עיירות ללא זכר ליהודים

רציתי לפתוח בקוצק אך ברגע האחרון החלטתי לפתוח את הסיפור במקום אחר. הדרך מזרחה מוורשה חולפת בערים ועיירות בעלות הסטוריה יהודית רבת שנים. הדרך ממשיכה לכיוון בלרוס ומגיעה לביאלא פודלסקה (Biala Podlaska). למה מכל עשרות האתרים באזור דווקא להתחיל בעיירה זו? ביאלא, כפי שנקראה בפי היהודים, הסמוכה לגבול, היתה מרכז יהודי בגודל בינוני. הקהילה הוקמה בתחילת המאה ה-17. ערב המלחמה היו בה פחות מ-10,000 יהודים. ובכן מה המיוחד? אין שריד להתרשמות מחיי היהודים כאן.

בית העלמין שנותר, או ליתר דיוק מה שלא נותר, משאיר את הצופה המבקר באלם והלם. שטח ענק ריק. מגולח לחלוטין. אנדרטה צנועה בצד ושתי מצבות ששרדו מבית עלמין זה. תופעה דומה קיימת בצורה זו או אחרת במאות קהילות אחרות בפולין. דווקא כאן, השטח הפתוח, הענק, הריק בלב העיר מותיר אותי חסר מילים.

 ובכן אחזור לקוצק (Kock). אם כבר מגיעים לכאן מבקרים אזי הם מתחלקים בעיקר לשני סוגים: יהודים, לרוב דתיים העולים לקברו של רבי מנחם מנדל מורגנשטרן (הרבי מקוצק) ומאידך חובבי הסטוריה ואתרי קרבות. ניגוד מעניין. לאנשים אחרים אין מה לחפש כאן ומן הסתם הם לא עוצרים בעיירה...

רבי מנחם מנדל ממשיך דרכם של "היהודי הקדוש" ורבי שמחה בונם מפשיסחא (ראו סיפור מסע "צדיקים, חסידים, שורשים" באתר זה). הסמן הימני המובהק של נוקשות ולימוד הדת ללא פשרות. דמות אניגמטית ובסופו של דבר דמות טראגית. שנות חייו האחרונות עברו עליו בהתבודדות ובהסתגרות בביתו. לאחר מותו בשנת תרי"ט (1859) המשיכו יוצאי חלציו בהנהגת הקהילה המקומית. הנהגת פלח החסידות של מנחם מנדל עבר לאדמו"ר מגור, התמתן קמעה וכיום הוא אחד הפלגים הדומיננטים בקרב החרדים. הרב האחרון של קוצק משושלת מורגנשטרן נהרג בימים הראשונים של מלחמת העולם השניה. ביתו של הרב מצוי בלב העיירה. בינות לבתי העץ הדומים זה לזה המבנה שונה. החסידים מאמינים שהרב הסתגר בעליית הגג היחודית למבנה. המציאות כנראה פחות דרמטית כי סביר להניח שהתוספת לבית נבנתה בתחילת המאה ה-20. בעצם מה זה משנה.

ציינתי את נושא הקרבות. באזור קוצק התרחשו מספר קרבות מהותיים בתולדות פולין. האחרון שבהם היה קרב עז בו כבשו הגרמנים את האזור מידי הפולנים. דווקא קרב מוקדם יותר עניין אותי. הקרב שארע כחלק ממרידת הפולנים בשלטון הרוסי ואחר כך האוסטרי במהלך ימי התוהו ובוהו של כיבושי נפוליאון. לא רבים שמעו על ברק יוסלביץ, קולונל יהודי פולני שעמד בראש יחידה יהודית במאבקי העצמאות בתקופה.

יוסלביץ, מגיבורי פולין נהרג בקרב קוצק בראש כוחותיו בשנת 1809. יוסלביץ נקבר במקום נפילתו ומצבתו מצויה בסמוך לקוצק. זו היתה חוויה מיוחדת לנסות לאתר את קברו המצוי מחוץ לקוצק על הדרך לכפר הסמוך ביאלובז`גי. זו היתה הזדמנות לחלוק כבוד לדמות המייצגת פן לא מוכר בתולדות יהדות פולין. במלאות מאה שנים למותו הוקמה מצבה לזכרו ובה בין תארי הכבוד ויחוסו הצבאי כתוב: ..כאן הוא שוכב, ללא שעשועים וללא משקה רק דם מציין את תהילתו..

 בנסיעה מזרחה מאזור קוצק אני עוצר בפרצ`ב (parczew).מספר מבנים יהודים שרדו בעיירה כולל בית הכנסת ובניין המשמש כיום כקולנוע. באזור פרצ`ב, מזרחה ודרומה יערות וביצות. מאות יהודים ברחו לאזורים מבודדים אלה. גדודי פרטיזנים פעלו כאן.נזכרתי בסיפוריה של בת דודתה של אימי שברחה ליערות מהשמדת תושבי עיירתה והסתתרה אף היא בביצות דומות באיזור המצוי צפונה מכאן.

 על נהר בוג המשמש כגבול פולין בלרוס מצויה העיירה ולודווה (Wlodawa). כאן מצוי מבנה בית כנסת מפואר המשמש כמוזיאון. בדומה לעיירות אחרות גם כאן שגשגה קהילה שבניה האחרונים מצאו את מותם במחנה ההשמדה סוביבור הסמוך. בית הכנסת מצוי במרכז העיירה רחוב אחד מערבה מה"רינק" אותה רחבה מרכזית האופיינית לעיירות וערי פולין. יש לזכור שלפני המלחמה פולין השתרעה מזרחה ודרום מזרח לאזורים שהיום מצויים בריבונות ליטא, בלרוס ואוקראינה. כיום אזור זה מצוי "בקצה פולין" ודי נידח. אחזה בי תחושת השתאות כאשר במהלך ההליכה ברחוב הצר נגלה מבנה בית הכנסת המרשים. למעשה מדובר במספר בתי כנסת הסמוכים זה לזה. בבית הכנסת הגדול ניתן לראות את ארון הקודש המעוטר.

שלא כמו במוזיאונים אחרים בפולין דוגמת בתי הכנסת בטיקוצ`ין או בלאנצוט, הקירות אינם מעוטרים בכתבי יד. עיטורים מצויים בבית הכנסת הקטן הסמוך בו מתקיימות גם תערוכות מתחלפות. בחדרים הקטנים בבית הכנסת מוצג "אורח חיי היהודים", תחושה מוזרה ולא נעימה של איזה מוזיאון אנתרופולוגי המציג חיי שבט נכחד. המוזיאון מתוחזק יפה ופולנים מבקרים בו. אני מניח שגם מעט ישראלים. מעט מדי.

 בקיץ 1942 הורו הגרמנים לרכז את ילדי העיירה (מאות ילדים - מספרם לא ידוע בדיוק) הילדים שהובאו נזרקו למשאיות. יעד המשאיות היה מחנה ההשמדה סוביבור הסמוך לעיירה. אין לנו אפשרות לדמיין את הבכי והצעקות. הרב מורגנשטרן, רב המקום, מצאצאי הרבי מקוצק, החליט שהוא מצטרף לילדים להרגעתם ולהרגעת הוריהם וכך הם הוסעו למותם. מצוקת השואה עוררה אלפי סיפורי הקרבה מנהיגות וגבורה. רובם היו ונותרו עלומים.

לתחילת הכתבה

סוביבור, חלם וגליציה

מדרום לכאן, כרבע שעת נסיעה לתוך היער והביצות, מצוי אתר מחנה ההשמדה סוביבור. אחד משלושת המחנות במזרח פולין (טרבלינקה, סוביבור ובלזץ) שיעודם היה השמדה והשמדה בלבד, השמדת יהדות פולין כחלק מהתוכנית הגרמנית "מבצע ריינהארד". שלושת המחנות פעלו ובכל אחד מהם נרצחו מאות אלפים רובם ככולם יהודים. המחנות נהרסו כליל על ידי הגרמנים. בסוביבור מוזיאון קטן המתאר את המקום. במוזיאון טבלה יבשה המתארת את משלוחי המוות שהובאו לכאן: התאריך, מהיכן באו כמה היו במשלוח והערות. רוב המקומות הם ערים ועיירות סמוכים. מדי פעם הגיעו משלוחים ממחנות ריכוז מצרפת והולנד. אני מביט ברשימות והנה שורה מוכרת: 24 יולי פולין/ולודווה 400/ילדים.

מהמוזיאון יוצא שביל החולף ברחבי מה שהיו אתרי המחנה. מי שסייר במחנות הענק בבירקנאו או במאיידנק יופתע כמה המקום קטן. כאמור זה מחנה שעסק במוות נטו. המחנה לא אכלס אלפי פועלי כפיה. דווקא הגודל הצנוע מכה יותר מגודלם האין סופי של בירקנאו ומאיידנק. שלטים מצויים כל מספר צעדים ומתארים את ה"מראה" שהיה נשקף לו היינו צופים במחנה הפעיל. באזור ההשמדה מצויות אנדרטאות לטקסים והתייחדות. בסוביבור היה כוח פועלי כפייה קטן יחסית. פועלים אלה מרדו הרסו והשביתו את המחנה וברחו ליער ולביצות. רובם נהרגו, עשרות שרדו. המקום לח ונורא. מיליוני יתושים ממלאים את האוויר. המבקרים המועטים והגאוגרפיה הדוחה מסייעים ולו במעט להמחשת אימת המקום.

 אני ממשיך דרומה לחלם (Chelm). עיר שהיתה אמורה לפטר את איש יחסי הציבור שלה. במרכז העיר באר אך לא מצאתי בה את הירח שנלכד על ידי חכמי העיר וכמו כן אבדו שאר תוצרי אגדות חכמי חלם. בכל תרבות אמור להיות מקום שיהווה מושא ללעג לשאר חברי הקהילה והכבוד המפוקפק נפל בחלם.

במלחמת העולם השניה קהילת חלם היתה בין הקהילות הראשונות שסבלה מעשי רצח המוני על ידי הגרמנים. מאות רבות מבני הקהילה מצאו את מותם בימים אלה. שאר שורדי הקהילה הושמדו לאחר כשלוש שנים במבצע ריינהרד. בחלם בית עלמין משוקם המהווה אנדרטה לנרצחי העיר. במרכז מצוי מבנה בית כנסת המשמש בתי עסק מקומיים. בעיר כנסיה מעניינת אך אטרקצית התיירות העיקרית בעיר היא ביקור במכרה.

בערים רבות יש מכרות. בפולין ידועים ומבוקרים מכרות המלח בוייליצ`קה הסמוכים לקרקוב. כאן בחלם יש מכרה... של גיר (היחיד מסוגו בעולם הפתוח לסיורים). מאז ימי הבייניים הובן שהעיר יושבת על גיר (גיר של בתי ספר, לא סלע גיר במובן הגיאולוגי) והחלו לכרות אותו מתחת לבתי עיר. העסק התפתח ומבוך מחילות באורך עשרות ק"מ נוצר תחת העיר עד שמבנים החלו לקרוס למחילות שנחפרו 15-20 מטר מתחת ליסודותיהם (אולי זה המקור לספורי החכמה השזורים בעיר והמקור למונח חלמאות). פרנסי העיר סגרו את המכרה. רוב המחילות נסתמו ונאטמו. קטע קטן יחסית נשאר פתוח לקהל לסיורים מאורגנים בקבוצות בפולנית בלבד. המסלול לא קשה אך לא מתאים לבעלי מגבלת הליכה ולא לילדים שלא דוברים את השפה. קר במחילות: 9 מעלות כל השנה (תענוג בקיץ) ולחות גבוהה. הסיור נמשך כשעה. אחרי מחצית מזמן זה הפרינציפ מובן וטרטורי המדריכה נמאסים גם על הקהל הפולני אך פולנים כידוע סובלים בשקט. בואו נאמר, אם כבר אתם כאן, נסו את הסיור.

עיר יפה שתוכננה בסגנון ערי הרנסנס. עברה ושרדה את מתקפת מורדי חמלניצקי בפרעות ת"ח-ת"ט. עיר בה נולד הסופר י.ל. פרץ. בנוף האפור של ערי השדה בפולין הדומות זו לזו, העיר בולטת בצבעוניותה ובאתריה. מאידך מי שמצפה לראות קרקוב שניה עלול להתאכזב. גם כאן בעיר העתיקה מצוי בית הכנסת. בית העלמין מצוי כשני ק"מ מהמרכז. אפשר לבלות בעיר מספר שעות כתייר "רגיל" ולהנות.

 מערבה לזמושץ` מצוייה העיירה עם השם שובר השיניים הרציני בפולין: שצבזשין (Szczebrzeszyn). בעיירה בית כנסת עתיק שנפגע על ידי צבאות חמלניצקי יחד עם הפגיעה בקהילה בפרעות ת"ח-ת"ט. הקהילה שוקמה, שגשגה מאות שנים ונמחקה בשואה. מבנה בית הכנסת משמש כיום כסדנה לקבוצת אומנים. בית העלמין היהודי העתיק (מצבות בנות כ-300 שנה) מצוי בראש הגבעה והינו אתר מעניין נוסף לביקור. טיילתי בעיירות נוספות באזור, בילגוראי טארנוגרוד ועוד. יש מה לראות ולחוש פליאה וכאב.

אתר להנצחת השואה, המרשים ביותר בפולין, מצוי כאן. במקום הנידח הזה שהיה מצוי בלב אזור היהודי הצפוף - גליציה. כאן פעל מחנה ההשמדה בלזץ מהפעילים והנוראים ביותר. אתר ההנצחה הינו חדש יחסית ונחנך בשנת 2004. איך אפשר לתאר אתר שכזה? המחנה היה בנוי ביער על שיפולי גבעה. כל השטח הקטן של המחנה (בדומה לסוביבור) הינו קבר אחים לחצי מליון הקורבנות שנרצחו כאן. בהקמת האנדרטה, שטח זה נחשף כליל מצמחיה וכוסה בסלעי פחם ובזלת. שביל חודר לתוך הגבעה. בקצה השביל בלב הגבעה, מתחת לפני האדמה, בלב קבר האחים, מצויה רחבה קטנה ומצאתי את עצמי לנוכח קיר בטון עם הציטוט מאיוב: "ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי".

 הסתובבתי ועל הקיר שמנגד אלפי שמות. שמות פרטיים של מאות האלפים שנרצחו כאן. הלם נורא הלב נחמץ והנשימה נעתקת. מדרגות מעלות אותי מקבר זה לפני הגבעה וכאן בשביל המקיף את האתר יורדים חזרה במדרגות שטוחות לכניסה, כל מדרגה ועליה שם קהילה בגליציה והסביבה שבניה מצאו את מותם על גבעה קטנה זו. למטה בכניסה מצויה אנדרטה נוספת לקיום טקסים ומוזיאון תת קרקעי מודרני. בלזץ מצויה בדרום מזרח פולין, סמוך לגבול אוקראינה. בודדים מבקרים כאן. מקום זה צריך להיות אתר חובה למבקר בפולין.

קצת מידע:
 ברק יוסלביץ -
www.cyberroad.com/poland/jews.html
 מכרות הגיר בחלם -
www.um.chelm.pl/ver_english/tour_atraction_foto_labyrinth.htm
 בלזץ -
www.deathcamps.org/belzec/memorial.html

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה