הבוקר עלה על פלובדיב. הרגשתי כמו טרזן העוזב את העיר וחוזר אל ההרים והיערות. ארוחת בוקר קלה. המזוודות למכונית והתחלנו בנסיעה צפונה על הכביש המהיר לכיוון הכפר "שיפקה" הנמצא בין הערים גברובו וקזנלוק אשר בהרי הבלקן. התרגשנו למראה הכפרי הראשון שראינו, למראה השדות הירוקים, האוויר הנקי שעטף אותנו, ובעיקר שמחנו על העדר הלחות המעיקה. אהבנו מאוד את החזרה אל הכפרים ואל ההרים.
שיפקה (Shipka)
"Shipka" בבולגרית הוא שמו של הפרי על שיחי הוורד הנראה כתפוח קטן בסיום הפריחה. בשם סמלי זה נקרא הכפר הסמוך, הלא הוא כפר שיפקה הנמצא בכניסה ל"עמק השושנים" והנמצא במורדות הרי הבלקן. עמק השושנים מוכר ומפורסם בעולם בזכות הוורדים שבו, מהם מפיקים את שמן הוורדינון המהווה כ-8% מכלל חומר הגלם לתעשית הבשמים העולמית מזה מאות שנים. אך לא זו היא הסיבה היחידה שמקום זה תופס מקום חשוב בהיסטוריה הבולגרית. בקיץ של שנת 1877 התרחש במעבר ההרים הסמוך קרב קשה בין צבא רוסיה המתוגבר בחטיבת בולגרית ובחטיבה רומנית, לבין הצבא טורקיה העותומנית, שהיה בעדיפות מספרית ושלט בבולגריה קרוב ל-500 שנה. בסיומה של המערכה הקשה שהתחוללה במעבר שיפקה ושגבתה עשרות אלפי חללים מכל צד נסוג הצבא הטורקי מאדמת בולגריה. בתמיכתה ובחסותה של "אמא" רוסיה דרשה בולגריה לכונן מחדש את עצמאות המדינה. בזה תם פרק קשה וארוך של כיבוש בהיסטוריה הבולגרית. אתרי זכרון רבים המפוזרים ברחבי בולגריה ועליהם ציון השנים 1393-1877, שנות הכיבוש העותומני בבולגריה. אתרי זיכרון רבים מתוכם מוקדשים לצבא ולעם הסובייטי שחילץ את הבולגרים מ-500 שנות כיבוש בקירוב, במחיר חייהם של כ-200,000 חיילים רוסיים.
עוד ממרחק רב תבחינו בצריחי בצל מוזהבים המנצנצים על רקע העצים. אלו הם צריחיה של כנסית שיפקה, הנמצאת במורדות ההר והסמוכה לכפר שיפקה. הכנסיה נבנתה בין השנים 1896 ועד ל-1902 בסגנון הכנסיות הרוסיות מהמאה ה-17. הכנסיה שנבנתה על ידי הבולגרים בסיועה של ממשלת רוסיה ובתכנונו של אדריכל רוסי משמשת כסמל לשיתוף הפעולה הרוסי-בולגרי וכתודה נצחית לרוסיה על עזרתה ההיסטורית במלחמתה בצבא העותומני. לכנסיה הצבעונית והיפה 17 פעמונים, אשר הכבדים שבהם משקלם מגיע לכדי 12 טון. המקום קטן יפה ומטופח וטובע בים של עצי יער ירוקים המדגיש את הצריחים המוזהבים. סיור חופשי במקום אורך כמחצית השעה ובסיומה ניתן לרכוש מזכרות ובקבוקי עץ קטנים המכילים בושם מקומי (מעמק השושנים) בדוכנים קטנים הנמצאים ברחבת החניה.
כמחצית השעה משם בדרך מפותלת העולה ומטפסת אל פסגת ההר, בגובה העולה על 1300 מטר מעל פני הים, מגיעים אל מעבר שיפקה. במקום אנדרטה ענקית שהוקמה לזכר הניצחון הגדול של הצבא הרוסי ב-1877 על המעצמה העותומנית ולכבודם של החיילים הרוסים והמתנדבים הבולגרים שלחמו לשחרור מעבר ההרים שהוחזק על ידי הצבא הטורקי ושהביא למעשה למפלת הצבא הטורקי. האנדרטה הממוקמת בפסגת ההר בנויה בצורת צריח שגובהו 31.5 מטר. 894 מדרגות אבן לבנות מובילות מעלה אל האנדרטה שבניתה החלה בשנת 1926 והסתיימה בשנת 1934.
למעוניינים יש אפשרות לטפס (בתשלום) אל גג הצריח תוך מעבר במוזיאון קטן בן חמש קומות המתאר את הלחימה באזור והצגת פריטים שונים מהמלחמה ההיא. אפשרות אחרת היא לסייר מסביב לאנדרטה ולהתפעל מהנוף ההררי והיפה הניבט מהרי הבלקן בכל כיווני הרוח ולהתרשם מגובה ההרים מהם ניתן להביט אל האופקים הרחוקים. אתר חובה.
אנקדוטה מעניינת נוגעת לשם "בלקן" המגיע מהשפה הטורקית ופירושו הפשוט הוא "הר". חשיבות גובהו האסטרטגי יחד עם מיקומם הגיאוגרפי של הרי הבלקן הגובלים במעצמות ו/או אימפריות יריבות במהלך ההיסטוריה הפכו את האיזור הבלקני לאיזור שטוף לחימה ועקוב מדם עוד מימי התקופה הרומית וכלה במלחמת האזרחים ביוגוסלביה הלא כל כך רחוקה. עם הזמן הפך השם "בלקן" למילה נרדפת לאלימות אתנית, מלחמת תרבויות ומלחמת עם כנגד עם, ומכאן התפתח המושג "בלקניזציה". בשל מושג זה, בעל הקונוטציה השלילית, נוטים כיום להשתמש יותר במונח "דרום מזרח אירופה" בכדי לתאר או להתכוון לחבל הבלקן.
במרחק 5 דקות נסיעה בכביש היורד ממעבר שיפקה, צפונה לכיוון העיר גברובו, נתקלנו בשלט המפנה את המעוניינים למלון בתוך היער העבות. נסיעה קצרה בין העצים על דרך עפר הביאה אותנו למלון קטן וחבוי בין עצי היער הנושא את השם "Hotel Malyusha". המלון שגגו האדום על רקע עצי היער הירוקים, נראה היטב ממעבר שיפקה, נראה מטופח ומסודר. המלון מנוהל על ידי שני גברים בולגרים לא דוברי אנגלית. לצורך נוחיותנו הצמדנו להם שמות. "פיטר" כונה האיש שזוהה על ידנו כאיש השרות של המלון ולבעל המלון הוצמד השם "האנס". מותר לציין כי המלון על חדריו היה שומם וריק לחלוטין. החדרים היו נקיים, קצת מיושנים אולם המקלחת והשירותים הנקיים, יחד עם נוף היער העבות הנגלה מחלון החדר בקומה השניה, והקרבה היחסית לאתר הבא שלנו, כפר-המוזיאון Etara, הפכו את הבחירה לכדאית יותר. עלות החדר, לא כולל ארוחת בוקר, עמדה על 20 לבה בלבד לזוג (ממש מחיר "שערורייתי"). הנחנו את המזוודות בחדרים ויצאנו אל העיר הקרובה Gabrovo מהלך של כ-45 דקות בדרך הררית צרה ומתפתלת בלבו של יער יפהפה.
העיר גברובו ממוקמת במרכז בולגריה על גדות נהר יאנטרה. בשל מיקומה המרכזי והקרוב יחסית לים הפכה העיר להיות מרכז סחר וחליפין והרבה מפעלים וחברות אירופיות הקימו שם את מרכזן. כיום משמשת העיר כמרכז מסחרי ותעשייתי חשוב וניתן למצוא שם הרבה חברות מובילות בתחום תעשיית המכונות, הבנייה, מוצרי אלקטרוניקה, תעשיית טקסטיל, תעשיית רהיטי עץ, פלסטיק, מזון, יינות מוצרי טבק ועוד. יחד עם זאת מחויבותה של העיר לשמירת נקיון אוויר ההרים הנקי יחד עם שלל מבניה היסטוריים והאתניים הפכו את העיר להיות מרכז תיירות מבוקש. שטח העיר והאזור הסובב אותה נחשבים לאחד האיזורים האקולוגיים הנקיים ביותר בבולגריה.
גברובו מוכרת ברחבי בולגריה כ"עיר הקמצנים" וכאשר מסופרת בדיחה ברחבי המדינה שנושאה הוא קמצן, ברור לשומעים כי אותו קמצן מהבדיחה בוודאי הוא מהעיר "גברובו". ראש העיר המקומי של תחילת שנות השבעים זיהה את הפוטנציאל המסחרי הגלום בתדמית זו ומאז שנת 1972 נערך בעיר פסטיבל צבעוני שנושאו הומור וסאטירה. בפסטיבל זה כולם חובשים מסכות צבעוניות, מוסיקה עממית ושמחה מושמעת ברחובות, מוקרנים סרטים והשמחה רבה. מסורת זו הקנתה לעיר "גברובו" את מעמדה כבירת ההומור והסאטירה הבולגרית.
מרכז החיים בעיר הוא המדרחוב הצבעוני והטיילת הסמוכה לנהר יאנטרה על פסליה הרבים. בסמוך לאחד מהגשרים ניתן להבחין בפסל ברונזה גדול וכהה של נפח המכה בפטישו הגדול על ברזל חם. הפסל עומד על גבעה מלאכותית קטנה במרכז הנהר הגועש. פסל זה הוא בדמותו של נפח בשם "Racho" שהתיישב במקום ונהג לתקן את פרסות הסוסים שעברו במקום. מכבשנו הלוהט של הנפח זהרה באופן קבוע קרן אור ענקית אשר בבולגרית נקראת Gabar והיא זו שנתנה לעיר את השם "Gabrovo". עם הזמן שחלף התיישבו באותו מקום מתיישבים נוספים שהיו אנשי מקצוע מצוינים ובעלי מלאכה מעולים, שסיפקו את צרכיהם של העוברים בדרך, והיוו את הבסיס להתפתחות היישוב הקטן.
בגברובו הפנמנו דבר נוסף ומעניין ביחס לשפת הגוף הבולגרית. לקראת סיום התיור בגברובו חשקנו מאוד בכוס קפה חם. לשאלתנו האם יש קפה אספרסו, נענינו על ידי הבחורה הצעירה מצידו השני של הדלפק, בתנועת ראש נמרצת לשלילה. אולי קפה נמס? ניסינו. ושוב בתנועת ראש מהירה נענינו לשלילה. שוקו? כמובן שהתשובה היתה שלילית. נבוכים זזנו הצידה מפנים מקום לאנשים הממתינים בסבלנות רבה תוך שאנו מנסים להבין מהו אותו בית קפה שאין בו כלל וכלל קפה. כשתושב מקומי ביקש וקיבל את כוס הקפה שלו ללא כל בעיה, נזכרנו פתאום כי בבולגריה (ממש כמו בהודו) תנועות הראש לחיוב ולשלילה הפוכות מתנועות הראש המוכרות לנו. זה היה רגע מרנין ומשמח, לא בשל הגילוי, כמו בשל ההבנה שבכל זאת נשתה קפה חם וטעים.
התעוררנו אל צינת הבוקר שעטפה את ההר. לאחר שכיבדנו עצמנו בכוס קפה מהביל ונשמנו מלוא הריאות אוויר יערות רענן ונקי מבעד לחלון החדר הפתוח, יצאנו ממלון "מליושה" לכיוון כפר המוזיאון האתנוגראפי Etara. שלטים ברורים, הן בשפה הקירילית והן בלטינית כיוונו את הנוסעים על הכביש אל תוך הכפר האתנוגראפי.
לכפר האתנוגראפי שתי כניסות, האחת הסמוכה לבית המלון הצמוד לכפר, והשניה מרוחקת כק"מ נוסף בכביש העובר בצמוד לכפר עד למגרש חניה מסודר. המקום עצמו משדר עסקים ותיירותי עד מאוד. בחניה המרווחת למבקרים במקום גובים דמי חניה (לבה אחת). בקופה שבכניסה לכפר נפרדנו משישה לבה נוספים לאדם, ואם חשקתם בדף הסבר למקום תיפרדו מעוד שני לבה. הכניסה למקום מרשימה והכל נבנה בצורה מאוד אותנטית. הכפר טובל בירוק ונהר שוצף עם זרם מים עז עובר לאורך הכפר ומהווה שחקן מרכזי ומאוד חשוב בכפר, כפי שיסתבר בהמשך.
צריפי עץ קטנים עם אבני ציפחה המכסים את גגותיהם, פרוסים לאורך הדרך ובהם ניתן למצוא בעלי מלאכה שונים העוסקים במלאכתם להנאת המבקרים הצופים בהם. במבט אל תוך הצריפים ניתן להבחין באמת מים סגורה המובילה מגבוה זרם מים חזק המניע בכוחו מכונות שונות כגון: מכונות נגרות, משורי עץ גדולים, מכונה לליפוף חוטי צמר, נול לאריגה וכדומה. תוצרתם הסופית של אותם בעלי מלאכה מוצעת למכירה למבקרים במקום. המקום מאוד מטופח ויפה. המדרכות המרוצפות בסגנון ישן ובסמוך לכניסה שוקת מים משנת 1870. גשרי אבן בסגנון עתיק חוצים את נהר המים בנקודות שונות והצמחיה הירוקה מקשטת את הכל.
לשירות הרעבים ממוקמת מסעדה בכניסה למקום, אך מומלץ מאוד להגיע למאפיה קטנה במרכז הכפר האתנוגראפי ולהנות מסוגי הבניצה השונים והטעימים הנאפים במקום. הבניצה הינה דבר מאפה כמעט לאומי הדומה לבורקס והמכיל בעיקר גבינות. יש בניצות בצורות שונות ובטעמים שונים ובמילויים שונים והן אינן מיועדות כלל לשומרי משקל. במקום ישנן גם עוגות שטורדל מצוינות. זו היתה הפעם הראשונה בה ראיתי את אשתי נטע אוחזת בניצה בידה האחת, בניצה מסוג שונה בידה השניה ומבקשת ממני כמעט בתחינה ובפה מלא בניצה "לך תביא עוד שטרודל".
בסמוך למאפיה, ובכלל ברחבי בולגריה, ניתן להבחין בעצים ירוקים ומלבלבים עליהם תלויים צמידי יד שזורים בחוטים בצבעי אדום לבן. צמידים אלו מקורם במנהג בולגרי והם נקראים "מרטניצי". ביום הראשון של כל חודש מרץ מעניקים הבולגרים זה לזה את המרטניצי השזורים. את המרנטיצי הם עונדים על פרק ידם כסגולה ואיחולים לבריאות, לאושר ולתקווה חדשה. על פי המנהג הבולגרי כאשר הם רואים הבולגרים מעל ראשם את החסידה הראשונה המסמלת את בוא האביב, הם מסירים את המרטניצי מידם וקושרים אותו לעץ הקרוב.
בסיכומו של יום ומקום, מעבר להיות המקום יפה בכל קנה מידה, נעים ושליו, הכפר האתנוגראפי מעניין ומיוחד וניתן ללמוד רבות על אורח חייהם של הבולגרים שעבור חלקם הגדול כפר זה עדיין משקף את ההווה ולא את העבר. מומלץ בכל פה (ולא לוותר על הבניצה במקום).
ואליקו טרנובו (Veliko Ternovo)
לאחר נסיעה של כשעתיים הגענו לעיר ואליקו טרנובו - העיר ששימשה בירת המדינה בתקופת הממלכה השניה של בולגריה, מ-1185 עד הכיבוש הטורקי בשנת 1396. מרכז החיים בעיר מתרכז בחלקה העתיק. חלק זה הומה באנשים וסואן במכוניות הנוסעות בכבישיה הצרים. בחלק זה של העיר חנויות קטנות ומתויירות מסביב למדרחוב שנשתמר ממש כמו פעם. העיר חביבה ומלאה עד כדי הגזמה בתיירים ומבקרים שמילאו את רחובותיה מעל ומעבר ביחס להמולה הבולגרית אותה חשנו וראינו עד כה. האווירה בעיר הנחשבת לאחת הערים היפות במזרח אירופה, קסומה ונדמה כי שומרת היא על צביון העבר. נהר היאנטרה מתפתל בתוך העיר ומקיף את שלוש הגבעות התלולות עליהן יושבת העיר. מבט מרחוק אל עבר גבעת צארבץ גילתה בפנינו מחזה יפה של נהר היאנטרה על גשריו המתפתל מסביב לעיר ולמעלה בראש הגבעה הכנסיה היפהפיה המזכירה מרחוק טירה עתיקה המוקפת בחומות ארוכות של אבן הבולטות בעתיקותן וברישומן על המתבונן.
שני טיפים חשובים הנוגעים לעיר זו:
א. הגעתנו לעיר לוותה באחד השיעורים החשובים בכלכלה. היצע, ביקוש ומחיר. סיבוב ראשוני בעיר העיד כי העיר מתויירת עד מאוד ויש לא מעט מלונות. אולם גם הסתבר כי רובם מלאים עד אפס מקום. במלונות שבהם נמצאו חדרים התבקשנו לשלם מחירים מופרזים שהאוזן שלנו עד כה לא הורגלה לשמוע. בסופו של דבר מצאנו שני חדרים ב"מלון צראבץ" בעל החזית המפוארת הסמוך למצודת צארבץ במחירים של 90 לבה לחדר כולל ארוחת בוקר ואינטרנט חופשי. כשהתיישבנו מאוחר יותר לאכול את ארוחת הערב ב- Mehana, ביקשה עליזה ברנשטיין שותפתי לטיול שאמליץ בחום למבקרים בעיר זו לתאם חדרים מראש, וזאת בשל אובדן הזמן היקר ואולי הסיכון שלא יהיו חדרים פנויים. אז עליזה היקרה, הנה המסר הועבר.
ב. אחת האטרקציות המיוחדות בעיר הוא המופע האור קולי המוצג על גבעת צארבץ בשעה 22:00 בדיוק. לדברי אלו שהיו וראו, המופע המציג את אירועי המצור הינו מופע יפה שאסור לפספס. בשעה היעודה נאסף קהל אל מול הכניסה למצודה והתיישב על ספסלי האבן המונחים שם בציפייה למופע. בדיעבד הסתבר כי קיים סיכוי סביר שהמופע לא יתקיים. המופע מתקיים בהתאם למספר אוטובוסי התיירים המגיעים למקום. באם אין מספיק תיירים לאותו ערב, קרי אין מספיק כסף לאותו ערב לא יועלה המופע (כסף, כסף, כסף). מופע זה מסתבר הוא עבור התיירים המציפים את העיר ובעיקר עבור אלו המשלמים. ל"תפרנים" ולאלו שאינם מעוניינים לשלם, באם התמזל מזלכם והמופע עולה, מוצע לעמוד פשוט מצידו השני של הכביש ולצפות במופע ללא כל תשלום. לצערנו, וגם לצער אלו שעמדו משני צדי הכביש, לא שיחק לנו המזל הפעם והמופע לא התקיים באותו ערב. אנחנו החמצנו וחבל.
את ארוחת הבוקר אכלנו תחת עינה הפקוחה של פקידת הקבלה. מסתבר כי במלון המפואר ובעל החדרים ההדורים, אין חדר אוכל. מספר קטן של שולחנות שסודרו ממש מול פקידת הקבלה, שימשו כשולחנות לאורחים הסועדים את ארוחת הבוקר הצנועה שלהם. על שני שולחנות סמוכים רוכזו פריטי הארוחה ופקידת הקבלה שימשה בו זמנית גם כמלצרית התורנית. היה משעשע.
הבוקר היה חם מהרגיל ואנו יצאנו רגלית לתור ולראות את גבעת צארבץ. גבעת צארבץ (עיר הצארים בתרגום חופשי) בחלקה המזרחי של העיר כוללת אתר היסטורי חשוב. שרידיה של העיר העתיקה המוקפת חומות מרשימות שנשארו ממש כפי שהיו עת נכבשה העיר על ידי הטורקים בשנת 1393. 250 שנה קודם לכן קבע המלך איבן עיר זו כעיר הבירה הבולגרית ומכאן ניהלו המלכים והפטריארך כמו גם הצארים השונים את ענייני ממלכתם. בשנת 1393 כאמור הקיפו הטורקים את העיר והטילו עליה מצור. מגיני העיר לא נכנעו עד אשר העלו הטורקים את חומות העיר בלהבות על כל לוחמיה ומגיניה ורק לאחר מכן נכבשה העיר. העיר שימשה כמבצר האחרון לפני כניעתה ונפילתה של בולגריה כולה עד לשנת 1877, בה נכנס גנרל גורקו, מוביל את הצבא הרוסי אל תוך העיר ,תוך שהוא משחררה מהשלטון הטורקי שארך כ-500 שנה, לשמחת הבולגרים.
סיור בעיר העתיקה שעל הגבעה הינו כמעט בבחינת חובה למבקרים בעיר. הכניסה עוברת מעל תהום עמוקה שגשר עץ מונח מעל ומאפשר את הכניסה אל האתר. בימים עברו הגשר המקורי היה מונף ומורם מעל לתהום כל עת שחפצו יושביה למנוע כניסת אורחים לא רצויים. הסיור כולל עלייה מתישה מעלה לכיוון הכנסיה החדשה הבולטת על ראש הגבעה והקודרת בציוריה הכהים. לא הרחק משם ונמוך סמלית ופיסית מהכנסיה, נמצאים שרידי ארמון המלך בו התגוררו הצארים והמלכים השונים. טיול מסביב לחומות הבנויות מעל למורדות התלולים מאפשר מבט מרתק אל העיר ואל שכונותיה הגובלות בנהר יאנטרה.
ביציאה/כניסה לאתר ישנו תיאטרון קטן של בובות המונעות מכנית על ידי מפעיל מקומי שבנה אותן בעצמו. אותו מפעיל שולט בבובות בעזרת מכונה מיושנת ומתפרנס מרצונם הטוב של הצופים המשליכים מטבעות כסף אל תוך קופסא קטנה המונחת על האדמה. כשזיהה המפעיל את השפה העברית שהתגלגלה באוויר, תקתק משהו במכונה והבובות החלו לספר בשפה עברית תנ"כית את סיפור נפילת "גבעת צארבץ" לידי הטורקים (מעניין מי תירגם ודיבב את הסיפור בשפה תנ"כית הכל כך עתיקה). צ`פרו אותו בטיפ נחמד. האתר פתוח בשעות הבוקר המוקדמות ועד ל-18:00.
מותשים ומיוזעים עלינו על האוטו ונסענו על הכביש המהיר לכיוון סופיה. תחנתנו האחרונה לפני הגעתנו לעיר הבירה "סופיה" היתה Troyan, הממוקמת כ-160 ק"מ צפונית מערבית מהעיר סופיה ומתפרסת על גדות נהר Osum Beli. במהלך המאה ה-15, אחר כיבושה של בולגריה בידי העותומנים הוקם הישוב על ידי פליטים בולגריים שנסו לאזורים מיוערים ומרוחקים, למקומות בהם יהיה קשה לצבא העותומני להגיע ולכפות עליהם את חוקיו האכזריים. בשנת 1800 לערך, לאחר שהישוב הקטן התפתח לישוב גדול והומה, פלשו הטורקים לעיר והחריבו אותה. העיר נותרה הרוסה עד לשנת 1877 בה שוחררה בולגריה מעול הטורקים ושוקמה ממש מבין ההריסות. מקור שם העיר Troyan, הוא על שם מעבר ההרים העתיק והגבוה בהרי הבלקן הסמוך "Via Troyan". המעבר הקדום מהתקופה הרומית קישר בעבר את צפון בולגריה לדרומה.
אנו חצינו את העיר וטיפסנו במעלה הרי הבלקן בדרך הררית צרה ויפה לגובה מדהים של 1360 מטר מעל פני הים למלון קטן ומקסים בשם "Via Troyan" הממוקם בסמוך לכפר Beklemeto המרוחק כ-20 ק"מ מהעיר Troyan. מחלון המכונית התבשמנו ממראה הנוף ההררי המדהים הנפרס למרחקים ולגבהים בלתי ייאמנו. בסמוך לאחד מפיתולי הכביש הוצב שלט עץ המכוון את הנוסעים ממש בפיתולו של כביש עם שדה ראייה אפסי של התנועה המגיעה ממול לכיוונו של המלון. מהכביש ירדנו אל דרך עפר המובילה אל המלון היושב כמעט בפסגתו של ההר. המלון החדיש והמטופח בנוי משתי קומות. מסעדה עממית קטנה צמודה למלון ומספקת שירותי הסעדה לאורחים המעוניינים ולעוברי האורח הרבים העוברים מצפון לדרום ולהיפך. למלון מסעדה נוספת ומהודרת. חדרי המלון נעימים מאוד ונאים. עלות החדר לזוג כולל ארוחת בוקר עמדה על 50 לבה בלבד. המלון מומלץ מאוד למרות חסרונו היחיד והמהותי. המקום בו מוקם המלון שומם ומבודד ואין מה לעשות שם מלבד לנום בו שנת ישרים ערבה ומתוקה.
את ארוחת הערב החלטנו לאכול בעיר Troyan ולשלב בה לאחר מכן סיור קצרצר. מבחר המסעדות בהן נתקלנו היה מצומצם עד מאוד וכך יצא שבחיפושנו אחר מסעדה יצאנו מהמדרחוב התיירותי והגענו לאיזור השוק הקטן שבעיר. פיצריה קטנה סיפקה את רעבוננו והחנויות הקטנות סיפקו את נושאי הצילום היחידים במקום. חנויות בשר, חנות ירקות בהן שוקלים עם משקולות כמו פעם, סופר קטן וצבעוני שבין מוצריו ניתן למצוא מוצרים ישראלים רבים, מעדניות חנויות ממתקים ועוד..
אווירת סוף הטיול נישאה בבירור והורגשה באוויר. לאחר ארוחת הבוקר בחדר האוכל היפה של המלון שמכל חלונותיו ניבטו אלו נופי יער של הרי הבלקן התחלנו בנסיעה מערבה אל עיר הבירה סופיה. הנסיעה כללה טיפוס כלפי מעלה אל רום ההר שממש על פסגתו נבנתה אנדרטת בטון ענקית שאנו הצמדנו לו את השם "שער הנצחון הבולגרי". שלט עץ שעמד בסמוך נשא את שם המקום "Central Balkan Mountains National Park".
טיפסנו אל רחבת החניה שמתחת לאנדרטה. האנדרטה נשאה (איך לא ...?) את המספר הכי שכיח בבולגריה - 1878. פסלים ענקיים של לוחמי החירות הבולגרים - החיילים, הנשים והאזרחים קישטו את האנדרטה. האנדרטה הגבוהה חולשת ממרומי הבלקן על נוף אלוהי המתפרס למרחקים עצומים ממש מתחתנו. כרי דשא ירוקים צבעו הכל בירוק שהשתלב יפה בצבע ירוק עמוק של היערות המרוחקים על מדרונות ההרים שמתחת. בתוך כל הכתם הירוק על גווניו ניתן היה להבחין בגג בית מרוחק אדום ובודד שבלט למרחקים. ההרים הרחוקים באופק האין סופי נצבעו בצבע תכול שהעיד על מרחקם הרב. במורד ההר ליחכו פרות שמנות ושלוות את העשב העשיר והריחני, פעמוניהן מצטלצלים בצליל עמוק ונעים שהפר את שקט הפסגות הכמעט מוחלט. במקום שכזה ממרומי ההר התגלה הטבע במלוא הדרו וגדולתו. נפרדנו מהרי הבלקן המרהיבים ונסענו לכיוון הכפר קופריבישטיצ`ה (Koprivshtitsa).
קופריבישטיצ`ה
הכפר ממוקם במרחק של כ-110 ק"מ מזרחית לסופיה על גדות הנהר טופולוניטצה החוצה את הכפר לאורכו. הכפר ציורי ויפה ומסמל את המקום בו הוכרז המרד כנגד העותומנים בשנת 1876. מרד ראשוני זה נכשל וכעונש וכתגובה שרפו העותומנים כ-60 כפרים ומאות תושבים בולגרים נטבחו. הכפר ציורי קטן ומקסים ורצוי להכניסו למסלול הטיול. ההגעה אליו עוברת בסביבה מיוערת והררית וכשמגיעים לכפר חשים את אווירת ימי הביניים שהשתמרה היטב במקום. גשרי האבן העתיקים, כיכר הכפר הרחבה שחנויות צבעוניות פרוסות סביבה. עגלות וסוסים מובילים את רוכביהם על כביש המקביל לנהר הזורם לאיטו. בתים ישנים וחדשים בנויים כולם באותו סגנון ואווירה. רוב הבתים הישנים במקום שוחזרו על פי מראם המקורי. הגדה ממול מאכלסת את האיזור הישן יותר של הכפר ואת המרכז התיירותי. חנויות קטנות עם קירות הצבועים בצבעים שונים מספקות מזכרות לתיירים המגיעים למקום ובעיקר צנצנות ריבה מפירות יער ומפירות שונים שהוכנו במטבחים הביתיים.
מיד לאחר יציאתנו מהכפר התקדרו השמיים ועננים שחורים ומאיימים שכמותם לא ראינו אפילו ביום הכי חורפי בישראל הסתירו את אור השמש. עגלות רבות הרתומות לסוסים מיהרו בצידי הדרך מובילות את רוכביהן לביתן טרם ירד הגשם הכבד הצפוי ואנו המשכנו בדרכנו מערבה אל העיר סופיה.
סופיה
סופיה היא עיר הבירה השלישית בעתיקותה באירופה וגילה סובב את 7000 השנה. תחילתה בבני השבט הסרדי שהתיישבו במקום ונתנו לו את השם "סרדיקה". הישוב עבר גילגולים שונים והתפתח תחת שלטונות ועמים שונים. שמות רבים הוצמדו לישוב בגלגולי השלטון הרבים. במאה ה-14, בתקופתם של העותומנים ששלטו בבולגריה הושאל לעיר שמה הנוכחי "סופיה", על שם הכנסיה העתיקה במקום, בשם סט. סופיה, שנבנתה במאה השישית על ידי הקיסר הביזנטי והוקדש לכבוד הקדושה סופיה. סופיה העיר קיבלה את מעמדה כעיר הבירה הבולגרית מאז שנת 1879, עם שחרור שטחה של בוגריה מעול הכיבוש העותומני.
העיר הגדולה בה חיים למעלה ממליון וחצי תושבים, שינתה את תדמיתה המזרחית ונראית כיום ככרך אירופי מודרני הכולל כיכרות ענק, קתדרלות יפות ומיוחדות, אתרים היסטוריים עתיקים שנשתמרו היטב, גינות ופארקים ירוקים, מבני ענק, כבישים רחבים ונוחים, אמצעי תחבורה רבים ונוחים, תושבים נחמדים , מסעדות ובתי קפה, שווקים וחנויות בכל הרמות והשווים לכל כיס והרבה מאוד אווירה נעימה ונינוחה. העיר עדיין זולה מאוד ביחס לאירופה ואינה מאיימת על הכיס התיירותי. גם ריכוז אתריה ההיסטריים העיקריים מהווה יתרון נוח המאפשר למתייר בה סיור רגלי או נסיעות קצרות בין אתר לאתר.
סיור בעיר רצוי להתחיל מהכיכר הגדולה "אלכסנדר נברסקי", הנושאת את שם הקתדרלה הענקית קתדרלת סט. אלכסנדר נברסקי הממוקמת במרכזה. הקתדרלה בעלת הכיפות הזהובות נחשבת למבנה המרשים ביותר בבלקנים ונבנתה כיד זכרון לכבודם של 200,000 החיילים הרוסיים שנפלו במלחמה לשחרור בולגריה מהכיבוש העותומני. הכנסיה שנבנתה בין השנים 1882-1912 כוללת בתוכה אוצרות דת ייחודיים ומיוחדים למקום. שם הכנסיה הוענק לה על שם הקדוש הרוסי אלכסנדר נברסקי, שהוא הפטרון והמגן הקדוש של משפחת הצאר הרוסי אלכסנדר השני, שהנהיג את שחרור בולגריה מהעותומנים.
בסמוך נמצאת הכנסיה הקטנה והצנועה בעלת האריחים האדומים שנתנה לעיר את שמה, כנסית סט. סופיה. הכנסיה נבנתה במאה הששית על ידי הקיסר הביזנטי לכבודה של הקדושה סופיה (סופיה ביוונית = חוכמה). על פי האמונה הדתית נוצרית קדומה סופיה היתה אישה אלמנה שחיה ברומא העתיקה עם שלוש בנותיה הצעירות ששמן היה אמונה, תקווה וצדקה. בזמן רדיפת הנוצרים על ידי הרומאים, בתקופת כהונתו של הקיסר אנדריאנוס ששלט באותה תקופה, חוו שלוש בנותיה של האם סופיה רדיפות וייסורים קשים. את ראשה של אמונה ערפו לאחר שיצאה ללא פגע מזפת רותחת אליה הוכנסה. גם ראשן של שתי אחיותיה נערפו לאחר שיצאו ללא כל פגע מכבשן האש אליו הושלכו. האם סופיה מתה שלושה ימים לאחר מכן בזמן תפילתה על קברי בנותיה.
בימי הכיבוש השלטון העותומני, וכחלק מתרבות האסלאם "לדרוס" את סממני הדת של עמים שנכבשו תחת דגל האסלאם, נהרסו ונמחקו כל סמלי הדת הנוצריים העתיקים בכנסיה הקטנה ואף הוסף למבנה הכנסיה צריח של מסגד. בכך הוכשרה הכנסיה לשמש מסגד למאמינים המוסלמים. במאה ה-19 היה רעש אדמה גדול שלא הזיק לכנסיה העתיקה שגילה עלה על 1300 שנים, אך הרס לחלוטין את צריח המסגד. בשל כך ננטש המבנה. בתחילת המאה ה-20 שופץ המבנה וחזר לייעודו המקורי הדתי נוצרי.
בצמוד לכנסיה ממוקם פסל האריה ואנדרטת אש התמיד לזכר החייל האלמוני. מערבה משם, בהמשך השדרה ישנו שוק פישפשים קטן צבעוני ומיוחד בו ניתן להשיג ולרכוש לא רק מפות רקומות, בקבוקי בושם, צלחות עץ ועוד מזכרות תיירותיות רגילות, אלא גם פריטים מוזרים ומיוחדים כגון קסדות טייסים רוסיים ממלחמת העולם השניה, מצלמות עתיקות שספק אם הן עובדות, מדליות ודרגות של חיילים רוסיים, מסכות אב"כ ישנות וכדומה. חוויה מעניינת לאספנים.
בגינה הקטנה הסמוכה לשוק, ניתן להבחין בפסלי ברונזה שחורים מצמררים המתארים את החיילים הבולגרים שהובסו במלחמתם בצבא הביזנטי. הפסלים מהווים תזכורת היסטורית כואבת לתבוסת החיילים הבולגרים מפני הצבא הביזנטי. הביזנטיים שהיו אכזריים במיוחד עקרו את שתי עיניהם של 50,000 חיילים בולגריים ואילו ל-50,000 חיילים נוספים עקרו עין אחת בלבד, בכדי שיוכלו לתמוך בחבריהם העיוורים בדרכם חזרה משדה הקרב ולספר על אכזריותם של הלוחמים הביזנטיים.
מעבר לכביש, מרחק של פחות מ-100 מטר במורד הרחוב, נמצאת כנסיה יפה ומהודרת - הכנסיה הרוסית סט. ניקולאי, על כל חמשת צריחי הבצל המוזהבים שלה, שנבנתה ב-1912 בידי פועלים רוסיים ומשמשת בעיקר את עובדי השגרירות הרוסית. המשך הרחוב לכיוון צפון מזרח, מוביל את ההולכים אל המוזיאון לאמנות לאומית ומשם אל בית הנשיא השוכן בשדרות Tsar Osvoboditel, שם ניתן לצפות בטקס חילופי המשמר. ממש צמוד מאחור נמצאת כנסית רוטונדה סנט ג`ורג`. מבנה הכנסיה העגול עם הלבנים האדומות מהמאה הרביעית נחשב למבנה העתיק ביותר בסופיה.
בקצה הרחוב הסואן עומד רם ונישא בגובה של 24 מטר, פסלה של סופיה, פטרונית העיר בצבעי שחור זהב המחזיקה על ידה השמאלית את הינשוף, סמל החוכמה. ממש ממול תבחינו במבנה קטן שקוע ועתיק הבנוי מלבנים אדומות. זוהי כנסית סבטה פטקה מהמאה ה-14, בה נשתמרו היטב ציורי קיר מתקופות שונות. לא הרחק משם ניתן להבחין בצריח המסגד הבולט בסגנונו הטורקי, הנושא את השם "באניה באשי". המסגד נבנה בשנת 1576 על ידי העותומנים ושימש את הטורקים הרבים שחיו בסופיה באותם שנים. המסגד אינו פתוח רשמית לקהל, אולם כניסה למקום אפשרית לאחר אישורו של השומר המוסלמי במקום ורק לאחר חליצת הנעליים והשארתן בחוץ כיאה למסורת המוסלמית. השם "באניה באשי" פירושו "מרחצאות רבים", והוא ניתן למסגד על שם בתי המרחץ התרמיים הסמוכים אליו שהראשון בהם הוקם עוד בימי הרומאים.
אם עומדים עם הגב אל הכניסה למסגד מבחינים בגגו הגבוה של בית הכנסת היהודי, שהוא בית הכנסת השלישי בגודלו באירופה (לאחר בתי הכנסת בבודפשט ובאמסטרדם). בית הכנסת הגדול בסופיה תוכנן על ידי אדריכל וינאי כהעתקו של בית הכנסת היהודי בוינה שנהרס על ידי הנאצים. מאז פתיחתו של בית הכנסת בסמוך לראש השנה היהודי בשנת 1909, בית הכנסת מהווה את מרכז החיים היהודי בעיר ומסביבו היה הרובע היהודי. לבית הכנסת רב אחד שהתמנה על ידי הרבנות הראשית בישראל ושני חזנים. במקום גם שני רופאים מנתחים שהוכשרו בישראל לבצע בריתות-מילה בבנים הנולדים למשפחות היהודיות במקום.
בתום הסיור בעיר התיישבנו באחת ממגוון המסעדות הרבות הפרוסות במרכז העיר ונהננו מהתפריט המקומי. הישיבה הרגועה במקום סמלה עבורי יותר מכל את סיומה של חופשה מטריפה ומהנה. הגנבתי עוד הצצה במחוגי השעון. נותרו רק שעות מעטות לטיסתנו חזרה ארצה. לגמנו מהקפה והתבוננו באנשים הצעירים שהתגודדו ישובים מסביב לאחד משולחנות המסעדה מרוקנים כוסות של בירה צוננת שהוגשה בחבית קטנה אל השולחן. לשולחן אחר הגישה מלצרית מגש עץ צר ובו היו נעוצים זקופים, כמו שני תורני אוניה, שיפודי בשר ענקיים מעוררי תיאבון. העליצות והשמחה שבמקום השתלבו יחד עם הזכרונות של עשרת הימים האחרונים, עמוסי החוויות והמראות. השמיים האפירו וגשם התחיל לטפטף בחוץ, שוטף את רחובותיה של העיר. עלינו על האוטו ותוך נסיעה נפרדנו במבט אחרון מהעיר היפה והידידותית. אהבנו להיות שם.
סיכום
לכל אורך הטיול המאוד מהנה ומאוד מיוחד ריחפה באוויר השאלה "היכן כל התיירים ?!". תשובה להעדרם של התיירים בכלל ושל התיירים הישראלים בפרט לא מצאנו. אולם מצאנו הרבה מאוד סיבות מדוע כן לתור את בולגריה. בולגריה היא ארץ מדהימה בעל מתווה גיאוגרפי מיוחד, שטח הררי גבוה החוצה את המדינה כמעט לכל רוחבה בחלקה הצפוני כמו בחלקה הדרומי. יערות עד ירוקים ועצומים, מישורים פוריים הפרוסים לרגלי רכסי הרים גבוהים. ערים מודרניות ומתקדמות ולצידן כפרים עתיקים שהזמן פסח עליהם. נהרות ונחלי מים רבים חוצים את המדינה לאורכה ולרוחבה ומזג האוויר פשוט מושלם.
האוכל המקומי תאווה לחיך (בעיקר בשל העובדה שהוא נוגד לחלוטין את הכללים להרזיה בטוחה) ואפילו המים המקומיים נגישים בכל מקום צוננים, טעימים ומצוינים. אך ללא ספק הדבר הכי חשוב והכי בולט בבולגריה הם האנשים, ובעיקר האנשים החיים מחוץ לגבולות הערים המודרניות. האנשים בכפרים הקטנים והפשוטים חיים את שגרת חייהם בשקט ובצנעה, עם המון רוגע ושלווה, שכל כך חסרה לנו כאן בארץ. כלי העבודה וכל יתר המכשירים המשמשים אותם היום במאה ה-21 מזכירים את אותם כלים שאנו פוגשים באנציקלופדיות או בסרטי היסטוריה, ממש כמו אותם כלים בהם השתמשו כמה מאות שנים אחורה. למחייתם הצנועה מטפחים רוב הכפריים גינת ירק קטנה הסמוכה לבתיהם, מספר עזים, תרנגולות ועוד מספר חיות משק הכרחיות וזהו. לא צריך יותר.
העלות הכספית הנמוכה לתייר ולמטייל בבולגריה מהווה סיבה נוספת להעצמת ההנאה מטיול עכשווי בארץ מדהימה זו. טיול בבולגריה מומלץ בכל פה בעיקר מחוץ לערים הגדולות (אך לא לוותר על הערים) ומומלץ לערוך אותו עתה, בטרם "תיכנע" בולגריה בשנים הקרובות למודרניזציה ולקדמה, ובעיקר ליורו.