האי קוצ'ין
תחנתנו הראשונה במדינת קרלה, השוכנת בחופה הדרום מערבי של הודו, היתה האי קוצ`ין. למעשה מצ`נאי נסענו ברכבת לילה כ-12 שעות לעיר ארנקולם וממנה יצאנו במעבורת (2 רופי לאדם) שהובילה אותנו בתוך מספר דקות לקוצ`ין.
התיירות בסביבה זו מתרכזת בעיירה קוצ`ין שבה יש אזור חמוד ותיירותי הנקרא מבצר קוצ`ין עם מספר רחובות קטנים מלאי גסטהאוסים ומה שנקרא: Home Stay, שזו האופנה האחרונה בקוצ`ין. כבר בגסטהאוס שלנו בצ`נאי פגשנו בחור ישראלי חמוד בשם שאולי שהמליץ לנו בחום על גסטהאוס בשם: Princess Inn במבצר קוצ`ין כך שמיד עם הגעתנו לקוצ`ין נגשנו לגסטהאוס ושכרנו שם חדר גדול ומקסים עם רצפת עץ ושרותים ומקלחת. זהו גסטהאוס נקי במיוחד עם אווירה נעימה ומחיר סביר בהחלט - 500 רופי לחדר הגדול. באותו גסטהאוס יש עוד מספר חדרים קטנים יותר רובם נחמדים מאוד, יש שניים פחות מוצלחים.
לאחר התאקלמות ראשונית יצאנו לאכול ולאחר מכן הגיעו חברינו הטובים מגלי ולורנט עמם קבענו לטייל כ-10 ימים בקרלה. מזג האויר בקרלה הפכפך למדי ומיום שטוף שמש הוא יכול להפוך לגשם זלעפות שמציף את הרחובות. לקח לנו יומיים או שלושה להתחיל לאהוב את קוצ`ין, בעיקר כיוון שנאלצנו להחליף גסטהאוס ולחזור ל-Princess Inn שוב מאחר ולא היה חדר מתאים שם למגלי ולורנט ורצינו להיות יחדיו. אבל למרות מזג האויר ולמרות המעברים קוצ`ין התחבבה עלינו מאוד. גילינו כאן מסעדות נחמדות - אחת מול המלון שלנו ממש, בית קפה מקסים בשם: Kashu Art Caffe ב-Burgher St. בו נהננו לאכול ארוחות בוקר מצוינות באווירה נעימה. במסעדה שמול המלון שלנו ברחוב Princess מצאנו אוכל שהילדים אוהבים - משימה לא פשוטה ואין להקל בה ראש. בפינת הרחוב שלנו שוכן גן שעשועים חמוד ואפילו די בטיחותי (נדיר בהודו). בילינו אחר הצהריים מקסים ב-Jew Town, מרחק 15 דקות נסיעה בריקשה. זהו למעשה הרובע היהודי של קוצ`ין בו שוכן בית הכנסת הנחמד ובו ניתן למצוא עשרות חנויות של חפצים ורהיטים עתיקים ומחודשים, פסלים וחנויות קשמיריות. נהננו מאוד להסתובב בחנויות, להביט בריהוט המקסים, לפנטז על רהיטים שונים וכיצד הם היו נראים נפלא בביתנו, להריח את ריחות התבלינים בשוק התבלינים ולחוש את האוירה המקומית הנעימה.
בקרבת המלון שלנו נמצא חוף הים בו שוכנות הרשתות הסיניות המפורסמות של קוצ`ין שהמראה שלהן במיוחד בשעת השקיעה מקסים ורומנטי. ליד הרשתות יש מדי יום תצוגה של השלל שנאסף מן הים על ידי הדייגים המקומיים ויש שם דבר נחמד שנקרא: "אתה קונה, אני מבשל" כלומר: אנחנו קנינו את כל יצורי הים שרצינו לאכול, הבאנו לטבח, ותמורת סכום של כ-50 רופי לק"ג הוא מבשל את זה עבורנו בסגנון שאנחנו בוחרים. זו דרך נפלאה לאכול טוב וזיו אכל כמות שרימפסים כזו שפגעה באוכלוסיית השרימפסים בים הערבי :-) מצאנו כאן אפילו פיסה קטנה של חוף רחצה, לא נקי במיוחד אבל הילדים מצאו שם הנאה מרובה תוך משחק עם צמחי הים הרבים שנשטפים אל החוף, חול הים והגלים הרכים שמכים בו.
ערב אחד יצאנו לצפות במופע קטאקלי שזהו ריקוד קרלי מסורתי ומעניין. מכיוון שהרקדנים מאופרים בצורה יוצאת דופן וייחודית, הקהל מוזמן להגיע שעה וחצי לפני ההופעה ולצפות ברקדנים מתאפרים על הבמה. אנחנו הגענו שעה לפני והיה מרתק לראות כיצד המאפר בידיים מיומנות מאפר את הרקדנים ומוסיף מעין הדבקות לפנים שלהם. מעט לפני תחילת המופע חולק לנו דף בעברית שמסביר את העלילה, שמרכזה מאבקים בין כוחות האופל לטוב.
בשעה 18:30 החל המופע תוך כדי הסבר באנגלית, ובתחילתו קבלנו הדגמה של הביטויים השונים בריקוד לכעס, שמחה, שמחה לאיד, שחצנות וכו`, כל זאת על מנת להבין את המשמעויות במופע עצמו. כמו כן הרקדן חיקה בעלי חיים שונים והיה מצחיק לראות את כל הפרצופים שהוא מסוגל לעשות לקול התופים והמוסיקה. המופע עצמו מאוד מאוד הצחיק את הילדים שלנו, כי הוא מתובל בתנועות משעשעות, קולות מצחיקים ותלבושות מוזרות. היתה חוויה נפלאה, הילדים רצו ללכת למופע נוסף. מי יודע, אולי בהמשך.
לתחילת הכתבה
האי ויפין
בוקר אחד יצאנו גם לאי ויפין מרחק 10 דקות במעבורת (1 רופי). זהו אי נחמד שהלונלי פלנט הבטיח למצוא בו חוף יפה שנקרא: Cherai Beach. על מנת להגיע לחוף המובטח נסענו במשיך כשעה באוטובוס שהוריד אותנו כ-2 ק"מ מהחוף. לקחנו רקשה אל החוף עצמו והתאכזבנו. החוף שומם, עצי הקוקוס לא ממש בקו המים כפי שפנטזנו ואין טיפה אחת של צל, הגלים היו גבוהים וחזקים וללא ספק היינו שמים דגל שחור!
חוויה אחת מעניינת צפתה לנו בחוף והיא הקוקוס הגדול הראשון של תום. תום שלנו כבר 4 חודשים מחכה שנגיע לחופים עם קוקוסים על מנת שהוא יוכל לשתות חלב קוקוס בקש ישירות מהקוקוס ולאכול קוקוס ישר מהעץ. מיד כשראינו את מוכר הקוקוס ליד העץ קנינו 3 קוקוסים שזה עתה הורדו מראש העץ, המוכר חתך לכל ילד את ראש הקוקוס ושם להם קשים, וכך תום, בננו האובססיבי לקוקוסים, לגם מחלב הקוקוס הטרי ועל פניו אפשר היה לראות באופן הברור ביותר אכזבה קשה! חלב קוקוס לא ממש עושה לו את זה ואפילו איך נאמר, די מגעיל אותו. גם מעיין וליאור לא ממש התלהבו ולאחר ששפכנו את שאריות החלב שזיו לא גמר, חתך לנו המוכר את הקוקוס, שהיה מסוג לא מוצלח במיוחד, וגם הוא נזרק מהר מאוד. לתום זו היתה אכזבה קשה ולקח לו איזה יומיים להתגבר עליה, אבל לנו, הסובבים אותו היתה הקלה רבה כשהמלה קוקוס לא נאמרה בכל משפט של תום. אובססיית הקוקוס נגמרה והשפיות חזרה למשפחתנו.
טיול לחוות התבלינים
בתכניתנו היה לצאת מקוצ`ין לעיירה מונאר שנמצאת בהרים כ-4 וחצי שעות נסיעה באוטובוס מקומי מכאן, אך לאור מזג האויר הגשום החלטנו על תכנית חלופית בה נצא כולנו לחווה לגידול תבלינים, פירות ועשבים מקומיים הנמצאת מרחק שעתיים נסיעה, שם נבלה בבקתה יפה יום או יומיים שלאחריהם ניפרד ממגלי ולורנט ונמשיך לעיר אלפאוזה לשיט בתעלות הטבעיות של קרלה.
לחוות התבלינים הנמצאת סמוך לעיירה Kalikad שכרנו מונית, שלמנו 750 רופי ויצאנו לדרך. שלא ממש להפתעתנו, נהג המונית שלנו לא ממש ידע את הדרך ואם נדייק יותר לא ידע כלל את הדרך, אפילו לא כיוון כללי. כבר בצומת הראשונה בקוצ`ין הוא התחיל לשאול נהגי ריקשות חולפים ובכל צומת מרכזי הוציא את ראשו מן החלון ושאל כיצד להגיע. בהתחלה צחקנו, אחר כך התעצבנו ובסוף שוב צחקנו. מאוחר יותר הסתבר לנו שזהו רכב פרטי ולא מונית ולהבא צריך לקחת רק רכב עם מספר שחור על צהוב ולא אחר.
לחווה הגענו אחרי יותר משעתיים וחצי, שם חיכה לנו בעל המקום החביב Jacob, איש נעים הליכות ומסביר פנים עם שליטה מצוינת באנגלית. בחצר החווה מצויים מאות צמחים שונים ומשונים מהם צמחי תבלין רבים. בסיור שעשינו אחר הצהריים עם בנו של Jacob, שנראה כבן 14, קבלנו הסבר על צמח הוניל, שהוא צמח טפיל על עצים שמוציא פרי רק אחת לשלוש שנים, מה שמסביר את מחירו הגבוה של מקל וניל אמיתי. ראינו צמחים רבים של פלפל, שגם הוא צמח טפיל, קבלנו הסבר על תהליך ייצור הפלפל הירוק, השחור והלבן, ראינו את עץ הקינמון עם ניחוחו העדין ועוד המון צמחים מעניינים עם שימושים מעניינים לא פחות, ריחות מיוחדים וטעמים מעניינים.
לאחר הסיור הילדים שחקו במשחקי קופסא בסככת האוכל החמודה ובשעה 19:00 בערב הוגשה לנו ארוחת ערב קרלית נפלאה עם ניחוחות צמחי התבלין, טעמים נפלאים ומגוון רחב של תבשילים מצוינים. ההנאה היתה מרובה וכך החלטנו להישאר שני לילות במקום לילה אחד. שבנו לחדרנו עייפים, אך שבעים ומאושרים. חדרי הארוח של החווה הם מבנים יפים מוקפים בצמחיה טרופית מקסימה עם מרפסת קטנה. החדרים היו נוחים ונעימים ובבוקר לאחר ארוחה חביבה Jacob ארגן לנו 2 רקשות לסיור באזור תמורת 150 רופי לריקשה.
תחנתנו הראשונה היתה הנהר המקומי, שם ראינו את המקומיים מתרחצים במים, מסתבנים וחופפים, ואת הנשים חובטות באלימות רבה בבגדיהן - הן קוראות לזה כביסה. לורנט החליט להיכנס ולשחות ובחור קרלי מקומי השאיל לו מעין בד לשים סביב המותן להסתיר את הדברים החשובים. זיו הצטרף אליו וכך הפכנו שוב כולנו לאטרקציה של המקומיים. ליאור הצטרף לחגיגה בערום מלא וכולם נהנו. החלטנו לחזור שוב אחר הצהריים, מצוידים בבגדי ים, וחזרנו לריקשות. משם יצאנו לראות מוסך בו מציירים על המשאיות המדהימות שאנחנו רואים כל הזמן בדרכים. היה מקסים לראות את האומנים בעבודה, מצייירים ביד יציבה ציורים מדהימים והקבינה של נהג המשאית שמצוירת לעתים כמו אולם נשפים או חדר שינה מפואר.
משם נסענו למטעים, מטעי הגומי, הפפיה, הבננות ושאר הפרות הטרופיים של האזור. ראינו שורש טפיוקה, המקומיים כבדו אותנו בפפיה ומלפפון וצפינו בענין רב בנוזל הגומי הלבן הנשפך מן העץ לכלים קטנים ונאסף בזהירות רבה. המקומיים היו כה חביבים ומסבירי פנים שרצינו להודות להם ולשלם להם. בפעם הראשונה בהודו נתקלנו בסרוב לקבל כסף והדבר היחיד שהם בקשו זה לראות שטר של דולר אך סרבו לקחת אותו. משם נסענו לגבעה המשקיפה על כל הנוף וחזרנו לארוחת צהריים נפלאה. אחר הצהריים יצאנו לשחות בנהר והיום הסתיים שוב בארוחה נהדרת. התענוג הנפלא של שהיה ב-Haritha Farms, ובשמה המסחרי - Pimenta עלה למשפחתנו 3000 רופי ללילה כולל כל הארוחות, היה שווה כל אגורה ואנחנו ממליצים בחום.
בבוקר יום שישי נפרדנו מהחווה ומ-Jacob החביב שצייד אותנו בשקית גרגרי פלפל שחור מהחווה ועוגיות לילדים לדרך, והפרידה הקשה יותר היתה ממגלי ולורנט, עמם קבענו להיפגש שוב בפעם האחרונה בטיול הזה - בבנגקוק. מהחווה החלטנו לצאת לעיירה מונאר עקב שיפור משמעותי במזג האויר וכך יצאנו באוטובוס מקומי של השעה 10:00 בבוקר למונאר. על החוויות בין מטעי התה המקסימים והמשך שהותנו בקרלה בכתבה הבאה...
