יום 1 - יוצאים לדרך
אני ואשתי, צברים מגזע בולגרי טהור שמכירים את השפה הבולגרית וללא אזרחות בולגרית, עשינו בתחילת אפריל 2004 מסע עם רכב שכור בן 1,400 ק"מ ברחבי מערב ודרום בולגריה. זו הייתה הפעם הראשונה שלנו בבולגריה. לצורך תכנון הטיול נעזרנו בטיפים של אתר "למטייל", בחוברת הטיולים לבולגריה של "ברון טורס", במפה טובה מאוד בקנה מידה של 1:400,000 בהוצאת REISE KNOW HOW שנקנתה בחנות "למטייל" בת"א, ובתרגום לעברית של "לונלי פלנט" (מסדרת "העולם"). הערה קטנה למתרגמי הספר: לאורך כל הספר תורגמה המילה "רחוב" בטעות ל"אוליקה"; "רחוב" בבולגרית אומרים "אוליצה" (ulitsa). הערה נוספת: מי שמתכוון לתור את בולגריה ברכב שכור ללא נהג בולגרי חייב להכיר את הכתב הקירילי הבולגרי (וזה לא מסובך), כי השילוט הוא בד"כ עדיין רק בבולגרית. וכעת לתיאור המסע:
לאחר טיסה של שעתיים וחצי במטוס של חברת התעופה "בלקן" נחתנו ב-22:30 בסופיה שם חיכתה לנו הסעה שהוזמנה באינטרנט במחיר 5 יורו (הסתבר שזהו מחיר סביר בהחלט), איתה הגענו למלון NIKY, מלון בן 3 כוכבים במרכז סופיה. מחיר חדר זוגי ללילה כולל ארוחת בוקר - 40 יורו. הרחוב בו ממוקם המלון (Neofit Rilski) קצת מדכא, אך המלון בסדר גמור. שני טיפים שקיבלנו מהנהג הצעיר שהסיע אותנו: לבצע המרת מטבע זר בסופיה רק בבנק BULBANK (כי שם השערים הכי טובים), ובמוניות בסופיה להשתמש רק בשירותים של חברת המוניות OK.
יום 2 - קופריבשטיצה
על הבוקר המרנו כסף ב-CHANGE (הבנק היה עדיין סגור). יש לשים לב באיזה CHANGE מבצעים את ההמרה. יש לבצע רק אצל כאלה שההבדל בין שער הקניה לשער המכירה אצלם עומד על סביבות 2 סטוטינקי. בתחילת אפריל 2004 שערי היורו היו: 1.94 לבה לקניה מול 1.96 לבה למכירה; שערי הדולר: 1.59 לבה לקניה מול 1.61 לבה למכירה. אין מה לחפש אצל כאלה שמציעים שער קניה ליורו בסביבות 1.60 לבה (ויש כאלה לא מעט). לאחר מכן לקחנו מונית של OK אל סוכנות הרכב בסופיה כדי לקחת את הרכב השכור, אותו שכרנו מהארץ מחברת הרץ. הגענו למקום (שד` וסיל לבסקי 47) וגילינו שהמקום סגור. מבירור קצר עם בעל העסק השכן התברר כי יום 02/04/04 הוכרז כיום חג (חופשה) ברחבי בולגריה לרגל צירופה של המדינה לברית נאט"ו. לאחר שיחה עם חברת הרץ בארץ הופנינו לשדה התעופה, שם חיכה לנו הרכב. הפיצוי על הטרטור היה קבלה של רכב בקבוצה C (סיאט קורדובה 1600) ותשלום על רכב בקבוצה B (280 יורו לשבוע במקום 350).
יצאנו מזרחה על כביש מס` 6 לכיוון קופריבשטיצה. זוהי עיירה ציורית שנחל זורם במרכזה. ביקרנו באחד מששת המוזיאונים בעיירה (בית אוסלוקוב) במחיר של 1 לבה לכרטיס ולאחר מכן נכנסנו לאכול במסעדת LOMEVA שם אכלנו אוכל טעים במחירים מצחיקים. חזרנו מקופריבשטיצה (כביש די משובש, מומלץ להתאמן בארץ לפני הנסיעה בנהיגת סלאלום) לכביש מס` 6 והמשכנו מזרחה עד לכפר CARNARE, שם פנינו צפונה ונסענו בדרך הררית יפה (הרי הבלקן) עד העיירה טרויאן. חצינו את העיירה טרויאן והמשכנו צפונה והגענו עד העיר לובץ`, עיר נחמדה, מטופחת, שבנויה לשפת נחל OSAM. בתי המלון בעיר היו מלאים בבולגרים שיצאו לחופשה בת שלושה ימים (שישי - ראשון) ולכן נאלצנו ללון במלון לובץ`, 3 כוכבים, במחיר של 80 דולר ללילה (יקר ללא הצדקה; מומלץ ללון במקומות אחרים בעיר). בערב היה מופע זיקוקין דינור שחתם את חגיגות צירוף בולגריה לברית נאט"ו. הבולגרים די גאים בצירופם לברית, ומדובר מבחינתם בצעד מקדים לקראת צירופם לאיחוד האירופי ב-2007 (הנושא נמצא כרגע בשלבי מו"מ).
קטע "מרגיז" בבולגריה הוא עניין המחירים לזרים בבתי מלון ובאתרים לעומת המחירים לאזרחי המדינה. מדובר במחירים גבוהים ביותר מפי שניים ואף יותר. להערכתי עם צירופה של בולגריה לאיחוד האירופי (בתקווה שזה אכן יקרה בשנת 2007) זה אמור להשתנות כך שיגבו מכולם מחיר אחיד (והמחיר יהיה כנראה דומה יותר למחיר שנגבה היום מזרים ולא למחיר שנגבה היום מאזרחי המדינה).
קצת לגבי תקשורת מבולגריה לארץ: ניסיונות לחייג לארץ מטלפונים ציבוריים כמנוי של אחת מהחברות הבינלאומיות אצלנו לא עלו יפה. ישנן שתי אופציות להתקשרות: כרטיסי חיוג של BULFON (תאים בצבע כתום) במחיר 6.90 לבה ל-100 יחידות זמן, או כרטיסי חיוג של MOBIKA (תאים בצבע כחול) במחיר של 7.50 לבה ל-100 יחידות זמן. בסופיה ובפלובדיב ראינו גם טלפונים ציבוריים של BTK מהם מחייגים באמצעות ז`יטונים (כנראה שריד של ימי הקומוניזם), אך הם לא רלוונטיים להתקשרות מחוץ לבולגריה. מד המרחק בסוף אותו יום עמד על 240 ק"מ.
יום 3 - פלבן
לאחר סיור בוקר קצר בחנויות שעל הגשר המקורה ובדוכנים באזור VAROSHA יצאנו צפונה בכביש 35 לכיוון העיר פלבן. הגענו לעיר ועלינו אל הפנורמה, אתר הנצחה שנבנה ע"י הרוסים לכבוד 100 שנות שחרור מעול הטורקים. משם המשכנו מזרחה על כביש E83 וחתכנו דרומה לכיוון העיירות לבסקי ופאבליקני (נדמה שהזמן בעיירות אלו עמד מלכת), התחברנו לכביש E772 לכיוון מזרח והגענו לבירתה הקודמת של בולגריה - וליקו טרנובו. זוהי עיר תוססת, הרבה צעירים וצעירות לבושים במיטב בגדי האופנה, חנויות אופנתיות לאורך רחוב וסיל לבסקי שמוסיקה מערבית מעודכנת מושמעת בהן. אכלנו ארוחה מצוינת במסעדת ריץ`, שוב במחירים מגוחכים. בילינו את הלילה במלון קומפורט (COMFORT) מלון חדש עם נוף מרהיב לכיוון מצודת צארבץ, במחיר של 26 יורו לחדר זוגי ללא ארוחת בוקר. לא היה מופע אורקולי באותו ערב במבצר צארבץ. מלון מומלץ.
אורך מסלול באותו יום - 155 ק"מ (סה"כ 395 ק"מ).
יום 4 - מוזיאון הוורדים
יצאנו על הבוקר למבצר צארבץ. כניסה ליחיד (זר) עלתה 4 לבה. היינו התיירים היחידים במקום. לאחר סיור קצר במבצר נסענו אל ארבאנאסי במרחק 4.5 ק"מ מהעיר. לא התרשמנו במיוחד מן המקום. חזרנו חזרה לוליקו טרנובו ונכנסנו לכנסיית 40 הקדושים המעונים. זה היה יום א`, המיסה הייתה בעיצומה והיה שם "מפוצץ". יצאנו מהעיר על כביש E85 ולאחר מכן על כביש מס` 5 לכיוון גאברובו. בדרך נכנסנו למנזר דריאנובו. היו שם המון מבקרים, דבר אופייני לימי א`.
הלכתי אל מערת באצ`ו קירו מרחק של כ-400 מטר. הדרך לשם היא דרך יפה לצד נחל עם 2 מפלים נחמדים. הפעם לא זוהיתי כזר ע"י מוכר הכרטיסים (שהיה גם המדריך) והתשלום היה 1 לבה בלבד (המחיר למקומיים) במקום 2.5 לבה (לזרים). המערה לא מרשימה במיוחד. שלנו בבית שמש שווה פי אלף. יצאנו מן המנזר לכיוון גאברובו על כביש מס` 5 כשהכוונה הייתה להגיע למוזיאון ETARA, אך פספסנו את הפנייה והגענו עד מעבר שיפקה. לאחר שנוכחנו כי טעינו ירדנו חזרה את כל הירידה (15 ק"מ ממעבר שיפקה לכניסה ל-ETARA). כשהגענו חזרה למקום התברר מדוע טעינו; פשוט לא היה שילוט שמפנה לכיוון ETARA. מדובר במזלג דרכים שלצידו יש אנדרטה גדולה לציון 100 שנות שחרור משלטון הטורקים (1977-1877) - ימינה זה לכיוון גאברובו ושמאלה זה לכיוון ETARA. מהפנייה שמאלה ממשיכים עוד 2 ק"מ ומגיעים למקום. חנייה עולה 1 לבה וכניסה (לזרים) 6 לבה. גם הפעם לא זוהיתי כזר ושילמתי רק 1.20 לבה. היה שווה לחזור את כל הדרך חזרה. המקום מקסים. מומלץ לקנות לחמניות חמות מהמאפייה במקום ולתבל אותן בצ`ובריצה (CHUBRITSA) שזה תבלין בולגרי שמזכיר קצת את הזעתר שלנו, ולקנח במשקה בוזה (BOZA), משקה בולגרי בעל טעם מיוחד שעשוי מדוחן (אם אני לא טועה). משם חזרנו למעבר שיפקה, שזה מעבר הרים חשוב מאוד שבו הוכרע הקרב בין רוסיה לטורקיה, ששחרר את בולגריה מ-500 שנות כיבוש טורקי. במרחק של 1 ק"מ מהמעבר, אותו עושים עדיין בנסיעה, ממוקמת אנדרטה ענקית. ממגרש החניה צריך לטפס כ-100 מדרגות אל האנדרטה. המאמץ שווה. הנוף מלמעלה נפלא.
משם נסענו לכיוון העיירה קאזאנלאק. כ-3 ק"מ לפני הכניסה לעיירה מצוי מוזיאון הוורדים. המוזיאון אמור היה להיות סגור (פתוח רק ממאי עד ספטמבר), ואכן מגרש החניה היה ריק לחלוטין. עצרנו בכל זאת וניגשתי לבדוק ולהפתעתי גיליתי בכניסה 2 שומרים מקומיים. שאלתי מה קורה, האם המקום פתוח והם ענו כי המוזיאון סגור אך הוא ייפתח במיוחד עבור קבוצת מטיילים מאורגנת שאמורה להגיע עוד מעט ושאנו נוכל להיכנס אתם. חיכינו 10 דקות אותן בילינו עם 2 הבולגרים החביבים שקיטרו על מצבה הכלכלי של בולגריה (כדבריהם: אתם היהודים שעליתם מבולגריה לישראל הפכתם שם מדבר לגן-עדן, ואנחנו שנשארנו כאן הפכנו גן-עדן למדבר), ואז נעצר אוטובוס תיירים שממנו ירדה קבוצה של מלוכסני עיניים (הסתבר שהם יפנים). הצטרפנו אליהם לסיור במוזיאון עם מדריכה מקומית ומדריך מקומי שתרגם את דבריה ליפנית.
נכנסנו לקאזאנלאק ויצאנו ממנה לכיוון מערב על כביש מס` 6. ביציאה זכינו לביקורת של זוג שוטרים בולגרים שעברה בשלום. כעבור כ-15 ק"מ פנינו שמאלה בכביש מס` 56 לכיוון פאבל באניה דרך ראקובסקי עד לעיר פלובדיב. לינה בפלובדיב במלון לייפציג במחיר של 110 לבה לסוויטה ללא ארוחת בוקר. חניה במחיר של 6 לבה ל-24 שעות. מלון קצת מוזנח שספק אם נישאר בו לילה נוסף.
אורך מסלול באותו יום - 260 ק"מ (סה"כ 655 ק"מ).
יום 5 - פלובדיב
על הבוקר עברנו למלון טראקיה שהוא מלון הרבה יותר סימפטי ממלון לייפציג במחיר של 71.20 לבה ללא ארוחת בוקר (המחיר למקומיים רק 40 לבה). היום כולו הוקדש לשוטטות ברחוב איוואן ואזוב שעמוס בחנויות נעליים, בכיכר צנטראלן, במדרחובים של העיר (קניאז אלכסנדר ו-ראיקו דאסקאלוב) ובסמטאות העיר העתיקה. במסגד ז`ומאיה זכיתי להסבר פרטי על המסגד מבחור צעיר מוסלמי שהיה שם. הוא לא התרגש במיוחד כשבסוף גיליתי לו שאני מישראל.
פלובדיב היא עיר תוססת, הרבה צעירים, חנויות עם מיטב האופנה, אך עדיין זקוקה ליותר טיפוח הן מצד העירייה והן מצד התושבים. כאן התוודענו לבניצה (BANITSA) הממולאת בגבינה ולמקיצה (MEKITSA) שהיא מין בלילת בצק מטוגנת שעליה מפזרים אבקת סוכר, שכמוה אכלתי בפעם האחרונה כשהייתי ילד לפני 40 שנה בשד` ירושלים ביפו ליד בי"ח "צהלון". שתי אנקדוטות מהעיר: ישנן בעיר מנקות רחובות מטעם עיריית פלובדיב. חלק מאותן מנקות השתמשו במטאטא מאולתר כשבקצה המוט שלו יש במקום השערות הצהובות שאנו מכירים אגודה של ענפי עץ ירוקים. מדהים. פגשנו ברחוב איש זקן שהציב על המדרכה משקל ביתי מרוט. תמורת 10 סטוטינקי יכולת לדעת עד כמה השפיעה האכילה במסעדות של "שקמבה צ`ורבה" (מרק קיבה) ו-"קבאבצ`טה" (קבאב בולגרי עגול) על משקלך. זה היה יום ללא נסיעות - 0 ק"מ (סה"כ 655 ק"מ).
יום 6 - מערת התותים
יצאנו על הבוקר ממלון טראקיה (אחרי שנדרשנו לשלם 60 סטוטינקי על שיחת טלפון בתוך פלובדיב שלא ביצענו - כנראה בוצעה ע"י אחת החדרניות שנכנסו לחדר) דרך שד` כריסטו בוטב על כביש מס` 86 לכיוון העיר אסנובגראד. חלפנו על פני העיר וכ-10 ק"מ מדרום לה בהמשך כביש 86 פנינו אל מנזר באצ`קובו, המנזר השני בגודלו במדינה. יצאנו משם לכיוון צ`פאלארה. לאורך כל הדרך מאסנובגראד לצ`פאלארה ליווה אותנו לצידנו נחל צ`פאלארסקה. לאחר סיור בשוק העירוני של צ`פאלארה נסענו אל פאמפורובו, עיירת סקי שהייתה די נטושה (סוף העונה). משם המשכנו לכפר שירוקה לקה, הידוע בבית הספר למוסיקה ולכלי נגינה הקיים בו. בית הספר היה סגור. המנקה החביבה שפתחה לנו את השער סיפרה שהשבוע הוא ה-semana santa (השבוע הקדוש) ולכן התלמידים בחופשה. ביקשנו בכל זאת להיכנס והיא התנצלה ואמרה כי אין היא יכולה להכניס אותנו כי אם הדבר ייוודע למנהלת ביה"ס היא תכעס עליה.
המשכנו הלאה לכיוון העיירה DEVIN. הגענו לשילוט "טריגראד 12 ק"מ" והמשכנו לפי אותו שילוט בדרך מלאת מהמורות כשהכוונה היא להגיע למערת "גרון השטן". בדרך שאלנו אישה פומאקית (פומאקים - בולגרים שהתאסלמו) שעבדה בשדה אם אנחנו בדרך למערת "גרון השטן" והיא הסבירה בביטחון מלא שאנחנו טועים בדרך ושעלינו לחזור חזרה. בדיעבד הסתבר שהגברת הטעתה אותנו. נסענו חזרה ולאחר הסבר מפומאקי אחר, כאשר היינו קרובים יותר ל"מערת התותים" מאשר למערת "גרון השטן", החלטנו לפנות אליה. כדי להגיע ל"מערת התותים" יש לנסוע לפי השילוט לכיוון העיירה דוספאט. כ-23 ק"מ לפני העיירה יש הסתעפות שמאלה (עם שילוט מתאים) וכאן מתחילה דרך יפהפייה בת 8 ק"מ עד למערה. מדובר בדרך צרה, לצידו של נחל מתפתל ושופע מים, בינות לצוקים זקופים, מעל גשרי עץ ובתוך צמחיה עשירה. צריך להתפלל שלא תבוא ממול משאית עמוסה בגזעי עץ. התפילות שלנו לא עזרו ואז כשהופיעה לפתע משאית נאלצנו לקחת רוורס עד למפרץ החניה הקרוב כדי שהמשאית תוכל לעבור.
הכניסה למערה עולה 4 לבה ומסלול ההליכה בה בליווי מדריך הוא בן 1,100 מטר במשך כ-50 דקות. כניסה ראשונה בשעה 09:00 ואחרונה בשעה 16:15. נכנסנו יחד עם קבוצה מאורגנת מגרמניה. המערה נקראת "מערת התותים" ע"ש הכפר יגודינה (YAGODINA) הסמוך אליה ("יגודי" בבולגרית פירושו תותים) הידוע בגידולי תות-השדה שלו. למערה 3 קומות ויש בה נטיפים וזקיפים. ראוי לציון מקבץ מרשים של נטיפים בצורת אוזני פיל בגדלים מרשימים. היציאה מהמערה היא לא דרך הכניסה אליה נכנסים ויש לחזור לכניסה ברגל כ-800 מטר. הגרמנים, שהרכב שלהם חיכה ביציאה, נתנו לנו טרמפ עד לכניסה.
משם חזרנו שוב לכיוון מערת "גרון השטן". ליד השילוט "טריגראד 12 ק"מ" הבחנו בשלטים חומים וקטנים בראש עמוד שלא הבחנו בהם קודם, שמפנים גם למערת "גרון השטן". הפומאקית כבר סיימה לעבוד בשדה ולכן סביר להניח כי היא תמשיך בעתיד להטעות כאלה שלא יצליחו לזהות את השלטים הקטנים החומים. הגענו אל המערה בשעה 16:45 וכבר לא היה בה איש (סיפרו לי לאחר מכן שהיינו אמורים לנסוע עד לכפר טריגראד, מרחק של עוד כ-2 ק"מ מהמערה, ולהביא משם את המדריך כדי שיפתח את המערה). הצטלמנו למזכרת מחוץ למערה ליד שלט הכניסה אליה ולאחר מכן יצאנו לדרך לכיוון העיירה דוספאט. למי שמגיע לשתי המערות הנ"ל מכיוון DEVIN ומתכוון להמשיך לאחר מכן לכיוון DOSPAT מומלץ לבקר קודם במערת "גרון השטן" ורק לאחר מכן במערת "התותים".
היעד שלנו ללינה באותו יום היה עיירת הסקי באנסקו לרגלי הרי פירין. חזרנו אל הכביש המקשר בין DEVIN לבין DOSPAT והגענו אל דוספאט. מכאן היו שתי אפשרויות: האחת לבצע את המסלול מ-DOSPAT אל גוצה דלצ`ב ומשם לבאנסקו והשניה לפנות צפונה אל באטאק משם לולינגראד, משם לראזלוג ומשם לבאנסקו. בחרנו באפשרות השניה שהייתה ארוכה יותר אך אמורה הייתה עפ"י המפה ועפ"י טיפים באתר "למטייל" להיות יפה יותר, ואכן לא התאכזבנו. זו הייתה דרך הררית יפה (הרי רודופי) זרועה באגמים (אחד מהם היה קפוא). לאורך כל הדרך ראינו כריתה די מסיבית של עצים המתבצעת ע"י הבולגרים. בקצב הזה לא יישארו להם יערות.
הגענו לבאנסקו בסביבות 22:00 כאשר את הקטע מולינגראד לבאנסקו עשינו כבר בחושך מוחלט (חוויה לא מרנינה במיוחד). התארחנו אצל משפחה נפלאה - צבטה (TSVETA) ומיטקו (MITKO) דאוטב (DAOUTEV) מרח` ברטיה מולרובי (BRATYA MOLROVI) מס` 5. כשהגענו לבאנסקו התקשינו בגלל השעה המאוחרת לאתר את הכתובת. נכנסתי לפאב בעיירה ושאלתי אם מכירים את המשפחה. אחד מיושבי הפאב אמר לי כי זה מסובך להסביר ושהכי טוב שהוא ייסע איתי למקום ויחזור ברגל. רק בולגרי יכול לעשות מחווה כזו. הבעל (שהוא מהנדס בניין במקצועו) והאישה גרים בקומה התחתונה ובקומה העליונה יש שלושה חדרים גדולים שמיועדים לתיירים. התאכסנו בחדר ענק נקי ומצוחצח עם מיטת קינג סייז בעלת פיתוחים מרהיבים שיוצרה ע"י הבן של הזוג (אלכסנדר או בכינויו סשה) בן ה-27 שהוא נגר במקצועו. המחיר ללינת לילה כולל ארוחת בוקר - 40 לבה. מקום לינה מומלץ ביותר. הטלפון באכסניה: +359-7-4434257, פקס: +359-7-4435123.
אורך מסלול באותו יום - 345 ק"מ (סה"כ 1,000 ק"מ).
יום 7 - מנזר רילה
לאחר שנפרדנו ממשפחת דאוטב יצאנו מבאנסקו מערבה על כביש מס` 19 ועלינו צפונה על כביש מס` 1 (E79) לכיוון בלאגובגראד ומשם למנזר רילה שעליו אסור לוותר. יצאנו משם חזרה לכביש מס` 1 כאשר בדרך אנו עוצרים לארוחת צהרים במסעדת "ריברינקה" שממוקמת על גדת נחל רילסקה. המשכנו צפונה על כביש מס` 1 ולאחר "חיפוש שורשים" בעיר דופניצה, נסענו מזרחה על כביש מס` 62 לעיר סאמוקוב. חצינו את העיר ופנינו לעיירת הסקי בורובץ, שהייתה גם היא די נטושה. לינה הייתה במלון FLORA במחיר למקומיים של 40 לבה ללילה כולל ארוחת בוקר (עניין של היצע וביקוש). מלון מומלץ.
אורך מסלול באותו יום - 240 ק"מ (סה"כ 1,240 ק"מ).
יום 8 - הר ויטושה
יצאנו על הבוקר מבורובץ על כביש מס` 82 לכיוון סאמוקוב ולאחר סיור בשוק העירוני וביצוע בדיקת איכות לבאניצה בשוק (היה מעולה), המשכנו על אותו כביש לכיוון סופיה, כאשר אגם איסקאר הגדול לימיננו. הגענו לכביש הטבעתי המקיף את סופיה (כביש מס` 18) ומשם נכנסנו לאזור הר ויטושה והכפרים בסביבתו (רובע בויאנה, הכפר דראגאלבצי והכפר סימאונוב). היה יום קר סגרירי וגשום ולכן עשינו רק סיור רכוב בדרכים של הר ויטושה המושלג. לאחר ארוחת צהרים במסעדת VODENITZATA (טחנת מים בבולגרית) היוקרתית, הממוקמת סמוך לרכבל הכסאות מעל הכפר דראגאלבצי התמקמנו במלון VITOSHA במחיר של 60 לבה ללילה ללא ארוחת בוקר. מלון סביר בהחלט.
אורך מסלול באותו יום - 160 ק"מ (סה"כ 1,400 ק"מ).
יום 9+10 - סופיה
על הבוקר החזרנו את הרכב לסניף של חברת הרץ בסופיה (הפעם היה פתוח). יש לציין כי הסיאט קורדובה עברה את המסע הארוך והדי מפרך מבחינתה בגבורה. משם לקחנו מונית למלון LION בן 3 כוכבים הממוקם במאריה לואיזה מס` 60 (לא רחוק מהשוק העירוני) במחיר של 65.70 יורו ללילה כולל ארוחת בוקר. המלון הוזמן אף הוא באמצעות אתר האינטרנט. מלון מומלץ ביותר.
היום הוקדש לסיור באתריה של העיר וכמובן גם בבית הכנסת הגדול של סופיה. השומר שניגש אל השער הנעול סקר אותנו בחשדנות ולאחר ששאל אם אנחנו מישראל, נענה בחיוב וגם הבחין בספר בעברית שהחזקתי ביד פתח לנו את השער. הסתבר שהסיבה לחששותיו היתה ביקור באותה עת של קבוצה ישראלית מאורגנת בבית הכנסת ("רואים עולם" של החברה להגנת הטבע). היה נעים לשמוע שוב את צלילי השפה העברית מפיהם של אנשים אחרים. שמענו על קהילת יהודי סופיה ובולגריה מפיו של ראש הקהילה הרב יוסף (או יותר נכון YOSSIF) לוי בן ה-80. הקהילה מונה כ-6,000, מחציתה בסופיה והשאר מפוזרים ברחבי המדינה. תפילות בבית הכנסת נערכות בימים שישי ושבת וכן בחגים. בית הכנסת פתוח רק בימים אלה ובשאר ימות השבוע המקום סגור ונשמר ע"י שומר (גוי). הרב סיפר על הדרך בה ניצלה יהדות בולגריה מהשמדה בזמן מלחמת העולם השניה בזכותם של 23 חברי הפרלמנט הבולגרי שעמדו על דעתם כי יהודי בולגריה הם אזרחי המדינה וכי אין לשלוח אותם למחנות השמדה כפי שדרשו הגרמנים. רובה של יהדות בולגריה (50,000) עלתה לישראל בשנים 48-47. הקהילה מנהלת בית ספר יהודי / אזרחי שבו מלמדים גם עברית ובנוסף מנהלת הקהילה גם בית אבות ליהודי בולגריה.
ברחוב שבו נמצא בית הכנסת לכיוון שד` מאריה לואיזה מוכרים בבוטקה קטנה "בייגלה חם" ובבולגרית "טופלי גברצי" (TOPLI GEVRETSI), במחיר של 15 סטוטינקי לאחד. טעים מאוד כשזה חם. את שאר היום הקדשנו להשלמת סיורים באתרי העיר כולל סיור מהנה בשוק העירוני שם קנינו חלה מתוקה בולגרית שזרועים בה צימוקים שנקראת "קוזונק" (KOZUNAK). הלחם הזה נאכל כל השנה ובמיוחד בחג הפסחא. מקום קולינרי נוסף הוא מרכז האלי בשד` מאריה לואיזה מול מסגד באניה באשי, שם יש ריכוז של מעדניות בהן ניתן לקנות ממיטב האוכל הבולגרי. את היום הזה חתמנו בצפייה (לא בטלוויזיה אלא במגרש עצמו) במשחק כדורגל במסגרת הליגה הבולגרית בין אלופת בולגריה קבוצת צסק"א סופיה (מקום שני בטבלה) לבין קבוצת וידימה-רקובסקי (מקום 12 בטבלה) מהעיר סבלייבו (מצפון מערב לגאברובו). המשחק התקיים באצטדיון הביתי של צסק"א סופיה בן 35,000 המקומות הממוקם מאחורי ובסמוך לאצטדיון הלאומי של בולגריה ע"ש וסיל לבסקי בדרום-מזרח העיר. הפעם צסק"א לא אכלה אותה. נגמר 3:1 לסופיה לאחר 1:1 במחצית.
אמנם הליגה הראשונה בבולגריה אינה מן הליגות הבכירות באירופה (כך גם סבורים רוכלי השוק העירוני איתם שוחחתי כדי לבדוק אילו משחקים מתקיימים באותו יום בסופיה), ואחת הסיבות לכך היא שמיטב כדורגלני בולגריה משחקים בליגות אחרות, עשירות יותר, באירופה. יחד עם זאת יש לציין כי הכדורגל הבולגרי הוא ברמה גבוהה וההוכחה לכך היא שבולגריה תשתתף בטורניר יורו 2004 בפורטוגל (בעוד שנבחרת ישראל נכשלה, כידוע, במאמציה להגיע לשם). מחירי כרטיסים: 1 לבה לזולים עד 4 לבה ליקרים. צפייה במשחק במחיצתם של אוהדי צסק"א סופיה המעודדים את קבוצתם העלתה בי זיכרונות רחוקים ונעימים מהאווירה במשחקיה של קבוצת מכבי ("היידה") יפו ז"ל במסגרת הליגה הלאומית (הליגה הבכירה אז) במגרש הקטן ביפו בתקופת הזוהר שלה בשנות ה-60, עם שחקנים כמו מוצי ליאון, קאליש אינשטיין, ישראל אשכנזי, ציון דגמי ובתקופה מאוחרת יותר עם משה אוננה והרצל קביליו.
לקחנו מונית לשדה התעופה והיידה הביתה. טיסת אל-על בת שעתיים בלבד שהמריאה ביום 11/04/04 שעה 01:40 לפנות בוקר החזירה אותנו ארצה. זהו. עד כאן. אם ברצונכם לחוות טיול בארץ בתולית, עדיין לא ממוסחרת, עם נופים מרשימים, עם אוכל זול וטעים ובעיקר עם אנשים נפלאים וחביבים שיעשו הכל כדי לעזור לכם, ארזו את חפציכם וסעו לבולגריה. אין לי ספק שתיהנו כמו שאנחנו נהנינו. טיול נעים!
