בדרך לטונגוק

שתיים וחצי לפנות בוקר. אוטובוס הלילה מ-Pyay ל-Tunggok בחוף המערבי של מיאנמר עצר במפתיע. הנהג מורה לכולם לרדת ויותר מחמישים מקומיים ותייר אחד מטפסים על חמש קומות של שקי אורז שמסודרים על הריצפה או דרך החלונות כדי להירשם באחת משלוש נקודות הצ`ק פוינט שהממשלה מציבה בדרך. החייל אסף את כל תעודות הזהות ורשם את הפרטים ואף הכריח מספר מקומיים לקנות לוחות שנה ל-2001 במחירים מופקעים - שוחד סטנדרטי במדינה. חצי מנומנמים חזרנו לאוטובוס רק כדי להיעצר שוב אחרי מספר דקות. ברקע מוזיקה רועשת בליווי קריין מיאנמרי שמבקש תרומה לפגודה המקומית וילדים רצים עם כדים מסביב לאוטובוס ואוספים את השטרות שנזרקים לעברם.

 מ-Tunggok - כפר שדרכו עוברות ספינות ממשלתיות (צפונה ל- Sittwe או דרומה לינגון) - רציתי להגיע ל-Maruk U, בירת ממלכת Rakhang מהמאה ה-16, בה אמורים להימצא מאות מקדשים נטושים מאותה תקופה. לפני השיט צפונה החלטתי שלאחר חצי שנה של טיול מגיע לי חוף ים ושמש ולכן נסעתי שלוש שעות באוטובוס דרומה ל-Ngapali Beach (מבטאים נפאלי). אם תחפשו "חוף ים" במילון, תראו תמונה של נפאלי. חול לבן, ים צלול, עצי קוקוס וגלים שמתנפצים על סלעים בין סרטנים קטנטנים שמתרוצצים בין הרגליים. 45 דקות הליכה ואיסוף צדפים הובילו אותי לכפר דייגים קרוב. בקרע השמש הנמסה באופק בצבעי כתום ואדום אש אל תוך הים הבנגאלי, חוזרות סירות הדייגים אל החוף ומספר מקומיים משחקים כדורגל.

 בבוקר שלמחרת בזריחה, זמן ה-Rush Hour אצל הדייגים, חזרתי וראיתי את כל הכפר בפעולה: הדייגים חוזרים מהים עם השלל והנשים רצות למים עד גובה ברכיים, לוקחות את הדגים בסולם, שוטפות אותם ופורשות אותם לאורך החוף על מחלצות קש לייבוש. קשה לראות מישהו ללא תעסוקה ואפילו הילדים הצעירים מסייעים בחתיכה, סחיבה או הפעלת הסירות. והריח... כבר הזכרתי שזהו כפר דייגים? אחרי שלושה ימים בגן העדן פניתי לטיול מסוג אחר (תרמילאות Hard Core) שניסיתי לברר איך מגיעים ל-Maruk U אף אחד לא ידע. דיסאינפורמציה מושלמת גם בינגון, גם ב-Pyay וגם בנפאלי ביץ, רק שלוש שעות דרומה מאיפה שאמורות לצאת ספינות לכיוון.

לקחתי Pick up (טנדר מקומי עם ספסלים מאחור) צפונה, אך מניסיוני באותה דרך החלטתי להשקיע שני שקלים נוספים ולשבת מקדימה עם הנהג. לצערי גם שיכור מקומי שיודע חמש מילים באנגלית החליט שהנסיעה מאחור לא טובה להאנגאובר שלו והצטרף אלי מקדימה כשבכל שלוש השעות הוא זורק משפטים בלתי מובנים, מתנדנד בקבינה ומלטף את רגלי. מה אני אגיד לכם, לא נעצב ליבי כשראיתי בפעם השניה את תחנת האוטובוס של הכפר Tunggok...

 ניסיתי לחלץ מידע ממספר מקומיים כולל בעלי גסט האוס אך בסופו של דבר פגשתי את ברנארד, צלם מקצועי משוויץ שבישר לי שבידו מידע קונקרטי על ספינה ממשלתית שיוצאת בבוקר למחרת ל-Sittwe - התחנה הראשונה לפני Maruk U. קמנו בשש בבוקר ואחרי נסיעה של חצי שעה בטרי-שו Tri Shaw (ריקשה בעלת שלושה גלגלים, כמו אופנוע עם "סירה" - האמצעי הפופולרי לתחבורה בתוך כפרים, עיירות ורחובות מיאנמר) זכינו לרכוש כרטיס בתשעה דולר (פי 19 מהמקומיים) לשינה, עמידה וישיבה של 30 שעות על סיפון מברזל, מוקף מקומיים חביבים.

לתחילת הכתבה

מארוק יו (Maruk U) מול באגן

אין כמו לנסוע עם המקומיים וזו אולי הדרך הטובה ביותר, אפילו אם אינכם דוברים את השפה, לראות, להתפעל ולהבין את דרך החיים במדינה. לפני השקיעה הציעו לי זוג בורמזים Cheeroot (סיגר מקומי מגולגל בתוך עלה, שנפוץ בכל המדינה לגברים ונשים כאחד) ולמדו אותי איך לקשור את ה-Longys אותו רכשתי לפני שבוע (בד הנקשר סביב המותנים ומגיע עד הקרסוליים שמזכיר חצאית, שכל הגברים במיאנמר לובשים).

בבוקר שלמחרת כמה בחורות שלידי כל כך התרגשו מהמוזיקה ששמעתי, עד שהייתי צריך להוציא את הרמקולים הקטנים שהיו במעמקי התיק כדי שכמה מהן יוכלו לשמוע יחד איתי. ההתרגשות ממוזיקה מערבית ומוזיקה באנגלית היא רבה, כיוון שהממשלה מציבה סנקציות ואיסורים על השמעת מוזיקה במקומות ציבוריים ולא עובר זמן רב מהרגע שאתה נוחת במיאנמר, ועד שאתה שומע מנגינה מוכרת, מתחיל לזמזם אותה ולפתע נוכח שזהו שיר ישן ומוכר אך עם דיבוב בורמזי.

 חלפו חמישה ימים מאז שהייתי ב-Ngapali ואני מפדל על אופניים בשבילי עפר סביב מקדשים עצומים, פגודות עתיקות ומה שהיה פעם ממלכת פאר וכיום כפר עצל עם תפאורה מרתקת. בניגוד ל-Bagan המפורסמת, ב-Maruk U (מבטאים מיאוי אוי) אין אלפי מקדשים בעמק אחד אלא הפגודות מפוזרות בשטח קטן יחסית ומוסתר ע"י גבעות וצמחייה טרופית, כך שכל פגודה שאתה מחפש ומוצא היא הרפתקה בפני עצמה.

בנוסף לעובדה זו, היתרון המשמעותי של המקום על Bagan (המקום הידוע והמתוייר ביותר במיאנמר ובצדק...) הוא מספר התיירים המועט, השקט, הפרטיות והתחושה של חזרה בזמן ששולטים סביב ובתוך כל המקדשים הקרירים, האפלים והשמורים להפליא שוכחים שאנחנו במאה ה-21. העיירה מסביב לפגודות שקטה וידידותית ואטרקציה מרכזית נוספת היא טיול רגלי בין דוכני הרוכלים בשוק המקומי ומשחק קצר עם הילדים המקומיים. הספורט הפופולרי במיאנמר Chinlon - מגרש עם רשת כדורעף וכדור בגודל מלון עשוי מסיבי במבוק שאותו צריך להעביר מצד לצד בעזרת הרגלים או הראש.

מ-Maruk U ל-Bagan -יעדי הבא- נבנתה לאחרונה דרך המשך שאמורה לחבר את שני האזורים יבשתית. מקומיים יכולים לקחת אוטובוס לילה שיקח אותם תוך 10-12 שעות ליעדם. הבעיה היא שתיירים לא מורשים לעלות על האוטובוס הנ"ל מפאת הפחד של הממשלה (לפי מקורות מקומיים) שנראה מחנות לעבודות פרך ומחנות צבאיים בדרך. שלושה ימים עברו עליי בניסיון למצוא בכל זאת דרך יבשתית אך שמעתי כל הזמן רק תשובה אחת: Government not allow - ולבסוף לקח לי חמישה ימים נוספים להגיע ל-Bagan.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה