הקדמה והגלגל
כהחלטה גורפת הוחלט אצלנו במערכת להימנע בכתבה זו ממה שקרוי Common knowledge , משמע "ידע בסיסי" באשר ללונדון. הנחת המוצא היא שזה ביקורכם השני לפחות בעיר, וחוסר הצורך בלשמוע שוב על הביג בן ורחוב דאונינג מספר 10. הדבר היחיד שאזכיר פה שנחשב לאטרקציית תיירים בסיסית הוא ה- London Eye (גלגל הענק הגדול בעולם), והסיבה שאני עושה זאת היא שהמתקן הזה אינו מופיע ברוב מדריכי הטיולים, כיוון שהוא חדש יחסית.
מדובר בגלגל ענק מפלצתי שמוצב לא רחוק מתחנת הטיוב (Tube - הכיני לרכבת התחתית) ב-.Westminster. התאים בו הם גדולים וסגורים, וטוב שכך, והוא צופה על חלקים נרחבים מהעיר. והוויכוח נסוב תמיד על השאלה אם כדאי לבוא ביום או בערב. ובכן, מתוך אמונה בסיסית בלרקוד על שתי חתונות, הייתי הולך על השקיעה, אבל למי שרוצה להימנע מתורים מומלץ לבוא בערב, או להזמין מקום מראש באתר האינטרנט הרשמי או בטלפון 4408705000600.
כבסיס לביקור בלונדון ניתן להשתמש במדריך Time Out. זוהי חוברת היוצאת כל שבוע (בדומה ל"עכבר העיר") ומכסה חלק ניכר מתרבות הפנאי והבידור של אותו השבוע, כולל קולנוע, תאטרון, מחול, מוזאונים, פאבים, מסעדות ומוקדי עניין אחרים. מלבד החוברת הנמכרת בכל פינת רחוב, יש גם מדריך מעמיק יותר הנמכר בחנויות הספרים תחת אותו השם. Time out יוצא בהרבה מהערים הגדולות בעולם (סתם כך, למען הידע כללי), ותוכלו להתחיל את תכנון הביקור כבר באתר האינטרנט www.timeout.com. מקור משובח להתעמקות בלונדון מזווית מעניינת ואף משעשעת, תוכלו למצוא בספרו של דני קרמן, "הולך אתך בלונדון".
לאלה שאכן מחפשים את מופעי התרבות, בהחלט כדאי לתכנן לפחות חלק מהדברים כבר מהארץ. האולם הסגור שנחשב לפופולרי ביותר כיום להופעות בעיר נקרא Brixton Academy, והאצטדיון הפתוח שבו מתקיימות רבות מההופעות הוא אצטדיון Wembley . לחובבי התאטרון, לונדון היא כמובן גן עדן בפני עצמו, ואפשר לדלג על מחזות הזמר מבלי להרגיש רע. הלהיט הגדול כרגע הוא קומדיה מטורפת שנקראת "The Play what I wrote", והיא שברה את שיאי ההזמנות מראש של ה- West End. אליה תצטרכו להזמין כרטיסים חודשים מספר קודם לכן, אבל המצב לא כזה נורא במרבית ההצגות האחרות.
לטעמי בביקור השני בלונדון כדאי להרגיש יותר מקומי, ולפיכך יותר באיזי. קחו את הזמן, עצרו לבירה מדי פעם, טיילו בפארקים ותרגישו את העיר.
בנושא הפארקים המלצות הבית נעות סביב: Holland Park (תחנה אחת מהשיטוט בשכונת - Notting Hill ובשוק פורטובלו) שהוא יחסית קטן אבל מופלא ; Hampstead heath (בקרבת שכונת המפסטד, עיינו ערך קרפים צרפתיים בהמשך) שהוא גדול ויש בו כמה בריכות, ופארק הצבאים (Deer Park) שנמצא בתוך Richmond Park.
שווקים, חיי לילה וברים
בענייני שווקים (זה לא נחשב ממש קניות, נכון?), הלהיט הגדול מקרב הקטנים הוא שוק סוף השבוע ב- Old Spitalfields Market, השוכן קרוב לתחנת הרכבת התחתית ליברפול. זהו שוק עבודות יד בעיקר, עם המון אווירה, בגדים משומשים, שטויות, אוכל סבבה ולא פחות חשוב, הוא מקורה ומצוין ליום גשום. אם כבר הטרחתם את עצמכם לאזור, במרחק שני בלוקים משם נמצאת שכונת Brick Lane ובעניין זה אין קל יותר מלהפנות אתכם למאמר מיוחד במוסף, המוקדש לשכונה.
בנושא חיי הלילה (לרוב זה לילה בריטי שנגמר ב-23:00, בואו לא נשכח) יש אין-סוף אפשרויות. בפאבים הבריטיים יפה לראות אנשים מכל קבוצות הגיל מעבירים בהם את הערב, לעומת ארצנו שבה יש חלוקה די ברורה היכן יושבים הצעירים, ואיפה המבוגרים. בפאבים האלה אין לי הרבה העדפות, ואני נוטה להיכנס אל המקום ההומה הראשון שאני פוגש בדרכי. כדאי לדעת שבלונדון משלמים ברגע שמקבלים את המשקה, וכאשר אתם בחברת מקומיים נהוג להזמין "סיבוב" לכולם ולא לחזור מהבר רק כשכוסכם בידכם. לקח לי זמן להתרגל לזה, אבל עם הזמן מגלים שזה מאוד חברותי, ובסופו של דבר המחיר מתקזז.
שניים-שלושה ברים שהייתי מזמין אתכם אליהם בשכונת קמדן - Camden שבה מתגורר עבדכם הם "ויניל בר" (Vinyl Bar) שהוא אחלה מקום עם מה שקרוי vibe, ובהמשך הרחוב הראשי לכיוון תחנת Chalk Farm שוכנים Barfly, Bartok ושכניהם. למי שאוהב וודקה, לדוגמה, יש מקום שנקרא Revolution שבו ניתן למצוא 30 טעמים שונים, השוכן ב- 2 St Anne`s court.
מועדוני הלילה פתוחים לרוב בסופי שבוע, כשהמוכרים ביותר הם כמובן Ministry of Sound (40 ליש"ט בכניסה למסיבת הסילבסטר), ו- Fabric. פחות מוכרים אך מומלצים לא פחות הם Cargo, ו- Velvet Room. למעט הגדולים, המחירים למסיבות פה בדרך כלל יותר זולים מהארץ, ואינם נופלים ברמתם. אזור מועדונים קלסי נמצא ב- Brixton, שנחשבת לשכונה לא מוצלחת במיוחד, אבל חביבה מאוד על הבליינים.
כחובב קולנוע מושבע, אני אדלג לרגע על הרשת Odeon, שהיא הגדולה והמסחרית בעיר (מבלי לזלזל לרגע מכבודה) ואפנה טיפה החוצה מהמיין סטרים. NFT הוא המקבילה המקומית לסינמטק, ומביא סרטים מעניינים מכל העולם. יהיו הרבה סרטים שתוכלו לראות פה שלא בטוח שיגיעו לארץ, אף על פי שייתכנו גם מקרים הפוכים. סרטים באותו סגנון ניתן למצוא גם ב- ICA. חוויה מסוג שונה תוכלו לחוות ב- Prince Charles שברוב השבוע מקרין סרטים "באיחור" של כמה חודשים ובמחיר מוזל, אבל בסופי שבוע מקרינים הקרנות חוזרות ונשנות לקהל קבוע את "צלילי המוסיקה" ו"מופע האימים של רוקי". הצופים לבושים בתחפושות הרלוונטיות, שרים את כל השירים ונותנים שואו משל עצמם. חוויה מגניבה.
לקינוח ניגע קצת בנושא הקולינרי. אגדות הפיש `נ` צ`יפס רלוונטיות ללונדון בערך כמו כובע הטמבל לישראלי. הם עוד לא פסו לגמרי מהעולם אבל הם ממש לא בתפריט הראשי. כמו בכל בירה בעולם שמכבדת את עצמה, יש פה הכול (אבל לא ממש בזול). דוכן הקרפים בהמפסטד, שנחשב לאושייה לונדונית ידועה המושכת תושבים מכל העיר, הוא אחד ממקומות האוכל החביבים עליי. יוצאים מתחנת הרכבת התחתית, פונים שמאלה ואחרי 100 מ` אפשר לראות את התור, שבו יעלו לכם מיצי הקיבה בעקבות הריחות המפתים, השוקולד, הבננות והחמאה הנשפכת כמים. יש פה גם קרפים מלוחים עם נקניקים משובחים, רטבים וגבינות שמהווים בקלות ארוחת ערב (אם לא עוסקים בשיקולי כשרות וכולסטרול).
קלסיקה בריטית לשם שינוי, הן סוג של לחמניות מתוקות הנקראות scones הניתנות למילוי בכל טוב הארץ, ובעיקר בסוגי שמנת וריבות. ניתן למצוא אותן במקומות שונים, אך המפורסם שבהם הוא בית התה הקרוי Made of Honor השוכן ב- Q road (באזור הקיו גארדנס הידועים). לשם כדאי להזמין מקומות מראש.
ולסיום אעשה שירות קטן לכם, הישראלים המכורים, שאינם יכולים להסתדר בלי כוס קפה נורמלי לפחות פעם אחת ביום. אם תשאלו את הבריטים, הם לא יבינו מה אתם רוצים מהם, אבל בית קפה בלגי קטן ומקסים נמצא ב- Goodge St., ובו אפשר לרדת לקומה התחתונה שהיא קטנה, שקטה ומוקפת ספרים ותאורה עדינה. בקיצור, קפה כמו שקפה צריך להיות. כדי להגיע אליו יורדים בתחנה הנושאת את אותו השם, יוצאים ימינה ל- Tottenham Court Road ופונים שוב ימינה לרחוב Goodge. אחרי 100 מ` מצד שמאל תראו בית קפה הצבוע כתום מבחוץ. הוא בינתיים הכי חביב שמצאתי בעיר, ואם מצאתם משהו יותר טוב אתם מוזמנים לעדכן אותי.
