הקדמה
ז`ואן אנטוני דסוואייס נולד בשנת 1740, למאה של שגשוג כלכלי. כיאה לבני התקופה הוא היה משכיל מעודן ונאור, שסוגיות פילוסופיות העסיקו אותו. הוא למד מתמטיקה והרבה להתענין גם באסטרונומיה, בפיזיקה ובמדעי הטבע. דסוואייס החל בפיתוח גניו בשנת 1791, בסיועו של אדריכל הנוף מגנואה דומניקו באגוטי, שהשקיע 15 שנה בעבודה עליהם. גנן צרפתי בשם דלוואלט הופקד על הנטיעה ולרשותו הועמד צוות של 50 עובדים, שעסקו בעבודה הקשה. אולם היה זה המרקיז עצמו שיצר את תכנית האב של הגן.
הורטה היתה אז כפר זעיר לרגלי ההרים שגבל בעיר ממערב. נחלים רבים זרמו בסביבתו ושפע המים הפך את נשות הורטה לכובסות מומחות שכבסו את בגדיהם של המעמדות הגבוהים. אבל בד בבד, משך מזג האוויר הנוח והאוויר הצח את האצולה שהסתופפה בין החומות להקים בהורטה את בתי הקיץ והנופש שלה. האחוזה המקורית השתרעה על-פני 540 דונם, כשהפארק משתרע כיום רק על 73 מהם. בשל ייחודו עורר גן המבוך בהורטה את עניינה של החברה הגבוהה באותה תקופה ושלבי הקמתו זכו לתיעוד נרחב. בשנת 1802 ביקרו במקום המלך קרלוס הרביעי והמלכה מריה לואיזה דה בורבון המונצח בלוח שיש. מספרים שכאשר ראה המלך את יופיים הייחודי של הגנים הוא שיבח את בעל האחוזה ואמר לו שזה יותר מדי לאדם אחד. המרקיז המוחמא הצטנע, והשיב שזה מעט מדי להציע לשליט. עם מותו של המרקיז, הקימו יורשיו - ככל הנראה נכדו ז`ואקים - את הגן הרומנטי על רצועת קרקע מוצלת ונמוכה, אפופת אווירה חלומית ונוגה בה מאפיל הטבע על מלאכת האדם. בסביבות שנת 1880, נתווסף המרחב המכונה `הגן הביתי` - מרחב בעל אווירה אקלקטית אך שלווה וסדורה אשר שימש על-פי רוב את המשפחה. גני המבוך היוו תפאורה נוצצת לנשפי תרבות וכבמה להצגות, שאף שנערכו לחוגים סגורים היו לשיחת היום בברצלונה של שלהי המאה ה- 19.
המרקיז שהקים את המבוך לא ייחס מעולם חשיבות לבית שמהווה את המבנה העיקרי באחוזה. המשפחה התגוררה בבית מידות סמוך לים. היו אלה יורשיו שהתאימו את הבתים בהם התגוררו בני משפחת דסוואייס עד סמוך מאוד לימינו אנו. הבית כפי שהוא נראה כיום הוא תוצאה של כמה וכמה שיפוצים. החזית בסגנון נאו-ערבי אבל בעל השפעות גותיות. המבנה המרכזי הוא בעל שלוש קומות, ושני אגפים דו-קומתיים. מול הכניסה, מודגשת בגרם מדרגות, יש כיכר מעוגלת שבמרכזה בריכת דגים. לא ידוע מי האדריכל שתיכנן את המבנה. החזית הראשית צופתה בעיטורי טיח ונצבעה בפרסקו שדהה כיום כמעט כליל. המכלול כולו מוקף חומת אבן והוא סגור לציבור.
כיכר שמונת העמודים
בחלקו האחורי של הבית יש גינת עצי הדס גזומים שניתן להתבונן בה מבעד לשער הברזל הנעול. מול הגדר המקיפה את גן ההדס נמצאת כיכר שמונת העמודים - מעין פרשת דרכים אליה מתכנסים חמשת השבילים המובילים לגנים. זהו שטח בצורת חצי גורן המוכר גם בשם כיכר האריות, בשל שני הפסלים הניצבים בראש שער הברזל ואשר הוצבו במקום לרגל ביקורו של פרדיננד השביעי ומריה לואיסה מבורבון בשנת 1828. אלו הם תבליטי אבן בעלי נושאים מיתולוגיים, כגון אונס אלילת הים אמפיטריטה ואונס אירופה.
המבוך הקטן
מכיכר שמונת העמודים פונים שמאלה מבעד לסוכך משופע ומגלים מתחם אשר בו עצים גדולים ובריכת מים, שמימיה סמיכים מרוב ירוקת. כאשר עולים במדרגות למפלס שמעל למבוך מצד ימין שלו, נכנסים למה שנקרא `המבוך הקטן`. השם ניתן למקום זה בשל המערה המלאכותית מצד ימין ובה דמות המינוטאור (מפלצת מיתולוגית שראשה ראש פר וגופה גוף אדם). במרכז המתחם פסל חזה, כנראה של הומרוס.
המבוך הוא האתר המרכזי בפארק. 750 מטר נטועי ברושים של שבילים פתלתלים ומטעים שבמרכזם פסל ארוס, המסמל את משחק האהבהבים הקליל, הפרחחי והנאצל. שמונה שבילים יוצאים מכיכר עגולה זו, ורק אחד מהם מוביל ליציאה. מחוץ למבוך ניצבת מזרקה מעוגלת ממנה מיתמר סילון מים צנום. פכפוך המים מדריך את צעדיהם של התועים במבוך. רכיב המבוך הוא חלק בלתי נפרד ממהות הרנסנס, שסימל חתירה למטרה מבלי לסטות מן הדרך. ביציאה מן המבוך שני גרמי מדרגות מהודרים מטפסים לעבר מפלס עילי. זוג ביתנים מעוגלים בסגנון דורי ניצבים בכל אחד מן הקצוות, מגוננים על פסליהן של דנאה ואריאדנה. הראשונה רומתה על ידי זאוס, שעטה לשם כך צורה של גשם זהוב, והשניה נזנחה על ידי תזאוס, לו סייעה להרוג את המינוטאור. אהבה הפכה לאכזבה.
היציאה מן המבוך מסמנת את סיומו של המפלס הראשון של הגנים: כאן מטפסים פני השטח בתלילות מעלה, מעניקים פרספקטיבה מרשימה של גרם המדרגות הכפול. למרגלות הקיר התומך במפלס העליון יש מערה המוקדשת לנימפה אקו, עם כתובת המנציחה את מעשיה: "בטירוף לוהט/ אקו ונרקיס בחיבוק/ מתים באהבה - היא עמו/ והוא עם עצמו".
המערה עשויה סלע נקבובי ובה שרכים הנתלים כנטיפים. זרמי מים שוטפים את דמותה הנואשת של הנימפה: שוב הופכת האהבה למלכודת. זהו חלק הגן הנשלט ביותר על ידי אבן: מדרגות, מעקות, פסלים קלאסיים, יוצרים אכסדרה המקשרת את הביתן העליון.
הביתן המלבני, הניצב בראש החלק העליון של הגנים, הוא מעשה ידיו של דומניקו באגוטי. כאן התקיימו נשפי החברה. כיום הביתן סגור, אבל בימים ההם התהדר בעיטור מעודן, מקושט באיזכורי המוזות. מאחוריו בריכה רחבה בה נשמרו מי השקיה, ואשר שימשה מרכיב חיוני בגן בשל האקלים הים תיכוני השורר באזור.
הגן הנאוקלאסי מסתיים במזרקה של הנימפה אגריה, מופרדת מן החלק הארכיטקטוני על ידי בריכה הנראית טבעית, במרכזה מפכה סילון מים, גם היא מעשה ידיו של באגוטי משנת 1804. זוהי דמות שלווה ובודדת, מנותקת מהבלי העולם, ובכך חותמת את מחזור האהבה בסירוב. על-פי מנהג התקופה הגישה למעיינות היתה צריכה להישמר פנויה, כיוון ששימשו אתרי בילוי ומפגש לפשוטי העם. בגני המבוך, היא נשמרה למשפחות האצולה העשירות שהתגוררו בשכונה, שלא רצו לבוא בקרב המעמדות הנמוכים.
התעלה הרומנטית נוספה בשנת 1853, בתהליך של הרחבה ושיקום כללי של הגנים. הרעיון היה של ז`ואקים דסוואיס, נכדו של המרקיז מאלפאראס, שירש את הנטייה המדעית של סבו, במיוחד בפיתוח למנגנונים הידראוליים. התעלה שיפרה את פיזור המים בפארק וכיום היא מהווה חלק מן הגן הרומנטי. בעבר ניתן היה לשוט בתעלה: כיום שטים בה רק ברווזים וברבורים. בקצה אחד מתפתלת התעלה ונוצר אי מלאכותי, הידוע בכינוי `אי האהבה` כיוון ששימש מקום מסתור לאוהבים.
הגן הרומנטי הוקם ברצועה לחה ומוצלת, במפלס נמוך יותר מזה של הגן הניאוקלאסי. הירידה מלמעלה במדרגות אבן. בתחילת קטע זה של הגן יש מפל מים מלאכותי. המים נקווים בבריכה ממנה יוצא פלג לעברו השני של השביל, מסתיים במקווה גדול הנסתר מן העין ושוב מתחיל את מסלולו מחדש. אזור זה של הגן מסמן שינוי בתפיסה: הטבע מהווה תפאורה, יצירה מחדש של עולם, בו נשלטים בני האדם בידי כוחות מאיימים ורבי עוצמה. גני המבוך של הורטה נפתחו לקהל בשנת 1970, אולם שימוש אגרסיבי בהם לבילוי ולשעשועים - בניגוד לתפיסתו כגן פרטי - והעדר פיקוח נאות, שחקו רבים מן המבנים האדריכליים והצמחים. השיקום התבצע בשנת 1993. מחקר שהתבצע סיפק ראיות לשיחזור פרטים ספציפיים. בנוסף לשיקום העמוק של הצמחייה התבצעו עבודות לשיחזור התשתית של הגן, ביחוד מחזור המים. החלק הארכיטקטוני של הגנים סבל אף הוא ונדליזם ניכר. מעקות, גרמי מדרגות, יצירות הקרמיקה - הוקמו מחדש. הפסלים, שלחלקם נקטמו איברים, נוקו אך לא הושלמו או הוחלפו.
משפחת דסוואיס החזיקה בבעלות על גני המבוך בהורטה עד שנת 1967. לאור הקושי שבאחזקת אחוזה כזו במצב תקין, התקיים משא ומתן עם עירית ברצלונה להעברת הגנים לרשותה כמורשת עירונית. בתמורה, הציעה העיריה כמות גדולה של קרקע לבניה באזור פדרלבס, אשר בתיאוריה השתוותה בערכה לגנים. התכנון העירוני הועיד את האזור לשכונת יוקרה למגורי המעמדות הגבוהים. החילופין ללא ספק השתלמו למשפחת דסוואיס - הקרקע בהורטה היתה חקלאית ולפיכך לא ניתן להפיק ממנה רווח נדל"ני. הדבר עורר אמנם מחלוקת, אבל אין ספק שהעיר זכתה בגנים שערכם ההיסטורי לא יסולא בפז. השיקום החל רק בשנת 1970. במשך השנתיים בהן היו הגנים בלתי מאויישים גברו פעולות הוונדליזם וההשחתה. אחת המשימות הראשונות היתה לנקות את כל המעיינות ותעלות המים. הגן כמכלול שוקם אף הוא, יצירות חדשות הוכנסו, מבוך הברושים ניטע מחדש והפסלים קטועי האיברים שופצו. הגן נפתח לקהל בשנת 1971. המשיכה העצומה של הגנים שהיו בעבר בעלי חזות מיתולוגית היוותה את הסיבה להתדרדרות המחודשת, כיוון שרגישות הצמחים אינה מאפשרת שימוש מאסיבי והמוני. לפיכך, משמש עתה הפארק כמוזיאון בוטני, שתקנות מחמירות נקבעו לאכיפת שימוש הולם וזהיר.
הזוית האישית
גני הלבירנט בהורטה הם מהמקומות המיועדים לכאלו שכבר ביקרו בברצלונה וראו בה את הכל, או לאלה הרוצים לשלב את כל אתרי החובה לתיירים עם פארק ייחודי ואחר. בכניסה, עם קניית הכרטיס, תקבלו את מפת הגן בעזרתה ניתן לנווט בין השבילים, המים הזורמים, הצמחייה והבתים. את משחק המבוך יש להתחיל ממרכזו; רק שביל אחד, לא אגלה לכם איזה מהשמונה, מוביל ליציאה.
מידע שימושי
גני המבוך בהורטה
- כתובת: Germans Desvalls, s/n
- איך מגיעים:
ברכב פרטי- נסיעה ברונדה ד`אלט (כביש הטבעת העילי של ברצלונה) ויציאה בכביש מספר 4.
מטרו- קו 3 (ירוק) יורדים בתחנת מונדט. יוצאים מן התחנה ביציאת Pg. Vall d´Hebron ימינה ועולים לכיוון קמפוס האוניברסיטה, עד הגיעכם לכיכר עגולה שבמרכזה פסל אדם יושב ועץ זית נמוך. מן הכיכר פונים ימינה ולמעלה (הכביש מתעקל). שימו לב לבריכת השחיה מימינכם עד שמגיעים למתקן ספורט עירוני הנקרא: Valodróm d´Horta. משם עולים בגרם מדרגות שמאלה עד לשער ירוק. מרחק של כ-10 דקות הליכה מהמטרו.
אוטובוסים -27,60,73,76
- כניסה למבוגר: 1.90 אירו. הנחה לגימלאים, סטודנטים, מובטלים ונכים עם הצגת תעודה מתאימה.
