ורשה ולובלין
טיסת הבוקר לורשה גרמה לכך שמצאתי את עצמי מיטלטל במונית בשעה 3:30 לפנות בוקר ברחובות ירושלים מסייע לנהג בחיפוש אחרי גברת רוזנפלד ששכחה לקום לשעת האיסוף שלה. הייתי עייף וטרוט ואחרי שלושה ימים של אופוריה בארץ היה לא פשוט לאסוף את עצמי ולצאת למקום חדש שהוא שונה באופיו מכל מקום אחר עלי אדמות.
ראשית, מעט פרטים טכניים. יצאתי לפולין בחברתו של אסף - חובש וג`נטלמן על מנת לפגוש שם קבוצה של נוער אמריקאי בני 17- 18 שהגיעו מארה"ב לשבוע בפולין ומשם להמשיך עימם לארץ הקדושה. טסנו בטיסת בוקר של חברת התעופה הפולנית "לוט" ונחתנו בשדה התעופה הבינ"ל של ורשה בשעה 9:00 בבוקר. אחרי המתנה קצרה פגשנו את הקבוצה ויצאנו לדרך באוטובוס ממוזג אל עבר בית הכנסת נוז`יק שהוא בית הכנסת היחיד הפעיל כיום בורשה, בה נמצאת קהילה קטנה של כ- 500 יהודים ובית כנסת הכולל מרכז קהילתי, תיאטרון ביידיש ומסעדה כשירה קטנה. אחרי תפילה קצרה והרצאה על תולדות בית הכנסת, שהוקם בסוף המאה ה- 19 ושוקם אחרי מלחמת העולם השנייה, יצאנו באוטובוס מורשה לכיוון מזרח והגבול עם אוקראינה.
ורשה של ימינו היא עיר מודרנית אירופאית עם חשמליות ברחובות, שלטי פרסומת רבים והמולה. יחד עם זאת בשונה מרוב הערים האירופאיות הגדולות כמעט ולא ניתן לראות מבנים עתיקים במרכז העיר שכן רוב רובה של ורשה הושמד ונהרס במהלך המלחמה ועל כן רוב המבנים הם מ- 50 השנים האחרונות ומשקפים את מיטב הארכיטקטורה הסובייטית. מבנים גדולים ואפורים חלקם בעלי חזות אסתטית יחסית וחלקם חדגוניים ופרקטיים.
נסענו דרך שדות וכפרים קטנים בדרך אל מחנה ההשמדה סוביבור. בדרך חלפנו על פני יערות ירוקים, אחו, חוות קטנות ונופים מרשימים. אחרי כ-5 שעות הגענו לכפר הקטן סוביבור (אוכלוסייה- 200 איש) במעבה היער שלצידו שכן אחד מששת מחנות ההשמדה ליהודים שהקימו הגרמנים במזרח אירופה. ששת המחנות היו טרבלינקה, אושוויץ, בלז`ץ, חלמנו, מאיידנק וסוביבור. כאשר אושוויץ ומאיידנק שימשו גם כמחנות עבודה ולכן היו גדולים יחסית ושרדו עד כמעט סוף המלחמה ונעשה כל נסיון למחוק את שרידי המעשים שנעשו שם.
כיום לא נשאר בסוביבור שום דבר מהמחנה המקורי שהגרמנים שיטחו אותו לחלוטין ונטעו עצים במקומו. במרכז היער (הצעיר והאחיד יחסית) עומדת אנדרטה גדולה ומרשימה שלא מזכירה באף מילה את מאות אלפי היהודים שנהרגו שם אלא רק מזכירה את קורבנות ההיטלראים ממלחמת העולם השנייה. תופעה "מעניינת" זו חזרה על עצמה במספר אתרים נוספים בהם ביקרנו ונבעה גם מהרצון של הקומוניסטים לטשטש את ההבדלים בין הדתות השונות במהלך שנות השלטון הקומוניסטי בפולין. מסוביבור המשכנו בנסיעה לעיר חלם המפורסמת. חכמים רבים לא פגשנו שם ולמעשה היא נראתה כמו כל עיר פולנית ממוצעת. למחרת בבוקר, אחרי לינה במלון קומוניסטי עתיק (למרות תלונות הילדים - אני לא זוכר כזה מלון מצויין בכל דרום אמריקה... נסענו אל עבר לובלין.
לובלין, מארבעת הערים המרכזיות בפולין שימשה מהמאה ה- 13 כמרכז עבור יהודי פולין. ישיבות רבות שגשגו בה והיא כונתה "ירושלים שבגולה". ניתן להתרשם מפאר העבר בבית הקברות העתיק בעיר שמתחבא מאחורי חומת אבן גבוהה ושער ברזל נעול. בפנים נמצא יער גדול עם עשבים בגובה המותניים. בין השיחים ניתן להבחין במצבות מוטות, חלקן הרוסות לחלוטין. הגרמנים השתמשו בהרבה מצבות כחומר גלם לבניית קירות וכבישים. המצבות המעטות ששרדו מעוטרות בתבליטים יפהפיים וציטוטים שונים מהתורה, בבית הקברות טמונים כמה מגדולי הרבנים החל מהמאה ה- 16 ואילך.
אני הרגשתי כמו מסע בזמן כשהלכתי בין הצמחייה וחשפתי כל מיני קברים שנראו כאילו לא ביקרו בהם כבר עשרות שנים. ביקרנו גם בישיבת חכמי לובלין המפורסמת שנפתחה ברוב הדר וכבוד בשנת 1934. בטקס הפתיחה שלה נשאו נאומים שדברו על כך שהיא תשמש כאבן שואבת בעשרות השנים הבאות אבל הגורל רצה אחרת וחמש שנים לאחר מכן פרצה המלחמה והישיבה נהרסה. יכום משמש הבניין כקולג` לביולוגיה ובאולם ההרצאות הראשי ניתן עוד להבחין בסימני בית הכנסת ששכן שם. תופעה מכוערת שנתקל בה היתה אינסוף גרפיטי וחריטות על כסאות בעברית של ילדי משלחות מישראל שבחרו להשאיר את הגיגיהם ואמרות מטופשות שם.
מאיידנק
מאיידנק. מחנה ההשמדה ששוכן בפאתי לובלין. מחנה זה שפונה בחיפזון עם התקדמות הרוסים ב- 1944 שרד בצורה מרשימה. ניתן לראות בו את כל תעשיית המוות הגרמנית החל בתאי הגזים עם כתמי הציקלון B על הקירות ושריטות ציפורניים של המומתים על החלונות, המשך במחסנים ענקיים מלאים בנעליים, שערות, משקפיים וכלה בקרמטוריום על משרפותיו. המחזה מדהים ובלתי יאומן. זהו מחנה גדול יחסית שמהווה רק כחמישית מתוכנית הבנייה המקורית. כבר בכניסה עברנו באנדרטה גדולה שמהווה שער הכניסה לאתר הזכרון. האנדרטה בנויה מבטון ומזכירה את הירידה לתוך תאי הגזים. האותנטיות של המוזיאון היא מרשימה והכל הושאר ושומר כפי שהיה כולל השילוט, הגדרות וכו`.
הכניסה לתאי הגזים עוברת בין מדשאות יפות וביחד עם העצים שברקע הנוף הפסטורלי מקשה על הדמיון לשחזר את אשר אירע. בכניסה ניתן לראות את דלת המתכת הכבדה עם אשנב הזכוכית שאפשר לתליינים לראות האם כולם בחדר כבר מתים. הקירות מנוקדים בכתמים כחולים והתחושה קשה. בקצה המחנה, ליד הקרמטוריום נמצא הר של אפר אדם שהוצא מהמשרפות. סביב ההר הוקמה אנדרטת זיכרון שם ערכנו את טקס הזיכרון הקצר שלנו.
מאיידנק מוקפת כיום בבתי העיר לובלין והמחנה משמש גם כפארק לתושבי הסביבה ובין הביתנים והשבילים ניתן להבחין גם בזוגות מאוהבים שפוסעים לאט ובילדים על אופניים. תומאס, המדריך הפולני שלנו טען שלא מדובר באטימות ואדישות אלא במין סוג של \השלמה עם המצב כתוצאה מכך שכמעט בכל פינה בפולין בוצע רצח או טבח כזה או אחר במהלך המלחמה ובתור פולני אתה פשוט גדל עם זה. למרות זאת, לי זה עדיין צרם.
אחרי מיידאנק חזרנו ללובלין שם העברנו את הלילה במלון קטן על גדות נהר הויסלה הגדול והשקט. בנסיון למצוא קצת פרטיות נמלטתי מהקבוצה ויצאתי לסייר קצת על גדות הנהר. הויסלה חוצה את כל פולין (כולל ורשה) ונשפך אל הים הבלטי. הוא ממלא תפקיד חשוב כעורק תחבורה וכו`. הנהר רחב, איטי עם מערבולות קטנות וגזעי עץ שנסחפו במורד הזרם.
הרהרתי לי באותן עשרות משיאות ששפכו את מטען אפר האדם מתוכן אל הנהר רק לפני 60 שנה ואז בדיוק עברו מאחורי זוג צעירים על אופניים. הם עצרו לידי וניסו להתעניין מאיפה אני וכו` אבל מאחר והאנגלית שלהם היתה מינימלית והפולנית שלי לוקה בחסר נגמרה השיחה די מהר בלחיצות ידיים. למחרת בבוקר יום ו` נסענו לכיוון קרקוב. בדרך עצרנו בעיירה יהודית טיפוסית לשעבר בשם טרנוב. יהודי העיר שהיוו יותר מ- 50% מהאוכלוסייה לפני המלחמה חוסלו ברובם וכיום אין יותר יהודים בעיר. ליד הכיכר המרכזית ניתן עוד לראות במרכז פארק קטן את שרידי הבימה של בית הכנסת הראשי של טרנוב שהושמד על ידי הגרמנים.
קראקוב ופלאשוב
משם המשכנו אל קראקוב - אחת הערים העתיקות ביותר בפולין וללא ספק המרשימה שבהן. מדובר בעיר עתיקה שמרכזה העתיק השתמר בצורה לא רעה. העיר הוכרזה כמרכז תרבותי ע"י האו"ם והושקע כסף רב בשימורה ושיפוצה. רובע היהודים שוכן מחוץ לעיר העתיקה במקום הקרוי קז`ימיש אשר רק בו הותר ליהודים להתיישב. ניתן לראות שם מספר בתי כנסת כגון האלטעשול. (בית הכנסת הישן) מהמאה ה- 19. במקום כיכר מרכזית שמוקפת במסעדות "יהודיות" (אף לא אחת מהן כשרה...), ברחוב הרבה דוכני מכירות של מזכרות יהודיות כגון חולצות ביידיש, כיפות ובובות של חסידים ובסה"כ נראה כי הפולנים מרוויחים לא רע מההיסטוריה היהודית של המקום למרות שכמעט וכבר לא נשארו יהודים בקראקוב.
אנחנו התמקמנו במלון פורום המפואר יחסית על גדות הנהר והתחלנו לארגן ארוחת ערב. חברת הטיולים שכרה את המסעדה שממול המלון לארוחת ערב שבתית עבור הילדים. כשהגענו למקום אסף (הישראלי השני) ואני חשכו עינינו. לא היה כמעט מה לאכול מלבד ירקות וקצת בשר קפוא וכרוב מבושל. התחלנו לאלתר מהר, להכשיר סירים ולבסוף הצלחנו להפיק מרק ירקות, סלט איכותי ובשר חם. זכינו לתשואות רבות מהאמריקאים על ה"תושייה" הישראלית וסוף סוף זכינו לאכול ארוחה נורמלית. למחרת בבוקר, אחרי תפילת שחרית בבית הכנסת הרמ"א בחברת עוד מספר זקנים יהודיים תושבי המקום הלכנו אל המרכז היהודי תרבותי.
זהו מרכז פולני לא יהודי שמתמחה בחקר ההיסטוריה של יהודי פולין ובחיזוק הקשר בין העם הפולני ליהודים. טענתם העיקרית שעל מנת להתפתח ולהתקדם כעם על הפולנים להכיר את עברם ותרבותם מבחינה היסטורית ותרבותית ולהכיר גם בטעויות שנעשו לאורך הדרך. מלבד מחקר הם מארגנים מגוון פעילויות כגון חוג יידיש, ריקודים יהודיים ומגוון פסטיבלים יהודיים למיניהם שמכוונים בעיקר לפולנים לא יהודים. במקום פגשנו את ריכרד, בחור אוסטרי בן 19 שבחר להתנדב במקום ובתור נכד לקצין בנורמכט שנהרג במלחמת העולם בפולין להכיר וללמוד את ההיסטוריה. ריכרד עשה לנו סיור במרכז ובכל איזור העיר העתיקה ועשה לנו סיור במרכז ובכל איזור העיר העתיקה ועשה עלינו רושם יוצא דופן כשהתחיל לחזור ולדקלם תפילות שהכיר בעברית ועוד.
אחרי הצהריים היתה לנו פגישה עם מושה ואידה טרנר, זוג ניצולי שואה שפגשנו בבית הכנסת בבוקר, אידה, ילידת קראקוב הייתה בין ילדי רשימת שינדלר ועברה את אושוויץ ומאוטהאוזן לפני ששוחררה ואילו מושה התחבא בבונקרים וביערות עד שהצליח להימלט מציפורני הנאצים. הם סיפרו לנו את סיפורם בצורה מרגשת ונוגעת ללב, אנחנו הבטחנו לאידה שנחרוג מהתוכניות ולמחרת ניסע לפלשוב על מנת לומר קדיש שם על בני משפחתה שמתו במחנה. ואכן למחרת נסענו לפלאשוב, מחנה ריכוז ששכן בפאתי קראקוב ומתואר בסרט רשימת שינדלר. במקום לא נשאר כלום מלבד הבית של מפקד המחנהאמון גת. ישנה אנדרטה (שוב לזכר "קורבנות ההיטלראים") ותו לא. ערכנו שם טקס קצר והמשכנו משם לעבר קומפלקס המחנות אושוויץ - בירקנאו.
