בולוניה: כמעט אמצע והתחלה חדשה

במבט ראשון נדמה כאילו הגענו לסיפורי אלף לילה ולילה. רחובות מקורים בקשתות אין ספור, סמטאות צרות ומתעקלות, הכל אדום וחם ותוסס. במבט שני מתגלית בולוניה האלגנטית, פסלים כנסיות ומזרקות.
אתי
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: בולוניה: כמעט אמצע והתחלה חדשה
Shutterstock/Taiga

מגיעה לבולוניה

אירופה? אני באירופה? זו הייתה המחשבה הראשונה שעברה בראשי עוד בתחנת הרכבת במילאנו בדרך לבולניה. הגבול בין שוייץ ואיטליה הוא הגבול בין הגלויה המצוחצחת והמבריקה לבין הבלגאן וההמולה של המדינה התוססת הזאת-איטליה. איטליה היא חגיגה לחושים: השפה שמתנגנת, האוכל המעולה מעולה, היופי האין סופי בכל פינת רחוב, תענוג. אבל מה? מי שמחפש את הקרירות האירופאית, האיפוק, הנימוס, המרחק, המרחב- לא ימצא אותם באיטליה. באיטליה הכל סוער, בתנועה, קולות, צפירות, קצת כמו בבית. בולוניה עצמה, בירת מחוז אמיליה רומניה, ידועה בעיקר בשל שלושת ה-T שלה: טורטליני, אחד מהמאכלים האיטלקיים המפורסמים שמקורו כאן, הטורה (מגדלים)- שני המגדלים הנטויים קמעה במרכז העיר שנקראים בפינו שני הצריחים/התאומים, והטטה... שזה בתרגום חופשי- ציצים. האגדה אומרת שבנות בולוניה מתפארות בציצים הכי יפים בכל איטליה. דיווח ממקור ראשון- בחודשי הקיץ.

לתחילת הכתבה

האטרקציות המרכזיות של בולוניה

במבט ראשון נדמה כאילו הגענו לסיפורי אלף לילה ולילה. רחובות מקורים בקשתות אין ספור, סמטאות צרות ומתעקלות, הכל אדום וחם ותוסס. במבט שני מתגלית בולוניה האלגנטית, פסלים כנסיות ומזרקות. מרכז העיר נתחם בפורטים-שערים, שרידים מחומה שהקיפה את בולוניה בימים עברו, ובמרכז של המרכז, כמובן, הסמל המפורסם של בולוניה- הדואה טורה, שני הצריחים שמתכופפים קמעה זה לכיוון זה, ושר הטבעות ביניהם. מרכז בולוניה מתפאר, איך לא, בפיאצה ענקית ויפהפיה, פיאצה Maggiore, אשר נתחמת בבזיליקת San Petronio, פטרון העיר הקדוש, ומצד שני במזרקה עליה ניצב פסל של אל הים פוסידון/נפטון בגרסה חטובה במיוחד. אנקדוטה קטנה על הבזיליקה-לפני שנים ספורות גילו מוטיב אנטי מוסלמי בקישוטי הבזיליקה, ולמשך תקופה קצרה היתה הבזיליקה בפרט ומרכז בולניה בכלל יעד פוטנציאלי להתקפות מצד ארגון אל קעידה. קצת מלחיץ, אבל... רק דבר אחד בטוח, שהכל הסתיים בשלום...

הרחוב הראשי, אשר נמשך מהדואה טורה-ריזולי, הוא רחוב הקניות המרכזי של בולניה. אני הגעתי בתקופת הסיילים שלאחר הכריסמס, ובתהליך דיפוזיה-אוסמוזה רוקנתי את ארנקי ומילאתי את ארון הבגדים. האמת, חובה. אין ברירה. באיטליה, צריך להתנהג כאיטלקי ואחד הדברים המאפיינים את האיטלקים הוא הלוק המוקפד- הכל מותאם ומושקע עד הפרט האחרון, המעיל, הצעיף, התיק, המגפיים ומשקפי השמש (כן, כן, פריט חובה גם בחורף) באלגנטיות. ויש, יש הרבה מה לקנות, ולראשונה באירופה נתקלתי במגוון של חנויות להלבשה תחתונה יפהפיה וסקסית לחלוטין. עם חם בעל דם חם. המחירים? אם מגיעים בסיילים (אחרי הכריסמס) קצת יותר זול מהארץ. בכל שאר השנה- יקר יקר.

את רחוב ריזולי חוצה רחוב האינדפינדציה, עוד רחוב קניות ענק, מלא בקשתות אשר ביניהן חנויות מותגים מוקפדות ומושקעות. בקצה רחוב האינדפינדנציה, סמוך לתחנה המרכזית, מתקיים בסופי שבוע שוק ל-ה-כ-ל, חוץ מאוכל. אני, שהורגלתי לשווקי אוכל אירופאים בסוף השבוע, הופתעתי להסתובב בין דוכני בגדים, תכשיטים, אביזרים לבית ומה לא, רק לא אוכל. הסיבה לכך היא שבבולניה פועל שוק אוכל מקורה קבוע בכל ימות השבוע- אוגו בסי (בסמטה אשר יוצאת מההמשך של רחוב ריזולי, בכיוון ההפוך לדואה טורה, מימין).

 קצת על אוכל- המטבח האיטלקי נחשב למטבח מעולה, ובצדק. מחוז אמיליה רומניה (ובולוניה בירתו) נחשב לטופ של המטבח האיטלקי, ולמקור של מאכלים מפורסמים כמו הפרמזן, הפרשוטו, הטורטליני שהוזכר קודם, וכמובן- הבולונז, שאף נקרא על שם העיר. ולמה אני מספרת לכם על זה? כי במקום שהוא הטופ של הטופ של המטבח של הטופ, אפילו ביקור פשוט בשוק הוא חוויה לכל החושים. השוק יפהפה, קולני, צבעוני, מלא ריחות, צבעים ומציע מבחר ענק. תענוג לשמוע את בעלי הדוכנים מציעים את מרכולתם באיטלקית מתנגנת, ואת המקומיים מתלבטים בשאלה הרת הגורל איזו גבינת פרמזן לקנות.

לתחילת הכתבה

רגע של קפה

אחד הדברים המגניבים ביותר באיטליה ובאורח החיים האיטלקי הוא הנהנתנות. האיטלקים הם עם נהנתן, שיודע לפנק את עצמו. אוכל טוב, בגדים יפים, סייסטה בצהרים, אחרי הצהרים מסתובבים ברחובות, עוצרים לקפה, יושבים לאפרטיפו, יין, מוסיקה, הכל בכיף. אחד מהדברים שלמדתי להנות מהם מהר מאוד הוא הקפה של הבוקר. אני, כנצר למשפחה מרוקנית מפוארת, כל חיי גדלתי על טהרת התה-עם-הרבה-מאוד-נענע, ולא, אף פעם לא הייתי מחסידי הקפה. קפה באיטליה זה חלק איטנגרלי מהתרבות. בבתי הקפה באיטליה אין כיסאות, את הקפה שותים בעמידה, תדלוק עצמי על הדרך. הקפה עצמו, ובכן, קצת קשה להכליל כי יש עשרות סוגים ודרכי הכנה, אבל בדרך כלל הקפה חזק מאוד ובעל טעם עשיר. בבתי הקפה תמיד תמצאו מאפים קטנים (תוסף לדלק), שוקולדים קטנים לנגוס עם הקפה (סופר אוקטן 98), ומים (בשביל המנוע). בתי הקפה במרכז הומים תמיד, בכל שעה של היום, אנשים יורדים לרגע מהכביש המהיר, עוצרים, מתדלקים, הולכים. הדבר היפה הוא שגם במכונות הקפה האוטומטיות, יענו- הקפה הכי בררה שכל איטלקי בוש בקיומו, ישנו מבחר של כ-12 סוגי קפה שונים, שלחיך הישראלי הלא אנין הם אפילו די ערבים. אפרטיפו, עוד המצאה מגניבה לגמרי של האיטלקים. משעה שש בערב נכנסים לכל בר/מסעדה בעיר, מזמינים כוס משקה (בדרך כלל יין אדום, באיטליה גם היין הזול משובח), והכיבוד על חשבון הבית. פיצות, פסטות, סנדוויצ`ים קטנים, אנטיפסטי, פוקצ`ות, אכול כפי יכולתך, וככה אפשר לשבת ארבע שעות על שני בקבוקי יין, להעביר ערב בכיף במשך שבוע ולא לפשוט את הרגל.

לתחילת הכתבה

האוניברסיטה

בואו שוב נזכיר לעצמנו ובעיקר לי למה אני בעצם כאן. נכון, אני לומדת. קצת קשה לזכור את זה עם כל הפיתויים מסביב. אוניברסיטת בולוניה הנה האוניברסיטה העתיקה ביותר באירופה. בניגוד לאוניברסיטאות אחרות, האוניברסיטה בבולוניה אינה תחומה במספר מבנים מוגדר אלא משתרעת על פני כל רחבי העיר. רוב הפקולטות ממוקמות ברחוב זמבוני, פשוט הולכים על הרחוב, שהוא למעשה חלק של האוניברסיטה, ומצדיו יש כניסות לפקולטות השונות. בגלל שזוהי האוניברסיטה העתיקה באירופה רוב הפקולטות נבנו ממש ממש מזמן, והן יפות יפות, מלאות בפסלים, גרמי מדרגות מפותלים, קשתות ותקרות מצוירות. גם אם אתם מגיעים לבולוניה בתור תיירים ולא בתור סטודנטים, שווה להקדיש חצי יום להסתובב באוניברסיטה הפתוחה, להנות ממראה הסטודנטים האיטלקים משתזפים בשמש ולהיכנס לפקולטות. בייחוד מומלץ להיכנס לפקולטה למשפטים, לאומנות, לארכיאולוגיה ולפקולטה למדעים מדויקים (האחרונה יפה במיוחד ונמצאת ברחוב Maggiore), ממש מוזיאון פתוח.

לתחילת הכתבה

ביורוקרטיה איטלקית

לחיות במדינה כמו איטליה שהיא אירופה, אבל לא בדיוק אירופה, יכול, אם נתנסח בעדינות, לעורר מספר קשיים. קודם כל, והכי תמוה, האיטלקים לא מדברים אנגלית. בניגוד מוחלט להולנד ממנה באתי, פתאום אנשים בוהים בי במבט שואל באני מבקשת הסבר, פתאום צריך שוב ללמוד לדבר עם הידיים, ציורים, פנטומימה, ופתאום שוב יש תקלות, עולים על האוטובוס הלא נכון, קונים כרטיס לא נכון, מתבלבלים בדרכים, מתבלבלים בהזמנות במסעדה, צריך הרבה הרבה סבלנות. בנוסף, לאיטלקים יש מערכת בירוקרטית כל כך מסורבלת, לידה המוסד לביטוח לאומי בישראל נראה כאילו הוא עובד בשיא היעילות. "הקוסטורה" היא המשטרה האיטלקית הרושמת. מה היא רושמת? הכל. אתה קונה כרטיס סים לפלאפון? צריך למלא טופס דיווח לקוסטורה. אתה נשאר לישון מחוץ לבית? צריך לרשום בקוסטורה. כמה טפסים, כמה ניירת.

 והדובדבן שבקצפת- לאיטלקים יש שבעה סוגי משטרות שונים. לא משנה שיש כמות מטורפת של חוליגנים ושיכורים ברחובות, לא משנה שמכייסים פה על כל צעד ושעל ובאוטובוס אני יושבת על התיק, העיקר- יש שבעה סוגי משטרה, שהסוג התמוה ביותר לדעתי הוא ה"גרדייה דה פיננסיה", שתפקידם לארוב ליוצאים ממקומות בילוי כגון מסעדות ובתי קפה ובודקים האם יש ברשותם קבלה על הטובין שצרכו. אם אין ברשותם קבלה - שימו לב - גם בית העסק וגם האנשים שנתפסו ללא הקבלה (גוועלד, פושעים) נקנסים בקנס נדיב. נו באמת.

לתחילת הכתבה

טיול ראשון לרוואנה

מכיוון שהזמן קצר ובאיטליה, כידוע, יש המון המון מה לראות, קיבלתי החלטה אסטרטגית להשאיר את הטיולים בבולניה עצמה לתקופת המבחנים, ולטייל לפחות אחת לשבוע מחוץ לעיר. הטיול הראשון הביא אותנו לרוואנה, בירתה ההיסטורית של מחוז אמיליה רומניה, והעיר בה חי בערוב ימיו דנטה, שגם קבור ברוואנה בגן קטן ונחמד במרכז העיר. רוואנה היא עיר די קטנה וכל ה-see sites ממוקמים במרחק הליכה זה מזה. רוב המבנים בעיר הנם מהתקופה הביזנטית והארכיטקטורה מתאפיינת במבנים עגולים וקשתות רחבות. העיר מפורסמת בעיקר בשל שפע הכנסיות בעלות הפסיפסים שמצויות בה. הפסיפסים יפהפיים, מצפים את כל קירות הכנסיות, ציורי קיר על רקע מוזהב, מרשים. לחמשת האתרים ה"נחשבים" ושאני מצאתי אותם היפים ביותר ניתן לקנות כרטיס משולב בעלות של 7 יורו, שווה את ההשקעה. ברוואנה גם נחשפתי לראשונה ל"הבדלי התרבות" האירופאים-איטלקים, ואחרי שלושה חודשים בהם התרגלתי לא לספור עודף בחנויות (ותמיד הוא היה מדויק) גיליתי על בשרי שבאיטליה- מומלץ לספור את העודף בתוך החנות (איך שסבתא שלי היתה אומרת- לא נורא, הלוואי ויצטרכו את הכסף לתרופות).

ינואר 2005- שלג והתחלה חדשה: שלג על עירי כל לילה נח. איזה כיף לקום בבוקר, שלג יבש ופריך מתפצפץ מתחת לסוליות המגפיים, הגגות האדומים מכוסים שכבה לבנה. אני מתרגשת משלג כמו ילדה קטנה. כמובן שעד שהגענו לאוניברסיטה התאמנתי בקפיצות באנג`י ללא חבל לכל ערמת שלג מזדמנת, מלאכי שלג, מלחמת כדורי שלג, תסמיני ילדות עשוקת שלג. 2005, שנה חדשה, New years eve באירופה, שכאילו נלקח מתוך סרט. מתז שמפניה ונשיקות המוניות בפיאצה בחצות, מדינה חדשה, כיתה חדשה, שפה חדשה, תרבות חדשה, סופר חדש עם שתי שורות שמוקדשות רק לפסטה, בית חדש, חברים חדשים. אז אפילו שראש השנה שלנו היה אי שם בספטמבר, שתהיה אחלה בחלה בחלה של שנה חדשה (זה שאני בחו"ל זה לא אומר שאני לא מעודכנת בארץ נהדרת). צ`או.

לתחילת הכתבה

המדריך למטייל בגלקסיה- בולוניה למתחילים

  • לאכול בפחות מ-5 יורו: וואו, יש כל כך הרבה. בתור התחלה, נתחיל בבנאלי ביותר- פיצה. תאכלו את שני סוגי הפיצה, זו עם הבצק העבה שנמכרת בחתיכות, ואת זו עם הבצק הדק שנמכרת במגשים. אגב - המצאה איטלקית סהרורית - פיצה עם תפוחי אדמה, טעים כמו שזה נשמע.
  • לא לפספס: סיבוב באוניברסיטה העתיקה באירופה.
  • לחובבי הצילום: צלמו בפיאצה מג`ורה בלילה עם חצובה ובלי פלאש. התאורה במקום מבטיחה תמונות יפות.
  • תחבורה ציבורית: האוטובוסים צפופים להחריד- שמרו על הארנק.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לאיטליה

כתבות מומלצות עבורך על איטליה

קצת השראה לטיול הבא

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם