העיר קרקול

קרקול היא עיר שלווה שנוסדה בשנת 1869. פירוש השם קרקול הוא יד שחורה. בתקופה הסובייטית נקראה Przhevalski  על שמו של מגלה העולמות ניקולאי פרז`בלסקי הקבור על חוף איסקיקול. כיום מתגוררים בה כ- 70,000 תושבים. בקרקול מרכז ובו כיכר קטנה בה אפשר להצטלם על רקע אקזוטי עם פרחים, דובים ובעצם כיד הדימיון הטובה של הצלם.

 אחד המבנים הבולטים בעיר הוא כנסייה רוסית משנת 1872 וניתן לזהות אותה בקלות בשל הגג הירוק אבל כמו בכל מרכז אסיה המרכז האמיתי הוא הבזאר. אחד מהשווקים הטובים בעיר הוא שוק החיות המתקיים בכל יום ראשון מ-05:00 עד 10:00 בבוקר. בשוק מוצעים למכירה- סוסים, פרות, כבשים וחזירים.

אחת הסיבות שבגללה החלטתי לבוא לקרקול היא הטרק ל- Altyn Arashan  הנמצאת בגובה של 3,000 מטרים ובראשה פסגת Pik Palatka  שמתרוממת לגובה של 4260 מטרים. ב- Altyn Arashan ישנם מעיינות חמים. אחד מהם נמצא במרחק הליכה קצר מהנהר והכניסה אליו אינה בתשלום. הכניסה למעיין השני כרוכה בתשלום של 50 סום ושם אפשר לסגור את הדלת ולהיות לבד.

ולנטין בעל הגסט האוס בו השתכנתי הקשיב לסיפורי (זוכרים מהכתבה הקודמת?) והביע צער על מה שקרה וכמו איש עסקים טוב הציע לי להצטרף לטיול של שלושה ימים ל- Altyn Arashan. כדאי לדעת כי בספטמבר אין פרחים, אין גשם ואין שלג. מאמצע יוני ועד יולי יורד מידי פעם גשם וביוני ישנה פריחה של פרחים מסוגים שונים. ביולי פורחים פרחים הגדלים בגובה רב ובאוגוסט רק פרחי ההרים, בעוד שבמאי פורחים פרחי האביב. בחודשים אוקטובר עד מרס מתקיים באזור צייד נשרים.

יאן והיינקי- זוג הולנדים שפגשתי כבר בטשקנט- נכנסו עכשיו למטבח. ולנטיין הציג בפנינו את סלוויק, סבטה ולודמילה שילוו אותנו כמדריכים.

 מקרקול נסענו בואן ל-אקסום Aksum (פירוש השם- מים לבנים) שנמצאת במרחק של 12 ק"מ. משם אפשר להמשיך בהליכה רגלית של כחמש שעות ל- Arashan אבל אנחנו בחרנו להמשיך בנסיעה בואן כשבצידי הדרך זורם לו נהר עם מים צלולים וניצבים יערות בגוונים שונים של ירוק, פרחים סגולים, לבנים וצהובים. סוסים וכבשים נראו בדרך ואוויר צלול נתגלו לעינינו במהלך הנסיעה. היתה זו נסיעה מרשימה ביופיה כשאנו מטפסים במעלה ההר לעבר
 Altyn Arashan.

לתחילת הכתבה

טרק ה-אלטין ארשן

ב- Altyn Arashan יש שתי אופציות ללינה- האחת בבית מלון קטן והשניה- לתקוע יתד ולהקים אוהל. השהות ומסלולי ההליכה כרוכים בתשלום שניתן לבצעו בקרקול או במקום עצמו. התשלום מהווה אישור לטרק והן ללינה במקום. התשלום משתנה בהתאם למספר הימים . עלות שלושה ימים היא 8 דולרים וליותר מכך- 30 דולר עד לחודש ימים.

 סלוויק ליווה אותי למעיינות החמים, ליד נהר שוצף וגועש. טיפוס בסולם קטן והנה בריכה של מעיינות חמים ומסביב עצים ירוקים, פרחים בצבע לבן וצהוב ובאופק נראה בברור Pik Palatka ופיסגתו, בגובה של 4260 מטרים.
אפשר לצאת מכאן לרכב על סוסים. (עלות- 50 סום לשעה).

קטפתי פרחים סגולים, לבנים וצהובים והענקתי אותם להיינקי. היא בחנה היטב את זר הפרחים וקריאת התפעלות נשמעה מפיה: "וואו" - היא חזרה ואמרה. "את רואה?"- פרח זה נקרא Edelweiss, צבעו לבן כסף והוא נדיר באירופה. אפשר לקנות אותו רק בקופסה יפה ואילו כאן הוא גדל בכל מקום. לי זו היתה הפעם הראשונה שראיתי פרח זה. היינקי לקחה את הפרח והניחה אותו בן דפי הספר העבה שקראה דקות ספורות קודם לכן.

