את יוון לא ניתן להתחיל לחוות מהקרקע בלבד, שהרי עוד בשמיים, נגלית לעיניך אדמת בראשית מבעד לחלון המטוס: תלוליות אדמה היוצאות מלב הים ומספרות על עולם מיתולוגי מרתק. אי אחד בצורת צב, האחר נדמה לי כמזל דגים, והם כולם כקונטרה תחתית לכוכבי השמיים שמעל. במבט על נראה כאילו הצורות הללו פוזרו מהשמיים, כדי לתת גם לנו את התחושה שנקטר האלים נמצא ממש בהישג יד.
על פי הספירה הרשמית, ישנם כ-3,000 איים ביוון, אך לא כולם מיושבים. כך, שההרפתקנים במיוחד יוכלו למצוא פה אדמות בתוליות. האי אוויה (Euboea), שאליו היו מועדות פניי, הוא השני בגודלו, חיים בו כ-280,000 תושבים ובכל זאת, לא הרבה שמעו עליו. כך הוא מציע את השקט והשלווה של אי בודד, במקום לא בהכרח בודד. לא רחוק מהעיר אדיפסוס (Edipsus) נמצא כפר הנופש קלאב מד גרוגולימנו, שבו התארחתי, מוקף במים צלולים ותכולים.
ההגעה לאי
על מנת להגיע לאוויה יש לנחות באתונה ומשם להמשיך לנסוע בכיוון צפון או דרום. הנסיעה דרומה מאפשרת להתחבר לגשר שנבנה בין היבשת לאי, בלי לעבור לכלי תחבורה אחר ואילו הנסיעה צפונה מחייבת מעבר לכלי תחבורה ימי. מכיוון שהקלאב נמצא בצפון, הדרך השנייה היא הפשוטה ביותר. הנסיעה מאתונה אורכת כשעה וחצי וההפלגה עוד כ-20 דקות. הנופים הים תיכוניים בדרך מאוד מזכירים את נופי חוף הכרמל - הנה ההר הירוק תמיד, והנה המים להם הוא נושק בחיבה - המוכר והזר, מאפשרים את הנוחות מחד וההתרגשות מאידך. וואסיליוס, הנהג שלנו, לימד אותי כמה מהמילים החשובות ביותר לדעת ביוונית - "קאלימרה" - בוקר טוב, "יאמאס" - לחיים, "אפקריסטו"- תודה. מנומסים ואוהבי החיים הם היוונים.
בדרך למעבורת עצרנו בתחנת נוחות מקומית, ושם התאהבתי מהביס הראשון במאפה בצק ממולא בכל טוב. וכוס הקפה המקומי שלידו השלימה את החוויה, וכל אלו גרמו לי להבין שאני אסתדר פה פשוט מצוין. המחירים אגב, לא יקרים בכלל - כנראה תזכורת למשבר הכלכלי שפוקד את המדינה. זו הסימפוניה המרירה-מתוקה של יוון.
ריחו של החופש
והנה הגענו לים, לטעם המלח על קצה הלשון ולריח האפשרויות הבלתי מוגבלות. מעבר למים חיכו לנו עם כוסות תה קר כמה מעובדי הקלאב, מנופפים לנו. ביניהם נופפה גם דנה, אחת משלנו, שהשתחררה מהצבא והחליטה שהיא רוצה להעביר את עונת הקיץ באוויה, וזה מתאפשר לה הודות להיותה דוברת צרפתית מבית. אגב, לפני שהשתחררה, הייתה דנה מש"קית הקישור שלי במילואים, עלינו על כך בשיחה מאוד קצרה - כאלה אנחנו הישראלים, בורחים לאי בודד כדי למצוא קצת שקט וגם שם לא מפסיקים לשחק את המשחק "מאיפה אנחנו מכירים?".
אז מה עושים באי?
מיקומו המבודד של כפר הנופש מאפשר לצאת באופן מוגבל לטיולים, והאמת - די קשה להתנתק מהשלווה הזו. בפני מי שבוחר לצאת לטיול עומדות שתי אפשרויות: לטייל באופן עצמאי - לשכור רכב ב-45 יורו ליום או להזמין מונית, כשהמחיר הלוך וחזור יעמוד על 80 יורו. האופציה השניה היא לצאת לאחד מהטיולים היומיים (הכוללים הפלגות), המוצעים במשרד הטיולים במקום. וכך יצאתי ל"טיול מאורגן" על המים כשסביבי אורחים נוספים רבים, רובם צרפתים, שמאושרים מכך שהחופשה המיוחלת סוף סוף הגיעה.
כפר הדייגים סיינט ג'ורג' (Agios Georgios) – תוך כ-20 דקות הפלגה לכיוון סיינט ג'ורג' תוכלו לחזור יותר מ-2,000 שנה אחורה בהיסטוריה. הכפר נקרא על שם הכנסייה שבמקום, שנבנתה על חורבות מקדש קדום יותר. הדרך אל הכפר חושפת אט-אט את הווילות שניצבות על החוף, סירות ב"חניות", עצי זית בחצרות וההרים הירוקים שברקע. משבר כלכלי או לא, כאן בכפר ניתן לחזור לימי הזוהר והמשתים, הפילוסופיה, הטרגדיה והקומדיה. במקום זה התקיים על פי המיתולוגיה ירח הדבש של הרה וזאוס האלים היווניים - ובהחלט ניתן לדמיין את זה קורה על החופים האלו.
יחד עם זאת, הכפר מחזיר אותנו לכאן ולעכשיו. תושבי הכפר הם אנשים פשוטים ונחמדים, שמתפרנסים בעיקר מדיג ומתיירות, ולא מתיימרים להגיד אחרת. ניתן ליהנות פה מטברנות מקומיות, בתי קפה קטנים, וחנויות מזכרות מקסימות. אך מעבר לכך, חוויה עוד יותר מיוחדת מספקת ההתבוננות באנשים, אלו שחיים פה דורות על גבי דורות ושטוב להם ככה, בפשטות, ושמבקשים גם הם פשוט לקחת חלק מהנוף, כמו הבנייה הים תיכונית סביבם. שתי זקנות נחמדות בלבוש שחור מקומי מרשות לי לצלם אותן, והתנאי היחידי שלהן הוא שהתצלום יכלול גם את החתול רובין, שמנמנם בשמש לידן.
ארכיפלג ליכדוניזיה (Lichadonisia) – ההפלגה מסיינט ג'ורג' לאיים המזעריים יחסית של ליכדוניזיה אורכת כחצי שעה, ומלאה במראות מרהיבים. על פי המיתולוגיה היוונית איי ליכדונזיה נוצרו מאי אחד שלם, ליכאס (Lichas), שנהרס על ידי הרקולס והפך ל-15 איים, שלכל אחד מהם נוכחות ומשמעות. מדובר באיים וולקניים, שלצידם ניתן לראות ערמות של סלעים אפורים - תזכורת לפעילות הוולקנית שיצרה אותם.
הסלעים, שצבועים בגווני אדום וצהוב בוהק, מזכירים שאותו הטבע שהורס, הוא גם אותו אחד שמוליד מחדש. אם תעקבו בעיניכם אחר "שביל האבנים הצהובות", תגיעו למגדלור נטוש על ראש הר, שוודאי שימש בדרך מלחים רבים, שרק רצו לחזור הביתה, ממש כמו דורותי.
בהמשך נגלות חורבותיו של המנזר המידיאוולי סן גרגורי, שמשמשות כתזכורת לתרבויות השונות ששכנו פה לאורך ההיסטוריה ובהן קבוצת נזירים שביקשו להתבודד על מנת להתקרב לאל.
ליד אחת מהאדמות השחורות מתגוררת משפחה אחת של כלבי ים נזיריים החיה במקום. מתוך 600 כלבי הים מזן מיוחד זה החי במי הים התיכון, 350 חיים באזור יוון, והנם חיה מוגנת. הם אמנם לא מתקרבים לסירה, אך אם יתמזל מזלכם תוכלו להציץ בהם שוחים בחדווה במים הצלולים מרחוק.
לא רחוק מליכדוניזיה נערך הקרב עליו מבוסס הסרט "300", בו לחמו הספרטנים ברשות ליאונידס בצבא הפרסים. על אף שלא ניצחו, נתפס הקרב כניצחון הציוויליזציה על הברברים וניצחונו של ליאונידס, שנתפס בעיני היוונים כאבי התרבות כולה, בזכות עמידתו האיתנה בראש 300 חייליו שנלחמו עד המוות. באחד מן האיים נמצא קבר טומולוס ובו 300 שלדי הספרטנים הלוחמים, ובמקום נערכות לעיתים חגיגות לכבוד ליאונידס.
לבסוף עוגנת האנייה על חוף צהבהב מלא כיסאות נוח, מיני-טברנה המגישה מאזטים יווניים טיפוסיים וכמובן אוזו - משקה לבנבן המזכיר בטיבו את הערק שלנו. מומלץ מאוד להצטייד בכוס ולצאת לשוטטות באי, שבו בטח תיתקלו בארנבונים חמודים המקפצים להם להנאתם.
את הביקור בארכיפלג חתמנו בריקוד מקרנה סוער שהתחלף בצעד יווני: ריקוד הסירטאקי המסורתי, שלא דורש הרבה קואורדינציה וכל אחד יכול להצטרף. הצטרפתי גם אני וזו ההוכחה לכך שכל אחד יכול ואין צורך להתבייש. כך או אחרת, מה שקורה באי הבודד נשאר באי הבודד...
מעיינות חמים בלוטרה אדיפסו – אם ביקשה נפשכם להירגע עוד יותר, במרחק נסיעה של כ-30 דקות מהקלאב, מצפון לאוויה, תמצאו עיירה תמצאו עיירה ובה נביעות טבעיות חמות שזורמות ישירות לים, באחד ממקומות הספא הפופולאריים ביותר ביוון. הנביעות הללו ידועות בסגולותיהן המרפאות, ואכן היוונים המקומיים מספרים על זקנים שנכנסו למים מבלי יכולת לזוז כלל ויצאו משם הולכים, רצים ואף רוקדים. “סיפור אמיתי”, כך הם טוענים ולוקחים עוד לגימה מהאוזו. כך או אחרת, גם אם גופכם בריא לחלוטין, ספא הוא דבר שמעולם לא הזיק לנפש.
על הקלאב
כפר הוא ולא מלון, בעוד שהמילה "מלון" מסמלת לעתים את הסטנדרטי, השוטטות במקום גרמה לי להרגיש כמו בקיבוץ ירוק ופורח. את "חדרי הנעורים" מחליפים ביתני הסוויטות, שניצבים בגאון לצד השביל, ואת חדר האוכל מחליפות מסעדות המשקיפות על הים. ציוצי הציפורים העצימו עוד יותר את התחושה ואפשרה לי להרגיש יחידה ומיוחדת ולא אחת מההמון.
זו הייתה הפעם השנייה שלי ביוון, אך הפעם הראשונה בקלאב מד, שעליו שמעתי עוד מתקופת ילדותי, מהימים בהם היה אחד באכזיב (לא רחוק מאיפה שגדלתי); בפנטזיות שלי הוא גילם את מאליבו ביץ' בזעיר אנפין. בכלל, מי שלא היה בקלאב מד לא מבין הכל כלול מהו. החלטתי לחקור את הסוגיה, אך בטרם התחלתי יודעתי על כך שארוחת הצהריים מוגשת... מפאת הצניעות, לא אתחיל אפילו לפרט על סעודות המלכים שסעדתי.
היופי הוא בפרטים הקטנים
השלווה האופפת אותך מהרגע שכף רגלך דורכת בחוף הנקי, הים הרגוע גם כשרוח נושבת סביב, ההרים המצויירים הנגלים ממרפסת החדר המשקיפה אל כל זה - גם הם כלולים, אך לא תמיד מתאפשר לנו לעצור ולקבל את מה שאנו רואים, כשאנו עסוקים במרדף אחרי העוד ועוד הבלתי נגמר. פה, אפשר. לפקוח את העיניים ולראות את הים, מתוך המיטה הרכה, ליהנות מהשמש לכל אורך היום, שכן היא בליינית אמיתית, הולכת לישון מאוחר, אך גם מתעוררת מוקדם ומנשקת את המים בקרני זהב למען משכימי הקום.
הפיוטיים פחות יוכלו ליהנות פה משלל פעילויות ספורט, הכוללות ספורט ימי הכלול במחיר: צלילה, סקי מים ושייט בסירת קטמרן, וגם יבשתי: חץ וקשת, כדורעף חופים וטניס ואפילו זומבה ויוגה של בוקר מול הים. סקי המים, כך למדתי על בשרי ושריריי הוא מהנה, מצטלם יפה וממלא אותך באדרנלין! ואחר כך אפשר לנוח עוד קצת.
צפו בווידאו שצילמתי מהאי:
אפריטיף
לאחר יום גדוש בטיולים (או בשכשוך) בוודאי תרצו להרטיב את הגרון ולמלא את הבטן בכמה מטעמים, ולא, לא מדובר על ארוחת הערב, אלא על האפריטיף המאפיין מדינות אירופאיות רבות. גשו לבר ותאמינו או לא - משאלתכם, פרועה ככל שתהיה, תתגשם. מאחורי הבר נמצאים חבר'ה מקצועיים מכל העולם.
בין שלל האיטלקים, הצרפתים והשוודים נמצאים גם מקומיים מאתונה, המדברים באנגלית רהוטה - אריסטד הוא אחד מהם. הוא מסביר את זה בכך שאין ברירה, ככה זה כשבאים ממדינה קטנה - חייבים להתחבר, "בעצם אנחנו קצת כמוכם הישראלים, לא?"
הכותבת היתה אורחת של Club Med Gregolimano
קראו עוד על חוויותיה של אינה מהחופשה בקלאב מד, בפוסט חדש בבלוג שלה >>
