"...נוכחתי לדעת עד כמה האושר הוא דבר פשוט וצנוע:
כוס יין, ערמונים, איזה כירת פחמים דלה, המון ים. שום דבר אחר.
אבל כדי להרגיש שכל זה הוא אושר- צריך לב פשוט וצנוע"
זורבה היווני / ניקוס קזאנצאקיס
הציטוט המובא להלן מתאר באופן מדויק לחלוטין את החוויה אותה אתאר בפוסט זה, וזהו הסטייט אוף מיינד הנכון לקריאה (ובכלל לביקור במקום הנפלא הזה). יוון איששה לי את שידעתי אמנם תמיד אך המילה הכתובה תמיד מבטאת איזה מין רגש רומנטי שלפעמים קשה להסביר . אלא שעלילת הספר המדובר מתרחשת בכרתים, ואילו אני רוצה לפתוח בפניכם את הוילון ולהציג את האי היווני השני בגודלו- אוויה (Euboea), ובו גם הקלאב, ממנו חזרתי לפני כשבועיים.
קלאב מד גרגולימנו
ממוקם בצפון האי,וייקח פחות או יותר שעתיים וחצי להגיע עד למזח העגינה הסופי ביעד, ניחשתם נכון- האי מוקף מים ודרך המלך עוברת בים (על אף שניתן גם להגיע מהנקודה הדרומית בנסיעה על גשר אך זה רחוק יותר מהמלון עצמו). בפנטזיה שלי דמיינתי חופים זהובים, ים כחול, שמש ממעל, קוקטייל בבריכה (קוקטייל לא בבריכה...) והרבה אוכל טעים והכל כלול!!. הפנטזיה התגשמה. כמעט.
בעודי שם, חשבתי לא מעט למי כדאי להמליץ על מקום שכזה? והתובנות אליהן הגעתי הן שכמעט כל אחד יהנה שם ובמיוחד אם הוא מחפש חופש מוחלט ונטול דאגות. במידה ויש לכם ילדים, הם יועסקו פה במהלך רוב שעות היום,ייהנו ויתחברו עם ילדי העולם כולו ואתם, תנוחו בבריכה. אם הילדים (בנפש) הם אתם, כמוני, מצפה לכם וונדרלנד לילדים גדולים.
אבל שימו לב- אם אתם מחפשים לצאת ולטרק, האי אמנם מלא ביופי אך היציאה מהמלון גובלת בתשלומים נוספים ש*אינם כלולים במחיר*- השכרת רכב ומונית הן האופציות שלכן לטיול עצמאי או טיול "מאורגן" היוצא בכל יום מהמלון ליעדים שונים כאשר פה העלות לכל משתתף היא 50 יורו. אין קו אוטובוס שעובר במקום. וכך, על אף שתכננתי הרבה גיחות החוצה, בסופו של דבר חוויתי "רק" את ההפלגה מהקלאב. את שאר הזמן העברתי במעבר בין החוף לבריכה, לזומבה בגשם ולסקי מים *לא לחזקים בלבד*. הרחבה תגיע בעוד 3, 2, 1.…
נתמזל מזלי ושוכנתי בחדר הפונה לים, בו ניתן לצפות הן מבפנים והן מהמרפסת המחוברת שרק מזמינה אותך לשבת ולקרוא בה ספר טוב. אני בכל מקרה, תמיד כשאני חושבת על חופש במקום כזה מוקף מים, אני בעיקר מדמיינת את עצמי קוראת שם. תקראו לי חנונית, תקראו לי חיה בסרט, קריאה מבחינתי מתאפשרת אך ורק כשהגוף והנשמה רפויים ונינוחים. הדבר מתרחש בשני מקרים בלבד בעולמינו המודרני: לפני השינה או בחופשה (מכל סוג שהוא).
מעבר להיותי חובבת ספרים, אני גם כזו שחובבת אוכל. האוכל מבחינתי הוא אחד המרכיבים החשובים בטיול, שכן הוא מסמל תרבות. קשה לומר שהאוכל המוגש פה מסמל אך ורק את התרבות היוונית (יש מגוון עצום של אוכל מכלל תרבויות) יחד עם זאת קשה גם לומר שזה באיזשהו אופן הפריע לי. היה לי טעים, נעים ולא ידעתי לרגע רעב מהו.
חוויה נפלאה לא פחות הם צוות המלון, הGO's בשפה הצרפתית המקורית של הקלאב, שמסתובבים כל היום, לבושים בכחול ולבן, מחייכים, עוצרים לשיחה ובעיקר מלאים באנרגיות. רובם חבר'ה צעירים שמגיעים לכאן לעונה או שתיים ואז ממשיכים לכלל ריזורטים אחרים בעולם או הלאה להמשך חייהם מחוץ לבועה. הם עושים הכל- בבר, בבריכה, בהופעות בערב, בריקודי השורות ובמועדון הלילה (לא היה לי ברור האם הם שם כדי להינות ולהשתחרר בעצמם או שמא זה חלק מתפקידם...). בכל אופן, נראה שהם לא סובלים פה כלל, ואולי אפילו ההיפך.
זומבה בגשם
ביום השני לשהותי כאן, השמיים התכסו עננים והגשם ירד לכמה שעות. כנראה שזהו החיסרון העיקרי של להגיע למקום כזה בחודש מאי, שהרי זהו חודש הפכפך ולא ניתן לדעת מתי יפתיעו גרמי השמיים ויחליטו לדמוע. זהו משהו ששווה לקחת בחשבון, כי אמנם המחירים זולים יותר במאי מאשר בחודשי הקיץ החמים אך אין לדעת לאיזה בוקר תתעורר. כך או אחרת, לא עניין אותי להישאר תחומה בחדר או בלובי וכך מצאתי את עצמי רצה בין השלוליות וטיפות המים (ובדרך קצת הורסת את הנעליים שלי), על מנת להגיע לסככה בה מתקיימת זומבה יומית. המדריכה הבלונדינית האנרגטית לא וויתרה על שיעור גם הפעם; הורדתי נעליים והתחלתי לשקשק. לבסוף יצאה גם השמש וזיכתה אותנו בשקיעה יפה אחרי הכל.
להרגיש אקסטרימית
אז כפי שציינתי, היציאה לטיולים היא מעט מאתגרת אך אין זה אומר שהופכים לבטטות כסאות נוח. לא ולא. המקום מציע מגוון פעילויות ספורט שרובן כלולות במחיר. באחת מהפעילויות התנסיתי בעצמי: סקי- מים. בתחילה הרגשתי כמו כלב ים: אחרי התלהבותי הראשונית מהחליפה הצמודה והשחורה הבנתי שאני כעת כמעט חסינת קור, אוטומטית פוחתת תחושת הפחד מהכניסה למים הקרירים עדיין. לאחר מכן סופרמן: לא רק שהצלחתי לא ליפול למים אלא אף לעמוד לאורך כל הסיבוב (לא באופן אלגנטי אמנם). זה נתן לי בוסט של אדרנלין והחלטתי לנסות בפעם הבאה לאחוז בחבל ולא רק במוט של מתחילים... אך כשירד הדופק והגיעה תחושת העייפות וויתרתי. למי מכם שלא מוותר פה- ניתן לעשות זאת שוב ושוב, ניתן גם ללכת לצלול אם ברשותכם כוכב צלילה קיים (אם לא,הדרכה במקום עולה כסף נוסף), לשוט בקטמרנג, לשחק טניס, לקלוע בחץ וקשת ועוד פעילויות מגבירות קצב לב רבות.
טיול מאורגן בניחוח צרפתי
באחד מהימים יצאנו לטיול (עליו תוכלו לקרוא יותר כאן )והפלגנו לכמה איים קטנים באיזור. המנחה בסירה הייתה דוברת צרפתית וכל הנוכחים במקום אף הם. לצערי לא הבנתי הרבה מההסברים שלה, אך היא הקרינה הרבה שמחת חיים, שרה שירים, סיפרה סיפורים ואף רקדה ריקודי סירטאקי. נציגינו התבקשו אף הם לשיר משהו ב”שפה שלכם”… אז הצרפתים שמעו כמה משפטים של “התקווה” :)
הסיבה לצרפתית היא שרשת “קלאב מד” היא רשת צרפתית במקור. יחד עם זאת הם לא מקפחים את דוברי שאר השפות שמגיעים להתארח, ולכל עובד תחת שמו שמופיע על התג מופיעים גם דגלים שונים שמספרים על כלל השפות שהוא יודע לדבר. נוח.
“קיץ” על החוף
ביום שלפני החזרה הביתה, השמש יצאה וזרחה במייטב הדרה, והראתה כיצד נופש אמיתי ביוון צריך להיראות. בעוד היא מתאמצת, אני ביליתי יום שלם על החוף, במנוחה. לאחר שרציתי לגוון מעט מהקוקטיילים, גילית זה הפתיע ואי שהברמנים מכינים גם יופי של קפה קר (נו, כן… עם קצת אלכוהול גם...).
בערב סעדנו במסעדה המיוחדת של המלון (שימו לב יש להזמין אליה מקום מראש ואין היא כלולה במחיר). הידעתם שטרם הגעת הקינוח הצרפתים מגישים פלטת גבינות? אז הנה, שתדעו. אותי זה הפתיע ואף שיעשע- אך בתור חובבת גבינות מסריחות ו/או לא מפוסטרות לא יכולתי שלא לאכול אותן על אף היותי מלאה מהמנה הראשונה והשנייה. בוודאי שאכלתי גם את הקינוח מיד לאחר מכן… לאחר מנה שכזו מומלץ לישון, אך בלונה הפארק לגדולים “שלנו” הלילה צופן בחובו הפתעות מעניינות יותר, וכך יצאתי להיפרד מהמקום בריקודים.
מוקדם מאוד בבוקר, נאספו מזוודותינו לספינה שלקחה אותנו חזרה לאי הראשי של יוון ומשם לאתונה והביתה.
תודה לך יוון,
היית מאוד אדיבה.
יאמאס!
הכותבת הייתה אורחת של קלאב- מד גרגולימנו
