הקדמה
הנהר נובע אי-שם בהרי הסנואי ( Snowy Mountains ) באלפים האוסטרליים (כן, גם אני לא ידעתי, אך מסתבר שגם באוסטרליה השטוחה יש הרי אלפים גבוהים ומושלגים), ובדרכו הופך שטחי ענק ל Riverland שהם השטחים הפוריים ביותר במדינה. לנהר המוראי יש היסטוריה מעניינת, לפני פרוץ המכוניות והכבישים לחיינו שימש הנהר, הזורם לאורך 650 ק"מ מהאלפים עד האוקיאנוס, כמיסיסיפי של אוסטרליה. בתפקידו כ"מיסיסיפי" של אוסטרליה שימש הנהר כנתיב תחבורה ראשי והפליגו בו ספינות קיטור עם הגלגל המסתובב בירכתיים, אלה המוכרות לנו מסרטים אמריקאים העוסקים בתקופה שלפני שחרור העבדים.
אני חושבת שכבר סיפרתי לכם שנהר המוראי משמש כמקור חשוב, ולפרקים בלעדי, לאספקת מים לאיזורים נרחבים בדרום אוסטרליה ואיכות המים וכמותם הם נושא קבוע לשיחה ולדאגה. כשצופים בחדשות, בשידורי הטלוויזיה המקומית, אפשר להתבלבל ולחשוב שאנו בישראל. הקריין, בסבר פנים חמור ובטון מודאג, מספר שאיכות המים הנשאבים מהנהר מתדרדרת וכמות המים במאגרים מצטמצמת. דברי הקריין מלווים בדיאגרמות מלאות מספרים וחיצים וקווים אדומים מודגשים, שכנראה הושאלו מ"מקורות" שלנו...
באמת, מה קורה עם מפלס הכינרת אחרי חודשי הקיץ הלוהטים ? משק המים הפרטי שלנו, בקארוואן, מאוזן. יש לנו מיכל של 150 ליטר מים טריים, אשר מספיקים לנו, בשימוש נבון, ליומיים-שלושה, תלוי אם התרחצנו בקארוואן (אין צורך לסתום את האפים, אם לא התרחצנו בקארוואן סימן שמזג האוויר היה מסביר פנים ורמת הניקיון של המקלחות בקמפינג הייתה משביעת רצון.... והתרחצנו שם ). מה שלא עשו שנים של קמפיין מטעם משרד החקלאות עשה הטיול. הילדים למדו שיש לחסוך במים וכטיבם של ילדים אכפו את הכלל החדש בקפדנות. אם מישהו רוחץ כלים ו.. אוי ואבוי , משאיר את המים זורמים בזמן סיבון הכלים, מיד נשמע קולו של אחד מצאצאינו (בדרך כלל ירדן) המכריז ש:"צריך לחסוך במים !..."
בכל מקרה, לפחות בכל הנוגע למשק המים בקארוואן, אין סיבה להיכנס לפאניקה. גם אם המים נגמרים הם אינם נגמרים במשמעות המילונית של הפועל, אלא נגמרים באופן זמני, כלומר אוזלים, עד שנגיע לתחנת דלק/קמפינג ונמלא את המיכל. מבין העיירות הרבות שהוקמו ליד נהר המוראי, או כפי שהוא מכונה בפי האוסטרלים: The Big Murray River, בחרנו לבקר בעיר בשם Murray Bridge. האמת היא שבחרנו דווקא במוראי ברידג` עקב טעות. העיר ממוקמת סביב הגשר הראשון שחצה את הנהר (גשר שנבנה ב - 1879). בתיאור העיר ב"תנ"ך" שלנו נאמר ש:"Murray Bridge is named for its 1.1 km long bridge" אבל, כשקראתי את המידע הנ"ל, לאור הפנס המיוחד שעופר הרכיב לי בקבינת הנהג, התחמקה מעיני הנקודה ונראה לי שאורך הגשר הוא 11 (אחד עשר) ק"מ - וזה משהו יוצא דופן, וכך החלטנו לבקר בעיר ולראות את הגשר הארוך.
מגיעים לנהר
בפועל, גם לאחר שהטעות התגלתה, לא הצטערנו על הבחירה. הנהר יפה ורחב ידיים, האזור מוקף בגידולים חקלאיים בגוונים שונים של ירוק, הגשר יפה ומלא נוכחות, למרות ש"התקצר" בכ-10 ק"מ... והעיקר, בסמוך לעיר יש מתקן שטיפה למכוניות גדולות. עופר לא היה יכול לעמוד בפיתוי: לרחוץ את וויני כולו תמורת ארבעה מטבעות של שני דולר אוסטרלי. אתם בוודאי מדמיינים לעצמכם מתקן שטיפה וצבא של מנקים חרוצים, שלאחר שהם מסיימים את מלאכתם האוטו נקי ומצוחצח כמו חתן בערב חתונתו... משהו בנוסח שירות הרחיצה המדהים (באמת) בסונול אביב שבכביש החוף (מנחם ברש-נשלח לך חשבון עבור פרסומת החינם באינטרנט...).
אבל, לא כך היה, המתקן הנו מתקן "עשה זאת בעצמך": האנגר גדול ובו אקדח לחץ מים ומברשת לחץ המוציאה קצף סבון, שניהם פועלים כשמכניסים מטבעות למונה ומי שרוצה שהאוטו שלו יהיה נקי צריך לעבוד, וקשה! הילדים עשו לנו פרצופים מצחיקים דרך החלונות ואנחנו תפסנו את כלי העבודה והתחלנו לשפשף. עד אותו רגע לא שמנו לב עד כמה האוטו גדול וכמה חרקים סיימו את חייהם עקב מפגש עם חלונותיו. אחרי 30 דקות וויני היה רטוב ונקי, פחות או יותר... (פחות מאשר יותר...) וכך גם עופר ואני, אבל אחרי שהחלפנו לבגדים יבשים היינו מאוד מרוצים ואפשר היה לראות שגם וויני מרוצה, הוא אפילו נסע יותר מהר...
את הלילה בילינו במקום פסטורלי על שפת הנהר. החננו את וויני בצל עץ רחב תפארת והילדים שיחקו על חלקת דשא בסמוך למים עד שארוחת הערב הוגשה לשולחן ( שמתם לב למינוח:"הוגשה... ?..."-כאילו שבעת הגמדים של שלגיה באו ובלי שנרגיש דאגו לבשל את הפסטה, לערבב את הרוטב, לשים את תפוחי האדמה במיקרו-גל, לאפות את המעדן האהוב על הילדים -popcorn chicken שזה בעצם כדורי שניצל, לתבל את הסלט, למזוג מיץ תפוחים לכוסות ולסדר את השולחן... טוב שיש גמדים, חסוך שלא ייחסר...). השמש שקעה לאיטה, צובעת את השמיים ואת מי הנהר בגווני אש, הטמפרטורות צנחו במהירות ותוך שעה נהיה חושך וקר והתחיל לרדת גשם. זה היה הסימן לגמדים הנ"ל, לצאת החוצה, לגשם שכבר הפך למבול, ולהגביר את עוצמת הגנרטור כדי שיספק די כוח להפעלת הרדיאטור בעזרת הטרנספורמטור של הטרקטור (סתם, הטרנספורמטור של הטרקטור שייך לסיפור אחר, הסיפור על האיש הכחול..., שאר המילים שמסתיימות ב:"טור" שייכות לכתבה זאת...).
התעוררנו בבוקר לקול צהלת סוסים. אנחנו יודעים שנסענו רחוק, אך לא מספיק רחוק כדי שנהיה במקום בו סוסים ממלאים את תפקידם המסורתי של התרנגולים.... הצצנו מבעד לחלון וראינו יום מדהים : אוויר צלול, שמש מאירה ו... שני סוסים עטופים בגלימות מבד שמיכה אדום יוצאים מקרון והולכים, בעקבות המאמן שלהם, למים. מעולם לא ראינו סוסים שוחים ועקבנו אחרי המחזה בסקרנות. לאחר כחצי שעה, כשהסוסים יצאו מהנהר, שוחחנו עם המאמן והסתבר לנו שאלה סוסי מירוצים אשר אחת מרגליהם נפגעה ושחייה זאת הפיזיותרפיה הטובה ביותר בשבילם. עד שאנחנו הערנו את הילדים והתארגנו ואכלנו ארוחת בוקר ושתינו קפה ועוד קפה ועוד קפה אחרון בהחלט אל מול הנוף הפסטורלי, המאמן הספיק להחזיר את הסוסים לטריילר, לנסוע, לחזור עם שני סוסים אחרים (ידענו שהם אחרים כי הם עטו גלימות בצבע כחול... ) ולהעביר להם את אותו אימון שחייה. כמה ימים אחר כך ראינו בטלוויזיה את הסרט :"הלוחש לסוסים" (יופי של סרט עם רוברט רדפורד, המבוסס על ספר, אפילו יותר מוצלח, בעל אותו שם). למרות שאני צפיתי בסרט הזה בפעם השניה או השלישית, רק הפעם שמתי לב שהסוס שנפצע בסרט קיבל טיפול בשחייה בדומה לסוסים שאנו פגשנו. אתם רואים, חוויה אחת מעשירה חוויה אחרת, כמה נחמד...
המשכנו בדרכנו ולפתע נקרתה בדרכנו הפתעה. שילוט הפנה אותנו ל Pink Lake , חשבנו שנגיע לאגם רגיל שצבע מימיו נוטים לסגלגל, משהו שמרחוק, ביום סגרירי, אם עוצמים עין אחת ומאוד משתדלים נראה כמו וורוד אבל, הגענו לאגם ו... האגם וורוד, פשוט וורוד ! שלט בצד הדרך הסביר איך נוצר הצבע אך לא משנה מהי הסיבה, העיקר הוא שהמראה היה מ-ד-ה-י-ם !
חבל הארץ קורונג
החוויה הבאה המצפה לנו היא ביקור בחבל ארץ המכונה Coorong . הקורוננג היא לגונה צרה הנמשכת במקביל לקו החוף לאורך 145 ק"מ ( ! ). הלגונה מופרדת מהים ע"י לשון יבשה ארוכה וצרה עליה מתנשאות דיונות חול ושמה של לשון היבשה "Younghusband Peninsula". אפילו באוסטרליה, ארץ השמות הבלתי אפשריים, לקרוא ללשון יבשה:"הבעל הצעיר" זה משהו מוזר ויוצא דופן. ניסינו לחפש בספרים את מקור השם אך לא מצאנו ולכן השתעשענו בהמצאות. החלטנו ששמה של לשון היבשה ניתן לה בעקבות סיפור רומנטי ומלא השראה על זוג צעיר שבא לחגוג את ירח הדבש באזור. כל יום הבעל היה יוצא לצפות בעופות המים ויום אחד הוא יצא ו... אפשר לבחור בין סוף עצוב בנוסח :"יום אחד הוא יצא ולא חזר..." לבין סוף אנושי מסוג: "יום אחד הוא יצא ופגש מישהי אחרת, התאהב בה, עזב את אשתו ומאז הוא חי עם האחרת באושר ועושר עד עצם היום הזה...". הסיפור המלא טרם פורסם ולפיכך, כל אחד רשאי לבחור סיום כראות עיניו וכיד הדמיון הטובה עליו.
ונפסיק עם שעשועי הספרות ונחזור לתיאור קורותינו : הלגונה, לשון היבשה, האגמים שבאזור ונהר המוראי, ששפכו נמצא בסמוך, יוצרים יחדיו מערכת מורכבת של אגני מלח בה מתגוררים מגוון גדול של עופות מים. הבולטים שבהם הם שקנאים גדולי מידות (Pelican).
הכביש הצר התפתל בנוף יפה ובראשיתי, הרבה צמחיה ושיחים סבוכים, אגמי מים כחולים על רקע דיונות וברקע רחש גלי הים. ממש יפה וממש אחר מהנוף בו נסענו אך לפני כמה שעות. אפילו הרוחות, טיפות הגשם, השמיים הקודרים וחשכת העננים, לא פגעו בהנאתנו מהמראות (אם כי בהחלט הפריעו לנו לצלם בשל תנאי האור הירודים). עצרנו ללינת לילה ב-Meningie , בקמפינג נחמד הממוקם על גדת אגם אלברט , המהווה חלק מהלגונה אותה הזכרתי לעיל. כשהגענו התחיל להחשיך ולא יכולנו לראות היכן אנחנו, אך למחרת בבוקר, אחרי שיצאנו לסיבוב ברחבי הקמפינג, הזדרזנו והזמנו לילה נוסף.
כשהסתובבנו בקמפינג הרגשנו ממש כמו בכפר הנופש בעין גב. אומנם המדשאות כאן נושקות למים ואין צורך ללכת מאות מטרים עד לקו הנסוג של מי הכנרת, ועל המדשאות צומחים עצים מקומיים ולא עצי דקל, וממול רואים את קו הרקיע של דיונות החול ולא את הצללית של טבריה, ובמקום ציפורי מים ארצישראליות עפים כאן, בטור ארוך, פליקנים גדולים עם צוואר נטוי קדימה ו... למרות ההבדלים ה"דקים" הללו, משהו בריח, באוויר, באווירה..... מזכיר את עין גב ואנו, שכבר מתגעגעים, נשארנו שם לילה נוסף והתענגנו על הזכרונות.
ממנינגי המשכנו לעיירונת קטנטונת בשם קינגסטון, ששמה המלא Kingston SE, (SE קיצור לדרום מזרח, להבדילה מסתם קינגסטון הממוקמת בטזמניה). קינגסטון שלנו הנה ישוב חביב בקצה הקורוננג, המהווה מרכז לדייג לובסטרים החיים בין הסלעים. כדי שאף אחד לא יתבלבל ויחשוב שהמקום משמש כמרכז לדיג קרפיונים, בכניסה לעיירה, צופה על העוברים והשבים, מוצב פסל עצום של לובסטר כתום.
מכיוון שכבר שיתפנו אתכם בתמיהתנו בקשר עם תשוקתם הלא ברורה של האוזיס` לפסלי ענק של פריטים מעולם החי והצומח, אתם יכולים לתאר לעצמכם שהפסל (המרשים בגודלו, אני חייבת לציין) אינו הסיבה לביקורנו בעיירה, ואכן צדקתם ! הסיבה לעצירתנו הרבה יותר פרוזאית: בעת שהותנו באליס ספרינגס בילינו כמה שעות מאוד נעימות בחברת שרה וג`ימס, זוג צעיר וחברותי, היא משוויצריה והוא, איך ניחשתם, מקינגסטון. הם נפגשו באי באלי לפני 6 שנים ומאז הם חיים יחדיו בקינגסטון. הבטחנו להם כי כשנגיע לאזור ניצור איתם קשר ואכן כך עשינו.
שרה וג`ימס באו לאסוף אותנו מהקמפינג ובילינו את שעות אחר הצהריים והערב כמו המקומיים, מתחבאים מהרוח בבית. שתינו בירה ודיברנו על דייג לובסטרים, ג`יימס עובד עם אביו כדייג ומסתבר שזאת עבודה נהדרת. לפי החוק האוסטרלי מותר לצוד לובסטרים, הגדלים באופן טבעי בין סלעי הים, רק החל מיום 1 באוקטובר ועד סוף אפריל, בשאר חודשי השנה הלובסטרים עסוקים ברבייה ובגדילה והדייגים חופשיים לעשות מה שמתחשק להם : לנוח, לנסוע לטייל למקומות בהם מזג האוויר בחורף האוסטרלי נעים יותר (למשל לאליס ספרינגס...) ולבזבז את הכסף שהרוויחו. ג`יימס סיפר לנו המון דברים על דיג הלובסטרים והראה לנו את הציוד הנדרש לשם כך. למדנו שכדי לתפוס לובסטרים לא צריך חכה וגם לא רשת, במקום כלי הדיג הקונבנציונלים משתמשים בסלי מתכת גדולים בעלי פתח עגול וצר.
בתוך הסל מניחים פתיון של בשר קנגורו, או דג סלמון, (כן, גם אנחנו לא ידענו שלובסטרים שייכים למשפחת הטורפים), ואת הסלים מטילים למים. הלובסטרים נכנסים לסל לאכול את הבשר ולא יכולים לצאת וכל שנשאר לדייגים הוא לחזור אחרי יום-יומיים לשלות את הסלים המלאים, כמה נוח... הקשבנו היטב, למדנו הכל ואנחנו כבר מסוגלים לעשות זאת בעצמנו, בישראל, כעת נותר רק לשכנע את הלובסטרים לעבור להתגורר בים התיכון, הכי נוח באזור חוף הרצליה, ואנחנו מסודרים...
לשם העמקת והרחבת האופקים של שלטונות מס הכנסה נוסיף ונספר, שג`ימס ואביו שולים כ - 11 טון לובסטרים בעונה בת 7 חודשי עבודה, ומוכרים כל ק"ג במחיר ממוצע של כ - 35 $ אוסטרליים (כ- 100 ¤) כעת נותר לכם לחשב כמה כסף אפשר לעשות מזה בעונה, ולהבין מדוע הם נחים 5 חודשים בשנה...
עונת הדייג עמדה להתחיל וג`יימס הציע לנו להצטרף להפלגה הראשונה (שאינה מיועדת לדייג אלא רק להעביר את האונייה מקינגסטון לעיר הסמוכה בה נמצא הנמל). שקלנו האם לקפוץ על ההצעה הנדיבה עד ששמענו שג`יימס מתלבט עם אביו האם בכלל אפשר לצאת לים כשהרוח כל כך חזקה, ומיד נזכרנו בהפלגה ההיא, הזכורה לשמצה, בפורט סטיבנס ועבר לנו כל החשק אפילו להסתכל על הים... החלטנו להשאר במקום אליו אנו שייכים ובו אנו מרגישים בנוח, על היבשה... למחרת המשכנו, דרך Mount gambier , עיר יפיפיה ובה בניינים רבים הבנויים בסגנון ארט דקו, עד Warrnambool.
ליד מאונט גאמבייר, בתוך נוף מרהיב, נמצא ה"אגם הכחול". כל השנה, מחודש נובמבר ועד חודש מרץ מי האגם, כמתחייב משמו של האגם, כחולים וצלולים כבדולח. אך מדי מרץ, מסיבה מסתורית כלשהי, המים מאפירים ונשארים אפורים ומאכזבים עד ש"הקללה" מוסרת מהם מדי נובמבר. את כל המידע הנ"ל למדנו מהלונלי פלנט. חסכנו מעצמנו את האכזבה ולא נסענו לראות את האגם הכחול כשהוא אפור... אבל אם תגיעו לאזור, בחודשים הנכונים, אזי, לפי הגלויות זה מקום שאסור להחמיץ. כל שינויי הצבעים מזכירים לי: אתם יודעים למה לפעמים אפשר למצוא אצל הירקן פלפל צהוב בצבע אדום ?.. כי הוא עדיין ירוק...., חה, חה חה...
כמה ק"מ אחרי מאונט גאמבייר עובר הגבול בין ס. אוסטרליה לבין ויקטוריה. אני אתן למדינה האחרונה בה נבקר, (המדינה האחרונה מבין מדינות אוסטרליה. לפני שנגיע חזרה לארץ הקודש נוסיף לאוסף החותמות בדרכונים שלנו גם את החותמת של סינגפור), את הכבוד הראוי לה ואקדיש לה כתבה נפרדת.
אז, להתראות בכתבה הבאה.
ענת
לתחילת הכתבה
