הקדמה
זהו זה, אנו סוגרים מעגל, חזרנו לניו זילנד... , אומנם מבחינה גיאוגרפית אנו נמצאים בס. אוסטרליה באזור הנקרא עמק קלייר, אך מבחינת הנוף והאווירה אנו במקום דומה לניו זילנד, או ליתר דיוק, לשילוב של טוסקנה וניו זילנד. נראה לי כאילו עברו אלף ימים מאז היינו בניו זילנד וקשה לי להאמין כמה הספקנו לראות ולחוות מאז... אך את הנוף שם אי אפשר לשכוח ! הנופים בעמק קלייר מהווים שינוי מרענן בהשוואה למדבר בו נסענו בחודש האחרון: מרחבים עצומים של גבעות עליהן פרושים מרבדים ירוקים מנוקדים בבתים קטנים ובהרבה דמויות שמקרוב מתברר שהן פרות (נו, בכל זאת, אנחנו באוסטרליה שמתפרנסת מגידול בקר ולא בניו זילנד שם יש הרבה יותר כבשים מבני אדם). כשמתקרבים מגלים שחלק גדול מהירוק הוא כרמים וחלק מהבתים הם יקבים.
קלייר
קלייר היא עיירה קטנה ומקסימה שהוקמה לפני 150 שנים ונקראה ע"ש מחוז קלייר באירלנד. עצרנו ברחוב הראשי, הסתובבנו בין הבניינים העתיקים ובין החנויות הפחות עתיקות ולולא הטרידו אותנו זרזיפי הגשם היינו מרגישים ממש נהדר. ניסינו להשאיר את הספר פתוח בעמוד בו מצויין כי ספטמבר הוא החודש בו מתחיל כאן האביב אך המידע הנ"ל לא עשה כל רושם על מזג האוויר שהמשיך להיות סגרירי, אפור ורטוב - בהחלט לא אביבי בקנה מידה ישראלי.
את הלילה בילינו בקמפינג אשר חידד את הרגשתנו שחזרנו לניו זילנד. אני לא חושבת שסיפרתי לכם, אך אחד ההבדלים המשמעותיים בין הקמפינגים בניו זילנד לאלה שבאוסטרליה הוא שבניו זילנד כמעט בכל קמפינג יש מטבח משותף לשירות ה"מקמפנגים" ובטובים שבין הקמפינגים יש גם חדר המשמש סלון /חדר טלוויזיה/חדר מנוחה. כל ה Facilities הללו נדירים בקמפינגים באוסטרליה, לכל היותר יש פינת ברביקיו מורחבת לשירות האורחים. והנה, הגענו לקמפינג בו היה מטבח אמיתי וגם, לשמחת הילדים, חדר טלוויזיה. הילדים לא בזבזו זמן ומיד לאחר ארוחת הערב הלכו לבחון מקרוב את חדר הטלוויזיה. בחדר המדובר היו שלוש כורסאות. מבוגר היה מגדיר את הריהוט ככולל כורסא אחת חדשה, כורסא שניה משומשת במצב טוב, ושלישית בעלת קפיצים שבורים, אך עבור הילדים הכורסאות הללו היוו תפאורה נהדרת להמחזת "זהבה ושלושת הדובים", והכורסאות, איך ניחשתם, היו פריטי הריהוט שלדעת זהבה היו קשים מדי, רכים מדי או בדיוק מתאימים... כמה כייף להיות ילד .....
בזמן שהילדים חגגו בארץ הדובים ואני חגגתי בצפייה בסיינפלד בטלוויזיה, עופר הכין בצק ללחם בירה ואפה אותו ב camp oven, מין סיר ברזל יצוק עם מכסה, המשמש לבישול על מדורה, אך עופר אילתר והשתמש בו לאפייה בתנור. לאף אחד לא היה תלונות בקשר לאילתור - הלחם יצא ממש נהדר, הבירה היוותה תחליף מושלם לשמרים שלא היו לנו... נכד של אופה - או לא ?....
את יום המחרת פתחנו בנסיעה נעימה בין הירוק-ירוק שמסביב, מתלבטים באיזה יקב לעצור לטעימת יין ולארוחה קלה, נזכרים בטיול מדהים בנוף דומה, שעשינו לפני כשנה בטוסקנה ומתגעגעים לשותפים שלנו לאותו טיול - טלי ואיל דגן... הילדים הסתכלו החוצה וחיפשו אחר השדה הצהוב הגדול ביותר - באזור בו נסענו הירוק היה משובץ בשדות ענק של פריחה צהובה. לא הצלחנו להחליט אם מדובר בפריחה של שדות זרועים או בהשתלטות של חרדלים וחמציצים (ירדן ורותם ערכו לחמציצי אוסטרליה מבחן טעימה והגיעו, פה אחד, להחלטה כי החמציצים כאן טעימים בדיוק כמו חמציצי ארץ הקודש...) אך, כך או אחרת, מדובר במראה מרהיב. כשנמאס לנו לשבת בוויני עצרנו ליד יקב קטן ומסעדה לצידו, נכנסנו ולא הצטערנו : היין היה נהדר, האוכל מעולה ואפילו מזג האוויר החורפי שנשקף מהחלונות הגדולים התאים ולא הפריע לנו להנות. מטעמי סודיות לא נוכל לציין את שם היקב ... , סתאאאם..., אני פשוט לא זוכרת את השם, אבל, זה ממש לא משנה. האזור מלא ביקבים וכנראה שכל מקום שתבחרו יהיה הצלחה.
מהיקב המשכנו, באותה אווירה, לבית אחוזה ישן ומדהים. הבית, ששימש כמעונם של אנשים עשירים ומפורסמים, משמש בשעות הלילה, כבית מלון לאורחים, שמוכנים להתחייב שיעזבו את חדריהם לפני עשר בבוקר ולא יחזרו לפני ארבע אחר הצהריים - השעות בהן מתפקד הבית כמוזיאון. הכל בבית האחוזה נשאר כשהיה : המטבח, חדר האוכל המרוהט בשולחן מהגוני ענק ו- 18 כסאות ומאובזר בכלי חרסינה, סכו"מ כסף וכוסות קריסטל, חדר ספרייה כולל שולחן הביליארד, חדר העישון, חדר ההסבה ובו מזכרות מכל רחבי העולם וכל עשרת חדרי השינה. אפילו הכניסה המרשימה המובילה למדרגות המתפתלות לקומה השניה נשארה ללא שינוי ובקלות ניתן לדמיין את האדונים והמטרוניות המכובדות, לבושים בפראקים ובשמלות ערב ארוכות, צועדים מעדנות, שלובי ידים, במעלה המדרגות כשמעליהם מאירה ומנצנצת מנורה עמוסת נטיפי קריסטל (בדיוק מהסוג שאבא שלי היה שמח לתלות בסלון). לטובת מי שהדמיון אינו הצד החזק שלו, מונח על שולחן בפינה אלבום מהודר ובו תמונות ממסיבות שנערכו בבית האחוזה בשנים האחרונות אך המצולמים לבושים בבגדים השייכים לתקופה אחרת - מסתבר שניתן לשכור את הבית לחתונות ולאירועים משמחים אחרים ומקובל לערוך שם גם מסיבות תחפושות, משהו כמו הקרנבל של וונציה נוסח אוסטרליה. (לתשומת לבכם, זיו ומיכל , מיכל ארגון אירועים .... ).
לאחר שסיימנו לחקור את הבית, הילדים ואני יצאנו לבדוק איך עובד שעון השמש המוצב בחוץ ועופר שוחח עם מנהל האחוזה, וגילה שהמנהל חוכר את המבנה ואת כל עשרות האקרים שסביבו מהגוף האחראי לשימור מבנים עתיקים בס. אוסטרליה תמורת סכום סמלי והתחייבות להשאיר את הבית פתוח לקהל, שבא לבקר בהמוניו ומשלם לחוכר 6 דולר אוסטרלי למבוגר עבור הביקור... , מסתבר שיש עוד דרכים להסתדר בחיים חוץ מאשר לקנות כרטיסי הגרלה...
לתחילת הכתבה
עמק בארוסה
מעמק קלייר המשכנו לעמק בארוסה (מקור שמו של העמק מאזור ייצור השרי בספרד), עמק בארוסה הוא אזור ייצור היין הידוע ביותר באוסטרליה. ביותר מ-50 יקבים מעבדים כרבע מ- 500,000 טון ענבים הנבצרים באוסטרליה מדי שנה. נסענו לאורך הכביש הנופי של עמק הבארוסה בתוך תפאורה ירוקה מקסימה (לפרטים והשתפכות פיוטית בנושא הנוף- ראה את תחילת כתבה זו...) ו... התקדמנו לאיטנו לקראת אדלייד, שום דבר מסעיר לכתוב עליו הביתה (או לאינטרנט...) רק נוף ירוק והמון שלווה באוויר. כדי שבכל זאת נסיים את הכתבה עם ריגוש מסויים , אאמץ את שיטתה של ציפורה הזכורה לטוב ממוסף העיר (לשעבר מעיתון "חדשות" עליו השלום...) ואספר לכם בדיחה ממאגר בדיחות הכבשים שנהגנו לספר כשהיינו בניו זילנד. כמובן שהבדיחה אינה מקורית שלי, אך אני סבורה שעצם העובדה שאני זוכרת אותה מהתחלה ועד הסוף מקנה לי זכות לצל"ש ומקום של כבוד בפנתיאון הבדיחה והחידוד...
ולעבודה :
בחורה נאה, שחורת שיער נוהגת בג`יפ גזעי. לפתע היא נאלצת לעצור ולאפשר לעדר כבשים לחצות את הכביש. בעקבות העדר הלך הרועה. פנתה הבחורה לרועה ושאלה :"אם אנחש כמה כבשים יש בעדר האם תיתן לי כבשה אחת ?" ענה הרועה :"למה לא ? יש לי כל-כך הרבה כבשים, לעולם לא תצליחי לנחש את מספרן". חשבה הבחורה, חישבה ואמרה:"342 כבשים !" התפלא הרועה איך הצליחה הבחורה לנקוב במספר המדוייק, אבל, הבטחה זאת הבטחה והבחורה בחרה כבשה, העמיסה אותה על הג`יפ ופנתה לנסוע לדרכה. לפני שהניעה עצר אותה הרועה ושאל :"אם אנחש מה היה צבע השיער שלך לפני שצבעת לשחור - האם תחזירי לי את מה שלקחת ?" הבחורה הסכימה והרועה אמר :" צבע שיערך היה בלונדיני !" הבחורה השתוממה אבל, הבטחה זאת הבטחה, והבחורה החזירה את הכבשה. לפני שנסעה פנתה הבחורה לרועה:"רק כדי לספק את סקרנותי, למה בכלל חשדת שצבעתי את שיערי ?" והרועה אמר :"רק בלונדינית היתה בוחרת, מכל העדר הגדול שלי, את הכלב..."
לו הייתי יודעת איך מקלידים סמיילי במחשב זה מה שהייתי מקלידה כאן :-) , אך מכיוון שאינני יודעת אסתפק ב :" להת` "
ענת.
