הההההההיייייי. אני בשוק. טוטלי בכלל. אתם לא מתארים לעצמכם כמה זה קשה לחזור לדלהי אחרי ארבעה חודשים שלמים של טיול בכפרים, בהרים. אחרי ארבעה חודשים שלמים שכל מי שהקיף אותי (או לפחות הרוב המוחלט) זה אנשים יפיפיים, אנשי הכפרים הפשוטים, הנינוחים, השלווים. וואלה, פתאום זה בום מוחלט להגיע לפה ולראות את מסת האנשים שפה, את מסת הרכבים - מכוניות, משאיות, אופניים, אוטו-ריקשות, אופני-ריקשות וכו` וכו` וכו`. אבל וואלה, צריך לראות גם את זה. בעצם, כשאומרים הודו- לזה מתכוונים.

 הגעתי לפה מעמק פרווטי. אחרי שכולם אמרו לי שאני משוגעת לנסוע לשם כי קפוא רצח, קור אימים בכלל והכול מלא שלג. אז חבר`ה חבר`ה, רגע רגע, לא שמעתם? לא ידעתם? בעמק פרווטי אמנם סוף עונה אבל אני כבר למדתי שכשאומרים סוף עונה מתכוונים ל: מזג אוויר משגע, שמש מדהימה במשך היום וקר בלילה, אבל למי אכפת הלילה? בלילה ישנים בתוך השק-שינה וחם לאללה. כשאומרים סוף-עונה מתכוונים שהישראלים עזבו את המקום, או יותר נכון ברובם, ורואים קצת נוף בזכות זה, ויש קצת שקט ומתקרבים יותר למקומיים ומרגישים וחווים את המקום לעומק יותר. וזה לא שריק לגמרי מתיירים אלא שהיחס בין כמות הישראלים במקום לכמות התיירים משאר העולם מתאזן קצת...

 אז היה מדהים בפרווטי. נופים מטריפים, שמש מדהימה. טיילתי שם עם בחור בשם מתן. עלינו לאיזה יומיים כולל שני לילות למקום שנקרא קהיריגנגה, שזה לא עיר, לא כפר, לא כלום, פשוט מעיינות חמים באמצע הטבע ואיזה דבה קטנה ליד (מסעדונת מקומית). הבנתי שבעונה יש שם עוד כמה מסעדות וכאלו, אבל אנחנו הרי משוגעים והגענו בסוף העונה. אז נכון, היה שם קר, כבר בשעה 15:00 בצהריים התחיל הקור אבל יש מעיינות חמים!!! איך זה הולך? המים החמים שנובעים מהקרקע מנותבים לשתי בריכות- אחת לבנים, שהיא פתוחה לגמרי ואחת לבנות שהיא מקורה וחסרת גג כדי שנשמור על צניעות אבל נראה את הנוף. וכמו שאתם מבינים נכון- אני הייתי שם הבת היחידה אז הייתה לי בריכה פרטית. או יותר נכון- בריכה חמה, רותחת, פרטית. שרצתי שם שעות. איך שיצאתי מהשק-שינה בבוקר ישר קפצתי לשם לבדוק מה טמפרטורת המים. ואיך שהשמש נעלמה גם כן הלכתי לאיזה כמה שעות לבחון את המים. וואלה, מסקנות הבדיקה - המים חמים בכל שעות היממה. חמים ונעימים.

 זהו, אז אני בדלהי כי החלטתי לעבור לנפאל. מה לעשות, צריך עוד מעט לחדש את הויזה להודו והדרך לעשות זאת זה לצאת מהודו ולחזור. ואם כבר עוברים לנפאל - אז מה? לא נטרק שם קצת? אז בשאיפה לעשות שם איזה טרק. ככה בשביל הכיף. ואל תגידו לי שסוף עונה בנפאל!!!

האמת היא שאני קצת חולה, תודה ששאלתם. כרגיל, הסטרפטוקוקס חזר. והפעם- בגדול. אבל אל דאגה, אחרי שניסיתי לקטול אותו במשך יומיים וחצי עם תרופות מקומיות טבעיות, התיאשתי והתחלתי היום לקחת אנטיביוטיקה- התרופה מארץ הקודש. ונקווה שזה יעזור ומהר כי לא בא לי להתקע בדלהי יותר מדי זמן. נפאל קוראת לי... מה עוד? וואלה, מי שלא שמע, הצלחתי!!! שכנעתי את ההורים שלי לבוא להודו. לטייל קצת ביחד. איזה שלושה שבועות. אבא שלי הסכים לבוא כי הוא חשב שככה הוא יוכל להחזיר אותי מהר יותר לארץ... טוב, אבא, סתם... אז אם ירצה ה` הם יגיעו לפה בתחילת ינואר... ואפילו נוכל לחגוג את היומולדת שלי ביחד... אבא, אמא, רמז... לא לשכוח, שבוע אחרי שאתם נוחתים יש לי יומולדת. זהו, תמשיכו להתקיף אותי במיילים למרות שלוקח לי זמן לענות. מה לעשות, הודו. אני עסוקה נורא פה.

אוהבת ומתגעגעת. טוב, לא באמת. כלומר- אוהבת אבל לא ממש מתגעגעת, למה? תגיעו לפה ותבינו.
 בבה צ`ילי.

יעדי הכתבה