מיאנמר (בורמה) - עפתי! - המלצות על טיולי תרמילאים

סקירה כללית

הרפובליקה של איחוד מיאנמר (Republic of the Union of Myanmar), המכונה בעולם בשם הישן בורמה, מפורסמת גם בשם 'ארץ הזהב'. ארץ הזהב, לא רק בגלל אלפי פגודות הזהב שמכסות את שטחה, אלא גם בגלל עושרה של המדינה ביערות ובאוצרות טבע. למיאנמר, הממוקמת בדרום מזרח אסיה, גבולות משותפים עם סין (מצפון), לאוס (ממזרח), תאילנד (מדרום מזרח), בנגלדש (ממערב) והודו (מצפון מערב). שטחה של הרפובליקה 678 אלף ק"מ מחולק לשבע מדינות ושבעה אזורים (שעד שנת 2010 נקראו חטיבות). כ-56 מיליון תושבים חיים כיום במדינה, שמדורגת בין העניות בעולם, בעקבות שנים של ניהול כושל ובידוד מהעולם.

במיאנמר יש קסם אמיתי שאפשר להתחבר ולהבין אותו ממש אחרי שהות של כמה ימים במדינה. היא תרבותית בצורה בלתי רגילה, יפה, מתפתחת ונותנת שילוב נהדר של עולם שלישי עם חוויה אותנטית, אבל לא מתכלבת. התרבות הבודהיסטית במדינה ניכרת בכל מקום שתגיעו אליו ויש לקחת זאת בחשבון בעיקר בכל מה שקשור ללבוש. לכל הפגודות והמקדשים יש להיכנס ללא נעליים ועם מכנסיים שעוברים את הברך (או חצאיות, לבנות).

מיאנמר פתחה את שעריה לתיירים בשנים האחרונות, בשנות ה-90' של המאה ה-20, ובכל מה שקשור לתיירות היא בחיתוליה ממש – בתחילה נפתחה למסלולי טיול באזורים מסוימים בלבד ועם השנים אזורים אלו התרחבו. הם עדיין קטנים בהרבה ממה שהמדינה יכולה להציע לתייר, וביום שתיפתח כולה לתיירות היא ללא ספק תהפוך לאחד היעדים המרכזיים במזרח אסיה, ולא רק יעד למוצ׳ילרים.

דווקא הבידוד מהעולם והתיירות המועטה הותירו את מיאנמר אותנטית, מקום נדיר בעולם שאליו הקידמה עוד לא הגיעה, והתרבות השלטת היא זו המקומית הייחודית. המיאנמרים נלחמים על עצמאותם ומאז שוחררה המדינה מהיותה קולוניה בריטית וישנם מאמצים רבים לחבר את 7 המחוזות הגדולים של המדינה. חלקים נרחבים בה עדיין סגורים לתיירים ולא ניתן לטייל בהם, המפורסם שבהם הוא מחוז שאן בצפון המדינה הקרוב לגבול עם סין.

מעבר קרקעי למדינה אפשרי אך ורק מתאילנד ומהודו (נכון לכתיבת שורות אלה, יולי 2017, גם המעבר עם הודו סגור ודורש ביורוקרטיה לא פשוטה. התעדכנו מראש מה מצב הגבול בקבוצות הפייסבוק על מיאנמר. לינק מצורף בהמשך הכתבה). ההגעה לאזור הגבול הסיני והלאוי נחשבת מסוכנת, כיוון שמתחוללות שם מלחמות פנימיות על החלקים במדינה שעדיין לא אוחדו. כדי להיכנס למדינה יש צורך בוןיזה שניתן להוציא דרך האינטרנט.

מסלול קצר של שבועיים יתן לך את היכולת להגיע לרוב המקומות ששווה להגיע אליהם במדינה אך מסלול של שלושה שבועות, ואולי אפילו מעט יותר מזה ימצה בצורה טובה יותר את המדינה הנהדרת הזו.

הבורמזים הם אנשים נחמדים מאוד והמדינה נחשבת לאחת הבטוחות ביותר במזרח אסיה. מעשי שוד אינם נפוצים כאן וכאשר מקומי יתנהג אליכם בנחמדות יתרה זה באמת מרצון לעזור. כמובן שיש להיות ערניים ולא לסמוך בעיניים עצומות על כל אחד.

שפה ושליטה באנגלית

השפה הרשמית במדינה היא Myanmar Language (מיאנמרית, אם תרצו), למרות שרבים ממשיכים לכנות אותה Burmese (בורמזית). זאת השפה הנלמדת בכל בתי הספר במדינה, בזמן שישנם לא מעט בני מיעוטים שמדברים בניבים נוספים. השפה ברובה חד הברתית, כחלק ממשפחת השפות הטיבטיות-בורמזיות.

למרות הכמות הנמוכה של התיירים המערביים במדינה, תופתעו לגלות כי מרבית המיאנמרים שולטים בשפה האנגלית ברמה סבירה. נותני שירות בהוסטלים בדרך כלל ידברו אנגלית, אך המבטא שלהם עלול להקשות על ההבנה. רוב המקומיים בערים ובכפרים, ולעתים גם נותני שירות במסעדות, יודעים מעט מאוד אנגלית ותצטרכו לתקשר איתם בעיקר בעזרת הידיים. קורה הרבה שמחוסר נעימות הם יעשו כאילו הם מבינים מה אמרתם, אך סביר להניח שהם לא יבינו מילה.

הילדים הצעירים שלומדים בבתי ספר לומדים אנגלית מגיל צעיר והאנגלית שלהם אפילו טובה משל המבוגרים.

גיאוגרפיה/טופוגרפיה

למיאנמר, הממוקמת בדרום מזרח אסיה, גבולות משותפים עם סין, לאוס, תאילנד, בנגלדש והודו. וכ- 56 מיליון תושבים חיים כיום במדינה, שמדורגת בין העניות בעולם, בעקבות שנים של ניהול כושל ובידוד מהעולם. המעבר למדינה אפשרי בטיסה או במעבר קרקעי.

ינגון (Yangon, לשעבר רנגון Rangoon) הייתה עיר הבירה של מיאנמר עד לשנת 2006 וכיום היא עדיין העיר הגדולה והמפותחת ביותר במדינה (אל תצפו ליותר מדי). עיר הבירה של מיאנמר כיום היא נייפידאו (Naypyidaw), שהוקמה על בסיס של צבא העצמאות הבורמזי. סיבת ההעברה של עיר הבירה אינה ברורה, בגלל אופיו החשאי של המשטר במדינה. נייפידאו היא עיר גדולה, אך היא נחשבת לעיר רפאים ולסמל השחיתות השלטונית של מיאנמר.

ההגעה לבירה לא פשוטה לתיירים, בעיקר כי רוב מקומות הלינה בה לא מקבלים זרים, ואלה שכן עושים זאת במחיר מופקע. הסיפור של נייפידאו מעניין למדי, וגיחה של יום-יומיים לשם עשויה להיות חווייה אותנטית מדהימה, של הגעה לעיר בירה על אוטוסטרדה של 8 נתיבים ובלי כלי רכב על הכביש כמעט בכלל.

מנדליי (Mandalay) היא העיר השנייה בגודלה במדינה, והיוותה את עיר המלכים האחרונה שלה. במאי 2008 פגעה במדינה סופת ציקלון הרסנית שגרמה למותם של כ-130 אלף בני אדם ולהרס רב של בתים, תשתיות ומבנים דתיים. כחלק ממדיניות המשטר, במהלך הסופה נמנעה הגישה של כוחות סיוע הומניטריים לאזורים הפגועים.

כמעט מחצית משטחה של מיאנמר מכוסה בצמחיה טרופית צפופה ויערות עצי הטיק. הצמיחה הכלכלית האיטית של המדינה עזרה לה לשמור על הסביבה הייחודית, למרות שעם השנים גדל אחוז כריתת העצים לשם ייצוא. רק 15 אחוז משטחה של המדינה מיועד לחקלאות.

המדינה מרושתת נהרות ובראשם נהר Ayeyarwady, שמישורי מהווים את המרכז החקלאי המרכזי של המדינה. במזרח לאורך גבול תאילנד וכן במערב לאורך גבול הודו, נמתחים רכסי הרים המתחברים לקצה רכס הרי ההימלאיה. שליש משטחה של בורמה הינו רצועת חוף ארוכה ורצופה לאורך מפרץ בנגל, ויש בה חופים שנחשבים מהיפים ביותר במזרח אסיה. רצועת החוף ממוקמת בחלק הצפוני של האוקיינוס ההודי בחלקה הדרומי של המדינה.

תיאור מסלול קצר ומסלול ארוך

מסלול מקוצר (שבועיים-שלושה)

רוב המטיילים שמגיעים למיאנמר בוחרים לעשות את המסלול הקצר, שכולל בתוכו את המקומות הקלאסיים והמוכרים במדינה. המסלול הקצר והממצה מתאים במיוחד אם הגעתם למיאנמר בעונה הרטובה (מאי-אוקטובר):

ינגון – (באגו) – פא אן – קאלאו – (טרק ל)אינלה לייק – באגאן – מנדליי – פין או לין – סיפו – מנדליי

ניתן גם להפוך את המסלול כי יש שדות תעופה בינלאומיים גם בינגון וגם במנדליי. אגב, רבים ממליצים לעשות מסלול מעגלי, שבו מתחילים ומסיימים בינגון:

ינגון – באגאן – מנדליי – פין או לין – סיפו – קאלאו – (טרק ל)אינלה לייק – פא-אן – ינגון

מסלול ללא הגבלת זמן (עד 28 ימים)

אם תחליטו לעשות מסלול ארוך במדינה, תוכלו להישאר בה עד 28 ימים, כפי שהוויזה מאפשרת לכם, ובמקרה הזה המסלול המעגלי מומלץ מאוד, אם והגעתם בטיסה ליאגון.

