הקדמה
כמורגל בימים האחרונים, לקור הצובט ולגשם המזרזף הצטיידתי בז`קט, אלא שהפעם קידם את פני יום אביבי למדי. המרחק מתחנת המטרו אף שאינו גדול, דורש להקיף את מתחם מתקני הספורט כולו הליכה של כרבע שעה עד עשרים דקות עד לשער הכניסה, ממנו מפנה אותי שוטר לעבר המוזיאון. בהגיעי כבר הייתי ספוג זיעה. שילוט הפניה לקופות או לכניסה? הצחקתם אותי. כך שנדרשות עוד כמה דקות תעיה על מנת לאתר את המקום בו רוכשים כרטיס כניסה. לאלה המגיעים עם תרמילים, מצלמות, תיקים או מעילים או חס ושלום עם עגלת תינוקות ומחפשים תאי מלתחה (לוקרים) על מנת לטמון בהם את החפצים, כך שיוכלו לסייר במוזיאון בנחת, שישכחו מזה, יהיה עליהם לשאת את המעיל על הזרוע, התיק על הכתף והמצלמה על הצוואר.
הקומה הראשונה
בקומה הראשונה מוצגים פסלי עץ וברונזה קטנים של סוגי ספורט שונים. כמו כן, ניתן להתרשם מנעלי החלקה להוקי קרח, כדורים, כרטיסי כניסה, גביעים שונים ומדליות שקטפה הקבוצה מסודרים על פי שנות הזכיה בהם, ערוכים בארונות זכוכית מוארים, וכן פריטים נוספים כגון: חוזי העסקה של שחקני עבר, חתימות שחקנים ופריטים באמצעותם ניתן לעקוב אחר נקודות ציון בולטות בתולדות הקבוצה:
הקבוצה נוסדה בנובמבר 1899 על-ידי השוויצרי הנס גאמפר. הנשיא הראשון היה הבריטי וולטר ווילד. בשנים הראשונות נהגו לשחק כמעט בכל מקום אפשרי: חצרות, רחובות, שטחים פתוחים, שדות בור ועוד. עד שבמרס 1909 נרכש המגרש ברחוב Industria (לא זה בו אני מבקר היום) המגרש הראשון שהיה רכוש הקבוצה ויכול היה לקלוט 6000 צופים.
בין שחקניה הבולטים של הקבוצה ניתן למנות את הפיליפיני פאולינו אלקאנטארה, (שהוחתם בשנת 1912) והיה מבקיע השערים הגדול ביותר בתולדות המועדון (356 גולים ב- 357 משחקים). או השוער ריקרדו סאמורה, והחלוץ חוסה סאמיטייר המיתולוגיים שהוחתמו בשנת 1919. אותה שנה נחנך גם המגרש ב- Les Corts שכונה "קתדרלת הכדורגל" שהכיל תחילה כ- 30,000 צופים. בהרחבות שבוצעו לאחר מכן הוכפל מספר המושבים.
בעיצומה של הדיקטטורה של הגנרל פרימו דה ריברה, במשחק בית בשנת 1925, החל הקהל הברצלונאי לשרוק את ההמנון הספרדי. כתגובה, הוציא הממשל הצבאי צו סגירה למגרש לשישה חודשים ואילץ את גאמפר להתפטר מן הנשיאות לצמיתות. כעבור שנים אחדות, בשנת 1930 ימות המייסד השוויצרי בנסיבות טרגיות.
עם פרוץ מלחמת האזרחים ב- 6 באוגוסט 1936 נרצח נשיא המועדון, חוסה סוניול, שהיה פוליטיקאי ידוע בדעותיו השמאליות, על-ידי חיילים פאשיסטים סמוך למדריד. במהלך סיבוב משחקים במכסיקו ובארה"ב (יוני 1937) פנו כמה מן השחקנים הבולטים לבקש מקלט מדיני במכסיקו ובצרפת. פצצה שהוטלה ממטוס של הפשיסטים (16 במרס 1938) החריבה את המועדון החברתי של הקבוצה. ב - 26 בינואר 1939 נכבשה ברצלונה על-ידי הגדודים הפשיסטים של הגנרל פרנקו. הקבוצה שתמכה באופן מסורתי בדמוקרטיה והיוותה את אחד הסמלים החשובים ביותר בקטלוניה, חוותה כעת בעיות קשות. בשנות הדיקטטורה למשל נקראה התחרות שכיום מכונה גביע המלך, גביע החנרליסימו Generalisimo כינוי לפרנקו.
יותר מכל דבר אחר היוותה הקבוצה סמל למאבק הלאומנות הקטלונית מול הממשלה המרכזית במדריד. להפסיד בקרב על הליגה הוא דבר אחד, לפגר אחרי ריאל מדריד הוא אסון של ממש. בכל עונה השאלה הגדולה היא מי משתי הקבוצות תזכה בתואר האלופה. בימים האפלים של משטר פרנקו באירוע זכור היטב, שזכה לכינוי "שערורית צ`אמרטין" בשנת 1943, ניצחה בארסה 3-0 בבית. במשחק הגומלין במדריד, היה הקהל עויין עד כדי כך, שהשופט והמשטרה, "יעצו" לבארסה להימנע מצרות. במורל ירוד, מדוכדכים מן האיומים, נחלו תבוסה של 11-1.
בספטמבר 1957 נחנך Camp Nou שתכולתו ההתחלתית היתה של 90,000 צופים. לאחר הרחבה הוספו לו עוד 8,000 מקומות ישיבה והוא יכול לקלוט עוד 117,000 צופים בעמידה.
במשך 101 שנות קיומה עמדה בארסה 16 פעמים בראש הליגה, 24 פעמים קטפה את גביע המלך, זכתה 22 פעם באליפות קטלוניה, חמש פעמים בגביע האלופות של ספרד, פעם אחת בגביע אירופה ופעמיים בגביע אירופה למחזיקות גביע. מספר החברים הגיע בדצמבר 2000 ל- 103,295 ומספר מועדוני המעריצים הגיע ל- 1416. סך כל התארים שהושגו על-ידי המועדון בשנות קיומו בכל ענפי הספורט הגיע ל- 593. במהלך ההיסטוריה, נספרו סך של 35 נשיאים ו- 44 מאמנים בענף הכדורגל.
הקומה השנייה
בקומה השניה ניתן להתרשם מרישומי עיפרון, ציורי גואש ושמן על עץ מעשה ידיהם להתפאר של שחקני הקבוצה. חלק זה של התערוכה כולל גם פוסטרים ומודעות פרסומת למוצרים שונים (כגון: דנונה או קאוקולד) בכיכובם של שחקני הקבוצה. כמו כן, יש תצלומים קבוצתיים של הרכבי עבר מפוארים, מודעות על משחקים בינלאומיים וכיו"ב. בפינה ניצב דגם משוחזר של בית הדפוס שהדפיס את המודעות בימי ינקותה של הקבוצה, כלומר, בתחילת המאה.
מצגת וידאו המוקרנת על גבי חמישה מסכים בו זמנית מתעדת את האווירה השוררת בעיר ביום של משחק. שלאחריה ניתן לצאת למרפסת לשאוף אויר ולהשקיף מן היציע על האיצטדיון. לא, אל תצפו למצוא שם קפיטריה...
מרכז התיעוד שייך למועדון וכולל ספרייה ואוסף עיתונות מרשים. המרכז אינו פתוח לקהל ומיועד אך ורק למי שעורך מחקר, עיתונאים (כמוני למשל), סטודנטים ודומיהם ובתאום טלפוני מראש בלבד. רוב החומר המצוי שם הוא בספרדית או בקטלונית. אוסף העיתונות כולל איסוף סדיר של העיתון Avui בקטלונית , כיוון שעל אף היותו עיתון חדשות ואקטואליה רגיל, הוא נוהג לסקר את האירועים מנקודת מבט ברצלונאית. בנוסף כורכים שם עיתוני ספורט הן בעלי פרספקטיבה מקומית קטלונית והן ספרדית לאומית. עיתונים בשפות זרות, לא נשמרים באופן סדיר אלא בצורת קטעי עתונות רלוונטיים. כמובן, רק אם מצליחים לקרוא אותם.
בשנות ה- 80 החליט המועדון להשקיע באמנות וקבע מתכונת ל תחרות ביאנאלה , תערוכה דו-שנתית ליצירות אמנות. התערוכה הראשונה התקיימה בשנת 1985, השניה בשנת 1987 ואילו השלישית בשנת 1998. מישהו, כנראה, התבלבל שם בספירה.
הקומה השניה כוללת את יבולן המבורך של שלוש התערוכות שהתקיימו עד עתה. לחובבי אמנות, צפויה כאן חוויה אסתטית נדירה. אלה הם ציורי שמן על בד בגודל מרשים המטפלים בנושאים בעלי נגיעה כלשהי לענפי ספורט. אמנים אחדים מבקשים להנציח את חוויית המהירות, העוצמה המשכרת של הבקעת שער, או שובל האנרגיה שבשלב המאוץ הסופי במרוץ אופניים.
אחרים מתמודדים עם נושאים היסטוריים מתולדות האמנות תוך שהם מצטטים אותם על דרך המטאפורה. ומעתיקים אותם לזירת הספורט: כך, למשל, במקום "מנוחת הלוחם" ניתן למצוא שם את "מנוחת האתלט" החוויה המוכרת כל-כך של המעבר ההדרגתי ממאמץ עילאי להרפיה מוחלטת, ייצוב הדופק, פלג הזיעה הניגר, צינת האויר... וכמובן נושאים בדוקים ומוכרים החביבים כל-כך על ציירים: הספורטאי בשעת אימון, מרים המשקולות או סודות מחדר ההלבשה.
לשוא תחפשו קטלוג או עלון מידע על התערוכה.... פשוט אין! לא, אין זו בעיה תקציבית, אחרי ככלות הכול, FC Barcelona הוא כיום מועדון הכדורגל העשיר ביותר בעולם. סתם, כמו שקורה כאן פעמים רבות ובתחומים מגוונים, פשוט, חוסר מחשבה, התארגנות לקויה ומעל הכול עומס ביורוקרטי מבהיל.
פיזית אין אפשרות לעזוב את המוזיאון בטרם ביקרתם בחנות המזכרות. פשוט, המדרגות מובילות לשם בין אם רוצים להיכנס אליה ובין אם לאו. כל דרך אחרת חסומה למעבר. בחנות ניתן למצוא נעלי ספורט, ביגוד ספורט (גופיות, מיזעים, מעילים...) כדורי רגל וסל, קלטות וידאו ושמע עם ההמנון של בארסה ועוד.
למעוניינים ניתן לגשת כעת לרחבת הקרח בו יכולים המעוניינים בכך לנסות כוחם בהחלקה (אמנותית או לאו דוקא) על הקרח... האמת לא בדקתי... כל מה שרציתי באותו רגע היה להגיע בשלום לתחנת המטרו.
מידע שימושי
Museo del Futbol
Aristides Maillol , 12 - 18
Telefono: 934963600
www.fcbarcelona.com
כניסה משער 7 Access
שעות פתיחה:
שני עד שבת- 10:00-18:00
ראשון וחגים- 10:00-14:00
איך מגיעים:
מטרו- קו 3 (ירוק) תחנת Palau Reial לפנות ברחוב Marti i Franques עד שמגיעים ל- Avinguda Aristides Maillol בדרך זו מגיעים בדיוק מול שער הכניסה (7).
קו 5 (כחול) תחנת Collblanc לפנות שמאלה ברחוב Riera Blanca שהמשכו, כעבור כמאה וחמישים מטרים, היא Avinguda Aristides Maillol. להמשיך ברחוב זה תוך הקפת כל המתחם עד הגעה לשער 7 (Access 7).
אוטובוס- 75
מחיר כניסה:
575 פזטות (הנחות קלות לסטודנטים, גמלאים, מובטלים וכתבי `למטייל ברשת`)
*תודה מיוחדת לאיתי רון על עזרתו
