מערת הנטיפים
Princess Margaret Roose Cave היא המקום האחרון במדינת ויקטוריה שהיינו בו. נסענו לשם על הבוקר והגענו ב-09:15. הסיור הראשון המודרך יוצא ב-10:00 אז ירדנו לטיולון קטן לנהר. המערה עצמה יפה אבל לא נפלנו על הרצפה. אם אני זוכר נכון מהפעם האחרונה שהייתי במערת הנטיפים שליד ירושלים בכיתה ח` בערך, היא לא פחות יפה ואולי אף יותר אבל באמת שהיה נחמד. נטע לעומת זאת היה די משועמם כך שגם את ההסברים, במבטא אוסטרלי כבד היה קשה לשמוע.
חצינו את הגבול לאוסטרליה הדרומית (SA - South Australia). אילולא אותו שלט קטן לא היינו יודעים על כך בכלל (למרות ש`על המפה` ידענו זאת, הודות לניווט המעולה של שירי (- רוב הזמן היא יודעת איפה אנחנו..). עצרנו ב - Mt Gambier לכוס קפה, לסידורים בבנק ולהפסקת אוכל והמשכנו הלאה לכיוון Kingstone SE שם תיכננו לישון. חניון הקראוונים ממוקם פחות או יותר על החוף. הנוף נהדר והוא נעים. החוף, לעומת זאת מוזר. הוא מלא באצות חומות ומסריחות ולא היה לנו נעים כל-כך... לעומת זאת הוא מלא בצדפים גדולים ויפים (כמובן ששירי אספה כמה...). בכניסה לעיירה יש פסל של לובסטר ענקי ואנחנו, ברוב טיפשותנו לא אכלנו שם אפילו לובסטר אחד, במקום שמתיימר להיות מרכז של דייג לובסטרים. נו שיט, לא נורא. למחרת תכננו לנסוע לשמורת הטבע Coorong, שמתחילה כמה עשרות קילומטרים מהעיירה, לאורך החוף כ-150 ק"מ צפונה. אמור להיות שם שביל לרכבי 4X4.השמורה מאוד מיוחדת. היא בנויה מרצועת חוף צרה (20 מטר) אח"כ דיונות שבתוכן יש אגמים. ניתקנו את הקראוון מהג`יפ וירדנו לחוף לאחר הורדת מעט (מידי!) אויר מהצמיגים לצורך נסיעת חולות. נסענו על השביל להנאתנו והיה נחמד. מימין דיונות ללא אפשרות כניסה אליהן, ומשמאל האוקיינוס. הירידה מהשביל לכוון הים היתה טעות. לאחר מטרים ספורים שקענו בחול ים לח. הניסיונות להיחלץ לא צלחו. בזמן שאני מנסה לחפור מתחת לגלגלי הג`יפ שירי לקחה את נטע וענבר והחלה ללכת לעבר דייג שהיה שם במרחק של כ-500 מטר מאיתנו. כשהיא חזרה, האוטו התקדם אמנם שני מטר קדימה אבל גם 30 סנטימטר למטה. הים, שהיה בדרך לגאות כבר שטף את שני הגלגלים שקרובים אליו. היא סיפרה שהדייג אמר לה שאין לו זמן עכשיו אבל שאני אנסה "קצת קדימה, קצת אחורה וזה יסתדר וחוץ מזה אין מה לדאוג כי הים יעלה רק בעוד 4 מטר".
החלטתי שאין טעם שאמשיך לנסות והלכתי להתחנן. בינתיים שירי התחילה להוציא ציוד חיוני מהאוטו בידיעה ברורה שהאוקיינוס האכזר עומד לקחת אותו מאיתנו. חזרנו אני והדייג. לאחר שגם הוא שקע ולקח לו 5 דקות להיחלץ (קצת קדימה קצת אחורה..) הוא בא להסתכל ואמר שזה באמת נראה רע, אבל שלא נדאג - הוא מייד יחלץ אותנו. הורדנו עוד המון אויר מהצמיגים. גם הניסיונות שלו עלו בתוהו. קצת קדימה קצת אחורה לא עזר, ואז הוא הביא את חפירה, חפרנו וב-אחורה אחד ומייד אח"כ קדימה הוא חילץ את האוטו. אמרתי לו המון תודה ושמהיום הוא המלך שלי. הוא חייך אלי ואמר בנינוחות אוסטרלית "No worries, just saved another one". ניצלנו והחלטנו שזו השטות האחרונה בטיול. עלינו על הכביש הראשי והמשכנו צפונה לכיוון ה-Kangeroo island. הדרך הנוסעת צפונה עוברת ב-Wellington ועד ל-Strathalbyn, שם ישנו. הדרך מאוד מיוחדת ויפה. הנוף מוזר ושונה והבריכות שפזורות להן לאורך הכביש- ורודות. כשהגענו ל-Wellington הופתענו לגלות מעבורת גשר - היה ממש נחמד בעיקר נטע מאוד נהנה. העיירה Strathalbyn מאוד נחמדה וסימפאטית. טיילנו שם חצי יום והמשכנו ל-Victor harbor.
לתחילת הכתבה
ויקטור הרבור
עיירת חוף תיירותית אך נחמדה. מדהים היה לראות את הגלים הענקיים של האוקינוס הזה מתנפצים על הסלעים - איזה כח יש שם. מכיוון שהיתה רוח חזקה מידי לטיול הלכנו לשתות כוס קפה. כשאין ברירה, אז אין ברירה.. למחרת הלכנו לחפש אינטרנט ומצאנו אחד מאוד מאוד מיוחד. זו בעצם חנות ספרים משומשים ואינטרנט קפה. היתה תקלה במחשב ולכן שתינו כוס קפה וקישקשנו עם בעלת המקום הנחמדה. בסוף אפילו קנינו לנטע ספר אגדות. המשכנו אל Cape jervis דרך כביש מקסים שעובר ב - Fleurieu peninsula לעבר האי קנגרו.
האי קנגרו
האי קנגרו נמצא מדרום לאדלייד והוא האי השלישי בגודלו באוסטרליה. את המעבורת אליו לוקחים מהכפר Cape jervis וזה עולה 65$ לאדם, וכ-150 דולר לרכב (תלוי באורכו). אנחנו החלטנו להשאיר את הקראוון ב- Cape jervi משיקול כלכלי. תכננו בלאו הכי רק לילה אחד על האי וגם אם זה יעלה 80$ זה משתלם יותר. טיפ חשוב נוסף הוא לעשות בוקינג למעבורת וללינה עוד בדרך, כיום-יומיים לפני ההגעה (בעונת השיא הייתי עושה זאת אפילו לפני..). לנו לא היה מקום למועד שרצינו. יצאנו לשם ביום חמישי ב-15:30. השייט לוקח 45 דקות. עד כאן מנהלות. האי עצמו פשוט מקסים ומעניין. הגענו אחר הצהריים וירד גשם לכן החלטנו לישון בכפר Penneshaw שסמוך לתחנה של המעבורת. מצאנו קראוון ללילה ב-35$. בערב חצינו את הכביש וירדנו לחוף לראות את הפינגווינים. חוויה מדהימה. היו שם המונים, וממש קרוב. מדהים לראות איך האוסטרלים שומרים על המיקום הטבעי של החיות בלי לשנות דבר, כך אפשר להסתובב בין הפנגוינים ועם תאורה של פנסים אדומים בלבד (הפינגוניום לא רואים את זה) לראות אותם במקומם הטבעי לחלוטין. חלקם הלכו על אותו שביל שבו אנחנו הלכנו כאילו בידיעה שלא נעשה להם כל רע - פשוט מדהים.
קמנו בבוקר ליום יפה יותר ואינטנסיבי. יכול להיות שיום אחד זה קצת קצר. נסענו ל-Seal bay, שמן הסתם יש שם אריות ים. גם פה חווינו חוויה מצויינת. ירדנו לחוף בסיור מודרך (6$ לאדם) של כחצי שעה. הסיור מתבצע ממש על החוף בין אריות הים הישנים רוב הזמן - מדהים. גם פה נדהמנו לראות איך אריות הים ובני האדם חיים בהרמוניה - כל אחד יודע מה מותר ומה אסור אצל השני (הלוואי שאנחנו הישראלים ושכנינו הפלסטינאים היו יודעים לחיות כך...). המדריך היה נחמד ואדיב (שירי - "וחתיך...") והסביר לנו שמשפחה כוללת אמא ובן (עד גיל שנה וחצי), הריון אורך שנה וחצי, האמא יכולה להכנס מיד אחרי הלידה להריון מחדש, והזכרים חיים ללא תלות במשפחה ועסוקים בלישון, לדוג ולזיין (ניר - "הלוואי עלינו"). הלו"ז הוא 4 ימי דייג - עשרות קילומטרים מהחוף ולעומק עשרות מטרים (13 דקות) - ו 4 ימי שינה. הסתובבנו בניהם בקבוצה בלי להתקרב יותר משלושה מטר על מנת שלא להפריע את שנתם. צריך להשמע להוראות המדריך כי תנועות מהירות מדי יכולות לגרור תוקפנות מצידם. פקחי השמורה לא מתערבים בחיי אריות הים עד כדי כך שגור שאמו נעלמה מסיבה כלשהי (נטרפה ע"י כריש...) לא יקבל מזון, אחרת הוא בעצמו לא ידע לדוג ויטרף בצאתו לדוג.
קינחנו ב- Parndana wild life park שהוא בעצם גן חיות שבו אפשר להאכיל וללטף קנגרו. כמובן שקנינו שקית אוכל מיוחדת ורצנו להאכיל קנגרו רק שכשהושטנו להם את השקית המלאה הם אכלו את השקית והשאירו את האוכל. נטע נקרע מצחוק וכולנו אחריו. בדרכים כמעט ולא ראינו חיות מלבד קנגרו וקנגורית `עושים את זה` ,בלי בושה, לצד הכביש. עצרנו את האוטו כ-10 מטר מהם. ניסינו כמה שפחות להפריע, עד שבסוף נמאס לנו לחכות והמשכנו בנסיעה. כמובן שמיד הם נפרדו. סליחה. רגע לפני המעבורת חזרה קפצנו לראות את האכלת השקנאים היומית בעיר הראשית של האי Kingscot .(כל יום בשעה 17:00 ליד המזח שקרוב למרכז העיירה) גם כאן קיבלנו שואו של חיות בטבע עם קצת הסברים. היה באמת אחלה. קפה קטן, ואופס אל המעבורת ...וחזרה אל הקראוון שלנו.
כשנכנסנו אל הקראוון הרגשנו כאילו חזרנו הביתה. ההחלטה להשאיר אותו במקום מסודר ובתשלום, במקום סתם באיזה מקום, התגלתה כנכונה מאד. רק היינו צריכים להתחבר לחשמל וללכת לישון, וזה במקום להתחיל לחפש מקום ב-8:30 בלילה. בבוקר קמנו ונסענו לאדלייד.
לתחילת הכתבה
ילדודס (מאת שירי)
- טלויזיה באוטו - חיברנו את המסך שקנינו בסינגפור באוטו כך שכשלנטע פוקעת הסבלנות מהנסיעות והוא צריך קצת שקט לעצמו אנחנו מחברים אותו לאוזניות ולאחד הסרטים שהקלטנו לו מבעוד מועד. באותו אופן אם אחרי הצהרים ואנחנו בקראוון אפשר לחבר את המסך גם פה. (הברקה!!). גיליתי שגם ענבר נרגע מלראות את אחת מקלטות הבייבי שהקלטנו לו כך שתפסנו שתי ציפורים במכה אחת....
- יותר הפסקות - אנחנו (ניר ואני) רגילים לטיולים בחו"ל עם הספק אדיר. אנחנו אוהבים לראות הכל. באוסטרליה ועם הילדים הבנו פתאום שנסיעה של יותר משעה ללא הפסקה היא קשה. נטע מיד מתפרק - אמנם יש טלויזיה, אבל אני לא חסידת הטלוויזיה לילדים שלי. ולכן הבנו שצריך עצירה כל כמה זמן (כשעה) אלא אם יש דרישה מצד אחד הילדים לחילוץ עצמות לפני כן. כמובן הפסקת צהרים (שאנחנו מוותרים עליה בקלות ופותרים את הרעב עם פרוסת לחם) הפכה להיות חלק מהתהליך.
- אין ספק שבשבילנו חיות בטבע זה משהו מדהים. מסתבר שהתדירות הנמוכה בה רואים אותן די מיגעת את הקטנים. קשה להראות את החיה, להסביר לאיפה בדיוק להסתכל ומה רואים. נטע בעיקרון אהב יותר את גן החיות בקנגורו איילנד מאשר את החיות בטבע - שהיו נחמדות אך את מרביתן הוא פיספס כי הוא ישן. לעומתו ענברי - מאוהב בציפורים, בעצים, בחתול (אחד בלבד שנראה פה בשטח) - הוא כל היום מסתכל מסביב ובוחן. לגביו זה קצת פחות משנה.
זהו. אנחנו ממשיכים הלאה . נפגש בפעם הבאה.
לתחילת הכתבה