ינגון – באגו – פא-אן – קאלאו – (טרק ל)אינלה לייק – באגאן – (מנדליי) – פין או לין – סיפו – (לאשיו) – מנדליי – נייפידאו – ינגון – ירידה לאורך רצועת החוף לדאווי/מאייק

במעבר בין באגאן לפן או לין תוכלו לעבור במנדליי כתחנת ביניים או להמשיך ישירות לפין או לין לבחירתכם, הכל תלוי בזמן הנסיעה ובשעה שתצאו מבאגאן.

אופציה נוספת למסלול ארוך, במידה וחציתם את הגבול בצורה קרקעית מכיוון תאילנד היא:

דאווי – פא-אן – ינגון – מנדליי – פין או לין – סיפו – באגאן (אפשר לעבור במנדליי) – קאלאו – (טרק ל)אינלה לייק – נייפידאו – מנדליי/ינגון (תלוי מה היעד הבא שלכם).

מנדליי מתפקדת כבסיס ליציאה לכל מחוז שאן הנמצא בצפון המדינה (פין או לין וסיפו), ומידה וביקרתם בה במעבר מינגון ניתן לוותר עלייה לפני באגאן והמעבר בה יהיה להחלפת אוטובוס או מציאת אופצייית תחבורה טובה יותר בלבד.

חמישה דברים שאסור לפספס

1. באגאן (Bagan) – הסיבה בה׳ הידיעה לשמה תיירים מגיעים למיאנמר היא העיירה באגאן, שנחשבת לאחד מהאתרים הארכיאולוגיים החשובים והמרשימים בדרום מזרח אסיה. באגאן הייתה בעבר מרכז דתי-בודהיסטי ויש באזורה אלפי (!!!) מקדשים, הפזורים לעתים מרחק של 10 מטרים זה מזה. התצפית מגבוה שפורסת את כמות המקדשים העצומה מתוך הצמחייה והעצים הירוקים היא מחזה מדהים, שיגרום לכם לקום לשעת הזריחה יום יום מחדש. הזריחות והשקיעות המיוחדות במינן של המקום הזה הן אטרקציות רציניות בפני עצמם. אם תגיעו בעונה היבשה תוכלו גם לקבל תצפית מדהימה על מאות כדורים פורחים שעפים להם בשעת הזריחה מעל באגאן העתיקה.

2. פגודת שוואדגון בינגון (Shwedagon Pagoda) – פגודה מוזהבת, עצומה בגדולה, הנמצאת בעיר הגדולה ינגון. הפגודה נחשבת לאחת מסממניה הידועים של מיאנמר, והיא מושכת אליה מאות מאמינים בודהיסטים ותיירים מכל העולם. גובהה של הפגודה כמעט 100 מטרים.
3. מערת סאדאר (Sadar) בפא-אן (Hpa an) – מחוז פא-אן ידוע במערות הבודהיסטיות הרבות שבו, ובמקדשים שנבנו בתוך המערות האלה. מעל כולן נמצאת מערה אחת מיוחדת במינה שבסופה תקבלו הצצה נדירה לגן עדן.
4. מפל אניסאקאן (Anisakan falls) בפין או לין – אחד המפלים המרשימים ביותר במזרח אסיה נמצא מרחק קילומטרים ספורים מהעיירה הקולוניאלית פין או לין שבצפון המדינה והוא יצריך מכם הליכה לא קלה בירידה תלולה ועלייה בחזרה ממנו, בעלייה תלולה לא פחות. אבל אל דאגה – העוצמה של המפל הזה וגובהו (כמעט 50 מטרים גובה) שווים את ההליכה. תבואו עם בגד ים. אפשר גם להתרחץ בבריכה שמתחת למפל.
5. אינלה לייק (Inle lake) – עוד אחד מאין ספור הפלאים במיאנמר הוא אגם אינלה אליו. בדרך כלל מגיעים התיירים בטרק שיוצא מקאלאו, אך לא רק. ניתן להגיע אליו גם בעזרת תחבורה ציבורית. שטחו של האגם הזה בלתי נתפס, בעיקר בגלל שחלק גדול ממנו נמצא באזורים רדודים, שבהם חיים שבטים מקומיים וישנם כפרים אותנטיים ומיוחדים במינם. אל תפספסו את סיור הזריחה על האגם, שייתן לכם הצצה לדייגים המקומיים שדגים מסירות קאנו קטנות בשיטה מסורתית ופוטוגנית להפליא.

איך להגיע למדינה

באוויר

הגעה אווירית למיאנמר היא הפשוטה ביותר, ומהערים הגדולות במזרח אסיה תוכלו למצוא טיסות ישירות לינגון (בסבירות גבוה יותר) או למנדליי. הגעה מהארץ תחייב אתכם בקונקשן בבנגקוק.

ביבשה

הגעה קרקעית אפשרית דרך תאילנד סין ולאוס. ההגעה מלאוס בעייתית למדי, ומצריכה טיסת פנים ואינה אופציה רלוונטית באמת, וההגעה מסין תהיה לעיר לאשיו שנמצאת צפונית לסיפו. בעיקרון, יש מעבר קרקעי גם מהודו, אך נכון לכתיבת שורות אלה (יולי 2017) המעבר סגור ואין צפי מתי יפתח. מומלץ להתעדכן בקבוצות פייסבוק או באתרי אינטרנט תיירותיים נוספים הקשורים במדינה טרם המעבר.

ההגעה הקרקעית הנוחה והפופולרית ביותר היא דרך תאילנד, וניתן להגיע ממנה במספר נקודות גבול:

צ'אנג מאי לפה-אן – בתחנה המרכזית בצ'אנג מאי חפשו את טרמינל 3 וקנו כרטיס ל-Moe Sot בעלות 290 באט. יש דוכן ירוק מצד שמאל בכניסה לתחנת "Green Bus”. אפשר לקנות יום מראש או לבוא באותו היום שעה וחצי לפני לתחנה. אין באמת לחץ גדול על המעבר הקרקעי הזה. ישנם שני אוטובוסים שיוצאים במהלך היום – ב-8:30 וב-13:00. האוטובוס של הצהריים מגיע אחרי שהגבול נסגר בשעה 18:00, לכן כדאי שתקחו את האוטובוס המוקדם. הנסיעה אורכת 7 שעות באוטובוס. אם יהיה לכם מזל, יחלקו גם מים וכריך.

• טוק טוק של 10 דקות לגבול עצמו – 50 באט.
• המעבר היבשתי יחסית מהיר, ולוקח חצי שעה עם הליכה על הגשר.
• בצד של מאינמר יש בלי סוף רכבים ומיניבוסים שייקחו אתכם לפא אן. אורך הנסיעה הוא כחמש שעות נסיעה, 10,000 צאט.

צ'אנג מאי ל-Tak – כארבע שעות. אוטובוסים יוצאים בתדירות גבוהה כל הזמן בין שתי הערים במחיר של 261 באט. ב-Tak עולים על מיני ואן ב-100 באט בערך וממשיכים כשעה וחצי נסיעה ל-Mae Sot. מתחנת האוטובוס מומלץ לקחת מונית/אופנוע ב-100 באט. נסיעה של 15-20 דקות. עד מעבר הגבול שאותו מבצעים בהליכה רגלית. ביורוקרטיה לא ארוכה מדי. כדאי לצאת מצאנג מאי לפני 10:30, כי אחרי השעה 17:00 תדירות האוטובוסים נמוכה משמעותית.

בנגקוק לכיוון החופים הדרומיים באזור דאווי (Dawei) – המעבר הכי קרוב לבנגקוק הוא פו נאם רון (Phu Nam Ron) בתאילנד/ טי-קי (Htee Kee) במיאנמר. מיניוואן מבנגקוק לקנצ׳אנאבורי (יוצא מתחנת Victory Monument שעל ה-BTS) יעלה 120 באט ונסיעה של כשלוש שעות. מקאנצ׳אנבורי למעבר הגבול יש מיניוואן ראשון (80 באט) בשעה 9:00. יש אוטובוס מקומי ראשון (70 באט) בשעה 10:30. מדובר על נסיעה של כשעה וחצי לערך. במעבר הגבול בודקים את הוויזה ומחתימים אותה.
 במעבר אפשר להשיג הסעה עד Dawei ב-700-800 באט.

שימו לב: הרבה אנשים עושים גיחה קצרה במעבר לצורך הארכת ויזה לתאילנד, והם רק צריכים הסעה לטי-קי שזה 100 באט. תבהירו שאתם רוצים להגיע ל-Dawei. זו לא נסיעה ארוכה מדי, בסביבות שעתיים-שלוש. בין המעבר ל-Dawei אין כלום, חוץ מאולי מקום של הפסקת חטיפים ואין איפה להעביר לילה, אז כדאי שתביאו לעצמכם מעט אוכל בתיק. המעבר הזה לא ביורוקרטי, ובדרך כלל עובר חלק. מדאווי לינגון תוכלו לקחת אוטובוס שלוקח 7-9 שעות.

