ביקור באווירה יהודית
בשנים האחרונות הגטו היהודי מהווה מארג יוצא דופן של חיים יהודיים בגולה, אוכל נהדר, אווירה ססגונית וסיפורים אין ספור, אותם מספרים אבני המקום. כמו גם, זקני הגטו, היושבים על הספסלים ברחוב פורטיקו ד'אוטביה (Via Dei Portico D'ottavia) ומעבירים את היום בשיחות בטלות בג'ודאו - רומנסקו, הדיאלקט היהודי המקומי.
את הביקור בגטו כדאי להתחיל באזור בית הכנסת הגדול, אשר ליד נהר הטיבר (Tevere). מנורת הברזל בחזית הבניין הענק, דמוי הכנסייה, מסגירה מיד את המקום, אך בלעדיה קשה לנחש שבניין זה הוא למעשה בית כנסת ושאנו נמצאים במה שמכונה היום בפי כל, "הגטו היהודי של רומא". הגטו של רומא חדל להיות גטו כבר בשנת 1870 ובכל זאת, בפי תושבי רומא היהודים והנוצרים כאחד, עדיין נקרא האזור, הממוקם צפונית לאי טיבורטינה (Tiburtina), "הגטו".
הגטו הוקם בשנת 1555 על ידי האפיפיור פול הרביעי, שטען כי זוהי בושה שבלב רומא, בירת הדת הקתולית, יושב גיבוב של אנשים אשר אינם מכירים בישו כמשיח האנושות ובאפיפיור כנציגו עלי אדמות. מצב זה, חשב האפיפיור, מוכרח להשתנות ולכן הורה האפיפיור על הקמת הגטו. מעין כלא אורבני, בו ירוכזו בכפייה כל יהודי רומא וכך, קיווה, יבינו היהודים כי טעו וישמחו לרוץ ולהתנצר כדי לגאול עצמם מאותו גורל אכזר, שציפה להם בין כתלי הגטו. האפיפיור החליט על בניית הגטו באזור העלוב ביותר ברומא, על שפת נהר הטיבר, שהיה מציף חלקים ניכרים מרומא בעונת החורף, אך מיקומו לא היה הגזירה היחידה.
במהלך 315 השנים בהן היה הגטו פעיל, הותר ליהודים לצאת מהגטו עם סימן היכר צהוב רק אחרי עלות השחר והיה עליהם לשוב לגטו, שהיה מוקף בשערים, לפני רדת החשיכה. בנוסף, היה על היהודים להתפלל בבית כנסת אחד בלבד, לעסוק למחייתם אך ורק בהלוואה בריבית ובמסחר ובתיקון של בדים משומשים. נבצר מהם ללמוד באוניברסיטאות והם נאלצו להשתתף במיסות נוצריות, כל יום ראשון.
כשנכבשה רומא, לאחר קרבות קשים, על ידי צבא הצפון לאיחוד איטליה בראשותו של גריבלדי, שוחרר הגטו וניתנה אמנציפציה ליהודים. אז גם הוחלט להרוס עד היסוד את מבני הגטו העלובים ולהכשיר את האדמה לבניית מבנים חדשים, הניצבים היום במקום הבניינים של הגטו המקורי. בין השנים 1870-1938, לפני כניסתם לתוקף של חוקי הגזע הפשיסטים ומלחמת העולם השנייה, נהנו היהודים הרומאים ממעמד של אזרחים שווי זכויות. לכן החליטה הקהילה המקומית על הקמת בית הכנסת המפואר, העומד כיום בלב האזור שהיה הגטו.
בית הכנסת הגדול. צילום: אורי חרשבית הכנסת הגדול
בית הכנסת היהודי הגדול הוקם על חורבות הגטו בשנת 1904. הבניין עוצב בידי אדריכלים נוצריים, משום שבקהילה היהודית לא היה ולו אדם אחד שיכול היה לעצב בניין שכזה. זאת משום שהיהודים לא יכלו כאמור, ללמוד מקצועות חופשיים כמו אדריכלות. הבניין, העומד בגאון במרכז הגטו, מסמל את תחיית הקהילה היהודית המפוארת, שהתיישבה ברומא כבר במאה הראשונה לפני הספירה.
הבניין כולל היום את משרדי הקהילה היהודית, את בית הכנסת המרכזי, את המוזיאון היהודי ואת בית הכנסת הספרדי הפעיל גם הוא, אשר מוצג כחלק ממתחם המוזיאון. מבחינה ארכיטקטונית מייחדת את בית הכנסת כיפתו המרובעת, היחידה ברומא שאינה עגולה או מסולסלת (יש אחת כזו בעיצובו של בורומיני). בית הכנסת פתוח לציבור היהודי לצורך תפילה, בשעות התפילה בלבד. לכניסה לבית הכנסת קודמת בדיקה ביטחונית קפדנית ביותר שאפילו מפתיעה את המטיילים הישראלים בנוקשותה, לכן מומלץ שלא להביא מצלמות לביקור בבית הכנסת ויש להיות מוכנים ליחס מעט קשוח, טרם הכניסה. אם הגעתם לאזור שלא בשעות התפילה, תוכלו להתרשם מהמקום מבחוץ או לקנות כרטיס כניסה משולב לבית הכנסת ולמוזיאון היהודי.
- כתובת: Via Catalana, Roma
- שעות פעילות: 1 באוקטובר עד 31 במרץ: ראשון – חמישי, 10:00-17:00 (כניסה אחרונה ב-16:15), שישי, 9:00-14:00 (כניסה אחרונה ב-13:15), 1 באפריל עד 30 בספטמבר: ראשון – חמישי, 10:00-18:00 (כניסה אחרונה ב-17:15), שישי, 10:00-16:00 (כניסה אחרונה ב-15:15), סגור: שבתות, חגים יהודיים, 1 בינואר וב-15 באוגוסט
אזור הגטו היהודי. צילום: אורי חרשהמוזיאון היהודי
המוזיאון היהודי הוקם כבר בשנות השישים של המאה ה-20, אך נפתח במתכונתו הנוכחית רק בשנת 2005. המוזיאון שימש לראשונה, כמעין מחסן לתשמישי הקדושה השונים, שהובאו אליו מכל רחבי איטליה והיום הוא משמש ככלי הסברה חשוב וכמקור הכנסה מרכזי עבור הקהילה היהודית.
במוזיאון אוסף של ספרי תורה, רימונים, פרוכות רקומות, מגילות קלף, שרידים של אבנים מסותות עם כתובות יהודיות מהקטקומבות (מערות קבורה) היהודיות, חנוכיות מדהימות ועוד. בשנים האחרונות גדל מאוד המוזיאון ומחיר הכניסה עבור כרטיס משולב לבית הכנסת ולמוזיאון מגיע ל-11 יורו, כמעט כמו מחיר כרטיס משולב לפורום ולאמפיתיאטרון קולוסיאום. כשפניתי לידידי הטוב קלאודיו, מנהל המוזיאון ושאלתי אותו לפשר עלות הכרטיס, הוא אמר לי בבדיחות הדעת: "כן, אבל פה לפחות אתה יכול לראות יהודים אמיתיים, בעוד שהגלדיאטורים ליד הקולוסאום הם סתם מבקשי נדבות מחופשים!" הומור יהודי אין ספק.
- כתובת: Via Catalana, Roma
- שעות פעילות: 1 באוקטובר עד 31 במרץ: ראשון – חמישי, 10:00-17:00 (כניסה אחרונה ב-16:15), שישי, 9:00-14:00 (כניסה אחרונה ב-13:15), 1 באפריל עד 30 בספטמבר: ראשון – חמישי, 10:00-18:00 (כניסה אחרונה ב-17:15), שישי, 10:00-16:00 (כניסה אחרונה ב-15:15), סגור: שבתות, חגים יהודיים, 1 בינואר וב-15 באוגוסט
- עלות: רגיל: 11 אירו, סטודנט: 5 אירו, ילד (מתחת לגיל 10): חינם – המחיר כולל כניסה למוזיאון ולבית הכנסת הגדול
- אתר אינטרנט: www.museoebraico.roma.it
אטרקציות ייחודיות
לאחר ביקור במוזיאון מומלץ לצאת לסיבוב קצר באזור הגטו, הכולל, מלבד שפע של מסעדות כשרות, חנויות יודאיקה, חנויות לכלי בית ואינספור יהודים, גם אתרים היסטוריים מעניינים. הראשון שבהם הוא פורטיקו ד'אוקטביה (Porticus Octaviae), מבנה ציבורי יפהפיה, שנבנה בידי הקיסר אוגוסטוס עבור אחותו אוקטבייה. יש האומרים בכדי לנחם אותה על פרידתה מבעלה, מרקוס אנטוניוס, שזנח אותה לטובת זרועותיה המפתות של קליאופטרה. מהמבנה המקורי נותר היום רק חלק קטן מהחזית, שבתוכה נבנו ברבות השנים כנסיות, כמו גם בתים פרטיים.
- כתובת: Via del Portico d'Ottavia, 29, Roma
מעט מזרחית למבנה נמצא תיאטרון מרצ'לו (Teatro Di Marcelo), אמפיתאטרון מרהיב, שבנייתו הסתיימה כמאה שנים לפני בניית הקולוסאום. בכיכר שבחזית הפורטיקו, הנקראת כיכר ה- 16/10/1943, נאספו יהודי הקהילה בידי החיילים הנאצים, במהלך מלחמת העולם השנייה ומעל אלף איש נלקחו משם אל מחנות ההשמדה בפולין. זר פרחים, שעון על הקיר ושם הכיכר, מהווים תזכורת לאותו מאורע טראגי, שעד היום מהדהד בין כתלי הגטו ובקרב ליבותיהם של חברי הקהילה המקומית.
