קרקוב
21.5.05. שבת. קראקוב. לילה 4. שלישי במלון נובוטל ברונוביצ`ה. קראקוב-זקופנה וחזרה, 200 ק"מ. ארוחת-בוקר במלון עם להקה של מנגנים באווארית בתלבושות עממיות, בייחוד הגברים. צעירים ומבוגרים, קצת מצחיקים וחלקם שמנים. גם הבחורות והנשים לא מי יודע מה. אולי אחת בלבד יפה. מעניין היה לעשות פעם מחקר על יחסי הכוחות בין יפות למכוערות בתזמורות ובמקהלות. כאשר אנחנו יוצאים למכונית, בעלי הלבוש המצחיק עורכים חזרה במגרש החנייה, ברחבה שבין הגן לבין האוטובוס שלהם. תוף אחד גדול, אחד קצר, והשאר חצוצרות וחלילים או קרנות-יער, והם יכולים גם לצעוד ולנגן. נוסף לכך יש להם שני ליצנים שאותם אנחנו רואים בפעולה, פניהם מרוחים בצבעים שונים. וכן ישנה חבורה שלמה של גברים צעירים-יחסית שעורכים חזרה של ריקוד בבגדי אדום ולבן כשהם מחזיקים בידיהם את קצותיהן של קשתות גבוהות שזורות עלי מחט בצבע ירוק כהה מאוד, מן הסתם עלים מלאכותיים. הם מחזיקים בקשתות הירוקות בכפפות לבנות, ועורכים איתן מעין ריקוד רונדו בהליכה ריתמית-אווזית לקול צלילי התזמורת ומנצחה, שנראה כתאומו של הרמטכ"ל בוגי יעלון -; שמנמן, עגלגל ולגמרי לא צבאי. כאילו התחלפו ביניהם במדים בלילה, אילו היה הרמטכ"ל עדיין נשאר במלון.
הדסה ניגשת אליהם והם סבורים שאנחנו גרמנים, בגלל המספר של מכונית הוואן שלנו עם האותיות של גרמניה, ואולי גם בגלל גזרותינו העגלגלות, לפחות הדסה ואני, ושמחים עלינו מאוד. אבל הדסה אומרת להם שאנחנו ישראלים, ולדבריה, הם לא מגיבים על כך במיוחד. לא מתלהבים. נותנים לנו את העלונים הצבעוניים של הופעותיהם עם שם הלהקה-התזמורת, והאתר שלהן -; אם ברצונכם להזמינן: www.schaeffler-kirchheim.de. אני חושב לעצמי שזה סמלי שגרמנים באים לנגן לפולנים ולא שיהודים, על אדמת פולניה -; מנגנים בתזמורת אסירים במחנה השמדה. גם לפולנים יש חשבון לא קטן עם הגרמנים, יותר ממה שמוכנים להודות כאן בישראל, ועכשיו הם זקוקים לגרמנים, בין השאר בתור תיירים.
בטרם צאתנו מהמלון, בבוקר, מגיע לחדרנו שליח עם חבילה מהמלון הוטל גראנד בלודז`. מתברר שיהודית שכחה שם בחדר זוג מגפי-עור וביקשה בפקס שישלחו אותם לישראל, ואולם הם הזדרזו לשלוח אותם כבר למחרת במסירה מיוחדת שעולה לנו 222 זלוטי, שהם כ-333 שקל או 74 דולר לערך, ממש סכום של עוד יום ולילה במלון, ללא ארוחת-בוקר. יהודית מאוד מתרגזת, וכאשר אנחנו שבים ארצה, שולחת פקס להנהלת הרשת בווארשה, ומקבלת תשובה שלא מצאו אותנו בטלפון באותו ערב במלון, אך לפי שביררו, המשלוח בדואר לישראל צריך לעלות 660 זלוטי! -; שהם כ-220 דולר! אינני יודע מהיכן לקחו את המחיר המנופח. מוטב היה לוותר על המגפיים ולקנות חדשים בארץ. ראו הוזהרתם, שכחתם חפץ בהוטל גראנד בלודז`, כאילו ויתרתם עליו, אחרת יעלה לכם מחירו בזהב.
זקופנה וחזרה לקרקוב
יוצאים במכונית לזקופנה. אני קצת מנמנם בדרך. מגיעים לנופים היפים של הרי הטטרה, שפסגותיהם עדיין מושלגות. השוק של זקופנה מקסים, גדול, תרבותי מאוד, לא כזה של פראגה, ויש בו דברים מיוחדים כמו גבינות כבשים מעושנות שטעמן נפלא ומהן אנחנו קונים שלושה חריצים כרסתניים. מדריך-מטיילים ישראלי, שוויצר מבוגר, שמכיר את הווישליצקים, עובר ואומר לנו: "אל תקנו את הגבינות. הן נוזלות מים בדרך. יקלקלו לכם את המזוודות!" איזה מים! גבינות יבשות מעושנות ושמנות, חבל שלא הבאנו יותר! פשוט עטפנו אותן היטב בנייר, ובשקית פלסטיק בגלל הריח החריף. קורא יקר, אם תזדמן לזקופנה, קנה לך וקנה גם לנו שני חריצים עגולים של גבינת כבשים מעושנת, עטוף אותם היטב ושלח לנו הודעה באי-מייל בשובך ארצה. אנחנו כבר נבוא לקחת, וגם נשלם לך עבורם!
קונים בשוק נעלי צמר כבשים לבית, בחורף, לי, ליהודית ולחברה שלה. ועוד מדברי עור": כובע קסקט שחור עבורי בשלושים זלוטי וכובע עור אדום בסגנון מצחיית-גולף בעשרים זלוטי ליהודית. מתאים לה מאוד. ארבע כפיות עץ נחמדות. מפצח אגוזים מעץ לשמחה לוסטיג כדי שיהיה אפשר לאכול גם את הפיסטוק-שאמי הסגורים שנותרים אצלו בצלחת בגינה בשבתות. כף חשמלית להרתחת מים. הכול כאן בזול -; מצפנים, אולרים, פגיונות, מכשירי טרנזיסטור וכדומה. הרבה דברי עץ. מפות רקומות עבודת-יד.
תחילה אנחנו עולים בקרונות-הרכבל (פוניקולור) למעלה, משם רואים טוב יותר את הנוף. מצטלמים. אני קונה גלויה עם פירוט כל ההרים. בגובה שאליו הגענו כבר אין שלג בעונה זו של השנה. מטיילים קצת ולבסוף יושבים בסככה פתוחה לנוף ואוכלים נקניקיות מצויינות עם קולה. את הקניות בשוק עורכים אחרי הירידה מהרכבל, בדרך חזרה למכונית. גברת עבריה אחת, מהקבוצה של צביקה לבנון, שאתמול בבוקר אכלה במלון יחד עם תמימה אשתו, שתיהן לא נסעו לאושוויץ -; פוגשת אותנו בדרכנו חזרה ומתחילה להחמיא לי שקראה את ספריי וכמה נהנתה, רק שאינה זוכרת את שמותיהם. אני מזכיר שמות ובסוף גם את "ערגה", אך יש לי רושם שלא קראה שום ספר מספריי. היא מצלמת הרבה ויש לה צמיד עשוי כפתורים תפורים סביב לאמת ידה הימנית. לימים, כאשר אני פוגש את תמימה בבית-ההארחה של קיבוץ הגושרים, היא מספרת לתומה כי הגברת העבריה שמעה רק אותו בוקר ממנה שאני סופר, ולפני כן כנראה לא ידעה עליי דבר. אבל אולי אני טועה. סתם מפחיד אנשים, ולא כדאי להיות קורא שלי כי בפגישת פא"פ אני סופר חקרן. כלב מבקש נדבות ניצב על המדרכה. מדי פעם מישהו מרחם עליו וזורק מטבע. בסך הכול יום עליז ותוסס. מאות מבקרים. קונים. מטיילים. אווירה של חג, של יריד. נחמד. מומלץ בכל לב לכל מי שמבקר בפולניה. אין צורך להישאר לישון.
עולים במכונית ליער מעל זקופנה. נכנסים קצת ליער, להרגיש אווירה של יער, ואוספים איצטרובלים בין העצים. בדרך חזרה עובדים שוב על פני כנסית עץ בת כמאה שנה. בתוכה פנימה מתנהלת מיסה ממושכת ואי אפשר להיכנס. מסתפקים בהצצה מבחוץ ובצילום. ממש מדהים כיצד הכנסיות מלאות מתפללים, והיום רק שבת, לא יום ראשון. יורדים וממשיכים לכנסיית-עץ נוספת, הרבה יותר גדולה ומודרנית, והיא בזקופנה עצמה, כולה מוקדשת לאפיפיור יוחנן פאולוס השני, פסלו של קרול ויטילה בידיים פרושות אכן ניצב ברחבה שבחזית הכנסיה, ומתחתיו הכתובת "יאן פאוול השני, 16.10.1978", כנראה היום שבו ביקר במקום. נמצאת שם גם קפלה עשוייה עץ בצד ימין, והכול חדש יחסית ועשוי באמנות. גם בה מתפללים בדבקות. מרבית בתי זקופנה עשויים עץ, גם החדשים, וכולם בסגנון עתיק ויפה, פרי עבודת יד שקדנית של בנאים-נגרים שאנחנו רואים בעבודתם פה ושם. לאחר שנים אחדות כבר לא יהיה אפשר להבדיל בין חדש לישן. לולא הידע של יגאל לא היינו מגיעים לכל המקומות הללו.
חוזרים במכונית למלון בקראקוב. אני הולך לשחות כחצי שעה לאחר שישנתי בנסיעה. הפעם אין בחורה, אין חריץ, אין תחת ושום עירום. מאוחר יותר אנחנו יוצאים כולנו במכונית לכיכר המרכזית של הסוקוניצה, מול כנסית הבתולה מרים הקדושה. מוצאים מסעדת "ספינקס", מהרשת שאכלנו בה פעמיים בלודז`, והמנות דומות. יהודית ואני -; שתי חמיצות חמות עם שתי מנות בצק ממולא בשר בנוסח פירושקי, זה כלול במנה וטעים מאוד, שתי כוסות קולה גדולות ומנה גדולה של שישליק עוף ועם סלט ירקות עם גבינה "א לה פטה". הכול יחד עולה 80 זלוטי, כמאה שקלים. הקשר למצרים רופף מאוד ברשת הזו. אולי עצם העבדה שיש בתפריט גם מאכלים מזרחיים, והם מתאימים לתיאבון שלנו אחרי כשבועיים של מאכלים כבדים. גם יגאל שמח על האפשרות לאכול סלט עם גבינה וזיתים בערב. וכי מה יכול להיות טוב מזה?
חוזרים עייפים למלון אחרי שנפרדים מכיכר העיר היפה של קראקוב שהיא היפה בערי פולניה שראינו עד כה, הנקיה ביותר, הבנוייה היטב גם בפרברים ובחלקים החדשים, שלא נעשו לשכונות עוני, וכנראה גם התרבותית ביותר, כי נדמה שבווארשה הולך הרבה לאיבוד מתוך כך שכמעט הכול חדש ורחב מדי, ומה שישן נראה קודר ומוזנח. מסתכלים גם במגדל השעון, שהוא בית העיריה הישן, מהצד השני של הסוקניצה, לא זה הפונה אל הכנסיה. מסתכלים בחלונות הראווה של חנויות הספרים ורואים בהם בהבלטה את הספר החדש של עמוס עוז, שעטיפתו מורכבת מתמונתו כיום ותמונתו כילד. ואולם החלק היותר גדול של חלונות הראווה נכבש בשלל ספרים בעלי כריכות צבעוניות מאת מחברים שונים וכולם על יוחנן פאולוס השני ותמונתו מקשטת אותם. שוב נופלת עליי עייפות, אבל בכל זאת אני כבר בעמ` 75 במחברת היומן שלקחתי איתי לדרך.
