משטר בעייתי בבורמה
זוהי כתבה אחת שבה לא תראו תמונות של שקיעות, מקדשים או אנשים שמחים ומחייכים, כאילו קוראים רק לכם לבקר בארצם הנהדרת. זוהי כתבה דעתנית שמטרתה לזעזע, לצעוק ולשתף את העולם, אתכם הגולשים, בצדדים הנוספים של בורמה, אלו שנוח להתעלם ולשכוח מהם, הצדדים שהשליטים במיאנמר (המלה "ממשלה" לא מתאימה לסוג זה של שלטון) מנסים ללא הרף להחביא ולהסתיר מעיניי התיירים.
משנת 1962 מיאנמר (בורמה), נמצאת תחת שלטון של מספר גנרלים מצומצם שמנהלים את המדינה ביד ברזל דיקטטורית. אותה חבורה מובלת ע"י גנרל NE WIN שלמרות שרשמית פרש מן ההנהגה וכיום הוא כבר בן 90, עדיין מושך את החוטים ומפקד אקטיבית על הצבא השלישי בגודלו באזור (הערכה של 450,000 חיילים), שני רק לסין וצפון קוריאה.
המאבק של העם המיאנמרי לחופש ולדמוקרטיה עלה לכותרות לראשונה בצורה גלויה ובינלאומית לאחר שמנהיגת המפלגה הדמוקרטית Aung San Suu Kyi הובילה תמיכה אדירה ופומבית שהתפרצה להפגנות ומחאות (נוסח כיכר טיאנמן) ב- 1987-1988 עד שהגנרלים נאותו להסכים לבחירות כלליות דמוקרטיות ב-1989. הצבעה של כ-80% מהעם למפלגה הדמוקרטית לא ריגשה את הגנרלים שהטילו וטו על תוצאות הבחירות, הוציאו מחוץ לחוק את המפלגה הדמוקרטית ושלחו את גברת Aung San Suu Kyi למאסר בית שנמשך 7 שנים ועד היום היא אינה מורשת לעזוב את ינגון הבירה ומסרבת לעזוב את מולדתה מחשש שלא תורשה לחזור חזרה.
כתייר שמגיע למיאנמר, קשה להתעלם מהאזורים הסגורים, אותם חלקים של המדינה שהשלטון לא מאפשר לזרים לבקר או לראות. באותם אזורים, לפי דיווחים רבים של מקומיים וארגונים לשמירת זכויות האזרח, מועסקים מקומיים רבים (כולל ילדים) בעבודות פרך לבניית תשתיות ללא שום תמורה, נמצאים מתקני כלא ועינויים למתנגדי המשטר הנוכחי והפרות זכויות אזרח מהמסמרות שיער בעולם.
בנוסף לכל אלו ואולי אף גרוע מכך, ה-Junta (הכינוי לשלטון הגנרלים במיאנמר) סוגרת את אזרחי המדינה מפני העולם החיצוני באמצעים של שליטה מוחלטת על החופש העיתונאי, התקשורת והמידע בכלל שנכנס או יוצא מהמדינה. הגנרלים שיודעים כי השכלה היא כוח, מונעים בשיטתיות השכלה בסיסית למקומיים וסוגרים אוניברסיטאות, שבהן הם מאמינים נמצא גרעין פוטנציאלי למרד והתנגדות למשטר. האזרח הבורמזי נמצא מול ברירות קשות כאשר העוני והבורות נושפים בעורפו ורבים מן הצעירים מצטרפים לשורות הצבא העריץ, עוסקים בסחר סמים בעוד בחורות רבות מתדרדרות לזנות. בעיה רצינית נוספת במדינה היא התפשטות נגיף האיידס, שעם הערכה של 530,000 נשאים במיאנמר בלבד שללא הסברה, מניעה או פעולה מצד השלטון מהווה איום רציני לאוכלוסיה.
סיפורם של ה-Moustache Brothers מהווה בחמש השנים האחרונות סמל לרודנות השלטון במיאנמר ולדיכוי העם. כ-30 שנה הופיעו שלושה קומיקאים ועשרים נגנים ורקדנים בלהקת בידור שנקראה Ah-Nyeit Theatre Troup והופיעו בכמה כפרים במיאנמר וכבשו את לבבות העם. הפופלריות של "האחים" גדלה וגברה וביום העצמאות של מיאנמר, 4/1/1996, הוזמנו חברי הלהקה להופיע בפני המפלגה הדמוקרטית בינגון במסיבה לכבוד החג.
האח הגדול Par Par Lay (בן 53) ביקש מאחיו הצעיר Lu Mau להישאר עם המשפחה במנדאלי ועזב ביחד עם שתי רקדניות, ארבעה מוזיקאים והקומיקאי הנוסף בחבורה, בן דודו Lu Zaw (בן 49). במהלך ההופעה ובנוכחות יותר מאלפיים איש התבדח Par Par Lay על המשטר השולט למרות נוכחות של מספר לא קטן של פקידי שלטון ותומכי ה-Junta. כשלושה ימים לאחר מכן בחצות הלילה של 7/1/1996 פשטו אנשי המודיעין הצבאי על משכנם של האחים ואסרו את כל המשתתפים באותה הופעה באשמה של חתירה תחת המשטר הנוכחי. שבועיים של חקירה ועינויים שלאחר מכן שוחררו כולם, מלבד שני הקומיקאים, שכעבור חודשיים וחצי של משפט, הורשעו בפעילות פוליטית נגד השלטון ונגזרו עליהם (18/3/96) שבע שנים של עבודות פרך.
מיד לאחר המשפט הועברו Par Par Lay ובן דודו Lu Mau למחנה עבודות הפרך Kyein Kran Ka בצפון המדינה, מחנה שבו הם היו האסירים הפוליטים הראשונים בין מורשעי עבירות סמים ורצח. לפי דיווחים של אסירים ששוחררו מאותו מחנה, שני הקומיקאים קיבלו "יחס מועדף" מההתחלה, עונו והורעבו במשך כל שהותם במחנה. חודשיים אח"כ הופרדו השניים בעוד Par Par Lay הועבר למתקן כליאה ב-Myitkyina ובן דודו נשלח כ-200 ק"מ דרום/מערב למחנה ב-Katha. לאורך כל התקופה לא ניתנו לאף אחד זכויות ביקור ועד היום הקשר עם השניים הוא חלקי עד לא קיים והמשפחות נאלצות להסתמך על שמועות כדי לוודא כי יקיריהם עוד בחיים.
מדוע אני מספר לכם את כל זה, אולי אתם תוהים. כמבקרים במדינה כזו יש לכם את החובה לפתוח עיניים ולהשתמש בכל חושיכם כדי להתבונן מעבר לפגודות המוזהבות, לתרבות המרתקת ולנופים הציוריים ולהכיר גם את הצדדים הפחות זוהרים, הקשים והעצובים של המדינה ושל העם המיאנמרי. ללא הקשר הזה לעולם החיצוני, אליכם המטיילים, יהיה להם קשה עוד יותר לדעת כי יש דרך אחרת, יש תקווה וכי יש חיים מעבר לדיכוי ולעצב שאופף את חייהם היום יומיים. אני באמת מקווה שתטיילו בארץ המופלאה הזו ותספגו את כל החוויות שיש לה להציע. לטוב ולרע.
המלצות לטיילים עם מודעות
- טיול בקבוצה הוא אולי הדבר הרע ביותר שניתן לעשות כי למרות ששוק התיירות מופרט רשמית, הרבה מאוד מהכסף שמפעילי הטיול מוציאים לקראת בואכם זורם לחברות ממשלתיות שדואגות למלונות ותחבורה ומשלשלות את הכסף לכיסי הגנרלים. אם בכל זאת אתם בקבוצה בררו מראש לאן כל דולר שאתם משקיעים הולך במיאנמר.
- השתדלו להזרים כמה שפחות דולרים לידי הממשלה, אם זה כשאתם מגיעים בשדה"ת ונדרשים להחליף 200$ ל"כסף תיירים" (FEC), דבר שאפשר להימנע ממנו בעזרת 5$ שוחד. גם בשימוש בתחבורה ממשלתית (רכבות, אוטובסים ממשלתיים, אוניות וכו`) ניתן לרוב להימנע.
- אתם יכולים להביא איתכם מגזינים, ספרים ומוזיקה באנגלית מחוץ למיאנמר, מצרך מבוקש עקב מדיניות השלטון, וחלקו אותם למקומיים דוברי אנגלית או השקיעו מעט מזמנכם ועיזרו למקומיים ללמוד אנגלית.
- הדבר החשוב ביותר שאתם יכולים לעשות הוא לספר, לדבר ולשתף מטיילים אחרים במצב במיאנמר כדי שיסעו לשם עם עיניים ואוזניים פתוחות לכל המתרחש.
- מידע נוסף על דרכים לטייל "חכם" במיאנמר ומידע כללי על המצב תמצאו בלונלי פלנט של מיאנמר.
מידע נוסף על המצב הפוליטי במיאנמר:
ספרים:
- Burma Behind the Mask
- Chasing the dragon
- Twilight over Burma - the story of the Shan princess
סרטים:
- Thosandi - The Shan Princess
- Beyond Rangoon
איש שהומלץ לי ע"י תיירת בלגית הוא Latt Pyi Tan Myo, בקיצור MYO. הבחור הוא סטודנט מצפון בורמה שיספר לכם הרבה על חייו במדינה תחת דיכוי. הוא מסתובב בדר"כ בחנייה מחוץ לשוודגון פגודה בינגון ומציע את שירותיו כמדריך לפגודה.
HSIPAW - בסיפו לא תתקשו לפגוש ולדבר עם אנשים שמדברים בחופשיות על משטר הנוכחי, פשוט תשאלו.
