אתם הורים החולמים לטייל עם ילדיכם הבוגרים במזרח? לכן בעקבות גל וערן שערכו טיול זריז עם אמא ואבא בדרום הודו וסרי לנקה.נפגשים במומביי, משם לקוצ`ין, למדינות קרלה וטמיל נאדוולסיום שבוע בסרי לנקה.
ימים ראשונים בדלהי יכולים להיות לא פשוטים. לוקח זמן להתרגל לנסיעה מהירה בטוק טוק הודי, לחום הכבד ולבליל האנשים. יש כאלה שמבינים מהר שעליהם להמשיך הלאה וממהרים לרכוש כרטיס לרכבת, ליד הבא.
הדרך מדלהי לפושקר התחילה ביום צילומים לסרט בוליוודי בהשתתפות כוכב מפורסם (וגם בהשתתפותי), עברה דרך הטאג` מאהאל ונמשכה בשוד בחסות החשיכה ומפגש עגום עם המשטרה ההודית, נשנשתי שוקולד פרה ברחובה הראשי של ג`איפור, ובסוף הגעתי.
מסע ארוך מביא את דוד נחמוני לבקר בחלקים נרחבים של הודו. הוא מתחיל בבומביי ומשם מגיע אל גואה, המפי, והכף הדרומי, הוא ממשיך במסע אל מדינת רג`אסטאן שבמערב תת היבשת ההודית ואל הצפון משם הוא עובר לנפאל. לפניכם חלקו הראשון של המסע המקיף.
כן גם לנו לקח יום-יומיים של הלם תרבותי, דברים שקוראים מכאן לא רואים בדיוק שם. איך הרגשנו כמו כלים בתוך משחק סימולציה של כביש ``עתיר כלי רכב`` שאינם מכוניות מרוץ אך נוהגים כמותן ואיך תוכלו ללמוד ל``מכור`` בקורס עממי יומיומי ולוחץ.
במסע רכבות בין הערים כולכתה, ורנאסי וניו דלהי אני נשבה בקסם ההודי. החן הויקטוריאני המתפורר של כולכתה, אווירת הקדושה הדחוסה של ורנאסי וצפייה בסרט קולנוע תוצרת בוליווד בדלהי, מובילה להתאהבות בלתי נמנעת. האמת - הכתובת היתה על הקיר.
יוצאים לטרק עם שלג בפסגות, משתכשכים במעיינות חמים, רובצים במנאלי ו.. חוזרים הביתה. האם החיידק ההודי דבק?
תלמה ויורם מסכמים את המסע שערכו בהודו ומביאים את החוויות המפחידות ביותר (כמו רכבת הלילה לאמריטצר), החוויה המרשימה ביותר וחוויות מוזרות נוספות כמו צפייה בחולדות קדושות.
גם כשמדובר בטיול רביעי בה, הודו לא חדלה מלהפתיע. לפניכם מסלול שמתחיל באתנחתא קלה בדלהי ההומה וממשיך לפושקר היפה על קופיה המתרוצצים וטקסי הפוג`ה ולאודייפור המלכותית ומרובת המקדשים. אנו מגישים לכם יומן מסע בהודו עתיר טיפים בשלושה חלקים.
כתבה זו נכתבה לטובת בני ה- 50 + הרוצים לטייל בהודו שלא במסגרת של טיול מאורגן. בחלקה הראשון של הכתבה תוכלו לקרוא כיצד להתכונן לטיול כזה? מה לקחת? התנהלות בהודו, אוכל, לינה - כל אלו ועוד בכתבה של הרצל שבתאי. לגזור, לשמור ולנסוע! <br />
בכתבה הבאה תמצאו את חלקו השני של סיפור מסע בהודו ובו מסלול שלם ומפורט לטיול של זוג צעירים בני 50+.
ההחלטה לנסוע בשנית להודו לא דרשה מאמץ מחשבתי מיוחד, כבר בפעם הראשונה טרם הנחתי את כף רגלי על המטוס ידעתי כי צפוי לי מסע להודו בשנית. מצאנו את עצמנו מטיילים לבדנו במישורים ירוקים, בהרים מושלגים, מהלכים בין עשרות קופים וחיות אחרות. ישנו בטירות, טיילנו ותרנו במעמקיה של תרבות זרה ועתיקה אשר שמרה על סממניה ונהנינו מהשקט המקיף את כל המטיילים בהודו.
"מה לי ולהודו? לא אוכלים שם פואה גרה, לא שותים שם יינות בורדו, ובכלל אני לא תרמילאית. מסיבות הירח המלא בגואה רחוקות ממני כמו פטריות ההזייה גם. אבל כשמציעים לי לטעום (לא פטריות) עולם אחר-אני תמיד מוכנה להקשיב." בכתבה שלפניכם, עשרה ימים בהודו המפתיעה, השובה והמשכרת.
דלהי מציעה מגוון רחב של מוקדי בידור אטרקטיביים עבור תרמילאים, אנשי עסקים ואף משפחות. לאחר שנהניתם מביקור בקולנוע, בתיאטרון או במשחק קריקט מלהיב, תוכלו לצאת לאחד מהפאבים או מועדוני הריקודים הרבים הפזורים בכל פינה בעיר. יוצאים לבלות בדלהי!
תמר ושמעון יוצאים לטייל עם אראלה והרי, זוג חברים, ומגלים פעם נוספת, כי בהודו אין סוף להפתעות. עד כמה שאתה בעל ניסיון ועד כמה שאתה בודק את הדברים מראש צפה להפתעות. זה חלק מהקסם שלה.. יומן מצולם וצבעוני מסיקים וצפון הודו.
