וואנקה
עזבנו את חניון הקראוונים בקווינסטאון (The Creekskyde Campervan Park), שהינו חניון מומלץ ביותר ובעל 5 כוכבים מאת הרשת שמדרגת את חניוני הקראוונים בניו-זילנד. זהו למעשה החניון המפואר ביותר שהיינו בו עד היום. מקלחות ושירותים מבהיקים מניקיון, חדר אירוח הכולל אח בוערת, סלון נחמד עם שטיחים מקיר לקיר, מטבחון משותף נעים ואינטימי, ובכלל אווירה משגעת. היכנסו ולא תצטערו.
הדרך כעת היתה לקראת החוף המערבי תוך שאנו עוברים את העיר Wanaka, שהיא עיירת נופש ניו-זילנדית טיפוסית, השוכנת לה על שפת אגם וואנאקה (כמה מפתיע) ומספקת נופש ואווירה קצת יותר רגועים ושפויים מקווינסטאון. לא אל תבינו אותי לא נכון, אבל משפחה כמשפחתנו, המורכבת כידוע לכם מאמא ואבא ושלושה זאטוטים, (הגם שגילאיהם 9 + 6 + 6) לא בדיוק מסוגלת לקפוץ בנג`י יחדיו או לחוד, ולא לנסוע בסירת מרוץ בסלאלום בנהר השוטובר, כך שאם אתם מהזהירים שבחבורה (וכנראה, אם נודה על האמת, אנחנו כאלה...), קווינסטאון מספקת ריגושים לאחרים ולא לכם. נציין בחיוב את החוויה המפחידה לראות אחרים קופצים בנג`י. הילדים הסתכלו בהשתאות, ואני ציינתי בקול גדול "אתם רואים, הבאנו אתכם לכאן כדי שכשתגדלו ותבואו לכאן תדעו מה לא לעשות !!!"
לאחר נסיעה של כ-100 ק"מ הגענו לוואנאקה. ממש לפניה שוכן לו עולם הפאזלים המופלא של סטיוארט לנדסבורו. זהו מקום חובה חובה חובה, ועדיף להגיע לא יאוחר משעה 13:00 כיוון שסוגרים ב-17:30 וחוץ מזה כבר חושך בחוץ. סטיוארט, אשר שוחח עמנו והתראיין לכתבתנו זו, הינו איש נחמד כבן 60 הסובל מעודף אי.קיו ללא ספק, וממציא חסר תקנה של משחקי מחשבה וריכוז, פאזלים, ושאר שעשועים שונים ומשונים. אחד מהם הוא הרעיון לבנות מספר בתים במקום המוטים בזווית של 15 מעלות ביחס לפני הקרקע. אתם הולכים בפנים, ולא מאמינים למראה העיניים. לאחר שחולפת חווית הסחרחורת (שאותי לא עזבה כל הלילה שאחרי כן) פתאום מגלים כמה אנו תלויים בכוח המשיכה ובסדר הנכון של הדברים בעולמנו. בחדרים המוטים של סטיוארט, יש סולם שניתן לעמוד עליו באופן לא רגיל, יש שולחן ביליארד שהכדורים בו מתגלגלים כלפי מעלה, יש כסא ע"ג מסילה שמתדרדר בעליה ועוד דברים משונים שנראים בניגוד לכללי הטבע ולחוקיו. ולא, אל תנסו לשכנע אותו למכור זיכיונות לרעיון שלו לישראל. הוא מספר שאין שבוע שבו לא מציעים לו לפחות שלשה ישראלים שמרבים לפקוד את המקום לרכוש זיכיון ולהקים דבר דומה אצלנו בארץ.
החלטנו למצוא מקום שינה בוואנאקה, ואז בעודנו משוטטים ומחפשים אחר אתר קמפינג נעים ונוח (הלונלי פלנט האהוב שלנו בד"כ לא מאכזב), לפתע התבהרו השמים, העננים נעלמו, וירח לבן, גדול ושלם נגלה לעיננו, תוך שהוא מאיר כמו פנס עצום את כל פני הקרקע. מיד עלתה בראשי האסוציאציה לטיולי ליל הירח האהובים של חבורת הינשופים, (כן, אורי רעי) והחלטנו לא לוותר על החוויה ולצאת לנו לטיול ליל ירח פרטי משלנו, הגם שחבורת המטיילים האהובה שלנו לא עמנו. וכך נסענו בכביש ריק ושומם מנפש חיה, במשך כשעתיים (הקראוואן לא אוהב, ולצערי גם לא יכול לנסוע מהר יותר מ-60 קמ"ש), מוואנאקה, צפונה דרך אגם Hawea ודרך אגם Wanaka, כשהירח מלווה אותנו באורו החזק, ומדי פעם כשהכביש נראה ישר וללא פיתולים מסוכנים כיבינו את האורות הראשיים, נותרנו רק עם אורות חניה כדי שיראו אותו מאחור, ונסענו מס` ק"מ ללא אור. חוויה מדהימה מדהימה, הירח משתקף מתוך האגמים הללו במלוא זוהרו, ההרים הנושקים לאגמים גבוהים ואדירים ופסגותיהם מושלגות כך שגם השלג הזה בוהק בלובנו לאור הירח, שמנו ברדיו שברכב את השיר של אביב גפן "זה רק אור הירח" וכל שנותר לנו זה להצטער שאין ירח מלא כל לילה (אבל אם היה הרי זה כבר לא היה כל כך מיוחד, הלא כן...).
בסביבות חצות, הגענו לעיירה Makarora, שבה ציינה המפה את עובדת קיומו של חניון קמפינג. נכנסנו, התחברנו לחשמל, כולם כבר חרפו מאחור, התקלחתי במים רותחים ונרדמתי חיש קל.
לילה טוב.
האסט
התעוררתי בשעה 05:30, כולם עדין ישנו. שוב מקלחת רותחת להתעורר טוב יותר ויאללה לדרך. עומר התעורר גם הוא, התיישב לידי, קיבל את המפה לידיו, ועזר בהחלט בניווט. הפעם הדרך כללה נהיגת שחר לעבר ה-Haast Pass, שהינו מעבר דרך ההר המיוער ביער גשם בגובה רב, כששלג יורד מסביב ושלטי האזהרה לא מפסיקים להופיע, סע לאט, הורד הילוך, שמור על עירנות וכו` וכו`. כמובן שנסעתי לאט, הירידות אכן תלולות וסכנת ההחלקה בשלג הכבד שירד היתה מוחשית ומפחידה, אבל הנוף המהמם שמסביב פיצה על תלאות הנהיגה. עומר לא הפסיק לשנייה לקרוא קריאות התפעלות מהנוף שנגלה לעיננו, מהמשטחים הנרחבים המכוסים שלג שזה עתה ירד, מהלובן הבלתי נתפס הזה ובכלל מהיער עד, המלא עצים ענקיים ירוקים וצפופים, שרכים גבוהים ושאר ירוקים שצומחים להם ללא התערבות כלשהי של האדם.
למעשה האדם כן מתערב, ראינו רכבי גיזום שגוזמים את הענפים בצידי הדרכים כדי שלא יקטינו את שדה הראיה של הנהגים). הדרכים טובות מאוד, אמנם אלו אינן אוטוסטראדות מהירות (וטוב שכך), אך הכביש מתוחזק היטב, משולט בצורה בהירה ונוחה, לפני כל עיקול מופיע תמרור המורה על המהירות המירבית המומלצת למעבר העיקול, כך שההפתעות מועטות. פה ושם רצה לה ארנבת תועה לפני הרכב או אופוסום מפוחד, הדרך מרובה במעברי מים ובגשרונים מקסימים מעל נחלים או פלגי מים שונים, מפלים נגלים מכל פינה והשקט והשלווה מהממים. הכביש גם די נטוש, במשך כשעתיים נהיגה לא חלפה על פנינו ולו גם מכונית אחת. אחרי שעתיים דרוכות של נהיגה לא קלה עצרתי, תפסתי תנומה של שעה וחצי וקמתי כמו חדש.
המשכנו בדרכנו דרך מרכז המבקרים של Haast שבו מוזיאון קטן ומעניין על אזור החוף המערבי של ניו-זילנד, לכיוון קרחון פוקס הסמוך לעיירה בעלת שם זהה Fox Glacier. הגענו לעיירה בשעת ערב, נכנסנו לחניון קראוונים נחמד בכניסה לעיירה מול תחנת הדלק, והתכוונתי לשלם על הלינה. כשניגשתי לקבלה עברתי במקרה דרך מוטל קטן ונעים שבעלי המקום מפעילים בנוסף לחניון הקראוונים. לא עמדתי בפיתוי, ולמראה החדרים הבנויים עץ, בקומה אחת עם חימום ושירותים ומקלחות צמודים (כבר שכחנו איך זה להתקלח ללא כפכפים...), שכרנו לנו קומה שלמה, חדר זוגי לענת ולי, חדר זוגי לתאומים, חדר בודד לירדן, פינת משחקים באותה קומה, כך ששכרנו למעשה את כל הקומה השניה של המוטל הזה, שהינו חדש ומריח כחדש, הכל נקי ומטופח, והכל תמורת 176$ NZ (כ- 100 $ ארה"ב) ללילה כולל ארוחת בוקר במטבחון חמוד בו אנחנו מכינים בעצמנו את האוכל והם מספקים את המצרכים. שווה כל אגורה. שם המקום : Fox Glacier Lodge, ולבעל המקום בגינה האחורית של ביתו ישנן גם תולעים זוהרות, שהחשיכה זהו הזמן המומלץ לצפיה בהן. ערכנו סיור מקיף בחצרו במשך 15 דקות, ראינו המון תולעים שמאירות בחושך, תופעה מעניינת וייחודית. שמן באנגלית Glow worm. קמנו בבוקר שמחים ומאושרים, אחרי שינה ערבה ומתוקה. לא להאמין איך שבועיים בקראוואן יכולים לתת פרספקטיבה על נוחות מגורים, לינה ושינה.
עד כאן להיום.
לתחילת הכתבה
