הקדמה

במובן מסוים, יצירתו של פיקאסו היא כולה אירוטית: נובעת תמיד מן הדחף המיני. מציוריו הראשונים החושפים עניין מוקדם בנשים, עד האחרונים אשר יצר ימים ספורים לפני מותו, מראות משובשים ופאתטיים של המין הנשי, הקריירה של הצייר התפתחה תחת שמש ארוס - וצלו של טנאטוס. אף על פי כן, במכלול התוצרת העצומה של האמן קיים מקבץ יצירות שהן אירוטיות באופן מובהק יותר. אלה הם רישומים וסקיצות שלא נועדו כלל לפרסום ונשמרו בחשכת מגירות או באוספים פרטיים, אבל יש גם תמונות שמן ופסלים. בציור הפותח את התערוכה נראה צמד חמורים בשעת הזדווגות בתוספת הערת שוליים גסה, בכתב ידו של האמן עצמו, שהיה כבן שלוש-עשרה בציירו אותו בין דפי ספר הדקדוק שלו. אבל אפילו מעבר לייצוג הקונקרטי של המין, כל פיקאסו הוא חושניות: יצירותיו הן הבשר שהתגלם בציור, או אולי הציור של הבשר. אותו פיקאסו חשאי הנגלה לנו עתה הוא מהותי לפיענוח המיסתורין ביצירתו, להבנת התהליך הפנימי של הצייר.

לתחילת הכתבה

היסטוריה

פיקאסו כפי שהעיד על עצמו עשה את המעבר מילדות לבגרות מינית תוך שהוא פוסח על גיל ההתבגרות הן ביצירתו והן בחייו האישיים. עם מעבר משפחתו לברצלונה נרשם לבית הספר לאמנויות ליוג`ה, שם פגש נערים בוגרים ממנו, בחברתם מיהר להתוודע אל חיי הלילה של בתי הקפה, מאורות ההימורים ובתי הבושת שאותם פקד בקביעות והטביעו את חותמם בפנקסי הרישום שלו.

 כששב לברצלונה לאחר שהות של שנתיים באקדמיה המלכותית לאמנויות יפות במדריד בשנת 1899, עשה לילות רבים בבתי הבושת שברובע הסיני. מעטים יודעים שיצירתו המפורסמת "הנערות מאביניון" מתייחסת לנערות מרחוב אביניון בברצלונה ולאו דוקא לעיר שעל שפת הרון. בין אוקטובר לדצמבר בשנת 1900 שהה חודשיים סוערים במיוחד בפאריז ושב לשם שנה לאחר מכן לאחר שהות בברצלונה ובמדריד. הזונה בעלת שיער העורב דימוי מרגש ופראי של יופי מוכתם משמש כמוטיב חוזר בציוריו. הרישומים והאקווארלים של התקופה הפרימיטיבית עיצבו את מרבית תפיסותיו ביצירותיו המאוחרות.

לתחילת הכתבה

היצירות

שימו לב לתמונה השביעית מצד ימין באולם מס` 1 "המקרל" (1902-1903) בה נראית אישה שדג מחובר כבמעין צינורית אל הווגינה שלה. וכן לתמונה האחרונה באותו צד העבודה קרויה "סביבה כוסית" ומראה נערה הפוערת את איבר מינה כשהיא עצמה נתונה במעין ווגינה.

אולם מס` 2 עוסק בבית הבושת כסטודיו האמן - מטפורות הדדיות. כאן מציע פיקאסו לצופה את תפקידו הקוסם של המציצן, תפקיד שמילא הוא עצמו או שאף למלא. לשנות את תנוחות הדוגמנית וליטול את תפקיד הלקוח בבית הבושת. בסדרת רישומי ההכנה מן השנים 1906-1907 עבור היצירה "הנערות מאביניון" הוא מתרחק מן הריאליזם שבציוריו הקודמים כדי להכין את הקרקע למה שיכונה אחר-כך "יצירתו האקסורסיסטית הראשונה" שבה הוא מחליף את התפקידים, הפרוצות הן הסוקרות את הלקוחות בטרם יבחרו במי מהם. "ההרמון" (שמן על בד 1906). ציור בגוני חום אדמה, ארבע נשים עירומות, גבר מתפרקד בקדמת התמונה אוחז בידו זרבובית של קומקום כבמעשה אונן. בירכתי החדר יושב גבר זקן ממנו.

אולמות 3 עד 5 עוסקים בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. לאחר קדרותה של התקופה הקוביסטית, שב פיקאסו לעסוק, בהשראה האירוטית של נעוריו בברצלונה, אבל מנקודות מבט שונות מאוד. בשנים אלה התקרב אל החוגים הסוריאליסטים, מאמץ את אמצעי הביטוי שלהם, החל מבתר את הגוף, מפזר את איבריו ומרכיב אותם שוב. התפקוד המיני נבדק מחדש. היסודות הנפרדים, מודבקים באופן העשוי להיראות אקראי כמו ביצירה "דמויות על שפת הים" משנת 1931.

 באומרנו מין אנו אומרים גם מוות במובנה הרחב ביותר של המילה. ההתייחסויות למוות, לקניבליזם, לתחושת מועקה... הם מוטיבים חוזרים ביצירתו של פיקאסו. המין מאוחד במוות כמו היו שני צדדים של אותו מטבע. ביצירותיו בעלות הניחוח הנאוקלאסי, מביס ארוס באכזריות את מגבלות הגוף האנושי. האמן מרבה כאן בתיאור של חטיפות מיתולוגיות ומשגלים אלימים, סצנות בהן הופכים השור או המינוטאור (בריה שחצייה אדם וחצייה שור) למרכיב מיני ברור מאוד: בעבודה המכונה "קורידה: מותה של לוחמת השוורים", שמן ועפרון על עץ, משנת 1933, באולם מס` 5 מצד ימין מדומה הגבר לשור ההורג את לוחמת השוורים שמחציתה אישה ומחציתה סוס. בקיר ממול ניתן לראות קנטאורים (בריות שחציין אדם חציין סוס) או מינוטאורים המתענגים על נשים או נערות מעולפות כמו ביצירה "מינוטאור אונס אישה", משנת 1933, ציור צבעוני של גבר עם ראש של שור הרוכן אל עבר אישה עירומה השרועה על הדשא. או מפויסים פתאום, המלטפים המתמסרים לתענוגותיו של באכחוס "סצנה באכחית עם מינוטאור", 1933. היצורים המיניים שברא הן מפלצות סדיסטיות המצוידות בווים, לשון דוקרנית, גולגלות עם קרניים ובליטות. החל משלהי שנות ה- 20 מתוארת הנקבה ביצירותיו באופן מפלצתי בה מצומצמת האנושיות לרמה חייתית ממש מקבילה לתפיסתו של פרויד.

מארי טרז היתה עבור פיקאסו יצור אוטנטי. באמיתיות שלה כמו ניכר שיקוף של הקוסמוס. בבואז`ליפ שם קיימו האוהבים את הרומן הסודי ביניהם, הביא פיקסו את הציור והפיסול למעין דיאלוג. סדרה של ציורי עירום, כשנרדם או השתרע לנוח (1931-1932), המתאר את הבלונדינית החושנית והשלווה הנמה את שנת אחר-הצהריים שלה. שנתה השלווה היא מעיין טבע דומם אנושי. תפיסת האישה נטולת הראש שאינה אלא כלי קיבול לכוחות ביולוגים פועמים היתה שגורה ביצירותיו מאותן שנים. בפסלים אלה יוצר פיקאסו מוטציה על אדם וחיה, הוא מפסל את תשוקותיו, וממציא מחדש את הגופים שאינם ניתנים עוד לגירוי אירוטי. עיניים, פיות, שדיים, אברי מין, רגליים, לשון, נקבים חושניים, הכול אורגזמי הכול לובש צורות חדשות ויחסים כל מיניים. באולם 4 התמונה השניה מימין "שתי נשים סועדות ארוחת בוקר על חוף הים" דמויות מעוותות של נשים עם זרועות ארוכות ועבות שמיקום אחת מהן הוא כמיקום איבר מין גברי.

