בנדרה
מסן אנטוניו המשכנו לעיירת הבוקרים בנדרה. מצאנו עיירה קטנה ושקטה בסגנון המערב הישן, המציעה שלל מגפיים וכובעי בוקרים. למחרת יצרנו קשר עם ליסה וקבענו איתה רכיבה של שעתיים ב- Hill Coyntry State Park. Lisa: (830) 796-7885, המחיר: $50 לאדם לשעתיים רכיבה. עומר, ענבר ושחף (הבכור לבית משפחת יפת) עלו על הסוסים עם ג`ין, המדריכה, לטיול בפארק. בינתיים הלכנו אנו, הנותרים מאחור, לטייל ברגל באחד השבילים, ע"פ מפה שקיבלנו אצל הריינג`רים בכניסה. הילדים חזרו מהרכיבה קורנים מאושר. עומר, שזו לה הפעם הראשונה שהיא עולה על סוס, מתחילה לחשוב על לימוד רכיבה באופן רציני. ענבר, שכבר יודעת לרכב, נהנתה מהחוויה של הרכיבה החופשית (בגללה, בעצם, באנו לפה). וגם שחף, שהתנסה ברכיבה קודם לכן, החליט שהוא רוצה סוס ליומולדת.
באחד הערבים ניצלנו שוב את היתרון של 2 רכבים והרבה ילדים ויצאנו, שוב, רק המבוגרים לבנדרה העיר. הילדים נשארו בקמפ לראות סרט. הגענו ל-Bandera Saloon, פאב בסגנון המערב הפרוע עם להקת קאנטרי ששרה מוזיקה חיה (קנינו דיסק שלהם והוא לא מפסיק להתנגן אצלנו ברמקולים). קאובויים, מבוגרים וצעירים, עם כובעים רחבי שוליים ומגפי בוקרים, רקדו לצלילי מוזיקת הקאנטרי. במהלך הערב נכנס זוג בוקרים עם מגפיים ודורבנות. התפלאנו על הדורבנות ("נו באמת, מה הם הגיעו עם סוסים?"). הם עזבו לפנינו. כשיצאנו מהפאב מאוחר יותר, מצאנו גללי סוסים טריים בסמוך למעקה אליו קושרים את הסוסים... מסתבר שהשמועות על קאובויים בטקסס אכן נכונות.
אחד הדברים המקסימים בטיול שכזה הוא המפגשים עם האנשים בדרך. מפגש כזה חווינו בקמפ בו חנינו (Pomarosa RV Park), שם פגשנו את Dennis Eagle Hors, אינדיאני המסתובב עם משפחתו בקרוואן במשך כ- 20 שנה בכל ארה"ב ומתפרנס ממכירת עבודות אומנות אינדיאנית שהוא מייצר, למוזיאונים ברחבי ארצות הברית. דניס סיפר לנו על התרבות האינדיאנית, המנהגים, הרפואה והחיים כאינדיאני בכלל. הילדים שלו הראו לנו איך בונים שבשבות מפחיות קולה משומשות. אנו בהחלט מצפים למפגשים מהנים ומעניינים נוספים בדרך.
לתחילת הכתבה
הדרף לאל פסו
את בנדרה עזבנו מתוך כוונה להגיע לעיר הגבול אל פסו וממנה להמשיך לניו מקסיקו. לאורך הדרך ראינו עיירות נפט, מגדלי קידוח ובארות נפט. עיון במפה הראה שדרומית לכביש 10, החוצה את המדינה, יש מספר עיירות וכביש המסומן ככביש נוף. מייד החלטנו שאל פסו יכולה לחכות והדרמנו על כביש 17 לכיוון Fort Davis, שם נשארנו שני לילות. בדרך לפורט דיויס נמצא פארק קטן עם מעיינות חמים שמימיהם מתועלים לבריכות חיצוניות (Balmorhea State Park). עצרנו לשחייה עם דגים וצבי ים במים צלולים באמצע המדבר (3$ כניסה למבוגר). פורט דייויס היא עיירה קטנה המונה כ-1000 איש העיירה במדבר צ`ווהווה ( Chihuahua). נסענו בדרך הלופ (Loop) המסומן במפה כדרך נוף. הנופים שהתגלו לעיננו היו מדהימים: הרים גבוהים, חוות ענקיות ונופי מדבר. ברור קצר בקמפ העלה כי מחר בערב מתקיימת מסיבת כוכבים במצפה הכוכבים Macdonald Obserratory. ההזדמנות להשתתף ב-Stars Party הביאה אותנו לנסיעה לילית על כביש הררי לכוון מצפה הכוכבים. במצפה הכוכבים צפינו דרך הטלסקופ הענק בכוכב שבתאי והטבעת סביבו, בירח שנראה קרוב כל כך עד כדי נגיעה ובכוכב נוגה. ראינו סרט המסביר על הקירוב בטלסקופ והגדלה במיקרוסקופ. שמענו הרצאה על שימוש בספקטרום (קשת הצבעים) לצורך זיהוי כוכבים ומרכיביהם. למרות הלילה הקר זו היתה חוויה מדהימה לכולם.
הנסיעה לפורט דייויס "קיצרה" באופן יחסי את הדרך לפארק הלאומי ביג-בנד (Big Bend Netional Park) וכך הלכה והתארכה הדרך לאל-פאסו. הדרך לביג בנד גילתה לנו נופי בראשית המזכירים מאד את הנגב והרי אילת. יעקב אומר שהנגב יותר יפה אבל כאן הכל בענק ובעל כח. בדרך עצרנו בעיירה Terlingua לחניית לילה. טרלינגה היא עיירה קטנה מאוד, כמעט עיירת רפאים. הכביש הראשי הוא דרך עפר כבושה שמצידיה פזורים בתים חד קומתיים ובתי עסק, בעיקר מזון, גלריות ותיירות. מיקומם הוא באופן אקראי ולאו דווקא בצמוד לכביש. בבוקר יצאנו לשייט קאנו על נהר הריו גראנדה (Rio Grande), המהווה גבול טבעי בין ארה"ב למקסיקו. בעונה זו של השנה (ינואר-פברואר) המים בריו גראנדה רדודים מאוד ובמקומות מסוימים כאשר מתבלבלים עם המשוטים והקאנו שט לאן שהוא רוצה היה צורך למשוך את הקאנו ש"עגן" על האבנים.
כמובן שמי שירד למים הקרים היה יעקב. למרות רדידות המים לא נפגם היום המדהים שהתחיל בשמים כחולים כמו ציור ושמש נעימה. הניסיון שלנו להשיט קאנו (שזו לנו הפעם הראשונה) העביר אותנו מצחוק לפחד ושוב לצחוק. השיט בנהר, שמצידו האחד ארה"ב ומצד שני מקסיקו היה מהנה ביותר ואפילו את הפסקת האוכל עשינו בצד של מקסיקו (קמפ - $20 ללילה. קנו - $145 ל- 2 סירות. יש להוסיף עוד על הסעה, מיסים ודמי שימוש בנהר). עם סיום השייט המשכנו את הנסיעה דרומה ל- Big Bend National Park. במהלך הנסיעה נגלו לעינינו נופי מדבר מדהימים. רצינו לצלם אך חיפוש נרחב בקרוואן גילה לנו שהמצלמה נעלמה. האכזבה היתה גדולה. כשהגענו לקמפ בביג בנד הפכנו את כל "הבית" ולא מצאנו אותה. האפשרות האחרונה היתה שהיא נפלה יחד עם הפאוץ` ברכב שלקח אותנו לשיט קאנו. לא נותרה ברירה אלא לחכות עד הבוקר ולהתקשר לחברה ממנה שכרנו את הקאנו.
במהלך הערב פגשנו את קנדי ודיוויד ובתם פרנסיס הגרים באורוגון. גם הם בטיול עם קרוואן בארה"ב ומקסיקו. ההכרות עימם היתה נעימה ביותר ונוצרה בגלל הילדים. בתם היתה לבד עם ההורים ו- 2 כלבים. נפגשנו כולנו, שלושת המשפחות, לארוחת ערב בקרוואן שלנו (רביולי ברוטב שמנת אם אתם סקרנים לדעת). החלפנו מידע וחוויות, הלהבנו אותם בסיפורים על ישראל והמקומות הקדושים לנצרות, כך שכשנפרדנו למחרת הם הבטיחו לבקר אותנו בישראל. הילדים התחברו מיד לפרנסיס (8) אשר היתה צמאה לחברה צעירה. זו היתה הזדמנות לילדים להכיר ילדים אמריקאים ואף לתרגל את האנגלית שלהם עד כמה שניתן. הערב המהנה השכיח מאיתנו את המתח של אובדן המצלמה.
בבוקר שאחרי פגשנו את קנדי, דיויד ופרנסיס שוב וגילינו שקשה להיפרד. זה היה עוד אחד מאותם מפגשים מעניינים בדרך. מיהרנו להתקשר לחברת השיט ולאחר בדיקה ברכב בו נסענו התברר שאכן המצלמה ישנה. מיד יצאנו לנסיעה בת שעתיים לקבל את האבדה חזרה. בביג בנד טיילנו ברגל (אנחנו! ברגל!) ב-Santa Elena Canyon- הליכה של כ-1.5 ק"מ לקניון מדהים ביופיו ושופע במים. למחרת טיילנו (שוב ברגל) ב-Hot Spring נביעה של מים טרמיים 39 מעלות צלסיוס ממש בסמוך לנהר הריו גרנדה.
הסיפור של המקום הוא סיפורו של אדם אמיד מאוד שהגיע ל- Hot Spring בתחילת המאה ה-20, לאחר שחלה במלריה ובעוד כל מיני מחלות שמקורן ביתושים של ביצות לואיזיאנה. הוא שמע על המקום בו נובעים מים חמים מהאדמה ובהמלצת רופאיו החליט לרכוש את האדמה עם המעיין. הוא טבל במעיין במשך שעה בכל יום. כך 21 יום, עד שלבסוף החלים מכל תחלואיו. בעקבות החלמתו הגיעה כל משפחתו לגור במקום. הם הקימו חנות וחדרים להשכרה למטיילים הפוקדים את האזור ואף תחמו את המעיין בבריכה נמוכה המאפשרת ישיבה בתוך המים הרותחים. 2 הצפות ענק של הריו גראנדה הרסו את המקום וגרמו לו למכור את האדמה לממשלה, שהפכה את המקום לפארק לאומי יחד עם עוד אלפי דונמים. למרות המבנים הנטושים והבריכה המעט הרוסה, המים ממשיכים לנבוע בחום.
כשהגענו למקום, לאחר טיול בהרים של 4.5 ק"מ, פגשנו מקסיקנים שחצו את הנהר (הרדוד, בעונה זו של השנה) במטרה למכור תכשיטים ומקלות הליכה למטיילים. בכל פעם שראו אנשים מגיעים לנביעה, חצו המקסיקנים את הנהר, לצד של ארה"ב. כאשר סיימו למכור (או לא למכור) חזרו במהרה לצד המקסיקני, ממתינים לבוא מטיילים נוספים (גם זו דרך להתפרנס). אנו עוזבים את שמורת הביג בנד החמימה וממשיכים צפונה ומערבה לכיוון אל פסו. שוב עוברים אזור זמן (ב- Van Horn). הדרך מזכירה מאוד את הדרך לאילת. אל פסו יושבת בעמק יחד עם חוארז, תאומתה מהצד המקסיקני, בין 2 רכסי הרים גבוהים, כמו אילת ועקבה, רק שבסוף יש כביש במקום ים. באל פסו ראינו המון הצעות לטיול של מספר שעות בחוארז המקסיקנית. המחירים נעו בסביבות 15$ לאדם ו- 10$ לילד לטיול של שעתיים וחצי- שלוש. אנו החלטנו לנסוע למעבר הגבול ואז להחליט.
מצאנו חניה ליד גשר סנטה פה (Santa Fe Bridge) אחד ממספר הגשרים המחבר בין אל פסו הטקסנית לחוארז. בחניה (המאולתרת) פגשנו את ויקטור, העובד כנהג ומדריך טיולים לתיירים המעונינים לטיול במקסיקו. סגרנו איתו על 60$ לשתי המשפחות (9 אנשים). נכנסנו כולנו לוואן שלו עם הבטחה מבעל החניון לשים עין היטב על 2 הקרוואנים. מהרגע שעלינו לואן, התחיל ויקטור "לירות" מידע על הגשרים, מעברי הגבול, השלטון במקסיקו וחוארז. ויקטור: Victor Avila (915) 82082.
חוארז היא עיירת גבול טיפוסית בעלת השפעה אמריקנית חזקה. אם רוצים לראות את מקסיקו האמיתית יש להיכנס פנימה לתוך המדינה. הטיול בחוארז ארך כ- 4 שעות, במהלכן ביקרנו בשווקים, ראינו את הצד העשיר של חוארז (בתים עשירים עם חומות הגנה ובותקה של שומר). לדברי ויקטור, אוסר משרד התיירות המקסיקני על מדריכי טיולים כמוהו לקחת תיירים לחלק העני של העיר, מחשש לפגיעה בתיירים. ארוחת צהרים אכלנו במסעדה מקסיקנית מדהימה בעיצובה וטעימה מאוד בשם Ajuua Fiesta Mexicna שם מצאנו גם מאכלים מתאימים לילדים.
לתחילת הכתבה
עוברים לניו מקסיקו
בדרך חזרה לאל פסו הסביר לנו ויקטור את נהלי המעבר בביקורת הגבולות. הוא המשיך עם הרכב, אנו ירדנו לביקורת גבולות. כאן עיכבו אותנו בערך שעה לצילומים ומידע. משפחת יפת עברה את הביקורת ללא עיכוב וחיכתה לנו בקרוואן שלהם. מאיתנו ביקשו בנימוס להיכנס פנימה למשרד. הרגשנו כמו פושעים. לאחר המתנה של 15 דקות, בלי אף הסבר, ביקשו מההורים בלבד (ילדים מתחת לגיל 14 לא נדרשים לתת פרטים) להיכנס לחדר. לאחר ראיון קצר וצילום ביקשו שנחכה במסדרון. אנו, ההורים הרגשנו "בסדר". הילדות לא הבינו מה קורה ונלחצו קצת. בשלב מסוים פנינו לאחד הפקידים וביקשנו לדעת למה עוד מעכבים אותנו. הוא אמר שהוא בדק משהו בטלפון וצריכים לחזור אליו. זה יכול לקחת 20 דקות וזה יכול לקחת אפילו שעה. כאן כבר נלחצנו מעט. ברגע של תושייה אמרנו לו שהילדות צריכות לקבל תרופה שנמצאת בקרוואן. הוא נתן לנו את הדרכונים של הבנות והדרכון של אושרה והשאיר את יעקב בתור "עירבון" שלא נברח עד אשר יגיע הטלפון המיוחל. עם הקלה בלב עזבנו את מעבר הגבולות לכיוון החניה בה נמצא הקרוואן, הבנות נשארו עם משפחת יפת ואני, בתגבורת מוראלית של צביקה, חזרנו לראות מה קורה עם יעקב. אחרי המתנה של 5 דקות "שוחרר" יעקב. חזרנו לקרוואן מבולבלים. מסתבר שזו בדיקה שגרתית לכל מי שנכנס לארה"ב, לצורך בניית מאגר נתונים. או שסתם נראנו חשודים .
למחרת נסענו לניו מקסיקו למערת הנטיפים קרלסבאד (Carlsbad). את הלילה העברנו ב-White City סמוך למערה, מתוך כוונה לטייל במערה בבוקר, אולם כשהתעוררנו גילינו הרבה לבן מסביב. כל האזור היה מושלג. בחנות המזכרות, המהווה מיני-מרכז-מידע מסרו שהמערה תהיה סגורה היום. החלטנו לנסות את מזלנו ולהישאר לילה נוסף במקום בתקווה לשינוי במזג האוויר, אולם למחרת בבוקר היה גרוע יותר. המים בצינורות קפאו (כלומר: אין מים), הכבישים חלקלקים ומסביב הכל שלג. מיותר לציין כי מערת קרלסבאד סגורה לימים הקרובים. חשבנו לוותר על קרלסבאד ולהמשיך צפונה ומערבה לעבר שמורת החולות הלבנים (White Sends), אולם ממה שהבנו, הכביש צפונה חלקלק ומסוכן, יותר מהכביש דרומה, לאל-פסו. הכבישים פתוחים, אולם על אחריות הנוסעים בלבד.
העדפנו לחזור דרומה לחמימות של אל פסו ומשם להמשיך מערבה. משפחת יפת עדיפה לנסות בכל זאת לנסוע לחולות הלבנים. נפרדנו לעת עתה, תוך ידיעה כי ניפגש בהמשך. באל פסו הפשיר מעט הקרוואן, המים עדיין לא זורמים בצינורות (מזל שיש לנו מיכל מים שקנינו לשתיה). אנו עוזבים את אל פסו, וטקסס בכלל, כשפנינו מועדות לאריזונה, ארץ הקקטוסים.
אינטרנט חינם באל פסו - סניף של חברת Kinok`s ברח` מונטנה - 6600 Montana Ave., טלפון - 6161-781(915). הגענו עם המחשב נייד, הפנו אותנו בחביבות לעמדת האינטרנט, התחברנו וגלשנו במשך שעתיים שלוש. המקום סימפטי, הכיסאות נוחים ואף אחד לא אומר כלום. כששאלנו על התשלום, אמרו שזהו שרות חינם. חברת Kinok`s היא חברה הנותנת שרותי משרד: צילום, פקס, משלוחים וכו`. לא בכל הסניפים יש עמדת אינטרנט. ליתר בטחון לקחנו חוברת עם רשימת כל הסניפים. www.kinoks.com
ועוד מילה על טקסס, שניה לפני שנפרדים ממנה - טקסס היא המדינה היחידה בארה"ב שקיבלה אישור חוקי מהממשל להניף את דגל הכוכב הבודד בגובה מקביל לזה של דגל ארה"ב. דבר זה מצביע על הגאווה העצומה שחשים הטקסנים כלפי טקסס. האנשים כאן הם קודם כל טקסנים ורק אחר כך אמריקאים. היה מרשים לראות את הפטריוטיות והגאווה הטקסנית.
לתחילת הכתבה
