פרולוג 1
"דב שגב למאיץ מספר 2" נשמע הקול ברמקול החבוי אי שם בנבכי התקרה. אף אחד לא זז. לאט לאט חדר להכרתי שקוראים לי. קמתי ממקומי כמי שכפאו שד ושרכתי דרכי למאיץ מספר 2. ההרגשה היתה כמו לפני הצניחה הראשונה, הליכה אל הבלתי נודע. פחד? אולי כן. נדמה שעיני כל הנוכחים בחדר ההמתנה היו נעוצות בגבי. משך החודש הבא, הבנתי שאף אחד לא מסתכל לשום כיוון ובוודאי לא לגב שלי, כולם יושבים מכונסים בעצמם, וממתינים שיקראו להם ברמקול, מי למאיץ מספר 2 ומי למאיץ מספר 1 או מספר 3.
בחדר של מאיץ מספר 2 השכיבו אותי על מיטה, כיוונו מה שכיוונו, ואמרו לי לא לזוז. כאילו שיש לאן לזוז. כאילו ואפשר בכלל לזוז. הכל נראה מפחיד. ידעתי שבעצם לא ארגיש שום דבר (כך העידו על עצמם `ותיקים`) אך בכל זאת, עומדים `להפציץ` אותי בכל מיני חלקיקים זעירים, שאולי יהרגו את כל אותם התאים הממאירים שנשארו בגבי לאחר הסרת הגידול. מה שבטוח, שגם תאים בריאים, יפלו קרבן. דלת הפלדה הכבדה נסגרה (מן הסתם זו סתם דלת עופרת), נשמע זמזום של מספר שניות, נורה אדומה הבהבה, ו.... זה הכל. מחר באותה השעה, אמרה לי האחות. אולי היא לא אחות בכלל אלא טכנאית.
וכך חזר התהליך מדי יום ביומו משך כחודש ימים. ישיבה בחדר המתנה עם עוד `נידונים` כמוני, כשרק תקתוק המקלדת של הפקידה נשמע. אף אחד לא מדבר, כל אחד מכונס בעצמו. לא מדברים, רק מסתכלים. אחד על השני. הנערה הצעירה, ראשה עטוף במטפחת, היושבת מולי, ודאי היה לה שיער גולש אסוף ב`קוקו`, ואולי היו אלו שתי צמות. לידה אשה מבוגרת (אמא שלה?) המחזיקה כל הזמן בידה. הילד על כיסא הגלגלים שזה עתה נכנס, קרח כזקן, והוא בסך הכל לא יותר מבן 10. לכל אחד מהנוכחים, בודאי סיפור ארוך משלו. הרמקול בשלו: "דב שגב למאיץ מספר 2". כך כל יום, כל יום.
הטיפול עצמו לוקח 10 שניות בסך הכל. מה זה 10 שניות? בפחות מזה, ניתן לרוץ 100 מטר (לא אני, אבל יש כאלו שיכולים). אבל, 10 שניות הן המון המון זמן, כשמחשבות רבות עוברות בסך זו לאחר זו. בימים הראשונים היו אלו מחשבות דכאוניות מכל סוג שהוא. מה יקרה אם הרופא "השאיר" בטעות כמה תאים סרטניים? מה יקרה אם כבר התפתחו גרורות? איך מרגישים שהסרטן מתפשט בגוף?... לאט לאט התחלתי להבין שמחשבות אלו לא יעזרו לי להחלים. יש לי עוד הרבה מה לעשות בעולם הזה, ואף על פי שהתקרבתי במקצת לפתחו של הממונה על `שערי השמיים`, אני נחוש בדעתי להשאר כאן, בעולם הזה. עם משפחתי. עם ידידיי. עם אלו שלא כל כך ידידיי, בקיצור: להשאר.
כשאצא מזה, אחזור אל אופניי אותם הזנחתי בעל כרחי לפני כשנתיים. כן, שמעתי על לנס ארמסטרונג. יותר מזה. קראתי את ספרו, ואני עוקב בהשתאות שנה אחר שנה אחר השגיו. אבל ב`מלחמה` הזו אין שותפים. יש רק אויב אחד אותו צריך לנצח, ולבד, וזאת מבלי לגרוע מעזרתם, שלא תסולא בפז, של הרופאים, האחיות, הטכנאים, הפקידות, העוטפים אותך בים של אהבה. (אהבה, ולא רחמנות), ואל נשכח את המשפחה, החברים. יצאתי מזה, וחזרתי אל אופניי. (עם הסבה מאופני כביש לאופני הרים). ועכשיו, כשזמזום מאיץ מספר 2 חדל מלרדוף אותי, החלטתי שאני בשל לטיול עליו חשבתי טרם פגישתי המאולצת עם מאיץ מספר 2.
פרולוג 2: הכנות, הכנות, הכנות
זהו זה. מוחלט. אתמול קניתי 2 כרטיסים לי ולמאיר אורבך, חברי לרכיבה השבועית המצטרף אלי. בעוד כחודשיים אנחנו ממריאים על אופנינו ישר לפאריס.ומפאריס?
צברתי `שעות אינטרנט` רבות. חיפשתי בכל האתרים בשפות עברית, צרפתית ואנגלית הקשורות בטיולי אופניים. הגעתי גם לאתרים בשפה ההולנדית והגרמנית. (לפעמים, התמונות מספרות יותר מאשר מילים). מה לעשות, ובעברית אין הרבה תיאורי מסעות אופניים, למרות שכמה מהמעט שיש מעולים. מהו תיאור מעולה? תיאור המשלב תיאור הכנה, תיאור המסלול, וכמובן יומן מסע החורג קצת מהתאור היבש `כמה ק`מ רכבתי היום`, `מה היתה המהירות הממוצעת` וכיו`ב. מצאתי אתרים המספקים את כל מה שזקוקים לו להכנת טיול כזה. מסלול, מקומות לינה (בצרוף מספר טלפון וכתובת e-mail). מזג האויר, דרכי הגעה. טיפים שונים ועוד ועוד ועוד. השאלות שעמדו בפני היו: טיול קשה? טיול קל? קאמפינג? בתי מלון? מה ואיך לוקחים לדרך? תוכנית קשיחה? תוכנית גמישה? מתי בכלל יוצאים? ושאלת השאלות כמובן, לאן?
איך עבדתי?
תוך כדי קריאת יומני מסע, רשמתי במחברת את כל הנקודות שצצו, את פריטי הציוד שנראה שיש לקחת, וכן למה צריך לדאוג (דרכון, כסף, פלאפון, ועוד). את כל החומר הזה חילקתי ל-3 טבלאות שהוקלדו למחשב.
- רשימת ציוד.
- מסלול.
- מה ומתי עלי להכין. (למשל, לדאוג לקרטון לאריזת האופניים, לדאוג לכסף).
עם הזמן עברתי שוב ושוב על כל אחת מהטבלאות שלי. הוספתי פריטים, גרעתי פריטים, ושוב הוספתי ושוב גרעתי. רשימה ג` הלכה והצטמצמה בעוד רשימה א` הלכה והתייצבה. בסופו של דבר אימצתי מסלול הנקרא LF1. זהוא מסלול שאמור להיות מסומן החל מעיר הנמל הצרפתית Boulogne sur Mer דרך החוף הבלגי, ועד לצפון הולנד, צמוד פחות או יותר לשפת האוקינוס, ורובו ככולו על שבילים המיועדים לרוכבי אופניים, או על דרכים מקומיות עם מעט מאוד תנועה. על פי התיאורים, זהו מסלול `שטוח` לחלוטין. תיאור המסלול עם מפה מפורטת בקנ`מ של 1:150,000 עם עוד פרטים חשובים מופיעים בספרון בהוצאת משרד התיירות ההולנדי. LF1 Noordzeeland. הספרון תורגם לאנגלית ושמו Cycling between Den Helder and Boulogn-sur-mer, וניתן לרכוש אותו באמצעות האינטרנט. התוכנית שלנו היא לרכב לא יותר מאשר 50-80 ק"מ ליום, כך שחוץ מרכיבה יהיה לנו זמן לעצור ולתייר. המוטו שלנו הוא: להנות.
מישראל לצרפת
23.08.2004: זהו. הכל מוכן (נו, טוב, כמעט...) מחר עם שחר ממריאים. האופניים שוכבות מפורקות בקרטון (19 ק"ג עם הקרטון), והציוד בשני תרמילי אופניים. (10.5 ק"ג ביחד). חוץ מזה, תיק כידון קטן לציוד `יקר` כמו מצלמה, ארנק, כרטיס הטיסה חזרה ועוד, מיועד למקרים בהם נעזוב את האופניים. (קשורות, כמובן). מזג האויר לשלושת הימים הקרובים, ככה ככה, מעונן חלקית עד מעונן עם גשמים מקומיים. פעם, לפני פרוץ האינטנרנט, נסענו לחו`ל, ופגשנו מזג אויר כזה או אחר. (פעם, גם לא ידענו מה יוולד, בן או בת, עד ללידה ממש, והיום, העובר בקושי בן חודש, כבר יודעים מה מינו, ואפשר להתחיל במלאכה של חיפוש שם). היום, ניתן לדעת 3-4 ימים מראש מה יהיה מזג האויר: טמפרטורה, אחוז לחות, כיוון ומהירות הרוח. זהו האתר המועדף עלי לנושא זה (וכן למפות).
24.08.2004: נמל תעופה בן גוריון. 3 לפנות בוקר. נראה שכל הארץ טסה לחו`ל. דוחק, דחיפות, צעקות, אבל גם זה מאחרינו, ולבסוף, אנחנו במטוס הישר לפריס. האופניים הארוזות שקלו 20 ק"ג והתרמילים עוד 11 ק"ג, אבל לא עשו כל בעיות. האופניים והתרמילים הגיעו בלי כל בעיות ואנחנו מחפשים איך להגיע לתחנת הרכבת, ממנה עלינו להמשיך. מצאנו, ואנחנו ברכבת. 20 דקות מאוחר יותר והגענו למטרה מס` 1: תחנת הרכבת `גאר דו נור`. לתחנה מספר מפלסים, ואנחנו מחפשים את דרכנו בין המפלסים השונים. צריך לזכור שאנחנו עם אופניים ארוזות ותרמילים, ומה לעשות, לא בדיוק מצאנו עגלה.
המתנה של כשעה לרכבת, מעמיסים את האופניים והציוד. הקרון ממוזג ונעים, המושבים מרופדים ונעימים, אבל מה? חוץ מאיתנו אף אחד לא עולה לקרון. הסיבה, קרונות ממוזגים עם מושבים מרופדים, יש רק במחלקה הראשונה. בצער רב עזבנו את הקרון הממוזג ועברנו לקרון רגיל. את הקרטונים הנחנו בכניסה לקרון, ולמרות שהפריעו קצת למעבר, אף אחד (כולל המבקרים) לא העיר לנו. שעתיים וחצי (בערך) ואנחנו על הרציף ב Boulogne Sur mer, עם 2 קרטונים גדולים ותרמילים כתומים. אנחנו קצת במתח, מה נמצא בתוך הקרטונים, או ליתר דיוק באיזה מצב נמצא את מה שארזנו. את ההמלצה להוציא אויר מהגלגלים לפני אריזת האופניים שכחנו לבצע, והשאלה המרכזית היתה מה קרה לצמיגים. התשובה, לא קרה כלום. חצי שעה של עבודה, ושני זוגות אופניים מאובזרות על ציודם מוכנות לצאת לדרכם. עוד בעיה קטנה אחת, אנחנו ברציף מספר 2 ועל מנת לצאת מהתחנה יש לרדת מדרגות למנהרה, ואחר כך לעלות מדרגות. על מעלית או מדרגות נעות עוד לא שמעו כאן.
בעזרת נהג מונית התאפסנו על הכיוון לבית המלון, ו..... התחלנו את הטיול עם עליה תלולה המזכירה את העליה לבית-אורן. המזל שזו שלנו, היתה קצרה יותר, רק כמה מאות מטרים. אנחנו בבית המלון (שהוזמן מראש). מקלחת, ולסיור בעיר העתיקה. גם לצרפתים יש `עיר עתיקה` עם חומה סביב לה. ארוחה טובה, וזהו. אנחנו מוכנים.
למי שמתעניין במרחקים וקילומטרים, הנה הסיכום היומי:
45 ק`מ עד נתב`ג.
3,800 ק`מ עד פאריס.
400 ק`מ עד Boulogne
2.4 ק`מ עד בית המלון.
25.08.2004: גשם ורוח. יש אומרים שזו לא בעיה לרכב בגשם. יש לי הפתעה. זה לא כל כך נעים. כשהגשם מתחזק, מחפשים מסתור. משך היום הסתתרנו מהגשם 3 פעמים, כל פעם ל-10-15 דקות. האנשים בדרך כלל נחמדים ומוכנים לעזור (אני דובר צרפתית). העזרה היחידה שביקשנו מעת לעת הייתה בניווט. היות והמסלול שלנו מסומן עם שלטים לכל אורך הדרך, הניווט היה אמור להיות פשוט. הבעיה היתה שהאזור משמש לעוד מסלולי רכיבה מסומנים בשלטים ולקח לנו זמן להבין שאנחנו רוכבים לפי שילוט של מסלול אחר. ההבנה הזו, ארכה כ-30 ק`מ מיותרים.
אוכל, קונים בסופרמרקט בגט, גבינה (רצוי מהמסריח המסריח הזה) עגבניה ותפוח, והרי ארוחת מלכים.הנוף, בחלק זה של המסלול, גבעות, חוות, כפרים, שדות מרעה רחבים עם פרות וסוסים. מטעים בכלל לא ראינו, ושלפים, מעט מאוד. פה ושם חלקות תירס (המיועד לפרות) וסלק בהמות. בארוחת הבוקר הכפרית שהוגשה לנו בחווה בה ישנו, ביקשתי בנימוס כוס, כדי למזוג אליה את הקפה. הוסבר לי שבפלנדריה לא שותים בכוסות אלא ב`בול`, התואמת לחלוטין קערית מרק או לפתן. אוחזים אותה בשתי ידיים (המתחממות בהזדמנות זו) ולוגמים. הסיבה, כפי שהובהר לי מאוחר יותר היא שהאיכרים טבלו במשקה את חתיכות הלחם שבצעו מהככר, ובכוס רגילה, לא נוח, ולכן שותים ב`בולים` שהם הרבה יותר רחבים. בדרום פלנדריה, שותים ב`בולים` עוד יותר רחבים.
בלגיה
26.08.2004: שלוש הקדמות לסיפור אחד
- רוח פנים עזה מקשה מאוד על הרכיבה בנוף הגבעי, ואפילו בירידות צריך לדווש ובהילוך נמוך מאוד. קצב ההתקדמות 6-8 קמ`ש. איזה כיף היה יכול להיות אילו הרוח היתה רוח גבית.
- יתרונות רבים לרכיבה במסלול מוכר, מכירים כל עליה וכל ירידה. עוד מעט צריך להזהר מהקפיצה בכביש. אחרי הסיבוב, חנות המכולת עם כלב הרוטווילר הגדול השומר על הפתח בדבקות, כאילו היה זה פיתחו של הגהינום לכל הפחות, ובסוף הגבעה, שדה הבצל הגדול (והמסריח).
- צבא, (מזמן מזמן) כשלמדנו לנווט, אחת השיטות לצאת מ`בירבור` היה לחזור לנקודה האחרונה בה אתה בטוח ב-100% בזיהוי. כשיצאנו בבוקר לדרכנו, בקצה הכפר פנינו שמאלה כפי שהורתה המפה והסביר לנו החוואי אצלו ישנו. לאחר 17 ק`מ, כשלא הצלחנו כל כך להזדהות על המפה הסתברו שני דברים: א. אנחנו בכלל לא בכיוון. ב. הדרך הפשוטה ביותר היא לחזור לנקודת המוצא. `השמאל השמאל`, ואנחנו בדרך חזרה. הדרך לכאן לקחה כשעה וחצי, והדרך חזרה (עם רוח גבית) לקחה כ-20 דקות. כיף לרכב בדרך מוכרת עם רוח גבית.... איפסתי את הספידומטר, ו... קדימה. התחלנו את המסלול של היום השני.
פלנדריה, ארץ שטוחה ("במובן שטוחה לחלוטין") עם נוף כפרי מאופק עד אופק. תארו לכם `עמק יזרעאל` אחד ענקי המתחיל בקצה הצפוני של צרפת ומסתיים אי שם בצפון הולנד. בלי להרגיש, ואנחנו בבלגיה. הבנו זאת כששמות המקומות הופיעו בשתי שפות (צרפתית ופלמית). באזור זה המקומיים דוברים פלמית בלבד, והצרפתית לא כל עוזרת. זה לא הפריע לנו לקנות כיכר לחם עם גבינה, וכמובן 2 בקבוקי מים בחנות כפרית קטנה. בבלגיה, שילוט המסלול שלנו הרבה יותר ברור, וכמעט אין בעיה לנווט. את המפות כבר אין צורך להחזיק בהשג-יד. (מאוחר יותר, הפסקנו להשתמש בהן כליל).
ניופורט, עיר נמל וקייט בלגית. זה הלילה השלישי שלנו, אבל הראשון בו צריך לחפש מקום לינה. (שני הלילות הראשונים, הוזמן מקום מבעוד מועד). האדם החמישי אליו פניתי ברחוב הבין צרפתית, הדריך אותנו לאיזור בתי המלונות. חמש דקות, יש מלון, עוד 5 דקות ואנחנו במקלחת. (נו, כל אחד בתורו). לאחר המקלחת, כרגיל, סיור בעיר. הגענו עד לחוף הרחצה שהוא גולת הכותרת של העיר. החוף היה ריק ושומם. לא פלא. אפילו המקומיים לא מוציאים אף ברוח כזו.
27.08.2004: הידד, הניווט היה בסדר עד לכניסה לברוג`. שם קצת התבלבלנו בין כל הצמתים המובילים כנראה לכל העולם. (פריז, בריסל, אמסטרדם, לוקסמבורג, ועוד). הגשם תפס אותנו בזמן הפסקה במקום מוגן. לאחר שעה, החלטנו לצאת מהמחסה ולרכב בגשם. קל להגיד, אבל קצת קשה לבצע. בסופו של דבר אנחנו על האופניים, הגשם ממשיך לרדת והרוח מכה בפנים. כך רכבנו 40 ק`מ. בנוסף לכל הצרות הסתבר לי שלא ניתן לרכב בגשם עם משקפיים (משקפי ראיה). לקנות דבר פשוט כמו בקבוק מים הפך להיות משימה בלתי אפשרית כמעט. לא ראינו שום חנות במסלול שלנו, ואם היתה חנות, מסך הגשם בוודאי הסתיר אותה. ברכיבה במזג אוויר סוער, הנוף מקבל חשיבות משנית בלבד, וכל הזמן אתה חושב איך לעבור את הקילומטר הבא, ואיך יכול להיות הרבה יותר נעים בבגדים יבשים עם רוח גבית. (ועם משקפיים שקופות על החוטם). אבל מה, בסוף הגענו לתחנת הרכבת שם קבענו פגישה עם בן-דודי. הבעיה היתה שהגענו למפגש באחור של שעה וחצי. (גשם, רוח, זוכרים?) ואילו בן-דודי הגיע למפגש באחור של שעה שלושים וחמש דקות. (פקקים, מקום חניה).
בתחנת הרכבת מצאנו את `מחסן האופניים` שם מאחסנים אופניים תמורת תשלום לכמה ימים. נכנסנו בפנים להחליף בגדים. כל הבגדים עד וכולל התחתונים היו ספוגי מים, ואין תענוג גדול יותר מאשר ללבוש בגדים יבשים. נעלי הרכיבה היו גם הן רטובות וכל פסיעה השמיעה קולות של `ספלש`, `ספלש`. כשארזנו את התרמילים היה ברור שהם לא עמידים לגשם. (כך גם כתבו בפרוספקט שהיה מצורף) התלבטנו איך מתכוננים לגשם אפשרי. (האמת, חשבנו שזו אפשרות קלושה ביותר, אך מה לעשות? טעינו, ובגדול). הפתרון שהוכיח את עצמו היה לשים בתוך התרמיל `בטנה` עשויה משקית אשפה גדולה. לפני סגירת התרמיל, סוגרים את פתח השקית, ו.... זהו. פיתרון פשוט ויעיל, שכאמור הוכיח את עצמו היום. כל מה שהיה בתרמילים, היה יבש כאילו זה עתה יצא מהיבשן. עכשיו אפשר להתרווח מול האח המבוערת במסעדה, ו`אחרינו המבול`. הטיול בעיר היפהפיה בוטל בגלל הגשם. חבל. יש כאן הרבה מה לראות.
הולנד
28.08.2004: סוף סוף מזג אוויר לפי הזמנה. מעונן חלקית עם הרבה מאוד שמש. הנוף, נוף הולנדי. מה זה נוף הולנדי? נוף הולנדי הוא דרכים לרוכבי אופניים המלאים ברוכבי אופניים. הרוכבים הם צעירים ומבוגרים, ילדים וזקנים. ראינו יותר מפעם אחת אופניים עליהם מתקן מיוחד להובלת `מקלות סבא` או אפילו קביים. לאופניים סלים להובלת מה שתרצו: אוכל לפיקניק, סתם חבילות, כלבים, חתולים ואפילו ילדים קטנים. הילדים הקצת יותר גדולים רוכבים על אופניים משלהם. דרך אגב, לא ראיתי אופניים עם `גלגלי עזר`. נדמה שכל מי שלמד ללכת למד בו זמנית לרכב על אופניים. ליד כל כביש, דרך המיועדת לרוכבי אופניים. ובמקומות שצריך, גם רמזורים לרוכבי האופניים. בערים, חלק מהכביש מיועד רק לרוכבי אופניים. כן, ההולנדים מקפידים על כך. לא ראינו אף פעם מכונית נוסעת או חונה על מסלול המיועד לאופניים. בכל מקום שצריך, מגרשי חניה לאופניים. מגרש חניה לאופניים, בניגוד למגרש חניה למכוניות, הוא מגרש מלא במתקנים להשענת אופניים, מסגרות ברזל בגובה מטר בערך, עליהן משעינים את האופניים וקושרים אותם עם שרשראות בעובי זרוע. בחלק מהמקרים אפילו עם שתי שרשראות.
משהו על האופניים ההולנדיות. רובם אופניים `פשוטות`, עם כידון גבוה מאוד, כך שהרוכב יושב זקוף. השרשרת בתוך `בית שרשרת` כך שלא רואים אותה. מכאן, שאפשר לרכב עם `בגדי שבת`, לא מתלכלכים, והמכנסים או השמלות לא `נתפסים` בשרשרת. גם המעבורת בנויה באוריינטציה של רוכבי אופניים, ויש איזור המיועד לאופניים, עם אותם המתקנים להשענת האופניים. אלא שאל המסגרות מחוברות רצועות קשירה כדי שהאופניים לא יפלו אם המעבורת תקח `סבוב חזק` או תפרוץ סערה. על המעבורת היו כ-60-70 זוגות אופניים.
התמרורים והשלטים שוב `בשפה אחת`. המסקנה, עברנו להולנד. היתרון שהיה לי בידיעת צרפתית לא `תופס` כאן, ועלי להיות כאחד התיירים, לדבר אנגלית. אבל מה? אין בעיות כי, א. רוב ההולנדים יודעים אנגלית, ב. מי שלא יודע, מחפש מישהוא אחר שיודע על מנת לעזור לנו. אנשים נחמדים וחביבים שתמיד מוכנים לעזור. לא `גיליתי את אמריקה` בתחום זה, אבל הגעתי אליה באופן אישי, וזה תמיד נעים.
היום שינינו קצת את טקטיקת הרכיבה, ובמקום לרוץ קדימה, עצרנו בכל מקום שאפשר היה, טיילנו על שפת הים (אוקינוס), נחנו על ספסל בשדירה, אכלנו בנחת, נתנו לאוכל להתעכל. המוטו הוא להנות, ואכן נדמה שלמדנו לעשות זאת. האופניים, `טפו-טפו`, ללא כל בעיות. מאיר משמן אותם כל בוקר עם ספריי הפלאים שלו. במחליף ההילוכים כמעט ולא משתמשים, והשמוש היחידי שלו הוא כשיש רוח נגדית. (או מה שיותר גרוע, רוח צידית). חלק נכבד מזוגות האופניים של ההולנדים ללא הילוכים בכלל.
29.08.2004: עד היום הקפדנו לשתות מים רק מבקבוקים שרכשנו בחנויות. היום חרגנו פעמיים מנוהג זה. פעם ראשונה ופעם אחרונה. שנינו עם כאבי בטן לאחר שלקחנו איתנו בבוקר מי ברז לדרך. חצי הכוס המלאה במקרה זה, החיסכון (הכפוי) בהוצאות הכלכלה. לא אכלנו כמעט כלום משך היום, וגם על ארוחת הערב ויתרנו לחלוטין. (מילא, אני. אבל מאיר...). הלילה ישנו בפנסיון יקר/זול. מה זה פנסיון יקר/זול? התשלום היה יקר קמעה, 72 אירו ללילה עבור חדר לשניים עם מיטה זוגית אחת ושמיכה אחת. הפיצוי היה בבוקר. בעלת הפנסיון אמרה לנו שניתן להכין כריכים לכל היום, הכינה לנו ניר-כסף לעטוף אותם, ונתנה לכל אחד מאיתנו שקית ניר עם ידיות שיהיה לנו נוח לקחת לדרך את הכריכים והפירות. כזכור, לא אכלנו מהכריכים משך כל היום, והפירות נשארו בתרמיל, עד שכאבי הבטן חלפו.
משהו על אריזת התרמילים. לתרמילים גודל קבוע, ולכן, מה לעשות, לא ניתן להוסיף אליהם כלום משך הטיול. את שלב המזכרות השארנו ליום האחרון. צריך להתרגל קצת לרכיבה עם 2 תרמילי אופניים וצריך להקפיד על מיקום נכון על הסבל. בהתחלה, התרמילים הפריעו לדיווש, עד שלמדנו היכן ואיך למקם אותם על הסבל. כמו כן, מה שלא פחות חשוב, הוא שיווי המשקל בין שני התרמילים. כל בוקר, בגמר האריזה, בדקתי את חלוקת המשקל ביניהם, ואם היה צורך, העברתי פריטים מתרמיל אחד לשני. אני יודע שיש כאלו שלא משנים כלום בסידור התרמילים מתחילת הטיול ועד סופו, אבל אני לא שיך אליהם, ובסוף כל יום, לאחר המקלחת, כל תכולת התרמילים פחות או יותר היתה מפוזרת על הריצפה.
היום רכבנו על הדייקים והסכרים. עד שלא רואים את זה, לא ניתן להאמין איך ההולנדים כבשו את הים. לכל אורך הדרך חופי רחצה הומים מאות אם לא אלפי אנשים. מאות מכוניות במגרשי החניה רחבי הידיים, ובמים סירות, גלשני רוח, גלשני רחיפה אופנועי ים, ומה לא? דרך אגב, לא ראינו בשום מקום שגובים כסף עבור החניה, וכן לא ראינו סוכות מצילים. הוראות המסלול ממליצות לא לבצע את המסלול שתכננו להיום אם יש גשם או רוח. פשוט אין היכן להסתתר לכל אורך הסכר (10 ק"מ אורכו). צריך גם לזכור שהסכר חשוף כל כולו לרוחות המנשבות מהאוקינוס. גשם לא היה בבוקר, ואפילו מרחנו `אולטרה סול` כי נדמה היה שיש שמש חזקה. בפועל, רכבנו במזג אוויר מעונן עם רוח חזקה, אבל לשם שינוי, רוח גבית, כך שמהירות הרכיבה היתה כ 25 קמ`ש. למותר לציין שלכל אורך הסכר, בצמוד לאוטוסטרדה, מסלול מסודר לרוכבי האופניים. על המסלול פגשנו רוכבים מכל הגילאים רוכבים עם הרוח, מול הרוח, נגד הרוח, בקיצור, בכל כיוון אפשרי.
איך שהתמקמנו בפנסיון, התחיל גשם. למרות זאת, יצאנו לסייר קצת בכפר. הבתים ממש ממש על הכביש, כשחלון הסלון הפונה לכביש עם וילון תחרה שקוף או ללא וילון כלל. החלונות בקושי מוארים ולא ברור לי עד היום אם זה מקמצנות, או שלא ניתן להשיג בכפרים נורות חשמל מעל ל W 40. הכל מסודר, נקי ומבריק. ליד כל בית, (כן, כל בית) גינה קטנה או גדולה, עד לשפת הכביש. על אדני החלונות, עציצים עם בעיקר (אבל לא רק) גרניום פורח. הרחובות ריקים כמעט מאדם, ושום חנות לא פתוחה. (מוצאי יום א`). לא ברור אם בגלל מזג האוויר או מסיבה אחרת. מהחלון בפנסיון, רואים טחנת רוח וכן גינות הממוקמות באחורי הבתים, כשהצמח הבולט הוא דליה בשלל צבעים.
דן האג
30.08.2004: בדרך על מנת להסתתר מהגשם נכנסנו לחממה גדולה. בעל החממה קיבל אותנו באדישות מרובה. הדבר היחידי שהבנו ממנו טרם השיחה הבאה, הייתה שהוא מגדל פרחים (לא מזוהים) בעציצים ושבעוד 3 שבועות הוא משווק אותם. להלן השיחה שהתנהלה בין מאיר ובין בעל החממה:
מאיר: אתה יודע, אנחנו מ`נטפים`.
- "הא"
מאיר: אתה יודע, אנחנו מ`נטפים`. טפטפות.
- "הא"
מאיר: `שמעת על `נטפים`?
- "הא"
מאיר (שמאבד במקצת את הסבלנות): `נטפים`, טפטפות, ישראל.
- "הא"
בזאת פחות או יותר הסתיימה השיחה, הפסדנו לקוחות פוטנציאליים, הגשם פסק והמשכנו בדרכנו.
הגענו לדן-האג, ודקה לאחר מכן נפתחו ארובות השמיים, וזאת בלי הודעה מוקדמת. אפילו טפטוף קל לא הכין אותנו למבול שירד, בחלק מהזמן מלווה בברד. הסתתרנו (או לפחות כך חשבנו) תחת גגון דולף בכניסה לבית מגורים. בדיעבד, מבחינת הרוח, חלקו הראשון של היום היה ה`קשה` ביותר בכל הטיול. רוח פנים עזה, המנשבת ללא הפוגה בעצמה גבוה. כל פעם חיפשתי הילוך נמוך יותר באופניים על מנת להצליח להתקדם. באחד הנסיונות למצוא הילוך נמוך יותר, `שפכתי שרשרת`, ותקעתי אותה טוב טוב. הנסיונות שלי לחלץ אותה לא כל כך הצליחו, ורק ידיו החזקות של מאיר פתרו את הבעיה. כאן באה גם לידי ניצול קופסת ה`מגבונים` שלקחתי איתי. מידיים שחורות המרוחות שמן שחור, לידיים נקיות ומבריקות המדיפות ריח נעים בשלוש דקות בלבד. 15 ק`מ שלמים רכבנו ברוח נגדית חזקה, ולאחר מכן שילוב של עיקול חזק בכביש ושינוי כיוון הרוח, והדרך לדן-האג הפכה לחווית רכיבה אמיתית. מסלול המיועד לרוכבי האופניים, לאורכו נחל קטן, ולצידו שדירת עצים. וכן, רוח גבית חזקה.
לאחר שפסק הגשם בדן-האג, באותה פתאומיות שהתחיל, נכנסנו לבית-קפה קטן לשאול על פנסיון. בעלת בית הקפה (או שמא היתה זו סתם אחת העובדות) הסבירה לנו באנגלית רצוצה שבדן-האג המחירים מאוד גבוהים וכדאי לישון בעיירה סמוכה (שבדיעבד הייתה פרבר מרוחק) בשם שוונינגן. `נוסעים ישר וברחוב השני פונים שמאלה ונוסעים ישר עד רחוב רמברנט. הוראות פשוטות מאוד. מה שלא אמרו לנו, או לא הבנו, שלאחר הפניה שמאלה, יש לרכב עוד כ-6 ק"מ עד שמגיעים לרחוב רמברנט. בסמוך לים מצאנו אכסניה שהמינוס העיקרי שלה היה זה שאת האופניים יש להעלות במדרגות צרות ותלולות למרפסת הפנסיון. שוב, היו אלו כתפיו החסונות של מאיר שעמדו במטלה.
הארלם
31.08.2004: התוכנית המקורית היתה להגיע עד להארלם. הדרך להארלם עברה בשמורת טבע של דיונות. מי היה מאמין שבהולנד יש דיונות. רכבנו כ 30 ק`מ בדיונות. רוחב רצועת הדיונות לפי המפות כ 10 ק"מ במקומות הרחבים, ו-2-3 ק"מ במקומות הצרים. הדיונות מכוסות ברובן בצמחיה נמוכה ולצידי הדרך פריחה מרובה. למותר לציין שלכל אורך שמורת הדיונות, דרכים להולכי רגל, רוכבי סוסים, ו...., ניחשתם, דרך מסודרת ומשולטת לרוכבי אופניים. למרות שהיום יום שלישי, שמן הסתם הוא יום עבודה עבור ההולנדים, ורוח די חזקה מנשבת, פגשנו הרבה רוכבי אופניים והולכי רגל מטיילים להם להנאתם. מלבדם, פגשנו גם (ולא רק כאן אלא לאורך כל המסלול מצרפת דרך בלגיה ועד לאמסטרדם) את רוכבי האופניים ה`מקצועיים`. אלו רוכבים על אופני מירוץ, בבגדי רכיבה צמודים, לפעמים חולצות ומכנסי רכיבה ארוכים, העוברים אותנו ביעף ונראים כמגחכים מול 2 זוגות אופני הרים `חמושים` בתיקי מסע גדולים. רובם ככולם רזים וארוכים. המענין, אין פה ענין של גיל, פגשנו רוכבים מסוג זה בני כל הגילים, מנוער ועד לזקנים. מיעוטם רוכבים עם קסדה. מעניין.
פתאום, ללא כל הכנה מוקדמת מצאנו את עצמנו בהארלם. התמרור הורה 24 ק"מ עד לאמסטרדם. השעה היתה מוקדמת למדי, כך שהחלטנו לגמור את המסלול עוד היום. המשכנו ברכיבה איטית למדי לכיוון אמסטרדם. רכיבה איטית, לא כי היה קשה, אלא כי היה מהנה. רכבנו כרגיל על דרך המיועדת לרוכבי אופניים, הצמודה לכביש שירות, הצמוד לאוטוסטרדה. לאורך כל הדרך, לפני ואחרי כל הצטלבות, תמרור לרוכבי האופניים המראה את הכיוון והמרחק לאמסטרדם. בדרך, התעלמנו מתמרור המורה `אין כניסה לרוכבי אופניים - הדרך בתיקון`, ומצאנו עצמנו ליד גדר ההפרדה של האוטוסרדה. בלי הרבה בעיות מאיר העביר את האופניים שלו מעל לגדר, ולי לא נותר אלה לעשות כמותו. למרות המרחק הקצר עד לצומת (כ-300 מטר) הבהירו לנו הנהגים ההולנדים את דעתם עלינו באמצעות צפירות וסימנים בינלאומיים בידיים כאילו היו רוצים לאמר `אסור לרכב כאן עם אופניים`. לאחר שהגעתי לצומת חשבתי בליבי איזה סימנים בינלאומיים הייתי מקבל במצב דומה בארץ. (`אדיוט, מטומטם, אתה לא יודע שאסור לרכב כאן?`).
הגענו לאמסטרדם, והתרגולת הרגילה: בית מלון, מקלחת, וסיור בעיר. התחלנו את הסיור בתחנת הרכבת הראשית על מנת להתעדכן בכל הקשור לדרכי הגעה לשדה התעופה (מאיר) ולבריסל (אני). המיוחד בתחנת רכבת זו הוא מגרש החניה בעל 3 הקומות המיועד כולו לאופניים. אלפי זוגות אופניים ממתינים בחום ובגשם לבעליהם שהניחו אותם בבוקר, ויקחו אותם בסוף היום.
מספר מילים על סדר היום: בארץ, בעיקר בקיץ אנחנו מהמשכימים, ובשעה 06:00 בערך כבר מדוושים, גם אם זה אומר לצאת מהבית בשעה 05:00, או אפילו קודם לכן. קצת קשה להגמל מההרגל הזה. אבל מה לעשות, סדר היום שלנו בטיול שונה במקצת. ראשית, יש לזכור שאפילו בעונה מאוחרת יחסית זו של הקיץ, יש אור יום עד 21:30. כך, שגם אם מתחילים לרכב ב 09:00-09:30 בבוקר, עדיין עומדות לרשותנו 12 שעות תמימות. בנוסף, היות וישנו בפנסיונים, ארוחת הבוקר לא מוגשת לפני השעה 08:00 בבוקר. (ולוותר על ארוחת הבוקר לא יעלה על הדעת, כי הרי היא כלולה במחיר). מכאן שאימצנו לנו סדר יום של השכמה בסביבות 07:00-07:30 בבוקר, ארוחת בוקר ב-08:00, מנוחה קלה לעיכול, גמר אריזת הציוד והתקנתו על האופניים, ויציאה לדרך בסביבות השעה 09:15. הרכיבה, עד שמגיעים ליעד שהצבנו לעצמנו. לא קרה שהגענו לאחר18:30 אחר הצהרים, ובדרך כלל עוד קודם לכן.
1.09.2004: האופניים מאוחסנות בבית המלון, ואנחנו רגלית מסיירים באמסטרדם. מה אפשר לכתוב על אמסטרדם ועדיין לא נכתב? גן עדן לרוכבי האופניים. הסיכוי להדרס על-ידי אופניים רב מלהדרס על-ידי מכונית. אני מניח שהאויר באמסטרדם הרבה פחות מזוהם מזה של ערים אחרות בגלל ריבוי רוכבי האופניים שבאים על חשבון הנוהגים ברכב. סיירנו בעיר לאורכה ולרוחבה, ברגל, ועל גבי סירת תיירים. בערב סיירנו ברחוב החלונות האדומים המפורסם. בכל קרן רחוב מציעים לך `קוק` ובהרבה בתי קפה סימון של עלה ירוק המעיד שבבית קפה זה ניתן לעשן מריחואנה.
בחנויות מוכרים ערכה לגידול מריחואנה המכילה זרעים, מצע גידול, שני בקבוקי דשן לשלב גידול א`. 2 בקבוקי דשן לשלב גידול ב`, וכן מזמרה. הכל הכל חוקי למהדרין. גן עדן? לא כל כך בטוח. איזור ה`דאם`, הומה מתיירים, ואלו מצידם מייצרים הרבה מאוד לכלוך. משך היום עוברות מכוניות אשפה קטנות ואוספות את הליכלוך מהרחובות, אך בסביבות 09:30 בערב מתבצע הניקיון היסודי. פחי האשפה הפזורים באיזור הם צינור נירוסטה בקוטר של כ 40 ס`מ ובאורך של כ 3 מטר המשוקעים בריצפה, ורק כמטר מהם בולט מעל פני השטח. בערב מגיע `אוטו זבל` עם זרוע הידראולית אליה מחובר שרוול הנכנס לתוך פח האשפה ושואב ממנו את הזבל. באיזור צי שלם של `אוטו זבל` וכן רכבי ניקוי אחרים השואבים ושוטפים את האיזור. ולסיום, פועלים עם מטאטי קש העושים `פיניש`. לאחר פעולה יסודית כזו, האיזור נקי ומצוחצח ומוכן לקראת יום תיירים נוסף.
נגמר
560 ק"מ של חוויות. נופים מרהיבים, מים וירק החסרים כל כך הרבה כאן בארץ. תרבות אופניים שונה לחלוטין. שלוש ארצות, שלוש שפות, מטבע אחד (איזה מזל) ומטען חוויות לעוד הרבה זמן. (כן, יש גם הרבה הרבה תמונות).
אפילוג 1: הרכבת מאמסטרדם לבריסל, לאחר כחצי שעה של נסיעה, עצרה לפתע על הפסים. הרמקולים בישרו בהולנדית צחה, שיש תקלה היכן שהוא על הפסים ושנמתין עד שיתקנו. כל רבע שעה בערך עדכנו אותנו על הנעשה. (התרגום באמצעות זוג אנגלים חביב הדובר הולנדית). לאחר כשעה וחצי הודיעו לנו שהתקלה תוקנה, ושאנחנו הרכבת ה-18 בתור ליציאה מה`פקק`. עוד חצי שעה ואנחנו ממשיכים בדרכנו כאילו כלום לא קרה. משך כל זמן ההמתנה לא שמעתי שום טרוניות, אף אחד לא התעצבן (כלפי חוץ לפחות), לא צעק ולא קילל. כולם נשארו יושבים במקומותיהם כאילו ותקלה כזו היא דבר יומיומי. איך מחזירים לוח זמנים כה מורכב לפעילות מחודשת? לא יודע!
אפילוג 2: קצת מסקנות:
- הכנה יסודית חוסכת הרבה בזמן הטיול עצמו.
- הכרת הישובים על ציר ההתקדמות עוזרת מאוד בזמן הניווט.
- לבוש ואבזרים, לקחת כמה שפחות, בהתחשב בתנאי מזג האוויר הצפויים.
- חלקי חילוף לאופניים, לקחת כמה שפחות בהתחשב בארצות ובאיזורים בהם נעבור.
- להכין מספיק כסף מזומן על-מנת לא להזדקק ל`כספומטים`, שלא תמיד נמצאים בציר ההתקדמות שבחרנו.
- יש יתרונות ברורים ליציאה בזוגות. הבולט בהם, מתחלקים בעלות הלינה (ה`צימרים`, המוטלים, החדרים, מה שלא יהיה.).
- למי שמאוד מתענין, (ואני התענייתי, ולא מצאתי נתונים מספיקים באינטרנט), עלות הטיול 475 יורו לאדם, ללא כרטיס הטיסה.
- והמסקנה, ב`הא` הידיעה, שטיול זה היה בעצם טיול הכנה לטיול הבא.