באולם מס` 7 מתועדת יצירתו בשנות ה- 50 וה- 60 (של המאה ה- 20) בהן יוצר פיקאסו במגוון סגנונות וטכניקות. הנושאים סובבים סביב הנשיקה, החיבוק, ההזדווגות החייתית, חשיפת הגוף או חינגות של שילהוב יצרים. אבל אפילו אז, הוא טורח שלא להתרחק יתר על המידה מן המסורת, אף שזו באה רק על-מנת להשתחרר ממוסרותיה, כפי שניתן להתרשם בווריאציות על יצירתו של הצייר הצרפתי דלקרואה "נשות אלג`יר" או ביצירתו שלו "אישה משתינה" עבודה בגוני כחול משנת 1965 ממש בכניסה לאולם 7, המזכירה את זו של רמברנדט.

 בערוב ימיו, מחדש פיקאסו את ההוללות האירוטית מנעוריו, אלא ש"המציצן" הסביל מפנה מקומו לשותף פעיל ואפילו לבמאי התמונה. בין התחריטים בולטת הסדרה "רפאל והפורנרינה" משנת 1968 העוסקת שוב בחינגות המיניות של הצייר והמודל, תחת עינו הפקוחה של האפיפיור יוליוס ה-II , מסתתר מאחורי וילון או ישוב על סיר לילה, לעתים בנוכחות מיכלאנג`לו השרוע מתחת לערש האהבים. פיקאסו מציג כאן עונג אירוטי רווי אקסטזה, שני האוהבים אינם נחים לרגע. הצייר הפריזאי הגדול ניחן ביכולת על אנושית לשמור על זיקפת נצח. מכחוליו הם אברי מין ומבטו המופנה השמימה כלפי גן העדן מקום העונג. סדרות התמונות בצד ימין של אולם מס` 8. הזוית האישית: אהבתי את התערוכה, היא חשפה לפני צדדים חדשים ביצירתו של האמן שלא הכרתי, ההסברים באנגלית מקלים על ההבנה ומכניסים אותך לרוח התערוכה. המוזיאון עצמו הוא בניין יפהפה המשלב ישן עם חדש. אני ממליץ בחום לבקר בשני חלקי המוזיאון, זה של התערוכה הקבועה וזה של התערוכה המתחלפת. על המוזיאון והתערוכה הקבועה ראו בכתבה מוזיאון פיקאסו. טיפים: .ניתן לקנות כרטיס נפרד לתערוכה המתחלפת ולתערוכה הקבועה או כרטיס משולב. .אסור לצלם בתוך המוזיאון. .בכניסה למוזיאון יש מקום לאחסנת תיקים. .במוזיאון קפיטריה ומסעדה וגם מרפסת המשמשת כבית קפה. .בכל אולם הסבר כללי באנגלית. מידע כללי: כתובת: רחוב מונטקאדה 15-23 טלפון: 933196310 פקס`: 933150102 דואר אלקטרוני: [email protected] אתר אינטרנט: http://www.museupicasso.bcn.es מטרו: קו 1 (אדום) לרדת בתחנת Arc de Triomf קו 3 (ירוק) לרדת בתחנת Liceu קו 4 (צהוב, הכי קרוב) לרדת בתחנת Jaume 1 שעות פתיחה: שלישי עד שבת 10:00 עד 20:00 ראשון: 10:00 עד 15:00 שני: סגור. בנוסף המוזיאון סגור בימים האלה: 1 בינואר, 1 במאי, 24 ביוני, 25-26 בדצמבר. מחיר: 800 לתערוכה הזמנית. 1300 כרטיס משולב לשתי התערוכות. צעירים מגיל 25, סטודנטים, ופנסיונרים: 400 לתערוכה הקבועה ו- 750 לכרטיס המשולב. ילדים עד גיל 16 ועיתונאים: כניסה חינם. ביום ראשון הראשון בכל חודש הכניסה לתערוכה הקבועה חינם.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה