חופי הסאותלנד
נפרדנו מ-Te Anau במזג אויר גשום במיוחד, ירדנו לאגם Manapouri וחצינו אותו בסירה בגשם שוטף. ריכוז קטן של עמודי חשמל מסגיר את שמתרחש כאן בעומק האדמה. ירדנו במנהרת שירות ספירלית 200 מטר מתחת לפני האגם לחלל תחנת הכוח. פני האגם גבוהים מפני הים בפיורד Doubtful Sound ב-180 מטר והפרש זה אפשר את המפעל הטכנולוגי המרשים הזה. מנהרה אופקית בת עשרה ק"מ נחצבה במשך כעשור ומפל הגובה שנוצר מנוצל לסיבוב הטורבינות. ארגוני ירוקים ורבע מליון חתימות כנגד הפרוייקט, עיכבו את ההקמה. אולי בזכותם אושר להעלות את מפלס האגם בשמונה מטר בלבד. שילוב ראוי לציון בין טכנולוגיה לפגיעה מינימלית בטבע.
משם ניתן להמשיך בדרך מרהיבה לתצפית על הפיורד או לשייט נוסף במפרצי הפיורד על סירה או קיאקים. החבילה יקרה למדי ומזג האויר לא התאים. ויתרנו עליה.הגשם הרב שירד בשעות הבוקר, זרם על המצוקים התלולים והזרזיפים שזרמו שם כל השבוע, פינו מקומם למפלי ענק שוצפים. השינוי הפתאומי הזה מרתק. המשכנו דרומה. הרי הפיורדלנד התרחקו והתחלפו במרחבי כבשים. חוות ענק, מישורים רחבים וגבעות ירוקות.
אזור ה-Southland - עצרנו לתצפית מעל הגשר הישן שב-Clifder והחלטנו מיד להישאר. ליד הגשר ישנה עמדת שירותים ורחבה קטנה ומוגנת שהוכשרה לחניית לילה. בבוקר התעוררנו לקול צעקות. מישהו צעק על כלבי הרועים שלו... אין כאן הרבה עם מי לדבר כנראה וחוות הענק משתרעות מאופק לאופק. דרך חוות וחופי ים הגענו ל-Invercargil. המוזיאון שבמרכז המידע שווה כל רגע. הלטאה הפרה היסטורית השוכנות בו, הטוטארה, קטנה מלטאת הכוח בנגב. המצגת על האיים הדרומיים מצוינת.
דרומה אל הים הפתוח. במגדלור ב-Waipapa Point, היה מפגשנו הראשון עם אריות הים. לא נראה שההליכה לידם מטרידה אותם מהרביצה בשמש.מכאן, בדרכי עפר לאורך לשונות ים ועיירות זעירות הגענו ל-Porpoise Bay. חלק מהדרכים באזור הקטלינס אינו סלול אך הדרכים מטופלות והתחלות אספלט נראות פה ושם. נראה שבעוד כמה שנים הדרכים יהיו סלולות והתיירות תגדל ותתמסד. חבל. המצוק ב-Porpoise Bay משקיף מצד אחד על דולפיני הקטור משחקים במפרץ ומצדו השני על חוף מצולק בעצים מאובנים. בשעות אחה"צ המאוחרות, החלו פינגווינים צהובי עין לנתר על הגלים ולעלות על ריף המאובנים לעבר קניהם בסבך צמחיית החוף. הבטנו בהם מוקסמים בסבך הצמחייה שעל המצוק, ידע מישהו להכשיר משטחים מוסתרים לחניית לילה. עשרות קמפרים ואוהלים ובכל זאת, מרחוק, אינך רואה דבר. היום נפגשנו לראשונה עם אריות ים, פינגווינים צהובי עין ודולפיני הקטור. לא רע ליום אחד.
ב-Porpoise Bay עדיין ניתן לשחות עם דולפיני הקטור ללא תשלום. תמורת חמישה דולר ניתן לשכור חליפת צלילה אך סביר להניח שהתלהבות השחייה עם הדולפינים היא הדבר היחיד שיחמם אתכם במים הקרים. סיפור ישראלי טרי ולא נחמד מתגלגל כאן על ארבעה ישראלים שיצאו לשחייה, אחזו בדולפין והוציאוהו אל החוף. נראה לא סביר מההיבט המעשי אך חמור גם כסיפור. מכל מקום, אם דולפין מצטרף אליכם לשחייה, זה לא אומר שהוא רוצה להמשיך אתכם הביתה... אם מישהו יכול לאשר או לספר, אולי גם אחד מהארבעה, אתם מוזמנים לכתוב. המשכנו לאורך דרכי עפר בנופים ומפרצים שאותנו ריגשו יותר מהמילפורד. דווקא המפרצים הקטנים, הפרטים הקטנים של הטבע, ציפורים, חיות ים, עצים שהרוח עיצבה ושיטחה את צמרתם, כל אלו, עושים עבורנו יותר ממפלי הענק והפיורדים שזה עתה עזבנו.
בחוף ה- Cathedral Caves - המתנו שם לשעות השפל. תוך דקות מתרומם גג הקמפר, השולחן נפתח וריח פסטה ממלא את האוויר. בשפל ניתן להגיע יבשים למערות שפתחן אל הים. הים פולט לתוכן חול ים נעים וההליכה במערה נחמדה. יציאה מצידה השני ומעבר חזרה דרך הים אפשרית רק בשעות השפל. הפרשי גאות ושפל בניו זילנד מגיעים לשני מטר. החוף החולי והרחב ליד המערות יפה בפני עצמו. כדאי לתכנן עצירה שם. דרך צדדית היוצאת מ- Owaka מובילה לישוב קטנטן בשם Newhaven. גם אכסניה נחמדה יש שם. מאחוריו משתרע Surat Bay. זהו חוף חולי ורחב לאורך לגונה מרובת ציפורים והלאה אל הים הדרומי. החוף היה נטוע עשרות אריות ים המתחממים בשמש. רובם אף לא טרחו לפקוח עיין תורנית עלינו.
ריח דגים עז נדף מהם. עקבות פינגווינים על החוף מובילים לצמחיית החוף הצפופה. כדי לראות אותם צריך להגיע בשעות אחה"צ או השכם בבוקר. בשעות היום ההורים בים והגוזלים הגדולים כבר דיים להישאר לבד, מוסתרים היטב בקינים מרוחקים. רק את קולותיהם ניתן לשמוע מידי פעם. לא להתקרב. אזורי הקינון של הפינגווינים נעלמו בידי החוואים שגידרו והכשירו חוות ענק לגידול מספר אחד בניו זילנד - כבשי המרינו. כלבי הרועים ואפם הרגיש הניסו את אחרוני הפינגווינים מחופים שהיו בית גידולם מאז ומעולם.
הבנות ישבו ושחקו בחול מתעלמות מאריות הים הרובצים לידם כאילו גם הן כאן מתמיד.
אנו בדרכנו למגדלור ב-Nugget Point לחזות במשחקי האור של שמש נמוכה בצוקים המזדקרים מהים. הרחק מתחתנו משחקים כלבי ים ואין סוף ציפורים שורקות ומפלחות את האוויר. ירידה אל החוף מובילה לארגז מסתור לצפייה בצהובי העין העולים על החוף. מאתיים מטר מעל, על המדרון התלול, עוברת דרך עפר המובילה למגדלור. פינגווין שעלה וטיפס מהחוף לעבר קינו חצה לפנינו את הדרך. מדהים כיצד העופות הכבדים האלו על רגליהם הקצרות מטפסים כל ערב על המדרון התלול ועוזבים אותו בכל בוקר. טיפוס האורך יותר משעה ומאלץ אותם למאמץ רב. בים לעומת זאת הם שוחים בקלילות מרשימה.
לתחילת הכתבה
עלייה צפונה
את הלילה עשינו באתר הקרוואנים בעיירה Kaka Point. היתה זו הזדמנות להנות ממקלחת חמה וקמפינג מסודר. בבוקר המשכנו היישר ל-Dunedin. בחזרה לאווירת עיר.
נפרדנו מאזור ה-Catlins שכל כך אהבנו. חלפנו אותו אולי מהר מדי, קצר מדי. מכל מקום הוא השאיר בנו טעם טוב לקראת העלייה צפונה לאורכו של החוף המזרחי. Dunedin העיר הקטנה והנעימה הזו הייתה שילוב של יום לימודים ארוך והתאווררות ברחובותיה. רצף האירועים אינו מאפשר שילוב יום יומי של לימודים ואנו מרכזים אותם מידי פעם. הטרמפולינה בקמפינג הייתה כמובן האטרקציה העיקרית... פעמיים הלכנו למוזיאון העיר. תערוכות הקבע שבו ראויות לציון. הרבה על התרבות המאורית והרבה הרבה טבע חנוט. דגש מיוחד שמו על המינים שהוכחדו בידי האדם במאתיים השנים האחרונות. מומלץ.
האוניברסיטה ב-Dunedin משפיעה על אווירת העיר, בתי הקפה ופאבים ואוכל מכל העולם. רכבת "של פעם" לקחה אותנו לנסיעה בת כמה שעות ללב האי. פעם חיפשו כאן זהב, היום שממה. חוויה די משמימה אלא שהמונוטוניות הזו התאימה למנוחת אחר הצהרים. רצוי לוותר.
יצאנו לחקור את חצי האי המפורץ שליד העיר. בקצה הרכס מחכה לנו האלבטרוס, הציפור הגדולה בעולם. מטת כנפיה המחודדות מגיע לשלושה מטר ומעופה מרשים. אזור הקינון מגודר וניתן להגיע אליו רק בסיור מאורגן. המוזיאון בכניסה לעומת זאת, קטן ונפלא ופתוח לכל. ויתרנו על הסיור המאורגן ובחנייה ליד המצוק שוב הרמנו את הגג, פסטה בסיר ובחוץ עופות הענק דואות לאורך הרכס. כדאי לתכנן הגעה ברוח חזקה המגיעה מהים או לפחות לקוות לה. הרוח עולה במרומי המצוק ומוציאה את האלבטרוס לדאיית רכס על זרם האוויר העולה. בבוקר, ברוח חלשה, צפייה באלבטרוס דואה תהייה מראה נדיר.
לפני החניון ישנה ירידה למפרץ קטן שורץ כלבי ים המורגלים לבני אדם. הם נראים הרבה יותר מעודנים וחביבים מאריות הים וכמעט מתבקש ללטף אותם. אל תנסו זאת. הם יודעים להעריך את הטריטוריה הקטנה שלהם וקירבה מיותרת היא איום עבורם. חזרנו בדרך הדרומית יורדים שוב לדרכי עפר למפרצים יפים. רב חצי האי מאכלס חוות ענק בודדות. במפרצים הקטנים שוחים מאות!!! ברבורים אפורים. עד היום חשבנו שניתן למצוא אותם רק במים מתוקים. טעינו. חלפנו את טירת לארנק הממוקמת על הגבעה הגבוהה באי וירדנו לפרידה מ- Dunedin ובילוי באינטרנט כדי לשלוח מאוסף התמונות שהצטבר לגלריה שבאתר. את הלילה כבר עשינו בחנייה בטבע באמצע הדרך.
להתראות בדרך צפונה ל-Oamaru לצפות בפינגווין הכחול. משם להר הגבוה בניו זילנד, Mt.Cook.
לתחילת הכתבה
