הנסיעה לכיוון המדבר
מפורט אוגוסטה ישנן שתי דרכים עיקריות לכיוון צפון (למדבר): האחת דרך כביש סטיוארט הייוויי (הכביש הראשי) שמהותה נסיעה מישוב לישוב במרחק של מאות קילומטרים אחד מהשני. אנחנו בחרנו בדרך השניה (צפון מזרחה) דרך ה- Flinders rangers (דרכים "קצת" פחות טובות אבל יותר יפות ובטח שיותר מדבריות). האפשרות לטיול באזור זה היא גדולה יותר הן לבוחרים לעשות זאת ברגל והן למי שבוחר לנסוע ברכב שטח.
יצאנו לדרך בבוקרו של יום שישי לא לפני תידלוק, מילוי אוויר בצמיגים, ביקור באינטרנט בספריה העירונית (חינם עם מגבלת זמן של חצי שעה ופינת משחקים לילדים) וכמובן כוס קפה. לאחר נסיעה של כחצי שעה עצרנו לארוחת צהריים בעיירה המאובקת Quaron. פרט למגרש משחקים נחמד "בפיקניק אריה" (picnic area) לא בדקנו את העיירה לעומקה והמשכנו הלאה. הדרך התמשכה לה לכוון העיירה Hawker . השלט בכניסה לעיירה הודיע לנו שבמקום יש קליטה של טלפונים ניידים.
מאוחר יותר נגלה שזו היתה התחנה האחרונה לארבעת הימים הקרובים בה ניתן היה לשוחח עם הארץ. במכולת המקומית מלבד קפה לא רע אפשר לרכוש מעט מוצרים בסיסיים במחיר שאינו ממש מופקע. בפורט אוגוסטה לא מצאנו סניף של ANZ (הבנק שלנו באוסטרליה) ואילו בעיירה הקטנה הזו היה. מיד נכנסו להפקיד כמה דולרים להמשך הטיול. הגענו ל- Wilpena resort -כפר נופש בתוך שמורת הטבע Fliders rangers. יש במקום מרכז מידע מצוין, חנות מכולת קטנה מעט יקרה, וכל השירותים שצריך לנופש.
חניון הקראוונים ממוקם ממש בתוך היער ויחד עם זאת יש מים וחשמל, שרותים ומקלחות ואפילו מכונת כביסה ומיבש. המקום מלא בבעלי חיים - למרגלות הקרוואן שלנו התרוצצו להם כמה תוכים ועורבים והקסימו את ענבר ושירי לחלוטין בעת שניר ונטע היו עסוקים בעבודות של הבנים (הכנת הקרוואן). בערך בסביבות 18:00 נשמע קול רעם במרחקים. לא יכול להיות אמרנו הרי אנחנו במדבר וידוע כי לא ירד פה גשם כבר יותר משנה (אוסטרליה חובה שנת בצורת). ככל שנקפו הדקות התחזקו הרעמים עד שבסוף לא היה לנו ספק שאכן סופה מתקרבת, התחיל טפטוף ולאחר מכן מבול של דקה וחצי ושלא תתבלבלו הטמפרטורות לא ירדו. בהמשך הלילה המשיך הדיסקוטק של הברקים וירדו עוד כמה טיפות. החויה היתה מדהימה אבל הרבה גשם לא ירד בסופו של דבר.
קמנו לבוקר זך עם אויר נקי וריח של אדמה רטובה. התנתקנו מהקרוואן ויצאנו לטיול שטח בשמורה. כבר בהתחלה לקחנו שביל לא נכון (אבל אל דאגה בשביל זה יש לנו GPS (תודה לסבא משה וסבתא תלמה)). שוב, הטעות השתלמה. עשרות קנגרואים וואלאבי קיפצו לצידי הדרכים, לא פחות אמואים (היען המקומית) טיילו לידנו.
