ליאור בוואל טורנס- צרפת

אם חיפשתם מרחב גלישה ענק, הגעתם למקום הנכון. מתחם 3 העמקים מציע אינסוף מסלולים, אפשר לכסות גיאוגרפית את כל הנקודות, אבל קשה וגם לא כדאי לנסות ולבצע את כל המסלולים בשבוע אחד. מבחינת רמה, רמת הגולשים בעיקר במסלולים המקשרים היתה גבוהה למדי.
ליאור אגור
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: ליאור בוואל טורנס- צרפת
Thinkstock Imagebank ©

הגעה לאתר

באיחור קל (אך נסלח אני מקווה), הנה הסיכום המפורט שלי לשבוע שלנו בואל טורנס, בין ה-28.1 ל-4.2: טסנו בשבת בבוקר בטיסת סאן-דור לג`נבה, שיש לציין ששיפרו את השירות יחסית ללפני שנתיים כאשר טסנו איתם למינכן (סנדביץ` החנק הוחלף בארוחה חמה). גם ההלוך וגם החזור יצאו בזמן ובסך הכל היה בסדר.

נסיעה: בדרך הלוך לקח לנו כ-3 שעות ו-45 דקות עם רכב שכור (באדג`ט) בצד השווייצרי, שאמור להיות זול יותר מהצרפתי. הלכנו על הרכב הזול/קטן, ב-150 יורו (כולל ביטול השתתפות עצמית או איך שלא קוראים לסעיף הזה), בתקווה שהציוד יכנס בלי בעיה. אכן קיבלנו אופל קורסה קומפקטית והצלחנו לדחוף פנימה את הסנובורד של שותפי והמגלשיים הדנדשות שלי, יחד עם המזוודות. לשני אנשים זה עוד מסתדר, יותר מזה באוטו הזה זה נהיה בעייתי.

מבחינת הדרך, יש לציין שבניגוד לנסיעות ממינכן לאתרים באיטליה ואוסטריה, הנסיעה בצרפת מתבצעת רוב הזמן בכבישים שהם לא ממש אוטוסטרדות, אלא כאלה שעוברים בכל מיני עיירות, עם הרבה כיכרות תנועה ורמזורים, כך שהמהירות לא בשמיים, אבל מצד שני אין את פקקי הגיהנום של מינכן וצפונה מהם סבלנו בשנתיים האחרונות (12 שעות ו-10 שעות בהתאמה).

 אני מאוד ממליץ להצטייד בעזרת האינטרנט במפות והסברי הדרך של מישלן, שמספקים הסבר די ברור איך להגיע ע``פ נקודות, פניות וזמנים, יחד עם מפה מחולקת למקטעים, שאפשר להדפיס ברזולוציה מאוד מפורטת. כדאי גם להתארגן מבעוד מועד על מפה נורמלית של שוויץ/צרפת. הדרך לא מאוד מסובכת, אבל צריך להיות ערניים לגבי השילוט והמחלפים השונים, כבישי האגרה וכו`. סך הכל הדרך עוברת בנוף יפה של הרים, אגם, טירות עתיקות וערים די ציוריות כמו Annecy (חשבנו קצת להסתובב שם אבל כבר היינו על קוצים להגיע, אז ויתרנו). השליש האחרון של הדרך הוא למעשה טיפוס ארוך מאוד (36 ק``מ) על ההרים, ממוטייר, דרך לה מנואיר ועד ואל טורנס. בשלב הזה הרוח התחילה לנשוב בחוזקה, מד הטמפרטורות הלך וצנח וסימנים ראשונים לשלג נראו על הכביש. למזלנו לא נזקקנו לשרשראות שלג, אבל כשהגענו לואל טורנס סופת הרוח קידמה את פנינו במלוא עוצמתה.

לגבי מגורים: הפעם לראשונה ניסינו את קונספט הדירה, שהפלוס הגדול שלו הוא המחיר הנוח והמינוס (תלוי איך מסתכלים על זה) הוא הצורך להכין/לקנות את 3 הארוחות במשך היום. בשורה התחתונה זה עדיין יוצא יותר זול מכל אופציה אחרת ולמי שאוהב לבשל באווירה אינטימית זה בכלל תענוג. לאחר שיטוטים מעמיקים באתר של ואל טורנס ובדיקת כל האופציות הפנויות, נבחר בית הדירות ``Le Serac`` (באמצעות חברת תיווך).

בהעדר דירות פנויות המיועדות ל-2, מצאנו דירה ל-4 במחיר אטרקטיבי של 325 יורו (כמובן שאם היינו 4 המחיר לכל אחד היה מצטמצם, אבל גם ככה זה נשמע מחיר מציאה לעומת כל שאר האופציות שהיו), בגודל 28 מ``ר מרובע, כך שבפועל לכל אחד היה מעין חדר משלו עם מיטה זוגית (של חבר שלי כלל את הכניסה ושלי את המטבח). בנוסף היתה גם מרפסת שלא השתמשנו בה, חוץ מלצפות מהחלון בכל בוקר בנוף המרהיב של המסלולים ותנאי הראות והשמש לאותו יום.

 בית הדירות ממוקם בקצה העליון של הרחוב הראשי וכמצופה מסקי בצרפת, ניתן לגלוש ממרחק 20 מ` ממנו בבוקר (פשוט חוצים את מגרש החניה) עד לשביל המוביל למסלולים, ובסוף היום, ניתן להגיע בעזרת הרכבל המתאים, גלישת חלק מהמסלול וקיצור דרך קטן בדיוק עד לפתח הבניין על המגלשיים, מה שנקרא כידוע ``סקי אין/סקי אאוט``. הדירה כוללת כמובן מטבח קומפלט, אמבטיה וטלוויזיה שלצערי שבקה חיים בבוקר הראשון לשהותנו ולא הצליחו לתקן אותה עד לסיום השהות...

לתחילת הכתבה

גלישת היום הראשון

אבל כמובן שלא באנו בשביל הדירה, אלא מן הסתם בשביל לגלוש: הסקי פס נרכש מראש מחברת התיווך כחלק מדיל שכירת הדירה. יצא משום מה זול יותר ב-26.5 יורו לבן-אדם, כלומר 183.5 יורו במקום 210 לסקי פס המורחב של 3 העמקים. לא התנגדנו כמובן. בבוקר יום ראשון, שמחים וטובי לב, השכמנו קום, קנינו מעט אוכל לארוחת הבוקר הראשונה ולבאות אחריה בסופר המקומי השכונתי, שהתגלה כמספק את כל המצרכים שאפשר לדמיין. אחר הצהריים הסופר הופך למקום מפגש ``חם`` לכל הצעירים שמצטיידים באספקה טרייה לדירות. לפי מה שראינו האירופאיים מסתפקים כנראה בעיקר בבירות (כשהצרפתים בבאגטים ויין...).

 כאשר הגענו לקופות על מנת לקבל את הסקיפסים, נתקלנו בבשורה לא כל כך טובה: הקישורים ל-3 העמקים לא נפתחו באותו יום עקב רוח חזקה מידי והגלישה הוגבלה לכל מתחם בנפרד, כלומר ואל טורנס, מריבל, קורשבל וכן הלאה, עם תנועה בין אחד לשני ברכב בלבד. לכן הקופאית הציעה לנו את האופציה ההיפוטתית לרכוש סקי פס יומי מקומי של ואל טורנס ולדחות את קניית הסקי פס המורחב ליום למחרת, אבל מכיוון שכבר רכשנו את הסקי פס המורחב מראש, זה לא היה רלבנטי. למרות זאת, גלשנו חלק מהיום בואל טורנס ובעזרת מסלול כחול ארוך שממגיע ללה מנואיר ללא צורך במעליות (לה מנואיר הוא המתחם הקרוב ביותר לואל טורנס שנמצא מעט נמוך יותר מבחינת גובה), הגענו גם לעיירה זאת.

באותו יום אכן היתה רוח חזקה למדי שכנראה ``סידרה`` לנו את מצב השלג לכל השבוע. אמנם התנחמנו בשמש ובתנאי הראות המעולים (בימים הבאים השמש פשוט חייכה אלינו וחיממה אותנו מידי יום), אבל מצב השלג היה רחוק מלהיות פאודר: ברוב המקומות הוא היה מהודק למדי ובחלק מהמסלולים ``קרחי`` לפרקים. במהלך השבוע נתקלנו בכמה מסלולים שכלל לא נפתחו עקב תנאי השלג (בעיקר שחורים). יש לציין שהשילוט ובכלל השירות בכל המתחמים הם למופת, שלטים ברורים מאוד מתארים לעיתים את מצב השלג במסלולים מסויימים עם אזהרות מתאימות (``זהירות אבנים מתגלגלות``), חתולי שלג עושים את עבודתם בעיקר בשעות הלילה וצוותי אלונקאים טסים על המסלולים במהירויות שלא היו מביישות את המדליסטים בטורינו ומפנים פצועים במקרי הצורך.

המעליות מתקתקות כמעט ללא תורים, למעט מעליות ``מפתח`` מקשרות ב-rush hours של אחרי הצהרים, כאשר מתחיל המירוץ נגד השעון לחזרה ``הביתה``: למשל מקורשבל דרך מריבל לואל טורנס (ולהיפך), מקורשבל ללה מנואיר וכן הלאה. אחד הרכבלים העמוסים האלה נקרא Plattieres, כשתחנת המוצא שלו נמצאת בכפר Mottaret, הממוקם מעל מריבל ומקשר למעשה בינה לבין ואל טורנס.

 בכל יום שחצינו את הכפר הזה לכיוון מריבל וקורשבל ידענו שכדאי להגיע חזרה לרכבל זה לא יאוחר מ 15:30 על מנת להספיק ולהגיע בזמן למעלית הכיסאות האחרונה המובילה למפגש 3 העמקים מעל לואל טורנס, Mont de la Chambre. כנראה מאותה סיבה, בשעות האלה התור לרכבל זה קצת ארוך, אבל מתקתק ביעילות לאורך מבנה מוזר של 3 קומות, כשהרכבל עצמו כולל שתי תחנות ביניים (לואל טורנס יוצאים בשניה, ללה מנואיר בשלישית).

לתחילת הכתבה

שלושת העמקים

קצת הסבר לוגיסטי על הגלישה ב-3 העמקים:אם תסתכלו במפת 3 העמקים תוכלו לראות שהמתחם מחולק למספר אתרי משנה ומגורים: בקצה אחד ואל טורנס ומתחתיה לה מנואיר. פחות או יותר באמצע, בעמק אחר, Mottaret ומתחתיה מריבל ובעמק השלישי עיירת היוקרה קורשבל המחולקת ל-3 גבהים והכפר לה טניה (ישנו גם מסלול ארוך שיורד לכפר קטן בשם Orelle, מעבר לואל טורנס, שלי אישית לא הזדמן להגיע אליו). תאורטית ואל טורנס וקורשבל מייצגים את שני הקצוות אם רוצים לגלוש ביום אחד בכל מתחם 3 העמקים הלוך-חזור (לפי קופאית הסקיפס, ברכב זה יקח כשעתיים וחצי לכל כיוון, אם חשבתם על האופציה). לגולשים בינוניים ומעלה זה בהחלט מומלץ ולא מסובך, כמובן בהתחשב בתכנון זמן הגיוני (יציאה מוקדמת, עצירת צהריים וזמני העליות האחרונות במעליות המקשרות, שהם די מוקדמים, בדרך כלל בין 16:15 ל 16:30).

אז איך אני אסכם את המסלולים? נתחיל ב``בית``, ואל טורנס. יחסית לאיזורים של מריבל וקורשבל, הייתי מתאר את המסלולים כאן כיותר צרים ועמוסים בגולשים בכלל וגולשים מתחילים בפרט, פחות שמשיים ויותר קרחיים לפחות בשבוע בו היינו. אגב, מדריך הסנובורד ששכר חבר שלי תיאר את מצב השלג של השנה כגרוע ביותר שהוא זוכר זה שנים. במקומות רבים על ההרים, מחוץ למסלולים, יש כבר מגרשי דשא קטנים וזה כזכור רק בתחילת פברואר... למרות זאת, האתר מספק מגוון מסלולים, בעיקר אדומים, כשהמרהיב מכולם, כפי שכבר המליצו כאן בעבר, הוא זה שמתחיל בפסגת Cime de Caron, אחת פסגות הגבוהות ביותר שניתן לגלוש ממנה ב-3 העמקים, מגובה 3200 מ`.

מפסגת ההר ניתן לראות נוף מהפנט של כל פנורמת ההרים באיזור ואת ואל טורנס כנקודה קטנה באופק התחתון. המסלול היורד בפיתולים למטה הוא ארוך (אדום) ודי מאתגר לטעמי בתנאי השלג הצחיחים שחווינו. ברכס השכן ניתן להעפיל לפסגה בשם ``פסגת המסלולים``, בגבוה 3230 מ` ולרדת משם חזרה. לצערי שמרתי את זה ליום האחרון ובסופו של דבר לא הספקתי להגיע לשם.

 יש כמובן עוד מספר מסלולים מעניינים בואל טורנס, כמו מסלול ה-Goetschel, המתחיל במפגש 3 העמקים מעל ואל טורנס. מפגש זה הוא נקודה ממנה מתחילים 3 מסלולים שונים שיורדים כל אחד לואל טורנס/לה מנואיר/מריבל בהתאמה. אי אפשר לפספס את השלט הענק התקוע למעלה ומבשר ``ברוכים הבאים לואל טורנס``. שלטים דומים ממוקמים בכל נקודה אסטרטגית מעל לעיירה המתאימה עם תזכורת לבדוק אם הסקיפס שלך תקף באיזור זה. מסלול ה-Goetschel מאפשר בחירה באופציה הכחולה, הקלה והארוכה, או באופציה שמתחילה בקטע שחור לא נוראי שמתחבר למסלול אדום המגיע עד לבסיס התחתון של המסלולים בלב ואל טורנס, מעין מדרחוב מושלג עם בתי קפה ואיזור חנויות ובתי ספר לסקי.

 על לה מנואיר אין לי הרבה מה להגיד, זוהי עיירה יותר משפחתית עם מסלולים רחבים יחסית לואל טורנס, שמציעה מספר אופציות גלישה טובות מאוד לכל הרמות. מסלול אדום מעניין וארוך נקרא כנראה על שם גולש מפורסם בשם David Douillet. אגב, הרבה מסלולים ב-3 העמקים נקראים בשמות של חיות (``עז``, ``גמל``) או עמים (למשל ``תורכים``, ``בלגים`` וכו`). מסלול אדום מקביל נקרא 4 vents, על שם 4 הרוחות וגם הוא תלול וארוך.

לתחילת הכתבה

מריבל וקורשבל

אני כבר הייתי סקרן לראות את מריבל וקורשבל ולכן החל מהיום השני, שמתי פעמי לכיוון. המסלול lac de la chambre, היורד מ Mont de la Chambre ל-Mottaret הוא ארוך ואטרקטיבי, נפתח בקטע תלול למדי וממשיך בכמה קטעים די צרים ומתונים. שימו לב: מנקודת מפגש של מעליות באמצע הדרך בשם Plan des Mains, ניתן להמשיך למטה במסלול כחול מאוד מתון בשם Ours (``דב``) שגולשי סנובורד מסויימים ימצאו כבלתי נסבל ומעייף, לכן מומלץ לעלות ברכבל ל-Plattieres 2, ולרדת משם ל Mottaret במסלול כחול עם שיפוע נורמלי.

אופציה נוספת מומלצת היא לעכב את המשך ההתקדמות לטובת אחד המסלולים הכי יפים ומאתגרים לטעמי ב-3 העמקים, המסלול הימני (combe vallon) היורד מפסגת Mont du Vallon לאותה נקודה. זהו מסלול אדום די תלול אך רחב מספיק, ארוך ומן הסתם הרבה יותר מהנה בפאודר מאשר בקרח...

מהכפר Mottaret ניתן להגיע בגלישה די קצרה במסלול ירוק (!) ל``מריבל האלפינית``, מעל לעיירת האם באותו שם. במריבל האלפינית מגוון רחב של מסלולים על שני הרים שנמצאים זה מול זה. הרכבל שמעניין אותנו בדרך לקורשבל נקרא Burgin, שמוביל כל הדרך לפסגת Saulire, הפסגה שממנה מתחילים מסלולים המובילים חזרה למריבל ומוטרט או לחילופין לקורשבל. אפשר להגיע לפסגה זאת גם ממוטרט דרך הרכבל Pac du Lac.

הגלישה לקורשבל מפסגת Saulire אפשרית למשל במסלול אדום תלול יחסית ומסתיימת בניחותא בקטע מתון שמוביל לקורשבל 1850, נקודת הבסיס לכל המסלולים באיזור, מעל מרכז העיירה היוקרתית. כאן תוכלו למשל, אם אתם הורים, לתת לילדכם להסתובב בקרוסלה הסמוכה למסלולים, לנסוע בכרכרת סוסים, לרכב על פונים, או להצטלם למזכרת ע``י צלמים מזדמנים. אני ממליץ במיוחד על מסלולים שיורדים מפסגת Col de la Loze או Chenus חזרה לקורשבל.

מהפסגה הראשונה ניתן גם לחזור ללה מנואיר. דרך אגב, באותה נקודה נמצא בסיס יציאה של מצנחי רחיפה, אם יוצא לכם תעצרו שם להתבונן ולצלם את החבר`ה שקופצים למטה או אולי אפילו תנסו בעצמכם. למטה בקורשבל 1850 תוכלו לשבת באחד מבתי הקפה או המסעדות היקרות ולהשתזף תוך כדי סקירת הנוף הטבעי והאנושי המעניין.

 לבסוף, אל העיירה לה טניה תוכלו להגיע מאחת הפסגות האלה. שימו לב: הקטע השחור האופציונלי באמצע הדרך (Praz Juget) אמנם קצר, אך מאתגר במיוחד ותלול מאוד. אני מצאתי את עצמי בודד שם. הוא היה קרחי לחלוטין ולמרות הנסיון הרב שלי, לא מהנה בכלל. העיירה עצמה קטנה מאוד וחוץ מהמסלולים היורדים אליה והרכבל העולה ממנה חזרה, אין הרבה מה לחפש שם. בקורשבל יש גם רכס נוסף ממנו יורדים מסלולים לקורשבל 1650, אבל לא הספקנו להגיע לשם.

לתחילת הכתבה

גולשים במרחב

אם חיפשתם מרחב גלישה ענק, הגעתם למקום הנכון. מתחם 3 העמקים מציע אינסוף מסלולים, אפשר לכסות גיאוגרפית את כל הנקודות, אבל קשה וגם לא כדאי לנסות ולבצע את כל המסלולים בשבוע אחד. מבחינת רמה, רמת הגולשים בעיקר במסלולים המקשרים היתה גבוהה למדי. ככל שנמצאים קרוב יותר לבסיס העיירות ניתן למצוא מסלולים שמתאימים גם למתחילים. מסלולים שחורים לא נמצאים בשפע (או שלא כולם היו פתוחים), אבל יש מספיק מסלולים אדומים מאתגרים ומהנים. לגבי אוף-פיסט אני לא כל כך מתמצא, אבל ידוע לי שבשבוע שהיינו הומלץ בחום להימנע ממנו עקב סכנת מפולות בדרגה 3. גם מדריכי הסקי נמנעו מלקחת גולשים מחוץ למסלולים מאותה סיבה. את היחס בין סנובורדיסטים לסקיירים הייתי מגדיר כנורמלי, משהו כמו 70:30 לטובת הסקי.

ההתמצאות קלה למדי, המפה שמחולקת בקופות הסקיפס מספקת בהחלט, למרות שהיא לא הכי נוחה לשימוש. רוב המתקנים הם רכבלים ל-4 עד 8 אנשים, פחות מזה מעליות כיסאות והכל זורם במהירות שיא ומחולק בצורה מאוזנת ויעילה, בלי תורים אינסופיים כמו בואל די פאסה באיטליה למשל. על טי-ברים אין מה לדבר, וב``כפתורים`` ישתמשו רק מתחילים ממש וגם זה בקושי. סנופארקים נמצאים בכל מתחם למתעניינים.

מבחינת אוכל, בכל פסגה ובכל עיירה תמצאו כמה מסעדות שמציעות ארוחות צהריים ברמות שונות, מעסקיות ב-15 יורו, דרך מנות ספגטי ב-12, וקצת למעלה מזה לבשר ועוף. בפסגות מדובר בדרך כלל בשירות עצמי ומרפסות שיזוף, בעיירות עצמן תמצאו מגוון רחב יותר של מחירים ורמות.

 אוקיי, עבדנו קשה כל היום, כל המעליות נסגרו ואנחנו גולשים בדרכנו חזרה לסקי-רום (ארונית עם מנעול לכל חדר+ שומר, רק היה חסר מתקן ייבוש לנעליים) ומשם לחדר. אבל השעה רק חמש-שש, מה נעשה עכשיו אחרי מנוחה קצרה? הגיע הזמן לבדוק את נושא האפרה סקי, שבצרפת תמיד זוכה לציונים ``בלתי מספיק``. אז תרשו לי להפריך כאן איזה מיתוס קטן: מבחינתנו, ואל טורנס סיפק את כל מה שאפשר לבקש ואם יורשה לי להעיר לאחר שבוע בסנט אנטון בשנה שעברה, הרמה לא נופלת ואפילו עולה על אוסטריה המהוללת (מקווה שזה לא יפתח מלחמת עולם...).

נתקלנו בלפחות 4 מקומות שמספקים כל אחד ``שואו`` משל עצמו ומיועדים לקהלים מעט שונים. זאת כמובן מעבר לבתי קפה, מסעדות, פאסט פוד ומקומות דומים שלא חסרים ואין לי המלצות מיוחדות על איזה מהם. הראשון והמומלץ מכולם נקרא ``The Frog and the Roastbeef``. זהו פאב בריטי טיפוסי ברחוב העליון, שמתהדר בשלט שלו בתואר הפאב הגבוה באירופה (מי יכול לאשר?). זה היה מקום הבילוי המועדף עלינו, בעיקר בזכות להקת רוק ``קאברים`` בריטית מצויינת שהופיעה בכל יום בשבוע בו היינו ולקחה את העניין ברצינות כאילו היא מופיעה לפחות באצטדיון וומבלי.

היינו ככל הנראה הלא בריטים היחידים בפאב, מה שלא מנע מאיתנו מלהנות מההופעה האנרגטית של הלהקה שביצעה החל מקלאסיקות רוק של הרולינג סטונס ו``המי``, ועד לקאברים של ``בלר``, ``רייג` אגיינסט דה משין`` ולהיטי רוק עכשוויים, תוך כדי קפיצות וריקודי פוגו סוחפים של הקהל. העובדה שההופעה חזרה על עצמה כמעט אחד לאחד מידי יום לעיני אותו קהל בדיוק לא הפריעה בכלל (נהפוך הוא, הקהל דרש שירים מסויימים וקיבל את מבוקשו), הבירה זרמה כמים ובעל הבית חייך בסיפוק וגם הקופה מן הסתם. אני מניח שעכשיו, בשיא העונה, מידי שבוע מופיעה במקום להקה אחרת, כך שיש למה לצפות.

כ-20 מ` במורד אותו רחוב, פאב בשם Sneska או משהו דומה, שמציע, לא תאמינו, ערב על טהרת התרבות השבדית. המקום נראה יותר כאולם קטן, צפוף ומהביל של ארגון אנרכיסטי, מאשר פאב. כשנכנסנו להציץ, אפשר היה להרגיש לפי הבדלי הגובה וצבע השיער (100% בלונדינים) שאנחנו לא בטריטוריה הטבעית שלנו: קהל של כמה עשרות שבדים בשלבי השתכרות מואצת מלווה בשירה בציבור זמר גיטריסט ``אנפלאגד`` וזמרת ליווי במחרוזת להיטים שבדיים וקאברים לקלאסיקות פופ. השפה לא היתה מובנת בכלל, אבל אי אפשר היה לטעות בשפת הגוף: הקהל האחיד נראה מבסוט מאוד. הבנו את הפרינציפ מהר והמשכנו הלאה.

עוד במורד הרחוב, פאב-מועדון נוסף בשם ``El Mondo``, על אותו עיקרון כמו שני הקודמים, אבל עם דגש על יורוטראש, פופ גרמני וכדומה. לא ממש היינו שם חוץ מהצצה חטופה.לבסוף, ברחוב הראשי ממש מול הכנסיה, המקום הגדול ביותר, Yurin Cafe FM, כנראה בשליטה הולנדית, לפחות בעמדת הדי.ג`יי. זהו מעין דאנס-באר עם רחבה די גדולה ומוסיקה שנעה מטראנס ``נצחונות`` למיטב הלהיטים של המצעד ההולנדי, עם די.ג`יי בעל אצבע קלה על הפטיפון שיוצר תחלופת טראקים מהירה למדי, אלכוהול זורם בכמויות במגוון רחב וצוות אנרגטי ושמח. במקום גם עמדת איטנרנט ועמדות פלייסטיישן למי שממש מוכרח.

 אגב, היחס הכמותי בין גברים/נשים בכל המקומות היה מאוזן למדי, אבל קחו בחשבון שרוב הקהל מורכב מחבורות של בין 4 ל-10 אנשים. כמו כן, אם המרחק מהחדר שלכם למקום הבילוי אינו גדול, מומלץ לא להגיע עם יותר מידי שכבות, כי ברגע שנכנסים למקומות האלה, ההרגשה היא כמו בת``א באוגוסט ועם הריקודים והאלכוהול זה רק משתפר או מתדרדר, תלוי אם אתם אוהבים להזיע כשבחוץ -8 מעלות.בנוסף, באחד הבקרים גילינו להפתעתנו כי במגרש החניה מול בית הדירות נפתח שוק מקומי. השוק פעל פעמיים במשך השבוע (שלישי וחמישי נדמה לי) וכלל דוכני ממתקים, בגדי חורף, נקניקים וגבינות. אפשר לטעום אם רוצים. לסיכום כל השבוע: באנו, ראינו, גלשנו, נהנינו וסימנו ``וי`` יפה על ואל טורנס ו-3 העמקים.

לתחילת הכתבה

עלויות

טיסת סאן דור: דרך אופיר טורס, 434$, או כ 360 יורו, כאן אפשר היה לחסוך אם היה לנו יותר אומץ לחכות למבצעי הרגע האחרון, אבל לא רצינו לקחת סיכון, מה עוד שכשהזמנו נתנו לנו להבין שאלה 2 המקומות האחרונים על הטיסה (מי יודע...).
 דירה ב-325 יורו לשבוע +סקי פס 183.5 יורו לאדם + ביטוח דירה ב-25 יורו לשבוע (מומלץ למקרה של תקלה באשמת השוכר, ביטול פתאומי וכו`): 358.5 יורו לבן-אדם. מס מקומי: 6.3 יורו לבן-אדם לכל השבוע.

ניקיון סופי: אמור להיות 48 יורו לדירה, או שמנקים לבד (צריך להחליט מראש). לנו ויתרו על התשלום בגלל מה שקרה לטלוויזיה, אז בסעיף הזה חסכנו. אפשר היה גם להשכיר סדינים ב-15 יורו ומגבות ב-2 יורו, אנחנו לא היינו צריכים (מגבות הבאנו מהבית וסדינים היו בדירה, מי אמר התכלבות?).

רכב: 150 יורו, 75 יורו לבן-אדם. דלק: 10 יורו לבן-אדם. בדיעבד אפשר היה לנסוע באוטובוס, אבל בכל זאת הנוחות והכיף של הרכב עדיפים. חניה מקורה (חובה בואל טורנס, מחלקים דו``חות חופשי, אמור להיות עיירה ללא תנועת רכבים למעט הורדת והעמסת ציוד): 63 יורו לכל השבוע.

אוכל: כ-200 ש``ח לבן-אדם לרוב המוצרים בסיסיים שהבאנו מהארץ (אני פחות מאמין בשיטה הזאת, אבל זה ממש חסכוני, מה שכן קחו בחשבון לגבי המשקל ביציאה, בהתחשב בזה שהמגלשיים גם נשקלים כחלק מהמטען).

 עוד כ-250 יורו לכל שאר ההוצאות באתר: מוצרי מזון בסיסיים בסופר במהלך השבוע (ארוחות בוקר+ תוספות לארוחות הערב, נייר טואלט, שתיה), פאבים וארוחות צהריים על ההרים ומעט מתנות סמליות. ביטוח נסיעה: 94 ש``ח. חבר שלי לקח שיעורי סנובורד לשיפור הטכניקה (בינוני שבוע 4) במחיר מצחיק של 75 יורו ל-3 מפגשים שהפכו בכיף של המדריך ל-4, כל אחד שעתיים וחצי, בקבוצה של 3 אנשים סך הכל. כלומר, כמעט שיעור פרטי. ביה``ס נקרא FSI, ראשי תיבות פריסטייל משהו, כשהדגש הוא כאמור גם על תרגילי פריסטייל, קפיצות וכדומה. הוא נמצא ברחוב התחתון מאחורי תחילת המסלולים, בתוך חנות במרכז קניות קטן. יש לציין שבואל טורנס לפחות 4-5 בתי-ספר שונים, שמתחרים על הגולשים ומציעים מגוון אופציות לכל הרמות (בעיקר בסקי). אפשר לראות את כל הפרטים באתר אינטרנט של ואל טורנס. חבר שלי יצא מאוד מבסוט ושיפר את הטכניקה משמעותית.

ציוד: לי היה, חבר שלי היה צריך רק נעלי סנובורד: 46.5 יורו בחנות Intersport במרכז העיירה. סה``כ (לא כולל שיעורים וציוד): כ 1130 יורו לבן-אדם. זהו, מקווה שעזרתי לבאים לצאת לאיזור, מחכים כבר לשנה הבאה...

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על ואל טורנס