- כתובת: Via del Teatro di Marcello, Roma
אוכל יהודי אותנטי
משם נמשיך לאורך רחוב פורטיקו ד'אוקטביה. כאן רואים את אותה תחייה מחודשת שהזכרתי קודם לכן. במו עיני ראיתי איך בשנים האחרונות, נפתחו בגטו חנות, אחר מסעדה ומסעדה, אחר חנות. החנויות, רובן ככולן, מציעות מבחר נאה של כלי קדושה ומזכרות יהודיות, בעוד שהמסעדות, רובן כשרות, מפתות את המבקרים בארטישוקים יהודים מטוגנים בשמן עמוק או בארטישוקים רומאיים האפויים בתנור.
מכל שלל המסעדות אני ממליץ על מסעדת "בגטו" הבשרית, בבעלותם של ארבעה אחים טריפוליטאים-ישראלים, דוברי עברית, חביבים ומסבירי פנים, המחזיקים ב- 3-4 מסעדות ברחבי רומא.
- כתובת: Via del Portico d'Ottavia, 57, Roma
- אתר אינטרנט: www.baghetto.com
לקינוח אפשר לקפוץ למאפיה היהודית המפורסמת, המציעה כחמישה מאפים מסורתיים ממתכונים בני יותר ממאתיים שנה. המאפייה ממוקמת בפינת הרחוב ושם תוכלו למצוא את הפיצה היהודית, מעין בליל פירות יבשים, בצק שרוף וסוכר עם צבע מאכל, שנחשב למעדן בקרב המקומיים. לי הוא מזכיר יותר מכל את ימי הקיבוץ, בהם אוכלים את מה שמוצאים בארון ולא עושים יותר מדי חשבון למתכון כזה או אחר.
- כתובת: Via del Portico d'Ottavia 1, Roma
את הקפה עם הקינוח המתוק חובה לשתות בבר טוטו, מאבני היסוד של הגטו במתכונתו הנוכחית וליהנות מאווירה אותנטית, בחיק יהודי הקהילה המדברים בקולי קולות על ענייני דיומא ברומאית, שאפילו איטלקי יתקשה להבין.
- כתובת: Via del Portico d'Ottavia 2, Roma
לשימושכם, מידע נוסף על מסעדות כשרות ברומא.
פיצריית כריסטינה. צילום: אורי חרשלקראת סוף הביקור
לאחר הקפה, ממשיכים ברחוב ויה דלה רג'ינלה (Via Della Reginella) שהיה מעין שלוחה של הגטו, כשזה עוד היה פעיל. היום מהווה את הרחוב היחיד, בו נותרו שרידים מהגטו המקורי. לקראת סוף הרחוב, המלא בגלריות אומנות שנפתחו לא מכבר, ניתן לראות את הבית היחיד ששרד מתקופת הגטו. מדובר במבנה גבוה בן שש קומות הניצב כעדות, לעליבות ששררה פה באותן שנים. המבנה מסמל את קצה תחום הגטו.
אם ממשיכים כ-10 מטרים, מגיעים לכיכר מטאיי, בה נמצאת אחת מהמזרקות היפות ברומא, הלא היא פונטנה דלה טרטרוגה (Fontana Delle Tartarughe), מזרקת הצבים. המזרקה מיוחדת ומעבר ליופיה, היא עשויה מברונזה יוקרתית ולא משיש, כנהוג ברומא. היא הוקמה על ידי משפחת מטאיי העשירה, שהחזיקה בבתים שונים בצדו הצפוני של הגטו, שם יצרה מעין מיני עיר-מדינה. את הצבים הוסיף ברניני (Giovanni Lorenzo Bernini) עשרות שנים מאוחר יותר.
לאחר שהצטלמנו ליד המזרקה כדאי להציץ מעבר לפינת הרחוב, מצד ימין ולבקר בארמון מטאיי המפואר. המקום משמש כיום כספרייה ומכון מחקר לתרבות וספרות אמריקאית. ביציאה מהארמון נמצאת גם האנדרטה לזכרו של ראש ממשלת איטליה, אלדו מורו, שגופתו נמצאה מעברו השני של הרחוב לאחר שנחטף, הוחזק בשבי והוצא להורג בידי חברי הבריגדות האדומות, בשנת 1978.
כך, ממש בלי לשים לב, יצאנו מהגטו והנה אנחנו מרחק צעדים ספורים מכיכר ונציה, מגבעת הקפיטול, מכיכר ארג'נטינה ומהמרכז ההיסטורי כולו. הגטו מאחורינו, הקפה של טוטו נעים בחך ואולי אפילו נחזור אל הגטו לארוחת ערב טובה, לתפילה ו/או ביקור בבית הכנסת אם לא הספקנו.
הכותב, אורי חרש, הוא מדריך ישראלי המתגורר ברומא ובעליה של ROMA BEST, חברת בוטיק המתמחה בסיורים יומיים ברומא www.romabest.co.il.
רוצה לקרוא עוד על נופש ברומא? הנה כמה קישורים נוספים שיעניינו אותך:
