``ני-האוו`` (שלום) מטיוואן

הסקרנות מכריעה את שלומית ומביאה אותה לטאיפיי. היא מתוודעת לחיי הלילה בעיר, יוצאת לסיור באתרים מעניינים, מתרטבת בפארק מים ומתחילה לתכנן כבר את הביקור הבא בטיוואן.
שלומית
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: ``ני-האוו`` (שלום) מטיוואן

בילוי לילי בטאיפיי

יצאתי לטיוואן ברגשות די מעורבים: מצד אחד שמעתי סיפורים מאנשים שאמרו לי כי טייפה Taipei (הבירה) מכוערת, יקרה מאוד ואיש לא מדבר אנגלית, לעומת זאת ראיתי תמונות ושמעתי סיפורים של מבקרים נפעמים. כאשר נפלה לידי ההזדמנות (כחלק מנסיעת עבודה של בעלי) החלטתי לבדוק את המקום מקרוב ולראות בעצמי מה באמת קורה באי הקטן הזה- ולהפתעתי גיליתי אי יפה עם אנשים מקסימים, שמחים ותמיד נכונים לעזור ואפילו דוברי אנגלית... לא בכדי יורדי הים הפורטוגזים כינו אותו: Ilha Formosa- "אי יפה"- כש"גילו" את האי ב-1517.

 הגענו למלון סמוך לחצות לאחר טיסה של 4 שעות פלוס שעה במונית. היינו די מותשים אבל גם מאוד רעבים ומאחר וטייפה ידועה כ"עיר ללא הפסקה" עם מקומות בילוי שפתוחים כל הלילה, יצאנו לשיטוט בעיר בחיפוש אחר ארוחה שתשלח אותנו לישון על בטן מלאה ושקטה. בעוד אנו משוטטים ברחובות טייפה החשוכים הגענו לרחוב קטן גדוש בבתי קפה ופאבים. החלטנו להכנס לבית קפה/בר עם תפריט באנגלית כיוון שהשעה היתה מאוחרת לנסיונות תקשורתיים בסינית. האוכל היה מצויין אבל יותר מזה היו האנשים. בעוד אנו לוגמים את מרק התירס ומנסים לדוג את השרימפסים ניגש אלינו השף בכבודו ובעצמו, הציג את עצמו כסטיבן וכבעל המקום ואת המלצרית כאשתו. זה היה המפגש הראשון שלנו עם הטיוואנים שהתגלו כחביבים במיוחד ובעלי עניין בישראל ובעלי ידע וסימפטיה על מה שקורה בארץ.

תוך כמה דקות ניגש אלינו עלם מקומי חביב העונה לשם ברייאן (רוב הסינים מאמצים לעצמם גם שם לטיני) ששאל אותנו אם בעקבות השואה אנחנו עדיין שונאים את הגרמנים כיוון שיושב בפאב חבר גרמני שלו ואם זה מפריע לנו. קצת הופתענו מהשאלה הישירה כיוון שהאסייתים ידועים כמאוד לא ישירים אבל הסתבר שהטיוואניים נוטים לשאול שאלות די אישיות כבר במפגש הראשון, כמו מה סוג הדם שלך או האם יש לך ילד ומתי תתחתן וכדומה. יצאנו בהרגשה טובה מהמקום וקיוונו שלא במקרה "נפלנו" על אנשים חביבים ושככה ימשיך - ואמנם לא במקרה היה הדבר, האנשים התגלו כמקסימים וחביבים במיוחד. ואם במקרה אתם באזור מזרח טייפה ועוברים ברחוב Dong Feng מס` 64 - תיכנסו לבית הקפה Chachi Bistro ותמסרו ד"ש לסטיבן בעל המקום.

אחרי ארוחת הבוקר בעלי היקר נפרד ממני בדרכו לפגישת העסקים שלו, צייד אותי באלחוטי שלו אבל הודיע לי שהוא לא יהיה זמין כל היום בגלל פגישות (כמה מרגיע...) ונפנף לי לשלום מהמכונית שבאה לאסוף אותו (כמה נוח..). אני כולי התרגשות לקראת המפגש עם טייפה של הבוקר פניתי לקונסייג` המלון החביב שעמד בדלפק ושאלתי אותו איך מגיעים לכאן ולשם. הוא נתן לי מפה של העיר עם הקווים של הרכבת התחתית - MRT (שישה קווים סך הכל) והסביר לי בדיוק איך מגיעים לכל מקום.

