בין מאות קווי הרכס של הטיאן שאן, מיצב עצמו בשנים האחרונות טרק הקרקול (Karakul) כאחד המסלולים היפים ביותר במרכז אסיה, ואולי הסמל של הטרקים בקירגיזסטן. לא מדובר בטרק פשוט או קל, אבל הנופים המרהיבים, הפסגות המושלגות, המדרונות הדרמטיים והמקומיים המרתקים, הופכים אותו לאתגר בלתי נשכח
אוזבקיסטן וקירגיסטן הן חלק ממסלול דרך המשי. מי שמבקר בהן יזכה לראות מבנים מרשימים, שמעידים על הסטוריה עשירה ועל עבר יהודי. אפשר לארגן טיול עומק באזורים אלה באופן עצמאי ולגלות את היופי והייחוד שמאפיינים אותם.
הכתבת המובחרת אפרת יוצאת למסע בקירגיסטן. רשמיה משקפים בשלמות את החוויה האישית עם תיאור דמותה של המדינה. לקראת סיום היא מספקת המלצה קטנה, אך משמעותית, לטיול בקירגיסטן.
נוף המדבר מתחלף בהדרגה בצבעים יפהפיים של ירוק, אדום, צהוב וסגול, שווקים, ונסיעה לקשגאר - שוק הבהמות, בתים יפהפיים והרי פמיר המושלגים, מפגש עם נוודים החיים ביורטות צבעוניות ו.. סוף המסע.
רועי וטניא מגיעים לקירגיסטן המושלגת. חוץ מלהוציא ויזה לטג`יקיסטן (איך לא..), הם צוברים חוויות בנסיעות במעברי הרים (מושלגים), במעיינות חמים באמצע הטבע (המושלג) וגם במספר מחדלים, שלא פוגמים בהנאה הכללית.
טניא ורועי חוצים בחזרה את הגבול מטאג`יקיסטן לקירגיסטן, בדרכים לא דרכים, במרשרוטקות מכוסות קרח, מלפני צאת החמה ועד אחרי צאת הנשמה, אבל זה שווה כי זו הדרך מ``גג העולם`` (הרי הפאמיר) לגבול עם סין.. שם יהיה ודאי שונה לחלוטין.
פרידה בורחת, מהחום הכבד באוזבקיסטן ומחליטה לחצות את הגבול לקיריגיסטן דרך אוש. היא מבקרת בבירה בישקק ויוצאת לשהות בחיק משפחה מקומית בעמק Karkara היפיפיה, ביקור שבסופו של דבר מותיר בה גם כאב עמוק...
הטרק לאלטין ארשן מחוץ לקרקול הוא לא טרק קל. הטיפוס נעשה לגובה רב, במשך 3 ימים אבל הנוף הניבט מכל עבר מדהים ביופיו- ברובו ירוק בגוונים שונים, זרימת נהר, סוסים תועים במרחבים והמון פרחים.
פרידה מבלה ימים אחרונים (כך היא חושבת) בקירגיסטן) ומטיילת במקומות אליהם לא מגיעים בדרך כלל תיירים...
פרידה מנסה את מזלה בפעם השניה לחצות את הגבול לסין. הפעם זה מצליח. היא מגלה כי הנוף מיד לאחר חציית הגבול משתנה מתצורת נוף ירוק, עם נהרות גועשים והרים מושלגים לצורת נוף צחיחה, כמעט ללא עצים, רק נוף מדברי וחם. שינוי גדול מקירגיסטן הקרירה.
הלחיים גבהו, הריסים הופנמו, העור נצרב בלכלוך אדמומי, העפעפיים נמתחו לגבות כמו מפרש ועל הראש - קאלפאק הכובע הלאומי. האנשים פה שברו קצת את רצף העירבובים הגנטי ופניהם פנו צפונה לעבר אמא רוסיה והערבות הסיביריות ולא לעבר התורכים ולא לעבר הצפון הודים - פקיסטנים.
