הדיל, ההגעה וההתארגנות
חורף 2007 מצא אותי ואת ידידי "מסלול שחור" בדילמה אימתנית: לאן הפעם? אני אוהב הדרכה ולאחר ניסיון מוצלח בזלבך רציתי עוד אוסטריה. לעומת זאת "מסלול שחור" שמאחוריו למעלה מתריסר שנות גלישה טרם התנסה באתר איטלקי. זה התחיל בויכוחים מנומסים, שעלו לטונים גבוהים עד שבא צ`רלס, מנהל פורום סקי, עם דיל והציל לנו את הידידות רבת השנים (או במילים אחרות: אני קיפלתי זנב ו"מסלול שחור" חייך כל הדרך לטיסה). כשעה לאחר פירסום ההצעה בפורום נחתה בתיבת הדוא"ל של צ`רלס תשובתי החיובית.
מה כלל הדיל? נסיעה של חברי הפורום לשבוע בסוף פברואר בססטרייר, איטליה, במועדון קלאב ולטור באירגון. המחיר היה 1,170 יורו למבוגר בחדר זוגי וכלל הכל: טיסת שכר לטורינו, 7 לילות בקלאב ע``ב פנסיון מלא, 6 ימי סקי פס, ציוד סקי, העברות, יין ומים בארוחות ללא הגבלה, שיעורי סקי ליום שלם, ביטוח רפואי ונציג של החברה המארגנת בקלאב. דיל "הכל כלול" במחיר זול באתר גבוה באיטליה עם חברי הפורום -; נשמע כהצעה שאי אפשר לסרב לה. כשלושה שבועת לפני היציאה נפגשה קבוצת הנוסעים בסניף דיזינגוף לפגישת הכנה והכרות. בפנינו הרצה עמי אלמוג, מדריך סקי על מרחבי שביל החלב שססטרייר חלק ממנו. לאחריו הרצה אריק ברמן, נציג אופיר טורס על התנאים במועדון. פגשתי חברים מלפני עשור או שניים (איזה עולם קטן!) ואת האנשים המקסימים שמאחורי הכינויים בפורום. סה"כ הקבוצה מנתה 40 איש.
טסנו עם סנדור לטורינו ומשם כשעה וחצי באוטובוס הגעה למועדון. באוטובוס מטורינו לססטרייר התכבדנו בשתיה קלה והסברים של צ`רלס ונציג א"ט על אפשרויות הגלישה. הובטחה לנו הסעת צ`ופר לאתר מונג`נברה שבו השלג איכותי יותר. בהגעה למועדון ערכו לכבודנו ארוחת קבלת פנים. ולאחריה חלוקה לחדרים וקבלת ציוד. החדרים היו מצוחצחים ונמצאו גדולים ונוחים מאלו שנחרטו בזכרוני מקלאב מד בלה פלאן. ביחס לציוד - קיבלתי מגלשיים של Head מקטגוריה פשוטה (לאחר שידרוג שעלה 20 יורו). הנעליים גם היו Head פשוטות. בהשכרה אין שום מאמץ או הכוונה לספק נעליים במידה הנכונה. פשוט שואלים מהי מידת נעל ההליכה ולפי זה נותנים נעל. אני, שכבר נכוותי בקנית נעליים בארץ במידה גדולה, מידי התעקשתי לנסות מספר מידות. לאחר ארבע החלפות נמצאה המידה המתאימה.
רק שתבינו את גודל הטעות: בארץ קניתי מידה 29 ואילו בהשכרה ירדתי עד למידה 26.5 שהיתה נוחה ומספיק הדוקה. התאמת נעל סקי היא תורה בפני עצמה ולא אפרט לגביה כאן (הנושא נידון רבות בפורום). פרט ל"תקרית" בהשכרה שאר שרותי המועדון היו ללא דופי: צוות חייכני ונמרץ מלא שמחת חיים ונכונות לעזור בכל ענין (כולל שני נציגי א"ט בשטח) הארוחות היו עשירות ומשביעות ודומות לאלו של רבים מהקלאבים. המועדון בולטור בנוי משני מגדלים עגולים בני 6 קומות כשלובי משותף מחבר בינהם. החדר שקיבלנו בקומה רביעית צפה לנוף והיה שקט. שמעתי לעומת זאת (מתומר שחזר שבוע לפנינו) שחדרים בקומת הקרקע סבלו מרעש גנרטור ונוף של פחי אשפה. ראו הוזהרתם! הסקי הוא לא אין/אאוט: המרחק למעליות הקרובות הוא כ-100 מטר לאחר כ-30 מדרגות והליכה בכביש אספלט. אני לא מפונק בנושא. היו אחרים שקיטרו.
מה עושים ביום ההגעה ואיך מעבירים כמה שעות עד לערב? ובמיוחד כשישנם ילדים בקבוצה? רעיון מקורי שראיתי: מביאים מזחלת פלסטיק (נכנס בקלות במזודה), מוצאים מדרון שלג מתון ליד המועדון, מטפסים עשרה מטרים ברגל ואז מחליקים במזחלת עד בלי די...רעיון נוסף: אם מקבלים את הסקי פס שעה/שעתיים לפני סגירת המעליות -; ניתן לתפוס טרמפ על המעליות האחרונות לאותו יום. צמוד ממש למועדון נמצא הכפר האולימפי שהזכיר לי מעונות סטודנטים: מסדרונות ארוכים של חדרים (שנבנו לקראת אולימפיאדת 2006) עם סלון חדר שינה ומטבח, אבל חסר את אוירת הקלאב העולצת, שם כל אחד דואג לעצמו לארוחות ולבידור. אם כבר דיל - אני מעדיף את "הכל כלול" ואת החברותא של חברי הפורום.
העיירה
העיירה ססטרייר דומה יותר למודל הצרפתי הפונקציאלי ולא האוסטרי האוטנטי משום שהיא עיירת מבני בטון שהוקמו במטרה לארח נופשי סקי. קיים מרכז המסחרי צנוע במרחק דקות הליכה ספורות מהמועדון, הכולל את כל סוגי החנויות שאתר סקי זקוק להן, אם כי במספר מצומצם מכל סוג. למשל מי שמחפש שפע מסעדות -; לא ימצא כזה. בחנויות הסקי המחירים דומים לאלו שבארץ, אבל ניתן לקבל בחלקן טיפול מקצועי לנעליים למי שזקוק (חימום למשל). ישנה חנות שוקולד איכותית (ייצור מקומי מטורינו) -; לא יקרה. ניסיתי והיה מצוין. שווה גם להביא לארץ. וישנה חנות גלידות ביתיות (באמצע הרחוב המרכזי. אי אפשר לפספס. חפשו את השלט "Gelato" שמשמעו "גלידה" באיטלקית). נשמע טריויאלי אבל האיטלקים מקוטלגים אצלי כאלופי העולם בגלידה. ובארבע הפעמים בהם פקדתי את החנות -; לא התאכזבתי. ביום ראשון ישנו שוק צנוע מקומי נחמד.
מסלולי סקי
ביום הראשון כשהגענו ירד שלג, שהוסיף בין 5 ל- 10 סנטימטר טריים. המשטחים נראו פאודריים לחלוטין. אבל חפירה ביד לעומק גילתה כי מתחת ל-5 הסנטימטר פאודר מסתתר משטח קרח. הקרח היה מאוד קשה ודמה לזכוכית ומיותר לציין שהיה חלק ביותר. פעם ראשונה שנתקלתי בסוג קרח כזה (כולל כל ביקורי בחרמון בשנתיים האחרונות). במשטח כזה לאחר חצי יום שכבת הפאודר מגורדת ע"י גולשים קודמים ושכבת הקרח נחשפת. או לחילופין רוח חזקה מעיפה את הפאודר וחושפת את הקרח. למזלנו במעלה ההר המצב היה משופר. כך או כך קרח היה מנת חלקנו במרחב ססטרייר באזורים שונים ובשעות שונות. ידענו לזהות אותו ע"פ צורתו הבוהקת/אפרורית ולעקוף מסביב. ועם כל מצב השלג הבעיתי - חתולי שלג לא נצפו בשטח וגם תותחי השלג נדמו (אפילו שהטמפרטורות היו מתחת ל-0). האיטלקים מקבלים ציון נמוך על רמת תחזוקת האתר. בגלל מצב השלג העגום -; גלישת אוף פיסט היתה מחוץ לתחום (חוץ מתת מרחב מונטג`נברה כפי שיפורט בהמשך).
"שביל החלב" Vialattea מסתכם ב-400 קילומטר מסלולי גלישה. מרחב זה מכיל חמישה תתי מרחבים כשכל אחד מהם מתרכז סביב עיירה אחרת. כל תת מרחב מקושר היטב פנימית במעליות (לקראת אולימפיאדת 2006 מעליות גרירה רבות הוחלפו במעליות מושב), אולם בין תתי המרחבים הקישור בעיתי משתי סיבות:
1. המרחק הפיזי הרב בין המרחבים מצריך החלפת מעליות רבה (מססטרייר למונג`נברה -; מרחק של כ-25 קילומטר- החלפנו 7 מעליות ולקח לנו שעתיים וחצי) ולאור מצב השלגים העגום חלק מהדרך הוא בוצי ומחייב הליכה. אלטרנטיבית ניתן לקחת אוטובוס בתשלום.
2. תתי מרחבים הקרובים יותר מחוברים במעליות קרון סגורות אולם אלו רגישות מאוד לרוחות חזקות שמצויות בשפע. מספר פעמים היינו עדים להשבתת מעליות הקישור (בעיקר בין מרחב ססטרייר למרחב סן סיקריו וסאוז ד`אולקס).
בעיה נוספת במרחב שביל החלב (בחלק האיטלקי) היא מחסור בשילוט וכן מסלולים ומעליות שאינם ממוספרים. גם אם תחזיקו בידכם את מפת האתר עם מספרי מסלולים ושמות מעליות -; בשטח תזדקקו לאינטואיציה וכושר ניווט. אם אתם בקבוצת הדרכה אין לכם מה לדאוג. כששאלתי את מדריך הסקי באיזה מספר מסלול וצבע אנחנו - הוא לא ידע לענות, אבל הוא כן ידע להצביע במפה על המיקום. בחלק הצרפתי לעומת זאת השילוט מלא ומסודר. אם אתם לבדכם ללא קבוצת הדרכה להלן השיטה לפיה יש לפעול: כשאתם מגיעים לראש מעלית תשאלו את עצמכם מהי המעלית או האזור הבאים אליהם תרצו להגיע. אם למשל כל המסלולים מראש המעלית חוזרים לתחתית המעלית -; אין צורך בשילוט. לא משנה איזה מסלול או פיצול תקחו -; בסוף תגיעו לתחילת המעלית. אם לעומת זאת מהמקום בו אתם נמצאים קבוצת מסלולים אחת מגיעה למעלית א` וקבוצת מסלולים שניה מגיעה למעלית ב` אזי אתם אמורים למצוא שלט אחד המורה על כוון א` ושלט שני המורה על כוון ב`. בחרו את הכוון המתאים לכם. זה עובד מושלם בצרפת. זה יותר קשה באיטליה (שכן האיטלקים ממש חסכנים בשילוט).
קיבלנו הדרכה מטעם המועדון. ההדרכה מתחלקת לפי רמות: "זהב" (מומחים) "כסף" (בינוניים) ו"ארד" (מתחילים), כשכל רמה נחלקת פנימית ל"רגיל" ו"מתקדם". כל אחד רשם את עצמו לקבוצה אליה חש שייך. לא התקיים שום מבדק אוביקטיבי. ההדרכה ארכה שישה ימים שלמים (חוץ מחצי יום בשבת). בצהריים חזרנו לאכול במועדון להוציא יומיים בהם הרחקנו לגלוש ולא היה טעם לחזור (במונטג`נברה ובסאוז ד`אולקס). החזרה באמצע היום למועדון מגבילה את היכולת לתכנן את יום הגלישה ובעיני היא חיסרון בולט בשיטת "הכל כלול". אני גלשתי עם הקבוצה 5 ימים ויום אחד גלשתי עצמאית במונטג`נברה (ביום שאופיר טורס צ`יפרו אותנו בנסיעה באוטובוס למונטג`נברה). היינו חמישה בקבוצה. למדריך שהיה בעברו חבר הנבחרת הלאומית האיטלקית קראו לורנצו. ביום הראשון והשני הוא הרביץ בנו תורה ולימד הרבה. אבל מהיום השלישי ואילך נאלם ועבר לשיטת ה- Follow Me. לורנצו דהר במדרונות המאתגרים ולא הסכים להוריד מהלך. למדתי ממנו רבות בשני הימים הראשונים ובשאר הימים דרך הרגליים.
תאור מסלולי גלישה
בתאור המסלולים אני מציין שמות ומספרים לפי מפת המסלולים. כאמור בשטח חסר לעיתים סימון ואת ההתאמה תעשו בשטח.
1. תת מרחב ססטרייר. גובה העיירה 2035 מטר- גובה מקסימלי 2800 מטר. הגלישה נעשית מעל גובה העצים. ססטרייר נשלטת ע"י מסלולים אדומים מאתגרים, חלקם על גבול השחור (לצורך הענין אני מגדיר זוית שיפוע של 45% כגבול בין אדום לשחור). גן עדן ל-Intermediate. לעומת זאת מיסכנים המתחילים -; רק שני מסלולים כחולים קצרים רחוקים מהמועדון שההגעה אליהם חייבה נסיעה באוטובוס. גולשים מתקדמים לא ישתעממו לחלוטין: קיימים מספר מסלולים שחורים אם כי מי שמחפש רצף של מסלולים ארוכים ומשופעים לכל אורכם לא ימצא הרבה כאלה. המועדון ממוקם במרחב ססטרייר והיציאה למסלולים היא ממעלית מושבים לאחר 100 מטר הליכה. קימים מספר אזורי גלישה:
- ימני במפה -; Alpette. עולים במעלית 12, 24 או 15 וגולשים חזרה למועדון באחד המסלולים היורדים (לא משנה איזה). אורך מסלול כ-3 ק"מ. חלק מהמסלול אולימפי ולאורכו זרקורים גבוהים - שריד לתאורה שהיתה בזמן אולימפיאדת 2006. (לדעתי בלילה היה ניתן להפעיל את הזרקורים לאפשר גלישת לילה. למה לא לנצל את התשתית?). במפת המסלולים המסלול האולימפי צבוע על רקע ירוק כהה.
- אזור מסלולים מרכזי אותו עולים במעלית בנקטה (Banchetta). המסלולים מפסגת המעלית חזרה מתפצלים מספר פעמים (בלי שילוט כאמור) אבל אל דאגה: כל הדרכים מובילות לססטרייר. לקראת סופם כל המסלולים הופכים לאדום על גבול השחור. איזה כיף! מומלץ! וגם הנוף יפה.
- איזור בורגטה (Borgata) שמאלי במפה בדומה לקודמו -; שפע מסלולים אדומים מתפצלים. נוף מגוון יותר של עצים.
2. תת מרחב סאוז ד`אולקס (Souze D`Oulx)- גובה העירה 1509 מטר. גובה מקסימלי 2540 מטר. ההגעה לתת מרחב זה באמצעות מעלית קרון Fraiteve היוצאת 100 מטר מהמועדון. בפסגת המעלית ניתן להתפצל לאחד משני תתי מרחבים: ירידה צפונה (למטה במפה) מובילה לסן סיקריו. ירידה מזרחה (שמאלה במפה) מובילה לסאוז ד`אולקס ובהמשך עולים על מעלית חד מושבית (מספר 159 במפה) הקיימת מאז שנות ה-60. אהבתי מאוד את האוטנטיות שלה וגם הנוף היה מהמם. תוכלו לצפות בסרטון שצילמתי ונמצא באתר YouTube בלינק הבא. מהמעלית החד מושבית - שפע מסלולים אדומים מתפצלים.
אנו גלשנו לתחתית מעליות 160, 137 ו-153 עלינו שוב, וחוזר חלילה (הגלישה בחלקה בגובה העצים). גם כאן יחס הכחולים לאדומים מוטה חזק לטובת האדומים. בסאוז ד`אולקס עצרנו במסעדת הרים טובה בשם Ciao Pais המתמחה באנטי פסטי ושאר מאכלים מקומיים. המסעדה הוקמה ב- 1930 וספוגה אוירה אוטנטית ולא תיירותית. באותו יום עשרות גולשים מהמועדון הגיעו למקום. אני ממליץ על כדורי הגבינה (Tomino) ועל הערמונים המעושנים (Castagne). אני מקוה שלורנצו הבין את שאלתי ותירגם נכון את השמות לאיטלקית. הנה אתר המסעדה. על הארוחה לורנצו גבה מאיתנו מחיר קבוצתי של 20 יורו לאדם (יקר!). אני מאמין שבאופן עצמאי ניתן להגיע למחצית הסכום .
3. תת מרחב סן סיקריו. גובה העירה 1,700 מטר- גובה מקסימלי 2700 מטר. ההגעה במעלית הקרון כפי שפרטתי לגבי סאוז ד`אולקס. ושוב תבנית הגלישה: שפע מסלולים אדומים/שחורים מתפצלים שמתנקזים כולם למעלית או שתיים וחוזר חלילה, כשבכל פעם ניתן להתפצל קצת אחרת. המעליות המרכזיות באתר: 45, 42 ו- 41. הדרך חזרה לססטרייר מחייבת נסיעה במעלית גרירה שהינה סיוט. המעלית עוברת במדרון תלול וארוך, עוצרת מידי פעם ואז כבל המעלית נעשה רפוי לחלוטין (ולנו גם היתה סופת רוחות). אם מאבדים את האחיזה במוט יש לגלוש למטה ולהתחיל מההתחלה... סן סיקריו אינה מתאימה למתחילים עם מסלול או שניים כחולים. המסלולים האדומים בסן סיקריו ארוכים רחבים וניתן לחבר אותם לרצף גלישה ארוך של כמה קילומטרים.
4. תתי המרחב הצרפתי: מונטג`נברה- גובה 1,850 מטר. 100 ק"מ מסלולים. גובה מקסימלי: 2,700 מטר. רק 25 קילומטרים מפרידים בין ססטרייר למונטג`נברה אבל כאילו עולם אחר: במונטג`נברה שלג בכמויות משמעותיות יותר המאפשר אוף פיסט וגלישה איכותית. יצאנו מססטרייר ביובש והגענו למונטג`נברה בסופת שלגים. בנוסף השילוט הצרפתי מפורט וקפדני. וגם הנוף במונטג`נברה יפה ויחודי. אבל מלכודת דבש: להבדיל משביל החלב שרובו "אדום" - מונטג`נברה עמוסה במסלולים ירוקים/כחולים ארוכים -; 42 אחוזים מהאתר. תחת הדרכתו של לורנצו ממש צעדנו בשלג כשעה. ביום החופשי כשחזרתי לשם עצמאית בחרתי לגלוש במסלולים האדומים והשחורים ונהנתי מאוד. מונטג`נברה גן עדן למתחילים. שיטת הנווט במונטג`נברה: בתחילת כל מסלול ישנה רשימה של המעליות או האזור אליהם מוביל המסלול (מספר המסלול לא מצוין). להבדיל מהצד האיטלקי שמות המעליות ברורים ומצוינים הן בשטח והן במפת המסלולים. אני ממליץ על דרך העוברת במעליות Prairial, Brousel, Les Gondrans (עם ירידה במסלולים האדומים).
5. תת מרחב קלבייר- לא גלשנו בו, רק חצינו את העיירה הציורית באוטובוס בדרכנו למונטג`נברה.
הערות כלליות על הגלישה בשביל החלב:
- אני ממליץ להקדיש לכל תת מרחב יום גלישה אחד. למרחבים המרוחקים מססטרייר (מונטג`נברה וקלבייר) מומלץ לקחת אוטובוס שעלותו 10 יורו לכוון ואינו כלול בסקי פס. הנסיעה אורכת חצי שעה.
- הסקי פס שנקנה בססטרייר כולל את כל המעליות בשביל החלב אבל למונג`נברה הכניסה היא ליום בודד. אם תרצו להוסיף יום במונטג`נברה תצטרכו להוסיף 16 יורו כהרחבה לסקי פס המקורי (תביאו את הסקי פס המקורי לקופות אחרת המחיר יהיה 32 יורו).
- אל תותרו על מונטג`נברה למרות המרחק כי השלג שם איכותי יותר והנוף שונה משאר האזורים.
- יחס גולשי סקי לעומת סנובורד היה משמעותי לטובת גולשי הסקי (אולי בגלל מספר מעליות הגרירה הגבוה יחסית שאינו נוח לסנובורדיסטים ואולי בגלל מצב השלג הבינוני).
- בכל המעליות היו תורים של בין דקה לכמה דקות. בין 12:00 ל- 14:00 המעליות ריקות: כולם בארוחת צהריים.
לתחילת הכתבה
אפרה סקי ועלויות
באמפיתאטרון מתקיים מידי ערב מופע אגדו מסורתי. באחד הערבים חברי הפורום נתבקשו להשתתף בהפקה. לאחר החזרה הראשונה הבינו רבים שתפקיד המצחיקן לא מתאים להם ופרשו חוץ מצ`רלס מנהל הפורום וטל שבאומץ רב נשארו עד הסוף המצחיק מאוד. תוכלו לצפות באירוע בסירטון YouTube .
מי שמחפש ריגושים בססטרייר עצמה יתאכזב. חלק מחברי הפורום יצאו למועדון לילה בשם Tabata אבל הוא היחיד שקיים. אפשר לספור על יד אחת את מספר המסעדות והפאבים (אחד מהם -; פאב אירי נחשב טוב). בקיצור, ממש לא בכמות ובאיכות הקימים באוסטריה. קיים משטח החלקה על הקרח למי שעוד יש כח. אין גלישת לילה. אין אופנועי גלישה או מצנחי רחיפה. אחה"צ בשבת מוקם מעין סנופרק לא רחוק מהמועדון ומתקימים בו מופעי ראווה ותחרויות מקומיים. במועדון ישנו חדר כושר (משקולות) קטן (מי צריך?). כניסה לסאונה תמורת 8 יורו. אם תחזרו עד 17:00 תוכלו להצטרף לתרגילי מתיחה ושחרור הנערכים באמפיתאטרון. בכפר האולימפי הצמוד ניתן לעשות מינוי שבועי לבריכה (קטנה) ולחדר הכושר תמורת 16 יורו. מספר חברי פורום המליצו על ספא במלון Grand Hotel תמורת 8 יורו.
עלויות
מחיר החבילה "כולל הכל" הוא 1170 יורו.
עלויות נוספות:
- שדרוג ציוד סקי בהשכרה: 20 יורו
- הרחבת סקי פס ליום נוסף במונטג`נברה: 16 יורו
- ארוחות צהריים בהר: 30 יורו
- סה"כ: 1236 יורו.
דברי סיכום: ראשית תודה לצ`רלס מנהל הפורום על היוזמה בהרמת הפרויקט. גם לאחר ההגעה צ`רלס לא נח לרגע. כחבילה "קלאבית" קיבלנו מוצר ידוע ומוכר על מעלותיו וחסרונותיו. הקלאב מתוחזק היטב. באתר היו מגבלות של איכות שלג קישוריות בין המרחבים, מחסור בשילוט וכו`. יש לציין את היחס הטוב של אופיר טורס ואת הצ`ופר במימון הנסיעה ליום נוסף במונטג`נברה. אבל הדבר האמיתי שהפך את החופשה לנפלאה היא הנסיעה עם עשרות מורעלי סקי מהפורום. מקסימים אחד אחד. כמו כן לאיטלקים ולאיטלקיות יש חן וקסם ואוירה שעשו את החופשה למוצלחת ביותר.