דרווין והסביבה - הדרך ל- "טופ אנד"

ביום שבת ה-23.9, למדנו כל הבוקר, ובצהריים יצאנו מ- Undara Lava Tubes מערבה, כשהמטרה הסופית שלנו היא אזור הטופ אנד (הקצה הצפוני של היבשת) והעיר דארווין, שרחוקה מרחק של 2500 ק"מ. די רחוק... אז התחלנו לנסוע ב- Savannah Way (דרך שנמשכת לאורך כל צפון אוסטרליה- מקיירנס לברום).

אנסה לתאר את הנוף הלא מתחלף שראינו בכל אותם ימי נסיעה ארוכים: קודם כל דמיינו לכם נוף אינסופי. אם עולים על גבעה, רואים באופק בדיוק את מה שרואים מצידי הכביש לאורך המוני שעות. הדרך עוברת במישורים, בין גבעות וליד הרים (שמזכירים את צוק התקווה של מלך האריות). מסביבנו היו תמיד שיחים צהובים ונמוכים, עצים בצבע ירוק דהוי ומיליוני קיני טרמיטים. אלה היו בגובה חצי מטר דמויי טירה קטנה, כל מיני צבעים (תלוי בצבע האדמה שממנה הם נבנו), לפעמים צפופים מאוד ולפעמים מפוזרים במרחב.

 על הכביש, איתנו, היה נדיר לראות מכונית פרטית- מי שפגשנו היו קראוונים ו- Road Trains- מלכי הכביש. משאיות ענק עם 2- 4 טריילרים (עגלות נגררות), שמגיעות לאורך של 53.5 מטרים. מאוד כדאי להאט ולהיצמד לצד הכביש כשמגיעה אחת כזו ממול... לגבי הנסיעה בלילה- עניין לא ממש מומלץ. כבר כשמתחילה שעת השקיעה אפשר לראות לצד הכביש קנגורו קטנים ומקסימים. בלילה הם מגיעים גם לכביש- את זה אני יכולה לומר בוודאות אחרי שראיתי הרבה שרידים על הכביש... בלילה ה- Road Trains נראות לי כמו לונה פרק נייד, עם כל האורות הצבעוניים שיש על הטריילרים שלהם- ממש יפות!

 העיירות שבהן חלפנו היו כולן קטנטנות והיו בהן תחנת דלק אחת, חנות קטנה שיש בה קצת מהכל וגם טיפה אנשים... נא להכיר- זוהי הסוואנה! בערב הגענו ל- Rest Area שנמצא אחרי העיירה Georgetown. הגענו בשעה לא כל כך טובה- התחיל כבר להחשיך, ועדיין היה נורא חם. רק מאוחר בלילה החום בקראוון נהיה קצת פחות מעיק... למחרת על הבוקר התחלנו לנסוע. עברנו עיירה קטנטנה שגרים בה 221 איש! בהמשך עצרנו בעיירה Normanton. קצת יותר גדולה- עם 1200 אנשים. שם הדרך התפצלה והיינו צריכים לבחור בין 2 אפשרויות: להמשיך לנסוע בסוואנה ווי- שלפי מה ששמענו הופכת להיות דרך מתאימה רק ל- 4X4 (ולא בטוח שמתאימה לקארוונית שלנו) או לנסוע בכביש עוקף עם תנאים טובים יותר, שיאריך לנו את הדרך בכ- 800 ק"מ. לא ידענו מה התנאים בסוואנה ווי ולא ידענו במה לבחור. בסוף, היה לנו רעיון- התקשרנו ל- RACQ. שם אמרו לנו שהסוואנה ווי מומלצת רק לרכבי 4X4 והחלטנו להאמין להם ולנסוע בכביש העוקף. בכל היום הצלחנו לנסוע 420 ק"מ, ולפנות ערב הגענו לפונדק דרכים בשם Burke & Wills Roadhouse. החלטנו שנשאר לישון בקראוון פארק שיש שם. איזה אושר! יש חשמל, יש מים, יש מקלחת- מה צריך יותר מזה?!

לתחילת הכתבה

בבוקר, יצאנו לפני 7:25 בכל יום אנחנו מצליחים להקדים את שעת היציאה, מי היה מאמין?!. היינו ממש גאים בעצמנו! עוד היה ממש נעים באוטו, וראינו כל מיני סימנים של הלילה- 3 קנגורו שברחו כשהתקרבנו, ולהקות קטנות ומדהימות של תוכים לבנים. בעיירה Cloncurry עברנו בסביבות השעה 10 וכבר היה לנו נורא חם... אבל התעודדנו- שעתיים ומגיעים. כשהתקרבנו ל- Mount Isa, עיירת מכרות של נחושת, כסף, עופרת ואבץ, ראינו קודם כל את הארובות הגדולות באופק- מנוגדות כל כך לכל הסוואנה שמסביב. נכנסנו ל- Argylla Tourist Park ומיד לבריכה! היה ממש נעים!

למחרת חגגנו טיולדת שני! הזמן עבר ממש בטיל! חגגנו עם פנקייק, ותספורות: אבא סיפר את אלון ויובל, ואמא ועומרי הסתפרו במספרה. עכשיו לכולנו יהיה הרבה יותר נעים בחום. אחר כך נסענו לעיר לסידורים ולמקדונלדס. הלכנו לנקודת תצפית גבוהה על העיר. פתאום הבנים שמעו תקיעה בשופר שהגיעה מהגבעה שמולנו. בדקנו מי תקע שופר בימי ראש השנה וגילינו נוצרי שמשתייך לכנסיה של אוהבי ישראל. הוא מאמין שבכך הוא מביא טוב ורוגע על העיר. חזרנו לקראוון פארק ופתאום היה נדמה לי שאני רואה מישהו מוכר... שלחתי גם את אלון ועומרי לבדוק והם אישרו... זה היה אריק! ההולנדי המוזר שהיה איתנו בהפלגה לאיי Whitsunday! איזה צירוף מקרים! דיברנו איתו. הוא סיפר שהוא עבד בקטיף אבטיחים, ואפילו הביא לנו במתנה חצי אבטיח. נחמד.

לתחילת הכתבה

למחרת בבוקר ניצלנו את מקורות המים כל עוד הם זמינים- התקלחנו, בילינו בברכה ובצהרים יצאנו לדרך. אחר הצהרים עברנו את הגבול! לא עוד "ממשלת קווינסלנד", מעכשיו אנחנו ב- Northern Terrtory. למען האמת, כל מה שסימל את מעבר הגבול היה שלט "ברוכים הבאים". בכל זאת ברגע שעברנו את הגבול היה מראה מאוד יפה- של שטיח עשבים צהוב בלי הפרעה של עצים, עם שמיים תכולים ועננים לבנים. את הלילה העברנו ב- Rest Area.

לתחילת הכתבה

ב- 28.9, שוב נסענו הרבה... עברנו בצומת דרכים שנקראת Three Ways שמובילה לשלושה מקומות שונים ומרוחקים- דרך מערבה לגבול עם קווינסלנד, דרך דרומה לאליס ספרינגס, והדרך צפונה שאליה אנחנו פנינו- לדארווין. אחר הצהריים הגענו לפונדק הדרכים Dunmarra Wayside Inn. קודם כל הלכנו לבריכה. פשוט אושר. קשה להעביר את תחושת השמחה של להיות בבריכה, ולדעת שהלילה יהיה לנו חשמל. חוץ מזה היה דשא מושקע עצים ומקלחות נעימות. גם ב- 29.9 נסענו הרבה... וקצת על שיטות הקרור השונות שהמצאנו בנסיעה בסוואנה:

אחר הצהריים הגענו לעיר הקטנה Kathrine. ביקרנו ב-  Informationהממוזג. ראינו בו מד גובה שהראה עד איפה הגיעו המים בהצפה האחרונה שהתרחשה בעיר בשנת 1998. היא הגיעה אפילו עד לגובה של שני מטרים בבתים! אמאל`ה!, עשינו קניות והמשכנו צפונה עד ל- Pine Creek- מקום הישוב האחרון לפני הכניסה לפארק הלאומי Kakadu.

לתחילת הכתבה

למחרת השכמנו וכבר ב-5:30 קמנו. הגענו להפלגת התנינים ב- Yellow water. גילינו שבלילה היו איתנו בקארוון יתושים.... הוכחות היו לנו -; לאלון עומרי ולי היו כ- 50 עקיצות על רגל אחת! ההפלגה הייתה ממש מדהימה. כשהגענו היה מעל המים קו ערפל דקיק שנעלם כשהשמש התחילה לזרוח. מסביב הכל היה ירוק, והשתקף במי הנהר. מושלם! בהפלגה פגשנו המון סוגי ציפורים בכל צבעי הקשת, שפשוט חיו בסביבה הטבעית שלהן. הסירה שלנו בכלל לא הפריעה להן והן התנהגו כרגיל, עפו וניסו לדוג דגים. לאורך הנהר צמחו המון פרחים שונים, כולם כל כך צבעוניים וכל כך יפים! כמובן שראינו גם תנינים...

 באוסטרליה קיימים שני סוגי תנינים- תניני מים מלוחים "הסולטיס", ותניני המים המתוקים- "פרשי" (או כמו שאנחנו קוראים להם "סוויטי"). במשך הזמן למדנו שמתניני מים מתוקים אין מה לפחד, הם קטנים ולא מסוכנים לבני אדם. לגבי תניני מים מלוחים... אליהם לא כדאי להתקרב. הם מגיעים לאורך של 5 (ואפילו יותר) מטרים ויכולים לטרוף בני אדם, סוסים ובהמות גדולות בלי בעיה. אז בהפלגה שלנו ראינו בערך 15 תנינים. כולם "סולטיס". האמת שמהסירה הם נראו בכלל לא מזיקים ואפילו להפך- חיה שלווה ורגועה. התנין הכי ארוך שראינו היה באורך 4 מטרים. הוא התקרב לסירה שלנו ואפילו נגע בה!! זה היה ממש אדיר!!! ההפלגה הייתה מאוד יפה... אל תפספסו!

 אחר הצהריים נסענו ל- Ubirr. נמצאים שם ציורי סלע אבוריג`יניים שגילם נע בין 20,000 שנים לכמה עשרות שנים. חלק מהציורים מצויירים בכמה שכבות- ולפעמים אפשר לראות מתחת לציור אחד ציור אחר ישן יותר. הציורים מאוד יפים ומתארים את מקורות האוכל לדוגמא- דגים מסוגים שונים, צב עם צוואר ארוך ועוד רבים. ישנו בקמפינג Merl שנמצא ממש ליד Ubirr. ברגע שהשמש שקעה ושמחנו שנהיה נעים, הסתערו עלינו מיליוני יתושים. לא אכפת להם בכלל שהם אמורים להתרחק מהספריי נגד יתושים... לא יכולנו לשבת בחוץ! ובעצם 2 האפשרויות שבהן יכולנו לבחור היו די רעות- לשבת במזג האוויר הנעים בחוץ ולהיעקץ המון, או לשבת בקארוון החם אבל לא להיעקץ. בסוף נשארנו בפנים...

 ב- 2.10.06 נסענו ל- Nourlangie Rock- שגם בו יש ציורי סלע אבוריג`יניים. בכניסה למסלול הליכה הייתה הפעלה של ריינג`רית אבוריג`ינית. ישבנו במעגל, והיא ניסתה ללמד אותנו איך מכינים סל מעלים שדומים לעלי דקל. אף אחד לא הצליח... קשה מדי בשבילנו, במיוחד כשצריך להתרכז כשמסביבנו נורא חם ויש המון זבובים (שעושים משמרות עם היתושים- אלה ביום ואלה בלילה...). הריינג`רית ניגשה לאוטו שלה, ויצאה ממנו סוחבת משהו שנראה כמו שק על הגב... כעבור עוד רגע הבנו שזה אווז. בטבעיות היא התיישבה בצל עץ, והתחילה למרוט נוצות, ולהכין את האווז לצלייה במדורה ולמאכל ! הבנים מיד התעוררו לחיים והפסיקו להתלונן שחם. אמא ואני העדפנו להתרחק...

 אבא ואמא הלכו למסלול כדי לראות את הציורים האבוריג`יניים. אנחנו נשארנו בצל ליד האוטו וחיכינו שהם יחזרו. הם חזרו ואמרו שהיה מאוד יפה. החלטנו שנעזוב את פארק קאקאדו... לסיכום היה ממש יפה, מעניין ולמדנו המון. אבל שמחנו להיפרד מהיתושים, הזבובים והחום. אחרי שיצאנו מהפארק, נסענו עוד שעה וחצי בערך והגענו ל- Annaburroo Billabong. מקום מושלם, שאליו הגענו בהמלצת משפחת גולדבלט (תודה רבה!). כשרק נכנסנו, היה לנו כל כך חם שאפילו לא הצלחנו להבין לאיזה גן עדן הגענו... רק מהמים הבנו. אגם מושלם, מלא בחבצלות מים שפורחות בלבן, מוקף בהמון עצים, וכולו רק שלנו!

מעט מאוד אנשים מכירים את המקום הזה, הוא לא מפורסם בשום מקום, המידע עליו עובר מפה לאוזן, ולכן הוא היה ריק. החלטנו שנשאר שם ללילה, ואפילו קיבלנו חשמל מבעל הקמפינג. השהייה כללה שימוש בסירות קאנו, ויכולנו לשוט בין החבצלות, ולראות וולאביז (קנגורו קטנים) קופצים ומחפשים אוכל, חזירי בר קטנים שבאים לשתות באגם והרבה ציפורים. למחרת החלטנו שאין לנו למה למהר לדארווין ואם נעים פה- נישאר פה עוד לילה. אז את כל היום בילינו במים, שוחים עד לגדה השנייה, שטים בסירות קאנו ונהנים. את השעות החמות העברנו בצל עץ גדול. פשוט הסתלבטנו.

לתחילת הכתבה

ביום רביעי יצאנו ל- Darwin. זה היה ממש מרגש! אחרי כל כך הרבה שעות וימי נסיעה, הגענו אליה! ממש שמחנו ולא יכולנו לחכות לרגע שבו נלך לדואר שם אמורות לחכות לנו 2 חבילות מהמשפחה, והאגרת רישוי של הג`יפ. ראינו גם את הים, שאליו התגעגענו אחרי הרבה ימי נסיעה במרכז היבשת. רק שיש שתי בעיות בים הזה: מדוזות מסוכנות ותניני מים מלוחים... אז קודם כל אמא ואני הלכנו לאינטרנט קפה, והבנים הלכו להביא דואר. הם חזרו ובידיהם רק חבילה אחת, ומכתב... אז שמחנו, אבל גם התבאסנו כי לפי מה שהבנו, החבילה השנייה מסתובבת לה אי שם ברחבי אוסטרליה... סבתא וסבא ביררו לנו את מספר החבילה והחלטנו שנלך מחר שוב לדואר לבדיקה חוזרת- אולי החבילה בכל זאת שם.

 בבוקר נסענו ישירות לדואר. אבא ועומרי חזרו- ובידיהם החבילה! היינו כל כך מאושרים! קודם כל אכלנו ביסלי והיה בהחלט משובח. אחר כך נסענו למוזיאון Museum & Art Gallery Of The Northern Territory. היה שם מאוד יפה. היו תערוכות קבועות של אמנות מודרנית, אמנות אבוריג`ינית, טבע של האזור ושל הציקלון Tracy שהכה בעיר לפני 30 שנים וגרם המון נזקים. ראינו פוחלץ של התנין המפורסם Sweetheart- תנין מים מלוחים באורך חמישה מטרים ש`פגש` בהרבה סירות דיג באזור דארווין, ונתפס בשנת 1979. ראינו גם תערוכה חולפת ממש מדהימה שמתארת את תהליכי הכתיבה והאיור של ספר ילדים מקסים בשם "The Waterhole" מאת  Graeme Base . בקיצור- התרשמנו מהמוזיאון! בערב, בילינו ביריד Mindil Beach Market שמתרחש כל ימי ראשון וחמישי על החוף. כמו בכל יריד היו בו דוכני אוכל, בגדים ועוד... המון אנשים מכל הסוגים, הופעות קפוארה, מוזיקה... אווירה ממש נחמדה ונעימה, נהנינו מאוד!

 למחרת בבוקר הכנו קישוטים ל`סוכה` שלנו. קישטנו את הקארוונית מבפנים והיא הייתה ממש חגיגית. כל היום בעיקר נחנו ולמדנו בקארוון פארק. אילתרנו את ארבעת המינים, ובערב עשינו ארוחה חגיגית לכבוד סוכות. בלילה נסענו לראות תחרות ריצה של כלבים מסוג Greyhound. הכלבים היו ממש חמודים והיה מעניין ומצחיק לראות אותם רצים אחרי בובה דמוית תרנגולת. ובכתבה הבאה... מגיעים לנקודת החלטה "גורלית": לאן ממשיכים- דרומה או מערבה??

לתחילת הכתבה