למה דווקא כאן?

היינו ב-Val di Fassa בשבוע שבין 24/2-3/3/2007. בשנה שעברה התחלנו במסורת המקודשת של סקי עם חברים. השנה הרחבנו אותה עוד יותר -; גם חברים וגם הנשים. לארגן חופשה לעשרה חבר`ה ברמה שונה וסגנונות שונים זה לא קל. בחבורתנו נמנו 5 בנות שזו להן הפעם הראשונה על מגלשיים, ארז -; גולש הסקי המטורף שבית ספר בשבילו בשבוע השני היא מילה גסה, 3 סנובורדיסטים ברמות ניסיון שונות (חופשה שניה-שלישית), וגם אני, שלי זו החופשה השישית על מגלשיים.

 כיוון שכך, חיפשנו אתר שיתאים לכ-ו-ל-ם: בית ספר טוב ומסלולים למתחילים וגם מגוון מספק של מסלולים לבינוניים ומתקדמים יותר. כשנכנסו לתמונה גם שיקולי התקציב ננעלנו בסופו של דבר על העיירה קמפיטלו ב-Val di Fassa באיטליה. יתרונותיה המשמעותיים -; מחיר זול ביחס לעיירות השכנות באיזור, מלונות נעימים, וקישור נוח למסלולי ה-Sella Ronda. החסרונות העיקריים של העיירה -; חיי הלילה מוגבלים, התור לרכבל הראשי, וגם העובדה שלא ניתן לגלוש חזרה אל העיירה, אלא צריך לרדת ברכבל. פרטים נוספים בהמשך. סגרנו חבילה של סקי-דיל ב-1,150 יורו הכל כולל הכל (לפני בית ספר לבנות והרחבת הסקיפס לבנים), ויצאנו לדרך.

לתחילת הכתבה

אתר הסקי

בשביל האוריינטציה הכללית -; ואל די פאסה, הינו אחד מארבעת העמקים הלאדיניים שבצפון מזרח איטליה. האיזור כולו היה בעבר הלא כל כך רחוק חלק מהאימפריה האוסטרית (עד מלחמת העולם הראשונה) ועל כן שוררת בו אווירה אוסטרית וטירולית מסורתית. ההרים מסביב הם הדולומיטים, צוקים חומים ואפורים אשר מתנשאים מעל מדרונות הסקי, והם מספקים את אחת מתפאורות הסקי הדרמטיות ביותר באירופה.

לאתר הגענו עם אוטובוס מנמל התעופה של ורונה. סיפור של כ-3.5 -; 4 שעות (הדרך חזרה רצה הרבה יותר מהר -; הכל בירידה). מאתר האינטרנט של העמק גיליתי שיש שירות של שאטלים מנמלי התעופה העיקריים באזור (ונציה, ורונה וברשיה). אני חושב שאפשר גם להגיע בטיסה פנימית לבולצאנו ומשם מדובר בנסיעה של עוד ארבעים דקות עד שעה. אין רכבות לואל די פאסה.

 העיירה עצמה חמודה להפליא: קטנה ושקטה, בתים ישנים ומתפוררים עם גגות רעפים מושלגים, רחוב ראשי וכיכר מרכזית שנחל זורם במרכזה, כנסייה על הרקע הדרמטי של נוף הצוקים של הדולומיטים ופחות או יותר זהו. כל העיירה מצד לצד זה עניין של כעשר דקות הליכה, כך שמאוד פשוט להתנייד ולהסתדר. מסביב לכיכר מספר בארים קטנים, חנויות לצילום ומזכרות, והמון חנויות של ציוד סקי. המבחר לא מדהים אבל המחירים זולים מאוד: כפפות "צינר" ב-35 יורו, קסדות בכ-40 יורו, משקפות ועוד. מבחר החליפות והציוד לא רחב במיוחד אבל אפשר תמיד לקחת סקיבאס לקאנאזיי ולקנות שם (מבחר גדול יותר אבל גם יותר יקר). לאוהבי היין והליקרים נמצאת חנות יינות יפהפיה בשם La Scalletta בפינה של הכיכר המרכזית. נהדר בשביל להצטייד בבקבוקים של קיאנטי או בומברדינו (בהנחה שבא לכם לשתות את הגועל נפש הזה גם בארץ ...). מרחק הליכה קצר ברגל בכביש הראשי נמצא סופרמרקט גדול, עם פסטות נפלאות בכל הצבעים, נקניקים, גבינות ובעצם הכל. מי שצריך בית מרקחת (ואנחנו הצטרכנו -; שלפוחיות ענקיות על רגלה של אשתי), יש אחד עם רוקחת חברותית ודוברת אנגלית ממש בפינה של הכביש הראשי (Via Dolomiti) עם הכביש שיורד אל הרכבל המרכזי.

לתחילת הכתבה

מסלולי הסקי

הסקיפאס שקיבלנו עם החבילה הוא סקיפאס לאיזור ואל די פאסה בלבד. מכסה את כל האיזורים של קמפיטלו וקנאזיי (כ-60 ק"מ שניהם יחדיו), וגם את מה שמכונה Ciampac-Buffaure , ו-Carressa Pass אשר מצריכים נסיעה באוטובוס. למתחילים ממש -; זה מעל ומעבר. למתקדמים יותר, וגם למתחילים/בינוניים שהם יותר בקטע של לשרוף מסלולים, כדאי להרחיב את הסקיפס לזה של ה-Dolomiti SuperSki, אשר מכסה 12 איזורי גלישה בהיקף כולל של כ-1200 ק"מ. בגלישה רצופה אפשר להגיע לכ-500 ק"מ של מסלולים, וגם זה מספיק. אם אין לכם רכב, אין מה לתכנן על אחד האיזורים שאינם חלק מה-Sella Ronda. פשוט חבל על הזמן - לקורטינה תגיעו כבר בחופשה אחרת.

איפה גולשים?
אני אתחיל עם המתחילים. בית הספר לסקי התכנס לראשונה ביום א` בשעה 13:30. עד אז העברנו קצת זמן עם הבנות כדי ללמד אותן פחות או יותר מי נגד מי ומה זה שלג. המסלולים למתחילים ממש נמצאים ליד מלון שנקרא Rododendro על הכביש לכיוון Mazzin, מרחק 3 דקות בסקיבאס, או רבע שעה הליכה מהרכבל המרכזי של Col Rodella . פשוט אומרים לנהג Campo Scoula. יש כאן שני מסועים נעים שפשוט עומדים עליהם והם לוקחים אותך כמה עשרות מטרים למעלה, וגם מעלית כפתור (נקראת Col de Lin) שעולה גבוה יותר ולא מתאימה ליום הראשון ממש. אחרי שלושה ימים במדרונות המתחילים, עברו השיעורים למדרונות האדומים שמעל קמפיטלו (איזור Col Rodella). ביום האחרון כבר תפרו הבנות מסלולים אדומים בקנאזיי.

המתקדמים יותר עולים להר עם רכבל של 125 מקומות (Col Rodella), דחוס ומחניק בשעות הבוקר ואחר הצהריים המאוחרות כשכולם עולים או יורדים (אין חזרה בגלישה עד קמפיטלו, אם כי אפשר לגלוש לקנאזיי ולחזור משם באוטובוס). שעות הפעילות 8:00-17:30. ככל שתקדימו כך ההסתברות לתור ארוך נמוכה יותר. בדרך כלל התייצבנו ברכבל כבר בשעה 8:30 ולרוב לא היו תורים רציניים. לכל היותר חיכינו כחצי שעה-ארבעים דקות, וזה ממש לא נורא (בדרך כלל חיכינו הרבה פחות). למי שמעוניין ניתן לאחסן את ציוד הסקי והנעליים למעלה בחנות שנמצאת כשלושים מטר אחרי שיורדים מהרכבל. אנחנו בחרנו שלא לעשות כן, כדי לא להיות מוגבלים בנקודת הפתיחה של היום (באחד הימים קפצנו בבוקר לאיזור של Ciampac-Buffaure שנמצא בהמשך העמק).

לגבי המסלולים עצמם -; הרבה כבר נאמר וקשה להרחיב. באופן כללי, לא עשינו קילומטראז` ראוי לציון. רוב הזמן בילינו באיזור ולא התרחקנו, פשוט כדי שנוכל לפגוש את הבנות לארוחת צהריים בלמעלה של Col Rodella. אפשר בהחלט לבנות מסלולי גלישה של ימים שלמים. פרט ליום אחד בו הקפנו את הסלה רונדה הכתום והספקנו לחזור עד 14:30 (אחרי קצת התברברות בואל גרדנה), ברוב הימים פשוט גלשנו שני חצאי ימים: עם החבר`ה עד להפסקת הצהריים ועם הבנות אחריה.

אני אחזור על רבות מהמלצותיהם של קודמיי -; ה-Sella Ronda זה נחמד, אבל עמוס וצפוף, ושם גם ההסתברות הגבוהה ביותר לתורים באמצע הדרך (למשל, ברכבל Dantercepies ב-Val Gardena או בכיסאות שעולים ל-Sass Bece ב-Canazei). כן כדאי יותר לעשות הקפה של ה-Sella Ronda באחד הימים הראשונים כדי לזהות את האזורים הנחמדים יותר שרוצים לגלוש בהם בהמשך. ה-Sella Ronda פשוט וקל, ואם ארז הצליח להקיף אותו בכ-4 שעות, בלי לדעת לגלוש פארלל, זה בהחלט אומר הכל...

פרט ל-Sella Ronda מומלץ לעשות קטעים ממה שנקרא Skitour Panorama. מדובר במסלול שעולה מהעיירה Alba, חותך את ההרים לרוחבם ויורד בצד השני אחרי גלישה של כ-8 ק"מ בעמק ובין עצים עד לעיירה Pozza Di Fassa. משם אפשר לחזור ברכבלים ובגלישה, פחות או יותר באותה דרך. הנופים נהדרים, השלג איכותי מאוד, והבונוס הגדול -; רוב הזמן אתה לבד על המסלול. המסלולים רחבים ונעימים והמקום אידיאלי למתחילים לקראת סוף השבוע.

 ככלל, איכות השלג השנה לא מדהימה. אין הרבה שלג וגם מה שיש, זה לא ממש זה. עד אמצע היום הופכים רוב המסלולים (בעיקר העמוסים יותר של ה-Sella Ronda) לפסיפס של קרח ומוגולים. מחוץ למסלולים חוגגים העשבים והאדמה. פרחים לא ראינו מה שאומר שהחורף עדיין כאן, אבל בכל זאת... על Val Gardena נאמר כבר הרבה. אני אוסיף שכאן היה השלג הטוב ביותר. המסלולים שמעל Plan de Gralba מעולים למתחילים ולצידם נמצא גם סנופארק חביב עם כמה מקפצות ובורדר קרוס. האיזור של Ciampinoi מכיל מסלולים רציניים יותר והנוף הנשקף ממנו הוא אחד היפים ביותר שראיתי עד כה (ודווקא ביום הזה השארתי את המצלמה לאישתי...).

מסלול נוסף ששווה ציון: הירידה מ-Porta Vescovo (ב-Arabba) לכיוון קאנאזיי. נוף מדהים, שיפועים תלולים ורוח שמצליפה בפנים. מילה על סימון המסלולים: עושה רושם שב-Val di Fassa חסכו האיטלקים בצבע. כמעט כל המסלולים מסומנים אדום. אם מסלול זכה לסימון כחול , סימן שהוא מתאים יותר לקרוס קאנטרי, ואם זכה לסימון שחור -; אם אתם פחות מאלברטו טומבה, חבל לכם על הזמן... הסנובורדיסטים העדיפו באופן מובהק את המסלולים האדומים על כל השאר. מקומות שהם סבלו מהם במיוחד היו המסלולים אל וחזרה מואל גרדנה.

 מילה גם על בית הספר - מצד אחד קבוצת המתחילים בהדרכתו של ג`קומו, הפגינה התקדמות ניכרת כאשר כבר מאמצע החופשה (היום הרביעי) הצליחו הבנות לגלוש כמעט פארלל וממש במסלולים שעל ההר. מצד שני, אחת מקבוצות המתקדמים של הסנובורד, אליה נרשם אחד החבר`ה, הייתה עסוקה רוב הזמן בהתרשמות מביצועיו של המדריך, ולא בשיפור הטכניקה. בסופו של דבר, זה פשוט תלוי על איזה מדריך נפלתם.

לתחילת הכתבה

המלון

אנו השתכנו במלון Ramon אשר נמצא לפי החוברות צמוד למעלית הראשית. אז ככה -; צמוד זו קצת הגזמה. צריך ללכת כ-150-200 מ` עם הציוד (אלא אם השארתם אותו בחנות למעלה, כמו שכתבתי קודם). בכל זאת, אני חושב שזה המלון הקרוב ביותר לרכבל. בפנים חדרים נעימים עם מקלחון מבריק, חלוקי רחצה ונעלי בית וממש לא מה שהיית מצפה ממלון של 3 כוכבים. למטה, ספא עם סאונה יבשה, סאונה רטובה, מקלחות של זרמים, ג`קוזי וחדר התרגעות. קומפקטי ונעים. שעות הפעילות היומיות 15:30-18:30 , כך שאם מתכננים על הספא מומלץ לא לחזור עם הרכבל האחרון.

האוכל, בפורמט הידוע של רוב המלונות באיטליה -; מזנון של ריבות ולחמים לבוקר, עם יוגורט, דגנים וגם נקניק וגבינה צהובה. מי שרוצה יכול להזמין גם חביתה (ללא תוספת תשלום). בערב -; מזנון סלטים שחוזרים על עצמם עם ווריאציות שונות, ומנות ראשונות ועיקריות שמזמינים ערב קודם. המגוון לא גדול במיוחד (או בשרי או לא בשרי), אבל האוכל טעים ומזין מאוד והמנות גדולות. מעבר לזה יש במלון לובי קטן ובר עם גלידות (6 סוגים) שהם מכינים במקום. חדר הסקי קטן וצפוף, כיאה למלון של 30 חדרים, אבל מצוייד היטב בלוקרים עם מנעול קומבינציה אלקטרוני ומחממי נעליים. בסיכומו של דבר מלון טוב+ שבהחלט מספק את מה שצריך לחופשת סקי.

לתחילת הכתבה

אוכל, שתייה, אפרה-סקי ובילויים

כיוון שהמלון כיסה מבחינתנו את ארוחות הבוקר והערב נשאר רק למצוא מה לאכול בצהריים. בעיירה לא חסרים מקומות לאכול -; רובם פיצריות אשר מגישות בנוסף לפיצות ופסטות גם מאכלים מסורתיים יותר של צפון איטליה בכלל והעמק בפרט -; מרק גולאש, צלעות צבי עם פולנטה, ניוקי תרד וכו`. במסעדה כזו אכלנו ביום הראשון בשל קרבתה למדרונות המתחילים.

בכל שאר הימים נפגשנו כולם לארוחת צהריים ב-Rifugio Des Alpes אשר נמצא במרומי רכבל Col Rodella. בפנים מסעדת שירות עצמי עם פסטות, פיצות, לזניה ומרקים נהדרים במחירים סבירים ביותר. מי שרוצה להתפוצץ לגמרי יכול להזמין צ`יפס ונקניקיות. השארנו סדר גודל של 17-18 יורו לארוחה של שניים. הסיבה העיקרית שבחרנו דווקא פה -; נגישות. אחת הבנות ויתרה על רעיון הגלישה אחרי יומיים, וזו בעצם מסעדת ההרים היחידה שלא מצריכה גלישה אליה.

 מעבר לזה, נראה שאין גבול לאפשרויות האוכל בצהריים. בכל פינה יש מסעדת הרים, ובשעות הצהריים לא בעייה למצוא מקום פנוי כמעט בשום מקום. פשוט להכנס למקומות השמחים יותר, ולנסות. פעם אחת ביקשנו לגוון בארוחת ערב במסעדה. בהמלצת עומר מסקי-דיל הזמנו מקום במסעדת La Cantinetta, שנמצאת פחות או יותר מול המלון, ואכן לא התאכזבנו. ארוחה של סטייק, פיצה יין וקינוח (טירמיסו חלומי) עלתה כ-20 יורו לאדם.

אפרה סקי -; צמוד למסעדה ב-Rifugio Des Alpes נמצא אוהל צהוב עם באר קטן בפנים. מסביבות 16:00 מנגנים שם מוזיקה רועשת ובחלק מהימים הביאו גם רקדניות שירקדו על הבאר. מקום נחמד לשתות בומברדינו. מקומות אחרים לשתות -; המרפסת ב-Piz Seteur שבואל גארדנה, או המרפסת עם הנוף הנפלא שנמצאת בירידה מ- Col Rodella במסלול 12 כשמושכים כל הזמן שמאלה (לכיוון מעלית הכפתור). שם ישבנו עם בירה, בומברדינו ושוקו חם ופשוט התענגנו על הנוף (Rifugio Friedrich August). מקום מומלץ נוסף לשתות יין חם באמצע היום -; Rifugio Sass Bece בראש פיסגה בין קאנזיי ו-אראבה. נוף פשוט מדהים !

מבחינת פעילויות מיוחדות -; לא מצאנו, אבל גם לא כל כך חיפשנו. אמור להיות החלקרח מאחורי הרכבל של Col Rodella. ביום שלישי הזמין ג`קומו המדריך את הבנות לראות את מורי בית הספר לסקי מציגים את התפתחות הסקי והגלישה, גולשים עם דגלים ולפידים ומדגימים כל מיני דברים מגניבים כמו סקי וסנובורד כפולים (יעני, שני גולשים על אותו קרש), מגלשים שאפשר לטפס איתם בהר וכו`. האירוע נגמר בשתיית יין חם עם המורים והיה נורא נחמד. בעיקרון זה קורה כל יום שלישי בשעה 21:00 ליד מדרון המתחילים.

לגבי הבילויים - נקודה כואבת. בקמפיטלו כמעט ואין מה לעשות. בערב יום שני קפצנו ל-Ton Tin Pub. פאב בפורמט הידוע של מרתף של מלון. בשעה עשר היה ריק ושומם. המוזיקה נעה בין מחריד לאיום ונורא ולא נראה שזה השתפר גם אחרי שהלכנו. למחרת בערב לא קפצנו לשם אבל היתה מסיבה ברזילאית.

ביום רביעי הרימו פארטייה לסקנדינבים במועדון Lieber Augustin בקנאזיי. בשעות הלילה יש שתי דרכים להגיע לקנאזיי: או במונית שמזמינים דרך הקבלה של המלון (משהו כמו 4 יורו לראש), או בהליכה ברגל לאורך שביל מואר ורומנטי לצד הנחל (משהו כמו 25 דקות הליכה). הגענו למסיבה (במונית כמובן) כדי לגלות שסקנדינבים אין אבל גרמנים יש גם יש. היה צפוף ועליז: בירה טובה (Pilsner Krombacher) , מוזיקת יורו דאנס צוהלת ואווירה סבבה. ביום חמישי חזרנו שוב ל-Ton Tin Pub למסיבה של סקי-דיל. היה קצת יותר שמח מיום שני, עם גראפות על חשבון הבית שחילק לנו נציג סקי-דיל, עומר. נראה לי שבשנה הבאה נחפש חיי לילה עליזים יותר במקום כמו אוסטריה.

 אם חייבים לסכם את החופשה בכמה מילים, אז אין ספק שזו הייתה אחת החופשות הטובות ביותר שלי. הנוף המדהים, מגוון המסלולים, מזג האוויר שהאיר לכולנו פנים, האוכל הטוב, ספא נחמד והחבר`ה עשו חופשה מדהימה לכולנו, במחיר לא נורא בכלל. כשהתיישבנו באוטובוס בדרך לנמל התעופה בורונה, פנתה אליי מיה אשתי ושאלה: "אוקיי, אז לאן נוסעים בשנה הבאה?". וזה לדעתי אומר את הכל.

לתחילת הכתבה