הקדמה לטיול
מיאנמר - בורמה מסע שנערך בתאריכים: 15.12.2002 - 1.1.2003 - וכלל את היעדים:
בנגקוק - מיאנמר; ינגון - Yangon; באגו - Bago; פגודת השודאגון - ShweDagon Paya; פייה - Pyay; באגאן - Bagan; קאלאו - Kalaw; מייטולה; פויילה; פינדייה - Pindaya;נינגשווה - Nyaungshwe; אגם אינלה - Inle Lake; מנדליי - Mandalay; מינגון - Mingun; אמרפורה; זאגאן; פיי או לין - Pyin U Lwin.
באגו
15.12 - יום ראשון
בשעות הערב המאוחרות אנחנו במטוס, בדרכנו לבנגקוק ומשם למינאמר. ההחלטה על שינוי התכנית לטיול במינאמר התקבלה לפני שבוע ימים ומאז היינו עסוקים, בקדחתנות, בתאום כל הפרטים הנדרשים. עתה אנחנו יושבים במטוס, עוברים על התכנית ובלבנו תקווה כי ציסו, הנהג שאתו סיכמנו טלפונית כי ילווה אותנו במהלך הטיול, אכן יחכה לנו בשדה התעופה של ינגון (את ההמלצה והכתובת של ציסו מצאנו באתר של למטייל באדיבותם של כרמלה ויעקב וימן). משך הטיסה - 10.5 שעות.
16.12 - יום שני
לאחר ארבע שעות של ציפיה בשדה התעופה של בנגקוק אנחנו במטוס, בדרכנו לינגון (השעה 18:00, הפרש של כ-4 שעות בין שעון ת"א לשעון בנגקוק). משך הטיסה המלווה בארוחה כשעה, והזמן חולף במהרה. שדה התעופה של ינגון קטן ודי מסכן. אנחנו רואים הרבה אנשים מחכים עם שלטים ומחפשים את ציסו שלנו, אך נזכרים באזהרתו של מאירי כי ציסו יחכה לנו רק ממש ביציאה משדה התעופה. לאחר החלפת כסף - 200$ כל אחד לכסף ממשלתי (fec), אנחנו יוצאים סוף סוף משדה התעופה וציסו אכן מחכה לנו עם שלט מר` תמר. אנחנו מחייכים אחד אל השני. ההתחלה מזמינה טיול נפלא. ציסו מביאנו למלון (queens park hotel - 22$ ללילה) ואנו קובעים למחרת ב-8 בבוקר לנסוע לבאגו.
17.12 - יום שלישי
אנו בדרכנו לבאגו. מתרשמים מיד מכך שהחיים מתנהלים בצדי הכביש ועליו. לאורך כל הדרך סוכות במבוק אשר בתוכן ומחוצה להן מתנהלים החיים. את האורז והתבואה פורשים בשולי הכביש ובמקומות בהם הכביש רחב - גם באיי התנועה במרכזו. נשים עם סלים על ראשן, הרבה ילדים. הגברים, רובם ככולם, לבושים בלונג`י - כולל ציסו שלנו. הכביש מלא מהמורות ונסיעה של 80 ק"מ אורכת כמעט שעתיים. ב-10:00 הגענו למנזר שווי צה קה בבאגו. ציסו אינו מכיר את המקום, זוהי לו הפעם הראשונה שהוא מבקר בו. מייד מופיעים סביבנו ילדים, כבני 9, מבקשים למכור לנו גלויות. ילדה אחת מדברת אלי צרפתית ואנגלית. אני שואלת אותה האם היא לומדת שפות בבית הספר והיא עונה לי כי אינה הולכת לבית ספר. היא לומדת בבית ספר של התיירים. נכנסנו לכיתת הלימוד של פרחי הנזירים - אולם גדול מאוד, דרגשים קטנים אשר לידם יושבים, פה ושם, ילדים בבגדי נזירים. רואים שהם נאבקים קשה במבחן המונח לפניהם.
