נוסעים אל סלטה
השמש מציפה את החדר ומחממת אותו, השמים הכחולים מציצים מבעד החלון, עוד יום מתחיל בעיר טופיזה שבה אנו נצורים כבר 4 ימים - דור עדיין ישן, אני מתמתחת במיטה, טל מעביר ערוצים בטלוויזיה ובני שר שיר לא מזוהה במקלחת. אריאלה, לירון ואנה מדברות למטה בחצר המלון ואני יוצאת למרפסת לשמוע אם יש חדש, האם השביתה הסתימה, אנו אפילו דנות אם לצאת ברגל מהעיר, אלא שאז מגיע בריצה בן, החבר של אריאלה ומודיע ששני ג`יפים מגיעים בזה הרגע למלון בכוונה לנסות לעבור את המחסומים. במסגרת שבירת השיאים של משפחת צדוק התיקים היו ארוזים תוך מספר דקות, בני התלבש - חלקו עדיין נוטף טיפות מים מהמקלחת - ובשעטה ירדנו במדרגות לתפוס את מקומנו בג`יפ. התיקים והמוצ`ילות הועמסו על הגג ובאחוות ישראלים ישבנו בג`יפ יחד עם לירון, אנה, אריאלה ובן מאנגליה שהתקבל בזכות קשריו הרומנטיים לישראל.
"יצאנו לדרך, השמש עמדה כך בערך..", הגענו למחסום הראשון !! ירדנו מהג`יפ והתחלנו לפנות את מחסום האבנים והקוצים כשמספר גברים מהכפר החלו להגיע ולחסום בגופם את המעבר. אלחנדרו, נהגנו בעל התושייה, הביע פליאה ותדהמה איך החדשות לא הגיעו לכפר הזה ?! האם התושבים לא קיבלו הודעה על פתיחת המחסומים עד לחידוש השיחות בין הצדדים ?! אם בזכות כשרון המשחק של אלחנדרו, אם בגלל התמימות הכפרית - עברנו את המחסום ובנסיעה מאובקת, בדרכים יפהפיות, הגענו למעבר הגבול בוליביה - ארגנטינה.
את פנינו קיבלה העיר Salta הממוקמת מרחק 9 שעות נסיעה מהגבול עם בוליביה. סלטה ידועה במזג האוויר הבהיר והנוח שלה, אך היומיים הראשונים לשהותנו בה היו מעוננים וקרים. התעטפנו בביגוד חם והחלנו לתור את רחובותיה ושווקיה של העיר הנעימה הזו. שהינו בהוסטל משפחתי חם ומסביר פנים ברח` Tucumana 464 (מחיר 4$ לאדם) ובעלת ההוסטל, אנה המקסימה והלבבית, טיילה עימנו בעיר וסביבותיה.
תחילה נסענו ברכב אל ראש ההר הצופה על העיר, משם ירדנו ברכבל (1$ לאדם) אך את נוף העיר לא בדיוק הצלחנו לראות עקב העננים. המשכנו לאזור בשם San Lorenzo. בשעות הצהריים, כשהשמים כבר התבהרו - בני, טל ולירון יצאו לרכיבת סוסים בשבילי ההרים ביערות (3$ לאדם) ודור, אנה ואני יצאנו להליכה לאורך הנחל במעלה ההר כשעצים ירוקים, שרכים, אזוב, מהווים תפאורה ירוקה וסבוכה למסלול.
טל לא מפסיק להפתיע אותנו בתעוזה וביכולות שלו, לפתע, מעבר לסיבוב מגיח זה הקטן דוהר על סוסו, צועק `ואמוס` ונראה כאילו נולד בחוות סוסים בטקסס ולא בבית חולים "הלל-יפה" בחדרה! אזור סן-לורנצו מדהים ביופיו ומציע למטיילים אפשרויות אינספור לתור את סביבתו: אופניים, טרקטורונים, סוסים, טיולים רגליים ולקינוח ישנו בית קפה בנוי מעץ לגדות הנחל... בין טיול לסיור, בין הליכה לדהירה אנו אוכלים. שיר הלל צריך להיכתב על האוכל בארגנטינה !!! הסטייקים, האמפנדס, העוגיות, הממתקים, כמה טעמים יכולים להיות לדולסה דה לצ`ה (ריבת חלב)?! - ברור לנו לחלוטין שאנו בבעיה קשה, אם סלטה היא רק המבוא לארגנטינה מה תהא צורתנו בחופי ברזיל?!
צונחים בקורדובה
המשכנו בדרכנו לעיר Cordova במטרה לצנוח צניחה חופשית. לאכזבתנו לא נמצא אף אחד במתחם הט�י��ס כך שלאחר שהסתובבנו במשך היום במרכז העיר נסענו שוב בנסיעת לילה לעיר Mendoza. את האוטובוסים של בוליביה תיארנו בכתבה הקודמת, כאן אנו מעניקים את הכבוד הראוי לאוטובוסים של ארגנטינה. תהא זו פחיתות כבוד לקרוא למקומות הישיבה באוטובוסים `מושבים` - מדובר בכורסאות עם משענת לרגליים אשר ניתן להטותם אחורנית עד לשכיבה נוחה. נסיעת הלילה כוללת ארוחת ערב, ארוחת בוקר ואם הדייל צעיר דיו אזי ההשכמה מתבצעת עם מוזיקת טרנס רעשנית. כמובן שהכל פונקציה של מחיר אך נקודת הפתיחה של אוטובוסי ארגנטינה בהחלט ראויה לשורות אלו. התאכסנו בהוסטל "Life House" עם בריכת שחייה מחוממת, גינה, ביליארד, פינג-פונג, אינטרנט חופשי, עובדים נחמדים ולבביים וכל זאת בעלות של 4$ לאדם.
במסגרת המגמה החיובית לנסיעה באוטובוס עלינו על אוטובוס מקומי ונסענו לפארק San Martin העצום בגודלו. באמצעות מיניבוס (1$ לאדם) הכרנו את הפארק - עברנו ליד מועדון הסוסים, מועדון הגולף, מועדון הספורט, המוזיאון לתולדות הטבע, נסענו בכביש מתפתל אל פסגת `גבעת התהילה` שם מוצב פסל ברונזה יפהפה לזכר חוסה דה סן-מרטין, משחרר ארגנטינה, צ`ילה ופרו, ראינו את האוניברסיטה, את האיצטדיון הרומי וגולת הכותרת היתה הביקור בגן החיות (1$ למבוגר).
נכנסנו לגן החיות וכבר בכניסה קיבלה את פנינו להקת קופים שהסתובבה חופשייה בשטח הגן, קוף אחד תקף את טל וניסה לנשוך אותו, הברחנו אותו בצעקות ומרגע זה הצטיידנו בשני מקלות עבים להגנה. המשכנו בשבילים, בינות לעצים גבוהים ומדהימים, מסלעות, גדרות אבן ועץ כשאנו חשים רגשות מעורבים. מצד אחד גן החיות הטבעי, הפראי והמקסים הזה ומאידך חסר בטיחות לחלוטין. מאומה לא מפריד בין הכלובים למבקרים, חלק מהגדרות שבור וניתן בקלות להחליק מהשביל ישירות לכלוב של...הקרנף! מאוד נהנינו מגן החיות שפארק סן-מרטין, מהטבע, מהחיות, אך מי שמטייל עם ילדים - שישגיח היטב !!!!
18.6.04, יום חמישי, בני ודור התחילו היום קורס מצנחי רחיפה. בשדה רחב למרגלות `גבעת התהילה` שבפארק סן-מרטין רצו השניים ולמדו לאזן את המצנח. אחר הצהריים, מלווים בדפיקות הלב המואצות שלי הם קפצו מההר יחד עם המדריכים ראול ובנו כריסטיאן. בני ביצע נחיתת נוחות על ישבנו, השתחרר מחבלי המצנח וסיפר שהיה יותר מפחיד ממה שתיאר לעצמו, דור - גאוות אימו, נחת כמקצוען, השתחרר מחבלי המצנח וסיפר בהתרגשות עד כמה נהנה, איזה כיף היה. טלטול הצליח לשכנע את ראול לצנוח איתו ואת צעקות השמחה שלו שמענו מהדהדות באוויר ובמכשיר הקשר. לירון ואנה (מהפרק `הבריחה הגדולה מטופיזה`) עדיין מטיילות איתנו, גם הן עוברות את קורס מצנחי הרחיפה ויחד עם בני ודור השמחה גדולה ומכופלת. הקורס הינו למשך 7 ימים והחל מהיום השלישי הצניחות יתבצעו לבד, ללא ליווי!!!
במהלך ימים אלו נכנסנו לשיגרה יומית בה קמים בבוקר מוקדם וקונים בסופר-מרקט באגטים טריים, נקניק, גבינה וירקות לסנדוויצ`ים, אוכלים ארוחת בוקר בהוסטל, ראול מגיע עם בנו ובחדר האוכל עם לוח נייד לומדים קצת תיאוריה. יוצאים לשדה לאימוני שטח ובצהריים מעפילים עם ג`יפ להר לצניחות. בערב חוזרים עייפים ורעבים, לאחר מקלחת יוצאים לאחת מהמסעדות המצוינות שבעיר, מטיילים בפלאזות המוארות עם המזרקות, מסתובבים בין הדוכנים שבשדירת הצפצפות המוכרים חפצי אומנות ומזכירים את "חוצות היוצר" בירושלים - ונופלים למיטה !
טל ואני מצטרפים ללימודים לסירוגין, תלוי במצב רוחו של טל - בימים שאנו נשארים בהוסטל אנחנו שולחים כביסה מלוכלכלת, משחקים פינג-פונג, ביליארד ואפילו מבשלים. ליום שבת הכנו ג`חנון (מתכון בכתבה "ההכנות"), רצינו לחגוג שבת תימנית יחד עם שאר הישראלים ששוהים במלון, במקום קילוגרם קמח טרחנו ועבדנו טל ואני על שני קילוגרם קמח (שיספיק לכולם..), עובדי ההוסטל הודיעו שגם הם מצטרפים, א ב ל - תנור הגז היה חם מידי ו...הג`חנון יצא שחור וקשה כפחם - איזו אכזבה לכולם. קנינו קילוגרמים של עגבניות אשר ישנו את יעודם לשקשוקה.
מנדוזה, עיר עליה אפשר לומר "כאן הייתי יכול לחיות". שדרות של עצים אשר צמרותיהם מתחברות ויוצרות קשתות של ענפים מעל הרחובות, שטיחים של עלי שלכת צהובים ומרשרשים, תעלות ניקוז המרוצפות בחלוקי נחל אפורים, הרים נישאים המקיפים את העיר, בניני אבן ישנים עם פיתוחים מרהיבים, והאנשים המחייכים, האדיבים שעושים את העיר יפה עוד יותר.
בימי ראשון עשן מתמר מפרברי העיר וריח הבשר נישא למרחקים, המבוגרים יושבים מסביב לשולחן ומשוחחים, הילדים משחקים ביניהם, אז מציף אותנו גל געגועים לפיקניקים עם המשפחה ביער בן-שמן, לאוהלים בחוף הכנרת, לארוחת ערב שישי עם כולם...הטיול רחוק מנופי הארץ, מהמשפחה ומהחברים מחדד תחושות, מציף בגעגועים לסיטואציות ולרגעים שלא תמיד ידענו למצות אותם.
20.6.04, בני היום נרגש מאוד. פסטיבל התיפוף הבינלאומי מתקיים במנדוזה ! אומנם את היומיים הראשונים לפסטיבל הוא `פספס` בגלל קורס מצנחי הרחיפה אך היום השלישי היה מלהיב דיו - מתופפים מאנגליה, מארגנטינה, מברזיל ומעוד ארצות עלו אל הבמה בזה אחר זה, כל מתופף הפגין את כשרונו והסביר על טכניקת התיפוף הייחודית לו. למי שאוהב תופים ומקצבים, בכל שנה לקראת סוף חודש יוני מתקיים פסטיבל זה במנדוזה.
בזמן שהשניים נהנו ממקצבי התיפוף ואפילו זכו במקלות תיפוף בהגרלה טל ואני נהנינו עם מסובים נוספים ממקצב השקשוקה בפינו שיצאה מ צ ו י נ ת.
21.6.04, "יום הדגל". דגלי ארגנטינה בצבעי תכלת לבן מתנופפים בגאווה בכל בית, בכל חנות, ברחובות, התושבים מסתובבים עם סיכות סרטים בצבעי הדגל צמודות לחולצותיהם, כל מנדוזה סגורה. בכיכר העצמאות (Indepencia) מתקיים הפנינג עם קוסמים, להטוטנים, הופעות לילדים באמפיתאטרון, דוכני פופקורן מתוק, בוטנים קלויים בסוכר ודוכנים רבים של אומנים עם מלאכות יד, אנו מקבלים את הרושם שהארגנטינאים, בדומה ליהודים, יודעים להפוך כל נושא לחג ומסיבה.
דור, בני, לירון ואנה סיימו את קורס מצנחי הרחיפה בהצלחה, צנחו 7 צניחות לבד וקיבלו את התעודה. בארץ הם יעברו מבחן ואז יקבלו תעודה המוכרת גם לביטוח (עלות הקורס 200$ לאדם).
8 ימים שהינו במנדוזה וכשנסענו במונית אל טרמינל האוטובוסים הסכמנו פה אחד כי יכולנו לבלות בה עוד, אך הדרך אצה לנו ומקומות רבים ממתינים שנגלה אותם, נתפעל מהם ונספר עליהם.
19 שעות נסיעה באוטובוס (23$ לאדם) ממנדוזה אל עיר השוקולד והגלידות - Bariloche. לאחר שנת לילה באוטובוס התעוררנו לריח קפה מהביל שהגיש לנו הנהג, מהחלונות נשקפים נופים עוצרי נשימה, כאילו התבוננו בציור נוף יפהפה ואנו נוסעים בתוכו. אגמים כחולים, חלקים, אשר משקפים כמראה את ההרים המושלגים המקיפים אותם, סוסים מסתובבים חופשיים ולוגמים מים מהמעיינות או סתם מתחממים בשמש ליד גדר העץ, חורשות ירוקות של עצי אשוח, מצוקים תלולים עם עמודי אבן נישאים, ובכניסה לעיר קיבלה את פנינו קשת בענן מרהיבה, בצבעים בוהקים וחזקים, כמו שער "ברוכים הבאים".
