היכרות עם צפון יוון

בצפון יוון תמצאו צוקים מרהיבים, חופים צבועים טורקיז, טברנות טובות, ראקי משובח ומוסיקה יוונית אמיתית. חלק זה של יוון פחות ממוסחר, כאילו היוונים שמרו לעצמם את צפון המדינה, והשאירו לתיירים את דרום היבשת והאיים לימי הקיץ הלוהטים, בשביל הפרנסה.
alcatel
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: היכרות עם צפון יוון
© איתמר ברק

עדכון סטטוס קורונה נכון ל-01/03/2021

  • הוארך הבידוד לנכנסים ליוון מישראל ל-7 ימים.
  • יש להגיע למדינה עם בדיקת קורונה שלילית התקפה ל-72 שעות לפחות.
  • חובה לעטות מסכות.
  • המסעדות פתוחות למשלוחים בלבד והברים סגורים.
  • כל העסקים הלא חיוניים סגורים.
  • הקניונים נפתחו, אך פועלים תחת הגבלות.
  • ישנו עוצר לילי בין השעות 21:00-05:00 ובאיזורים מסויימים העוצר מתחיל כבר מהשעה 18:00.
  • כל החוזרים מחו״ל צריכים להציג בכניסה לארץ בדיקת קורונה שלילית מה-72 שעות האחרונות ולעשות בדיקה נוספת עם חזרתם ארצה (תקף גם למחוסנים).
  • עבור אזרחי ישראל, ישנה חובת בידוד של 14 יום בשובם לארץ או 10 ימים בכפוף לשתי בדיקות שליליות. מחוסנים אינם צריכים בידוד.
לוגו וירוס קורונה

צפון יוון הפחות מתויירת

הנרי מילר פותח את ספרו; "הענק ממאורוסי" במשפטים הראויים לציטוט: "לא הייתי נוסע ליוון לעולם אילולא נערה ושמה בטי ראיין, שגרה אתי באותו בית בפריז. ערב אחד, על כוס יין לבן, החלה לדבר על חוויות מנדודיה ברחבי העולם. תמיד הקשבתי לה בתשומת לב רבה, לא רק משום שההתנסויות שלה היו מוזרות, אלא מפני שכאשר שדיברה על נדודיה, דומה שציירה אותם: כל מה שתיארה נותר בראשי כמו ציורים מוגמרים מעשי ידי רב אמן. ... אבל באותו זמן זו הייתה פשוט יוון בשבילי, עולם של אור שמעולם לא חלמתי על שכמותו ולא קיוויתי מעולם לראותו."

 כך כותב הנרי מילר בספרו עטור האהבה ליוון, זהו סיפור מסעו של הסופר, ערב מלחמת העולם השניה, בשנת 1939, לידידו הסופר האנגלי לורנס דארל. ספר זה מתעד את מסלול הארוך של מילר ביוון ואיך לאט לאט הוא חושף את יופייה המיוחד. (הענק ממארוסי, הנרי מילר הוצאת כרמל. תירגם: עודד פלד).

 להבדיל כמובן ומבלי להניח את עצמי אפילו בצילו הענק של מילר, גם אני גילתי את יוון, לאט לאט. בתחילה, זו היתה נסיעה לאחד האיים שאז היו פראיים ונטולי תיירים, לאי הגדול `פארוס`, שם נשבתי בקסם ים התורכיז ההרים הכהים והתושבים, אז היו דייגים קשיי יום. רכוב על אופנוע ותרמיל על הגב. אחר כך כמו לשחזר אהבה ישנה יצאתי עם בני משפחתי כמו כל תייר מצוי, לנסיעות חבילת תיירות לאחד האיים, כרתים נדמה לי, שם נדחסתי עם עוד עשרות ישראליים בקלאב מבלי להכיר ולנשום את האוכלסייה והנוף המדהים, מהר מאוד חזרתי לים, למים הצלולים, ומעט אנשים שפגשתי מסביב לאתר הנופש. אז גם התחילה לזרום בגופי המוסיקה היוונית, ההרמוניה הקסומה זרמה לאוזני השתלבה יפה עם צבע המים והרגיעה, הסיום היה בחנות על כמה קלטות.

 הבנתי שכדי לראות את יוון האמיתית צריך להשתחרר מכבלי חבילות התיור ולצאת למסע עצמאי ברחבי הארץ היפה והשופעת טוב. הוספתי להשכלה את הסרט והספר "זורבה היווני". הספר של קוסטס מורסלאס, שיער צבוע אדום הביא אלי את השמחה של יוון. וכך כמו יווני טוב, לאט לאט, פסעתי על אדמת יוון שאני מנסה בכוחתי הדלים לתור אי אחרי אי בדרום המדינה, פעם בשייט עם סירה מפרשים בשייט בין המפרצים המקסימים, אחר כך לאט לאט, עם מכונית חדירה איטית לתוך לתוך היבשת, סיור מקיף בפלפונס, בערים וכפרים ציורים עם חופים מדהימים ולהכיר אנשים רגועים שמסוגלים לשבת שעות ולהביט אל מרחבי הים ומזה להתעייף. אחרי שלמדתי את דרום יוון הבנתי שעם ה"השכלה" שרכשתי בארץ יוון אני יכול להרשות לעצמי לטפס למרומי יוון לאולימפוס, ניתנה לי הרשות להתקדם ולחצות את תעלת קורינתוס, לצפונה של יוון, בעיני, זו יוון האחרת.

 בתחילה, כדרכי, אני נוהג לעורך סיור מהיר, טעימה קלה, אחר כך אני מתחיל לחזור למקומות לראות ולהעמיק יותר. הפעם אני מצרף אותכם אתי לסיור בצפון יוון, סיור מהיר וחטוף במכונית, עם הרבה מקומות שפספסתי לצערי אבל, אני מבטיח אחזור אליהם. רוב המטיילים ביוון מסתפקים בביקור חטוף באיים, חלקם מגיעים לפלפונס, אתונה, בעיני רוב הציבור יוון היא מקום לבילוי בקיץ השמש חמה, הים צונן אבל המטייל האמיתי יכול להגיע למקומות נפלאים, יוון האחרת נמצאת בצפון המדינה.
התארגנות למסע - המסלול מתחיל בשדה התעופה של אתונה, משהו כמו חצות הלילה נוחתת טיסת אל על, בשדה התעופה החדש של אתונה, מהר מאוד אנו, (רעייתי ואני) ברכב השכור בדרכנו להספיק לצאת בלילה מאתונה, להרחיק בנסיעה עד המפרץ היפה "מליאקוס קולפאס", בקצהו נחה העיר "למיה" (Lamia) קבענו לנו מלון יפה ללילה ראשון לתחילת הטיול. המלון `גליני`, מלון מפואר על שפת המפרץ, שנטוע בליבה של עיירה תיירות `וורלה` (Vourla), חופים נאים עם חול לבן וזך לכל אורך המפרץ, יש חופים יפים.
 בשעות הבוקר, שנמוגים ערפילי הבוקר אפשר לראות היטב את ההרים המחודדים של האי `אויה`(Evia) , העיירה וורלה נחה לצד הכביש המהיר E-75 שפולח את ההרים ונמתח לאורך החוף ומסתיים בסלוניקי. עד סלוניקי, מסומנת הדרך במפה ככביש מהיר, במציאות המצב קצת שונה, הכביש בעל שני המסלולים הופך להיות נתיב אחד מעצבן, שאנו נגררים אחרי משאיות ענק עצלות. אגב הנסיעה האטית המעצבנת לא מפריעה ליוונים לגבות כסף עבור כל קטע באוטוסטרדה.

חצי האי פיליו

חצי האי פיליו - (Oros Pilio) - חצי האי פיליו שווה סיור של לפחות שלושה ימים, זהו חבל ארץ מפונק יחסית בכמות הגשמים, מסביבו מפרצים קסומים, חופים מבודדים. בצידו המערבי, חופים רכים של חולות זהב, בצידו המזרחי מצוקים אדירים המתנשאים לגובה של 700 מטר מעל פני הים. למטה מסתערים עליהם בפראות גלי ים זועמים. על ראשי ההרים הגבוהים נטועים כפרים מקסימים, שמציצים מתוך צמחיה עבותה, ירוקה. כבישי חצי האי נחשבים כ"גן עדן" לחובבי הנהיגה, כבישים מפותלים, צרים להחריד, עם תהומות אדירים הממתינים לנהג שכושל. לכן, כדאי מאוד להקפיד שנהג טוב ישב מאחורי ההגה. הכניסה לחצי האי פיליו עוברת דרך עיר הנמל ההומה וולוס, (Volos), אין מה להתעכב בה למעט אם מתחשק לכם ארוחה טובה לאורך הטיילת.

 חופי הים רובם סגורים בגלל הנמל הגדול וכדאי להזדרז ולהגיע אל חצי האי פיליו, שם תוכלו להנות גם מחופי לבנים חול וגם ממפרצים קסומים, ככול שתעמיקו לתוך חצי האי כך תגלו מקומות קסומים ומשוחררים כמעט לחלוטין מתיירים. למי שזמנו דחוק יכול להסתפק בסיבוב בחלקו הצפוני, העליון של חצי האי. אפשר לעשות סביבו מספק בכל האתרים הראויים לביקור מבלי לרדת לחלקו הדרומי. אך מי שנגוע באהבת יוון, בחופים מבודדים וכפרים נטולי תיירים, מוזמן לרדת לחלק הדרומי עד לנקודה הכי דרומית בחצי האי, העיירה הרחוקה, טריקן, במפה מצטיירת המפרץ כעוקץ של עקרב. הירידה לקצה של חצי האי מרהיבה הנוף שנפרס משגע ובמפה הכביש מסומן ככביש ירוק עם נוף יפה בצידי הדרך. יתכן וכדאי לדחות את הביקור בחצי האי, הערה: אם אתם בסיום הטיול, אפשר לחצות במעבורת אל האי `אויה` ולנסוע דרכו חזרה לשדה התעופה באתונה.

 כמעט כל העיירות לצידו של הכביש ראויות לביקור, אך היפה מבין כולם (וגם התיירותית) היא העיירה, מקריניצה,Macrinitsa) ), עיירה שחבוייה היטב בין עוד עיירות קטנות, אין אפשרות להיכנס אליה ברכב, את הרכב יש להנות במגרש חניה בכניסה, סדרה של מפלי מים בכניסה לעיירה עם בית קפה מתוק. סימטאות צרות, עם בתים עתיקים וציוריים, גגותיהם עשויים מאבן הצפחה, אבל המקום המדהים ביותר בעיירה זו מרפסת ענקית בראש מצוק, למטה, כ-700 משתרעת כמו בתצלום אוויר העיר וולוס, הנמל, הטיילת. אם לא החלטתם להשתמש במעבורות (בדרכם חזרה לנמל התעופה) אתם צריכים לחזור את כל הדרך חזרה עד וולוס ומשם להמשיך לעבר סלוניקי. הכביש המהיר חודר פנימה ליבשת, אחר כך חוזר הכביש המהיר לאורך הים ליד העיר קטריני, אין טעם לנסוע דרך הכפרים בגלל פקקי התנועה זה יקח כפול זמן ואין משהו מיוחד בדרך.

הר האולימפוס (olimbos)- ההר החשוב ביותר לתושבי יוון, היוונים הקדמונים בחרו בו כמקום בו שוכנים האלים. בדרך כלל פסגתו עטופה בענן כמעט תמידי שנח עליו, להר האולימפוס שתי עליות, או יותר נכון שתי דרכים להגיע אליו, האחת, יוצאת מהעיר לריסה, דרך כביש E 65 עד לאלסונה. משם נמתחת אחת הדרכים היפות בצפון יוון, כביש קטן הולך עד העיר קטריני. לאורך הכביש המוגדר ככביש ירוק, כפרים חקלאיים, מעל משקיף ההר האולימפוס. אחד הכבישי המסומנים במפה לצערי נסגר, נאלצתי להמשיך ולנסוע לעבר העיירה של החוף קאטריני, בשלב מסויים נחשף מראה מדהים, כביש מרהיב ביופיו שמגיע לתצפית נוף מדהימה קטע העליה לאולימפוס סגרה בקטע זה אבל הכביש הזה הוא חוויה מדימה לנהיגה ומראות נוף משגעים. דרך שניה להגיע לחלקו העליון של ההר דרך הכפר

ליטוכורו (litohoro)- 
עיירת בונבוניירה למרגלות הר האולימפוס בגובה של כ-300 מטר מעל פני הים. שווה לסייר בעיירה יש שם מסעדות רבות, כיכר מרכזית יפה, המקום מוכר שאתר נופש ולכן קשה למצוא מקום לינה בחודשים הבוערים של השנה. מכאן מתחיל כביש מקסים שמטפס אל מרום האולימפוס, כביש צר מאוד, אכזר לחוששים, במקרים רבים אין מקום לשני כלי רכב ובצד אחד לפחות ממתינה תהום, ולכן, מומלץ לתת לנהוג בקטע זה לטוב מבין הנהגים (מי יגיד שהוא רע). ההר שכמעט בכל השנה נח על ראשו ענן כבד הוא מקום לבלות בו יותר מיום אחד, לפחות יומיים.

 בסיום הכביש מגיעים לבקתה גדולה שם ממתינה מסעדה כפרית, מגרש חניה לרכבים ומכאן מתחילים לטפס ברגל. יש מפה מסודרת של המסלולים, חובבי ההליכה מוזמנים ליומים של טיפוס לראש האולימפוס, יום ראשון טיפוס קצת קשה עד לבקתה, שם לנים את הלילה, למחרת ממשיכים את הדרך לעבר הפסגה עוד מחצית היום. אם לא בא לכם יומיים של טיפוס, מספיק ללכת באחד השבילים שעה, תפגשו יער מדהים, עם סוגי עצים רבים, מפלי מים, סוגים רבים של פרחים ועצים, והמון ציפורים. לאלה שקשה עליהם העליה יש חמורים שלוקחים אתכם בשבילים.

סלוניקי

סלוניקי (Thessaloniki) - תס-א-לו-ני-קי (כך קוראים לה היוונים), נמצאת בקצה העליון של מפרץ `טרמה`. שמה ניתן לה ב-316 על יד פיליפוס שחזר עטור ניצחון משדה הקרב ב`תסאליה`, פליפוס מצא שאשתו ילדה את בתם הקטנה וקרא את שמה `תסאלוניקי` שפירושו: `ניצחון בתסאליה`. בגלל מיקומה במפרץ ענק עמוק ורגוע הפכה סלוניקי לעיר נמל, שליטים רבים שלטו בה היא נכבשה ושוחררה בידי צבאות שונים ונכנעה לשלטון העותומאני פעמיים. היתה כאן קהילה יהודית מפוארת, חלקה הובלה למשרפות בתקופת מלחמת העולם השניה וחלק אחר הגיעו לארץ. כיום יש בה קהילה יהודית קטנה, ובתי כנסת. בשנת 1913 הפכה סלוניקי לחלק מיוון, בשנת 1917 פרצה שריפה גדולה בשרפה הגדולה בעיר והיא נשרפה כמעט כולה. השריפה הובילה לתכנון מחדש ומודרני של העיר. סמל העיר הוא המגדל הלבן שנבנה במאה ה-,15 מיקומו על הטיילת סמוך לים.

 בתחילה שימש כבית סוהר ושמו הוסב כמה פעמים. אחרי שנרצחו בו באכזריות מספר נערים הוסב שמו ל`המגדל העקוב מדם`. כדי להקל על המראות וזכרונות נצבע המגדל בלבן ומכאן נשאר שמו, אחר כך מצאו השלטונות שהסיוד בלבן טיהר את החטאים, ואפשר לוותר על הצבע הלבן. חלק מתושבי סלוניקי מקפדים להגיע לכנסייה בסופי שבוע וכמה כנסיות יפות פזורות במעלה העיר. `סנט דימטריוס` היא החשובה והעתיקה מבין כולן, המיסה של יום א` מושכת רבים מתושבי העיר וגם צעירים לתפילת ביום ראשון. אחר כך, יוצאים התושבים לרחובות העיר ולטיילת על הים שהיא המקום החשוב ביותר. הרובע התורכי שנמצא על הגבעות בחלק העתיק של העיר הוא השריד האחרון שנותר מסלוניקי של המאה ה-19. רובע עתיק, רחובות צרים, מדרגות ומראות נוף נפלאים של סלוניקי הפרוסה למטה עד הים.

 העיר תוססת ומלאת חיים, צעירים רבים ממלאים את הרחובות ובתי הקפה בשעות הערב, לבושים במיטב האופנה. נשות סלוניקי נחשבות כנשים מאוד אלגנטיות ומחירי הבגדים בסלוניקי יקרים. בכל מקום בילוי נשמעת מוסיקה בעיקר מערבית ורק במקומות שמרניים יותר, בטברנות קטנות אפשר לשמוע יוונית את הרביטקו העתיק. בסוף השבוע מתמלא המזח בנמל שבלב העיר, המתחם סביבו באלפי בני אדם שצועדים הלוך ושוב על הטיילת. סוף השבוע ארוך ונאה מוציא את כל התושבים ונראה שאף אחד מהם לא נשאר בביתו, משפחות הולכות בשקדנות לאורך הטיילת הלוך וחזור, בתי הקפה והמסעדות עמוסים בקהל רב. במקומו של השוק המקומי שסגור ביום א`, נפתח בזאר אוכל ענק במחירים סבירים. אבל עיקר ההנאה של בני העיר ל"מדוד" את הטיילת, מהמגדל הלבן לעבר הנמל וחזרה, רבים יושבים על שפת המזח מול הים. מפעם לפעם שומעים את הצפירה המעבורת הענקית שנכנסת לנמל.

 אזור המועדונים מתעורר לקראת חצות שם מתקיימות ההופעות שאינן נופלות ביופיין וחשיבותן מהמועדונים באתונה, חלק אחר מתושבי העיר מסיים את הערב בפרוורים, במסעדות הדגים המשובחות שבפרוורי העיר.

איים ואגמים

חצי האי חלקידאקי - ( -(Halkdikiחצי האי היפה הוא למעשה העתק של היד הפרוסת בת ארבע אצבעות שנמצאת בדרום המדינה ונקראת ה"פלפונס", ההבדל הוא שחצי האי חלקידאקי קטן יותר וחסרה אצבע אחת, ומיקומו בצפון יוון. חצי האי הוא מכונת תיירות משומנת היטב, עם מגוון של חופים לבחירה התייר. האצבע המערבית, קאסאנדרה, ידועה בחופי חולות זהובים, איזור חקלאי במרכז ופה ושם חורשות אורנים. האצבע המרכזית שנקראת סיטניה, היא סלעית עם הרים גבוהים ומפרצונים סלעיים, יערות אורנים שגולשות עד לקו המים, ופינות קסומות של חופים פראיים וקסומיים, מפלט לאוהבים.

 האצבע האחרונה כנראה נועדה לכפר על כל החטאים בשני האצבעות האחרות, האצבע האחרונה נקראת אתוס והיא כעין מדינה עצמאית, במרכזה הר אתוס, ההר הקדוש, וכולה בנויה עם מנזרים רבים וצפופים, יכולים להיכנס אליה רק גברים, ולכן המקום גם נקרא אי הגברים, נזירים חיים בו בצינעה ובשקט. כדי להיכנס למקום המיוחד חייבים בתאום של חודש מראש ואז מקבלים כעין ויזה לכניסה וחייבים לשהות במקום כשלושה ימים. נשים אינן רשאיות להיכנס והן יכולות לראות את המקום המיוחד בסיור עם ספיה שמקיפה את חצי האי.
חאלקידיקי נמצא ממזרח לסלוניקי, יותר ממחצית השעה עד שנוטשים את סבך הכבישים סביב סלוניקי, עוד כמחצית השעה להיכנס לכל "אצבע".

ל"אצבע" המערבית, קאסאנדרה, מוליכה לשון יבשה רזה מאוד שאחר מתרחבת, יש בה בעיקר מקומות נופש. כביש קטן ויפה מסובב את כל האצבע עם מראות נוף נפלאים, אם חשקה נפכם בפינוק של חמישה כוכבים תוכלו לסור למלונות היוקרה, סאני זו רשת מלונות עם חופים פרטיים עם חול זך ולבן ומפרצים קסומים, עם רמות מחירים שונות בארבע מרכזי נופש, ממלון הצופה אל מפרץ מדהים וחדרים מפוארים וע לוילות מפנקות שצופות אל המירנה עם חוף פרטי.

 צוות מפנק ולאורך הטיילת הפנימית שורה של מסעדות לנוחות הנופשים. המקום מחיוב בשמירת הסביבה ולכן יש אישור בשימוש בקרם שיזוף המואשר על ידי הרשות הבינלאומית לשמירת הסביבה, גם המלחמה ביתושים נעשית בצורה ביולוגית. המקום היה איזור ביצות נטושות, בעלי המקום טיפלו בסביבה והפכו את המקום לגן פורח שנאספים אליו אורחים מכל העולם. גם אם החלטתם לא להשאר כאן שווה לעשות סיבוב בכביש הנוף היפה המקיף את חצי האי.


סיטוניה - ((Sithonia - לשון היבשה האורכה והמרכזית, חצי האי הזה נחשב ליפה מבין שלושת לשונות היבשה, מפרצים בצבע טורקיז משגע, יערות אורנים כבדים וצפופים שגולים ממש עד המים, נוף פראי פחות מיושבת, מיש משחפש את החופים המבודדים ימצא אותם בקלות בעזרת כבישים זעירים שגולשים בין היערות לים, אבל גם כאן נעשו חטאים לסביבה נבנה כאן מפלצת בטון ענקית מלון בן 3000 חדרים, `פורטו קאררס` מוקף בעוד מלונות לווין.

מגרשי גולף קאזינו ענק, חוף רחצה גדול ומטופח. מי שלא פוחד ממקומות המוניים ואוהב להמר בקזינו מוזמן לכאן. חוף הרחצה נמצא ליד מרינה מאוד פעילה של יאכטות שנכנסות ויוצאות, סירות מנוע גם מסיעות לטיול, לאי ענק שנמצא במרחק קטן מהחוף ורובץ במים ממתין למבקרים. חוף הרחצה אינו מספר במאום על מה שמסתתר כאן. מעטים יודעים שכל החופים לאורך החוף מהמלון ודרומה הם חופים פרטיים של המלון, אין שם אנשים למעט מעטים מאוד מאורחי המלון, אפשר לשכור אופניים ולצאת למסע רכיבה קטן של מחצית השעה ושם להיות בודדים בחוף מדהים, אם תקחו סלסלה עם אוכל ומשקה תוכלו לחגוג, את בגדי הים אפשר להשאיר במלון.

אגם קירניני ( -(Kerkniniנמצא צפונה מסלוניקי, במרחק של שעה וחצי נסיעה צפונה נעלמים החיים התוססים של סלוניקי לטובת שקט פסטורלי, כפרים, מטעי אפרסקים, בתוך העמקים יפים, נחלי מים קטנים ודרך צרה מפותלת מטפסת למעלה ההרים, לכיוון הגבול הבולגרי לעבר `אגם קרקיני` שצורתו מאורכת, זהו אגם מלאכותי שבשנת 1934 נבנה כאן סכר לתפוס את מי הנהר הגדול `סטרימונס` (בבלוגריה הוא נקרא סטרומה), הנהר בוקע את דרכו בשרשרת הרי קרניקי ומימיו מציפים שטח גדול ונעצרים בסכר הגדול. עומק האגם נמוך יחסית, אינו עולה על 13 מטר, והוא משמש שמקום נוח לקינון של הציפורים ומקום עשיר באוכל לעצירה במהלך הנדידה. לקראת אמצע אוגוסט נמצאים כאן קרוב ל-250 סוגי ציפורים, באותם הימים מתקיימת כאן ספירת הציפורים ואירועי צפרות.

סירות מיוחדו מקרבות את חובבי הציפורים אל אי קטן שאלפי ציפורים הומות בו. משהו כמו החולה אצלנו רק פחות מסודר ובחיתולי התיירות. לקראת האביב מי האגם עולים בששה מטרים בשל הפשרת השלגים, אז נפתח הסכר הגדול. מסביב לאגם עדין נותרו הדייגים המסורתיים שפולחים את האגם בסירות מיושנות וציודם עתיק. המים הנמוכים משמש כבית גידול נהדר לחבצלות מים וגם מקום מירבץ לתיאו הגדול שכמה עשרות מבני מינו משתכשכים להם בבוץ האגם. סוגי הציפורים מגוונים, מציפורי טרף שמזנבות בלהקות הציפורים ועד השקנאיים הענקיים שנחים במים בלהקות גדולות, גם צבי המים משתתפים בחגיגית הטבע וצבונים קטנים נראים מתחרדנים על גזעי עץ שבולטים מהמים

 בכפר הקטן `ליטאוטופוס` סמוך לסכר מוזיאון קטן ותחנת מידע. מלון `אירודיוס` נמצא בראש הגבעה צופה אל הנוף הנפלא, חדרים פשוטים ויפים וזה בדיוק המקום לתפוס שלווה עם טיולים מסביב האגם, או לחצות אותו בסירה, אז אפשר לראות בגלים הקטנים שיוצרת הסירה את מי האגם העכורים בגלל האצות הרבות. מסביב מתנשאים שרשרת צפופה של ההרים לגובה של 2031 מטר, וגובהו של האגם 30 מטר מעל פני הים. בזמן ההפלגה מלווים את הסירה כמה ציפורים בתקווה לדגים שיזרקו אליהן, שקנאים קורמורנים ופלמינגו צבעוניים. את האגם מקיפים יערות צפצפה צפופים שמוסיפים יופי מיוחד לאגם השלו.

ערים ועיירות

וריינה (vergina)- ממשיכים מערבה ודרומה. וריינה היא אחת הערים העתיקות, פעם היא היתה בירתה של מקדוניה ואחר הועתקה הבירה לעיר פלה, כאן נרצח המלך פילפוס השני ב-336 לפני הספירה, כאן נמצא גם הקבר המקדוני, מהלך של מחצית הקילומטר מחוץ לכפר במעלה הגבעה. פסיפס יפה השמור בתוך המתחם, עתיקות של ארמונות הקיץ של המלך אנטיגונוס.

וריה ( - (Veriaזוהי עיר קטנה יחסית, כ-35,000 תושבים רוב המטיילים נוהגים לדלג עליה בדרכם לראות את העתיקות של וריינה. אך אל תזלזלו בעיר היפה הזו יש בה כ-70 כנסיות עתיקות, העתיקה ביניהם שמורה מהמאה ה-12, עוברת מפעם לפעם שיפוץ, בעיר יש הקפדה על שימור בתים עתיקים וחלק מבתי העיר כבר עברו טיפול יסודי. יש בה גם מעיינות מינרליים, המים כאן טובים לשתיה, יש כאלה שמספרים שיש בהם יסודות מינרליים הטובים וחשובים לבריאות. כאן גם מייצרים יינות מהענבים המגיעים ממהמורדות העשירים של אדסה, מהכרמים הענקיים והמטופחים שסביב אדסה וריה נחשבת גם מרכז גדול לגידול אפרסקים סביבה מטעים רבים ובתי אריזה. היא רחוק כ-75 ק"מ מסלוניקי.

אדסה (Edessa) - היא עיירה קטנה כ-16,000 תושבים, צפונית לוריה, המשמשת כבירת חבל פלה. העיירה היפה כמעט ולא מוכרת לתייר אבל מוכרת היטב ליוונים שמגיעים אליה. שפע מפלי המים והנחלים, הצמחיה הירוקה, הפראקים ועצי הדולב הענקיים. העייריה שומרת על צניעות, אל המקומות המרתקים תיירים מפנים שלטים צנועים, לעיתים קטן מדי ומטעה, אך תושבי אדסה עליזים ונחמדים ומיד יחלצו לעזרתכם בהדרכה מדוייקת. עוד יתרון לתייר הכניסה לכל המקומות ללא תשלום. העיירה יושבת על מצוק גבוה, מעל עמק ירוק ופורה הנמתח עד סלוניקי, כביש מפותל עולה אל העייריה והמטייל נכנס עמו לכיכר המרכזית. שם, שני עצי דולב ענקיים, גזע אחד מהם לא מקיפים אפילו חמישה בוגרים, ה"פלטאה" הוא המקום שיושבים זקני הכפר (בכל כפר), תחת עצי דולב, ובדרך כלל יושבים ב`קפינאו` שזה הקפה של הכפר, על כוס "פרפה" (קפה קר) ודנים בתיקון העולם.

שני מפלים עוזבים את העיר, וצונחים מגובה של כשישים מטר, אל עמק חלומי וירוק, האחד נקרא `קטרקטס`, סביבו יצרו מרפסות ומדרגות לצורך תצפית נוחה. ההרפתקנים יכולים יכולים להשלים טיול קצר אל מאחורי המפל שם אפשר להרגיש את עוצמת המים וגם להרטב לא מעט. מפל נוסף, פחות מרשים, נמצא במרחק כמה מטרים מהמפל הגדול, זורם בדרך עקלקלה על סלעים שחורים ואפילו שמו מוצנע. המים מגיעים לעיירה מכמה מעיינות שופעים שנמצאים באיזור העיירה, מתלכדים יחד זורמים בתעלות מתחת לבתי הכפר.  עוד משהו קטן, העיר העתיקה באדסה מאוד יפה, אמנם לא כל הבתים משופצים אך במרכז העיר העתיקה מלון בוטיק משופץ חמוד, קשה לפספס אותו יש שם שמונה חדרים והוא נראה כבובוניירת חג המולד לעומת הבתים מסביב. 

פלורינה ( -(Florinaמערבה מאדסה נחה בשלווה עטופה בהרים עיירה קטנה, בסך הכל 12.500 תושבים, מוקפת בהרים גבוהים, זו עיירה שבחורף מתכסה בשלג עמוק, זוהי עיר יחסית תוססת, קרובה מאוד לגבול עם מקדוניה אין בה הרבה תיירים, נהר חוצה את מרכזה, ומשני צדדיו יש בו מבנים עתיקים עוד מהתקופה התורכית. עיירה חמודה לעצירה קפה ואוכל לזמן קצר בדרך מערבה כי עד לדרך לאגמי הפרספה כמעט ואין מקומות לאכול ולשתות.

אגמי הפרספה (Megali Prespa) - בגובה של 850 מ` מעל פני הים שוכנים שני האגמים הגדולים, מגלי פרספה ומיקרי פרספה, שני האגמים מופרדים על ידי רצועת כביש צרה וארוכה, הדרך מפלורינה ארוכה מפותלת ובתוך נוף משגע של יערות ושדות. האגם הגדול ברובו נמצא בשטח הרפוליקיה של מקדוניה, רק 38 ק"מ ממנו נמצאים בתחום יוון. חובבי הטבע והצפרות ימצאו ענין רב במיקרי פרספה (פרספה הקטן) סביב האגם צמחי קנה רבים, בהן מקננות ציפורים רבות, ובמרכז האגם אי קטן, שנקרא `איוס אכילס`, סירה של מקומיים תסיע אתכם הלוך וחזור לתצפית יותר קרובה על הציפורים.

 על שפת האגם נמצאת העיירה `פסאראדס`, שיושבת על לשון יבשה, העיירה מיוחדת בתי האבן שלה ואחד המבנים היפים ביותר הכנסיה הציורית שנמצאת ממש על שפת האגם. גם כאן יש בעלי סירות שממתינים לקחת אתכם לטיול באגם. אם במקרה נתקלתם במוכרי השעועית שפזורים לאורך כל הדרך ועל שפת האגם, דעו שכאן מקור השעועית הגדול בעולם, זהו זן מיוחד הגדל בהדלייה, למעשה השעועית צומחת בתוך משולשים תומכים שנבנו מצמח הקנה וזהו המקום היחיד בעולם שמגדלים שעועית בצורה כזו, הקטיף נעשה ביד, לאורך האגם שדות רבים של שעועית שמושקים על ידי תעלות השקייה. למעשה הגענו לחלקה הצפון מערבי של יוון, מכאן מתחילים לרדת חזרה דרומה.

קסטוריה ( - (Kastoriaהמרחק בין סלוניקי לקסטוריה כ-200 ק"מ, נחשבת כאחת הערים היפות ביוון, ומה הפלא? מיקומה מרהיב. היא נחה על שלוחת יבשה שנשלחת אל ליבו של אגם השלו `אורסטיאדה`, כדי לקבל מראה של כל העיר והאגם כדאי לטפס ברחובות התלולים של העיר, מחוץ לעיר יש יער גדול ומשם בין העצים תוכלו לקבל תצפית נאה ותמונות נוף נפלאה של העיירה. העיירה בנויה על צלע הר, הרחובות עולים למרכז העיירה בכבישים תלולים מאוד. לאורך שפת האגם טיילת יפה מלאה במסעדות ובתי קפה. חובבי בעלי החיים והאגודות נגד שימוש בפרוות בעלי חיים לא יאהבו את המקום, כאן מרכז גדול לסחר בפרוות. כמה כנסיות יפות מתנוססות כאן מהתקופה הביזנטית. ואם אתם רוצים טיול נינוח לאורך האגם בכביש יפה שמפעם לפעם אפשר לעצור לראות את נופי העיירה, לראות את הציפורים הרבות, עופות מים לאורך הדרך.

יואנינה ( - (Ioaninaחבל איפורוס נמצא בחלקה הצפון מערבי של יוון, במרכז החבל נחה עיר גדולה יואנינה, העיר שוכנת ליד אגם גדול פאמווטיס, והי למעשה בירת החבל ומכאן אפשר להגיע למסלולים יפים, ראשית טיול בעיר העתיקה מביא אתכם לסימטאות רזות ועתיקות. אך דווקא מחוץ לעיר נפגשים עם היופי של האיזור, למשל במרחק של חמישה קילומטר צפונית ליואנינה נמצאת מערת פראמה שאורכה למעלה מקילומטר ולאורכה זקיפים ונטיפים. למעלה מארבעים כפרים מרכיבים את כפרי הזאגורוכוריה, כפרים מקסימים עם רחובות צרים ומפותלים וכל הבתים בנויים מאבן הצפחה המקומית, לוחות של אבני צפחה. תיירים רבים מגיעים לראות את הכפרים המיוחדים שיש מהם גם תצפיות נוף יפות.

 עשרה קילומטר של ערוץ היקוס מיועד לחובבי ההליכה. מסלו הליכה מאוד מבוקש ביוון ומראה מלא הוד. כדי להתארגן היטב להליכה הארוכה עם מים ולא לצאת מבלי לפגוש את הניציגים המקומיים, לקחת מפות ולבדוק איך חוזרים לנקודת ההתחלה, בקיצור לסדר טרמפ. לפני שאתם מתחילים תבדקו אם אתם בכושר אין חזרה מהאמצע. אם תרצו באיזור עיר שוק שנקראת קוניצה. איזור שווה לפחות יומיים עם לינה במקום.

מטאורה והאי אוויה

מטאורה (Meteora) - כביש E 92 מוליך מזרחה אל אולי לשיא הטיול , הכביש מפותל ועם מראות נוף מדהימים וכדאי לא למהר בנסיעה בו, לעצור מפעם לפעם לתצפיות נוף להיכנס לכפרים קטנים, הכביש מפותל מאוד וכדאי להיות מרוכזים בנהיגה. הכביש מוביל עד מטאורה (מטאורוס: תלוי באוויר) וזה בדיוק מה שתראו. אך לפני שאתם מתחילים לנוע בין המנזרים התלויים באוויר מילה אחת על שעות ההגעה, פעמים ביום המראה עוד יותר יפה, וזה בשעות הבוקר המוקדמות אך עדיף את שעות אחה"צ לקראת השקיעה. אז המראה סוחט מכם את אנחת ההתפעלות ובצדק. משני מקומות אתם יכולים להתחיל את המסלול הרגלי מהכפר הקטן הנמצא ממש מתחת לסלעים המרשימים ונקרא קאסטראקי או במסלול הרגיל דרך הכפר למרגלות מטאורה שנקרא קאלאמבאקה. אני חייב להודות שהעדפתי לעשות את המסלול במכונית בכביש קטן שמטפס למעלה ולאורכו תצפיות מרהיבות, על המנזרים התלויים באוויר.

 בגלל קוצר הזמן ומיקומה המדאיג של השמש מהרתי בנסיעה עם הבטחה שבפעם הבאה אעשה את כל המסלול בניחותא ברגל. בתחילת המאה ה-11 החלה רדיפה של הנזירים ואלה שחששו לחייהם חיפשו מקום להתבודד ולהתרחק מהבלי העולם ובעיקר מהמלחמות, וכך החלו לתפוס את מקומם בעמק המדהים עם הסלעים המזדקרים ממנו לגבהים מדהימים. אלה שבקרו בקפדוקיה שבטורקיה יכולים לנסות לדמיין את המקום אבל בגבהים ענקיים. בקצה הנסלעים נבנו המנזרים בתחילההיו מטפסים הנזירים בסולמות חבלים אחר מנוף היה מעלה אותם למעלה ועתה מי שמעוניין לבקר מטפס מדרגות רבות שנחצבו בסלע. כדאי לבקר במנזר או שניים מנזר מטאורה הגדול ומנזר מטמורפוסיס.

לאריסה (Larissa) - הסיבה היחידה שהגענו ללריסה זה המלון המפנק שהמתין לנו. זהו מלון `לריסה אימפריאל`, מלון חריג במבנה ובטיפוח וברמת החדרים. לריסה היא עיר גדולה, מזכירה במראה את עזה, בתקופה גרועה שלה. אבל זו עיר מרכזית, יש בה את החנויות ששווה לעצור בהן לקניות, במקום במקום בדיוטי פרי, פה זול יותר, אנשים מאוד נחמדים, יש גם מסעדות, גם של מזון מהיר, מרכולים, שמן זית טוב ובמחיר סביר, חנויות דיסקים ועוד. אבל אם אין לכם צורך ולא הזמנתם מקום במלון המפואר אתם יכולים בקלות לדלג עליה.

האי אוויה (Evia) - משהו מוזר קורה עם האי השני בגודלו ביוון, הוא כל כך קרוב למרכז יוון אתונה ובכל זאת אינו זוכה לכמות תיירים, כמו למשל חצי האי פיליו. משהו משובש כאן, אין ספק. היוונים יודעים לתת כבוד לאי ומבקרים בו באתרי התיירות המעטים, יש מעט בתי מלון והם זולים יחסית. במפגשים עם יוונים שהעלנו את שמו של האי, כולם הכירו אותו, אך מעטים ביקרו בו. ששאלנו את פקיד מלון אימפריאל, בלריסה, מה דעתו על ביקור במקום הוא מיד שלף מפה והציע אלטרנטיבות. נראה שתושבי יוון מסתירים אותו, אולי לעצמם. מלריסה יורדים דרומה בכביש המהיר עד ישוב קטן שנקרא גליפה (Galifa), שם יש קטע קצר שחוצים במעבורת עם הרכב כדי להגיע לאי אוויה.

אם אתם אוהבים נוף פראי, נהיגה בכביש משובש, תלול, ועם פיתולים רבים תבחרו הכביש המזרחי. תחלפו גבוהה מעל הים בין כפרים קטנים ומצוקים כהים, הכפרים די נידחים אך זהו יופיים. אם אתם רוצים נסיעה סולדית תבחרו את הנתיב המערבי, שם מתנהלים חיים יותר פעילים, הכביש לא מפתיע, לאורך הים סמוך למפרצונים נטולי מתרחצים, אפשר לעצור ולקפוץ למים. בשלב מסויים שני הכבישים מתאחדים לכביש אחד, קטן שחוצה את האי במרכז גבו על רכסי ההרים.

 זו כביש שנע בין שדות חקלאיים וכפריים שמציעים למכירה פירות וירקות, לאורך כל הכביש נחל, בו זורמים מי בדלוח צלולים ועצי קטלב ענקיים מצלים עליהם. קצת מוזנח אבל הכל טבעי. הכביש הזה מוביל אתכם עד עיר הביר של האי, חלקידה, (Halkida). גם על העיר הזו אפשר לוותר, סובלת בעיקר מדמיון מפתיע ללריסה, מכאן חוצים גשר גדול המחבר את האי ליבשת ואתם בדרכם לכביש המהיר ההולך לשדה התעופה.

 זהו, סוף מסלול, זו יוון האחרת, צריך בשבילה הרבה סבלנות נהיגה ארוכה (ומהנה למי שאוהב), אין מה לחשוש יש המון מקומות שאפשר להיכנס לים להנות מטברנות טובות, ראקי משובח ומוסיקה יוונית אמיתית, חלק זה של יוון פחות ממוסחר, כאילו היוונים שמרו לעצמם את צפון המדינה, והשאירו לתיירים את דרום היבשת והאיים לימי הקיץ הלוהטים, בשביל הפרנסה. בדרכנו, במלון קטנטן, ליד אדסה, פגשנו משפחה יפה, זוג מאתונה ושני ילדיהם. בכל שנה הם מטיילים במשך חודש לאיזור אחר במדינה, בינתיים הם מעדיפים את צפון המדינה, שקט ואמיתי, כך הם מחדירים לילדים הרבה אהבת הארץ והכירות עם תושבי המדינה, בקיץ, הם אומרים, הם בורחים מאתונה, חם דחוס ומלא תיירים, בצפון צונן יותר.

 אנו מצטרפים לרעיון שלהם, הצפון מיועד למתקדמים, אלה שכבר מכירים את יוון הממוסחרת ועתה רוצים להיות ביוון אבל אחרת. את מסלול הנסיעה, השכרת הרכב, הזמנת בתי המלון לאורך הדרך וכמובן את הייעוץ לגבי מקומות בדרך קיבלנו במרכז לתיירות הבינלאומית, בתל אביב, שגילו ידע ויכולת הנחייה, 03-6243444. אגב בטיול כזה צריך לקחת בחשבון זמן של שבועיים שלושה וגם לא תספיקו את הכל.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

עדכון סטטוס קורונה נכון ל-01/03/2021

  • הוארך הבידוד לנכנסים ליוון מישראל ל-7 ימים.
  • יש להגיע למדינה עם בדיקת קורונה שלילית התקפה ל-72 שעות לפחות.
  • חובה לעטות מסכות.
  • המסעדות פתוחות למשלוחים בלבד והברים סגורים.
  • כל העסקים הלא חיוניים סגורים.
  • הקניונים נפתחו, אך פועלים תחת הגבלות.
  • ישנו עוצר לילי בין השעות 21:00-05:00 ובאיזורים מסויימים העוצר מתחיל כבר מהשעה 18:00.
  • כל החוזרים מחו״ל צריכים להציג בכניסה לארץ בדיקת קורונה שלילית מה-72 שעות האחרונות ולעשות בדיקה נוספת עם חזרתם ארצה (תקף גם למחוסנים).
  • עבור אזרחי ישראל, ישנה חובת בידוד של 14 יום בשובם לארץ או 10 ימים בכפוף לשתי בדיקות שליליות. מחוסנים אינם צריכים בידוד.
לוגו וירוס קורונה

כתבות מומלצות עבורך על יוון