הזריזים יותר היו עסוקים ברחצה. בחוץ, בעזרת קעריות, שופכים על גופם (המכוסה בחציו בלונג`י) מים מתוך מיכלים גדולים. המנזר מטופח ויפה. ב-10:30 מתחיל טקס חלוקת האורז לנזירים. הם מסתדרים בשורה ארוכה מאוד, בידם קערות גדולות המחוברות בחגורה לגופם. אחד אחד הם ניגשים לסירים הגדולים ומקבלים מנה של אורז לקערתם. הם ממשיכים לחדר אוכל גדול, שולחנות עגולים נמוכים. הם יושבים על הרצפה ואוכלים (כנראה בעזרת הידיים). שמעון מקבל דיכאון. בהמשך הדרך עוד נתודע לתופעת הנזירות, אשר מהווה פתרון סוציאלי. נזירות אינה לכל החיים. הכניסה והיציאה מהנזירות היא קלה מאד. בדרך כלל, במנזרים בהם מתקיימת חלוקת אורז כפי שראינו היום, יש משפחות המנדבות את האוכל של אותו היום והן גם מתכבדות בחלוקתו. הנזירים אינם אוכלים לאחר 12 בצהריים.
בדרכנו חזרה נכנסנו לראות את בודהה השוכב - shwethalyang Buddha - ארכו 55 מטר וגובהו 16 מטרים. זהו פסל ענק של בודהה שוכב ומעליו מבנה בצורת תחנת רכבת. כי הפסל נמצא בשנת 1881, כאשר הבריטים בנו את מסילת הרכבת בין ינגון לבאגו. בצהריים חזרנו לינגון ולבקשתנו הלכנו עם ציסו לאכול במסעדה של פועלים (האוכל הטוב ביותר שאכלנו בטיול). עברנו ברובע הסיני, לעבר בית הכנסת שהיה סגור.
בשעה 16:00 יצאנו לבקר בפגודת השודאגון (ShweDagon Paya). הפגודה בגובה 110 מטרים, היא אחד מהמקדשים הגדולים ביותר בעולם. משקיפה על העיר מגבעה, ועשויה מעל 30 טון זהב. הפגודה היא בת מעל 2000 שנים ומהווה את הסיבה העיקרית לביקור בינגון. האגדה מספרת כי הפגודה נבנתה על ידי שני אחים סוחרים אשר קיבלו שמונה משערותיו של בודהה. בעזרת כמה יצורים שמימיים והמלך, הם גילו גבעה שעליה ניתן לבנות ולה משמעות דתית כלשהיא. הם הכניסו לתא את השערות וכיסו את התא עם לוח מוזהב. לאחר מכן הם בנו סדרת פגודות, החל מפגודת הזהב, ממשיך בפגודת הכסף, פגודת פח, פגודת נחושת, פגודת עופרת, פגודת שיש ולבסוף פגודה מלבני ברזל. הכניסה עולה 10 דולר.
המבנה המרשים של ימינו נבנה במאה ה-18 והוא מוקף במקבץ מדהים של פסלים, מקדשים בגדלים שונים וביתנים. בילינו במקום כשעתיים וחצי, בהתבוננות במשפחות שלמות המגיעות לתפילה, מוצאות את מקומן, רוחצות את הפסל בו בחרו, מגישות לו פרחים, מדליקות נרות ומתפללות. לקראת חשכה חזינו בטקס טאטוא הפגודה. שמעון השתתף בטקס ותמר צילמה כמובן. הפגודה מקבלת גוונים מרהיבים בעת השקיעה. הירח מלא. עם חשכה נדלקו האורות ושוב הפגודה שינתה צורה. הרגשה של קדושה במקום. בערב הלכנו לאכול במסעדה karweik palace על האגם המלכותי kandaugyi - בופה מעולה וברקע תכנית אתנית לתיירים. פגשנו זוג ישראלים, יונה ואלי, אשר הזמינו אותנו לשולחנם. בילינו יחד ערב נעים. יונה ואלי היו לקראת סיום טיולם והם הזהירו אותנו להצטייד במעילים כי בקאלאו ובאגם אינלה קר.
באגן
18.12 - יום רביעי
בשעה 8:00 אנו בדרכנו לבאגן כאשר את הלילה נלון בעיירה Pyay. בפאתי ינגון נכנסנו לבית הקברות של חיילי בנות הברית. התרשמנו מהמקום המטופח בו קבורים 28000 חיילים, מצבאות שונים, אשר לחמו ביפנים במלחמת העולם השנייה. הדרך מלאה כפרים קטנים. אנו נחשפים לאורח החיים (בחוץ), לריחות, לטעמים לטיפוסים, לילדים ולעוני, לסבר הפנים הנעים והמקבל. לחקלאות בשדות. ל"דוניישן" לבודהה - במהלך כל הדרך עומדות נשים, בצדי הדרכים, עם קערות רקועות, ומצפות שהעוברים יתנו תרומה לבודהה - סגולה לנסיעה טובה. לראשונה אנו מתוודעים לתחנות הדלק השחור. כמה חביות קטנות ומשפך - סימן לתחנת דלק. קיימת הקצבה של דלק רשמי (כמות מזערית של 30 ליטר לחודש) ואת השאר רוכשים בתחנות הדלק המאולתרות אשר מבוססות כנראה על דלק גנוב מהצבא.
ציסו עוצר למנוחה קצרה, אנחנו מתיישבים בצד הדרך ליד שולחנות וכסאות קטנים. ציסו מזמין תה ואנחנו שותים את הקפה מהתרמוס (מפחדים). נראה לנו כי אנו נמצאים בסרט - טנדרים עמוסים לעייפה באנשים ובסחורות בערבוביה, כאשר מאחוריהם נאחזים אנשים בכל זיז, עוצרים להעמיס אנשים נוספים. סביבם מסתובבות נשים עם מגשי אוכל ופירות על הראש. עגלות שוורים חולפות עמוסות בחציר. נשות ה"דוניישן" מסתובבות בין כולם. הרבה ילדים קטנים. מסביב נשים מבשלות בחוץ. הנשים והילדים מרוחים על לחייהם בצבע בהיר המופק מעץ מיוחד ומהווה מגן כנגד השמש - זוהי התמונה אשר תלווה אותנו מעתה ועד סוף טיולנו. בצהריים עוצרים בשוק שוורים. בשוק מוכרים בהמות, פעמונים, רתמות, מקלות וכל הקשור בטיפול בבהמות. כמובן גם אוכל לבאי השוק אינו חסר. שור עולה 85$. צריך למלא שטר מכר ולשלם מסים. על השטר הם חותמים בטביעת אצבע. לאורך כל הדרך בתי ספר - ילדים בבגדי ירוק ולבן. חלקם ברגל וחלקם על אופניים.
בצדי הדרכים מופיעים לראשונה עצי הטיק והדקלים (הדקלים המוכרים לנו ועצי קוקוס). עצי הטיק שייכים לממשלה ובדרך כלל הם ממוספרים. ציסו מספר לנו כי האדמה שייכת למדינה והאיכרים משלמים למדינה 55% מהתנובה. נוכחות הצבא והממשלה מורגשת בכל. היכן שרואים, לצדי הדרכים, בתים יפים יותר או גינות מטופחות מתברר כי זהו שטח השייך למדינה או לצבא. במהלך הימים הבאים אנו מבינים כי האזורים האסורים לביקורם של תיירים הם עוד הרבה יותר עניים ומוזנחים מאשר רואות עינינו. אחר הצהריים הגענו לעיירה פייה (Pyay) למלון - Sweet golden land motel. מבחוץ הוא נראה יפה מאוד, ביתנים קטנים עם דשא ופרחים מסביב. החדר היה קצת פחות מרשים, למרות שקיבלנו את החדר הטוב ביותר שהיה להם. לאחר מיקוח שילמנו 25$. בברזים כמעט ולא היו מים חמים. משהתלוננו - עשו לנו הפתעה ומילאו את האמבטיה במים חמים. ביקרנו בפגודת Swesandau. טיילנו בעיירה - נחשפנו לראשונה למשמעות של עיירה בורמזית. ריח עשן, בתים מטים לנפול. אין מדרכות. כביש רעוע. אבל האנשים מסבירי פנים וחיכניים. קנינו לשמעון מעיל ב-10$. עם שקיעת השמש השתררה חשכה. אין כמעט חנויות או מקומות אחרים מוארים. צלצלנו הביתה (יום הולדת של שיאורה) תמורת 5$ לדקה.
19.12 - יום חמישי
נסיעה לבאגאן - אנו ממשיכים להנות מהנוף הכפרי. לקראת אחר הצהריים מבקרים בעיירה יאנאנצ`ו, את אחותו של ציסו המלמדת באוניברסיטה המקומית. לאחר היציאה מהעיירה אנו פוגשים בלוויה. עוצרים, מתבוננים, מצלמים וממשיכים הלאה. לאורך כל הדרך אנו נוסעים במקביל לנהר האיראוואדי ומדי פעם הוא מתגלה לנו בכל יופיו. במיוחד יפות הדלתות אשר בחלקן משמשות לחקלאות. לקראת חשכה הגענו לבאגאן. בשעה האחרונה מורגש שינוי בנוף. שטח די מישורי, הרבה מאד דקלים, פה ושם הדקלים צומחים במקווה מים וההשתקפות יפהפיה. הרבה מאד פגודות. המלון, Than te nyaung hotel, נראה נהדר. ביתנים קטנים עם מדשאות ובריכת שחייה. החדר שקבלנו יפה מאוד. שילמנו 33$ ללילה. בערב אכלנו במסעדת המלון. היינו כמעט יחידים. לכבודנו בלבד נערכה הצגה של תאטרון בובות (מריונטות).
20.12 - יום ששי
בבוקר ביקרנו בשוק של באגאן. חטפנו שוק מהכמות העצומה של פסלים יפהפיים. ציסו הזהירנו לא לקנות (כנראה חשב שנמצא זולים יותר בהמשך) ואנחנו, לצערנו, שמענו לו (רק פסל אחד הגנבנו מתחת לבגדים).
ביקור בפגודות - חלק קטן מתוך 2000 הפגודות הנמצאות על פני כ- 40 קמ"ר. עיר המקדשים פאגאן, או כפי שהיא נקראת היום - באגאן, אינה אתר ארכיאולוגי רגיל. על שטח של 40 קמ"ר ניצבו 4000 מקדשים ומבני דת שונים ומשונים. כולם נבנו בין המאות ה-11 ל-13 אז היתה פאגאן מרכז בודהיסטי חשוב ואתר לעליה ברגל. העיר ומקדשיה ננטשו בפתאומיות והיא נפלה קרבן לחסדי הטבע ושודדים. לאחרונה הפכו אותה שלטונות מיאנמר לפארק לאומי מרשים. ב-1990 הוכרזה באגאן כנכס עולמי ואתר שימור של יונסקו. כל התושבים פונו מן האתר שהפך להיות יעד תיירותי.
פגודת שווזיגון (Shwezigon Paya) נחשבת אבטיפוס לכל הפגודות הבורמזיות. היא נבנתה בתחילת המאה ה-11 כמנזר דתי.
רוב המבנים בפאגאן הם פגודות או סטופות. הפגודות הן מבנים מרובעים וגבוהים ובהם מעברים מקושתים, גרמי מדרגות ופסלי בודהא מרשימים. הסטופות, לעומת זאת, אינן חלולות, אלא בנויות כגוש אבן אחד.
Ananda Temple - בעלת סטופה מוזהבת, בנויה בצורת צלב, במרכז יש ארבע דמויות גדולות של בודהה הפונות כל אחת לכיוון הכניסה שלה.
Upali thein paya - פגודה עם ציורים עתיקים.
Dhammayangyi paya - פגודה בצורת פירמידה.
חנות עתיקות. מצבות קבורה בצורת פגודות. ביקור בבית מלאכה לעבודות לאקר.
בצהריים אכלנו ליד הנהר במסעדה מפוארת שכולנו קיבלנו ממנה הרעלת קיבה. 7$ להרעלת קיבה זה הרבה מאד. הנוף הנשקף מהמסעדה יפהפה. נהר האיראוואדי, הפגודות והחיים בשוליו. אחר הצהריים בקרנו במקדש סולימני עם ציורים עתיקים. את השקיעה חווינו מפגודת שווסאנדאו (Shwesandaw Paya) שהיא אחת הפגודות הגבוהות בבאגן.
קאלאו וחבל השאן
21.12 - יום שבת
ב-5:30 נסענו לראות את שקיעת הירח וזריחת החמה מפגודה אשר נבחרה על ידי ציסו - ג`יו הון ג`י. היה קור אימים אבל המראה היה מרהיב. תמר, שמעון המצלמה והפגודות. ספרי הטיולים מגדירים את גדולתה של פאגאן בשילוב בין שלושה גורמים: בניינים תלת-ממדיים ענקיים ומרשימים על רקע נופים שטוחים, פרועים ופרוצים לכל עבר. וכל זה עובר שינויים מרהיבים במהלך היממה. כל זריחה היא התעוררות: בתחילה מאירים ראשי הפגודות המחודדים והמעוגלים, ולאחר מכן המבנים הענקיים. השקיעה היא הירדמות אטית. המרחב העצום הנשקף נצבע באדום עמוק, העצים מתכהים ואתם הבסיסים העצומים של המבנים; רק בסוף, עם אור אחרון כבים גם שיאי הפגודות- סטופות הגבוהות. בעת החזרה למלון החלטנו כי מיצינו את באגאן וביקשנו מציסו להמשיך לעבר קאלאו. בדרך סוכות ולידן ממצים, בעזרת שוורים, שמן מקוקוסים. איכרים מטפסים על העצים ותולים חצאי קוקוסים אשר בתוכם מתמלא נוזל מתוק ממנו הם מכינים סוכריות ומוכרים בקופסאות קטנות עשויות במבוק. קנינו 2 קופסאות ומסרנו אותן לציסו במתנה. שנינו הרגשנו לא טוב (המסעדה מאתמול). עברנו על פני הר פופה - הר געש כבוי. לא טיפסנו כי הרגשנו לא טוב.
בעת צהריים עברנו על פני העיירה מייטולה. הרבה אופניים, אוניברסיטה, צריפים, שוורים - הכל בערבוביה. אגמים, יובלים, מתרחצים בנהר. הדרך מתחילה להיות הררית ביותר. 3.5 שעות של דרך קשה, מפותלת, מחורצת ומפורקת. המכוניות מגיעות ממול - פחד אימים. מזל שיש להם צופרים והם נהגים טובים. הנוף מהמם ביופיו. מטפסים בהרים לעבר קאלאו. עם חשכה מגיעים לקאלאו למלון dream villa hotel - לאחר מיקוח, 22$ ללילה. בלילה המקום נראה כמו כפר שוויצרי. לעת בוקר מתברר כי עדיין יש הבדל.
22.12 - יום ראשון
קמנו השכם בבוקר ויצאנו עוד לפני ארוחת הבוקר לטייל. העיירה מתעוררת. התושבים קמים לעבודה. מחכים להסעה. טנדרים מלאים, כמובן, עד אפס מקום. לבוש ססגוני.
מתחילים לראות את אנשי שבטי השאן עם התרבוש הצבעוני לראשם (גם גברים וגם נשים) והתלבושת בשחור. נשים עם מגשים או סלים לראשן. מבשלים ברחוב. הנזירים מתחילים ללכת כולם לכיוון מסוים ואנחנו אחריהם. לפתע עובר ילד-נזיר ומצלצל בפעמון ובמרחק רב מאחריו מסתדרים הנזירים בשורה. התושבים יוצאים מבתיהם עם קערת אורז וממלאים את הכלי של הנזיר הראשון בשורה. עם התמלא הכלי הוא עובר לסוף השורה וממלאים את הכלי של הבא בתור. כמעט כולם נערים, ביניהם ממש ילדים קטנים. אנחנו מתארגנים ויוצאים לעבר העיירה פויילה שם מתקיים היום שוק 5 הימים. השוק לא גדול אך מאד ססגוני.
שמעון קונה לונג`י ואנו בדרכנו לעבר מערות פינדייה. הדרך הררית ויפה מאוד. השדות צבעוניים - הרבה משטחים צהובים (סומסום), ירוקים (אורז), חומים חיטה בשלה), לבנים וורודים (כנראה סוגים של פרחים). הרבה מאד חקלאים בשדות. חלקם קוצרים (סומסום, אורז וחיטה) וחלקם מעבדים את השדות לקראת זריעה. הכול בעבודה ידנית ובעזרת שוורים. עגלות עם שוורים מובילות כרוב מסודר להפליא. פגודות בגובהי ההרים משוות לימי השמש היפים מראה קסום. מתקרבים לפינדייה וכבר מרחוק רואים את קומפלקס הפגודות בהר המסמנות את הכניסה למערות. עוצרים בבית מלאכה לייצור מטריות. את הבד מייצרים במקום, מסיבים של עץ מיוחד. דופקים בפטיש על ענפי העץ עד שהם הופכים לעיסה. מערבבים את העיסה במים, בתוך אמבטיה אשר בה מגש מיוחד הבנוי כמסננת. מרימים קצת את המגש ומוסיפים פרחים בצבעים שונים (זיהינו בוגנביליה). מוציאים את המגש מהמים ונותנים לעיסה להתייבש, עד שהופכת למשטח אחיד ונוקשה יחסית. זהו הבד שנוצר. את כל חלקי המטריה מייצרים במקום מבמבוק, בעבודה ידנית. ייצור המטריות מאפיין את הכפר - אנחנו רואים מסביב הרבה בתים שעוסקים בייצור. מערות פינדייה - מטפסים עם המכונית בהר ומגיעים לפתח המערות. אלה הן מערות נטיפים שהבורמזים קלקלו אותן עם בודהות. בדרכנו חזרה עוצרים ליד קבוצת עצים ענקיים (ציסו קרא להם עצי בניאן - עצי בודהה).
המשקל של הענפים, המשתרעים על פני עשרות מטרים, כה כבד שנאלצו לסדר להם תמיכות מבטון. ילדים משחקים בענפי העצים נדנדה. שתינו קפה בהנאה רבה. בהמשך, אגם פינדייה. הרבה נשים, ילדים ונערים רוחצים בנהר. ביקשנו מציסו לעצור ואנחנו עורכים טיול רגלי לאורך שפת האגם, מתפעלים מהנשים הרוחצות ומכבסות בנהר. במיוחד הרשימו אותנו הנשים הסורקות את שערן הארוך. הצלמת והמצלמה עובדות שעות נוספות. יצאנו לכיוון אגם אינלה ושוב הפריחה הצהובה של שדות הסומסום, העובדים בשדות - הכל כל כך יפה. בשעות הצהריים המאוחרות הגענו לעיירה Nyaungshwe. העיירה יושבת לא רחוק מאגם אינלה. ניתן להגיע לאגם רק באמצעות שיט בתעלות. התמקמנו במלון פרדייז בסוויטה יפהפיה - 35$ ללילה. יצאנו מיד לשייט בתעלות על גבי קאנו - שמעון, תמר ושייטת נחמדה שעשתה לנו מחרוזות מפרחי חבצלות מים.
השייט נמשך כ-3 שעות, במהלכו נחשפנו לכפר החי בבתי במבוק המוקמים על המים באמצעות כלונסאות. שקט מופתי. חבצלות מים וצמחיה אחרת משתקפים בצלילות במים ומתנועעים לקצב המשוטים. נשים רוחצות כלים ומכבסות ליד הבתים ולצידן ילדים. יורדים בפגודה השכונתית וחוזים בשקיעה מופלאה. עם רדת החשכה חוזרים למעגן ומשם למלון.
23.12 - יום שני
ב-7 בבוקר יצאנו לראות, כדרכנו, איך העיירה מתעוררת. עזרנו למקומיים לפתוח את השוק וקנינו פירות. קר בחוץ. אדים עולים מהמים ואופפים את הסביבה, אך בתעלות נשים מתרחצות ומכבסות. המראה ציורי ביותר. בדרכנו למלון פגשנו את תהלוכת הנזירים לאיסוף האורז. שמעון חילק להם קלמנטינות שקנינו לפני זמן מה בשוק. לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לשייט באגם, על גבי סירת מנוע - ציסו, שמעון, תמר, השייט והמצלמה - מצוידים בתרמוס, קפה, פירות ומטריות. שכרנו סירה לכל היום תמורת 8$. מזלנו שלבשנו מעילים כי בשעת בוקר זו עדיין קר מאד בשייט. שטים בתעלה רחבה מאד (יותר מכל נהר שאנחנו מכירים בארץ) מסביבנו הרבה סירות, גדולות וקטנות, מובילות סחורה, אנשים מקומיים ומטיילים. יוצאים לאגם הפתוח ומתחילים להבחין גם בסירות דייגים ובסירות של אוספי אצות. סירות הדייגים מאוד ציוריות. לשייטים יש שיטה מיוחדת של הפעלת המשוט עם הרגל. השייט מסובב את רגלו סביב המשוט ומושך בכוח הירך. המצלמה והצלמת חוגגות.
