בומביי, טריבנדרום והכף הדרומי ובנגלור

השעה 19:00 אני טס מנתב"ג להודו לעיר בומביי. במטוס היו מספר ישראלים וכולם דיברו על ירידה לגואה לתקופה של לפחות שבוע-שבועיים. לידי במטוס ישב בחור ישראלי בשם אורי שהפסיק את הטיול להודו ועכשיו הוא חוזר לשם שוב. הוא סיפר לי שאחד המקומות היפים בהודו היא העיר המפי אשר בה הריסות עתיקות מאד ומקדשים שנשמרו יפה. הוא הגיע לשם מגואה באוטובוס Sleeper. דבריו נקלטו אצלי והמפי נרשמה כיעד שיש לבקר בו למרות שלא תוכנן מראש.

 הגענו לבומביי בשעה 06:00 בבוקר. בשדה התעופה פרטתי כסף (המחאות נוסעים). הלכתי לדלפק של Air India ונרשמתי לטיסה של מחר בבקר לדרום לעיר בשם Trivandrum. הטיסה היתה ללא תשלום במסגרת הכרטיס שרכשתי בארץ [מסגרת זאת אפשרה לי שתי טיסות פנים חינם בהודו]. החלטתי ללון באזור שדה התעופה. שאלתי ב- Tourist Information על מלון קרוב והם המליצו על מספר מקומות. בחרתי במלון Suresha בעלות של 35$ ללילה. המלון שלח רכב לאסוף אותי. לאחר שהתארגנתי שכרתי רכב מהמלון(בעלות של 20$) כדי לסייר בעיר. הסיור לא היה יסודי אבל הוא כלל את שני צדי העיר. ומקומות נוספים שקבלתי מושג עליהם היו המסגד מול המרין דריב, מלון טאג` מהאל ושער הודו. לאחר מכן חזרתי למלון. אכלתי שם ארוחת ערב הודית די חריפה והלכתי לישון.

בבוקר הרכב של המלון הסיע אותי לשדה התעופה. עליתי על טיסה של Air India ל-Trivandrum. הטיסה ארכה שעה ו-45 דקות. לאחר הנחיתה לקחתי מונית העירה [העיר עצמה לא משהו מיוחד]. התמקמתי במלון בעלות של 30$ ולקחתי מונית לסיור בכף הדרומי של הודו שמול סרילנקה. זאת נסיעה של שעתיים לכל צד. הסיור עלה לי כ-25$. הגענו לכף וקניתי כרטיס כדי לשוט למקדש הנמצא על אי ובנוי על סלע [אני קורא לו מקדש הסלע]. הגענו לשם על גבי דוברה. סיירתי במקום. המקדש מאד יפה ומיוחד. לאחר מכן חזרתי ליבשה. טיילתי מעט באזור. היה שם מסגד די גדול ושוק מקומי. לאחר מכן עליתי על המונית שחיכתה לי וחזרנו למלון. הסתובבתי מעט בעיר וראיתי תופעה אופיינית: פיל ומקומי שרוכב עליו ברחוב.

החלטתי להמשיך צפונה ל-Banglor, עיר הנמצאת בגובה של 10:0 מטרים. קניתי כרטיס ברכבת אקספרס, מחלקה שניה בקרון Sleeper ובשעה 10:30 עליתי לרכבת. משך הנסיעה 17 שעות. הנסיעה היתה מתישה משום שהייתי במקום פינתי. החלון כל הזמן נפתח ודפק, היה לי קר וגם הריח היה בלתי נסבל כי הייתי ליד בית השימוש.הייתה כמובן תנועה רבה, המאווררים עבדו ואי אפשר היה להפסיק אותם. בשעה 05:00 הגעתי ל-Banglor. ברכבת דיברתי עם אישה שסיפרה לי שבבנגלור יש ישראלים שעובדים בתעשיות מחשבים ותקשורת. מתחנת הרכבת לקחתי ריקשה כדי לחפש מלון. מצאתי חדר ב-25$ עם שירותים צמודים ומים חמים.

 בבוקר הלכתי ל- Tourist Information ונרשמתי לסיור מאורגן בעיר. הסיור החל בשעה 14:00. ראינו מספר מקדשים די יפים ולאחר מכן סיירנו בגן הבוטני וראינו שם גזע עץ בן אלפי שנים. בגמר הסיור החלטתי שאני לא רוצה להישאר עוד לילה בבנגלור. לקחתי ריקשה שתביא אותי למלון אבל מאחר ושכחתי לקחת את הכרטיס של המלון ולא זכרתי את שמו התברברתי שעה מיותרת עד שמצאנו את המלון. במקרה זה לא נהגתי כרגיל משום שבכל מלון אני לוקח איתי את הכתובת. עזבתי את המלון, הלכתי לאוטובוס שיוצא בשעה 22:00 לעיירה Hospet. זה היה אוטובוס Sleeper. משך הנסיעה כ-6 שעות. נאמר לי כי מחר בבוקר יוצא אוטובוס להמפי.

לתחילת הכתבה

המפי, גואה, אורנגבאד, מערות אלורה ואג'נטה

האוטובוס ל-Hospet הגיע בשעה 04:00 בבוקר ונאמר לי שיותר מאוחר הוא ממשיך עם הסיור המאורגן להמפי. נשארתי לישון באוטובוס עד שעה 07:30. קמתי שתיתי צ`אי [תה הודי] ובינתיים פתחו את משרד התיירות ונרשמתי אצלם לטיול המאורגן להמפי. יצאנו בערך בשעה 08:30. לאחר כחצי שעה הגענו להמפי. שאר משתתפי הסיור היו הודים.

המפי עצמה היתה בעבר עיר מפוארת עם ארמונות, מקדשים ומבצר. כיום העיר אינה מיושבת למעט כפר קטן לידה שעוסק בעיקר במכירת מזכרות לתיירים. מה שנשאר מהעיר אלו הריסות, חלק מהמקדשים שנשמרו במצב לא רע וכן חלק מהמבצר שלא נהרס. המקום בהחלט מרשים. בתוך המפי עובר נהר ואני כפי הנראה פיספסתי את עברו השני של הנהר וביקור במקדש שנמצא שם. בצד השני של הנהר היו צעירים חוגגים (מעשנים סמים ועוד). אותי זה לא עניין. בסיום הסיור נסענו חזרה לכוון Hospet. עברנו ליד סכר על נהר ומפעל הידרו חשמלי. חזרנו העירה וקניתי כרטיס נסיעה באוטובוס Sleeper לגואה.

הנסיעה ב-Sleeper היתה נוראית. זהו אוטובוס המחולק לשניים. בכל צד דרגשי שינה עליונים ותחתונים, סה"כ מקום ל-16 איש. אני קיבלתי את המקום מס` 15 שהוא בסוף האוטובוס. שם הרגשתי היטב את הקפיצות של האוטובוס ובנוסף לכך החלון מדי פעם נפתח והיה קר. בקיצור, לא ישנתי כל הלילה. הגעתי לגואה בשעה 04:00. הכל היה סגור. שתינו צ`אי עם חלב ולאחר מכן מצאתי מלון ב-15$ עם שירותים. התקלחתי, התארגנתי ויצאתי לכיוון החוף הדרומי באוטובוס מקומי. אחד החופים שם נקרא בשם Miramar. ביקרתי שם, לא משהו מיוחד. חזרתי למלון והזמנתי כרטיס טיסה ל-Orangabad.

 למחרת הזמנתי סיור מאורגן לחוף הצפוני של גואה. אספו אותי מהמלון. כל משתתפי הטיול היו הודים וביניהם סטודנטים צעירים שבאו ממקומות שונים. נסענו למקום שנקרא Lake Megem. במקום אפשר להשכיר סירות ואופנועי-ים. חוף זה אינו מרשים במיוחד. המשכנו לחוף שנקרא Cllnacot Beach. בחופים שורצים המון תיירים ותיירות אשר בחלקן בחצי גוף ערום וזה מושך את ההודים. הסטודנטים מאד התענינו בנושא... לאחר מכן נסענו למבצר וסקו דה גמא שם הצטלמתי עם הסטודנטים לבקשתם. גואה היתה אכזבה עבורי. הצעירים באים לגואה בעיקר כדי להשתזף, לחגוג במסיבות (גם במסיבות סמים). אבל נהניתי מהסיור באותו יום.

הייתה מתוכננת לי טיסה לאורנגבד דרך בומביי בעלות של 142$. היה איחור של 4 שעות בטיסה ולבסוף הגעתי ל- Orangabad בשעה 21:00 לאחר שבקושי הספקתי לטיסת הקונקשן. הלכתי למלון שמופיע במדריך בעלות של 6$ ללילה (עם שרותים צמודים אבל ברמה מאד ירודה). נרשמתי במקום לסיור במערות Alora.

יצאתי בבוקר לסיור מאורגן למערות Alora ולמבצר ההינדי שלידן. את המערות בנו נזירים בודהיסטים ובתוכן יש מקדשים. בחלק מהמערות הבניה מתחילה עם הכניסה למערה. לפני שהגענו למערות סיירנו רגלית במבצר ההינדי. רואים במקום שילוב של תרבות הינדית עם תרבות מוסלמית כתוצאה מחלופי שילטון בין ההינדים למוסלמים באזור זה. דוגמאות כאלה יש במספר מקומות בהודו. בדרך חזרה סיירנו בעיר אורנגבד אשר בה ראינו מקדשים הינדים ומסגדים. כאשר חזרתי למלון נרשמתי לסיור למערות Ajanta.

 יצאנו בבוקר לסיור במערות ומקדשי Ajanta שהם מאד מעניינים כאשר בתוכם פסלי בודהה. הרכב הוריד אותנו במקום מסוים ואז טיילנו רגלית לאורך נתיב המערות והמקדשים. המקום כאן בהחלט שונה ממערות Alora ואם יש זמן, שווה לבקר בשני המקומות. חזרנו בשעה 17:30 העירה ומיהרתי לקנות כרטיס טיסה לאודייפור אשר במדינת רג`אסטאן. למחרת היה לי יום חופשי ב-Orangabad כי הטיסה היתה מתוכננת לשעות הערב. הגעתי בשעה 17:00 לשדה התעופה ואז התברר לי שהטיסה בוטלה. החברה הזמינה לנו לינה במלון אמבסדור (4 כוכבים). הגעתי לשם ובלילה היה לי קלקול קיבה (היחידי בהודו).

לתחילת הכתבה

ראג'סטן

אודייפור: לא אכלתי ארוחת בוקר למעט אורז, יוגורט ובננה ולקחתי 2 כדורי אימודיום. זה עזר להחזיר אותי לשווי משקל. החברה הסיעה אותנו לשדה התעופה ובשעה 09:00 המראנו לאודייפור. הגענו בשעה 1015 (במקום נסיעה של 24 שעות ברכבת). לקחתי מונית למלון, שילמתי לנהג 5 $. התארגנתי במלון שהיה ממוקם גבוה מעל האגם. ממנו יש תצפית על האגם וכן על העיר והנוף היפה. עלות חדר עם שירותים הייתה 13$. הלכתי לTourist Bongalow [ברג`אסטאן קוראים כך למשרדי האינפורמציה לתיירים]. הזמנתי שני טיולים מאורגנים: אחד לאותו אחה"צ- סיור מחוץ לעיר [שלמעשה אפשר היה לוותר עליו].

 למחרת בבוקר יצאתי לסיור בעיר שנמשך עד הצהריים. הסיור כלל את הארמון שהוא יפה ביותר [וכדאי לשלם עוד כסף כדי שאפשר יהיה לצלם בתוך הארמון]. על ראש גבעה יש פסל של גיבור אודייפורי אשר נלחם מספר פעמים במוגולים. שמו של הגיבור ירג`פויטי מהרג`ה. ארמון המלוכה ניבנה בשנת 1688 והוא הגדול ביותר ברג`אסטאן ומתנשא מעל האגם. חלק מהארמון משמש כמוזיאון. בתוך האגם יש מלון בשם Lake Palace שהוא מאד יפה ויקר. זה היה יום סיור מעניין.

ראנאקפור: אחה"צ עליתי על אוטובוס ציבורי ונסעתי לעיירה בשם ראנאקפור אשר בה נמצא המקדש הג`ייני הגדול ביותר בהודו. משך הנסיעה כ-4 שעות באוטובוס צפוף. הגעתי למקום והלכתי למלון (שמופיע במדריך). לקחתי חדר, והלכתי ברגל לסייר במקדש. אני מוכרח לומר שהמקדש הוא יפה ומרשים. בהחלט שווה לבקר בו.

ג'ודפור: בשעה 08:45 עליתי על האוטובוס הציבורי ונסעתי ל- Jodhpur. הגעתי בסביבות השעה 13:00 ובשעה 14:00 לקחתי את הסיור המאורגן דרך משרד התיירות. הסיור כלל את הארמון, המבצר וכן תצפית על העיר הכחולה שהיתה מאד יפה מלמעלה. נסענו עם הרכב עד לפני הארמון אשר כיום חלקו משמש כמוזיאון וחלקו כמלון. כאשר הסיור הסתיים נסענו למבצר אשר נקרא בשם מהראנגאר. הוא בהחלט מרשים. ירדנו לסיור רגלי במבצר. בתוך המבצר על אחד הקירות טביעות ידיים שהותירו במקום אלמנותיו של המהרג`ה מאן סינג שהשליכו עצמן למדורות. לאחר שסיימנו את הסיור במבצר חזרנו העירה כאשר מתחתינו השתקפה העיר הכחולה ביופייה [הכוונה היא לכך שהבתים צבועים כחול וזה יפה מאוד].

ג`איסלאמאר: בבוקר נסעתי באוטובוס לג`איסלאמאר שבה מתקיים פסטיבל המדבר. העיר נמצאת קרוב לגבול הפקיסטני. באוטובוס היו גם תיירים הודים וביניהם משפחה של רופאים מקומיים שבאו מאזור ניו-דלהי. הנסיעה הייתה לא סימפטית. האוטובוס מלא מאוד ועוצר במליון תחנות. לבסוף הגענו לעיר. התארגנתי במלון בעלות של 9$ (עם שירותים) ללילה. לאחר מכן הלכתי לסייר בעיר שהחלק העתיק שלה נמצא במקום גבוה בתוך מבצר שמאכלס בתוכו תושבים מקומיים. בתוך המבצר יש גם מלונות ומסעדות והרבה תיירים מתגוררים שם. יש שם גם מוזיאון. ראיתי בעיירה גם תיירים ישראלים. בערב הלכתי לאמפיתאטרון לצפות במופעים של הפסטיבל. ההופעות היו בינוניות.

למחרת, הלכתי לאכול ארוחת בוקר במסעדה במבצר. התיישבו לידי שתי קנדיות ובת של אחת מהן. תוך כדי הארוחה קלחה שיחה בינינו והם סיפרו לי כי לפני הודו הם היו בבנגלדש [אחת הקנדיות היא כתבת שסיקרה נושאים מסוימים בבנגלדש]. היא סיפרה שהעוני שם יותר גדול מאשר בהודו. לאם של הבת קוראים שילה והם מאזור וונקובר. לאחר הארוחה לקחנו ריקשה כדי לצפות בתחרויות של הפסטיבל. היו שם תחרויות גמלים (כמו פולו גמלים). זה היה מאד מהנה. כמו כן, הייתה תחרות תלבושות של גמלים ובהחלט היו שם תלבושות מרהיבות. חזרנו העירה וקבענו בערב ללכת להופעה.

 אחה"צ הסתובבתי בעיירה והתיישבתי ליד חנות ממשלתית שמוכרת Bang Lassi. זה משקה שיש בו סמים ולכן הוא מעורר את החבר`ה הצעירים. המקום היה מלא בצעירים שמדי פעם התחלפו. היו ביניהם גם ישראלים. בערב הלכתי עם הקנדיות להופעה והפעם היה מופע אחד מאד מרשים. זה היה ריקוד מיוחד עם דפיקות רגליים ע"י שתי רקדניות שלאחר מכן התברר שהם היו גברים.

הנסיעה לפושקר: בבוקר נפרדתי מהקנדים ולאחר מכן הלכתי ברגל מהמלון עם התרמיל הגדול על הגב לתחנת האוטובוס (כ-20 דקות הליכה אל הקצה השני של העיר). האוטובוס נוסע ל- Ajmer ומשם יש להמשיך לפושקר. אנחנו יוצאים בשעה 17:00. רוב הנוסעים באוטובוס היו תרמילאים וביניהם שני ישראלים. משך הנסיעה כ-10 שעות. הגענו ל-Ajmer בשעה 03:30 לפנות בוקר. בשעה כזו לא היה אוטובוס לפושקר כי אלה מתחילים לפעול בשעה 04:30. שתינו צ`אי עם חלב כרגיל. לאחר מכן עלינו על האוטובוס ונסענו לפושקר נסיעה של חצי שעה. בפושקר התאכסנתי במלון Om בעלות של 4 $ ללילה. החדר כלל שירותים ומקלחת אבל בית השימוש היה בשיטה של בול קליעה ולא היתה מגבת וסבון ובטח שלא נייר טואלט... אבל אצלי פריטים אלה היו בפק"ל. על כל פנים, רמת התחזוקה והניקיון במלון היו על הפנים.

 בשעה 10:00 עליתי על גבעה שעליה מקדש. משם היתה תצפית יפה על העיר והאגם. המקדש עצמו "לא שווה"... הטיפוס למקדש הוא על גבי מדרגות. העליה לקחה לי כ-45 דקות. חזרתי העירה וקניתי כרטיס אוטובוס לג`אייפור שהיא בירת רגאסטאן. הכרטיס היה למחר בבוקר. אחה"צ הלכתי לגאט על שפת האגם לראות מתרחצים באגם הקדוש אולם הם לא באו למעט סאדו אחד שעשה הצגות תמורת תשלום סמלי. במקום היו ישראלים וביניהם זוג נחמד שהיו בירח דבש והיתה לנו שיחה נעימה. פושקר עצמה היא עיר קדושה. מאכלי בשר וחלב אסורים בה והאוכל בעיקר צמחוני [אבל רק למאמינים]. בערב הלכתי למסעדה בהגשה עצמית כולל מאכלים ישראלים ופלאפל בשיטה של "אכול כפי יכולתך". היה די טעים. פושקר היא אחת הערים שמהן אפשר לצאת לספארי גמלים ולטיולי ג`יפים מאחר והיא על גבול המדבר בדומה ל-ג`איסלאמאר. גם לכאן מגיעים צעירים לשבועיים שלושה הן לספארי.

ג`אייפור: יצאתי בבוקר בשעה 07:00 מהמלון. שתיתי צ`אי שזקנה אחת בישלה לי ועליתי על מיניבוס לג`אייפור. למרות שבזמן קנית הכרטיס נאמר לי שהנסיעה היא ישירה ללא עצירות, הנהג עצר בכל מקום וחיפש נוסעים. הנסיעה היתה גרועה. הגענו בצהריים. אחה"צ דרך משרד התיירים הצטרפתי לסיור בעיר. היה אזור אשר בו שעוני שמש שניבנו ע"י מהרג`ה שהיה משוגע לאסטרונומיה. בתי העיר הם בצבע אדום/חום וגם שערי הכניסה לעיר העתיקה. לאחר הסיור הלכתי לאכול ארוחת ערב בפיצה האט.

 למחרת המשכנו לסייר בעיר. ביקרנו גם בארמונות. יצאנו מחוץ לעיר אל מבצר Amber אשר יש בו תותח ענק. עליתי ברגל למבצר. אחרים עלו בג`יפים וחלק עלה על פילים. הסיור היה בהחלט מעניין. המבצר מאוד מרשים וענק. ישנה חומה אשר מקיפה אותו והיא מכסה די הרבה קילומטרים. כאשר נוסעים למבצר עוברים ליד אגם אשר במרכזו ארמון יפה. בחלק הנמוך של המבצר יש גן מאד יפה. כאשר חזרתי מהסיור הלכתי לקנות כרטיס באוטובוס תיירים לעיר Haridwar ומשם להמשיך לרישיקש שהייתה היעד שלי.

לתחילת הכתבה


הארידוואר-רישיקש

הנסיעה הייתה באוטובוס נוח. לידי ישב תרמילאי אוסטרלי. הגענו ל-Haridwar ועלינו על אוטובוס שנוסע לרישיקש (משך נסיעה של כחצי שעה). הגענו בסביבות השעה 09:00. התמקמתי במלון שהוא מעט רחוק מהנהר ומרכז האשראמים. לאחר מכן הלכתי לטייל בעיר בהתאם להנחיות המופיעות במדריך. הגעתי לגשרים התלויים מעל לנהר הגנגס הקדוש. ביקרתי באשראמים ובבית הספר ליוגה. לפנות ערב ירדתי לגאט בנהר הגנגס לצפות בטקס של ההינדים. הדבר נעשה ע"י מנחה עם רמקול. רישיקש היא אחת הערים אשר בה תרמילאים לוקחים פסק זמן כאשר חלקם נכנסים לאשראמים ללימודי יוגה ומדיטציה.

 למחרת אני מסתובב בעיר עד הצהריים ואז עולה על אוטובוס ל-Haridwar. ערכתי סיור בעיר כולל עליה ברכבל למקדש ותצפית על העיר והגנגס מלמעלה. קניתי כרטיס לרכבת אשר יוצאת בחצות ל-Amritsar. חיכיתי בתחנת הרכבת יחד עם תרמילאים צרפתיים אשר היעד שלהם היה ווראנאסי.

לתחילת הכתבה

אמריצר, דהרמסלה

המיקום שלי ברכבת כרגיל לא היה מוצלח: חלונות נפתחים, רוח וכדומה. בשעה 0900 הגענו לאמריצר. התארגנתי במלון באזור תחנת הרכבת בעלות של 6 $ (עם שרותים). הלכתי ברגל בעיר כדי למצוא משרד נסיעות של Air India מאחר וקיבלתי הודעה שהם מפסיקים לטוס לארץ. מצאתי משרד כזה והתברר לי שאני יכול לחזור לארץ דרך אירופה. החלטתי להסדיר זאת מנפאל כאשר יהיה לי תאריך חזרה לארץ. לאחר מכן לקחתי ריקשה לאזור של מקדש הזהב. מקדש זה הוא הקדוש ביותר לסיקים ולפני כ-20 שנה התבצרו בו מאמינים סיקים והצבא ההודי היה צריך לדכא את המרד שלהם בסיוע תותחים. את סימני הפגיעה שלהם רואים עד היום על חלק מסויים של המקדש. למקדש עצמו נכנסים ללא נעליים וצריך לחבוש כובע. סיירתי במקום, צילמתי. המקדש עצמו משרה אווירה טובה כולל התנהגותם של האנשים במקום. יש במקדש חדר אוכל שמכיל כמה מאות מקומות. יושבים פה על הארץ והאוכל ניתן בחינם. זה מתאפשר כתוצאה מאסוף תרומות. הסיור במקדש מאד מרשים. לאחר הסיור במקדש הלכתי לבקר בגן ובאנדרטה לזכר ההודים שנרצחו ע"י חיילים בריטיים.

מאמריצר החלטתי להמשיך צפונה לכיוון דהרמסלה. בבוקר עליתי על האוטובוס הציבורי לעיר Pathankot ולאחר נסיעה מיגעת של 4 שעות כאשר האוטובוס עמוס לעייפה ועוצר בהמון תחנות בדרך (כשהשיטה היא לדחוס כמה שיותר אנשים לאוטובוס). אני התיישבתי בשורה הראשונה אחרי הנהג כדי שיהיה לי מקום לרגליים ולתרמיל. הגענו ל-Pathankot בשעה 13:30 ובשעה 14:00 עליתי על אוטובוס לדהרמסלה. הדרך היא הררית ויפה. הגענו לעיר בסביבות 1830. היה כבר חושך. עליתי על אוטובוס אחר אשר המשיך עוד 10 קמ` למושבה הטיבטית ולאחר חצי שעה הגענו למקום. מצאתי מקום לינה במלון טיבטי בשם גרין הוטל (בעלות של 7$). כשהגענו למקום ירד גשם. אכלתי ארוחת ערב והלכתי לישון.

 למחרת, כאשר קמתי בבוקר ראיתי שהכל לבן. ירד שלג ועדיין יורד שלג. המראה מקסים! הלכתי לסיור במושבה הטיבטית ולמקדש הטיבטי וראיתי את מגורי הדלאי-למה. המשכתי בסיור רגלי למפל. כל ההרים היו מכוסים שלג והיה קשה לטייל ברגל. בשעה 14:40 עלינו למקום גבוה שבו מספר מבנים השייכים לטיבטים והם מציגים בהם סרטי וידיאו של הדלאי-למה. שמענו נאום שלו בפני חברי הקונגרס האמריקאי בוושינגטון. בנאומו הוא מציין את ה"אני מאמין" שלו שבעיקרו זה סבלנות, הבנת הזולת ולא לאלימות. לאחר מכן הלכתי לראות מקדש טיבטי נוסף. אני חייב לציין שהמושבה הטיבטית מאד ציורית ושונה מהכפרים ההודים.כך גם האנשים הטיבטיים. המקום מלא תיירים ואפשר לאכול כאן אוכל טיבטי וגם אוכל מערבי. בערב ביקשתי תנור חשמלי לחדר מאחר והיה מאד קר. זה עלה לי עוד חצי דולר. במקום פגשתי זוג אוסטרלי שהתפטרו מהעבודה ויצאו לטיול של שנתיים בעולם. במשך הטיול פגשתי עוד אנשים מאוסטרליה וניו זילנד שעשו אותו דבר. סה"כ דהרמסלה מהווה מקום לתרמילאים ששוהים תקופה של שבועיים שלושה, עושים טרקים, לומדים באשראמים וכמובן גם פה יש מסיבות סמים.

לתחילת הכתבה

אגרה

למחרת בבוקר ירדתי באוטובוס ל-Pathnkot בכוונה לעלות על רכבת הלילה לאגרה. הגעתי ל-Pathnkot אחה"צ ולא הצלחתי להשיג מקום ברכבת הלילה אלא רק ב-stand by. המספר שלי היה 160 ואז התחלתי לחשוב על חלופות. אולי אפשר למצוא אוטובוס לאגרה? הלכתי למשרד של ה- Tourist Information בתחנת הרכבת ושאלתי את האחראי האם ישנה אפשרות לנסוע לאגרה באוטובוס? הוא אמר לי שיש אפשרות לפתור את העניין. לידו ישב אדם שיש לו מהלכים ברכבת והוא יפתור לי את הבעיה אם אני אעזור לו. הבנתי שהכוונה לבקשיש. שאלתי כמה ואמרו לי 100 רופי (כ-3$). הסכמתי מייד ולאחר שעתיים היה לי כרטיס ב-Sleeper לאגרה. משך הנסיעה 14 שעות. הנסיעה שוב לא מוצלחת. היה קר ועמוס מאד. הרכבת יצאה בחצות.


 הגעתי לאגרה בצהריים לאחר נסיעה לא קלה. התארגנתי במלון בעלות של 9$ עם שרותים בחדר. לאחר מכן לקחתי ריקשה אופניים לסיור בעיר. תוך כדי סיור עברנו ליד המבצר האדום, הטאג`מהאל, הבזאר של העיר ולאחר מכן לבית מלאכה שבו עושים חפצים מאבן ושיש עם גילופים בסגנון של אלה שנמצאים בטאג` מהאל. בגמר הסיור קניתי כרטיס לסיור מודרך למחר. סה"כ ההכרות הראשונה של המקום ע"י נסיעה בריקשה אופניים היתה בהחלט יעילה.

הסיור בעיר העזובה ובאגרה: למחרת יצאנו לסיור בשעה 09:00 בבוקר. היו איתי עוד זוג קנדי ואנשים נוספים. נסענו לכיוון העיר העזובה הנמצאת כחצי שעה נסיעה מאגרה. בדרך ראינו הודים שעמדו עם דובים הקשורים בחבלים ושרשראות. העיר העזובה היתה הבירה העתיקה. העיר העזובה עצמה נשמרה יפה, הארמונות וכל המבנים שמורים בצורה יוצאת מן הכלל. כיום לא גרים בעיר הזאת והיא נחשבת כמונמנט היסטורי. המקום מאוד יפה ומרשים. לאחר מכן חזרנו לאגרה לסייר בטאג` מהאל. אין ספק שהמקום הוא יפה מאוד ונחשב אחד מפלאי העולם. לאחר מכן הלכנו לבקר במבצר האדום שהוא גם כן יפה מאוד ועשוי מחומר בניה אדום. מהמבצר רואים את הטאג` מהאל ואפשר לצלם אותו. המלון שישנתי בו לא היה מוצלח- חייבו אותי במיסים על אוכל כאשר החוק אינו מחייב זאת.

לתחילת הכתבה

קאג`ראהו

קניתי כרטיס לרכבת הנוסעת ל-Jhansi. זאת הייתה רכבת מהירה ולאחר שעתיים הגענו למקום. בתחנת הרכבת עלינו על אוטובוס שנוסע לקאג`ראהו וזאת בהתאם לעצה הכתובה במדריך. לאחר 3 וחצי שעות הגענו לעיר ומצאתי מלון. השעה היתה 16:00. הלכתי לעיר, הסתובבתי, ובערב הלכתי לאכול במסעדת סאפרי. האוכל היה טוב. במקום פגשתי את אסף שהוא ממוצא הודי וגר בארץ עם אחיו הצעיר. אסף הוא בן לאם יהודיה ואב מוסלמי הודי ובעזרת חב"ד חזר ליהדות. אח נוסף שלו החליט להישאר מוסלמי והתחתן עם אישה מוסלמית והוא בעל המסעדה. אסף בא להודו כדי לקבל סיוע מאביו על מנת שיוכל לקנות דירה בארץ ולהתחתן עם החברה שלו. בסופו של דבר הוא יקבל חלק מהרכוש של האב שהוא בעל אדמות.

 למחרת, אחרי ארוחת בוקר, הלכתי לבקר במקדשים המערביים. במקום מספר רב של מקדשים אשר נשמרו בצורה בלתי רגילה ובמעטפת החיצונית שלהם תבליטים ארוטיים ככל שיד הדמיון משגת. הסיור במקום היה מאד מעניין וייחודי. אחה"צ הלכתי ברגל למקדשים הג`יינים במזרח העיר. צבעם של מקדשים אלה הוא בעיקר צהוב אבל הם לא משהו מיוחד. יש תרמילאים שלא מגיעים לכאן מאחר וזה מחוץ ל"מסלולים הרגילים" אולם לדעתי מי שלא ביקר שם החמיץ. היעד הבא שלי הוא וואראנסי. הלכתי ל-Tourist Information ושם נאמר לי כי בבוקר ישנם 3 אוטובוסים לעיר Satna ובה אפשר לעלות על הרכבת לוואראנאסי. המליצו לי לעלות על הרכבת של שעה 20:00 ולכן תיכננתי לצאת באוטובוס של 09:30.

לתחילת הכתבה

סאטנה

הגעתי לתחנת האוטובוס בשעה 09:00 וקניתי כרטיס ל-Satna. בתחנת האוטובוס היו עוד מספר ישראלים שגם הם הלכו בעצת המדריך לשלב את האוטובוס לסאטנה עם הרכבת לוואראנאסי. עלינו על גג האוטובוס כדי לשים שם את המוצ`ילות הגדולות מאחר ובאוטובוס לא היה מקום. האוטובוס התחיל לנסוע ואני שומע את אחד הישראלים אשר ציין את הזריזות של האדם המבוגר בעליה על הגג וכמובן שהוא התכוון אלי. הם עדיין לא ידעו שאני ישראלי כך שהאזנתי בשקט לשיחות שלהם... הנסיעה באוטובוס הציבורי לא היתה נוחה והיה מאד צפוף. תוך כדי נסיעה הצגתי את עצמי לחבר`ה הישראלים. לאחר 4 שעות הגענו לסאטנה. הלכנו לתחנת הרכבת והגשנו בקשה לקניית כרטיסים לרכבת לוואראנסי בשעה 20:00. התברר לנו שעל רכבת זאת אין מקום ועלינו לנסוע ברכבת שיוצאת בשעה 01:45. בחור בשם רם הכין בקשה כתובה עם השמות של כולנו. קנינו כרטיסים והלכנו העירה לחפש מקום לאכול.

 סאטנה היא עיר רגילה בלי שום דבר מעניין. לאחר זמן מצאנו מסעדה והזמנו טאלי (מנה מקומית שכוללת בה צ`אפטי -לחם מקומי דומה לפיתה, אורז, עדשים, ירקות מבושלים וחריפים ויוגורט). בשיטה זאת אתה אוכל כפי יכולתך (שיטה זאת אינה נהוגה בכל מסעדה לכן כדאי לשאול לפני שניכנסים). בינתיים התוודעתי לחבר`ה שהיו בקבוצה המקרית והם: בחור בשם שרון ובחורה בשם רונית אשר היו שותפים לטיול, אמיר הישראלי ומיקה היפנית אשר התנהגו כזוג, רם שהיה טייס בחיל האוויר ונמצא בחל"ת ועופר שסיים את הצבא כמ"פ בגבעתי ויצא לטייל. היה עוד יפני אחד שאיני זוכר את שמו. לאחר האוכל שהיה טעים חזרנו לתחנת הרכבת ונשארו לנו עוד מספר שעות "להרוג". עופר הוציא קלפים כדי לארגן רביעייה למשחק וויסט. אני כבר שכחתי איך משחקים והם לימדו אותי מחדש וכך העברנו את הערב עד צאת הרכבת. רם, שרון ורונית הלכו לראות סרט.

לתחילת הכתבה

ואראנאסי

הרכבת הגיעה, קיבלנו את מקומות השינה שלנו. אני הייתי ב Sleeper האמצעי ולא ליד חלון או בית שימוש וזאת הייתה הפעם הראשונה שישנתי בקרון Sleeper כמו שצריך. הגענו לוואראנאסי בשעה 09:30 והחבר`ה אמרו שהולכים למלון Shanti. עלינו על ריקשות שידעו את כתובת המלון, הגענו למלון והתארגנו בו. החדר שלי היה לבד בעלות של 3$ וחצי. בדיעבד, התברר לנו שיש 3 מלונות בשם Shanti. המלון שאליו הגענו היה מרוחק מנהר הגנגס ומחוץ לעיר העתיקה. שני האחרים יושבים ממש מעל הגנגס ומשקיפים עליו. כמובן שנהגי הריקשה לקחו אותנו למלון שנתן להם עמלה. אחרי שהתארגנו, רם, עופר ואני הלכנו ברגל לאזור הגנגס. סיירנו במקום לאורך הגאטים השונים, ראינו כיצד שורפים גופות ואת המון האנשים המתרחצים בנהר הקדוש והמלוכלך.

למחרת, עם שחר מיהרנו לגנגס לצפות בזריחה וכן לשכור סירה כדי לשוט על הגנגס ולראות את הטקסים של שרפת הגופות מכיוון הנהר. עמדנו על המקח עם בעל סירה, קיבלנו מחיר טוב ושטנו כשעה. ראינו פחות שרפות מאתמול. ברצוני לציין כי בזמן שרפת הגופה יש טקס מיוחד שבמהלכו זורקים פרחים למים עם נרות דולקים. המשפחה עומדת במקום מיוחד. ישנם הודים אשר תמורת תשלום מספרים את תורת שרפת הגופות. הם מסבירים על המנהגים ועלית הנשמה השמיימה.

לאחר השייט הלכנו לאכול ארוחת בוקר במסעדה הממוקמת על חוף הנהר ולאחר מכן צילמנו צילומים אותנטיים [לא של שרפת גופות כי זה אסור]. צילמנו למשל: הודי מסתפר ומתגלח, צילום שלי בין הודים המתרחצים בגנגס ועוד. לאחר מכן נכנסנו לעיר העתיקה אשר רחובותיה מאד צרים ומלאים באנשים ודוכני מכירה. הלכנו לצפות במקדש הינדי אשר הכניסה אליו לזרים אסורה וצפינו בו ממרפסת של דירה הנמצאת מול המקדש. משם המשכנו למקדש הקופים שצבעו מבחוץ אדום בהיר וצלמנו תמונות יפות על רקע המים שלפני המקדש המשקפות אותו. המשכנו לאזור האוניברסיטה. זהו קמפוס רחב ממדים ובו מקדש חדש. לאחר מכן חזרנו למלון.

רם ועופר החליטו להמשיך באותו ערב לקטמנדו בנפאל באוטובוס. בתחילה האוטובוס נוסע למקום שנקרא סונלי על גבול הודו נפאל. אמיר ומיקה החליטו להשאר בוואראנאסי עוד יום-ימיים, שרון ורונית היו במלון Shanti על הגנגס ונשארו שם. אחה"צ הלכתי לתחנת הרכבת לקנות כרטיס לניו דלהי וקבענו להיפגש עם החבר`ה לארוחת ערב.

 בבוקר הלכתי שוב לעיר העתיקה לראות שוב את מלונות ה- Shanti הנוספים. מסתבר שמלון אחד היה בחלק הדרומי והתצפית ממנו לגנגס הייתה גרועה. מלון שני ממוקם בחלק הצפוני של העיר והוא בעל תצפית טובה- ממסעדת המלון רואים חלק מהגאטים. פגשתי שם את שרון ורונית ועוד ישראלי אחד שאמר לי כי הוא עובר למלון אחר כי החדרים לא מספקים. אחה"צ עליתי לרכבת לדלהי בקרון ישיבה.

לתחילת הכתבה

דלהי

הגעתי לדלהי לאחר נסיעה של 14 שעות ברכבת. כאשר הגעתי חיפשתי ליד תחנת הרכבת משרד של Tourist Information אולם היה סגור. רציתי למצוא מלון ב-Main Bazar מול תחנת הרכבת. פתאום בא אלי בחור צעיר ואמר לי שממול יש משרד של Tourist Information. הלכתי איתו ולא שמתי לב שלמטה היה כתוב Travel Agent ולא הייתי מספיק ער לאזהרה של המדריך מפני רמאים באזור זה. האיש במקום סידר לי מלון לא בדיוק במקום שרציתי, הוא עשה לי הצגה-צילצל למספר מקומות ב- Main Bazar ואמר לי שהם מלאים. כמובן שהוא עבד עלי. כמו כן, הזמנתי אצלו סיור מאורגן בעיר לאחה"צ. המלון שקיבלתי היה מרוחק ועלה לי 15$ לחדר עם שירותים. בצהריים אספו אותי לסיור המאורגן שכלל את המבצר האדום, בית הנשיא, הפרלמנט, האנדרטה לזכר גאנדי ושער הודו (שם ראינו כיצד מצלמים סרט). ביקרנו גם במקדש הבאהיים שהוא יפה מאד, במקדשים ג`יינים ותוך כדי הסיור נודע לי שההודים שהשתתפו בסיור שילמו חצי מחיר ממני. בגמר הסיור חזרתי לסוכנות הנסיעות והם החזירו לי חלק מהכסף שגבו ממני. לאחר הסיור הלכתי ל- Main Bazar למלון הרי רמה והזמנתי חדר למחר.

למחרת בבוקר עברתי לגור במלון Hari Rama ב-Main Bazar. קיבלתי חדר לבד (עם שירותים) במחיר 7$. המקום המה תרמילאים צעירים, חלק גדול מהם ישראלים. באזור זה מספר רב של מלונות אשר מתגוררים בהם תרמילאים. היתה לי אפשרות להסתכל מהצד על צורת הבילוי שלהם וכן יצא לי לשוחח עם חלק מהם. הלכתי לפתח תמונות במעבדת אומגה שיצא לה מוניטין בין התרמילאים הן בטיב והן במחיר זול. אחת הבנות אמרה לי שהיא פיתחה שם תמונות והייתה מרוצה. גם לי הם עשו עבודה טובה.

 האזור כולו שוקק צעירים שבאים והולכים. פגשתי ישראלים שנמצאים בהודו יותר מ-3 חודשים והם לא היו במחצית המקומות שאני הייתי במשך חודשיים מאחר והם שוהים במקומות כמו גואה, פושקר, רישיקש ומאנלי במשך שבועיים שלושה בכל מקום. הם "תופסים ראש", הולכים למסיבות רגילות ולמסיבות סמים [לא כולם] וכך מעבירים את הזמן. לרוב הסמים הם קלים [כמו גראס /חשיש]. כמו כן סיפרו לי על עורך דין ישראלי אחד בגואה שלקח סם חזק וכל הראש הסתובב לו.
 אישרתי את הטיסה שלי לנפאל והתברר לי שאחד המקומות שלא הייתי בדלהי הוא הג`מה מסג`יד- מסגד גדול וגבוה ליד המבצר האדום. לקחתי ריקשה למקום. נכנסתי פנימה, צילמתי, עליתי במדרגות לצריח הגבוה וממנו ראיתי את העיר פרושה כמו על כף היד. לאחר מכן חזרתי למלון באוטובוס שהיה מאד צפוף.

לתחילת הכתבה


קטמנדו

נסעתי בבוקר לשדה התעופה במונית [5 $] והמראתי עם אייר אינדיה לקטמנדו. ביקשתי מושב בצד שמאל של המטוס כפי שמציעים במדריך כדי לראות את נופי ההימליה. כאשר טסנו מעל קטמנדו חשתי שהמטוס מסתובב באוויר והבנתי שיש בעיה. לאחר זמן מה הקפטן הודיע לנו כי השדה סגור וחוזרים לדלהי. חזרנו, נחתנו והמתנו במטוס כשעה. לאחר מכן המטוס המריא שוב ונחתנו בקטמנדו. התברר שהשדה נסגר מאחר והייתה תקלה למטוס קל אשר חסם את המסלול. לא היו נפגעים. ידעתי שאני רוצה למצוא מלון בטאמל אשר מהווה מקום מרכזי לתרמילאים. ניגשתי בשדה ל- Tourist Information והם המליצו לי על מלון רמדה בעלות של 6$ ללילה. המחיר כולל הסעה משד"ת למלון שנמצא ליד הטאמל.

הגעתי למלון והתארגנתי. המלון היה מחוץ לטאמל ובמרחק של 8 דקות הליכה ממנו. המלון עצמו היה ברמה טובה. לאחר שהתארגנתי יצאתי לסייר ב-Tamel כשלפתע פגשתי ברחוב את אמיר ומיקה היפנית. מאד שמחנו ולאחר מכן פגשתי גם את עופר ורם [מהקבוצה מווראנאסי] וקבענו להיפגש לארוחת ערב במסעדה בשם Everest steak House. אכלנו סטייקים לא רעים והייתה שם גם בחורה בשם זוהר. עופר ורם סגרו אצל סוכנות שי רפטינג של 4 ימים באזור פוקרה כאשר לפני הרפטינג הם התכוונו לעשות את הטרק around Annapurna. למחרת בבקר רם ועופר ירדו לפוקרה וקבעו עם זוהר ואיתי שמחרתיים בערב נפגש בשעה 18:00 יפגשו באותה מסעדה.

 למחרת, לאחר ארוחת בוקר, הלכתי למשרד של Air India כדי להסדיר את כרטיס הטיסה לארץ. לאחר מכן חזרתי לטאמל. פגשתי את אמיר ומיקה כמתוכנן. מיקה לא הרגישה טוב והלכה לחדר לנוח. אמיר ואני הלכנו לסיור רגלי בהתאם למסלולים המופיעים במדריך. הלכנו לכיוון כיכר דרובר והמקדשים וכן לראות את הבית של הנערה הקדושה והבתולה. לאחר מכן טיפסנו למקדש הקופים הטיבטי המשקיף על העיר. עליה די קשה, אפשר גם להגיע בריקשה או מונית. בבוקר לפני כן הוצאתי את הרישיון לטרק של האנפורנה, זוהר עשתה זאת גם. חזרנו העירה. אני הזמנתי אצל שי מקום באוטובוס לפוקרה למחר בבוקר וקניתי עוד תיק יד וכן מפה של טרק אנאפורנה.

לתחילת הכתבה

פוקרה

בבוקר אכסנתי במלון רמדה חפצים שלא נחוצים לנסיעה לפוקרה. הלכתי ברגל עם התרמיל על הגב לנקודת היציאה של האוטובוסים. הגעתי למקום וראיתי שיירה של כ-10 אוטובוסים שמתמלאים בתרמילאים שנוסעים לפוקרה. הצטיידתי במים, לחמניות ועוגיות- צידה לדרך. הגענו לפוקרה בשעות אחה"צ לאחר 8 שעות נסיעה. מצאתי מלון (כ-2 וחצי דולר ללילה) כולל שירותים בחדר. לאחר שהתארגנתי יצאתי העירה והלכתי למשרדו של שי [שהוא נפאלי, למרות השם הישראלי...]. פגשתי שם את רם ועופר ובינתיים הגיעה לשם גם זוהר. התברר לנו שאנשים שניסו לחצות את האנפורנה חזרו ומסרו כי מזג האוויר גרוע ואי אפשר ללכת, כמו כן, הייתה שמועה כי לפני שבועיים מתו 6 יפנים בטרק כתוצאה ממפולות שלגים. רם ועופר החליטו לשנות את תוכניתם ולצאת קודם לרפטינג 3 לילות ו-4ימים וקיוו לכשיחזרו מזג האוויר ישתפר. הם השפיעו על זוהר שתצטרף אליהם ואני ראיתי שחבל לבזבז את הזמן בהמתנה בפוקרה ונרשמתי גם כן לרפטינג בעלות של 60 $. הנסיעה חזרה לקטמנדו היא על חשבון החברה במסגרת המחיר הזה. הלכנו לאכול ארוחת ערב ב- Everst steak house. היה פחות טוב מאשר במסעדה בקטמנדו. חזרתי למלון וקבענו להיפגש מחר לארוחת בוקר ב-Bakery והרכב של הרפטינג יאסוף אותנו שם.

לתחילת הכתבה

הרפטינג על הנהר Kali Gandaki

אורך המסלול של הרפטינג הוא בערך 100 ק"מ. בבוקר היציאה נפגשנו לארוחת בוקר ב-Bakery. הרכב אסף אותנו שם ונסענו לנקודת היציאה של הרפטינג. הרכב היה עמוס על הגג בסירות, מכלים למים, משוטים, אוכל, מתקן גז, מכלים אטומים למים וכל הדרוש לצרכינו. הקבוצה מנתה 18 איש שמתוכם 12 ישראלים ו-6 זרים. מהישראלים שאני זוכר שהיו עופר, רם, זוהר, יורי [שעלה מרוסיה], ענבל, חן, יוני, איתן הקצין (שהוא איש גבוה ובא לחודש לנפאל) ושחף . הזרים היו:יניקה ופיטר ההולנדים שטיילו יחד, ארנו השוויצרי, דוריס הגרמניה, הדנית שהייתה חברה של אסי המדריך הנפאלי והדרום אפריקאי ברנדון [שהיה לו סבא יהודי].

נסענו כשעתיים עד לעיירה Ben כאשר הרכב מטפס על הרים גבוהים. בחלק מהזמן ירד גשם. הגענו למקום, פרקנו את הציוד ונפחנו את הסירות. כל שני אנשים קיבלו שק אטום למים לצורך אכסון שקי שינה וציוד אישי. לי היה שק משותף עם ארנו השוויצרי. כל אחד קיבל כובע מגן, אפודה נגד מים, משוט וחגורת הצלה. בכל סירה היתה חבית אטומה למים לאכסון ציוד ושקי השינה האישיים. לאחר ניפוח הסירות הורדנו אותן למים והעמסנו עליהן את מצרכי המזון, הגז, החביות האטומות ועוד. אכלנו ארוחת צהרים קלה שצוות המדריכים הכין עבורנו והתחלקנו לסירות- 6 איש בכל סירה. בסירה שלי היו יורי הרוסי, ברנדון, דוריס, הדנית וזוהר. האחראי על הסירה היה המדריך אסי הנפאלי שהיה גם אחראי על הרפטינג.

התישבנו בסירה ואסי נתן הוראות כיצד לחתור וכיצד למלא אחר ההוראות שהוא נותן לנו.למשל: חתירה קדימה, חתירה אחורה, חתירה קדימה בכל המהירות, עצור, חתירה אחורה שמאל ובמקביל ימין קדימה ועוד...תרגלנו מספר פעמים ויצאנו למים. התכנית ליום זה הייתה רפטינג של 3 שעות. הרפטינג היה מגוון, היו קפיצות, מערבולות וחלק שקט אבל נהננו מכל רגע וכמובן שנרטבנו מאד. הגענו לחניה, פרקנו את הסירות והעלנו אותן על החוף. העמדנו את הסירה הריקה על הצד ופרשנו עליה ברזנט שנקשר למשוטים העומדים. מהברזנט יצאו חבלים שנקשרו לאבנים בתוך בורות שחפרנו בחול ועל הארץ פרשנו ברזנט.

 בלילה ירד גשם ומים חדרו למקום המשכב שלנו כך שנרטבנו אבל זאת היתה חוויה. שכחתי לציין שבכל אחת מ-3 הסירות היו שני מדריכים. המדריך הנוסף ליוה אותנו בקיאק מתוך כוונה שעם מישהו נופל למים או הסירה מתהפכת תפקיד הוא יעזור. קיבלנו גם הסבר איך להעלות לסירה אדם שנפל למים בעיקר ע"י כך ששני אנשים תופסים אותו (כל אחד בזרוע) ומושכים אותו לסירה. שאר האנשים יושבים בסירה לשמירת שווי המשקל. הצוות הכין לנו ארוחת ערב והלכנו לישון.

היום השני של הרפטינג:
 קמנו בבוקר. השמים היו בהירים. הצוות הכין לנו ארוחת בוקר. ארזנו את הציוד, הורדנו את הסירות למים והעמסנו אותן והתחלנו לחתור. התוכנית היום הייתה רפטינג של 6 שעות. הרפטינג היה סוער ואיטי לחלופין. כל נפילה של הסירה למטה תוך כדי שייט הייתה מלווה בצעקות של האנשים וכאשר היינו מתגברים על מכשול כולם היו מרימים את המשוטים כלפי מעלה וצועקים "היי!" ואז מורידים את המשוטים למים. אירוע כזה חזר מספר פעמים רב. בשעות הצהריים חנינו להפסקה של שעה ולאחר מכן המשכנו עד לחנית הלילה. הכל חזר על עצמו כולל הקמת המאהל ,הארוחה והדלקת מדורה. ברצוני לציין שתוך כדי השייט המורל היה גבוה- שרנו שירים וכל אחד שר שיר מהארץ שלו. כמובן שגם בערב היה נחמד. סה"כ הצוות התגבש ואני בתוכם, היה כיף.

היום השלישי של הרפטינג:
 ביום זה היו מתוכננות 6 שעות של שייט אבל למעשה עשינו זאת ב-5 שעות בגלל עבודת צוות טובה. היה יום יפה. סה"כ היה שייט שקט. הקבוצה מתגבשת יותר בתוך צוותי הסירות וכן בין הצוותים האחרים. הגענו לחנית הערב ולאחר ארוחת הערב לאור המדורה הגיעו שתי משפחות של כפריים אשר שרו ורקדו בפנינו בעבור סכום כסף לא רב, היה נחמד.

יום רביעי של הרפטינג:
 יצאנו בבוקר. הרפטינג היה בעוצמה מעורבת. הגענו לנקודת הגמר בשעה 11:30. פרקנו את הסירות, הוצאנו אותן מהמים ואכלנו צהריים. היה מדהים לראות כיצד אישה מקומית מעמיסה על עצמה את הסירה והציוד הכללי ומניחה הכל על ראשה ומטפסת למעלה מהנהר לאוטובוס. את שאר הציוד אנחנו העלינו. הצטלמנו בתמונה קבוצתית ועלינו לאוטובוס. לאחר 4 שעות הגענו לפוקרה. בדרך שרנו ועופר שר באנגלית 45 דקות ללא הפסקה. כמו כן, רקדנו בתוך האוטובוס אני קמתי ורקדתי ויוני הצטרפה אלי לקול תשואות שאר הקבוצה... סה"כ הרפטינג היה מוצלח ונהנינו מכל רגע.

לתחילת הכתבה

טיול אופניים

בבקר לאחר ארוחת בוקר שכרנו אופניים כדי לטייל באזור ולעשות סידורים. התברר לנו שהאנפורנה עדיין סגור. הלכנו לקבל מידע אצל צוות ההצלה הזר [לא נפאלי] כי אצל הנפאלים שום אתר איננו סגור (העיקר לעשות כסף...). דיברנו עם איש צוות הצלה הולנדי אשר נמצא במקום 8 שנים והוא אמר מפורשות שחודשים מרץ אפריל זאת לא עונה לטרקים וכי לפני חודש נהרגו 6 איש וכן קימת סכנת מפולות השלגים למי שמנסה לטפס ולנסות את מזלו. הוא יעץ לנו לא לעשות את האנפורנה ולא את ה- (ABC (Anapurna- base-camp. בעצה אחת איתו בנינו תוכנית של יומיים בטרק של ה-ABC ומשם המשך בטרק של ג`ומסום. הוא גם יעץ לנו לא להגיע למוקטינת. לאחר מכן רכבנו על האופניים לכפר הטיבטי ולמפלים הנעלמים. חזרנו לפוקרה, החזרנו את האופניים [שכירת האופניים עלתה חצי דולר]והלכנו להצטייד לטרק. קניתי סוללות רזרביות לפנס, שוקולד וביסקוויטים. לא הייתי ער לכך שהיה כדאי לי לשכור מכנסי סערה [נגד גשם]. בפוקרה אפשר לשכור כל ציוד שרוצים לטרק.

לתחילת הכתבה