חזרנו לשביל והמשכנו לעבר Bunyeroo gorge ו- Brachina Gorge. השביל עובר בתוך הנחל עצמו, בנחל ישנם מים זורמים (מעט) ולאורך חלק מהדרך ישנם סברים גאולוגים מעניינים. היה מאוד מאוד יפה. למחרת תכננו להמשיך הלאה דרך אחד השבילים (נאמר לנו אין שום בעיה) עם הקרוואן. החלטנו להתעלות מעל עצמנו ולבדוק האם הדרך אכן עבירה לרכב גורר. הממצאים היו שליליים, גיחכנו. היינו מרוצים מהאחריות שגילינו לשם שינוי.
למחרת התחלנו את היום בטיול רגלי לעבר Wilpena pound - שמזכיר במעט את המכתש הקטן בישראל אבל נוצר עקב לחצים כלפי פנים ולא ע"י חתירה של מים במכתש הקטן. שלוש שעות נינוחות ברגל עברו ביעף (אפילו נטע צעד - (עיין ערך טכניקת מיץ פטל תחת מדור ילדודס). הטיול היה ממש מקסים והתצפית על הפאונד עוצרת נשימה.
בצהרי היום המשכנו צפונה ליעד Copley (ברגע האחרון שירי איתרה עוד שמורת טבע) כפר קטן שנמצא 7 ק"מ צפונית לישוב Liegh Creek. נכנסנו לעיירה לי קריק והופתענו לגלות עיירה מטופחת, נקיה, ולא מאובקת ממש נגטיב לכל מה שמסביב (1400 תושבים עם מרכז קניות נעים) מה שעוד הפתיע אותנו היתה העובדה שהכל היה סגור מלבד מסעדה ריקה לחלוטין. שירי נכנסה לשאול למה הכל סגור בשעה כ"כ מוקדמת (15:30) ותשובה היתה "כי היום יום ראשון" וכך גילינו שאנחנו כבר כמה ימים חושבים שהיום זה מחר. ויתרנו על כוס הקפה שהיינו כ"כ זקוקים לה והמשכנו ל Copley. בקופליי גילינו כפר קטן עם קרוואן פארק חביב, ורכבת ארוכה (ביותר באוסטרליה - 161 קרונות) העוברת דרכו מה שהפך את נטע חובב הרכבות ופסי הרכבת למאושר. והדובדבן שבקצפת, כאילו ידעו שנבוא, בית קפה-מאפיה משובח ביותר.
למחרת קמנו מוקדם, התנתקנו מהקרוואן ויצאנו מזרחה כמאה שלושים קילומטר ל- Arkaroola. חשוב לציין שהדרך לא סלולה ומעט מתישה אבל שווה את טיול השטח שעשינו. קיבלנו מעט מידע ומפה ב- Arkaroola ויצאנו לטיול שטח שלא היה מבייש כמה מהשבילים האתגריים שנסענו בהם בנגב. חזרנו רצוצים אך מרוצים הישר לבית הקפה שהיווה סיום נאה ליום המוצלח הזה.
הדרך הלא סלולה מ-Copley ל-Cober Peddy (היעד הבא) היא בת כ-500 ק"מ. עקב נקודת המוצא של מהירות ממוצעת של 50 קמ"ש החלטנו לחלק אותה ליומיים ולעצור לחניית לילה ב- Wiliam Creek . מכאן והלאה אנחנו ממש בתוך המדבר וזה אומר לבד, דרכים משובשות ביותר ומעט המקומות שבכל זאת יש בדרך דומים יותר להתנחלות נטושה ומאובקת. היה לנו ברור שבכל הזדמנות אפשרית (ידענו איפה יש) נמלא דלק ונצטייד במים.
אם עוד לא הזכרנו את זה היה לנו ספייר של 20 ליטר דלק ו 20 ליטר מים. הדרך מ Marree ל- Wilaim Creek היתה רעה. ראינו בדרך כמה דברים סוריאליסטיים משהו (וגם חיכתה לנו הפתעה אחת), הבנו את המושג תעתועי מדבר. כל כמה זמן חשבנו שאנחנו רואים אגם ענקי מלא במים באמצע המדבר כשראינו שהמרחק בינינו לא משתנה הבנו שזו היא "פאטה מורגנה". בגלל המרחבים העצומים זה נראה ממש אמיתי. פתאום ראינו משמאל לדרך כמה אוביקטים שהעצימו את חווית הסוריאליזם - מדובר בגן פסלים שמישהו בנה (כלב ענקי, מטוס, אוטובוס ועוד). לאחר מכן הופיעו דיונות חול כאילו משום מקום ובתוכן שקדיות. מבט מעמיק גילה שמדובר במאות קקדואים שיושבים על כמה עצים. הקינוח היה מראה מוזר: על יותר מעץ אחד היו תלויים שועלים מתים. רק מאוחר יותר סיפרו לנו שהחוואים המקומיים (??) מקיימם נגדם מלחמה.