המחיר הממוצע לנסיעה ברכבת התחתית הוא 20 NT (דולר טיוואני חדש) שזה בסביבות 1$ סינגפורי (50 סנט אמריקאי) והיא מגיעה לכל מקום מרכזי בעיר. הקווים מאוד פשוטים וכל התחנות כתובות גם בשפה האנגלית וברכבת עצמה ישנו כרוז שמודיע את שם התחנה גם באנגלית - מאוד נוח ופשוט. לעומת זאת, תחנות האוטובוס והאוטובוסים עצמם מצויידים בשלטים בסינית בלבד!! אפשר לנסות להשוות בין מה שכתוב עליהם לבין הכתובת שכתובה לכם בסינית (אם הצטיידתם באחת כזאת). ניסיתי - ועד שהצלחתי להשוות בין הקווים והסימנים, האוטובוס נסע... אז יותר פשוט לשאול את האנשים שעומדים בתחנה אם זאת התחנה והאוטובוס הנכונים - יותר מהיר ויותר בטוח ...מוניות להבדיל, מאוד יקרות, הנהגים כמעט לא מדברים מילה באנגלית (לא ברור אם מחוסר ידיעה או מחוסר רצון) ורצוי להצטייד עם הכתובת בסינית ולהראות לנהג, אחרת לא בטוח שתגיעו לאן שתרצו...

טייפה עיר 24 שעות ביממה "נדלקת" באינספור אורות בלילה וכל השלטים מתעוררים לחיים - רוב השלטים בסינית ופה ושם שלט קטן באנגלית - חגיגה אמיתית לעיניים! העיר מודרנית לכל דבר, יש בה אוכלוסיה זרה רבה, מסעדות מערביות כמו פיצה האט, TGI Friday, סטארבאקס, מקדונלד ועוד. בהרבה מסעדות רשומות המנות גם באנגלית ומי שיודע כמה מילים בסינית יכול אפילו לקשקש עם הטיוואנים. בשפה הסינית בניב מנדרין ישנם 4 טונים (טון עולה, יורד, עולה-יורד וקבוע) ואותה מילה בטון מסוים מקבלת משמעות אחרת לגמרי בטון אחר.

 לפני שנסעתי אמרו לי שאין סיכוי שיבינו אותי (כיוון שהסינית שלי לא ממש מדויקת מבחינת הטונים שלא נדבר על זה שהיא מאוד בסיסית) וכשניסיתי לקשקש עם המקומיים את הכמה משפטים/מילים שאני יודעת הם הבינו אותי ואפילו נסחפו וענו לי בסינית... אז במקרה של טיוואן גם אם מדברים בסינית קצת "מונוטונית" הם עדיין מצליחים להבין. בשעות הבוקר טייפה נראית קצת כמו "קרטון של ביצים" (תיאור אופייני של העיר) עם בניינים אפורים וחסרי חן ומרפסות עגולות אבל כל החביבות של האנשים והנכונות לעזור (גם בלי שמבקשים - הם פשוט ניגשים ושואלים אם צריך עזרה) מחפה על כל "כיעור ארכיטקטוני" שקיים בעיר.

לתחילת הכתבה

מקדשים ושווקים בעיר

טייפה, כמו ערים אסייתיות רבות אחרות, משופעת במקדשים רבים ומגוונים - בודהיסטים, קונפוזיסטים, טאואיסטים ועוד. המרשים מביניהם לכל הדעות הוא: Lungshan Temple אשר מוקדש לאלת הרחמים Kuanyin. לא מעט עבר על המקדש הזה אשר במקור נבנה בשנת 1738: רעידת אדמה, סופת טייפון והפצצת חיילות הברית בשנת 1945. היום לא נראה זכר לתלאות שעבר המקדש ולאחר ששופץ ונבנה מחדש נחשב היום למקדש הפופולרי ביותר בטייפה. המבנה מאוד צבעוני, גדוש באנשים והאויר כולו מלא בעשן מקטורות ומכסף שרוף (Ghost Money). (לאינפורמציה נוספת על ה"כסף השרוף" בפסטיבל הרוחות הרעבות-לחצו כאן).

 כדי להגיע למקדש יש לקחת את הקו הכחול ב MRT ולרדת בתחנה ששמה כשם המקדש. (ואם חשקה נפשכם לראות עוד מקדשים: Shantao Temple- נראה כמו עוגת חתונה על קומות, Confucious Temple- מקדש פשוט וצנוע אשר מתעורר לחיים בפסטיבל שנחוג לכבוד יום הולדתו של קונפוציוס ב - 28 בספטמבר). במרחק הליכה מ-Lungshan Temple ניתן להרגע בין עצים ופרחים בגנים הבוטניים של טייפה. המקום פסטורלי וירוק ובשעות הצהריים מתמלא באנשים שבאים לצייר את צמחי הלוטוס באגם המרכזי, בתלמידי בי"ס וסתם באנשים שבאים לנוח או לאכול צהריים בין כרי הדשא הנרחבים. בצמוד לגנים נמצא מוזיאון ההיסטוריה במבנה גדול ומרשים. למעשה הוא יותר מוזיאון אמנות מאשר מוזיאון היסטוריה ולחובבי האמנות מובטחת הנאה עם התענגות על תערוכות צילום, פיסול, קרמיקה וציור. מחיר כניסה 20 NT.

 בלילה כאמור, מתעוררת טייפה לחיים ויש בה כמה שווקי לילה נחמדים ששווים ביקור. הגדול ביותר מביניהם הוא: Shihlin Night Market (צמוד לתחנת Chientan-בקו האדום) בקרבת מלון גארנד - המלון שבנוי על הר ומשקיף על כל טייפה ואשר חולפים לידו בדרך משדה התעופה לעיר. השוק מציע מבחר מסעדות רחוב, דוכני אוכל רבים, דוכני מיצים טריים, בגדים, נעליים, חיות למכירה וכל מה שעולה בדעתכם.... ישנם גם דוכני קליעה למטרה, משחקי תחרות בסגנון דייג של צבים (...) ועוד "משחקי חברה" טיוואנים משעשעים למיניהם..

 בבוקר השוק נראה אפרורי ורוב הדוכנים סגורים אבל בשעות הערב השוק מתעורר לחיים והוא פתוח עד השעות הקטנות של הלילה. ברחובות סמוכים לשוק ניתן למצוא חנויות בגדים מעוצבות עם מותגים מפורסמים, מסעדות יותר יקרות אבל החגיגה האמיתית נמצאת בשוק עצמו. שוק נוסף בסגנון שונה, צעיר יותר וקצבי יותר הוא Hsimenting (צמוד לתחנה כשם השוק - קו כחול). האזור נראה יותר הייטקי בסגנון Shibuya בטוקיו עם מסכי וידאו ענקיים ושלטים גדולים מוארים, החנויות מעוצבות בסגנון מעניין וצעיר, ישנן מסעדות ובתי קפה רבים רק המינוס היחידי הוא שהמקום שובק חיים בסביבות 11-12 בלילה.


 באחת מארוחות הערב שאכלנו עם החברה הטיוואנית שאירחה את בעלי, הם שאלו אותי אם הייתי ב-Chiang Kaishek Memorial. אותו צ`יאנג שאשתו נפטרה בסוף השבוע ואשר היה דמות מפתח בעיצוב פני טיוואן. עניתי שעוד לא ומיד כולם אמרו לי שאני חייבת לבקר שם כי זה מקום מרשים ויפה. למחרת בבוקר, מצוידת במפת העיר שמתי פעמיי לכיוון מבנה הזכרון שהוקם לכבוד מנהיג דגול זה (תחנת CKS Memorial - קו אדום). המבנה גדול ומרשים ובתוכו ישנו פסל בדמותו של המנהיג ובקומה התחתונה מוזיאון עם פירוט השגיו לאורך השנים ומכוניות הלימוזין השחורות שהיו בבעלותו. צ`יאנג קאישק הגיע לטיוואן עם אשתו בשנת 1945 לאחר שגורש מסין ע"י המפלגה הקומוניסטית והקדיש את חייו למלחמה בקומוניזם. מסביב להיכל ההנצחה נמצא התיאטרון הלאומי ואולם הקונצרטים אשר נמצאים מאחורי שער כניסה מרשים.

 מאחר וכבר הייתי במוזה של ביקור בהיכלי זכרון וכדומה שמתי פעמיי אל Martyrs Shrine- מרחק הליכה ממלון גראנד אשר נוהל ע"י גברת צ`יאנג בימי חייה. המקום נבנה לזכר אלו שנפלו במלחמות טיוואן השונות. במקום ישנם שומרים של צבא המשטרה אשר אינם מנידים עפעף למרות שתיירים רבים מנסים להצחיק ולעצבן אותם. כל שעתיים יש חילופי משמר בהם החיילים הקשוחים מפליאים בביצועי אקרובטיקה עם נשקם - מעיפים אותו באויר, מבצעים החלפות נשק ביניהם תוך הנפתם באויר ועוד ועוד ביצועים מרהיבים דומים. המחזה חביב ומשעשע ודי נוגד את הרקע של המקום עם תמונות הנופלים. אחרי כמה ימים בטייפה מתחילים להרגיש את זיהום האוויר והרעש הרב שגורמים געגועים לקצת שקט ורוגע. זה בדיוק הזמן לצאת קצת מחוץ לטייפה ולראות את טיוואן הפחות מתויירת (בזרים). במרחק של שעה וחצי דרומית מטייפה, נמצאת העיר Wulai אזור הררי הנמצא גבוה יותר מטייפה ולכן הרבה יותר קר ממנה.

האטרקציה של המקום היא מפל מים גדול הנשפך לנהר בתחתית ההר וממליצים לבוא דווקא בימים שיורד גשם כי אז המפל גועש ומוסיף נופך דרמטי למקום. לדעתי, האטרקציה לא כזאת מדהימה והדרך ההררית להגיע אליה היא האטרקציה עצמה. העיר מפורסמת במעיינות החמים שלה וכל מלון מציע טבילה בהם עם נוף המשקיף להרים מסביב. אנו תכננו טיול של יום אחד כך שלא היה לנו זמן להשתכשך במעיינות למיניהם ומיד יצאנו ל"מסע" אל ראש ההר- למקום בו מתחיל המפל. המסע מתחיל במעבר על גשר בו יש לשלם 50 NT, אחריו מטפסים כמה מטרים במעלה ההר עד שמגיעים למיני רכבת (מחיר הנסיעה הוא 50 NT לאדם לכל כיוון). אחרי נסיעה של כמה דקות מגיעים למרגלות המפל ומשם יש לקחת רכבל (120 NT לאדם) ואם חשבתם שאחרי הנסיעה ברכבל הגענו ליעד בראש המפל - אז טעיתם... כי נשארה עוד פיסת הר שיש לטפס לבד ללא עזרה טכנולוגית כזאת או אחרת.

 בסוף ה"מסע המפרך" מגיעים לפארק שעשועים או ליתר דיוק שניים - אחד ממוסחר בסגנון לונה פארק לילדים והשני טבעי כמו בטיולי בי"ס עם גשר מעץ, הליכה על חבל, אומגה ועוד ועוד... מה אני אגיד לכם - תענוג אמיתי, חזרתי תוך שניה לגיל בי"ס ועליתי על המתקנים בהתלהבות ושכחתי בכלל איפה אני נמצאת..ישנם עוד מקומות רבים אחרים במרחק קטן מטייפה עם תפאורה ואוירה שונים לגמרי מהבירה הסואנת כמו: Yangmingshan National Park, Peitou- דרום- מערב לטייפה ועוד. הטיול הזה השאיר לי טעם של עוד ורצון לחזור למקום המקסים הזה ולטייל לאורכו ורוחבו - אבל צריך להשאיר משהו לטיול הבא, לא?

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על טאיפיי

כתבות על חופשת סקי 2022

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם