של מסלולים נפלאים. 500 ק"מ של נופים מפעימים.
%#start|לתחילת הכתבה%
לינה, מסלולים ואפרה סקי
השתכנו בעיירה Campitello. עיירה קטנה ונחמדה. המלון שנבחר הוא מלון דיאמנט 4 כוכבים. מלון נהדר לדעתי. החדרים מרווחים ונעימים לעין. הנוף שנשקף מהמרפסת יפהפה. האוכל, הו האוכל היה פשוט נהדר. בכל יום אתה מקבל תפריט בחירה של ההזמנה למחרת בבוקר. זהו מטבח בופה כמו אצל רוב המסעדות. בערב זה כבר קונצרט של מטעמים. אחת המנות שזכורות לי ביותר היא ספגטי עם רוטב סלמון. מנה פשוט מצוינת. בנוסף הלזניות, המרקים והעוגות היו מנות טעימות. הספא שבמלון בתשלום (12 יורו לשבוע) הוא מאוד נחמד. יש בו ג'קוזי (מים פושרים), בריכה קטנה, סאונה יבשה ורטובה. האינטרנט במלון אף הוא בתשלום - שני יורו לחצי שעה. הזמנו רק ביום הראשון בשביל לדבר עם המשפחה. לאחר מכן החלטנו שזה יקר מדי.
אני זוכר כשהגענו לחדרים ביום הראשון ישר יצאתי למרפסת. בדיוק באותו הזמן הייתה שקיעה מבעד לעצי האורן. הטיתי את ראשי לשמיים, ואז הבנתי עד כמה הכול מושלם. האתר הוא עצום. הנופים מפעימים. היות והאתר הזה כל כך ענק, אתה מגלה את הטבע במלוא הדרו. המסלולים בסלה רונדה מתאימים לכל הרמות, אך נראה שיש מיעוט במסלולים שחורים. ישנה אפשרות באתר סופר סקי דולומיטי לבדוק כמה ק"מ גלשתם, מעליות והבדלי גבהים שעשיתם. אתה פשוט מקליד את הקוד שרשום לך על הסקי פס. נחמד מאוד לדעת את הנתונים הללו. יש המון מסעדות באתר, ואיפה שלא תיפול תמיד תקבל תמורה טובה. לנו הייתה מסעדה פייבוריטית בשם Seteur. כל יום בהפסקת הצהריים היינו עוצרים להתרעננות קלה. ובכל יום הזמנו עוגה טרמיסו (גן עדן לחיך) וכוס תה.
מסלולים מומלצים: בשביל אחד שגולש בסך הכול שלוש שנים כל המסלולים מומלצים. אבל אלה שהכי אהבתי, הן מבחינת הנוף והן מבחינת האורך, הם המסלולים לעיירות. מדובר במין שבילים צרים שמכוסים בשלג בתוך עצים. בדרך כלל אתה מבודד מכל ההמולה שיש במסלולים. זה רק אתה והטבע היפהפה שמשתרך עד לעיירה.
האפרה סקי ב- Campitello לא קיים. הרחובות שוממים מנפש אדם. יש שם בר אחד מבודד שנמצא בקומת המרתף. הלכנו באחד הערבים לעיירה הסמוכה Canazei (כ-20 דקות הליכה). עיירה קצת יותר גדולה אבל גם שם המצב לא מזהיר. בקמפטילו יש סופר מרקט אחד מרכזי שיש בו הכול. מאוד מזכיר לי את חנויות טיב טעם בארצנו, כשעוד היו בתחילת דרכן. סופר קטן ומטריף. המון סוגים של פסטות, פטריות, ריבות ומה לא. אנחנו קנינו כמה בקבוקי ליקרים. כמובן יש מבחר מספק של חנויות סקי כבכל אתר אחר. מתנות לבני המשפחה שנשארו בארץ - אל תבנו על זה. קשה מאוד למצוא משהו ראוי שיאדיר את ביתנו או מלבושנו. המלצה שלי - תטעמו את הפיצות הנפלאות שלהם. פיצה אמיתית כמו שפיצה צריכה להיות, ולא כמו הפיצות המעובדות שיש אצלנו. מאז שחזרתי ארצה נדרתי נדר עם עצמי לא לאכול את הפיצות שיש פה. ואכן עד עתה עמדתי במילתי.
%#start|לתחילת הכתבה%
סיכום
"הלומד אבל לא חושב, אבוד! החושב ללא למידה, בסכנה".
ולסיכום - פדיחת השנה שלנו. ביום הרביעי החלטנו להגיע לתצפית מרמולדה. למרות שאבי היה נווט בצבא, הוא לא הצליח להבין את המפות שקיבלנו. גלשנו עד אין סוף, ברם לתצפית לא הצלחנו להגיע. בסביבות השעה 12:00 הגענו למסקנה שכנראה כבר לא נראה את התצפית אז החלטנו להתקפל. כמובן שטעינו בדרך ואיכשהו עשינו את כל הקפת הטבעת הירוקה. השעון היה לרעתנו היות והגונדולה האחרונה הייתה בשעה 17:00. בסופו של דבר, עייפים ומתנשפים, הגענו לאחד המסלולים שהכרנו, והדרך למלון הייתה קרובה מתמיד. אולם גם כאן המזל לא האיר לנו פנים. ירדנו באחד המסלולים שהיה מלא במוגלים. אבי, שהיה כבר מותש מהטירונות, איבד שליטה, ונפל על הבטן, כשהרגליים בפיסוק. היות ולאבי יש בעיות כרוניות בברכיים ניסיתי להוריד את המגלשיים שלו אבל לא הצלחתי. אז החלטתי להוריד את המגלשיים שלי בשביל להיות יותר יציב. בסופו של דבר הורדתי את המגלשיים של אבי, נחנו קצת ואז החלטנו להמשיך. משום מה לא הצלחנו לשים את המגלשיים שוב. לאבי המגלש הימני התרחב במידה ניכרת ואצלי המגלש השמאלי היה לפתע קטן. ככה 10 דקות אנחנו מנסים לשווא. בסופו של דבר החלטנו לרדת את ההר ברגל כי כבר היה רבע לחמש. וזה היה כל כך מביך. מאות גולשים חותכים אותנו בירידה, ומשאירים שובל של לבן אבקתי שמכסה את עיננו. אני עליתי ראשון במעלית כשהמגלשיים בידיי. בזמן שחיכיתי לאבי החזקתי את המגלשיים בצורה אנכית, ולא הצלחתי להבין מדוע מגלש אחד קצר והשני ארוך. רק כשאבי הגיע התחלנו להבין ולעכל את הפדיחה. אוי לבושה.
"מאושרים הם האנשים החולמים, המוכנים לשלם את המחיר להגשמת חלומם"
עוד מסע הגיע לסיומו, ושוב פגרת הקיץ מתדפקת בדלת. מנגינת הדז'ה וו חוזרת במלוא הדרה. שוב קריאת הדיווחים, ושוב צפיית הסרטונים, ושוב המועקה המוכרת. שאיפתנו לשנה הבאה היא לארגן שני מסעות כאלה. מסע אחד פשוט לא מספיק לנרקומן כמוני. מותר לחלום... היו מאושרים... והמחיר כבר יגיע בעוקף.
%#start|לתחילת הכתבה%
הכותב משתתף בפורום הסקי של אתר למטייל, תחת הכינוי "elinem2008". שוחחו איתו שם!
גם דיווח זה משתתף בתחרות דיווחי סקי לשנת 2010 ומתמודד על הפרס הראשון: חופשת סקי חינם באתר Passo Tonale! %https://images.lametayel.co.il/images/site/images/taharut/ski.html|פרטים נוספים באתר התחרות|target=_blank% >>