 יאן ניקה את עדשת מצלמתו. כל תמונה שצילם רשם בספרון קטן- תאריך ומקום. מחר נצא לטרק לראות את האגם הגדול Ala kol  -הסבירה סבטה. ואכן למחרת היום יצאנו לטרק. ציוד הכרחי הוא מעיל גשם כי בהרים צריך להתכונן לכל מצב וההסתברות לגשם גבוהה.
בהתחלה ההליכה היתה קלה. יאן עצר כל מספר דקות כדי לצלם, כשהוא מצלם ומיד רושם בפנקס הקטן מקום ותאריך ואת מספר התמונה.

נוף מדהים ניבט מכל עבר- ברובו ירוק בגוונים שונים, נהר, סוסים, ופרחים. ככל שהלכנו יותר כך גבר הקושי. הטיפוס בהר היה קשה. יאן היינקי ואני התנשמנו בכבדות. ההליכה היתה קשה והגובה השתנה והשפיע גם הוא. מידי פעם עצרנו למנוחה.

שני בחורים רכובים על סוסיהם חלפו על פנינו ונופפו לשלום. עגלה קטנה ישבה מתחת לאחד העצים. ואז קרה הדבר שלא רצינו שיקרה- גשם החל לרדת והתחזק מרגע לרגע. אפשר לומר מבול טרי אבל אנחנו לא התרגשנו מהגשם. המשכנו ללכת וללכת ועייפות החלה לגבור עלינו.

היינקי הציעה שנחזור למחנה הבסיס שבו לנו לילה קודם אבל סבטה הסבירה שבקצב שאנו הולכים נגיע לאגם עוד 3 שעות. יאן הציע שנחזור כי הראות לא טובה וקרוב לוודאי שלא נראה כלום. אני הצעתי להמשיך. הגשם המשיך לרדת ואף התחזק. כולנו היינו רטובים עד לשד עצמותינו. כפות רגלינו קפאו מקור ועל כן החלטנו לחזור חזרה. סבטה קטפה פטריות יער ואילו יאן במכנסיו הקצרים הלך בקצב מהיר. כך חזרנו מבלי שהשגנו את מטרתנו .רטובים אך מאושרים....

הגשם המשיך לרדת ופסגתו של ההר לא נראתה יותר באופק. אחרי ההליכה הקשה הגיע הזמן לבקר במעיינות החמים...ולאחר מכן לאכול ארוחת ערב שכללה את פטריות היער שלודמילה בישלה עבורנו. "מחר ניקח סוסים ונרכב לראות את האגם הקטן, בסה"כ 6 שעות"- אמרה סבטה. יאן היסס בנוגע לרכיבה על סוסים, הוא מעולם לא רכב אבל לבסוף הוא השתכנע.

למחרת בבוקר השמים נראו נקיים מעננים. שוב יצאנו לדרך. הפעם רכובים על סוסים. חמישה רוכבים יצאו לדרך, מביטים בנוף. יאן עצר שוב כל כמה דקות לצלם. מסביבנו אוהל נוודים, סוסים ופרות. סלוויק רדף עם סוסו אחר הפרות. רכיבה במרחבים הירוקים כשבאופק הרים מושלגים, נהר עם מים צלולים, ועוד סוסים ופרות. יאן שזו לו הפעם הראשונה שהוא רוכב על סוס ניסה להאיץ בסוסו אך לשווא. "סלוויק", "סלוויק" קרא יאן לעזרה. סלוויק מיהר עם סוסו ויאן שוב רכב על סוסו. מידיפ עם דוהרים במרחבים הגדולים ממש כמו בסרט.

3 שעות רכבנו והלכנו מרחק הליכה קצר לאגם. טיפסנו על אבנים גדולות והנה האגם הקטן בצבע כחול. מסביבנו הרים מושלגים וציפור דואה חופשייה בשמים. רעמים נשמעו. מיהרנו אל הסוסים שהיו עסוקים באכילת עשב טרי בהעדרנו....מאיצים בסוסים לדהור מהר.

הגשם החל לרדת בחוזקה לאחר מכן ברד החל לרדת. ככה רכבנו כשמידי פעם סוסו של יאן מסרב לרדת במורד ההר. שוב סלוויק נקרא לעזרה. סוסו כמעט והחליק במורד ההר הבוצי. הגענו חזרה למחנה הבסיס בהרגשת סיפוק גדולה ועם שרירים מכווצים.

 בבוקר למחרת השמש הפציעה. פסגתו של ההר נראתה ביותר בברור וזה היה היום בו שבנו לקרקול. יום חמים , ושימשי. הנהר, העצים הירוקים, הפרחים, הסוסים והמעיינות החמים הם שישארו איתי בזכרון . מקום שליו ורגוע. יאן והיינקי המשיכו בדרכם לאגם איסק קול ואני נשארתי בקרקול.

לתחילת הכתבה