טיול בבורמה - למה לצפות?
טיולנו במיאנמר ארך 13 ימים, לדעתנו זה היה מספיק בהחלט. יחד עם זאת, אפשר למצות גם ב-12 ימים. שום דבר שנאמר לא יכין אתכם לנחיתה הקשה במיאנמר - קשה מבחינה נפשית. לא כל כך כתבו על זה מטיילים קודמים ולכן חשוב לנו לספר גם על הצד הזה של בורמה.
כשהגענו לינגון נכנסתי להלם טוטאלי. יום שלם לא יכולתי לדבר מרוב העוני, ההרס ברחובות, הלכלוך, הביוב בחוץ (שמכוסה באבנים גדולות ורופפות, עליהן אתה הולך וחושש שלא ליפול), אנשים שמסתכלים עלינו כחייזרים ומצביעים עלינו כל הזמן, ריחות מוזרים ולא נעימים באוויר, צפיפות, הפסקות חשמל ארוכות (עובדים עם גנרטורים). עולם שלישי בכל מובן המילה. אנשים וילדים שמתחננים לכסף ולכל אשר עלינו (כולל בגדים, ליפסטיק וכו`). הרגשנו שאנו רוצים להציל את כולם, אבל לא יכולים. בימים הראשונים לא הפסקנו לתרום, אבל אז הבנו, שהתרומות שלנו לא יצילו אותם ושעלינו להתרגל למצב.
מהר מאד המצב השתפר. מצד אחד, התרגלנו לעוני וללכלוך (כמה שזה עצוב..) ומצד שני - גילינו מדינה יפהפיה, מלאה באנשים חייכניים, לבביים ומקסימים ובמקומות מיוחדים ביותר, שכדאי מאד להגיע ולבקר בהם: אלפי פגודות, פסלי בודהה, מגדלים שונים ועוד. זה בהחלט טיול עוצמתי, שמומלץ בחום. בניגוד לטיולים אחרים, בטיול זה באמת לומדים להעריך את החיים שלנו ואת מה שיש לנו.
כבר בפתח אנו רוצים לתת את הטיפ הכי גדול למי שמטייל במיאנמר: להביא מהבית כל מיני חפצים קטנים, שלהם אתם לא זקוקים, על מנת לתת שם למקומיים. הם מוכנים להחליף סחורה שלהם בחפצים שלנו (הכל - בגדים, קרמים, לקים, איפור, מצית...). כל כך הרבה אנשים ביקשו מאיתנו משהו משלנו, אפילו הפשוט ביותר, ומאד הצטערנו שלא היה לנו מה לתת להם. הם כל כך סגורים למערב, שכל דבר נראה להם כמציאה ענקית.
הופתענו לגלות, שאין הרבה תיירים במדינה. המקומיים סיפרו לנו, שבעבר המדינה הייתה הרבה יותר מתויירת, אבל כיום יש פחות תיירים, למרות שהשלטון רוצה לעודד תיירים להגיע למדינה (=כסף לשלטון) ולכן משקיע בשיפוץ שדות התעופה המקומיים, הדרכים לשדות התעופה וכו`. קראנו על אנשים, שלא רוצים לבקר במדינה, משום שהם לא רוצים לתרום כסף לחונטה הצבאית הקשה, ששולטת שם ביד רמה (ואכן, נדרשנו לשלם באופן ישיר לא מעט מיסים לממשלה, שלא לדבר על מיסים עקיפים ששילמנו, שהופרשו לממשלה על ידי בעלי העסקים, כולל המלונות). מנגד, בטיול במדינה נתנו לא מעט כספים למקומיים עצמם, שסייעו להם ולו במעט. ולכן לדעתנו בכל זאת כדאי מאד לטייל במדינה.
עקרונית, בורמה זולה ביותר לתיירים - חוץ מעלות הנסיעות. מוניות הן היקרות ביותר לתיירים, המנוצלים על ידי המקומיים בעניין זה - אתם נוחתים בשדה תעופה נידח, וכשאתם יוצאים, אתם מגלים מונית אחת בודדת, שדורשת מחיר מופקע ביותר לנסיעה של כמה דקות, סכום שאפילו במערב לא דורשים. אם אתם לא רוצים לשלם לה - אין בעיה, אבל לא תהיה לכם שום דרך לצאת משם, שכן אין אוטובוסים, פיק אפים או מוניות אחרות. אתם למעשה "שבויים" וחייבים לשלם. עלות גבוהה נוספת לתיירים היא מהמיסים, אותם הם נדרשים לשלם בכל מקום. לגבי הלינה, העלות היא 25-15 דולר ללילה לחדר נקי וטוב בגסט האוס פשוט יחסית.
לגבי המיסים - כאמור, התיירים נדרשים לשלם באופן ישיר מיסים רבים לממשלה, לעיתים כבר בכניסה לעיר, כשנוחתים בשדה התעופה (למשל בכניסה לבאגאן שילמנו 10 דולר לאדם, בכניסה לאינלה לייק שילמנו 3 דולר לאדם). אפילו כשעזבנו את בורמה, נדרשנו לשלם 10 דולר מס לאדם בשדה התעופה. בנוסף, התיירים (והם בלבד) נדרשים לשלם דמי כניסה כמעט בכל פגודה - זה מעצבן איך שקופצים עליך פתאום, כי בדרך כלל אין דלפק תשלום בכניסה לפגודה.
לדעתנו האישית, אין צורך לטייל בבורמה עם מדריך מקומי. הסתדרנו מצוין ללא מדריך, בזכות ההכנה המצוינת של המסלול מראש. כדאי גם לקחת לונלי פלנט. הבורמזים מדברים יחסית טוב אנגלית ולכן קל גם להיעזר בהם, ככל שיש צורך.
לתחילת הכתבה
המסלול המתוכנן
תיירים בבורמה יכולים לעשות מסלול מעגלי מסוים, שאר המדינה סגורה לתיירים. אנו עשינו את המסלול שלהלן: ינגון (יום אחד) - טיסה למנדליי (3 ימים) - טיסה לבאגאן (3 ימים) - בטיסה לההו ונסיעה לקאלאו (יומיים) - אוטובוס ופיק אפ לאגם אינלה (שלושה ימים) - טיסה לינגון (יום אחד).
מסלול טיול זה מומלץ ביותר, למעט שינוי אחד: אנו טסנו מינגון למנדליי ולא לבאגאן, רק מאחר שרצינו לקחת שיט ממנדליי לבאגאן - הבנו שהוא עדיף על שיט מבאגאן למנדליי, המנוגד לכיוון זרימת המים ולכן ארוך יותר בכמה שעות. כשהגענו למנדליי גילינו, שבניגוד למה שחשבנו, אין שיט כמה פעמים בשבוע ואין שיט באותו השבוע בכלל (אלא רק למעלה משבוע לאחר מכן) ולכן נאלצנו לקחת טיסה לבאגאן. לכן, אם לא מתכננים לקחת שיט, כדאי מאד לטוס מינגון קודם כל לבאגאן ורק משם לטוס למנדליי ומשם להמשיך לההו - קאלאו/אגם אינלה - זה עדיף מבחינת מרחקים ומבחינת המחיר הזול יותר. מה גם, שהטיסה מבאגאן לההו ממילא עברה דרך מנדליי...
לתחילת הכתבה
טיסות ושדות תעופה
טסנו לינגון מבנגקוק (ובסוף הטיול חזרנו לבנגקוק מינגון) בטיסה של אייר אסיה, שהזמנו דרך האינטרנט. לא אהבנו את חברת אייר אסיה, שמתיימרת להיות החברה הזולה ביותר, אבל טורחת לחייב את הנוסע על כל גרם מעל 15 ק"ג מטען לנוסע ולא נותנת אפילו כוס מים בטיסה. מה גם, שבפועל, היא לא ממש זולה יותר מאחרות. לכן, אם יש ברירה, כדאי לבחור בחברה אחרת.
שדה התעופה בינגון משופץ, אבל שקט ביותר, תחושה של דיקטטורה באוויר. הגענו לעולם אחר. כשיצאנו בשדה התעופה, מצאנו בורמזים חייכניים במעין חצאית (זהו הלונגי, הלבוש המסורתי) ובנעלי אצבע (הנעליים ה"מסורתיות" במדינה). בתוך בורמה עצמה העדפנו לקחת טיסות מאשר לנסוע במשך שעות בתחבורה ציבורית בדרכים המשובשות, מה גם שכלי התחבורה עצמם ישנים ולעיתים מקרטעים...
את הטיסות הזמנו בדלפק הקבלה של כל גסט האוס או מלון שבו שהינו, אין צורך לגשת לסוכנות נסיעות. פקיד הקבלה בגסט האוס או במלון יוצר קשר עם סוכנות נסיעות, מציג בפנינו את האופציות לטיסה ומזמין לנו את הטיסה הרצויה, ממש מהיום למחר ואפילו מהיום להיום. עבור כרטיסי הטיסה צריך לשלם מראש ובדולרים לגסט האוס או למלון. סוכן הנסיעות הביא את כרטיסי הטיסה ישירות למקום בו ישנו.
יש כמה חברות טיסה מקומיות, אך העדפנו לא לקחת טיסות של החברה הממשלתית. טסנו בחברת אייר באגאן ובחברת ינגון אירווייס. מחיר ממוצע של טיסה הוא כ-50 דולר. טסנו בטיסה שעלותה היתה 37 דולר בלבד, אבל טסנו גם בטיסות במחיר 87 דולר. זה תלוי ומשתנה מיום ליום.
בכל הערים, שבהן ביקרנו, יש שדה תעופה מקומי (ינגון, מנדליי, באגאן), כאשר לגבי קאלאו ואינלה לייק - הנחיתה היא בשדה התעופה ההו, שממוקם בין קאלאו לבין אינלה לייק. עקרונית, שדות התעופה בבורמה מאד ישנים (מלבד המעט שמשופצים), שקטים וחשוכים. הצ`ק אין הולך מהר מאד, אין צורך להגיע כמה שעות לפני טיסת פנים, מספיק להגיע שעה אחת לפני הטיסה וגם זה לעיתים יותר מדי. למרות שכמה שדות תעופה בבורמה מכונים "בינלאומיים" (למשל מנדליי), בפועל רק שדה התעופה בינגון משמש כשדה תעופה בינלאומי, כך שחייבים לנחות קודם כל בינגון ומשם לצאת ולטייל במדינה.
לתחילת הכתבה
החלפת כסף ועלויות
המטבע המקומי הוא צ`אט. בנוסף, אפשר לשלם גם בדולרים (כולם אוהבים ומקבלים שם דולרים). לא ניתן לשלם בכרטיס אשראי ולכן חשוב להצטייד במספיק כסף מזומן. דולר אחד שווה כ-1,200 צ`אט (במקרה הטוב. לעיתים קצת פחות). את השער הגבוה ביותר קיבלנו בינגון. עקרונית, לא כדאי להחליף כסף בגסט האוס כי שם מקבלים שער הרבה יותר נמוך, אבל אם לא מחליפים סכום גבוה, אז זה לא ממש משנה. אנו החלפנו כסף בשוק הסקוטי בינגון, בחנות תכשיטים קטנה בקומה השניה. החלפנו 200 דולר וקיבלנו שער ממש טוב: 1,210 צ`אט לדולר. בהמשך הטיול כבר קיבלנו שער נמוך יותר. כשתלכו ברחוב, בעיקר בשוק הסקוטי, יקפצו עליכם אנשים וישאלו בשקט אם אתם רוצים להחליף כסף.
כדאי להחליף 200-150 דולר לאדם בתחילת הטיול, זה צריך להספיק לשבועיים, לא כולל טיסות, לינה ומיסים, שאותם שילמנו בדולרים. אגב, חשוב מאד להגיע עם דולרים ישרים, נקיים, לא מקושקשים או מוכתמים. הם בודקים את הדולרים במיליון עיניים (זה לא מונע מהם לתת לך כסף מקומי מקומט ומטונף..). מי שלא מתכנן לעשות שם קניות (מה שכדאי לקנות זה בעיקר עבודות לקה-וור ודברי אמנות מקומית), יכול להחליף גם פחות. על שטר של 100 דולר מקבלים שער גבוה יותר מאשר על שטרות נמוכים יותר. לכן, עדיף להחליף שטרות גבוהים. אבל מנגד, חשוב שיהיו לכם גם שטרות נמוכים, כי יש מקומות שצריך לשלם רק כמה דולרים (למשל, מס כניסה לעיר, דמי כניסה לפגודה) ולא כדאי לתת שטר גדול ולקבל מהם עודף.
לתחילת הכתבה
מה אוכלים?
האוכל הבורמזי המסורתי כולל הרבה מטוגנים, שמוכרים ברחובות ונראים קצת מפחיד, אבל אם אוזרים אומץ וטועמים - זה בדרך כלל טעים. כמו כן, ניתן לקנות ברחוב אורז דביק ללא טעם, המוגש לצד צלוחיות קטנות עם סוגי סלטים שונים עם תוספות מוזרות ולא מוכרות. אני אישית, ברוב המקרים, לא התחברתי לאוכל (בלשון המעטה), שגם גרם לי לבעיות בבטן - אחד הדברים הלא מוצלחים מבחינתי בטיול. מה שכן, אפשר למצוא גם אורז עם ירקות, מרק ירקות עם נודלס. את האוכל הסביר ביותר אכלנו, בדרך כלל, בגסט האוס שבו ישנו.
בניגוד למדינות אחרות, בבורמה אין שום דבר מהמערב והדבר בא לידי ביטוי גם במזון. תשכחו מרשתות של אוכל מהיר, מסופרים לקנות מצרכים או מאוכל מערבי בתפריטים. זה קיים רק במסעדות ספורות באזורים המתויירים יותר, בעיקר בבאגאן, ובכל מקרה די רחוק מהמקור. כך, למשל, פיצה שהזמנו הייתה יותר צ`אפטי עם רסק מוזר ולא טעים. מה שכן, כמעט בכל עיר גם מצאנו מסעדה אחת טובה. בכל גסט האוס או מלון העלות לחדר כוללת גם ארוחת בוקר. ארוחת הבוקר זהה בכל המקומות: 2 צנימים, חמאה, ריבה, ביצה לפי בחירה ולקינוח בננה (לעיתים גם פפאיה ואבטיח). ארוחה פשוטה, נחמדה ומספקת, אך אחרי שאוכלים אותה בכל בוקר, כבר לא יכולים לראות יותר ביצה...
לתחילת הכתבה
תקשורת בבורמה
תשכחו מסלולארי, אין קליטה. תשכחו מטלפונים בחדרים. תתכוננו לניתוק טלפוני מוחלט. אנו הודענו בבית מראש, שאין דרך להתקשר בתקופה הקרובה כשאנו בבורמה ושלא ידאגו. במשך התקופה הזו שמרנו על קשר באמצעות האימיילים. אינטרנט בהחלט קיים - אפשר למצוא אותו ברוב הגסטהאוסים וגם ברחובות. האינטרנט בדרך איטי אבל לא נורא, העיקר שיש דרך לתקשר.
לתחילת הכתבה
יוצאים לטיול תרמילאים במיאנמר? כל המידע החשוב לטיול שלכם באתר "עפתי" >>