תחבורת פנים

בכל מה שקשור לתחבורת פנים, מיאנמר היא מדינה קצת משוגעת, בעיקר בגלל שברוב הרכבים שם הנהג נוהג בצד ימין, אך הנתיב המהיר שלהם הוא הנתיב השמאלי. זה מצב עקום, שקרה בעקבות שינויים שקרו במדינה בעבר. תוכלו לראות שחלק מהרכבים הם עם הגה בצד ימין וחלקם עם הגה בצד השמאלי. בגלל תשתית הכבישים השונה, העקיפה בכביש בכלי רכב מתבצעת מימין לשמאל אבל הנהג יושב בצד ימין, מה שמקשה מאוד את שדה הראייה. חשוב שבעת שאתם נוסעים במוניות תהיו ערים לעקיפות לא זהירות של הנהגים המקומיים (הן יפילו לכם את הלב פעם אחר פעם).

אוטובוס: המעבר בין מקומות שונים במדינה נעשה ברובו בעזרת אוטובוסים. האוטובוסים במיאנמר הם לא מהטופ העולמי, ולא תמצאו בה סליפרים כמו בווייאטנם או כיסאות נוחים למדי, ולכן מומלץ בכל נסיעה שאתם לוקחים לשלם מעט יותר כסף ולבחור באוטובוס VIP, שבדרך כלל ממוזג היטב עם כיסאות נוחים, שיאפשרו לכם לישון.

מיאנמר היא מדינה לא קטנה וחלק נכבד מהנסיעות בה ארוכות – 9-15 שעות. מחירי האוטובוס לא יקרים ובנסיעות הארוכות הבחירה ב-VIP תקל עליכם. הבעיה הקריטית בנסיעות במיאנמר תגיע בדמות הנסיעות הקצרות (של עד 5-6 שעות) שם איכות האוטובוסים היא לא טובה, בלשון המעטה, ובחלקם הגדול אין מזגן, או שיש מזגן שפועל לא משהו בכלל.

בכל מה שקשור לנסיעות קצרות יש חלופות (לא תמיד טובות יותר), דוגמת מונית משותפת או מיניבוס. אם אתם מטיילים בחבורה של 3-4 אנשים מומלץ לקחת לנסיעות קצרות מונית עם נהג (רכב פרייבט), שיקח אתכם למחוז חפצכם. אמנם המחיר עשוי להיות יקר יותר (לפעמים פי 2), אך חוויית הנסיעה שלכם תהיה טובה בהרבה.

רוצים לנסוע בנוחות בתוך ומחוץ למיאנמר? הזמינו עכשיו אוטובוס VIP, מונית או הסעה משותפת, באתר שמאגד את כל אופציות הנסיעה ומשווה בין החברות השונות!

אופנוע: במידה ותרצו לנוע בחופשיות באזור צפון המדינה, בציר שבין מנדליי ללאשיו (באמצע נמצאות פין או לין וסיפו), תוכלו לשכור אופנוע ולעשות מסע בין כמה ימים בין כל הנקודות האלה בצפון המדינה. דעו לכם שבכל מקרה, תוכלו לשכור אופנוע בצורה נקודתית בכל אחד מהמקומות האלה.

רכבת: במיאנמר ישנה תשתית של רכבת, אך היא תשתית מיושנת מהתקופה שבה שלטו בה הבריטים ומסעות ברכבת יכולים להיות ריאליים מבחינתכם, בעיקר כאטרקציה תיירותית. בין סיפו לפין או לין פועלת רכבת מפורסמת, שכמעט כל התיירים המגיעים למדינה משתמשים בה לפחות בכיוון אחד. דרך נוף מדהימה ביופיה מקשרת בין שתי הנקודות, וגולת הכותרת של היא המעבר על הגשר התלוי שמחבר בין שני הרים.

הרכבת נעה במהירות של עד 40 קמ״ש ואינה ממוזגת. בכל אופן, החלונות בה פתוחים כל הזמן. אל תסמכו על הרכבת כאמצעי תחבורה נוח, אלא בעיקר כאמצעי תיירותי כיפי לנוע בין סיפו ופין או לין.

טיסה: במיאנמר שני שדות תעופה בין לאומיים, האחד במנדליי והשני בינגון. מספר טיסות לא מבוטל יוצא ממדינות שונות במזרח אסיה ומגיע למדינה לשני יעדים אלה. טיסות פנים לא ממש קיימות, והבודדות שכן הן במחירים גבוהים בהרבה מהחלופות המוצעות. מומלץ להשתמש בשדות התעופה בעיקר כדי להיכנס ולצאת מהמדינה.

מטבע מקומי, עלויות והתנהלות עם כסף

המטבע הרשמי של מיאנמר הוא הצ'אט (Kyat), ותמצאו אותו בשטרות בלבד ובגדלים שונים. ערכו של הצ׳אט נכון ליולי 2017 הוא בערך ב-1,000 צ׳אט = שלושה שקלים או כ-1300 צ׳אט לדולר אמריקאי אחד.

השימוש במטבע המקומי יכול להיעשות על ידי משיכת מזומנים בכל כספומט. העמלות לכרטיסים ישראליים לא גבוהות כלל. למי מכם שירצה לבצע צ׳יינג, מומלץ לעשות את ההחלפה בשדה התעופה או בבנקים שבערים הגדולות (בינגון השער הטוב ביותר), שמציעים שערי חליפין טובים מאוד, ובעיקר את השקט הנפשי שאתם לא מקבלים כסף מזויף.

מיאנמר שינתה בשנים האחרונות את מדיניות הכסף שלה, למזלנו הרב, והיום ההתנהלות עם כסף במדינה פשוטה בהרבה משהייתה בעבר. את הצ׳אט תוכלו להחליף בקלות רבה לדולר אמריקאי וברוב המקומות במדינה תוכלו לשלם בדולרים אמריקאיים. היתרון הגדול של שימוש בדולרים במיאנמר, הוא שבניגוד לתאילנד, תוכלו להשתמש גם בשטרות קטנים, ולכן אין צורך להילחם על כל שטר של 50 או 100 שברשותכם.

אזהרה: בכל מקרה, אל תחליפו כסף עם סוחרים ברחוב. הסוחרים יבטיחו לכם שער נמוך במיוחד ובזמן שאתם תספרו את ערימת השטרות שיביאו לכם תמורת הדולרים, יקיפו אתכם מקומיים רבים דבר שיאפשר לסוחרים להסתלק ולהשאיר אתכם עם פחות כסף ממה שהובטח לכם.

במדינה עצמה תוכלו לשלם ישירות בדולרים במקומות תיירותיים כמו מלונות או מסעדות גדולות, ולרוב זה יוצע לכם בשער סביר בהחלט. לעומת זאת, במקומות קטנים יותר או פחות תיירותיים תוכלו לשלם רק בצ'אט. הפדנטיות היחידה של הבורמזים בכל הקשור לדולרים היא הנראות שלהם. על השטרות להיות ישרים, בלי קיפולים, בלי קישקושים של עיפרון או מרקר, בלי נזקים.

עבור טיול של שבועיים – כ-600-700 דולרים צפויים להספיק, כשבכל מקרה כדאי להביא כסף נוסף כדי שלא תתקעו בלי מזומנים, אם תיווצר בעיה כלשהי.

נכון להיום, חדר בבית מלון בערים הגדולות יעלה לכם בין 10-20 דולר ובישובים הקטנים בין 8-15 דולר. מעטים המקומות שבהם תוכלו למצוא חדרי דורם. טרק של שלושה ימים עם מדריך וטבח בין קלאו לאגם אינלה יעלה סכום השווה לכ-40 דולר לאדם, ונסיעות בין הערים הגדולות יעלו כ-10 דולר לאדם.

קניות

מיאנמר הופכת עם השנים ליותר ויותר מתויירת, וזה בא לידי ביטוי גם במזכרות ובקניות שתוכלו לעשות במקומות מסוימים במדינה. באזורים המתוירים של באגאן, ינגון ובאזורי התיירות סביב מנדליי תמצאו שווקים מיוחדים עבור תיירים. בשווקים אלו תמצאו לעתים ילדים קטנים שירוצו אחריכם עם מזכרות לא שימושיות, מוכרים מפולפלים שינסו להוציא מכם מחיר מופקע, ובקיצור כל הדברים הרעים שתיירות עולה יכולה ליצור.

עם זאת, בהשוואה למדינות הסובבות אותה מיאנמר נכון להיום עדיין לא מתוירת דיה ומרבית החנויות והשווקים הם בראש ובראשונה עבור התושבים המקומיים. שיטוט בשווקים היא חוויה מיוחדת ואותנטית, גם עבורכם וגם עבור המקומיים, שכן הם שמחים מאוד לראות תיירים ולעתים קרובות יציעו לכם מוצר במחיר מוזל או אפילו בחינם, סתם כי אתם זרים.

השווקים מלאים בעבודות יד, חפצים עתיקים והרבה מאד אוכל ומטעמים. השווקים הם מרכז החיים של הישובים, כל התושבים באים לשם כל יום כדי לקנות או למכור. בגדים ומוצרי אופנה מקומיים תוכלו למצוא במחירים מוזלים במיוחד בדוכני השוק של ינגון ומזכרות מיוחדות תוכלו למצוא בסמוך למקדשים הגדולים של הערים השונות.

באזור אגם אינלה ישנו סיור שאורך יום שלם בסירה ממונעת, כשמטרתו המובהקת של הסיור הזה היא להוציא מכם כמה שיותר כסף על מזכרות ועבודות מקומיות, תוך שמראים לכם את האגם הנהדר הזה. באזור האגם בתי מלאכה במגוון תחומים ובסיור תעברו במפעל בדים המייצר חוטים לאריגה מצמח הלוטוס. בסוף הסיור שם תיכנסו לחנות הטקסטיל ותוכלו למצוא קלמרים, תיקים ופרטי לבוש ממגוון סוגי בד. בהמשך היום תגיעו למפעל המייצר את הסיגרים הבורמזים ולבית מלאכה לכלי כסף וגם שם תוכלו לקנות מזכרות בהרבה כסף. עבודות היד במיאנמר שוות את הכסף שתשקיעו בהם אך מומלץ שלא להפריז כדי לא לגמור לעצמכם את כל הכסף.

למי מכם שמחפש מותגים גדולים או רשתות אופנה אלו ואחרות – אתם במדינה הלא נכונה.

ויזה ותהליכי מעברי גבול

כדי להיכנס למדינה יש צורך בוויזה שניתן להוציא דרך האינטרנט. התחייבות בתשובה חיובית או שלילית היא לשלושה-ארבעה ימים, אבל בפועל זה יכול לקחת גם יום אחד בלבד. בוויזה תידרשו לדווח על תאריך הגעה ומהיכן אתם מגיעים, והיא תקפה ל-28 ימים מהרגע שתגיעו למדינה. תהליך קבלת הוויזה למיאנמר הוא אחד התהליכים הקלים בהשגת אשרות כניסה למדינות אסיה ואל תיבהלו מהעובדה שנראה כאילו יש שם לא מעט ביורוקרטיה, זה לא באמת כך.

את הוויזה למיאנמר אפשר להוציא בקלות דרך האינטרנט, ומחירה הוא 50 דולר אמריקאי, שצריך לשלם באשראי. תצטרכו מכם למלא פרטים אישיים, תאריך הגעה ומלון השהות הראשון שלכם במדינה. כל הפרטים מוכרחים להיות מדוייקים! בתום התהליך תקבלו במייל את הוויזה שלכם כטופס אחד. שמרו עליו היטב והדפיסו אותו פעמיים-שלוש.

תוכלו להגיש בקשה לוויזה, בקלות רבה, באתר האינטרנט: evisa.moip.gov.mm

בנוסף לאופציה האינטרנטית, תוכלו להנפיק ויזה בסוכנויות הנסיעות או בשגרירות מיאנמר בישראל (קאופמן 2 תל אביב). אם החלטתם רק באמצע הטיול שלכם שמיאנמר מעניינת אתכם, תוכלו להשיג ויזה גם מבנגקוק, קטמנדו ודלהי תוך ארבעה ימי עבודה (או תוך יום – אקספרס) תקבלו את הויזה.

יש להיכנס למדינה תוך שלושה חודשים מתאריך הנפקת הוויזה, וזו תקפה ל-28 ימים מרגע הכניסה למיאנמר. כל יום איחור מעבר לכתוב בוויזה יעלה לכם בקנס שכיום עומד על ארבעה דולרים ליום.

כאמור, טיסה היא הדרך הכמעט בלעדית של התייר המערבי להגיע למיאנמר, רוב גבולותיה היבשתיים של מיאנמר סגורים למעבר של זרים (ראו פירוט תחת 'איך להגיע למדינה”). המעבר הקרקעי מתאילנד, שנחשב לפופולארי ולמעבר היחידי שבאמת קל וריאלי להגיע ממנו קרקעית בימים אלה, לא ידרוש מכם ויזה חריגה ותוכלו להשתמש בוויזה שהוצאתם דרך האינטרנט.

ויזת מדיטציה

במידה ואתם אוהבים את הרעיון של מדיטציה ומוכנים להתחייב לכך, תוכלו להגיע למיאנמר ולהוציא ויזה לתקופה של שלושה חודשים. כחלק מתנאי הוויזה, תצטרכו לבלות 2-3 שבועות במנזר ולחיות יחד עם שאר הנזירים במקום. מלבד התקופה הארוכה שבה תוכלו לבלות במדינה, הוויזה תאפשר לכם גם כניסה לאתרים שתיירים רגילים לא יכולים להיכנס אליהם.

על מנת להוציא את הוויזה, תצטרכו ללכת למנזר Shwe Oo Min בינגון, הנמצא בחלקה הצפוני ביותר, בערך כשעה נסיעה ממרכז העיר. במנזר יתנו לכם דף נייר ועליו אישור לכך שאתם יכולים לחזור למדינה לשלושה חודשים נוספים רצופים. המסמך יהיה חתום על ידי מנהל המנזר ששמו U-Tejaniya. לטענתם, הוויזה הזאת תקפה לכל החיים ובכל שלב תוכלו להגיע ולממש אותה.

.

חגים ופסטיבלים שנתיים

במיאנמר כמות גדולה במיוחד של פסטיבלים וחגים לאומיים. נדמה שעבור כל פגודה חשובה נתנו המיאנמרים תאריך לחגיגה. את הרשימה המלאה של הפסטיבלים תוכלו למצוא באתר משרד התיירות של מיאנמר.

להלן מספר פסטיבלים הראויים לציון:

יום העצמאות של מיאנמר – (4 בינואר): זהו היום בו קיבלו המיאנמרים את עצמאותם מידי האנגלים ב-1948. חגיגות העצמאות במדינה נחגגות בנייפידאו ובשאר חלקי המדינה בעצימות יחסית נמוכה, בהוראת השלטון הצבאי. האירוע המרכזי הוא הנפת דגל הלאום המסמל את הרגע שבו הורד הדגל הבריטי בשנת 1948 והונף זה הבורמזי. משרדי הממשלה והשווקים סגורים ביום זה.

פסטיבל Kachin Manaw – (ינואר): הפסטיבל שמתקיים במדינת Kachin מציין כבר יותר משלושה עשורים את השנה החדשה במדינה, את איחוד השבטים והניצחון בקרבות. בפסטיבל משתתפים כל התושבים של מדינת Kachin, שיוצאים בריקודים ברחובות מסביב למוטות, מקושטים במוטיבים צבעוניים ובגדים מסורתיים. שיא הפסטיבל מתרחשת בערים Myitkyina ו-Putao, שבמדינת Kachin.

פסטיבל השנה החדשה של Naga – (ינואר): הפסטיבל כולל טקס בבוקר היום הראשון של הפסטיבל וחגיגת ריקודים ומדורות בליל אותו היום. במהלך הפסטיבל מתקיימות תחרויות ספורט והתאספויות של תתי-שבטי ה-נגה בתלבושות המסורתיות. החגיגה כוללת גם אכילה של בשר קלוי וריקודי שבטים לקול קצב התופים. החגיגה מתקיימת בעיקר במדינת Chin.

יום האיחוד - (12 בפברואר) חגיגות המאורגנות על ידי הממשלה לציון איחודה של הרפובליקה. החגיגות מתקיימות בנייפידאו ובשאר חלקי המדינה, בעיקר בשעות הבוקר המוקדמים. כל המשרדים והשווקים סגורים ביום זה.

פסטיבל Htamane (או Sticky Rice Festival) – (פברואר/מרץ): ברחבי מיאנמר חוגגים התושבים את הפסטיבל המסורתי של אכילת Htamane, העשוי בעיקרו מאורז דביק, קוקוס, בוטנים וזרעי שומשום. אחרי שמכינים את התבשיל על פי המסורת יש להציע אותו לבודהה וכל המבקרים בפגודות זוכים לטעום ממנו.

פסטיבל השנה החדש (פסטיבל המים) – (אפריל): במשך שלושה ימים רצופים נחגגת השנה החדשה במיאנמר. מנהג פסטיבל המים (שעל פי המיאנמרים הועתק בהמשך גם לתאילנד) מסמל את סיומה של השנה ותחילתה של אחת חדשה. הוא מסמל את שטיפת השנה שעברה והגעה לשנה החדשה נקיים. כחלק מחגיגות המים משפריצים התושבים אחד על השני ברחובות ליטרים של מים מכל הבא ליד, בערבוב עם אבקות בצבעים שונים. כל הפסטיבל הססגוני הזה מלווה בריקודים ושירים מסורתיים. לא כדאי להסתובב ברחובות באותם ימים עם חפצים שלא עמידים למים…

פסטיבל ריקוד הפילים – (אוקטובר): אחד הפסטיבלים המפורסמים במיאנמר. הפסטיבל מתקיים ב-Kyaukse (בקרבת מנדליי) ומכיל זוגות של אנשים האוחזים דמויות פילים ענקיים ורוקדים לצלילי התופים במעגלים מסביב לעיר. כדי שהריקוד יהיה מוצלח, הזוגות צריכים לרקוד בקצב מדויק ביותר. אנשים מכל רחבי המדינה מגיעים לצפות בפסטיבל.

פסטיבל הכדורים הפורחים (פסטיבל Tazaungdaing) – (נובמבר): פסטיבל המתקיים בשעות הלילה וכולל מאות כדורים פורחים בצבעים שונים שמוארים על ידי קני הבמבוק הבוערים שמחוברים אליהם וגורמים להם לרחף. מדובר במחזה מרהיב במיוחד שרק מועצם בעזרת זיקוקי הדינור הנשלחים לאוויר. כמו כן, כחלק מהפסטיבל מתקיימת תחרות בין הנשים של אריגת גלימות. כל הגלימות מועברות בסופו של הפסטיבל לידי נזירים.

הפסטיבל ההינדי (Hindu Festival): ברחבי מיאנמר מתקיימים פסטיבלים הינדיים לאורך כל השנה. בפסטיבלים האלה המקומיים צובעים את עצמם בצבעים עזים, מתלבשים בתלבושות המסורתיות שלהם ורוקדים ברחובות. בלינק המצורף תוכלו לראות מתי מתקיימים הפסטיבלים והיכן (יש רבים): www.drikpanchang.com/hinducalendar

קוד התנהגות ומנהגים

מיאנמר היא מדינה תרבותית מאוד ודתית מאוד, וחלק נרחב מהמנהגים וההתנהגויות שתראו ברחוב יראו לכם כמוזרים או טיפשיים – אבל דעו לכם שכל התנהגות חברתית כזו מושרשת עמוק מאוד בתרבות המיאנמרית. נסו ללמוד מהמקומיים ולהבין מה מקור המנהגים האלה, ובשום מקרה אל תגיבו בחוסר כבוד או בזלזול כלפי המנהגים המקומיים.

באופן כללי, ניתן להגדיר את המיאנמרים כאנשים שקטים, שמחים בשלהם ונחמדים בצורה בלתי רגילה. כל אדם יגיד לכם שלום ברחוב עם חיוך רחב (ושיניים רקובות). והם לא נוהגים כך רק כלפי התיירים, אלא גם אחד כלפי השני. שום דבר לא יוציא אותם משלוותם, גם כשהפיק-אפ כבר מלא וממשיכים להעמיס עוד ועוד אנשים או שהאוטובוס נתקע וצריך לתקן את המנוע שלו במשך כמה שעות טובות באמצע יום עסקים. הם באמת רוצים להראות לתיירים את המדינה שלהם ולספר על התרבות הייחודית שלה וכל זאת בלי תמורה מיוחדת. הסיבה לכך היא שהם שמחים לראות תיירים שבאים לבקר במדינה שלהם.

המיאנמרים תמיד שמחים להתאמן על האנגלית שלהם וכשתגיעו לאזורים התיירותיים ככל הנראה מספר צעירים שלומדים באוניברסיטה ייגשו אליכם וישאלו אתכם אם זה בסדר מבחינתכם שהם ישבו וידברו איתכם. מבחינתם זה שווה הרבה יותר מללכת לבית הספר. ברוב הזמן הבקשה הזו תיראה לכם לגיטימית, אך קחו בחשבון שלפעמים הם ינסו לנהל אתכם שיחות נפש ארוכות, גם אם זה במהלך הארוחה במסעדות או סתם באמצע הרחוב.

במהלך הסתובבות בעיירות פחות מתויירות תראו כי התושבים ממש מתרגשים לראות זרים. הם ינעצו בכם מבטים, ירצו להצטלם איתכם ולפעמים יעניקו לכם הנחות מיוחדות בשווקים ואפילו יביאו לכם מתנות.

למיאנמרים יש אמונות מיוחדות. הם מאמינים גדולים במזל ובגורל והרבה מהמנהגים שלהם נובעים מאמונה זו. המנהג הנפוץ ביותר שיצא לכל תייר לראות זה כסף המזל (Lucky Money). הם מאמינים שהלקוח הראשון יביא את המזל לכל יום העסקים. בשביל הלקוח הזה הם מוכנים לרדת מאוד נמוך עם המחיר, רק שיקנה, ולאחר מכן הם לוקחים את הכסף וטופחים איתו על כל המוצרים שלהם – בשביל המזל. חלק מהאמונות נובעות מתוך התפיסה הבודהיסטית ומתן כבוד לבודהה.

הקפידו לא לשבת עם רגליים שפונות לבודהה, והקפידו לכבד את המקומות הקדושים למקומיים. ההתנהגות במקדשים היא סמן ימני בכל מה שקשור לכבוד המקום וכבוד לבודהה. חובה להיכנס למקדשים עם לבוש צנוע: בלי גופיות ובלי מכנסיים קצרים. לנשים: בכניסה לכל המקדשים תתבקשו להגיע עם מכנסיים ארוכים או עם חצאית. בשל החום השורר במדינה, הסתובבות עם חצאית על דרך קבע מעט מסורבלת, ועל כן מומלץ לקנות חצאית מקומית או לונג ולהסתובב איתו בתיק כך שאם תיכנסו לפגודה או מקדש תוכלו לשים על עצמכן משהו שיכבד את המקום.

חשוב במיוחד לא לחקות תנוחות של פסלים – המיאנמרים תופסים זאת כעלבון. בנוסף ללבוש הצנוע, בכניסה לכל המקדשים אתם תתבקשו להוריד את הנעליים כדי לתת כבוד למקום (ויש הרבה מאוד מקדשים במיאנמר...). מומלץ להגיע עם סנדלים או כפכפים נוחים, דבר שיקל מאד בכל פעם שתצטרכו להוריד נעליים.

המשטר במיאנמר מגביל מאד את התושבים בכל הנוגע לתקשורת עם זרים. התושבים נמנעים בדרך כלל מלדבר על נושאים פוליטיים ולעולם לא יגידו משהו רע על המשטר (למרות שבתוך תוכם הם שונאים אותו). הצבא במיאנמר הוא מנותק מהעם והתושבים יטענו כי הוא לא מייצג אותם.

לגבי המשטרה, המיאנמרים לא ירבו לפנות למשטרה מתוך פחד להסתבך, גם אם נעשה להם עוול. הם גם מבינים שהסתבכות עם תיירים יכולה לגרור להסתבכות עם המשטרה ועם הממשל – דבר שלא יעבור בשתיקה. על כן, במידה ויקרה לכם מקרה שיצריך התערבות של גורמים משטרתיים, כנראה תהיה לכם בעיה למצוא מישהו שיבוא אתכם לתחנת המשטרה. הפחד של המקומיים מהמשטרה לא צריך להקרין עליכם, ובסופו של דבר גם השוטרים ואנשי הביטחון הם אנשים נחמדים שישמחו לעזור לכם במידה ונקלעתם לבעייה.

אחד מהמאפיינים הבולטים של המיאנמרים זה לעיסת ה-Betel, שהיא מנהג די מגעיל וולגרי. מדובר בסוג של אגוז המגולגל בתוך עלים עם קצת תבלינים נוספים. המיאנמרים לועסים את התערובת הזו כל יום, כל היום. עד שהיא נטחנת לחלוטין ואז יורקים אותה. הצבע שיוצא עם הרוק במקרים האלה הוא בצבע אדום חזק ובמבט ראשון ושני זה יראה לכם כמו דם.

באגוז הזה יש סוג של חומר מעורר והמיאנמרים כבר מכורים אליו. מגדול ועד קטן תוכלו לראות אותם לועסים את האגוז הזה במשך כל היום, ובכל מקום. העובדה שהחומר זה מאדים והורס את השיניים לא נראה כאילו מזיז למקומיים. כל המדרכות במיאנמר מלאות בסימנים של רוק אדום ובאוטובוס תמצאו נוסעים רבים שמחזיקים ברשותם שקית ניילון ויורקים בתוכה לאורך כל הנסיעה.

עונות לטיול ומזג אוויר

במיאנמר שלוש עונות עיקריות, ובאופן כללי ניתן לטייל בה בכל חודשי השנה. כפי תוכלו לקרוא בפירוט בהמשך הפסקה, החורף היא העונה המומלצת ביותר לטייל במדינה, אך יש יתרונות לא מבוטלים בהגעה למיאנמר ב״אוף סיזן״.

החורף (נובמבר עד פברואר) – מתאפיין בקור ובמזג אוויר יבש. זו העונה בה כמות הגשמים במדינה היא הפחותה ביותר והעונה הנוחה ביותר לטיול בה. בעונה זו הסיכוי של הגשם לשבש לכם את התוכניות הוא הנמוך ביותר. לפי המקומיים הגעה למדינה בסביבות החודשים נובמבר-דצמבר היא האופטימלית כדי לקבל את מיאנמר במלוא תפארתה.

הקיץ החם (מרץ עד מאי) – במהלך תקופה זו נוהגים המיאנמרים לשרוף את השדות כדי להכין אותם ליבול חדש. שריפת השדות הופכת את השמים של מיאנמר לעכורים במיוחד ובשילוב עם החום הכבד הופכים את השהייה בחוץ לפחות מהנה. עם זאת, בתקופה זו יש עוד פחות תיירים מבדרך כלל ויש הרבה פחות לחץ על בתי המלון המועטים שיש במדינה. גשמים מעטים מאוד צפויים לכם בתקופה זו

העונה הרטובה (מאי עד אוקטובר) – עונת המונסונים. למרות הגשמים ולפעמים דווקא בגללם, יש המעדיפים לבקר במיאנמר בתקופה זו. יש על כף המאזניים יתרונות וחסרונות לא מבוטלים לשני הצדדים בעניין ההגעה למדינה בתקופה הזו. סביר שתשמעו תיירים רבים שיאמרו לכם להתרחק מהמדינה בתקופה הזו בעיקר בגלל חום בלתי נסבל בדרום המדינה המלווה בלחות של 80 אחוז וצפונה (ביאנגון ופא אן) ובגלל המונסונים שהם משבש תוכניות רציני כמעט בכל פעם שתתקלו בהם.

אבל, ויש כאן אבל רציני, מחירי הלינה ותפוסת התיירים במדינה צונחת דראסטית בעונה זו, מה שהופך את הטיול במיאנמר בזמן זה של השנה לבתולי הרבה יותר וזול בעשרות אחוזים. מזג האוויר בדרום המדינה מתחילת מאי עשוי להיות בלתי נסבל אבל במידה ותמצו את האיזור הזה ב-4-5 ימים תוכלו ליהנות ממזג אוויר מצויין בשאר חלקי המדינה.

המונסונים במיאנמר בתקופה הזו עשויים להיות לא צפויים וחזקים במיוחד. היתרון היחסי בגשמי מונסון זה שהם נגמרים תוך שעתיים שלוש ולא צפויים לכם ימים שלמים שישביתו אתכם בגלל גשם. חשוב רק להיות ערים למזג האוויר, כיוון שאין דבר נורא יותר מלהיקלע למונסון במהלך טרק או להיתפס על ימים שלמים של גשם בבאגאן, שם רוב האטרקציות מסתכמות לשקיעות וזריחות על המקדשים.

במידה והחלטתם להגיע למדינה בחודשים אלה, מומלץ ורצוי לעשות זאת באזור חודש מאי אז הסיכוי שמזג האוויר ישבש לכם את התכניות הוא הקטן ביותר, בהשוואה להמשך העונה הזו.

למי מכם שחובב שקיעות וזריחות כדאי אולי להימנע מהגעה בתקופה זו של השנה, כיוון שהעננות הכבדה נוכחת בשמיים על דרך קבע וכמות ואיכות השקיעות והזריחות שתראו עשויה קצת לבאס אתכם.

קחו בחשבון שחלק מהטרקים המוצעים יהיו סגורים בחלק מתקופה זו. הטמפרטורה השנתית הממוצעת עומדת על 30 מעלות, אך בעונת החורף הטמפרטורות יורדות ונעות בין 15-25 מעלות.

בטיחות ובריאות

מיאנמר היא אחת המדינות הבטוחות לתייר המערבי. בכל מקום שתגיעו אליו יקדמו את פניכם בברכה וההרגשה שנוח ונעים להסתובב כאן ברחובות, גם בערים הגדולות תנחת עליכם ממש עם ההגעה למדינה. גם הסתובבות בלילה בערים שמשרות אווירת עולם שלישי חזקה לא יגרמו לכם לחשש ממעשי שוד או הסתבכות. מעטות הפעמים בהן לא תרגישו בנוח להסתובב לבד או תתקלו באלימות מסוימת.

השוטטות ברחובות אחרי השעה 23:00 תיתן לכם את התחושה של מדינת רפאים. המיאנמרים הם אנשים שמרנים מאוד ולא תוכלו למצוא במדינה חיי לילה סוערים או פאבים שפתוחים עד השעות הקטנות של הלילה. רוב המקומות נסגרים ב-23:00, ואפילו הצעירים המיאנמרים שנמצאים מחוץ לבתים אחרי השעה 22:30 נחשבים ל״מרדנים״ שבבני הנוער. ולא תמצאו אנשים שנמצאים בחוץ אחרי שעה זו, גם בערים הגדולות.

כמוזכר לפני כן, המיאנמרים מפחדים להסתבך עם הרשויות והם מבינים שאירוע בעייתי עם תיירים לא יעבור בשתיקה. עם זאת, תמיד כדאי להישאר ערניים ולא להיכנס לשאננות שמטיילים נוטים להיכנס אליה כשהדברים עובדים יותר מדי לפי התכנית. שמרו על החפצים שלכם, בעיקר במקומות הומי אדם.

המלונות במיאנמר הם מקום בטוח להשאיר בו חפצים, בעיקר בגלל שברוב הזמן לא תישנו בדורמס, אלא בחדרים פרטיים. חשוב לציין, כי במידה ויקרה לכם מקרה שיצריך התערבות של הרשויות (למרות שסיכוי זה יחסית נמוך), כנראה תהיה לכם בעיה למצוא מישהו שיבוא אתכם לתחנת המשטרה.

בתי חולים: ברמת בתי החולים המצב מעט עגום יותר: בתי החולים והטיפול הרפואי במיאנמר הם פרימיטיביים למדי. מבני בתי החולים, גם אלו המחוזיים, לא ממש מתוחזקים, והמשאבים שניתנים להם הם מעטים. אם בכל זאת נתקלתם במצב שבו אתם צריכים לראות רופא, כדאי מאוד להגיע לערים הגדולות – ינגון או מנדליי, שבהן סיכוייכם לקבל טיפול הולם עולים.

חשוב מאוד לוודא שהביטוח הרפואי שלכם יכסה את כל הפינות ולא ישאיר אתכם חשופים לדבר. בכל מקרה, במידה ותצטרכו טיפול רפואי שמצריך פינוי לבית חולים כדאי שתחפשו את המרכזים הרפואיים המומלצים בגוגל ובחרו את האחד שמקבל את הציונים הגבוהים ביותר.

מים: המים במיאנמר מזוהמים. גם המקומיים לא שותים את המים ישר מהברז. אך בכל מלון, תחנת אוטובוס, מסעדה ואפילו ליד מקדשים, תמצאו מיחם של מים מורתחים שניתנים לשתייה. אפשר לקנות בקבוקים של מים מינרלים במחיר נמוך מאוד וזו האופציה הטובה ביותר כדי להיות בטוחים שהמים שאתם שותים הם נקיים. בקבוקי מים עולים כאן בערך שקל אחד.

הדבר היחידי שצריך להיזהר ממנו במסעדות זה קרח. במידה והקרח מגיע בצורה מסויימת של טבליות, מדובר (99%) בקרח שעבר רתיחה. אבל אם מדובר בקרח מרוסק יש לנסות ולהימנע משימוש בו.

אוכל: האוכל במיאנמר, ובכלל במזרח, הוא לא כל כך סטרילי, אבל אל תיקחו את האזהרה הזו ככלל ברזל. ברוב מוחץ של מקרים האוכל במיאנמר הוא טוב מהרבה מקומות אחרים במזרח. דווקא בדוכנים ובשווקים האוכל יהיה טרי יותר מאשר בחלק נרחב ממסעדות הרחוב. חשוב במיוחד להיזהר ממאכלים שעומדים יום שלם על האש בסירים גדולים (כמו למשל הבשר ברוטב קארי שתמצאו בשווקים).

מאכלים מבושלים תמיד יהיו עדיפים על מטוגנים, וכדאי לשטוף פירות וירקות טריים באופן קפדני לפני אכילתם. כמובן חשוב לשמור על היגיינה אישית בעת הסעודה. בנוסף, מומלץ לקחת בתיק התרופות האישי שלכם כדורים נגד חיידקי בטן.

סניטריה: לרוע מזלנו הסניטריה במיאנמר היא לא ברמה גבוהה כלל וברוב המקומות הציבוריים שאינם בתי מלון או גסטהאוסים האסלות והשירותים שונים מכפי שאנחנו מכירים אותם, ואין אסלה אמיתית אלא אסלת בול פגיעה. למי מכם שיודע שהוא לא מסוגל לחיות עם התשתיות האלה מומלץ להתרוקן לפני היציאה מההוסטל או לקוות שבמקום שבו אתם נמצאים תהיה אסלה אמיתית.

חיות משוטטות: כמו בכל מזרח אסיה קיימים לא מעט כלבים משוטטים במיאנמר. אל תחשבו ללטף או להתקרב אליהם. הם מלאים במחלות וגם מרחוק תוכלו לראות שהפרווה שלהם מלוכלכת, מוזנחת ולא מזמינה. הישמרו מכלל החיות המשוטטות במדינה למרות שהכלבים ינסו בכל כוחם לקבל מכם מעט יחס חם.

מחלות וחיסונים: דלקת מוח יפנית וכלבת הן מחלות חמורות שעלולות לסכן מטיילים במיאנמר. רוצים לדעת אילו חיסונים אתם חייבים לקבל לפני שאתם יוצאים לטיול? כאן תמצאו את כל מה שאתם צריכים לדעת. חשוב להגיע למרפאת מטיילים כחודשיים לפני הטיול ולוודא שאתם מחוסנים נגד כל מה שצריך.

מדריך רפואי לטיול » 

מידע מיוחד לנשים/לקהילת הלהט”ב

יחסים בני אותו המין הם עדיין אסורים במיאנמר על פי החוק, אך זה לא מיושם באופן נוקשה. עם זאת, ישנה עדיין אפליה חמורה, שמובלת על ידי הרשויות כלפי הקהילה הגאה במדינה. במדינה שמרנית כמו מיאנמר, בה הדת השלטת היא הבודהיסטית, רבים מרגישים כי אינם יכולים לצאת מהארון בפומבי. על פי דוח האו"ם משנת 2010, כ-30 אחוזים מהאזרחים במיאנמר, אשר מקיימים יחסי מין עם בני אותו המין, הם נשאי איידס.

חשוב לציין כי במאי 2012 התקיים בינגון מצעד הגאווה הציבורי הראשון במיאנמר, בתאריך הבינלאומי שמייצג את המלחמה בהומופוביה. מאות הגיעו לצעוד ולחגוג, כחלק ממצעד שמייצג גם שינוי במתרחש במדינה מאז ניצחון הדמוקרטים בבחירות לפרלמנט באפריל 2012. ערים נוספות במיאנמר חגגו באופן צנוע יותר את היום.

קהילת הלהט”ב במיאנמר לעיתים רחוקות יפגינו את מיניותם בציבור. תוכלו לראות נשים טרנס* (“ליידי בויז”) בקרבת הגבול עם תאילנד. המשטר עובד שעות נוספות כדי למנוע את עליית תעשיית המין במדינה ושולט גם בחיי הלילה במדינה.

לא תמצאו חיי לילה סוערים לקהילה הגאה במדינה או חיי לילה בכלל, אבל כן תצליחו למצוא מספר מקומות שמגדירים עצמם 'Gay Friendly'. בינגון למשל תוכלו למצוא מספר מקומות בילוי המכוונות לקהילה הגאה כמו מסיבות יום ראשון במועדון 369 ובר The Lion World.

הנשים במיאנמר זוכות ליחס שווה לאלו שמקבלים הגברים. מאז ומתמיד קיבלו את כל הזכויות, אותה הזדמנות להשכלה ואפילו לאחר החתונה לא לקחו את שם בעליהן. הממשלה עושה מאמצים לקדם את החינוך של נשים וילדים בעיקר באזורי הספר של המדינה. גם במשפחה אין העדפה להולדת בן או בת.

אוכל ושתיה מקומית

האוכל במיאנמר מושפע מסביבתה, ויש דעה רווחת ולא נכונה בפי מטיילים ישראלים שהאוכל במיאנמר הוא מהפחות טובים במזרח. תוכלו למצוא במדינה קשת מאכלים מגוונת למדי, הכוללת אוכל הודי, נפאלי, סיני וכמובן בורמזי. כלומר, תוכלו לאכול צ'פטי, נאן, סמוסה, צ'אי, במקביל למרק נודלס ואורז מכל הסוגים.

לא תמצאו מנות בשר גדולות במדינה ובאופן כללי, מומלץ להימנע מאכילת בשר בקר במהלך שהותכם במיאנמר. הבקר במדינה, בדומה לרוב המקומות במזרח הוא באיכות נמוכה בהרבה מזו שיש בארץ, ובעיקר לא טעים. עוף לעומת זאת מומלץ ברוב המנות.

המנות העיקריות שתמצאו בכל מקום הן מנות הנודלס המוקפץ עם ירקות או עוף וכן אורז עם ירקות או עוף. בנוסף לשתי המנות האלה תמצאו כמעט בעיקר באזור צפון המדינה מנות עם נודלס בנוסח שאן. אלו איטריות אורז דקות למדי המגיעות בדרך כלל בליווי מרק מקומי ותוספת אלו ואחרות. מומלץ מאוד לאכול את נודלס-שאן בליווי מרק עם קרם שעויות לבנה. סביר שתמצאו את המנה המיוחדת והטעימה להפליא באיזור אגם אינלה.

בנוסף לאוכל הבורמזי הקלאסי, בצפון המיאנמר בעיקר באיזור אינלה, באגאן, מנדליי, פין או לין וסיפו תוכלו להנות מהמטבח של מחוז שאן. מדובר בחוויה קולינרית מצויינת ומגוונת! מנות הבשר שיוגשו לכם יוגשו עם הרבה אורז או נודלס וכל מיני מנות צד חמוצות כשהנפוצה ביותר תהיה מלפפון חתוך לפרוסות עם רוטב צ׳ילי מתוק או חריף.

האוכל הבורמזי מתובל בשלל תבלינים (בדרך כלל גם חריף) כשהנפוץ מביניהם הוא הקארי. המנות תמיד יבושלו ממצרכים שנקנו (ואולי גם נקטפו) באותו היום. האוכל שתקבלו במסעדות או בדוכני הרחוב יהיה טרי כמעט בכל המקרים, והמנות גדולות ומשביעות.

לא תמצאו מקררים במיאנמר, כל האוכל ימצא בצידניות מאולתרות עם הרבה קרח, ומה שלא יאכל יזרק לפח בסוף היום. בעיה זאת הופכת את השווקים לפופולריים במיוחד, כל יום ובמהלך כל היום. השווקים מלאים בכל טוב ומהווים אטרקציה ייחודית לתיירים שצריכים לנוע בין הדוכנים השונים ופשוט לטעום כמה שיותר.

במיאנמר, בניגוד לשאר מדינות מזרח אסיה, גילו את עולם הקינוחים. מלבד דוכני הפירות העונתיים שתמצאו בכל כפר, תמצאו גם דונטס, גלידות מקומיות (תוצרת יד), סוג של ספינג׳ים והרבה מאוד עוגות ועוגיות. מעל כל הקינוחים ראוי לציין את הפלודה, המאכל הלאומי הבורמזי המוצלח ביותר. מדובר בקינוח מתוק קר (חשוב שיהיה קר) העשוי חלב קוקוס, לעתים חלב רגיל, ומוצף בכדורי ג'לי צבעוניים חסרי טעם, קוקוס, לחם (לא ברור איך זה משתלב במשוואה אבל עובדה), פירות יבשים ולעתים גם גלידה – למרות שזה נשמע כמו מתכון לאסון מדובר בקינוח טעים להפליא.

במיאנמר לא נהוג להשאיר טיפים במסעדות.

המים במיאנמר מזוהמים, אבל בכל הוסטל, תחנת אוטובוס, מסעדה ואפילו ליד מקדשים, תוכלו למצוא מיחם של מים מורתחים הניתנים לשתייה, עשו לעצמכם טובה וקנו מים מינרלים. מחירם נמוך למדי.

תעשיית הבירות במדינה מפותחת במפתיע. אתם תגלו במרבית המקומות רק שני סוגים של בירות – בירת מיאנמר ובירת מנדליי (כשהאחרונה עדיפה בהרבה). הבירות לרוב מוגשות קרות מהחבית בכוסות גדולות או בבקבוקים. בחלק מהמקומות תוכלו למצוא גם בירות תאילנדיות, אבל זה נדיר יותר.

תרבות ומוזיקה

התרבות במיאנמר חזקה מאוד ואפשר לומר שהיא אחת המדינות הבולטות ביותר במזרח אסיה בכל מה שקשור לתרבות של מדינה, יש יאמרו אפילו שהיא התרבותית ביותר. תוכלו לראות סממנים חזקים של התרבות המיאנמרית בכל תחום שתעלו על דעתכם, וגם הליכה קצרה ברחוב תחשוף אתכם למנהגים, ולאורך החיים המיוחד כל כך של המקומיים.

דת: הדת הבודהיסטית היא מעל הכל במיאנמר. כמות המקדשים והפגודות זאת גאווה לאומית (רק בבאגאן הוקמו יותר מ-4,000 מקדשים) וכל הזמן מוסיפים ובונים עוד כאלו. כל הכסף של ההמונים מוקדש באותם מקדשים המפוארים, בזמן שהבתים נשארים רעועים וישנים. כל המיאנמרים עולים למקדשים, משתחווים לבודהה, מעניקים לו מתנות (בדרך כלל פירות) והולכים לעיסוקיהם.

בחלק מהערים אתם תשמעו לאורך כל הלילה מנטרות בודהיסטיות וגם עם תחילת הנסיעה באוטובוס מוקרנת מנטרה כזאת בטלוויזיה. כחלק ממאפייני הדת נוצרה תרבות ענפה של מדיטציה. המיאנמרים טוענים שמדובר בעיסוק שהפך לדרך חיים ובכל יום צריך להקדיש כמה שיותר שעות למדיטציה כדי להפוך לאנשים טובים יותר. אם תרצו, הם יזמינו אתכם לעשות גם מדיטציה (לטענתם היא חסרת דת ולאום), ויסבירו לכם איך עושים כן.

כמות הנזירים במדינה היא עצומה. נראה כי כל משפחה שלחה לפחות בן או בת ללמוד בפגודה. הגברים והנשים במנזרים הם מגולחי ראש וניתן להבדיל ביניהם רק בזכות הגלימות האדומות הכהות (לגברים) והוורודות או החומות (לנשים). מדי יום תראו שיירות ארוכות של נזירים שעוברים בין בתי העסק השונים עם סירים שחורים ואוספים אוכל לכל המנזר מהתושבים. התושבים תורמים אוכל, ולפעמים גם מוצרי יסוד נוספים, בשמחה רבה ולעולם לא יסרבו.

לבוש: הלבוש הרשמי במיאנמר הם חצאיות הלונגי. לא מדובר בפריט אופנה שמשמש רק את הנשים, וגם הגברים מתהלכים איתו. מדובר בגליל בד סגור בתפרים שנקשר על המותניים בצורה מיוחדת ושונה בין גברים (מלפנים) ונשים (על הצד). לעתים, כשהקשירה קצת רפויה הם פותחים, מסדרים ומיישרים את הלונגי.

הם שמחים מאוד לראות תיירים שעושים את המאמץ ומתהלכים גם עם לונגי. מדי פעם תראו אנשים הולכים עם מכנסיים, אבל זה יחסית נדיר. בנוסף ללונגי, אנשים מתהלכים במדינה עם סנדלי אצבע העשויים מחומרים ממוחזרים – לא משנה מאיזה מעמד הם.

שגרת היום של המקומיים: העוני הכבד וחוסר הקידמה ששוררים במדינה הופכים את המיאנמרים לאנשים מאד חרוצים. כל יום הם הולכים לשוק לקנות מצרכים, מבשלים על גחלים ומדורות, זאת לעיתים לאור נרות היות והרבה כפרים מנותקים מאספקת החשמל או שקיימת אספקת חשמל בשעות ספציפיות בלבד.

בכפרים ובמחוזות הנידחים יותר, המקומיים מביאים את המים בדליים מהמשאבה של הכפר או של הרחוב ושם גם רוחצים את עצמם, במקומות התיירותיים שתגיעו אליהם הרבה יותר מסביר שיהיו מים זורמים. גם בחקלאות נדיר למצוא טרקטורים וכלי העבודה הממונעים שבהם משתמשים המקומיים לחקלאות הן משאיות מיושנות בלי מכסה מנוע. למשאית יש את הקבינה הקדמית ומלפנים מונח מנוע חשוף. במקומות בהם גם המשאיות האלה אינן קיימות הנשים המקומיות חורשות את האדמה וקוטפות את היבול בידיים חשופות (לפעמים בעזרת שוורים), יחד עם הגברים.

איפור: הבורמזים אוהבים למרוח על הפנים אבקה מיוחדת בצבע צהוב בהיר. המנהג, שהפך כבר למאפיין תרבותי, ותוכלו לראות את כל המקומיים נוהגים בו נובע מסיבות שאינן חד משמעיות – יש הטוענים שזה מגן על הפנים מפני השמש ויש הטוענים שזה חומר מרגיע. אם תרצו הם ימרחו גם את הפנים שלכם.

מוזיקה: המוזיקה במיאנמר שונה מאוד מזאת שתמצאו בשאר מדינות המזרח הרחוק. לא מדובר רק באותם שירי פופ קיטשים, אלא ישנו מגוון רחב יותר של מוזיקה. שוטטות ברחובות תאפשר לכם לשמוע מוזיקת רוק קצבית, בלדות עם ואפילו היפ-הופ. כמעט לכל שיר מוכר באנגלית, תמצאו את המקבילה המתורגמת לשפה המיאנמרית. במהלך הנסיעות באוטובוסים כל הנוסעים (כולל הנהג) יפזזו שירי קריוקי מעצבנים למדי שיוקרנו בטלוויזיה.

ספורט: המיאנמרים מאוד אוהבים לשחק משחק מקומי הדומה לכדורעף. כמעט בכל כפר תמצאו קבוצות שמשחקות, אם בעזרת הידיים או בבעיטות ברגליים עם כדור העשוי מקש. בנוסף, פה ושם תמצאו גם מעגלים גדולים של אנשים שמשחקים בהקפצות כדור העשוי מעור או מבמבוק.

תקשורת

קידומת התקשורת של מיאנמר היא 95+

בכל מה שקשור לתקשורת סלולרית השינוי במיאנמר בשנים האחרונות היה דרסטי לטובה. מיאנמר היא מדינה קלה למדי, שלא דורשת מאמץ רב מדי כדי להשיג בה סים מקומי לטלפון זר. רשתות וייפי כמובן קיימות כמו בכל מקום אחר בעולם והאיכות שלהן לא רעה כלל. כמעט בכל קיוסק או חנות כלבו תוכלו לרכוש לכם סים מקומי במחיר נמוך למדי, הכולל גם חבילת גלישה סלולרית.

את הסים שתקנו תוכלו לטעון כל פעם בנפח גלישה כרצונכם כשהמחיר עומד על בערך 3,000 צ׳אט לג׳יגה אחד. במידה ותיגמר לכם החבילה תוכלו לחדש אותה בקיוסקים או חנויות כלבו בהם תראו את הסמל של חברת התקשורת שלכם. שתי החברות הגדולות, שככל הנראה תראו שלטים שלהם בכל מקום הן DTAC ו-MPT. תשתית הסלולאר של שתי החברות האלה נוחה למדי ולא צפויות לכם תקלות רבות מדי.

אפליקציות שימושיות

maps.me  – אפליקציית ניווט אוף ליין, כך שתוכלו להישאר מחוברים למפה גם בלי קליטת אינטרנט. תוכלו להוריד את המפה, ולסמן נקודות שתרצו להגיע מהן או אליהן. אם תורידו את האופציה של Rout, תוכלו לבנות מסלול לכל הנקודות שתרצו, וללכת עם GPS. כמובן שהאפליקציה שומרת את כל הנקודות, כך שתוכלו להשתמש במידע בעתיד.

Xe Currecy – מחשבון מטבע כלל עולמי המציג מדי יום ביומו את השער היציג של כל מטבע בעולם מול כל מטבע אחר.

עמוד הפייסבוק The Golden Land Myanmar – עמוד באנגלית שמספק על בסיס כמעט יומיומי תמונות מרהיבות והסברים באנגלית על נקודות ששווה להגיע אליהן במדינה. שווה לעקוב אחרי העמוד הזה טרם ההגעה למדינה ובמהלך הטיול שלכם במיאנמר. העמוד עשוי לעזור לכם מאוד, וגם אם לא ייתן לכם את כל ההסברים שתצטרכו הוא יוכל לחשוף אתכם למקומות רבים שאינם נמצאים על מפת התיירות של המדינה.

קבוצות פייסבוק ישראליות: תוכלו לחפש בפייסבוק בנוסף לקבוצות הרגילות של יעדים במזרח אסיה גם קבוצה אחת שמתמקדת אך ורק במיאנמר. לקבוצה קוראים ״מיאנמר (בורמה) למטיילים״ ויש בה קהילת מטיילים שהיו או נמצאים כעת במדינה. המשתמשים בקבוצה תמיד ישמחו לעזור לכם וכמעט בכל נושא תוכלו למצוא שם תשובות קונקרטיות לבעיות שלכם.

חשמל ומתאמים לשקע

מתח החשמל במיאנמר הוא 220 וולט (בדומה לישראל) וכל מכשירי החשמל ניתנים לשימוש במדינה. שקעי החשמל דומים לאלו שתמצאו בארץ אבל עם 2 חורים (בלי הארקה). חשוב לציין כי במרבית המקומות החשמל אינו סדיר וישנן הפסקות חשמל מרובות, בעיקר בתקופת המונסונים, אז כל גשם חזק עשוי להפיל את החשמל גם במקומות גדולים כמו מלונות או הוסטלים.

הפרשי שעות מהארץ

שעון מיאנמר מקדים את שעון ישראל ב-3.5 שעות וקיים הפרש שעות מינורי בן חצי שעה בין המדינה לבין שאר המדינות במזרח אסיה.

שגרירות ישראל

שגרירות ישראל בינגון

• כתובת: 15 Khabaung Street, Hlaing Township, Yangon
• שעות פעילות: שני-חמישי: 9:00-17:00, שישי: 9:00-14:30
• טלפון: 951-515-115/4/3/2+
• מייל: [email protected]
• אתר אינטרנט: embassies.gov.il/yangon

שגרירות מיאנמר בישראל היא השגרירות הראשונה שנפתחה במדינה לאחר הכרזת העצמאות, ועד היום השגרירות בתל אביב היא אחת השגרירויות הגדולות ביותר של המדינה בעולם. בין המדינות יחסים הדוקים, בעיקר בכל הנוגע לסחר בנשק צבאי ובנושאי חקלאות בהם מיאנמר לומדת רבות מישראל.

• כתובת: קויפמן 12, תל אביב
• שעות פתיחה: שני-חמישי: 9:30-16:30
• טלפון: 03-571-0760
• מייל: [email protected]

קהילה יהודית

במיאנמר אין קהילה יהודית. ישנן מספר משפחות יהודיות בינגון ובמנדליי שאינן מקיימות חיי קהילה. בינגון ישנו יהודי בשם סמי, שמשגיח על בית הכנסת היחידי במיאנמר. תוכלו למצוא את בית הכנסת ליד “צ'יינה טאון” בינגון, וכבר מהכביש תוכלו לראות את המגן דוד שנמצא על הבניין.

בתוך בית הכנסת יש מזכרות ותמונות ממשלחות ממשלת ישראל, שביקרו במקום בשנים הראשונות. בנוסף, יש גם מתחם מקווה לא פעיל במקום.

בשיאה, הקהילה היהודית מנתה כאלפיים חמש מאות משפחות, אבל לאחר מלחמת העולם השניה (הפלישה היפנית), הן החלו לעזוב את המדינה. המגמה גברה יחד עם שלטון הצבא והלאמת העסקים הפרטיים.

אין אפשרות להשיג אוכל כשר במיאנמר!

קישורים רלוונטיים

• אתר התיירות הרשמי של מיאנמר: myanmar.travel
• אתר המציע מידע מעודכן וסוכנויות: www.myanmars.net

אלפי פגודות, טבע קסום ואנשים נחמדים. צפו:

לתחילת הכתבה

תודה לחברי קבוצת מיאנמר (בורמה) למטיילים ולתום לנדאו המנהל על העזרה בהכנת הכתבה.