יצאנו לדרך ב - 6.7.09, ארבעה מבוגרים וילדה בת 8. הכרטיסים נקנו בפברואר, כשיעדי הטיסה נבחרו זמן רב קודם לכן בעקבות סיפורי הגולשים כאן, באתר למטייל. התכנון כלל בחירת אתרים, מקומות לינה, בדיקת מרחקים, שעות פתיחה, עלויות וכו`. הטיסה הוזמנה לשעה 6:00 בבוקר ליום למחרת - טיסת אל על למינכן, אך עקב תקלה במטוס יצאנו באיחור של כשעה ורבע והאמת, עם לא מעט חששות נחתנו במינכן לתוך מזג אוויר גשום וניגשנו לקחת את הרכב שהזמנו, פורד גלקסי מחברת Sixt. החלטנו שאם כבר נוחתים במינכן, לא נעשה את המסלול המקובל של נסיעה ישירות לאגם כימזה למשל, אלא נהנה מהעיר עצמה.
חנינו במקום מאד נוח שנקראBavaria Parkgaragen ברחוב מרס מספר 11, כשהמרחק מהחניון למרכז הוא ממש לא גדול .זו רשת של חניונים שמפוזרת במקומות שונים. מול החניון יש סופרמרקט, שנקרא פלוס, שם ערכנו קניות לפני שחזרנו לאוטו. טיילנו במרכז העיר (במריה פלאץ, קרל פלאץ, השוק וכו`), לאורך מספר שעות, עד שהגשם שוב חזר. עצרנו לארוחה במק'דונלדס ונסענו שעה וחצי בערך לאורך כביש 8 לזלצבורג. במהלך הנסיעה קנינו את כרטיס הזלצבורגלנד, שהיה משתלם מאד עבורנו בהמשך. הלינה היתה במלון דירות בבאד רייכנהל, קרוב מאד לזלצבורג ומקום לינה נוח מבחינת נגישות.
למחרת, קמים לתוך מזג אוויר מעונן לקראת הנסיעה לאינסברוק. תוך כדי נסיעה מהאזור של וורגל מתחילים לראות תופעת טבע מעניינת, שלפחות אנחנו לא הכרנו קודם - מעין עננים נמוכים, או אולי אדים "שיושבים" על ההרים ובהמשך אפילו במקומות נמוכים יותר. עברנו ליד ווטנס, אבל לא נכנסנו למפעל הקריסטל מתוך בחירה מראש. כל הדרך יש נוף מדהים, כפי שכתבתי למעלה הרגשה של לנסוע בתוך גלויה, הבתים המצוירים עם אדניות פורחות, הכול ירוק ושובה עין.
העיר מאוד יפה, כדאי להיכנס ללשכת התיירות, ניתן למצוא אותה בקלות - קרוב לכניסה ישנה קובייה ירוקה גדולה מאוד ועליה האות i. את מפת העיר ניתן לקבל במקום ולמי שמעוניין את מפת האזור ניתן לקנות בסכום סימלי. במקום יש גם טלפון ציבורי, אמנם פתחנו את המכשירים הסלולאריים לשיחות מחו"ל, אבל אחרי החשבון שקיבלנו בשנה שעברה, לקחנו הפעם גם מספר לחיוג מטלפון ציבורי. המחיר הוא 20 ש"ח ל-4 שעות שיחה. השימוש מאוד פשוט ומומלץ. הגענו לארמון הופברג, אך מכיוון שרובו בשיפוצים לא נכנסנו. כנ"ל עשו גם קבוצות תיירים מאורגנות שהגיעו למקום. המדרחוב מאוד יפה ולמי שאוהב להביא מזכרות, בהמשך הסתבר שזה אחד המקומות היותר זולים לפיצ`יפקסים.
הגנים בסמוך נחמדים, אבל ממש לא חובה. לעומתם, הכנסיה במקום מאוד מרשימה. גג הזהב יפה, כמו כל המבנים שלידו, לא בגודל שחשבתי שיהיה. בסך הכל מאוד נהנינו מהעיר. מכאן, תיכננו להגיע לקיצבהל, למרות המבול שהתחיל לרדת, אבל מה ששיבש יותר היה פקק, ממש בקרבת המקום. חזרנו לאחור ונסענו על כביש מקיף דרך סול וקרופשטיין, הגענו דרך כביש178 , כשלאורך כל הדרך עשרות בתי הארחה שונים - מראה מרהיב שחוזר על עצמו כמעט בכל מקום .הגשם די הפריע לנו להתרשם מהמקום.
ימים 4- 6: קן הנשרים, קוניגזי, גולינג והאיזור
ביום הרביעי נסענו לקן הנשרים במזג אוויר שהתחיל להתבהר לאט. חנינו בחניון העליון, שעלה 3 יורו לחניה. החניה התחתונה מתאימה למי שרוצה לבקר במוזיאון שלמטה. צריך ללכת לכיוון השלט המורה P1ומשם יורדים במדרגות למטה, לכיוון האוטובוסים המביאים אותנו למעלה. מחיר הכניסה למבוגר הוא 15 יורו ולילד - 7.5 יורו. הנהג מחתים את הכרטיס ומתחילים בעליה של שישה ק"מ, במהלכה מושמע הסבר בגרמנית ואנגלית. כשמתחילים לנסוע, נפרש כל הנוף מתחתינו ואפילו רואים שלג בפסגות ההרים. כשיוצאים מהאוטובוס יש להחתים בדלפק את שעת החזרה, יש אוטובוסים כל 25 דקות.
ביום הרביעי נסענו לקן הנשרים במזג אוויר שהתחיל להתבהר לאט. חנינו בחניון העליון, שעלה 3 יורו לחניה. החניה התחתונה מתאימה למי שרוצה לבקר במוזיאון שלמטה. צריך ללכת לכיוון השלט המורה P1ומשם יורדים במדרגות למטה, לכיוון האוטובוסים המביאים אותנו למעלה. מחיר הכניסה למבוגר הוא 15 יורו ולילד - 7.5 יורו. הנהג מחתים את הכרטיס ומתחילים בעליה של שישה ק"מ, במהלכה מושמע הסבר בגרמנית ואנגלית. כשמתחילים לנסוע, נפרש כל הנוף מתחתינו ואפילו רואים שלג בפסגות ההרים. כשיוצאים מהאוטובוס יש להחתים בדלפק את שעת החזרה, יש אוטובוסים כל 25 דקות.
מזג האוויר למעלה היה די קריר, אבל הנוף משגע. כשרצינו לחזור למטה, עמדנו בתור לפני המעלית ובצד עמד בחור מעונב, שכיוון את התור בגרמנית. היינו בטוחים שהוא עובד במקום, אבל הסתבר שהוא מדריך קבוצה. בתוך המעלית היה כבר די צפוף ואז החל אותו מדריך לדחוף, פשוטו כמשמעו, בגסות את האנשים פנימה כדי שלחברי הקבוצה שלו יהיה די מקום. לא האמנו למה שאנחנו רואים. ביקשנו ממנו שיפסיק לדחוף, כי אנשים עלולים להימחץ, מה עוד שאנחנו עם ילדה קטנה. הוא לא הפסיק עד שקיבל צעקות בגרמנית מהבחור האחראי על המעלית שגם הדף אותו החוצה. בבת אחת התנפצו לנו כמה אשליות. איפה הנימוס הגרמני?
כדאי לדעת שברגע שמזמינים שעת חזרה, כדאי להתחיל לרדת לפחות עשר דקות קודם, בגלל התור במעלית אל האוטובוס. אנחנו עלינו באוטובוס של 10:00 וירדנו בזה של 11:25, בהחלט מספיק זמן. המשכנו ל - Koenigssee. החנייה במקום עולה שני יורו לשעה, לא כדאי להתעכב ליד דוכני המזכרות (מקסימום תקנו בחזור, גם כך יקר שם), כיוון שעלולים לפספס את יציאת הסירות לשיט .שילמנו על כרטיס משפחתי 31 יורו. אנחנו היינו זוג וילדה, אבל זהו המחיר גם אם יש שני ילדים. כרטיס בודד למבוגר עולה 12.5 יורו. ההסבר היה בגרמנית, אבל לא תמיד יש בו צורך אל מול הנוף והמראות מסביב. בנקודה מסויימת נעצרה הסירה מול אחד ההרים והמלווה הוציא חצוצרה וניגן כשההד נשמע מיד אחריו. לנו היה הד נוסף בסירה, בדמות כלבלב, שענה לחצוצרה בכל פעם.
- אתר האינטרנט של קוניגזי: www.Koenigssee.com
בסיום הנגינה, עבר החצוצרן בין האנשים ואסף טיפים. עצרנו בדרך בסופר להצטיידות. שימו לב - יש כמה סוגים של מים מינרליים: רגיל, מוגז-עדין ומוגז. כדאי לשאול במקום, למי שלא אוהב סודה למשל. מכאן נסענו לאניף, שם קנינו את כרטיס הזלצבורגלנד וממשיכים לזלצבורג. החנינו את הרכב ליד גני מיראבל ועלינו על קו 27 - נסיעה קצרה עד לתחנה הקרובה למבצר ההוהנזלצבורג. הנסיעה והמבצר כלולים בכרטיס. אם רוצים להגיע במבצר לנקודה הגבוהה ביותר, שממנה ניתן להשקיף על העיר, יש להצטרף לסיור מודרך בן חצי שעה. מקבלים מעין מכשיר קשר קטן, המותאם לשפה שבוחרים ומתקדמים עם המלווה.
את הסיור עשינו אחרי שטיילנו בין החדרים השונים. לא לוותר על העלייה לסיור, גם אם לא הכל מעניין את כולם תמיד, עדיין יש ממה להתרשם. חזרנו לגני מיראבל, סיור קצר במקום ולאחר מכן נסענו להלבורן. הסיור במקום יוצא בשעות קבועות ואנחנו הגענו 2-3 דקות (בלי הגזמה) אחרי 20:00 ופשוט לא הסכימו שנכנס ונצטרף לקבוצה שרק יצאה. הסיור הבא יוצא רק שעה אחר כך וכבר התחיל להיות מאוחר, מה גם שלמחרת בשעה זו כבר יפוג תוקף הכרטיס בזלצבורג. הקופאית קיבלה אישור ממישהו דרך הטלפון שאיפשר לנו להגיע להלבורן למחרת בכל שעה שהיא, גם אחרי 24 השעות שלהכרטיס.
יום למחרת הגענו להליין, נכנסים פנימה, לובשים את הסרבלים הלבנים, עומדים (תרצו או לא - הוא שם) מול צלם שמחכה ביציאה, עם התמונות המוכנות- 6 יורו. חוויה לכולם, במיוחד המגלשות. את הילדה ההסברים פחות עניינו, אבל עדיין נהנינו. אין צורך לשלם חנייה במקום.
- אתר אינטרנט: www.salzwelten.at
משם נסענו לגולינג, כשבעת העלייה למעלה עושים הפסקות צילום והפסקות להסדרת הנשימה. הסיור במקום לקח לנו פחות משעה .מקום מאוד מרהיב, במיוחד בשמש זורחת כמו שקיבלנו. המים - מה נגיד, לו רק היה לנו קמצוץ ממה שנשפך כאן. כל הדרך ביקשנו רק נהר אחד, רק מפל אחד להעביר לישראל והכל יהיה בסדר. כמויות המים בכל מקום הן אדירות שזה פשוט צבט לנו קצת את הלב. מגיעים לאבטנאו, ליד לשכת התיירות יש דואר וטלפון ציבורי למעוניינים. מלשכת התיירות נוסעים כק"מ ישר ופונים ימינה. אפשר לעלות כמה פעמים שרוצים, אחרי שמצמידים לנו ליד מעין אזיקון עם כרטיס שמאפשר כניסה גם לגן המשחקים במקום. הבעיה היתה התור הארוך למעלה, כך שגלשנו רק פעם אחת והמשכנו.
- אתר האינטרנט: www.Karkogel.com
לא הרבה אחרי היציאה יש סופר קטן בשם Spar - הנמצא בכל פינה באוסטריה. נסענו לוורפן, מתוך ידיעה שהמקום נסגר ב - 18:00, אלא שהסתבר שהסיור האחרון בעצם מתחיל ב-17:00, כך שאין כבר טעם לעלות. עליה בקרונית מעלה עלתה 3.5יורו ,לא כולל כניסה שכלולה בכרטיס זלצבורג.
היום הבא מתחיל עם גשם קל ואנחנו בדרכנו לבאד אישל. במרכז העיירה היה שוק איכרים צבעוני. כנראה שהגענו ביום הנכון לראות אותו, כיוון שרבים הסתובבו שם עם הבגדים המסורתיים וסיפרו שלא כולם מקומיים, אלא חלקם סוחרים מחוץ לעיר. בגלל העננות ויתרנו על רכבת השניים בסט. וולפגנג ולכן ערכנו רק טיול קצר במקום, מעט מזכרות ונסענו לרכבל בסט. גילגן. העלייה לרכבל כלולה בכרטיס ושווה מאד. כתבו כאן לפני שהטיול באזור זה היה אחד משיאי הטיול. אולי בגלל העננות לא הרגשנו כך. המקום יפה, אבל נהנינו יותר באתרים אחרים. כל אחד וטעמו. בדרך לדירה החלטנו לעצור בבאד ריכנהל עצמה. עיירה גדולה, יותר עירונית, מלאה בפסלים ומזרקות בעיקר, במקום יפה שנקרא קורט גרדן. במקום זה מתקיימות בערב הופעות תחת כיפת השמיים. המדרחוב מלא בבתי קפה וחנויות שוקולד, שגם אותן נראה לאורך כל הטיול. מקום נחמד, אבל לטעמי לא שווה להגיע אליו במיוחד.
ימים 7-8: מזל אם סי לגרוסקלוקנר
ביום השביעי לטיול נסענו לזל אם סי דרך לופר וסט מרטינה. כל הדרך רואים את אותם עננים נמוכים, אבל אי אפשר להתרכז בהם יותר מדי, כיוון שסביבנו בכביש נוהגים "טייסים" בחוסר זהירות. בכל עיירה שעוברים באזור רואים מנסרות גדולות וערימות עצים מוכנות לעיבוד, או הסקה מסודרות בשורות כמו חיילים. בזל אם סי החנינו את הרכב בחניון תת קרקעי שנקרא Rathaus Garage, לידו כמה סופרים .סתם שוטטנו ברחובות עד לאגם ונהנינו כאן יותר מאשר באגמים האחרים.
כמה ק"מ מהמרכז יש למעוניינים מרכז קניות גדול בכתובת Flugplatzs strasse - חלק מהחנויות נחמדות וחלקן מלאות בשטויות. גם את המקום הזה מצאנו בטיפים באתר זה. מכאן המשכנו לקניון ליכטנשטיין, שהשילוט אליו לא ברור במיוחד. כשמתחילים להתקרב רואים שלטים קטנים צהובים .החנייה בחינם (לידה שירותים נקיים), הולכים כמה דקות עד לכניסה שנמצאת צמוד לדוכן המזכרות, מעניין למה?....
ההליכה לאורך הערוץ הלוך חזור לקחה כשעה, המסלול לא קשה ויפה לראות את המים ניתזים מכל מקום כשעומדים ליד מעקות העץ - פשוט מרהיב .את המסלול עשו גם הרבה מבוגרים, כך שאין כל בעייה.
- אתר אינטרט: www.liechtensteinklamm.at
המשכנו לבאדגסטיין, חוץ מהמפל במרכז אין הרבה מה לעשות שם ולכן המשכנו לפינוק במרחצאות בבאדהופגשטיין הסמוכה (כלול בכרטיס למשך 4 שעות). למי שלא הביא איתו, השכרת חלוק עולה 5 יורו, השכרת מגבת גדולה עולה 3 יורו .בכניסה מקבלים מעין שעון שבעזרתו ניתן לפתוח את התאים האישיים, שבסמוך אליהם המקלחות. יש לשים לב שישנם במקום אזורים שאסור להסתובב עם בגדים, ממש מעירים על כך. אפשר להיות באזור המשפחה, בבריכות החיצוניות ובבריכה שליד שיש בה גם ג`קוזי .נכנסנו לבריכה החיצונית, הסתכלנו על ההרים למעלה וניהננו מהשילוב .דמיינו את עצמכם יושבים בתוך בריכה כשמולכם הרים מושלגים, או סתם גשם.
יום למחרת נסענו לגרוסקלוקנר. בחרנו לבוא לכאן ביום ראשון, כיוון שלא רצינו לפספס למשל את חיי העיירות בימים רגילים .כנראה מכיוון שזהו יום המנוחה של המקומיים נתקלנו בדרך ובמקום עצמו בחבורות של רוכבי אופנועים מסוגים שונים: היפים, זקנים, נשים לבד, צעירים וכו`. בכניסה שילמנו 26 יורו, כשלאורך כל הדרך ישנן תחנות עצירה. לא עצרנו בכולן, כיוון שפשוט אין צורך. המראות כאן מיוחדים מאוד וניהננו מכל דקת נסיעה. בקצה ניתן לעלות לתצפית או לרדת לקרחון. חזרנו באותה דרך שממנה באנו ונסענו למפלי קרימל.
למרות שהוצע כאן שאין צורך גם בגולינג וגם בקרימל, החלטנו לא לוותר על אף אחד .בכניסה אפשר להיכנס עם כרטיס הזלצבורג גם לעולם המים. בתי מאוד נהנתה שם. יש משחקים המשלבים מים ומדע קל, חדר עם הסברים בנושא, רובוט המתיז מים שהילדים שולטים בו, משקל בעזרת מים וכו`. לא בהכרח חייבים להירטב שם. הרוב נשארו יבשים, כמה ילדים הסתובבו עם בגדי ים ונרטבו בכוונה. לאחר מכן עלינו למפל בעזרת מונית. לא זול, יש כאלה שעלו ברגל. ויתרנו והחלטנו לשלם 5 יורו למבוגר ולילד 2.5. שוב מתפעמים מכמויות המים ומהעוצמה האדירה, שוב קצת מקנאים במתנות שהטבע חילק כאן, אבל נהנים מכל רגע.
- אתר אינטרנט: www.wawuwe.at
בוקר היום מתחיל עם שוקולד. למי שרוצה לקנות שוקולד זה המקום, רק קחו בחשבוןן שמה שנקנה ישאר תמיד במקום ממוזג ולא יהפוך לשוקולית. החנות נמצאת בגודיג, פרבר של זלצבורג ומרחק נסיעה קצרה ממקום הלינה שלנו ברחוב Hauptstrassa 14. אין שילוט אל החנות עד שמגיעים אליה, בחוץ התנופף דגל ועליו כתוב שוקולד. לכל אוהבי שוקולד מוצרט, המחירים כאן מוזלים בהרבה. לדוגמה, קנינו ספל עם דמותו של מוצרט ובפנים שקית כדורי שוקולד במחיר שהיה משהו כמו (לא זוכרתבמדוייק) 5-6 יורו וראינו אותו אחר כך בחנויות אחרות ב-12 יורו. טיפ קטן: בצד היו ערימות שוקולד במחירים זולים עוד יותר, בידקו בהם את התאריכים למטה, לפני שמתלהבים לקנות.
מכאן, נסענו לאחד המקומות היותר מרשימים עבורנו - העיירה הקסומה האלשטט .גם אם לא באים אליה עם מסלול מסודר, פשוט תענוג לטייל בין הבתים, לאורך האגם ולהתפעל מכל פינה. שייט באגם עולה במקום שביררנו 16 יורו לחמישה אנשים בסירה עם מנוע חשמלי ו - 10 יורו לשני אנשים. הגברים החליטו לשוט ואנחנו העדפנו להמשיך לשוטט במקום, לדבריהם - הפסדנו. בקצה המדרחוב יש דוכן מזון מהיר של בחורה חייכנית - צ'יפס, נקניקיות, שתייה, עוף וכו`. קנינו לצהריים חצי עוף טעים קטן ב-3.5 יורו, צ'יפס (קטן)1.9 - , ממול יש גם טלפון ציבורי ושירותים .
כדי להגיע לבית הגולגלות צריך ללכת לאורך החנויות עד לכנסיה, להגיע לבית עלמין קטן ושם יושבת בכניסה אישה מבוגרת ואצלה משלמים כניסה - 1.5 לאדם .היא מחזיקה דפי הסבר בשפות שונות שאותם קוראים במקום ומחזירים לה, כולל בעברית! ההגיון אומר לנסוע קודם למקום עם שעות סגירה, אבל מכיוון שלא ידענו איזה שינוי יחול במזג האוויר נסענו קודם להאלשטט ואז למערת הקרח הקרובה אליה בדאכשטיין (Dachsteineischohle). מחיר כניסה עם הנחת כרטיס זלצבורג הוא 22 יורו למבוגר, לילד אין הנחה כאן עם הכרטיס - 15 יורו מחיר רגיל.
עם הכרטיס עולים למשך דקות ספורות בקרונית ואז מתחילה עלייה של 15 דקות בערך של דרך סלולה, אבל ההליכה לא תמיד קלה וזו עוד נחשבת המערה היותר קלה. עלו איתנו גם קשישים, משפחות עם תינוקות ואפילו כלבים .כשמגיעים לקצה השביל, מחכים לשעת הסיור המופיעה על צג אלקטרוני בכניסה. בתוך המערה היה מאד קר, בניגוד לחום ששרר בחוץ .קשה מאד לצלם בתוך המערה, רק במקומות בהם הדליקה המדריכה את האור. מתחילים ללכת ובהתחלה לא מבינים על מה המהומה, על מה שילמנו כזה סכום בכניסה ואז חוצים דלת ונגלים הקרחונים במלוא הדרם - מאד יפה וקר. גם פה מצלמים בכניסה ומוכרים את התמונות ביציאה. אנחנו ויתרנו. סיור אחרון במקום בשעה16:00 .
מכאן נסענו לבגוסאו. מאוד התאים לנו לשבת סתם ליד האגם אחרי כל המדרגות שעלינו, רואים יפה את ההשתקפות, אבל מבחינתי לא אתר חובה. חזרנו לדירה, התארגנו ויצאנו לסיור לילי בזלצבורג. בערב אין בעיית חניה, צריך להיזהר עם השעה, כיוון שאחד המקומיים אמר שלקראת חצות יש לפעמים קצת בלגן של צעירים .מצאנו מסעדה איטלקית נחמדה וישבנו שם באוירה נעימה - 2 פיצות גדולות, סלט, ספגטי ושתייה ב-30 יורו. המסעדה נקראת La Stella בכתובת: .Griesgasse 23 a-5020 Salzburg
זהו, עוזבים את גרמניה, מפנים את הדירה ומתחילים לנסוע לכיוון וינה. לפי טיפ נוסף שמצאנו כאן, יש במחלף פידינג, שגם היה קרוב אלינו, Outlet של אדידס. אנחנו נכנסנו מכיוון באד רייכנהל, מגיעים לכיכר קרובה מאד למחלף, יש שם בורגר קינג ומהכיכר פונים ימינה לתוך חנות המפעל. שם מצאנו נעלי ספורט במידות גדולות ב - 22 יורו .למי שיש זמן וסבלנות, יש שם דברים שכדאי לקנות, אנחנו לא רצינו להתעכב, מצאנו כמה פריטים והמשכנו.
זהו, עוזבים את גרמניה, מפנים את הדירה ומתחילים לנסוע לכיוון וינה. לפי טיפ נוסף שמצאנו כאן, יש במחלף פידינג, שגם היה קרוב אלינו, Outlet של אדידס. אנחנו נכנסנו מכיוון באד רייכנהל, מגיעים לכיכר קרובה מאד למחלף, יש שם בורגר קינג ומהכיכר פונים ימינה לתוך חנות המפעל. שם מצאנו נעלי ספורט במידות גדולות ב - 22 יורו .למי שיש זמן וסבלנות, יש שם דברים שכדאי לקנות, אנחנו לא רצינו להתעכב, מצאנו כמה פריטים והמשכנו.
תוך כדי נסיעה לכיוון וינה (בסביבות 300 ק"מ) הנוף משתנה וכאילו הגענו למדינה אחרת, בתים שונים, נעלמו הפרחים מהחלונות, פתאום גילינו שבאוסטריה יש גם צבע חום בטבע והמון המון שדות תירס .שונה ועדיין יפה. עצרנו במנזר מלק, מקום מרשים מאוד, הכניסה עולה 3 יורו. מי שלא רוצה לשלם כניסה יכול להסתפק באזורים החופשיים, שגם הם יפים לא פחות. מכאן, נוסעים לעמק ווכאו לכיוון דורנשטיין. הנסיעה היא לאורך הדנובה הגדולה. בצידי הדרך המון מטעי פירות שלא בדיוק זיהינו ואחר כך ראינו אותם בשוק בוינה. בנוסף למטעים יש המון כרמים ובתוך הדנובה ספינות מטיילים וכן מעין מעבורות המעבירות רכבים.
הסחף בדנובה מאוד חזק ולא כדאי לנסות. למרות החום הכבד, המוני רוכבי אופנים לאורך כל השבילים .הגענו לדורנשטיין, עיירה יפה וציורית, אבל האמת שהחום פשוט הבריח אותנו ממנה. לאורך כל הדנובה ראינו עיירות יפות, אבל החום... קצת קשה נגדו. הגענו לכביש S33 עלינו למחלף ושוב השתנה הנוף, הפעם אזור תעשייתי, אפור יותר וכלל לא דומה למה שהיה קודם, רק שדות החמניות ממשיכות, עברנו לכביש a1 ל-50 הק"מ האחרונים לוינ .ה
הגענו למלון טרנד הוטל אננס. שילמנו 100 יורו ללילה ל-3 אנשים, כשבעצם על הילדה לא גבו כסף .החנינו את הרכב בחניית המלון, 19 יורו ל-24 שעות והחלטנו שהוא לא זז, עד שיוצאים לשדה התעופה. קיבלנו חדר ממש נעים. בכלל, צוות המלון קיבל אותנו באדיבות ובסבלנות, עזר לנו עם מפת המקום ועם מחירים. מול דלת הכניסה, מעבר לכביש, נמצאת תחנת רכבת תחתית. מחיר כרטיס בודד ברכבת התחתית הוא 1.7 יורו ואילו אנחנו קנינו כרטיס ב - 5.7 ל-24 שעות, כך לא צריך לחפש מקומות חנייה. החנייה בוינה בתשלום היא עד 22:00.
כשנכנסים לתחתית צריך רק לזכור מהי תחנת המוצא ומכאן הכל פשוט. עולים ויורדים כמה פעמים שרוצים עם הכרטיס היומי, מדי פעם משנים כיוון וכשרוצים לחזור מחפשים בשילוט הברור מהי תחנת המוצא שלנו .יש כמה מסלולים בעיר והם מופיעים בצבעים שונים. נסענו לקרל פלץ בו הייתה הקרנת סרט תחת כיפת השמיים. המוני אנשים בכסאות, דמויות ססגוניות מתוך הסרט מסתובבות בקהל וגם מתחילים לראות כל מיני טיפוסים מוזרים - קבצנים ,נרקומנים וכו`.
משם הלכנו ברגל לבית האופרה, כשלמעשה יכולנו לנסוע בתחתית עד סטפן פלאץ, אבל המרחק לא היה נורא. כל האזור שוקק חיים בערב וגם ביום: חנויות בתי קפה, להטוטנים, ציירי פורטרטים, בליל שפות וגם סוחר סמים, שעמד בפינת הרחוב ומכר סמים לילדים מאוד צעירים. ברחנו מהאזור שלו. במרכז הרחוב נמצאת כנסיית דום פלאץ, אי אפשר לפספס אותה. כרגע היא בשיפוצים חיצוניים, אבל עדיין אפשר להתרשם גם מבחוץ וגם מבפנים .ברחוב השלישי ימינה, אחרי הכנסיה, אכלנו גלידה טעימה, במקום שנקרא זנוני - שניכדורי גלידה ענקיים בשני יורו.
למחרת, נסענו עם התחתית לארמון שנבורן. שוב, השם שנבורן פשוט מופיע על הלוח בתחנה וגם בתוך התחתית יש צג, שמודיע לאיזו תחנה מגיעים. סיור קצר במקום עולה 9.5 יורוו סיור ארוך יותר קצת יותר מ-12 יורו. הסתובבנו מעט בחוץ, חזרנו לתחתית ונסענו לשוק. כדאי לרדת בשוק Naschmarkt , יש לרדת בתחנה שנקראתKettenbrukens . אוסטרי שפגשנו אמר שבימי שבת השוק מלא יותר וצריך לשמור טוב את הידיים בכיסים (ציטוט שלו), פשוט להיזהר מגנבים.
השוק גם כך צבעוני, גבינות בשר, תבלינים, לחמים, כלים וכל מיני בגדי שאנטי למיניהם .משם המשכנו לכיכר היהודים ולאנדרטה במקום .הכניסה למוזיאון היהודים עולה 4 יורו. הגענו אחר כך שוב לסטפן פלאץ, הפעם באור יום. בסביבה יש המון מה לראות: בית האופרה, הכנסיה ,איזור המוזיאונים, הספריה הלאומית, שלידה יש גם פארק למנוחה. אכלנו ארוחת צהריים בעיר, המשכנו להסתובב ואז חזרנו למלון (פינינו את החדר מוקדם יותר) ומשם לשדה התעופה. חזרנו דרך וינה, כיוון שהטיסה חזור ממינכן היא בשעות הבוקר ומוינה בערב. קראתי לטיול "גלויה", כיוון שכך הרגשנו. הכול כל כך ציורי ויפה, חוויה מומלצת.
