רומניה: טיול בעקבות דרקולה

"אל מה שניתן לכנות "השביל של דרקולה" ביקשתי לחזור בעזרת אנדרה, חברי הטוב מתקופת הלימודים, המשמש כיום כמדריך טיולים בחברה מקומית ידועה בבוקרשט." - פיטר חווה את טרנסילבניה מקרוב ויוצר טיול בעקבות מוטיבים של הערפד המפורסם
פיטר סיקטרו
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: רומניה: טיול בעקבות דרקולה
Shutterstock/Mossaab Shuraih

בעקבות דרקולה בטרנסילבניה

בהיותי ילד, כמעט לפני 20 שנה, עזבתי את רומניה וברחתי משלטון הקומוניזם. עכשיו חזרתי כתייר בעל משימה: מעקב אחר צעדיו המשוערים של דרקולה, דמות מיתולוגית הנקשרת לרומניה באופן אסוציאטיבי אצל אנשים רבים.

 את הבדיה של הרוזן דרקולה יצר הסופר האנגלו-אירי בראם סטוקר במאה ה-19. דרקולה הוא ערפד עם תשוקה לדם שאינה יודעת שובע. את התשוקה הזאת הוא חולק עם הרוזן ולאד דרקולה, דמות אמיתית שחיה ופעלה במאה ה-15. הרוזן ולאד נולד בשנת 1443 והיה שליטה הקשוח וצמא הדם של ואלכיה (Wallachia), נסיכות תוססת ששכנה באזור דרום רומניה. הוא היה שליט נוקם ואכזר והעונש על עבירות שקר, גניבה, ניאוף וקשירת קשר, היה שיפוד בכיכר המלכותית, ומכאן שמו הפופולרי- "ולאד המשפד".

 סיפורים כגון אלה, בצירוף שמו השני של המשפד (הגזור מהמילה Dracul, שפירושה שטן) הציתו את דמיונו של הסופר האנגלי. אף שכנראה ידע מעט על אודות דרקולה האמיתי, תאר המחבר מקומות אמיתיים בטרנסילבניה, צפונית ל- Wallachia, כדי להוסיף צבע ואותנטיות ליצירתו הספרותית. אל המקומות האלה, אל מה שניתן לכנות "השביל של דרקולה", ביקשתי לחזור בעזרת אנדרה, חברי הטוב מתקופת הלימודים, המשמש כיום כמדריך טיולים בחברה מקומית ידועה בבוקרשט, בירת רומניה.

 התחנה הראשונה שלנו במסע בעקבות דרקולה היתה מנזר Snagov, קבוצת מבנים ביזנטיים מן המאה ה-14 השוכנים צפונית לבוקרשט, נבנו מחדש ובוצרו על ידי דרקולה האמיתי. במקום היפה והאידילי הזה, המוקף בפרחים ועצי פרי, מתגוררים כיום רק ראש המנזר ונזירה זקנה. עם חלוף השנים, השחיר עשן של נרות שעווה את החלק הפנימי של הקירות, ושריפות ונזקי מלחמה הקטינו את כל הקומפלקס הזה למימדים קטנטנים. תמונה של דרקולה (עיני פלדה, שפם שחור) מקשטת את הקבר שבו הוא כנראה קבור, מול מזבח הכנסיה, אף שאיש אינו יודע זאת בוודאות. אומרים שהטורקים ערפו את ראשו בקרבת מקום והנזירים הצילו את גופתו וקברו אותו כאן.

ביציאה מהמנזר אנחנו עוצרים בתחנת דלק ואנדריי שותה את הקפה החזק והראשון מבין כוסות קפה רבות שישתה אחר כך. אולי מאחר שתחנות הדלק האלה חדשות, הן נקיות ללא רבב.

 התחנה השניה במסענו היתה נקודה המהווה המלצה לשילוב בכל טיול לרומניה- מנזר Sinaia, השוכן בהרי Bucegi. המנזר האורתודוכסי מן המאה ה-17 יצר את סגנון ה- Brancovenesque הרומני, סגנון מאלף המשלב מוטיבים פרחוניים עם קישוטים אורנמנטליים מגולפים באבנים ומזמינים התבוננות.

בסמוך למקום נמצאת האחוזה המלכותית Peles, אחוזה מקסימה שנבנתה על ידי הנסיך הרומני הנוכרי הראשון בשנת 1914, והיא משלבת בליל של השפעות שונות והפרזות ארכיטקטוניות. אחוזה זו הזכירה לי את טירה אחרת שבנה "אציל" בן זמננו- טירתו של הרסט בקליפורניה.

 בארוחת הצהריים העביר לי אנדריי קורס מזורז בהיסטוריה של רומניה. הרומאים עזבו בשנת 271 אחרי הספירה, ושבטים נודדים רבים פלשו לרומניה. השבטים המדיארים (הונגרים), שהתיישבו מערבית להרי הקרפטים (Carpathian), הקימו את הממלכה ההונגרית והתמזגו עם אזור טרנסילבניה (Transylvania).

לאחר מכן, בערך בשנת 1143, הזמין המלך ההונגרי את השבטים הגרמאנים ליישב את המקום ולהגן על חלק מאזורי טרנסילבניה. המתיישבים הגיעו מאזורים שונים, בכללם סקסוניה, וזו הסיבה שהגרמאנים שחיו בטרנסילבניה נודעו אחר כך בשם סקסונים. רק בשנת 1918, עם תום מלחמת העולם הראשונה, יכלו תושבי רומניה לדרוש בעלות על השטח הזה.

'דם ערפדים' בסיגישוארה

מהר מאוד בהמשך מסענו הגענו למרגלות הרי הקרפטים, לבראשוב (Brasov), העיר השניה בגודלה ברומניה. העיר נבנתה על ידי סוחרים גרמנים, שהיו מאורגנים בגילדות חזקות והתעשרו מהקשר המסחרי בין החלק התחתון של הדנובה לבין האזורים המיושבים בהרי הקרפטים- ולעיתים קרובות הרגיזו את השליטים הוולאכיים בכך שהתעסקו במסחר לא הוגן ותמכו או עזרו ליריבים הטוענים לכתר.

 דרומית-מערבית לבראשוב שוכן הכפר בראן (Bran). אנחנו מגיעים ל- Villa Bran השוכנת במרומי הגבעות, וצופים באורחי הווילה כשהם רוקדים לצליליו של שיר עם מסביב למדורה. מוזר, אבל אני זוכר את מילות השיר. ילדה צעירה עם העיניים הכי ירוקות בעולם דופקת על דלת חדרי בבוקר המחרת ושואלת מה ארצה לאכול לארוחת בוקר. אינני יכול לעמוד בפני ריבת דובדבנים חמוצים תוצרת בית המרוחה על לחם טרי, או בפני מגוון הגבינות והחביתות. האוויר צח ונקי.

 מאוחר יותר באותו בוקר אנחנו מגיעים לטירת בראן- מצודה מרשימה המיוחסת על ידי רוב בני האדם לוולאד דרקולה, אף שכנראה הוא רק פשט עליה במהלך מתקפה על סוחרי בראשוב הסמוכה. הטירה נבנתה על צוק צר וסלעי כמבצר צבאי, כדי להגן על המעבר בין ההרים. אפילו הקישוטים שנוספו במאה ה-20, כשהטירה הפכה לטירת מגורים מלכותית, לא מצליחים להסתיר את הנופך הצבאי שלה, במיוחד מבוך המסדרונות השמור היטב, חרכי הירי ומגדלי התצפית. ילדים אוהבים את המעבר הסודי, שבהשפעתו בנה כנראה דרקולה את המעבר הסודי שלו בטירה ליד Arges.

המשך דרכנו הובילה אותנו לסיגישוארה (Sighisoara), המבצר השמור ביותר מבין המבצרים הסקסוניים בטרנסילבניה, והתרשמנו ממראה העיר העתיקה הצמודה- בתים שובי לב בצבעי חום בהיר, רחובות צרים עם צריחי כנסיות חרוטיים ומגדלי ביצורים בכל פינה. למרגלות מגדל השעון ומוזיאון ההיסטוריה, סמוך לכניסה הראשית, נמצא בית סוהר עם תא עינויים שאינו מבייש את דרקולה. התא מאובזר במכונות לריסוק אצבעות, שלשלאות וסולם עינויים. מול הבית הוונציאני מן המאה ה-10, עם החלונות הגותיים, שוכנת האטרקציה הגדולה ביותר של העיירה- הבית שבו נולד דרקולה.

 במבנה יש בית בירה, "בר ימיביניימי" המגיש את המשקה "דם הערפד", ומסבאה עם פרסקאות מרהיבים מהמאה ה-15 של אבות-אבותיו של דרקולה. פגשתי את הבעלים, איש עסקים מטופח הבונה מלון בקרבת מקום. לפי כמות האנשים שהגיעו לאכול כאן צהריים, דרקולה מהווה כיום סיבה לרווחים רציניים...

סיגישוארה היתה אחד מהאתרים שהוצעו לבניית פארק דרקולה, פארק שעשועים ענק בסגנון דיסנילנד בעלות של 40 מיליון דולר. הממשלה תכננה אותו ועמדה להקימו אבל ארגוני שימור איכות הסביבה התנגדו והפרויקט הוקפא. Targoviste הוא אתר שמתאים לפרויקט הזה הרבה יותר- מקום מושבם של מלכי ולאכיה במשך שלוש מאות שנה ומקום חייו ופועלו של דרקולה.

 ב- Bisrrita (המקום המוזכר בכתבי סופר אנגלי בשם Bistritz) אנחנו סועדים במסעדת Golden Krone. אנחנו לא אוכלים את המאכל של הרוזן "אומצת השודד", כי אם מעורב של בשרים בגריל ושותים יין מורפטלר מתוק. משם אנחנו עולים גבוה גבוה אל מעבר ההרים Brogo, בדרך הצרה והתלולה, בחושך מוחלט. אנדריי אומר לי כי מאחר שהאזורים האלה כל כך מבודדים, בנו תושבי המקום בתי קברות בחצרות הפרטיות שלהם.

 בחצות הליל, לא הרבה אחרי שנכנסתי לחדרי במלון Dracula Castle, מתחיל האור לרצד ואחר כך כבה. קול נביחת הכלבים מלמטה לא מקל על הרגשת הפחד שלי. אני נשאר מבוהל עד שהאור חוזר- ואז מבחין בפתק מהנהלת המלון ובו בקשה לכבות את האורות על מנת לחסוך באנרגיה. המלון שוכן בסמוך למקום שבו דמיין הסופר האנגלי את הטירה ברומן "דרקולה", בקצה המעבר המחבר בין טרנסילבניה ומולדובה.

אף שהמלון נבנה בשנת 1983, הוא מתאים לתיאורי הסיפורים ואותנטי לחלוטין. אומרים שהעמק וההרים הסובבים שורצים בזאבים, דובים וחזירי בר. עם עזיבתנו בבוקר המחרת מחתימים את הדרכון שלי בחותם של דרקולה. אני חומד את אחד הפריטים של המלון: המגבות הסגולות של מלון דרקולה. הן לא למכירה ונדמה שכבר היו אנשים שחמדו אותן לפני, עובדה המסבירה מדוע עובדות המלון הדרקוליות שומרות עליהן מכל משמר.

קלוז' וסיביו

אנחנו נכנסים לקלוז' (Cluj), או Klausenburg, הכינוי שגם הגרמנים נותנים לעיר הבירה לשעבר של טרנסילבניה. הלאומניות של אזרחי רומניה מאוד גלויה לעין, ומגולמת כולה בכנסיה האורתודוכסית המונומנטלית מן המאה ה-20, הממוקמת לצד יוניון סקוור (Union Square). ברגע שטרנסילבניה חזרה לקהילת המאמינים הנוצרית הביעו אזרחי רומניה את שמחתם על ידי הקמת מבנים גבוהים, אשר ידגישו את אופיים הלאומי.

היום יום שבת, יום של הטבלות ושל חתונות בכנסיה. בחצר המוזיאון לאמנות עושים כמה דוגמנים חזרות לפסטיבל הרייב הקרוב, לקצב מוזיקת טכנו. בחנות הספרים אני מניח את ידי על הספר "סיפורי עם היסטוריים". הפרק על דרקולה מתאר אותו כשליט "קשוח אך רודף צדק. הוא שנא גנבים ואהב את בעלי המזג הטוב, הישרים והחרוצים".

 הגענו לסיביו (Sibiu) לארוחת ערב. מסעדת Crama Sibiulu היא מסעדה הממוקמת במרתף ומגישה ממטעמי האזור, מזון בריא ובשרי. אחרי ארוחה גדולה של מנות ראשונות שכללו "קותלי חזיר של איכרים", ירך-חזיר וגבינה, קיבלנו את המנה העיקרית- עוף בגריל עסיסי וקרפים ממולאים בריבת שושנים, עם חשבון של 12$ לשני אנשים. חזרתי אל שני חדרי הסטודיו שלי במלון The Roman Emperor, המלון המועדף על יוהנס בראהמס ופרנץ ליסט.

 בבוקר של יום המחרת אנחנו יוצאים מטרנסילבניה, עוצרים בגדה השמאלית של נהר Olt במנזר Cizia. סבו של דרקולה הקבור במנזר הוא הפטרון הקדוש של הכנסיה הביזנטית היפה הבנויה מאבן ולבנים, ובעלת עמודים מחורצים מזויפים בסגנון עתיק. מנהיג מפלגת האיכרים הלאומית נמצא כאן כדי לקחת חלק בתפילה והוא נועץ עם הכומר, סימן לכך שהדת משגשגת.

בהמשך של נהר Arges לכיוון צפון מטפסות 1,500 מדרגות לתוך ההרים. אנחנו עושים את דרכנו במדרגות אל חורבות המבצר Poienari, מבצר שרוב ההיסטוריונים מייחסים לטירתו האמיתית של דרקולה. מלחמות, רעידות אדמה והזנחה גבו מחיר כבד ממה שהיה פעם מבנה מלכותי נשגב. דרקולה בנה את הטירה הזאת על אתר חורבות אחר, והיא נבנתה על ידי עובדי כפיה של בעלי האחוזות בני המעמד הגבוה של Targoviste.

תחת איומם של העות'מנים ברח משם הרוזן ולד בשנת 1462 דרך המדרגות הסודיות, המובילות אל גדת נהר Arges. הרוזן האמיץ ברח על סוסו, ואולם אשתו העדיפה מוות על שבי והשליכה את עצמה אל הנהר. האיכרים מאמינים כי רוחו של דרקולה עדיין פוקדת את המקום.

 הגענו ל- Targoviste, מקום שבו נשארו כמה מהמבנים שהוקמו בתקופת דרקולה, ולא רק מגדל השמירה Chindia, שממנו היה דרקולה צופה בשיפוד הפושעים, שהתרחש מול קהל גדול בחצר המלכות שמתחת למגדל. חצר המלכות המבוצרת הינה עדות לזמנים לא יציבים של שלושים ושלושה שליטים, ששלטו במקום עד היום.

חזרנו לבוקרשט, עיר שגם היא שימשה מקום בסיס לדרקולה. שם הבנתי שאני מכור לאחת המנות הפופולריות ברומניה, מיטיטי (קבבונים). מיטיטי הוא מאכל מדהים של בשר חזיר עסיסי ובשר בקר טחון. אנדריי לוקח אותי ל- At The Hunchback, מקום שנודע בהכנת המנה הזאת. למחרת בבוקר מתגלה יום קיצי וחם בבוקרשט. במרחק, נמתח הגשר בין Piata Victoriei ובין Revolution Square (כיכר ההפיכה), מקום שבו עמדו ודרשו ההמונים את הפלתו של העריץ ניקולאי צ'אושסקו בשנת 1989.

 שינוי בא לרומניה, וספיחיו היותר קשים של הקפיטליזם - הימורים, שחיתות, זנות - באו ביחד איתו. אבל האוכל מצוי בשפע והעיתונות חופשית. ראיתי נעורים והתלהבות במקום שחשבתי למצוא בו עוני ומחסור. הרומנים תמיד התהדרו בהומור עצמי, שעזר להם לשרוד את התקופות הקשות. ידיד ותיק של המשפחה אוהב לומר: "הרומנים אוהבים לחגוג ולהנות מהחיים אף שחשבון הבנק מצטמק". אולי זו הסיבה שהרומאים נהגו לכנות את המקום בשם Felix Dacia, דאקיה השמחה.

בכל ביקורי לוותה אותי ההרגשה שאזרחי רומניה משתוקקים לצעוד קדימה, להוכיח שלארץ הזו יש ערך ולהצטרף לאיחוד האירופי. "זה מגיע לנו, בעיקר אחרי מה שעברנו לאחר מלחמת העולם השניה, כשרומניה הועברה לידי הסובייטים", אומר אנדריי.

 העיתונים עמוסים בידיעות חמות על כך שהתכניות לבנות את פארק דרקולה הוקפאו, וממתינות לאישור מחודש. איך שהדברים משתנים. בזמנים שבהם תושבי רומניה היו מאוד ספקניים בנוגע למשיכה של המערב אל הרוזן הערפד, הם היו צוחקים מרעיון של פארק עם נושא כזה. אבל עתה, עם השתנות הזמנים, נראה שהמקומיים לומדים את הכללים של השיווק המערבי, ופארק דרקולה יכול להיות הצעד הראשון אל המערביות, אם לא תרגיל בדיוק היסטורי…

  • סיפור המסע פורסם לראשונה באתר “למטייל” ביוני 2008

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על רומניה