בערך באמצע הדרך עצרנו לארוחת צהריים באתר קמפינג. כשנכנסתי לקרוואן חיכתה לי ערמה של חפצים שבורים. דו"ח הנזקים כולל: דלת הארון ניתקה ממקומה, אחת המנורות נשברה, אחד מצינורות המים נשבר ודבר לא נשאר במקומו (נ.ב. עכשיו היה ברור מה שכבר ידעתי לפני כן - הקרוואן לא מיועד לנסיעת שטח). הגענו לווילאם קריק. גם כאן "מקום קפה בגדדי" משהו. שניים שלושה מבנים, תחנת דלק, ומטוס קל. לאחר התדלוק נכנסו לפאב וכאילו נכנסנו לסצנה מסרט - כל הקירות היו מכוסים בכרטיסי ביקור ופתקים (כן גם בעברית) של אנשים שעברו במקום. ילדים מתרוצצים יחפים, נשים צעירות לבושות אותנטי ובוקרים. מוזיקת קאנטרי אוסטרלית מתוך מכונת מוזיקה ישנה והמון המון בירה. הצטרפנו לחגיגה. בלילה לאחר שפסק זרם החשמל ב-22:30 התגלה מראה עוצר נשימה. לא ראיתי בחיים שלי כ"כ הרבה כוכבים. לא הופתעתי לגלות שאנחנו אכן באמצע שום מקום.
קמנו בבוקר תדלקנו דלק במחיר של זהב (שדרך אגב אין פה באזור) ושמנו גז לעבר Cober Peddy. הדרך היתה יותר טובה ולכן הרשתי לעצמי להגביר את המהירות מ-50 ל- 65 קמ"ש. לאחר כשעתיים זיהינו את מבואות העיירה ע"י תילי מכרות הלשם (גבעות קטנות בהמוניהן הפזורות על פני השטח). לאחר עוד 5 דקות זה קרה. הבלתי יאומן קרה. עלינו על כביש סלול. קשה לתאר במילים את החויה הרכה והמלטפת שעברה על עכוזינו. חוליות הגב שלנו הפסיקו להתנגש זו בזו והשקט. איזה שקט... עלינו על סטיוארט הייויי שתלווה אותנו בשבועות הקרובים.
ילדודס
המצב ממש משתפר. הילדים התחילו להתרגל לטיול. אנחנו התחלנו להתרגל לטיול, לנדודים. כנראה שהשהות עם אמא ואבא צמודים 24 שעות והנופים עושים משהו. הילדים מתקדמים. ענברי התחיל לדבר (מילים בודדות), נטע התחיל להמציא סיפורים מצחיקים, לחרוז חרוזים, להמציא שירים והכי חשוב לשחק עם ענבר!!!! רק בשביל זה היה שווה לטוס כ"כ רחוק. כנראה שהמחסור בחברים עשה את שלו אבל... טוב מעט על הילדים עצמם:
נטע כבר הולך למגרש המשחקים לבד. אני חייבת לציין שהמעבר הזה לאוסטרליה עשה לביטחון של נטע רק רע. הוא צמוד אלינו כל הזמן. אין דבר כולל שירותים או משחק עם ילדים אחרים שהוא מוכן לעשות לבד (צובט בלב...) לכן כשעצרנו ב- Quaron ונטע הלך לבד למגרש משחקים הצמוד לאזור הפיקניק ממש שמחתי. מפה והלאה הוא הפך להיות יותר ויותר עצמאי (הגיע הזמן...).
ילד טבע - שני הילדים שלנו כנראה נולדו לטבע. הם פשוט מאושרים פה בין החיות, הפרחים, הצמחים והנוף מסתובבים יחפים, מתפלשים באבק והכל טוב. זה מתבטא לא רק ברמה הפיזית. הם פשוט יותר מאושרים. רואים להם את זה בעיניים, מרגישים את הרוגע.
קרם הגנה - אחד הדברים היותר חשובים פה הוא קרם הגנה. יצאנו מישראל מצוידים עם אולטרסול מבית ד"ר פישר - אחד לילדים ואחד לנו. כמובן שמהר מאוד נשארנו עם אחד ויחיד (של המבוגרים). החלטתי שאין הרבה הבדל. מכיוון שאוסטרליה מאוד קרובה לחור באוזון השמש מאוד מאוד מסוכנת פה לכן פיתחנו סדר יום שונה מהארץ - יחד עם צחצוח השיניים אנחנו מורחים את הנגלה הראשונה ולקראת הצהריים את הנגלה השניה. חשוב להגיד שזה שונה תפיסתית, זה לא שמורחים לפני שהולכים לים אלא פשוט מכניסים את זה לשגרת החיים. עד עכשיו אף אחד לא נשרף ובייחס לכמות הזמן שאנחנו חשופים זו הצלחה כבירה.
ענבר מתחיל לדבר - הלא יאמן קורה לנו מול העיינים. ענברי (בן 9 חודשים בלבד) אומר: אמא, אבא, את זה, ידיים, אני. זה ממצא את כל הצרכים שלו כרגע. פשוט מדהים איך הוא נהפך לפעוט. הקסם כנראה עובד. מומלץ לכל אמא טריה שרוצה לקדם את התינוק (בצחוק כמובן).
וכמו שהבטחתי להלן טכניקת מיץ פטל: במסגרת הטיולים שהתחלנו בהם במדבר לנטע לא נשארה ברירה והוא נאלץ להתחיל לטייל ברגל (כמה אפשר לקחת אותו על הכתפיים). בטכניקת מיץ פטל מחלקים תפקידים: ארנב, אריה וג`ירפה. תמיד הג`ירפה והאריה מחפשים את הארנב שרץ להתחבא בהמשך הדרך. כמובן שאין מנצחים במשחק הזה וכולם בסוף יושבים ושותים מיץ פטל קר (או כל חלופה אחרת). הטכניקה משלבת פעילות, משחק, והפתעה בסוף.
בעיינים שלו
אחד הדברים שהכי אהבתי במדבר הזה זה שלאבא ואמא היה כ"כ כייף לנסוע שהם שמו לי המון סרטים בטלוויזיה ושכל יום היתה לי סיאסטה במזגן של 3 שעות לפחות. מאוד מאוד כיף לי לראות את כל החיות האלה בטבע ומאוד מאוד עצוב לי לראות אותן דרוסות לצד הכביש, אבל הכי הכי עצוב זה לראות גלגל מת לצד הכביש. גלגל מת, כך אבא אמר לי, זה צמיג של מישהו שהיה לו פנצ`ר. אז אחרי שגמרנו להיות עצובים עשינו תחרות מי רואה ראשון את הגלגל המת הבא. כרגיל אמא נצחה, טוב זה לא פייר היא התאמנה בציד קואלות.
על הרכבת שלא נגמרת כבר סיפרתי לכם? אמא שירקי מקיימת הבטחות. כשעברנו ליד המסילה היא אמרה שאם תהיה לי סבלנות אולי נראה אותה. פתאום שמענו צפירה ומיד אחר כך ראינו אותה. אמא צעקה שזו הרכבת הכי ארוכה באוסטרליה ואבא זרק אותי ואת המצלמה לאוטו ונסענו לראות מקרוב. אני חושב שאולי עברו איזה אלף שעות עד שהיא נגמרה. אבא כמובן צילם וצילם וצילם ובסוף החצוף הזה עוד התלונן נגמרה לו הרכבת מהר מדי.
להתראות בכתבה הבאה.
לתחילת הכתבה