למרות שחיכה להלם התרבות המדובר, ההלם לא הגיע ובמקומו הגיעה אהבה גדולה למדינה הזאת, שיש בה כל כך הרבה צבעים, אנשים מיוחדים נטולי מחסומים, פרות ונהרות קדושים. טיול שהוא הסתכלות אחרת על החיים ורק מי שיגיע לשם יבין. לפניכם נקודות חשובות במסלול טיול בן 3 חודשים בהודו.
שני תרמילאים טריים, מגיעים לדלהי ישר מתל אביב לבושים בג`ינס ועמוסים בתיק ענק, יורדים מהמטוס ותופסים מונית ישר להארי-רמה, במיין בזר. את התיק הם שוכחים במונית ומבלים את היום הראשון בחיפושים אחריו...
יש מטיילים שמגיעים למיין בזאר ורק חושבים איך לעזוב ויש כאלה שמוצאים שדוקא המיין בזאר הוא המקום בשבילם: ססגוני, מרתק, לכל אחד הפינה שלו, רק לחפש ולמצוא.
הרכבת יוצאת מדלהי צפונה, השעה 06:00, כמו תמונה מסרט בדיוני, והרכבת המטפסת בהר כמו מהמאה הקודמת. האם יש ל``פורטרים`` של שימלה ועד עובדים או רק מדי שרד מסורתיים? שימלה עיר בעננים!
בדרך להודו אפרת מתחככת במושבים הירדנים המלכותיים, מגלה את חולשותיה לנוכח כביסה תלויה ופרות עם דבשות. ורועדת כל הזמן, ולא מהשוק התרבותי. פשוט קר פה נורא. איפה השמש? דלהי. סוף דצמבר.
לא פשוט לחזור לדלהי אחרי ארבעה חודשים שלמים של טיול בכפרים, בהרים. אחרי ארבעה חודשים שלמים שכל מה שהיה מסביב זה אנשי הכפרים הפשוטים, הנינוחים, השלווים. פתאום זה בום מוחלט להגיע לפה ולראות את מסת האנשים שפה, את מסת הרכבים - מכוניות, משאיות, אופניים, אוטו-ריקשות, אופני-ריקשות וכו` וכו` וכו`. אבל וואלה, צריך לראות גם את זה. בעצם, כשאומרים הודו- לזה מתכוונים.
אחרי שמכירים את דלהי ומתרגלים לאווירה, אפשר להכיר גם צד אחר שלה... לא מומלץ, אבל רצוי לדעת שאם חלילה יש צורך, בתי החולים בדלהי מספקים שירות טוב ויעיל. בכתבה שלפניכם סיפור של מי שחוותה את החוויה...
נסיעה באוטובוס מפושקרלדלהי אורכת כשמונה שעות ובאופן לא מפתיע אפשר להתעורר ממנה עם כאב ראש טורדני. אם מישהו קדח חור במיטתכם במשך שמונה שעות, יש סיכוי שתבינו על מה מדובר בכתבה הזו, שעוברת דרך בית חב"ד בלהי ומסיימת במעבר הגבול עם נפאל.
קשה להאמין, אבל יש דלהי אחרת מעבר למיין באזאר... בכתבה שלפניכם תוכלו להכיר את דלהי מזוית שונה לחלוטין - מהזוית של התיירים וההודים העשירים, עם זלילה במסעדות יוקרה והזלת ריר (מהצד) על העושר של מלונות הפאר...
חברים שמחכים בדלהי יכולים להפוך את הנחיתה שם לרכה יותר - הם יכולים להזמין מראש חדר עם מזגן ולקחת אתכם מיד לכל האטרקציות של העיר. בכתבה שלפניכם טיול בין חברים למבצר האדום, לבית חולים לציפורים ותכנון להמשך הטיול בלדאק.
משהו עובר על הודו - רעידת אדמה בקשמיר, בדרום רכבת קורסת לתהום בגלל גשר שהתמוטט, בכביש בין קאסול למאניקארן מדרדר סלע על אוטובוס וישראלית נהרגת. אומרים- הכל אפשרי בהודו, וזה מתחיל להפחיד.
הודו הפתיעה אותי. התנפצו כל המיתוסים והנתונים שקראתי ושמעתי עליה. אמרו שהודו קשה, שהנסיעות איומות, שהצפיפות רבה, שהריחות נוראיים ובלתי נסבלים, שצריך לקשור בשרשראות את התרמילים, ועוד ועוד. אמרו וטעו. ברוב.
העיר דלהי (Delhi) מהווה עבור תיירים רבים את נקודת המפגש הראשונה עם הודו. ההסתגלות לדלהי יכולה להיות לפעמים לא קלה עקב כל הזיהום, הצפיפות, הריחות והרעש. אולם כאשר יוצאים מההלם הראשוני, מתגלה האווירה המיוחדת של העיר.
חלק מרכזי בטיול למדינה זרה הוא ההתוודעות לתרבות ולמנהגי המקומיים. שירז לקחה זאת צעד אחד קדימה. היא מתאהבת בפשטות של הודו, בשמחה של תאילנד ובנופים של לאוס ובעיקר במפגשים המרגשים עם המקומיים, בפניהם פתחה את ליבה והם בתמורה אמצו אותה אל ליבם.
