אחד מהאתרים שאף משפחה לא מפספסת בזמן טיול משפחתי בהולנד, הוא פארק המיניאטורות מדורודם בהאג. אחד הפסלים בפארק מתאר את המשל על הילד ההולנדי. המשל מוזכר לראשונה בספרה של סופרת הילדים האמריקאית מרי מייפס דודג', "חברים לעת צרה". הספר עצמו מגולל את סיפורם של הנס וגרטל ברינקר, אחים הולנדים המבקשים לזכות בזוג מחלקי קרח, אותם הם מקווים למכור ואת הכסף לתת לאביהם העני. המשל אודות הילד ההולנדי, מופיע בפרק ה – 18, בסצנה המתארת שיעור בכיתתו של הנס. הסיפור כולו הוא פרי דמיונה של המחברת ומעניין לציין כי תיירים רבים שפקדו את המדינה, התאכזבו לגלות שההולנדים עצמם כלל לא יודעים במה מדובר. בשנות החמישים, הבינה לשכת התיירות ההולנדית את הפוטנציאל המסחרי בסיפור וקבעה את פסלו של הילד בעיר ספארנדם. אז גם שוכתב הספר ותוקן שם העיר. ומהו הסיפור:
לילה אחד, לפני המון שנים, התחוללה סערה נוראית בכל הולנד. הרוח שרק, הגשם הכה בחלונות, ומי הים איימו לפרוץ את הסכרים ולהציף את ההרים! כל הילדים היו צפונים אותו הלילה בבתיהם, קרובים לאמא ואבא ששמרו עליהם.
קול נקישות סוס במרוצתו, הקפיצו ילד קטן אל חלון חדרו. הילד הביט אל הרחוב החשוך, הסוס כבר חלף, אך הילד המשיך להביט על טיפות הגשם הענקיות, שנפלו מהשמיים היישר אל מרצפות הרחוב. ברק האיר את השמיים ואורו נצנץ על פני זרם דק של מים, שירד ממרכזו של הסכר ששמר על העיר. איש לא הבחין בדליפה. הילד ידע היטב, כי אם לא יסתמו את החור, עד הבוקר יציפו המים את העיר.
בלי לחשוב פעמיים, קם הילד ממקומו ורץ אל הסכר. הגשם אחז בשערו, הרוח העיף את מעילו, ערדליו היו ספוגים במים, אך הוא היה נחוש בדעתו להציל את העיר. דבר לא עמד בדרכו, לא הקור, לא הרוח ולא חשכת הליל.
איש לא ראה את הילד, לא כשרץ ברחוב, לא כשטיפס על הסכר, אפילו לא כשנעץ את זרת ידו הימנית וסתם את החור שבסכר. כך עמד הילד, הגשם המשיך להכות בגופו, הרוח התגבר, הזרם איים לבקוע את זרתו, אך הוא: אמיץ וגיבור, עמד בכל זאת.
השעות חלפו, הרוח שכח, הגשם פסק והשחר הפציע. לפתע, עובר אורח עבר ברחוב, "ילד, רד מיד מהסכר", צעק אל הילד. "אינני יכול... המים..." ענה הילד התשוש בקול חלש. "רד משם, זה מסוכן". אבל הילד ידע כי אסור לו לשחרר את הזרת, הוא אזר את כל כוחותיו וצעק אל האיש, "יש חור בסכר". האיש הבין מיד את שמתרחש ורץ להזעיק עזרה.
מיד הגיעו שוטרים וקהל גדול החל להתקבץ ולהביט במתרחש. בעוד השוטרים מטפסים אל הסכר, החל רחש עדין לעבור בהמון, "הילד, הילד עומד שם ומציל את כולנו. הילד גיבור. הביטו כיצד לבדו הוא עוצר את הזרם". השוטרים הגיעו אל הילד, חילצו את זרת ידו הימנית ומיד אטמו את החור בקרשים ומסמרים. את הילד הם נשאו על כפיים וההמון השתולל משמחה ומחא כפיים.
איך קוראים לילד, אתם בוודאי שואלים? זאת לא נדע גם בעוד מאה שנים. כי גם אם אתה הנס או מארק או עוזי או ניר או איתי, בכל אחד מאיתנו מסתתר ילד אמיץ, גיבור ואחראי.
.jpeg?width=64&height=64)
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpg?width=64&height=64)
.jpg?width=818&height=1604)
