בולגריה - שבוע בהרי פירין ורודופי

מי שמחפש טיול בהרים, עשוי למצוא את הרי הפירין ורודופי בבולגריה כיעד אטרקטיבי - הוא קרוב, מאתגר, המחירים בו נוחים והנופים מרהיבים. לפניכם מסלול טיול בן שבוע בהרי בולגריה עם כמה טיפים מועילים.
תרין הרפז ודורון המרמן שולדינר
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: בולגריה - שבוע בהרי פירין ורודופי
Dollarphotoclub ©

הקדמה

בחרנו לבלות חופשה של שבוע בבולגריה באמצע אוקטובר 2007. החוויה הייתה מעניינת מאוד, הנופים מרהיבים והמחירים נוחים מאוד. עם זאת, הרגשנו שאם היינו יודעים מספר דברים לפני הטיסה, העניינים היו מתנהלים חלק יותר וננסה לפרט חלק מהם כאן.

יום ראשון - הגעה לבולגריה

הגענו משדה התעופה למלון ברוד בסופיה באמצעות טקסי (עם מונה) שעלה לנו הרבה יותר (כ-25 יורו) ממה שהיה עולה לו היינו לוקחים את הצעת המלון, שהייתה 10 יורו. המלון היה סביר ונקי, אבל בניגוד למה שכתוב, הוא לא כל כך קרוב למרכז העיר. למחרת נסענו באוטובוס לבנסקו. כדאי לברר לפני כן מתי הוא יוצא באתר של התחנה המרכזית של סופיה.

הנסיעה ארכה כשלוש שעות עם הפסקה קצרה בדרך. בנסקו היא עיר חביבה למדי (במיוחד החלק שקרוב יותר להרים), אך כנראה בחודשים אלו (חודשי המעבר) אין יותר מדי מה לעשות בה. משמונה בערב הרחובות היו ממש שוממים והרגשנו קצת כמו בעיר רפאים. למרות זאת, מצאנו גסט האוס מעולה בפינת רחובות מעל אחת הכנסיות - זול (כ- 30 לבה לזוג ללילה), נקי, נחמדים מאוד ומיקום טוב.

 בנוגע לאוכל (הערה שהייתה רלבנטית עבורנו לאורך כל הטיול), בתור צמחוני ושומרת כשרות, לא היה לנו יותר מדי מגוון של מאכלים (בעיקר תפוחי אדמה), כשמשמעותו של "סלט עגבניות ומלפפונים" היא פעמים רבות 2 עגבניות ו- 2 מלפפונים חתוכים על צלחת.

כתובת המלון Brod: רחוב Simeonovsko Shose blvd מספר 66.

לתחילת הכתבה

יום שני - ויהרן, טבנו אזרו 

למחרת עלינו במונית לבקתת ויהרן. בתקופה זו של השנה יש מעט אוטובוסים שעולים (כנראה אחד בלבד, די מוקדם בבוקר), ולכן נאלצנו לקחת מונית, שלא עלתה המון. מזג האוויר לא היה מסביר פנים, אבל למרות זאת, אחד העובדים של הבקתה טען שההליכה לבקתת טבנו אזרו לוקחת 6 שעות. השעה הייתה קצת לפני 11 אז החלטנו לעשות את המסלול (כשאת האוכל קנינו בבנסקו יום לפני כן, מה שהיה טוב, כי בבקתות יש אוכל טוב לאכול במקום, אך לא בהכרח כדי לקחת לדרך). התחלנו לעלות, ועם התרמילים הכבדים על הגב, זו בהחלט עלייה מאתגרת: הרבה סלעים שלא תמיד פשוט לעבור. מזג האוויר היה מאוד לא נעים, המון ערפל, מעט גשם וקר.

 בערך במחצית הדרך יש מעבר מאוד תלול וצר, כשעוברים ברצועה צרה ומשני הצדדים תהום פעורה. די מפחיד למי שלא רגיל, מאוד מפחיד כשלא רואים קדימה כלום והתיקים הגדולים מקשים על המעבר במקום. בסביבות שבע, שבע וחצי בערב ירד עלינו חושך ולולא פגשנו 4 מקדונים מבוגרים ומנוסים (שהיו היחידים שפגשנו לאחר היציאה מהבקתה באותו יום), שאיתם המשכנו עד הבקתה, סביר להניח שהיינו מתקשים למצוא את דרכנו בחושך לבקתה. חשוב לציין, שלמרות שקראנו ואמרו לנו שהמסלול לוקח 6 שעות, לנו לקח קצת יותר מ- 9 שעות (למרות שאנחנו מחשיבים את עצמנו די מיטיבי לכת ועשינו הפסקות קצרות למדי). גם במסלולים אחרים הזמן שלקח לנו לסיים את המסלולים היה גדול בהרבה מהזמן שנאמר לנו או שקראנו. כאמור, באותו יום הגענו מאוחר לטבנו אזרו הנחמדה מאוד. במקום הייתה מישהי דוברת אנגלית טובה יחסית ונחמדה, ואפשר לאכול שם גם ארוחות חמות.

לתחילת הכתבה

יום שלישי - פירין

למחרת עשינו את המסלול מטבנו אזרו לבקתת פירין. זה טיול קל יותר, רובו המכריע בירידה, פרט לעלייה קצרה בהתחלה, והנוף נחמד מאוד, גם אם את רובו ראינו דרך טיפות הגשם. גם מסלול זה, שאמרו לנו שייקח לנו כ-5 שעות, לקח כ-8 שעות, אך עם יותר עצירות. שימו לב, שלקראת סוף המסלול, כשנכנסים ליער, הסימונים מעט פחות טובים (אם כי יכול להיות שלשלכת היה תפקיד בבלבול הקטן שהיה לנו). סוף המסלול מזמן את בקתת פירין, שאנחנו מצאנו פחות נחמדה. היא גדולה בהרבה ויש בה מספר חדרים עם 8-10 מיטות בחדר. אנחנו היינו המבקרים היחידים בבקתה והאנשים שתפעלו אותה היו לא חברותיים ולא ידעו אנגלית כמעט בכלל, מה שיצר אווירה לא כל כך סימפטית.

לתחילת הכתבה

ימים רביעי וחמישי - מלניק, מנזר רוזן, סנדנסקי, גוצה דלצ`ב

ביום ההרים השלישי טיילנו מפירין לעיירה הקטנה מלניק. זה טיול ארוך מאוד, שמתחיל בעלייה יפה, מתונה ברובה וארוכה (ביער) וממשיך במישורים וירידה מתונה. יש מקום לקראת הירידה למלניק שבו הסימון לא כל כך ברור. אנחנו לקחנו את הסימון הכחול עד למנזר קטן (לא רוזן) וממנו התחברנו (דרך המסלול האדום) בחזרה למסלול הירוק. לדעתנו, עדיף להמשיך עם המסלול הירוק. אם לא רואים סימון לאחר זמן סביר (צבעים או רוג`ומים), כדאי לחזור אחורה ולראות איפה הטעות. לנו זה לקח זמן רב והרבה מאמץ לאחר שטעינו באחת הירידות והגענו למקום עם צמחייה סבוכה מאוד וקשה למעבר. אחרי שהגענו לכביש, החלטנו לעלות למנזר רוזן, שהוא נחמד למדי. מכיוון שהיה כבר די מאוחר, החלטנו לעצור טרמפ כדי להגיע למלניק. חשוב לציין, שאנחנו (אולי בגלל העונה) לא פגשנו נפש חיה במהלך כל הטיול שלנו בהרים, חוץ מ- 4 מושיעינו ממקדוניה והאנשים שאחראים על הבקתות.

מלניק היא עיירונת חמודה. מצאנו מהר מאוד חדר נחמד, נקי וזול, ממש בתחילת העלייה ברחוב הראשי מצד שמאל, כשבעל המקום הוא גם בעל המכולת שמתחת לחדרים. בעיר ישנם גם חדרים להשכרה בבתים של אנשים, אך המחיר לא זול בהרבה והתנאים לא בהכרח יותר נוחים. התכנון שלנו היה להגיע ממלניק להרי רודופי ולהספיק לטייל שם קצת לפני החזרה לסופיה. זו טעות שלא כדאי לעשות. ממלניק יש תחבורה ציבורית דלה ביותר, בעיקר לעיר הגדולה סנדנסקי (3 אוטובוסים ביום). מסנדנסקי אפשר להתחיל לפנות מזרחה, אבל חשוב לציין בהקשר זה, שמשם לגוצה דלצ`ב היה אוטובוס אחד בלבד ביום. גם האוטובוס היחיד הזה לא סומן היטב והקדים לצאת ב- 10-15 דקות מהתחנה. מכיוון שאנחנו מצאנו את סנדנסקי לא מרתקת במיוחד ופספסנו את האוטובוס היחיד, נאלצנו לקחת מונית כל הדרך עד לגוצה דלצ`ב, שם גילינו שאין לנו אוטובוס המשך לכל עיר אחרת באזור רודופי, פרט לוולינגרד (בדרך לפלובדיב), שהיה רק למחרת מוקדם בבוקר. נשארנו ללון שם במלון יחסית נחמד, מלון Hristoff (שלושה כוכבים). העיר, למרות מראה ראשוני לא מזמין, התגלתה כעיר חביבה למדי, עם לא מעט מסעדות ובתי קפה חביבים.

כתובת המלון Hristoff: רחוב Byalo More מספר 4, ממש ליד המדרחוב שבמרכז העיר.

לתחילת הכתבה

יום שישי - וולינגרד

למחרת הגענו בשעה מוקדמת לתחנת האוטובוס (יש שתי תחנות, צריך לשים לב) ונסענו לוולינגרד. זו עיר חמודה, שמושתתת בעיקר על תיירות ספא ומעיינות חמים. החלטנו ללון במלון 3 כוכבים נחמד מאוד שנקרא קאמנה. הוא מצוי בקצה המערבי של העיר, ליד שני האגמים הקטנים (המלאכותיים) שיש בה, ויש בו בריכה חמה, בריכה קרה, ארוחת בוקר וחדרים נחמדים ומרווחים במחיר טוב (64 לבה לשניים, לחדר עם סלון קטן ו-2 שירותים). כדי להגיע אליו כדאי לנסוע באוטובוס (האחד) שיש בעיר, כמעט עד סוף הקו ואז לעלות למלון (רואים מהכביש).

כתובת המלון Kamena: רחוב Edelvais מספר 4

לתחילת הכתבה

יום שביעי - סופיה

מוולינגרד יש 2-3 אוטובוסים ביום לסופיה, וכדאי לברר בתחנה המרכזית בדיוק מתי הם יוצאים. עם זאת, האוטובוסים לא מגיעים לתחנה המרכזית של סופיה, אלא למקום מאוד רחוק משם. כדאי לשאול את הנהג (או נוסעים אחרים) מה הדרך הטובה ביותר להגיע למרכז סופיה, כי אנחנו נסענו די הרבה זמן באוטובוס עירוני כדי להגיע לתחנה המרכזית. בתחנת הרכבת של סופיה, הצמודה לתחנה המרכזית, יש שמירת חפצים, שם השארנו את התיקים שלנו והסתובבנו מספר שעות בסופיה הנחמדה לפני הטיסה חזרה.

 לסיכום, אם נוסעים לשבוע לבולגריה ורוצים להספיק לטייל בהרים (ללא רכב), כדאי לרכז את הטיול בגוש הרים אחד, ולא לנסות להגיע לשניים או יותר, כי התחבורה הציבורית לא מאפשרת גמישות וניידות מספקים וקשה לדעת מתי יהיו אוטובוסים רלבנטיים.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לבולגריה

כתבות מומלצות עבורך על בולגריה

קצת השראה לטיול הבא

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם