האי הדרומי של ניו-זילנד, החלק המערבי

בבוקר ה- 30.12 יצאנו אל עבר Milford Sound, כשהמטרה הייתה להגיע בסביבות 4 אחר הצהריים להפלגה שלנו, ובדרך לטייל קצת בכל מיני נקודות חמודות. העצירה הראשונה הייתה במקום מדהים- שדה עצום ואינסופי של לופים (האלה שנראים כמו תורמוסים אותם כבר פגשנו בהר קוק) עצומים ופשוט מושלמים! בכל גווני הסגול וורוד שאפשר לדמיין. המשכנו בנסיעה ולפתע התנועה נעמדה. ולמה זה? הרי לא יכול להיות שבניו זילנד הקטנה והשלווה יהיה פקק תנועה... אבל מסתבר שכן, והסיבה- עדר כבשים חוצה את הכביש. מחזה מבדר. העצירה הבאה היתה טיול ביער מכושף (Lake Gunn Nature Walk). לא יכולנו לראות טיפת גזע חומה אחת- בגלל שהכל היה עטוף בירוקת שכיסתה את כל היער כמו שמיכה. זה היה ממש קסום! עצירה נוספת במפל יפה, ובלי לשים לב הזמן טס ועוד נשארה נסיעה שכוללת חציית מנהרה ארוכה חד-נתיבית (שנבנתה בשנות ה-30 על מנת לספק תעסוקה לתושבי ניו זילנד בזמן השפל הגדול).

להפתעתנו בתחילת המנהרה יש רמזור שנותן מעבר של 15 דקות לכל נתיב. גילינו שמהצד השני של המנהרה הנוף מאוד השתנה- משני צדדינו התנשאו הרים תלולים כל כך, בקצותיהם שלג, ולכל אורכם אינסוף מפלים דקיקים שנראים כמו פסים לבנים. לא היה זמן להסתכל, מהרנו- לסירה הגענו כמובן בדקה האחרונה (ואחרונים), וישר יצאנו לדרך. ומרגע שהתחילה ההפלגה לא יכולנו להפסיק להתפעל מהמקום. פשוט מדהים ביופיו! השמיים היו תכולים, ומזג האוויר היה נעים. מסביבנו מצוקים אפורים תלולים, וגם מפלים מרשימים במיוחד. הצוות היה מאוד ידידותי, וסיפרו לנו כמה נתונים מספריים מעניינים: באזור המילפורד סאונד יורד כ-7 מטר גשם, ביום גשום במיוחד כמות המפלים במילפורד מגיעה לכ-10,000. ביום הקודם להגיענו היו במילפורד 400 מפלים, וביום ההפלגה שלנו היו כ20 בלבד. אם יהיו תשעה ימים רצופים ללא גשם, יישארו במילפורד רק שני מפלים "עובדים".

 המיוחד בהפלגה שבה בחרנו להפליג הוא שהסירה קטנה יחסית ולכן יכולה להיכנס מתחת למפלים, ונכנסנו מתחת לשניים. עמדנו בחרטום הסירה, ונרטבנו מהמים הטהורים והנהדרים. מגשים עם כוסות הוצבו מתחת למפל והתמלאו, ואנחנו קיבלנו מים מאוד משובחים לשתייה. במפל השני (בגובה 155 מטרים) שבו ביקרנו יכולנו לראות גם קשתות בגלל המפגש של טיפות המים עם השמש. כניסה למפל היא בהחלט חוויה בלתי נשכחת... בין השאר זכינו לראות כלבי ים שוכבים ונהנים מהשמש, ואפילו... דולפינים שדילגו וקיפצו מסביב לסירה, ואנחנו לגמרי הוקסמנו! הם היו ממש ענקיים, ללא ספק הכי גדולים שראינו עד היום. פגשנו גם באוניית נוסעים לבנה וע-צ-ו-מ-ה שנמצאת בעיצומו של מסע לאוסטרליה ובאה כדי להעביר במילפורד את הלילה. אגב המילפורד סאונד הוא לא סאונד (מיצר) אלא בעצם פיורד, ונוצר על ידי קרחון ענקי. חובה להפליג בו!

כפי שבטח רובכם יודעים, הטרילוגיה "שר הטבעות" צולמה בניו זילנד, ביותר מ-150 מקומות שונים. קיבלנו מסבא ספר מפות של AA בו מסומנות כל נקודות הצילום של הסרט, והחלטנו לצאת במסע ולמצוא את חלקן. הנקודה הראשונה שבה ביקרנו נמצאת בין העיירה Te Anau לעיירה Manapouri, אחרי כשעה וחצי הליכה במסלול של טרק קפלר (אחד מתשעת ה- Great Walks של ניו זילנד). הידיעה שפה ממש צילמו את שר הטבעות הוסיפה מאוד ל"עוד סתם מסלול הליכה" ובסופו הגענו לביצות המתים (Dead Marshes), כמו שהובטח. זה נראה בדיוק כמו בסרט השני, ובלי קושי אפשר לראות את פרודו, סאם וגולום הולכים כאן.

לתחילת הכתבה

בערב ה-31.12 הגענו לעיר Queenstown, ואל הקראוון פארק Top 10 שבה. חשבנו שהייתה לנו בו הזמנה מראש, וחיכינו ברכבים בזמן שאבא הלך למשרד. הוא חזר עם פרצוף מבשר רעות. מסתבר שהפקידה בכלל לא יודעת על ההזמנה שלנו. אני מזכירה לכם שהתאריך היה ערב ראש השנה החדשה- מה שאומר כל מקומות הלינה מלאים עד אפס מקום. נתקענו. התחלנו לבדוק קראוון פארק`ס נוספים בסביבה אך פתאום שמנו לב לדשא מלא אוהלים ולידו חניה רגילה עם המון קמפרים. מסתבר שלקראת השנה החדשה מאפשרים לכל המעוניין להגיע לעיר, לחגוג, להקים אוהל או לחנות בעלות של 15$ למבוגר ולהשתמש בשרותי אחד החניונים, מייד הצטרפנו ויצאנו להסתובב ולחגוג ביחד עם כל המוני התיירים והמקומיים את "New Year`s Eve.". הוקמה במה ליד המרינה של העיר וכמה להקות מקומיות הופיעו בה. ספירה לאחור לא הייתה, אבל בכל זאת בשעה 12 בדיוק נורו זיקוקים מאמצע האגם שעל חופו שוכנת קווינסטאון. היה ממש יפה ושמח.

קווינסטאון היא עיר די קטנה, אבל שמה מאוד נודע בקרב תיירים- בעיקר בזכות פעילויות האנדרנלין הרבות שקיימות בה: צניחה חופשית, מצנחי רחיפה, סירות ג`ט, באנג`י וכל מיני צירופים מטורפים של הפעילויות. חוץ מאטרקציות שכאלה, העיר עצמה מאוד נעימה. הרחובות אומנם מלאים בתיירים, ובכל זאת האווירה נינוחה וכייפית. אנחנו התחלנו בתצפית על העיר- עלינו ברכבל שנקרא Gondola. הנוף מלמעלה בהחלט מרהיב, האגם, ההרים שמסביב והעיר. מאוד נהננו מה- Ludge- מסלול מפותל למכוניות קטנות וחזרנו למעלה לעשות שוב ושוב. חוץ מזה יש למעלה גם מסעדה, בית קפה, הופעה מאורית, חנות מזכרות, באנג`י, מצנחי רחיפה ועוד. ליד העלייה לרכבל `הגדול` נמצא "בית הקיווי" בו ביקרנו- ובו שני ביתנים חשוכים עם ציפור הקיווי, הופעה מאורית סבירה והסברים מעניינים על הציפורים. המשכנו במצנחי רחיפה - אלון, עומרי ואמא הצטרפו כל אחד אל מדריך וריחפו מהר גבוה ועד לתחתיתו. את הרחיפה עשינו דרך חברת Elevation, אותה מפעיל שי הישראלי. הרחיפה זולה יותר מהרחיפה שבמרכז העיר (ברכבל) וגם אורכת יותר זמן.

לתחילת הכתבה

מיומנו של אלון: "חיכינו בחנייה והגיע האוטו שאסף אותנו עד למעלה. המדריך שלי היה איתי ובפוקס הוא היה ישראלי אז הבנתי את כל מה שהוא אמר לי והיה נורא כיף. וגם עשינו תרגיל שקוראים לו ספירלה והיינו בערך חצי שעה באוויר. היה ממש ממש ממש ממש ממש ממש כיף." ולסיום - אחרי שהשלושה סיימו להנות ולהתרגש, נסענו אל עבר האטרקציה "שלי". הרעיון נכנס לי למוח בערך חודש לפני הביצוע, והקטע הקשה יותר היה לשכנע את אמא שתרשה לי -; משום מה לא מצא חן בעיניה הרעיון. אבל באמצעות מסע שיכנועים ארוך- האישור התקבל, ונסענו אל עבר הגשר שבו הומצא הבאנג`י- Kawaraw Suspension Bridge. את הקפיצה עשיתי דרך חברת AJ Hackett Bungy. הקפיצות שם תוקתקו ממש במהירות וכל 5 דקות מישהו קפץ. אחרי שעה וחצי המתנה על הגשר שלא הזיקה (אלא הוסיפה) להתרגשות, חוברתי לחבלים שאמורים להציל את חיי, נופפתי שלום אחרון לכל המשפחה, ו... בלי להאמין בכלל- קפצתי למטה. ההרגשה פשוט מדהימה! ממש הייתי באוויר, כל העולם חולף לי מול העיניים, וצרחתי מלאאא. היה לי כל כך כיף. מומלץ בחום!

מקווינסטאון נסענו אל Wanaka, וישנו בקראוון פארק Glendahu Bay Motor Camp. היתרונות שבו הם המיקום (על שפת אגם וונאקה) והאפשרות להשכיר קייקים באגם, אבל חיסרון מרכזי הוא שהמקום מפוצץ במקומיים (אוהל על אוהל על אוהל..) בתקופה זו של השנה, מה שיצר צפיפות וזוהמה. לא משהו...בילינו ערב נחמד עם סבא סבתא וה"הולנדים", ולמחרת עברנו ל- Top 10 שבעיר.

ה- Puzzling World שבוונאקה הוא מרכז לא גדול אבל מפורסם של חידות היגיון מגניבות למיניהן. בביקורנו התחלנו במבוך גדול ובאמת קשה. במשך שעה אבדנו בין השבילים והצלחנו למצוא את 4 המגדלים (ואת היציאה..). במבנה הסגור היו ארבעה חדרים אדירים. בראשון היו המון הולגרמות- תמונות שאם מסתכלים עליהן מזווית מסויימת, אפשר לראות בהן חפץ תלת מימדי שנראה מאוד אמיתי. החדר הבא שבו היינו היה פשוט מגניב! על הקירות שמסביבנו היו מוטבעים מלא פרצופים של אנשים מפורסמים, וכשהלכנו לצדדים הפרצופים "עקבו אחרינו". כמעט כמו המונה ליזה...

גם השירותים היו ממש מגניבים- חדר שבשני צדדיו ספסלי עץ ארוכים עם חורים לישיבה. מה שנקרא "שירותים רומאים"- כולם יושבים ביחד ולמטה המים זורמים. על הקירות היו ציורים של המשך החדר שנראה מאוד אמיתיים. ואל תדאגו זה לא לשימוש אמיתי. הרצפה של החדר השלישי הייתה בנויה בהטייה של 15 מעלות, והיו בו כל מיני אשליות שנראו אמיתיות אבל לא התחברו עם ההיגיון. דוגמא אחת היא כדור ביליארד שמתגלגל במעלה המידרון. צריך לראות כדי לאמין ולהבין... החדר הרביעי והמטורף גם הוא יוצר אשלייה- מי שעומד בצד הימני של החדר נראה קטנטן ביחס למי שעומד בצד השמאלי.

ב-6.1 סבא וסבתא נפרדו מאיתנו ונסעו אל כרייסטצ`רץ`, משם טסו חזרה הביתה לישראל. היינו מאוד עצובים להיפרד אחרי כמעט חודש של טיול משותף וכל כך מהנה. ובאותו היום שבו נפרדנו מסבא וסבתא, פגשנו שוב באסי ואפרת- זוג צעיר שמטייל בניו זילנד, אותם הכרנו באי הצפוני. מאוד שמחנו לפגוש אותם, ואיתם היינו ביומיים העוקבים. נסענו איתם אל טרק רוב רויס. הדרך אל הטרק הייתה ממש מעצבנת- דרך עפר שמתוחזקת די גרוע, ולכן היו המון קפיצות שפתחו את כל הארונות של הקמפרוואנים. הגענו לתחילת הטרק וגילינו שהגשם שיורד גם לא עומד להפסיק בקרוב, וויתרנו על התענוג ועברנו לטרק קרוב שנקרא Diamond Lake. הטרק הוא הלוך חזור, ברובו עלייה לא קשה מדי, נופים משגעים ותצפית מדהימה בסיום. מומלץ!

למחרת שכרנו יאכטה! חקרנו, וגילינו ש Lake Wanaka Yacht Charters -משכירים יאכטה קטנה (למקסימום שישה אנשים) לכמה שעות עד יומיים- הפלגה באגם וונאקה במחיר סביר. האגם היה מאוד עמוס בסירות ויאכטות- כמעט כל מקומי כאן מחזיק בסירה. האגם מקסים, ונהננו להפליג ולטייל על האי הקטן שבו. חזרנו לעוד לילה בקראוון פארק בוונאקה עם אסי ואפרת, ולמחרת נפרדנו והמשכנו צפונה למטרה הבאה- הקרחון Fox. בדרך אליו עצרנו בכמה טרקים קצרצרים- שווי הציון הם Blue Pools עם בריכות קטנות ומדהימות בצבען, ומפל שנקרא Roaring Billy ואמור להיות המרשים מכל שאר המפלים אבל אותנו כמות המים די איכזבה. את הלילה העברנו בקראוון פארק Haast Lodge בעיירה הקטנטנה האסט- קטן וחמוד, מטבח מצוייד וסלון נעים.

לתחילת הכתבה

כ-20 ק"מ צפונה מהאסט יש טרק קצר וממש מתוק. רובו הולך בתוך יער של עצים נמוכים ושונים מיער רגיל, והסיום הוא בחוף ים מדהים- במקום חול ישנם חלוקי נחל מאוד מיוחדים. התחשק להגניב את כולם הביתה!! בלילה ישנו ביישוב Fox Glacier. חפשו שם (היישוב כל כך קטן אז קשה לפספס) את המסלול של התולעים הזוהרות (Glow worms). בלילה הולכים בשביל מיוער וקטן, ועל השיחים שבצדדים יש מלא "כוכבים" קטנטנים ומדהימים. הכניסה בחינם (מתבקשת תרומה) וממש מגניב!

במערב האי הדרומי של ניו זילנד יש שני קרחונים עליהם אפשר ללכת. הדרומי יותר הוא פוקס, ושכנו מצפון נקרא Franz Jozef. בחרנו לסייר בפוקס, ומכיוון שיובל קטן מדי לסיור (מגיל 7 ומעלה) התחלקנו לשתי קבוצות והזמנו (מומלץ להזמין לפחות יום מראש) סיור בוקר לחלקנו וסיור צהריים לחלקנו השני. הזמנו סיור של חצי יום (בן 4 שעות, מתוכן כשעה הליכה על הקרחון). קיבלנו נעליים מתוחכמות וכבדות שחסינות למים (חלקן לפחות) וגם מעילי גשם (אפשר לבקש גם מכנסי ניילון).

 נסענו באוטובוס אל עבר הקרחון, ויצאנו לסיור בקבוצות של כ-12 איש. המסלול (שעה וחצי לכל כיוון) עובר בגבעת סלעים אפורים ואחר כך בתוך יער, לכל אורכו רואים את "מפל" השלג העצום שהוא הקרחון. קשה להבין מתמונות עד שרואים בעיניים. טיפסנו כ-500 מדרגות- כושר בסיסי נחוץ... כשהגענו לקרחון קיבלנו מקלות הליכה וחיברנו לסוליות נעליים דוקרנים שיקלו על ההליכה בשלג. הסיור היה פשוט מדהים! באזור בו היינו רוב הקרחון מכוסה אבנים ומעט בעפר והשלג לא צח ומבריק, אבל בכל זאת יפהפה, ומרשים לראות נקיקי הקרח הכחולים- כמו בסרטים. עלינו וירדנו במדרגות חצובות בשלג, מסביבנו צריחים וגלים של קרח לבן, אפור ותכול, הרגשתי בסרט.

הבוקר הבא היה גשום במיוחד. לאמא ואבא חדר גשם לאוהל (משתלם להשקיע כסף באוהל לניו זילנד- שיהיה חסין לגשם) וההרים שמסביבנו כוסו בערפל כבד. מיהרנו להתחפף ממזג האוויר המעצבן של פוקס, ונסענו 3 שעות ברצף כי בכלל לא התחשק לנו לעצור בגשם. הגענו ל- Hokitika- השמש זרחה והיינו מאושרים. שני הימים שבהם שהינו בה היו יפהפיים והיינו בטוחים שהיא מקום מוגן מגשם, עד שקראנו בלונלי פלנט וראינו שאחד התיירים אפילו כתב שיר על כמה שהוקיטיקה היא מקום גשום. כנראה שזכינו בכמה ימים נדירים. קראוון פארק שמאוד אהבנו נקרא Shining Star Beachfront Accommodation. המקום חדש, יש בו "משק" עם למות, תרנגולות, עיזים ו-2 חזירי בר עצומים, וגם בקתות עץ- רק לראות אותן מבחוץ עושה הרגשה טובה. הבקתות כמעט תמיד מלאות, ואם בא לכם להתפנק הזמינו כמה ימים מראש. ממלץ גם להזמין אתר בקראוון פארק כי המקום מתמלא כבר אחר הצהריים (יש רק 14 אתרים).

לתחילת הכתבה

הוקיטיקה היא המרכז של אבן הג`ייד הירוקה, ויש מלא חנויות שמכינות ומוכרות תכשיטים שעשויים מהאבן. הצטיידנו גם אנחנו בשתיים. העיר ממש כייפית! אנחנו נהננו מטיול בעיר ובחוף הים הכייפי, ובערב- עוד מסלול תולעים זוהרות בחינם. בלילה האחרון כבר ירד גשם וגילינו כי יש אמת בדברי הלונלי-פלנט. למחרת המשכנו צפונה. עברנו ב- Greymouth, כאשר עומרי אלון ויובל בונים על ג`חנון בבק-פקר הישראלי Duke עליו כתבה אחת המשפחות באתר למטייל. כשהגענו גילינו שצריך להזמין ג`חנון לילה מראש, ושמנה אחת עולה 9 דולר ניו זילנדי. וויתרנו והמשכנו. לא אהבנו את העיר האפורה והגשומה. בלילה, החלטנו להתפנק ולישון (פעם ראשונה!) בבקתה בקראוון פארק בווסטפורט (כל הדברים שלנו היו רטובים מהלילה האחרון). היה פינוק אמיתי! וכיוון שגם למחרת ירד גשם, וויתרנו על מושבת כלבי הים שנמצאת ליד העיר Westport. מיהרנו לברוח אחת ולתמיד מה- West Land, או כמו שרוב האנשים קוראים לזה (ובצדק) ה- Wet Land.

 חצינו את האי הדרומי מהמערב לצפון - עד לעיר Motueka. בדרך עצרנו ב"גשר התלוי הכי ארוך בניו זילנד" (110 מטר) - Buller Gorge Swingbridge, כ-15 ק"מ מ- Murchison, מעל נהר Buller. הבנים מצאו במי הנהר פירורי זהב אמיתיים ויכלו להישאר שם עוד המון זמן, לולא היו הסנד פלאייס באיזור (Sand Flies= זבובי החול של ניו זילנד. מעופפים קטנטנים, שחורים, מציקים במיוחד ועוקצים עקיצות מעצבנות). במקביל לגשר יש כבל עליו אפשר לעשות מן אומגה מגניבה. נחמד מאוד. ועד לכאן הכתבה... בכתבה הבאה: עשינו טרק של יומיים (אפילו יובל), וגם הגשמנו לאלון חלום... שיהיה המשך יום מעולה!